>> איתן קימל ומיכל קימל-אשכולות (ממש כדאי שתעקבו) הם זוג שותפים לחיים וליצירה, בעלי משרד האדריכלים קימל-אשכולות שנוסד ב-1986 ופועל מאז משכונת נווה צדק, כשבמשך העשורים הפך לאחד הבולטים והחשובים בעיר ובארץ ומעורב כיום בעשרות פרויקטים ברחבי הארץ, אירופה, ארצות הברית ואסיה. בסוף השבוע הם יציינו40 שנות יצירה (וזכייה בפרס לנדאו לאמנויות ומדעים)​ בתערוכת פופ-אפ מיוחדת שתהיה פתוחה לקהל הרחב בסופ"ש הקרוב בלבד (שישי 21.11-שבת 22.11). התערוכה תשתלט על בניין "סטארט-אפ ניישן סנטרל" בלילינבלום 28 (שבעצמו עוצב על ידי קימל-אשכולות), ויוצגו בה 40 פרויקטים נבחרים של המשרד, מתקופות שונות ​ומקומות שונים בארץ ובעולם. הכניסה חופשית ואתם רוצים להיות שם.

>> תשוקה קולינרית על הבר וקצת ירוק בעיניים // העיר של נועה צפריר
>> לבד בבריכה הקפואה בחורף ומסעדה עם אבא // העיר של שי כהן
>> ללכת בעיניים עצומות ומקום שאף פעם לא נמאס // העיר של טל גנור

1. הים

מיכל:בשבילי אין כמו הים, ולא הייתי יכולה לחיות רחוק ממנו. אני אוהבת ללכת על החול, עם הרגליים במים, לצעוד צפונה עד המרינה ודרומה עד יפו, על הבוקר, עם חברה או עם מוזיקה באוזניים. וגם לשחות – כששוחים מעבר לשוברי הגלים אפשר לראות מקרוב את הגלים שמתנפצים עליהם. זה נותן לי תחושת מרחבים נפלאה ועוזר להתאזן בתקופות הקשות.

2. אופניים

איתן: אופניים זה אולי לא מקום, אבל בשבילי הן כל מקום. בתל אביב אני כמעט תמיד נע באופניים. לפגישות, לסידורים, או סתם לרכיבה להנאתי לאורך הטיילת או בשדרות. זו הדרך שלי לנקות את הראש. ודבר אחד ברור: בשום אופן לא אופניים חשמליים – אני מכור לדיווש האמיתי.

3. בוסתן מוז"א

מיכל: בוסתן מוז"א הואפארק חדש וקסום, שאני כל כך שמחה שזכינו לקחת חלק בחזון ובהקמה שלו. בכל פעם כשאני בסביבה אני אוהבת להיכנס לבוסתן, לעשות סיבוב סביב האגם וליהנות מבועה של שקט, ממש ליד דרך נמיר הסואנת. יש שם על הגבעה עצי זית עתיקים מדהימים, מהגדולים שראיתי אי פעם.

פארק המסילה

איתן:כמו קסם נפתח לו בשנים האחרונות פארק המסילה, ונראה שהוא מקשר בין כל המקומות וכאילו תמיד היה שם. אני אוהב להגיע לשם בסוף היום, לשבת על ספסל ולשתות בירה עם חבר, או להיכנס בתחילת הערב ל"קיסה", בר כמו פעם עם ג'אז טוב.
ג'אז קיסה, בית רומנו, דרך יפו 7 תל אביב

5. גאגא בסוזן דלל

מיכל:שיטת התנועה הנפלאה של אוהד נהרין משחררת את הגוף ומרחיבה את הלב. מין מילון של תנועה שבכל פעם נולדות בו מילים חדשות. הגאגא נותנת לי תחושת חופש, זרימה ושחרור בכל פעם מחדש.

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

מיכל:בכל פעם שיורדים גשמי ברכה, גם הביוב זורם אצלנו לים ביחד עם מי הגשם. למה? מתי זה ייפסק סוף סוף?

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
איתן:הייתי לאחרונה שוב בהופעה של יהודה פוליקר – הופעה מרגשת! פוליקר עדיין נכנס ישר ללב, ומקבל מהקהל כמויות אדירות של אהבה מטורפת.
מיכל:"אוי אליאס אליאס" – מופע קברט מצחיק עצוב מיצירות חנוך לוין של חברתי היקרה השחקנית ליליאן ברטו, ביחד עם מוני מושונוב ודרור קרן. המופע רץ כבר כמה שנים, ומשתבח כל הזמן. זה ערב מרגש, חכם ונוגע — מומלץ בחום!

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
מיכל:הפרויקט של תמרי. כששגיא דקל חן חזר מהשבי ושר את הביצוע המרגש שלו ל"קרן שמש", נחשפתי לפרויקט של תמרי, מיזם מוזיקלי שהוקם בעוטף לזכרה של תמר קדם סימן טוב ומשפחתה שנרצחו בשבעה באוקטובר בניר עוז. חברי הפרוייקט הם חניכי ובוגרי כפר הנוער ביכורים, והם עושים גם שיתופי פעולה עם אמנים מוכרים. יש להם ביצועים נהדרים ומפתיעים לשירים ישראליים, כמו "מלאו אסמינו בר" או "יוצא לאור" עם אהוד בנאי. מרפא את הלב ברגעים עצובים.

לאיזה אירגון או מטרה אתם ממליצים לתרום או להתנדב בעת הזה?
איתן:אחים לנשק. מנהיגים אמיתיים, שעושים כל כך הרבה מתוך תחושת אחריות ומחוייבות לחברה הישראלית, ואהבה אמיתית למקום הזה. מרשים אותי איך הם מצליחים להוביל יוזמות משמעותיות בהמון תחומים שונים. ממש מעוררים השראה!

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
מיכל ואיתן:כל מי שמגלים איכפתיות ומתעקשים להמשיך לצאת להפגנות, למען עתיד טוב יותר למדינה שלנו, גם כשכבר אין כוח וחשק לצאת מהבית שוב ושוב.

מה יהיה?
מכל התסריטים שחולפים לנו בראש, והם רבים ומכל הסוגים, אנחנו בוחרים בתסריט האופטימי: כל החטופים יחזרו והשפיות תחזור למדינה המטורפת שלנו!

• העיר שלי
• אדריכלות
• אדריכלים
• חוף הים בתל אביב
• אופניים
• פארק המסילה
• גאגא
• סוזן דלל

אנחנו אוהבים להציץ אל תוך הבתים, הדירות והמבנים הציבוריים של תל אביב, כפי שהדגמנו לאורך השנים במדור "דירה להכיר", ולכן מתרגשים בכל שנה מחדש לקראת "בתים מבפנים", אירוע האדריכלות הגדול בישראל שיתקיים השנה בתל אביב-יפו בפעם ה-19(חמישי-שבת, 17-15 במאי)ויכלול כ-200 אתרים, סיורים, שיחות ומפגשים ברחבי העיר, במבני ציבור ובמרחב הציבורי שיערכו במשך סוף שבוע אחד וללא עלות. שזה המון בתים לראות מבפנים.

>> באתונה יש מקום שנראה כמו התינוק של כולי עלמא ובית רומנו // טור אישי
>> תל אביב אהובתנו: הפסיפס החדש בפארק המסילה הוא מתנה לעיר

כמדי שנה יכלול "בתים מבפנים" גם הצצות אל תוך אטרקציות אורבניות שסגורות בדרך כלל בפני הציבור הרחב, כמו סיור במגדל המים במזא"ה המציין 100 שנה להקמתו, ביקור בפארק הגלישה החדש במזרח העיר הכולל בריכת גלים ייעודית מהגדולות בעולם, הצצה נדירה לאתרי עבודות תשתית ברחבי העיר הכוללת ביקור באתר הבנייה של מערכת התיעול העירונית החדשה או ביקור מאחורי הקלעים של מרכז המוזיקה יפו שעבר לאחרונה שיפוץ מקיף.

בנוסף, לפי מיטב המסורת של "בתים מבפנים" ייפתחו בפני הקהל הנרשם מראש הצצות לעשרות בתים פרטיים מעוצבים ומעוררי השראה, המדגימים צורות חיים שונות בעיר, כמו בית אודם ברחוב יפת – בית היסטורי מרהיב שנבנה בתקופת השלטון העות'מאני מחוץ לחומות יפו, ושימש כמעון למשפחה אמידה. ואם אתם צריכים קצת ספייס אז במקביל יערכו גם סיורים והרצאות לציון 100 שנה לתכנית עיר הגנים של גדס, כולל סיור בחצרות הבתים המשותפים שהוקמו בהשראת עקרונות התכנית האיקונית שעיצבה כמה מהחלקים הכי מוצלחים של תל אביב.

"בתים מבפנים" במהדורת 2025 יתקיים תוך התייחסות למציאות הישראלית המורכבת, והאופן שבו נרתמים ערכיה של תל אביב-יפו לתמיכה בפעילויות האזרחיות הרבות בעיר וליישום ערכים של ערבות הדדית והנצחה, בתוך המשבר העמוק בו נמצאת מדינת ישראל מאז שבעה באוקטובר. ארבעה אירועים בתוכנית יתייחסו לנושא באופן ישיר:
"עיר מגויסת":הרצאתו של אדריכל העיר יואב דוד, על האופן שבו מכילים העיר ומרחביה הציבוריים את הזעם וביטויי ההזדהות עם החטופים ומשפחותיהם.
"רעים בדרך הביתה":מפגש עם נציגי קהילת קיבוץ רעים בפרויקט המגורים הזמני שאפשר לקהילה להישאר יחד במהלך תקופת הפינוי מהקיבוץ.
"חלל":תערוכתו של האדריכל הצעיר עומר איתח ששכל את אחיו, סרן הראל איתח, במלחמת חרבות ברזל. התערוכה, המוצגת בבית ליבלינג, עוסקת בכפל המשמעות של המושג "חלל" ובמשמעות העמוקה שנוצקה בחללים בהם ביקר אחיו בימיו האחרונים.
הרצאה על פרויקט שיקום שכונת הרצפות הירוקות בכפר עזה, שהוביל משרד האדריכלים רייזקינד סנדולוביץ, וכלל 16 יחידות מגורים לצעירים אשר שופצו הודות ליוזמה של "בונים מחדש אחים.יות לנשק", בעזרת אלפי מתנדבים ותרומות. הפרויקט הוקם במטרה להעניק מקום לשוב אליו ולבנות בו מחדש את הבית, והוא הראשון שהושלם בעוטף עזה אחרי 7 באוקטובר.

"במציאות המטלטלת שבה מתנהלים חיינו בשנה וחצי האחרונות, מוצפים רחובותיה וכיכרותיה של עירנו בהתכנסויות אזרחיות של מאבק ומחאה, בעצרות עממיות ובמחוות של הזדהות זיכרון והנצחה", אמר ראש העיר רון חולדאי בהודעה לתקשורת, "אלה ממחישים בכל פעם מחדש כמה חשוב תפקידו של המרחב הציבורי העירוני בתור זירה של מעורבות אזרחית, ערבות הדדית, חופש ביטוי ודמוקרטיה. הם מוכיחים שוב ושוב שהעיר תל־אביב-יפו היא בירת החופש והתקווה, מעוז השגשוג והסובלנות, מבצר כבוד האדם באשר הוא. "בתים מבפנים", אירוע האדריכלות והארכיטקטורה הגדול והחשוב בישראל, יעסוק השנה בהיבטים האלה, כמו גם בנושאים נוספים. אני מזמין את הציבור הרחב להצטרף למסע שמאיר את עברה של העיר, אך גם את דרכה קדימה".
>> בתים מבפנים 2025, חמישי-שבת (17.5-15.5) בכל רחבי העיר,כל הפרטים והרשמה לאירועים וסיורים כאן

• ❤ תרבות
• בתים מבפנים
• הבועה
• אדריכלות
• בניינים

לימור יוסיפון גולדמן היא אדריכלית בוגרת אוניברסיטת תל אביב ואוצרת עצמאית, בעלת סטודיו Limonarc, האוצרת הראשית של הגלריה בבית האדריכל.ית ומרצה בשנקר בתכנית הבינלאומית לאוצרות. התערוכות שהיא אוצרת הן מולטי-דיסציפלינריות ומשלבות בין אדריכלות לתחומים שונים.בימים אלה נפתחת התערוכה "נגטיב ונרטיב: הסיפור הצילומי של העיר הלבנה" שהיא אוצרת בבית ליבלינג. התערוכה עוסקת בצלמי העיר הלבנה שתיעדו את מבני הסגנון הבינלאומי בתל אביב ותרמו להכרה באיזורי העיר הלבנה כאתר מורשת עולמית על ידי אונסקו.עוד פרטים כאן

>> הקפה הסודי שלנו: 9 בתי קפה נחבאים שתל אביבים אוהבים באמת
>> העיר של מיה לנדסמן // קפה שהזמן קפא בו וטבע עם תנים מייללים

1. גן יעקב

גן יעקב (שתוכנן על ידי יעקב רכטר ואברהם קרוון וחודש ע"ימשרד ת.מ.א)הוא המקום האהוב עליי בתל אביב מאז שנתקלתי בו לפני שנים רבות. בתקופת לימודי האדריכלות הייתי מגיעה לשם הרבה כדי לשאוב השראה ולמצוא רגעים של נחת. במהלך לימודי האוצרות הגשמתי חלום ויזמתי תערוכות עיצוב ואמנות במתחם גן יעקב, עבור אאא – בית לטיפוגרפיה עברית.ייחודו של המקום בעיני הוא השילוב בין היותו אייקון תרבותי הממוקם במרכזו של מרחב עירוני-תרבותי ובה בעת גם חסר הגדרה, No Man’s Land, אשר מעניק כל פעם מחדש תחושת גילוי המאפשרת הפוגה מהאינטנסיביות העירונית. בעיניי זאת אדריכלות מעוררת השראה.

2. חוף צ'רלס קלור/עלמה ביץ'

אנחנו גרים ביפו מעל עשור ואחת הסיבות המרכזיות היא הקרבה לים. הים הוא המקום הבטוח שמכיל אותי ומאפשר לי לפרוק ולהתמלא ואני מנסה להגיע אליו כמה שיותר. הים עבורי הוא משאב חשוב ואני נוצרת אותו, במיוחד בימים מאתגרים.

3. קסטה

המאכל האהוב עליי בעולם הוא גלידה ועדיף שלא תהיה מתוקה מדי. יצא לי להיות בהמון גלידריות בארץ ובעולם, והמועדפת עלי מהשנה האחרונה היא הגלידה של אייל שני בפארק המסילה. מבחינתי זה אפילו שווה את התור המטורף. ממליצה על גלידת מרווה וגלידת לוז.
יהודה הלוי 12

4. דאמה

בית קפה קרוב לבית, בשוק הפשפשים. אני מחבבת את המימדים הקומפקטיים שלו ואת הסגנון המינימליסטי, שיוצרים תחושה ביתית ונינוחה. אני נהנית במיוחד לעצור להפסקה עם תה המאצ׳ה שלהם.ואם יש משהו שיפו ואנחנו זקוקים לו כרגע זה קצת שלווה ומשהו טוב (וטעים) להתנחם בו.
נחמן 1

5. מתחם 3426

בשנה האחרונה הגלריה בבית האדריכל.ית עברה ממשכנה הקבוע ביפו למתחם תרבות חדש ברחוב התחייה 27 ת״א – מתחם 3426, המחבר בין יצירתיות, קיימות וחינוך.המתחם שימש בעברו כשוק הדגים וכיום מנוהל ע״י משרד האדריכלים AN+ ובתוכו פועלות יוזמות מגוונות (בית רדיקל, תיאטרון Hadive), סטודיואים לאופנה בת קיימא וייצור דיגיטלי,קבוצת המסעדנים "אילו"והגלריה בבית האדריכל.ית. המתחם מלא בפוטנציאל וזה צעד מרגש ומאתגר עבור הגלריה.
התחייה 27

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

נוכח השיפוצים הבלתי נפסקים בתל אביב, היוצרים תחושת כאוס ומשבשים את רצף החיים העירוני התקין, אני נמצאת בעמדה מורכבת. כתושבת העיר, אני מתמודדת עם עבודות הבניה, ההריסה, החפירות והשיפוצים המשביתים עסקים ומייצרים מקומות שאינם נגישים (גם אם באופן זמני).מאידך, כאדריכלית, אני ערה לפוטנציאל הגלום בהתחדשות העירונית ולשינויים המיטביים שהיא תביא.היה נכון בעיני למצוא דרך לנהל את הבניה והשיפוצים באופן מושכל יותר מבלי לפגוע במרקם החיים העירוני באופן כה גורף.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
אביתר בנאי – מופע סולו.אני מאד אוהבת ללכת להופעות, והשנה יצא שראיתי בעיקר הופעות של אביתר בנאי. משהו בו ובקהל המגוון שמגיע להופעות, מייצר רצון לאחדות למרות השוני הניכר.ההופעות שלו השנה הן כמו טיפול קבוצתי, כל אחד בתורו מוצא את עצמו מתפרק ופורק, בעיקר בגלל הימים הקשים האלה שאביתר מתייחס אליהם בהופעות.בהופעה האחרונה בתיאטרון גשר היה לי יותר קשה להרגיש אופטימית עבורנו, אבל כן חשתי שמוזיקה יכולה לרפא אותנו אפילו קצת, במיוחד עם הקול המלטף שלו. זה היה הכי קרוב לתחושה שלי אחרי ההופעות של ניק קייב.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
לא יוצא לי לראות הרבה סרטים וסדרות, אבל האחרון שראיתי היה בסינמטק, "האחו הקטן",בעקבות המלצה של חבר שמבין, דניאל שטרסבורגר. סרט אנושי, מרגש ועדין ולא כבד מדי למרות שהוא מדבר על השואה.הסדרה שעושה לי טוב, היאHacks, קומדיה אינטליגנטית, צינית ומופלאה (HBO) שנשים הן השחקניות הראשיות בה. מומלץ.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
תרבות של סולידריות.ארגון מופלא שמקדם עשייה של עזרה הדדית. אפשר לתרום או להתנדב בחלוקת/ אריזת משלוחי מזון לנזקקים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
כל מי שפועל.ת למען החזרת המדינה לשפיותה: כל מי שמצליח לחיות כאן, לעבוד ולעשות טוב, ובמקביל לתרום את חלקו ולהיאבק על העתיד שלנו.

מה יהיה?
לא ברור. אנחנו היחידים שיכולים לעשות את השינוי וכנראה שלא ההנהגה הציבורית, לבטח לא זאת של היום. תם עידן התמימות והעיניים של רובנו נפקחו. נראה שאנחנו בתקופה בה הופך להיות ברור שמי שרוצה לחיות במדינה המקדשת ערכים דמוקרטיים וליברליים, חייב לנקוט עמדה ולהיות אקטיבי בניסיון להגן על המדינה.

• העיר שלי
• בית ליבלינג
• אדריכלות
• גן יעקב
• עלמה ביץ'
• דאמה קפה
• מתחם 3426
• קסטה

ברחוב קטנטן בין פארק החורשות לבלומפילד הושק לפני פחות משלושה חודשים מקום חדש ויוצא דופן – 3426. מאחורי ארבע הספרות האלה (על שם הרחוב הקטן שבו הוא שוכן) נמצא שטח בגודל 1,500 מ"ר, שבהגדרתו הוא "מרחב שבו יצירתיות, חינוך וקיימות מתכנסים לנקודת המבט שתאפשר לנו לדמיין עתיד טוב יותר – מרחב ללמידה, חלימה, התנסות ושיתוף פעולה מסוג חדש".

>> כולנו רקמה אנושית: 7 תערוכות חדשות ששוות את הזמן שלכם בסופ"ש

כל המילים האלה נשמעות קצת אמורפיות על הנייר, וגם בשטח – מדובר במודל שקצת קשה להגדיר, אולי בגלל שאי אפשר להשוות אותו לשום דבר אחר שפועל במחוזותינו. הוא מורכב מחלל פנימי רב-מפלסי שאותו מאכלסים משרדים, סטודיואים, אודיטוריום ואזורי תצוגה; ומחצר יפה ופורחת שבה עובד בר/בית קפה קטנטן. נכון לעכשיו, הרבה מהשטחים בו עדיין לא מאוישים. אבל מבטיחים לנו שכל זה יילך וישתנה. לאט לאט.

המיזם השאפתני הזה הוא יוזמה של האדריכלים אביטל גורארי ונתנאל אלפסי, בעלי משרד האדריכלים AN+, שאמונים בין השאר על תכנון המלון החדש של קבוצת R2M – R48. הוא נולד די במקרה, כשהשניים חיפשו חלל חדש למשרדים שלהם והגיעו למרחב הענק הזה, ששימש כשוק הדגים ההיסטורי של תל אביב ואחר כך פעל במשך שנים כשוק הדגים הסיטונאי של תנובה. בחללים הענקים שעכשיו משמשים כסטודיו או כחללי תצוגה פעלו מקררים עצומים שהוצאו משם, בחצר שחו דגים בבריכות ובאודיטוריום נערכו מכירות פומביות של דגים טריים וקפואים.

אבל כשהגיעו למקום גורארי ואלפסי, לכל זה כבר לא היה זכר. הדגים פונו כבר באמצע העשור הקודם, והשטח העצום הזה עמד ריק, בלי שמישהו באמת ידע על קיומו. אחרי שפינו, שיפצו ועיצבו במשך תקופה ארוכה יחסית, הם החלו ליצור קשרים עם יוצרים, ארגונים וחברות נוספות שייקחו חלק בפרויקט ובמקום. ,

אחד המרכזים שביניהם הוא רדיקל – הוצאת ספרים ללא כוונת רווח (אבל, כל פי האתר שלהם, "עם כוונה אחת גדולה – להביא אל הקהל הישראלי את הספרים משני התודעה של היום, שטומנים ב חובם את הרעיונות משני המציאות של מחר"). ההוצאה קבעה במתחם את בית רדיקל, שבמרוצת שלושת החודשים האחרונים הפך להיות לוקיישן פופולארי אצל מקומייםות מביני עניין להרצאות, מפגשים, הקרנות של סרטים (כולל בשיתוף קולנוע קנדה בשבועות הראשונים של המלחמה, כשלבית הקולנוע עצמו לא היה מרחב מוגן ולכן העתיק את פעילותו אליהם), הופעות ועוד.

אבל לצד בית רדיקל, שבינתיים הוא זה שמושך אליו את רוב הקהל, פועלים במקום יוצרים ושותפים נוספים – חלקם באופן קבוע וחלקם לטובת פרויקטים נקודתיים, בין השאר הסטודיו של האמנית מרים כבסה (שעבודות שלה גם מעטרות את חללי המבנה השונים); קבוצת המסעדנים Ilu שאמונים על הקולינריה במקום; העיתונאית והחוקרת רונית ורד; סטודיו לייצור דיגיטלי ורובוטי ועוד.

באירועי ההשקה, שהתקיימו בט"ו בשבט האחרון, התקיימו במקום נטיעות, הוצגה תערוכה שעוסקת בטבע והפילוסוף ד"ר ג'רמי פוגל הגיע להרצות על טבע האדם. בתחילת החודש האחרון אירח המרחב את אירועי "מתרגלים חוסן עירוני" במסגרת פסטיבל הבאוהאוס האירופאי, בשיתוף עם בית ליבלינג, ובמסגרתו קיים מפגשים, הופעות, תערוכה מצילומיו של דניאל צ'צ'יק והדפסה בלייב של קרמיקה בתלת ממד.

נכון לעכשיו, השיטוט במרחב הוא עוד קצת ראשוני. לא לגמרי ברור מה זה הדבר הזה שצמח לנו מתחת לאף, או מה הוא יכול להיות. אבל כמו שזה נראה וכמו שמבטיחים לנו – "תיווצר בו אקולוגיה רעיונית וחומרית שלא הכרנו כמותה: דרך חדשה לעבוד, ליצור ולחיות בהרמוניה בין העיר לסביבתה". אנחנו מבטיחים לעקוב ולעדכן (וגם אתםן יכוליםות, בעיקר באמצעותעמוד האינסטגרםשל המקום ובמקביל גם בזה שלרדיקל).
3426, רחוב 3426 (או התחייה 27)

• ❤ תרבות
• אדריכלות
• עיצוב
• ספרים
• אמנות
• יזמות
• דרום העיר