>> אביתר ברעם הוא איש יין טוטאלי, והוא מנהל כיום את תחום היין במלון דה ג'ורג' שהחליף לאחרונה בעלים אך נותר נהדר. הוא היה גם ממקימי בר היין המעולה בוסר, ובנוסף הואמוציא טיולי יין לרחבי העולם דרך Vinspirationומייעץ למסעדות וברי יין. בקיצור,אם אתם אוהבים יין – חובת מעקב(אבל אם אתם מסתבכים עם אישומי סטוקינג והטרדה זאת בעיה שלכם). "כיוון שכל המקומות שבחרתי מוכרים לעייפה עד בנאליות – ואין צורך לספר עליהם כי כולם מכירים אותם, אכתוב על כל אחד מהם מה המשמעות שלו בשבילי", הוא מבהיר.

1. בר 51 // בוב (ואל תכריחו אותי לבחור ביניהם)

הבית הראשון שלי בעיר. עברתי לתל אביב מירושלים כדי לפתוח את בר 51 בתור המנהל והסומלייה, והוא היה דריסת הרגל שלי בעיר והצלחה ענקית ומרגשת. לשמחתי הרבה הרגע עברתי לגור ממש קרוב אליו, ועכשיו אני שורץ שם וב"בוב" – בר היין החדש של הקבוצה, מקום נעים ושפוי, שילוב נדיר מאוד בעיר הזאת. את בוב מוביל חבר קרוב וסומליה פנטסטי, מור בן שמעון, שזכיתי להיות המעסיק הראשון שלו בעיר ולקחת אותו ופשוט לתת לו לעשות מה שהוא יודע. ביום שהכרנו אמרתי לו שהוא יחליף אותי כשאעזוב, וכך היה.
הירקון 59 תל אביב // טרומפלדור 17 תל אביב

2. הבסטה

אין מה לעשות. הבית. המסעדה האהובה עלי כשאני צריך מסעדה, הבר האהוב עלי כשאני צריך בר, הקהילה שלי והאנשים שאני הכי אוהב. איך העזתי לכתוב "קהילה" על מסעדה? כי כשארגנתי מכירה של הספר של אבא שלי ז"ל כדי לגייס כסף לטיפול הרפואי שלו, בסטה קנו 16 עותקים כדי לחלק לקבועים שלהם, ואפילו לא סיפרו לי שהם עשו את זה.
השומר 4 תל אביב

3. ג'יאקונדה

ה-מקום שלימד אותי יין עוד לפני שעברתי לפה בכלל. חלוצות, אמיצות, קשוחות, זועמות ונפלאות. הכרנו כשהן התארחו במונא לספיישל איטליה של שי דגן ואני הייתי מלצר נלהב מאוד. לאחר מכן הן הזמינו אותי לטעימה המקצועית הראשונה שהייתי בה בחיי ונסעתי מירושלים לכיכר מסריק לטעום 28 יינות (עדיין יש לי את רשמי הטעימה איפשהו – לשבת אצל (ועם) ענת ורפאלה זה שילוב של תרפיה, אקדמיה והדוניזם.
פרישמן 73 תל אביב

4. פרא

עוד חבורה של אנשים שאני מעריץ. אני משתדל לבוא להפריע להם לעבוד לפחות פעם בשבוע, והאוכל (הפנטסטי) זה אפילו לא האישו מבחינתי. אין אווירה יותר כיפית בעיר מלשבת על הבר של פרא, וזה הדייט הקבוע של קורל, בת הזוג שלי, מהרגע שהתחלנו לצאת. שווה לציין שתפריט היין נפלא ומתומחר נמוך מאוד ביחס לעיר.
נחלת בנימין 27 תל אביב

5. אברי

מעבר לזה שזה נאו-ביסטרו פריזאי באותה המידה שהוא תל אביב, שהאוכל של אדר לוטן פנומנלי ואינטליגנטי. אני מת על מקומות בילוי דינמיים – ואברי עושה את זה נהדר. זו מסעדה לכל דבר שיכולה להיות קז'ואלית ויכולה להיות פיין דיינינג בהתאם למצב הרוח, זה בר יין, וזה גם מקום המפלט שלי לשבת עם אדר, מיכאל וגנאדי אחרי משמרת ולהוריד את הסרוויס יחד.
אחוזת בית 5 תל אביב

>> הבניין הכי מכוער בעיר ומקום לערוך בו משתה // העיר של ניר קליינר
>> היסודות הסמויים של העיר וחוף פראי ומשוחרר // העיר של ישי בן משה

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

חשוב:
כל מקום בו יש דרי רחוב שלא מקבלים אף מענה, לא מהמדינה, לא מהעירייה ולא מהסביבה.

לא חשוב:
המזרקה בביאליק מכוערת ולא מתאימה לשאר הכיכר.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
שלומי שבן חוגג 20 שנה ל"עיר" (למרות שהאלבום יצא ב-2007) באופרה תל אביב.כי אני אוהב אותו מאוד כיוצר וכחבר (גילוי נאות: כל המדור הזה גילוי נאות).כי "עיר" היה האלבום ששמעתי כל יום בכיתה י"ב, כי שלומי הרים מופע שאפתני, מרשים, מרגש, יפהפה וקורע מצחוק – וכי זו הפעם הראשונה שקורל ואני הלכנו להופעה יחד.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"במחילה מכבודה של אשת המערות"של אופיר טושה גפלה. כי הוא הסופר הישראלי שאני הכי אוהב מגיל 14, כי זה ספר על אבא שנפטר שיצא בדיוק כשאבא שלי נפטר, וכי הכתיבה של גפלה כל כך מרגשת ומנתקת אותך מהעולם שאתה נמצא בו – שזו המחמאה האולטימטיבית שאפשר לתת לספר.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
עומדים ביחד, כי אני מהדור בו "שלום" ו"שותפות ערבית-יהודית" לא היו גסות, כי זה היה מאבק חייו של אבא שלי ואני חייב לו את זה וכי אין שום ברירה אחרת.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אסף ויותם דוקטור, שהעשייה החברתית שלהם אפילו יותר מרשימה מהעשייה הקולינרית המאוד מאוד מרשימה שלהם. עקרונית, הייתי מצביע למפלגה שלהם בלי לחשוב פעמיים.

מה יהיה?
הרבה יותר חשוך, אפילו מהמצב המזעזע הנוכחי, לעוד כמה שנים עד שישתנה. לאחר מכן דור של תקווה ושל שינוי ושל מקום הרבה יותר טוב, ואז גם ככה ההתחממות הגלובלית תגמור עלינו. סליחה, אני דאונר.

• העיר שלי
• יין
• דה ג'ורג'
• אברי
• פרא
• ג'יאקונדה
• הבסטה
• בר 51
• כיכר ביאליק
• שלומי שבן

לצערנו, עולם המסעדנות כבר למוד קרבות ובעל ניסיון לא מבוטל בלמצוא פתרונות בשעות מצוקה. הקורונה נתנה את הבסיס לשינוע ומשלוחי אוכל שלרוב אוכלים רק בצלחות חרסינה מפונפנות, והנה גם בימים אלה מוצאים השפים פתרונות להאכיל ולנחם אותנו. מכירות מלאי וסחורה שתוכלו לקנות במקום שיתקלקל, ליינים חדשים בוולט, ארוחות חינם למי שביתו נפגע וגם ארוחות לעתיד הטוב שעוד יגיע, אמן.

>>מה הנזק? אלו עסקי האוכל שנפגעו בעקבות הטילים מאיראן

מכולת | צפון אברקסס

צפון אברקסס ידועה בחומרי הגלם הנהדרים של המסעדה, ותוכלו בעצמכם לבדוק זאת במכירת מיני מכולת וסחורות במחירי עלות לציבור הרחב – כדי שלא יתבזבז, שלא יתקלקל ושתאכלו טוב בין האזעקות. תמצאו שם צנצנות חמוצים, לחמי מחמצת, ירקות ופירות איכותיים, יינות טובים, מוצרי מווזה וכמובן, מפרום העגבניות המפורסם והנודע, לצד שאר הפתעות. השף אייל שני כתב בחשבון האינסטגרם שלו: "נשארו לנו חומרי גלם נפלאים שאנחנו מחויבים לכבדם. נפתח שוב את המכולת המיתולוגית של 'אברקסס' כדי להעניק לכם את הנפלא הזה, במחיר עלות. אתם מוזמנים לבוא, להגיד שלום ולרכוש את האוכל כדי לעשות ארוחת ערב נהדרת, כזאת שאנחנו רצינו לעשות לכם. גיא ואליאור, שני השפים שלנו, גם יסבירו לכם איך".
היום, 17.6, לגבי המשך השבוע ישלהתעדכן בעמוד האינסטגרם. לילינבלום 40, בין 10:00-18:00

מכירת חיסול | בר 51

גם השף של בר 51, מושיקו גמליאלי (שבר היין החד BOB שפתח זה עתה כבר הספיק להיפגע מההדף) עדכן כי היום תתקיים בבר 51 מכירת חיסול סחורה שהוזמנה מראש במחירים נוחים – או מחירי "מלחמה" כפי שהם מכנים זאת. במקום תמצאו יין טוב מכל העולם, דגים שלמים לצד מפולטים מראש , פירות ים, מארזי ירקות, עוגות ועוד דברים שווים בזול. עשה לנו חשק להכין היום מולים במחבת עם יין לבן, קצת לדמיין שאנחנו בפריז למרות שאנחנו יותר קרובים לאיראן.
היום (17.6) בין 13:00-18:00. הירקון 59

שוק שישי | הלנה

במסעדת הלנה של גיא גמזו חשבו איך אפשר להמתיק ולו במעט את סוף השבוע העתידי (שכרגע נראה במרחק נצח), והחליטו לקיים שוק עם טעם טוב שמטרתו להזכיר בראש ובראשונה שגם ברגעים כאלה, יש לנו את אחד השני. בשוק יתארחו אדמה קולינרית, ריש לקיש והמחלבה הקטנה עם מיטב המרכולת של מסעדת הלנה (שף דור ברזילי) ומסעדת צ'אקולי מתפריטי צ׳אקולי (ירדן שי), כדי תוכלו לטעום בשדרה ולקחת הביתה או להתחבא במרחב המוגן שצמוד להבימה. בתכנית: שמן זית של ריש לקיש, יין וחלה לשבת, קציצות דגים מקומיים, פטאטאס בראווס ואיולי, בורקס בצק עלים ביתי עם גבינת סטרצ׳לה של המחלבה הקטנה, רבע טורטייה דה פאטאטאס, טארט סנטיאגו עם קצפת וריבת ענבים, ברד פודינג, ועוגות שמרים ריקוטה וריבת משמש עם גלייז רוזמרין וגם אויסטרים כדי לשלוק ולרגע לשכוח.
יום שישי, 20.6. בין 10:00-16:00, שדרות תרס"ט 6.

שוק שישי 2 | Cue

בר האוכל קיו, שביומיום מגיש דגים נאים, מנות הכי פיין שיש ואלכוהול, עורך בשישי הקרוב מכירת אוכל ביתי לסופ"ש, עבור כל אלה שתקועים במקלט או בממ״ד – רק להתקשר ולבוא לאסוף אוכל שמחליף את הסירים של אמא, ובסטייל. בנוסף תתקיים מכירת חיסול על בקבוקי יין בהנחה של 40 אחוז ממחירי התפריט.
הרכבת 12

לונל | טונה אדומה

כבר סיפרנו לכם שבמסעדתלונל לא מתכוונים לתת לטונה בלו פין להתבזבז, ועל כן הם ייצרו תפריט ייחודי לשעת המלחמה של מנות טונה נהדרות לצד שלל מנות מנחמות. והנה יש אפשרות נוספת, רוצים זריקת B12? הטונה האדומה מוצעת במחיר של 200 ש"ח לק"ג – מחיר חסר תקדים לטונה הנדירה הזו (מכל הבחינות). אפשר לחתוך בבית לסשימי, לצרוב לטאטקי או אפילו לטרטר לטרטר ענוג. שף ינון אלעל כבר יסביר לכם איך אם תרצו.
אברבנאל 72, בהזמנה מראש:077-980-0339

משלוחים, ארוחות וטייקאווי לרגל המצב

חיים כהן עד הבית

השף חיים כהן השיק ממש בשעות אלה ליין וולט חדש שעונה לשם "חיים כהן עד הבית", בו הוא מבשל כל יום אוכל טרי ומנחם שלדבריו הוא "האוכל שהייתי רוצה לקבל ושהייתי רוצה שהמשפחה שלי תאכל". מדובר באוכל טרי וחם וביתי שמתאים לכל המשפחה, אבל עולה גם בהתאם.
לחנות

סלאס

המסעדה של שף אור גינסבורג שבשגרה מתמחה בדגים נאים בנוסח יפני עם פיוז'ן ים תיכוני יוקרתי משהו, מציעה שירות משלוחים וטייקאווי חדש. זול זה לא, אבל מומלץ למי שרוצה באמת ערב של אספקיזם, דונט ווי אול? יש למשל גולדן בוקס של של פוטומאקי ושני רולים לבחירה (280 ש"ח), מארז אסקפיזם זוגי שמכיל חלת ענן יפנית, ראמן לבחירה, גולדן בוקס של סושי (פוטומאקי ושני רולים לבחירה) ובקבוק אלכוהול לבחירה. חוץ מזה יש מגוון מרקי ראמן נהדרים שאין מנחם מהם, מנות פתיחה מבוססות דגים נאים וירקות, גיוזות, באן רך ומבורך ועוד ועוד.
מינימום הזמנה 200 ש"ח,להזמנות

לה שוק

במסעדת לה שוק שבכיכר דיזינגוף התעוררו אתמול בבוקר המומים כמו כולנו. האיזורים הסמוכים למסעדה נפגעו ובמסעדת לה שוק החלו לעשות מה שהם יודעים הכי טוב: לבשל. הם הזמינו את כל כוחות ההצלה ששהו באיזור, מי שפונה מהבית או שביתו נהרס לבוא ולאכול (וגם שינעו מנות לדרך) ובסופו של דבר חילקו בחינם כ400 מנות. משראו שהדבר מיטיב גם איתם, החליטו לעשות אותו הדבר גם היום. אוכל חם ומזין מהלב, ללא תשלום למי שצריך. יהיו שם גם היום (17.6) החל מהשעה 13:00 ועד שנגמר בערך 300 מנות. ואנחנו נוסיף, אל תשכחו לתמוך במסעדות גם כשהימים ישתפרו, והם ישתפרו.
דיזינגוף 192

אוזריה

השפית אביבית פריאל מציעה ללקוחות אוזריה להזמין שובר לארוחה באוזריה, שתתקיים אחרי שהכל יירגע פה. בימים אלה פריאל מבשלת לחיילים ופצועים בבתי החולים, מארחת במסעדה שפים שהמסעדות שלהם נפגעו במלחמה (שעוד רגע מציינים לה שנה ועשרה חודשים), ועל כן, לא נותיר אותה לבד בשעת משבר. הזמנת שובר היא האפשרות שלנו להחזיר ולתמוך במסעדה בימים טרופים אלה, יחד עם מבט טוב ואופטימי לעתיד. עוד נשוב, נאכל, נשתה ונשמח באוזריה. הימים האלה יגיעו
לרכישה.

• אוכלים שותים
• מלחמת איראן
• צפון אברקסס
• בר 51
• אוזריה

>> נטלי מרכוס היא מהטובות שבתסריטאיותנו ובימאיותנו, יוצרת "היהודים באים", "צפוף" ו"הנחלה", תסריטאית ב"פאודה", "טהרן" ו"זהו זה" ובימאית בסדרות "צפוף", "לבד בבית" ועוד. מרכוס תקח חלק באירוע CoPro TV, הכנס הבינלאומי הראשון בישראל המוקדש כולו לתוכן טלוויזיוני מתוסרט. הכנס, שמאורגן על ידי עמותת קופרו במסגרת המהדורה ה-27 של שוק הקופרודוקציות הישראלי, יתקיים ביום חמישי הבא (29.5) בבית ציוני אמריקה.אתם רוצים להיות שם.

>> היכל שבו נרקמים חלומות וגן ילדים פלאי // העיר של מיכל ויץ
>> מרכז מסחרי מהסבנטיז וחופש לבחור // העיר של מיכל שרון

1. טיילת הפארק החופי // חוף תל ברוך

לכל תל אביבית יש את החוף שלה, ומאז שעברתי לצפון העיר גיליתי את חוף תל ברוך. באמצע שבוע הוא ריק לגמרי, בחלקו הדרומי יש לגונות קטנות שברגע שאני מתיישבת באחת אני לא קמה כמה שעות טובות, ולא מזמן פתחו אתהטיילת החדשה שממשיכה לחבר את קו החוף צפונה. השביל משתלב בטבע הפראי בלי להתערב בו, ובחלק הכי גבוה ישנה נקודת תצפית, שביום טוב רואים ממנה את כל החוף עד יפו. זה יפה ומנחם.

2. בית של סולידריות

הפרויקט המדהים של דניאל קנטור ועלמה בק, שהחל בחלוקת סלי מזון בימי הקורונה, הפך למתחם אקטיביסטי-תרבותי בבית רומנו. יש שם הופעות, הרצאות, הקרנות, היוצרים מופיעים בהתנדבות, וכל ההכנסות מהכרטיסים הולכות לתרומות. אם אתם יוצרים שמחפשים איפה לתרום ואתם לא מפחדים להביך את עצמכם מול קהל – לכו תשתתפו בדיבייט של דנה פרנק או בערב כשלונות של עמית חכמוב, ואם אתם רוצים לתרום ואוהבים לראות יוצרים מביכים את עצמם – תקנו כרטיסים. זה רווח נקי לכולם.
בית רומנו, דרך יפו 7

3. בר 51

הבר הפך כבר מזמן למוסד קולינרי תל אביבי שכולם מכירים, האוכל של מושיקו גמליאלי, האווירה, הצוות, פשוט הכי טובים בעיר. זה המקום שאני אביא אליו את האורחים השווים שלי מחו"ל, אבל גם את הילדים השווים שלי מהבית, וכ-ו-ל-ם יריבו על האניולוטי האחרון. הבר זה תמיד רעיון טוב. כמו פריז.

4. אוזריה

בשלוש מילים – הכרובית של אביבית. באחד הלוקיישנים האהובים עלי בעיר בשוק לוינסקי, אביבית פריאל אביחי מכינה אוכל כל כך טעים ומשמח. זה המקום לבוא אליו כשרוצים להיזכר שכיף פה. אני תמיד יוצאת משם שיכורה ומחויכת.
מטלון 44

5. תיאטרון הבית

התאטרון העצמאי ביפו, ששוכן בסטודיו של ניסן נתיב, הוא תזכורת לזה שאומנות זו שפה שאפשר לחדש בה כל הזמן, ולא צריך הרבה בשביל לעשות את זה. לאחרונה צפיתי שם בהצגה ״מוות קטן״ של מיטל רז ובמופע המחול Everything Must Go של דנה רוטנברג שהעיפו לי את המח והרחיבו שלי את הלב.

מקום לא אהוב בעיר:

התחנה המרכזית חדשה. החלום להחיות את קו 100 לקהיר התנפץ למפגע תברואתי וחברתי שחייבים לטפל בו.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
שלומי שבן באופרה לכבוד 20 שנה לאלבום "עיר". אחרי שנתקפתי הלם ואז דיכאון בהכרה שעברו 20 שנה – ולא חודשיים – מאז שהייתי בת 20, נותרתי ללא מילים מהמופע המרהיב הזה שכולו שיר אהבה של משורר לעירו. בכיתי במונולוג "תודה וסליחה תל אביב" שהזכיר לי כמה הרגשתי תמיד בת מזל לגור פה.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
האמת שאני בתקופה שכל יצירה חדשה טובה מעוררת בי תקווה, תזכורת לכך שבני אדם יכולים לעשות גם דברים יפים ומרוממי רוח, ואפילו בזמנים הכי קשים. למשל הסדרה "ילד רע" של דניאל חן, רון לשם ומשה מלכה שביימה הגר בן-אשר, הפגיזה בנטפליקס והחזירה לי את התקווה שסיפור טוב יכול לחצות גבולות, גם אם הוא מסופר בעברית. והספר החדש ״שיעורים בפיתוח קול״ של דורית רביניאן שהתענגתי על כל מילה בו. אם אפשר לכתוב ככה – יש תקווה למין האנושי.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
מטה החטופים. זה הדבר הכי חשוב כרגע, להחזיר את החטופים. ולעצור את המלחמה.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אני רוצה להרים לחברתי מרב שפר שחזרה ממש הרגע ממגורים בפריז (העיר שהיא תמיד רעיון טוב), הישר אל קיץ מהביל ומלחמה בתל אביב. היא מוכרת בעיר בתור "במבינה", עושה הצגות, סדנאות צחוק ואימפרו, ואנחנו כל כך זקוקים לאנשים אינטילגנטים ומצחיקים. מזל שהיא חזרה לעשות פה את מה שהיא עושה.

מה יהיה?
אם יש משהו שלמדתי באלפי שעות צפייה בסרטים – זה לא רק שהטובים מנצחים בסוף, זה גם מה שהקהל בקולנוע רוצה שיקרה.

• העיר שלי
• היהודים באים
• טיילת הפארק החופי
• בר 51
• אוזריה
• בית של סולידריות
• תיאטרון הבית
• תחנה מרכזית תל אביב
• שלומי שבן

מנת טרטר הבקר כבר הפכה לקבועה כמעט בכל תפריט שמכבד את עצמו, ומטבע הדברים ראינו כבר לא טרטרים בחיינו. אלא שלעשות טרטר בקר כמו שצריך זו כבר מלאכת מחשבת של ממש. ולא כל חתיכות בשר נא על טוסטון קלוי ראויות להיות מנות טרטר בקר מצטיינות. אז כדי שתוכלו להתרענן לפני העיקרית, אספנו את מנות הטרטר שהכי שווה להזמין בעיר, ולהתענג על כל ביס.

>>אויסטרים ב-4 ש"ח, פיצה בגודל של גלגל משאית וכל חדשות האוכל בעיר

בר 51

אם אנחנו חייבים למישהו תודה על טרנד הטרטר בקר זה בהחלט לבר 51, שהחזיר עטרה ליושנה והשיב את המנה המופלאה והמרעננת הזו לקדמת הבמה. ברוסקטה טרטר הבקר של הבר כבר הפכה אייקונית, ואם במקרה הגעתם ממש מאוחר למסיבה, נזכיר לכם שמדובר בברוסקטה לפי הספר, הבנויה על טרטר ענוג ברוטב חלמונים עם תוספת נחוצה של חרדל וקורנישונים. מנה שהיא בול בפוני שתמיד נזמין אותה ראשונה.
32 ש"ח ליחידה, הירקון 59

ביינה

השפית נרקיס אלפי יוצרת בביינה מנת טרטר בקר מנצחת שכיף ואף רצוי להתחיל איתה את הארוחה. כל ארוחה, אבל טכנית זה יותר קל בביינה. ראשית, המנה מורכבת מבריוש קלוי (כבר התחלה טובה), שנית, הטרטר הוא מנתח שייטל טרי ונא שקצוץ נאה ובדיוק במידה הנכונה – ולא קטן מדי, מה שמדגיש את טעמי הנתח הטריים והנעימים. לכך נוסף איולי עשבים שמרענן את הביס, וכן רוטב חרדל, עירית ובצל ירוק להשלמת המלאכה.
64 ש"ח, טשרניחובסקי 4.

סנטי

השף גיא אריש לא עושה שום דבר בלי מחשבה על כל מרכיב וחומר גלם, מה שבהחלט תוכלו לראות (ולטעום) במנת הטרטר הנהדרת שמגיש בסנטי. לא מדובר במנת טרטר בקר שגרתית, בזכות העבודה שהבשר נח בגארום עוף, באורז קלוי ובשמן זית סורי עוצמתי. ובגלל שאין דבר כזה טרטר בקר ללא פחמימה ראויה, תמצאו לצדו לחם מחמצת חרוך ומופלא, עם איולי מעושן וציר בקר.
62 ש"ח, גורדון 17

LP

על עינב אזאגורי תמיד ניתן לסמוך שגם למנות הקלאסיות ביותר הוא יידע לתת את הקיק הנחוץ, או במקרה שלו – את המושחת הנדרשת. אנחנו בעד שחיתות (כשהיא באוכל שלנו), ולכן הכנסנו את הטרטר של LP לתוך הפה שלנו ולא התחרטנו מאז. נתחיל בפחמימה, שכן הטרטר מונח על לחמניית חלב רכה ועשירה שסופחת את הרוטב ואת הטעמים ויוצרת ביס חלומי. משם נמשיך עם טרטר האמריקן, שבעצמו עשוי נהדר, עם חלמון ביצה לפי מיטב המסורת, פלפל חלפיניו שנותן גם הוא את אותותיו ומלפפונים חמוצים. בתמונה למעלה תראו אותו נוצץ בגאון מבעד ללחמניה.
46 ש"ח, הירקון 66

אברי

אין ספק שבאברי, הביסטרו החדש והמסקרן של שף אדר לוטן, מצאנו את מנת טרטר הבקר המיוחדת ביותר שאכלנו (וראינו) מעודנו. קודם כל כי זה הטרטר היחיד ברשימה שלא מגיע עם לחם, כי הוא רק עלול להאפיל על המנה הבלתי שגרתית. הטרטר, שבשל מרכיביו ניחן בניחוח אסייתי משהו, עשוי משפיץ שייטל שפרוס באופן גס, כך שהטעם מורגש אך לא חוטא במרקם משחתי. נוספים לו קרם חלמון טעים ונעים, עלי שיסו ארומטיים ואצות קומבו מוחמצות להשלמת האוממי. והנה לכם טרטר שלא פוגשים כל יום.
72 ש"ח, אחוזת בית 5

גילה וננסי

כמובן שאיל שני, כמו איל שני, לא יגיש לכם עוד טרטר בקר ממוצע – ועל אחת כמה וכמה כשמדובר במסעדת גילה וננסי, האקסצנטרית ביותר מבית היוצר שלו. אנחנו מדברים על טרטר פילה בקר נפלא, קצוץ כהלכה ומתובל באיולי ובצל דק דק. עד כה נשמע סטנדרנטי, אבל עכשיו נספר כי הטרטר מונח על מח עצם מופלא, ומוגש בתוך העצם עצמה. העצם נאפתה בתנור והוגשה חמימה מה שמייצר ניגוד לטרטר הצונן. בקיצור, מנה חכמה ונהדרת, אם כי לא זולה.
95 ש"ח, לבונטין 8

ג'אנגו

מסעדת הבשרים מבית טריגר נפתחה בתחילת המלחמה, ונכנסה לעיר בשיא הטבעיות. היא מגישה מנות בשר מצוינות מנתחים שלא פוגשים כל יום, מצטיינת בבורגר חלומי וגם – כי בכל זאת לשמו התכנסנו – בטרטר בקר מבטיח. לא מדובר במנה גדולה, כי אם בפתיח אידיאלי לפני הבורגר או שאר הנתחים. לחם בריוש קלוי שנותר שחום מבחוץ אך רך וענני מבפנים, עליו כמות נדיבה של טרטר שייטל עז טעמים, בתוספת של מיונז יפני שמעמיק את הטעמים וגרגרי חרדל שמתפצחים בפה לכדי ביס מהנה במיוחד.
39 ש"ח, הלל הזקן 12

יפו תל אביב

חיים כהן מגיש במסעדת יפו תל אביב טרטר בקר מצוין, שהוא שילוב של מזרח ומערב – מצד אחד חציל וזרעי עגבנייה, ומהצד השני פרמזן ורוטב יין אדום. טעם החציל המעושן קלות נוכח בביס ויוצר טוויסט מעניין למנה, ורוטב היין האדום נותן גם הוא עומק טעמים נבון ומדויק. את כל זה תוכלו להניח על ברוסקטה חרוכה שמגיעה עם המנה, לאכול בתאווה ולהמשיך בארוחה.
74 ש״ח, יגאל אלון 98

סקוליארד

במסגרת ארוחות חמישי רסטו במרכז הקולינרי דנון, שבתקופה הקרובה מוקדשות לשרקוטרי, מכינים ומגישים תלמידי בית הספר טרטר פריט צרפתי קלאסי, מפילה בקר שנקצץ בסכין ומתובל כמו שהצרפתים אוהבים. פרט לטעם ולכמות הנדיבה כמו בביסטרואים בפריז, הארוחה כולה היא חוויה יוצאת דופן בנעימותה – מהצפייה בעבודה במטבח הפתוח דרך מצעד מנות בשר מעודנות ועד לאווירה הנינוחה. וכל זה שלכם תמורת 148 ש"ח בלבד לאדם. תודו ששווה.
התערוכה 3, ימי חמישי 19:00 ו-21:00,להזמנות

• אוכלים שותים
• טרטר
• יפו תל אביב
• ג'אנגו בר
• בר 51
• גילה וננסי
• LP
• סנטי
• ביינה

עמוס גוטמן ז"ל היה יוצר פורץ דרך, במאי הקולנוע החתום על סרטים איקוניים כמו "נגוע", "בר 51" ו"חסד מופלא", שנפטר ב-1993 ממחלת האיידס והוא בן 39 בלבד. אתמול עלה ברשת בתי קולנוע לב הסרט התיעודי "טאבו: עמוס גוטמן" בבימוי שאולי מלמד, החוקר לעומק את סרטיו ואת חייו הסוערים של אחד הבמאים החשובים בתולדות הקולנוע הישראלי.

גוטמן נתפס כקולנוען יפה תואר ומוכשר בעל פוטנציאל לכבוש את העולם, ובאמצעות יצירתו ניסח עמדה קווירית, חתרנית, אנטי-הירואית ואנטי-קונפורמיסטית הקוראת תיגר על ישראל המאצ'ואיסטית, השמרנית והמיליטריסטית. הוא יצר קולנוע צבעוני וגרנדיוזי שחגג את חיי השוליים בתל אביב והפך למבשרו של הקולנוע הגאה הישראלי. והעיר מתגעעת אליו מאוד. את הטור שלפניכם כתבו יחדיו במאי הסרט, שאולי מלמד, וענת דותן שהייתה חברתו הקרובה של גוטמן.עוד פרטים וכרטיסים כאן(הסרט ישודר גם ב-HOT8 בחודש נובמבר).

1. קולנוע פריז

קולנוע פריזהיה בית הקולנוע האהוב ביותר על עמוס גוטמן ז"ל, מי שהיה במאי הקולנוע ההומוסקסואל הישראלי הראשון, והחלוץ שהעז ליצור סרטים קווירים בישראל. מדובר בקולנוע קטן שהיה חלק מעולם בתי הקולנוע המיתולוגיים של תל אביב; אופיר, אוריון, אלנבי, אסתר, ארמון דוד, מגדלור, מוגרבי, מקסים, מתמיד, פאר, ועוד – לכל אחד היה אופי משלו, כל אחד בחר את הסרטים אותם הוא רוצה להציג והקהל פקד את בתי הקולנוע לפי לטעמם האישי. כולם נהרסו עד היסוד, ובמקומם הגיעו העירה רשתות הקולנוע ששינו את הרגלי הצפייה של התל אביביים.

קולנוע פריז היה ברחוב הירקון פינת פרישמן, והיה ידוע ככזה שמציג סרטים אומנותיים ואיכותיים (כיום החליף אותו בתפקיד קולנוע לב). על כן אהב גוטמן להיעלם בתוך האולם החשוך לשעות רבות, כדי לצפות בסרטים של אנטוניוני, ויסקונטי, פזוליני ושאר הבמאים שהשפיעו עליו. מגיל צעיר הוא נהג להגיע לקולנוע פריז כצופה, אך עם יציאת הסרט הראשון שלו "נגוע" ב-1983 הוא סגר את המעגל והגיע לשם כבמאי. "נגוע" עורר את חמתם של הקהילה הגאה הצעירה בישראל, שטענה כי עמוס מציג את דמותם באור שלילי. על כן הם ארגנו הפגנה אל מול קולנוע פריז נגד הסרט ונגד עמוס עצמו. למען האמת, הוא לא התרגש מדי, ומי שהכיר את אופיו החתרני מעיד כי אולי הוא אפילו הוחמא מזה.

2. גן העצמאות

לאחר שיצא מקולנוע פריז אהב עמוס להתהלך על רחוב הירקון אל עבר גן העצמאות. רבות כבר דובר על הלב הפועם של תרבות הקרוזינג ההומואי של תל אביב. לשם הגיעו כל ההומואים, בארון ומחוצה לו, כדי לפרוק את המאווים שלהם. למי שעדיין לא מבין במה מדובר, תארו לכם גריינדר גרסת המציאות: אתה נכנס לגן חשוך, מתהלך בין גברים שונים עד שאחד מהם נענה לחיזור שלך ואתם נכנסים יחד לשיחים. כמו כולם, גם גוטמן נהג לפקוד את הגן, אמנם לא בתדירות מאוד גבוהה אבל בהחלט הסתובב שם. בסרטו "נגוע", הגיבור רובי (יונתן סגל) הולך לגן על מנת לחפש שחקנים לסרט אותו הוא חולם לביים. תהליך הליהוק המיני ותהליך הליהוק של הסרט הפנימי מתאחדים והוא מכיר את עזרי, אותו הוא לוקח להתייחד מאחורי הפסל המפורסם שניצב במרכז הגן.

אין הרבה תיעוד של גן העצמאות מאותה התקופה, על כן הסצנה מ"נגוע" הפכה לתיעוד המוכר ביותר שלו. אך לא הרבה יודעים כי מרבית הסצנה בכלל לא צולמה בגן העצמאות, אלא בחצר ביתו של מפיק הסרט אנריקה רוטנברג.זאת הייתה התקופה שבה השמועות על מחלת האיידס (שכונתה אז מחלת ההומואים), שפרצה בארצות הברית, הגיעו לישראל. עוד בטרם אובחנו חולים כאן, הפחד החל לחלחל גם לתוך הסט של הסרט.האגדה מספרת כי בחצר של המפיק רוטנברג היו עצי תפוזים, ועל מנת להידמות ללוקיישן המקורי (בו לא היו תפוזים כלל וכלל) הורה גוטמן לצוות ההפקה לקטוף את כל התפוזים. כנראה שזה עבד לו, כי מאז ועד היום הסצנה מהסרט "נגוע" משולבת בכל כתבה או סרט שמוזכר בו גן העצמאות, ואיש לא שם לב כי לא מדובר בגן עצמו, אלא חצר ביתית בהרצליה.

3. בר 51

סרטו השני של גוטמן, שנקרא במקור "יתומי הסערה", מספר על קשר סימביוטי מדי בין שני אחים, שמוביל לגילוי עריות. עדנה מזי"א, שהייתה התסריטאית השותפה של עמוס וחברתו הטובה, כתבה איתו את הסרט (כמו גם את הסרט שלפניו ואחריו). הם נהגו לבלות יחד עם המפיק אנריקה רוטנברג ברחבי תל אביב, ובמיוחד במקום אחד מפוקפק בשםבר 51. עוד בטרם נודע שמו למרחקים, זה היה בר שאירח במיוחד הופעות סטריפטיז, גברים סטרייטים מעוררים מינית, ועוברי אורח שהגיעו לדאון טאון של תל אביב. נדמה כי גוטמן, מזי"א ורוטנברג הלכו לשם בקטע היפסטרי. גוטמן התאהב במקום והחליט לשלבו בסרט החדש, ואם לא די בכך הוא גם קרא לסרט על שמו – וכך הגיעו יתומי הסערה אל בר 51.

ערב אחד, עדנה ועמוס הגיעו לבר וחזו בהופעה בלתי נשכחת: זאת הייתה עדה ולרי טל, שהקסימה אותם ברגע שעלתה על הבמה. הם החליטו לכתוב לעדה את אחד התפקידים המרכזיים בסרט, אפולוניה גולדשטיין, ובכך העניקו לה את ההופעה הראשונה שלה כשחקנית קולנוע (אך לא האחרונה)ואת ההופעה הראשונה של שחקנית טרנסית בקולנוע הישראלי. הסרט זכה להצלחה רבה, ובעקבותיו "בר 51 הפך ל-IN", כך הכריזו העיתונים. עמוס הצליח להעביר בסרט את האווירה המיוחדת במקום, שלפי עדויות הייתה מלא בקרינג' קסום; המוזיקה, ההופעות, הצבעוניות וגם המשקאות הפשוטים או כמה שאומרת אפולוניה בסרט: "כאן אף אחד לא שמע על קוקטיילים, קליינטורה מאוד פשוטה". שנים רבות לאחר מכן,כשעמד המקום בסכנת סגירה, החליט אנריקה רוטנברג (שכאמור הפיק את הסרט) לרכוש את הבניין ולפתוח את מסעדה הנושאת את אותו השם. כיום בר 51 היא אחת המסעדות הנחשבות בתל אביב (בה גם צולמו חלקים מהסדרה "הטבח"). מעניין מה היה קורה אם עמוס היה יודע שהמקום הזה הפך ממועדון חשפנות למסעדה שמגישה סביצ'ה.

4. קפה תמר

שיא הפעילות של גוטמן הייתה בשנות ה-80 ותחילת ה-90, בדיוק בתקופה שרחוב שינקין החל לפרוח ולהפוך להיות הסמל של תל אביב החדשה. בסוף שנות ה-70 תל אביב לא דומה למה שהיא היום. היא עיר רפאים, מזדקנת, שמנסה להשתקם מהגירה שלילית, תוך כדי משבר זהות. בשנות השמונים דירה בשינקין עולה בערך כמו ארטיק ב-AM:PM, ואט אט צעירים מתחילים לעצב מחדש את העיר והרחוב: חזי לסקלי, חברו של עמוס, כותב בעיתון "העיר" את המדור "שישי בגינת שינקין" ומסקר את התרבות החדשה שנוצרת בה, האמן דני זקהיים מקים מפלגה פיקטיבית בשם "בבל" ויוצר שם אירועים אקסטרווגנטים שמדוברים עד היום, ומאוחר יותר הקהילה הגאה ציינה שם את הפנינג הגאווה הראשון שיהפוך להיות מצעד הגאווה שאנחנו מכירים היום.

אך אם מדברים על שינקין, יש מוסד אחד שמזוהה עם הרחוב במיוחד – קפה תמר, בניהולה של שרה שטרן, שהוקם עשרות שנים לפני כן אך הפך למקום המפגש הרשמי של הבוהמה התל אביבית של שנות ה-80 ועד סגירתו בשנת 2015. עמוס גוטמן היה מפוקדי הקפה הידועים. על פי בן זוגו, אהרון מיטשל, גוטמן אהב לבוא לקפה בבקרים כדי לאכול את הטוסט המפורסם יחד עם כוס קפה. מיטשל מעיד כי לא היה ניתן להתעלם מהבחור יפה התואר שנכנס למקום, רבים ניגשו לדבר איתו על סרטיו או על קולנוע בכלל, היו כאלה שהתחילו איתו, הייתה גם קצת רכילות ובדיחות על העוברים ושבים ברחוב, והוא גם נהג לערוך שם פגישות עבודה. שינקין הפך להיות הרחוב האהוב על עמוס בתל אביב, והוא גם צילם לא רחוק משם את סרטו הרביעי והאחרון "חסד מופלא".

5. האוזן השלישית

מי שביקר בביתו של גוטמן, ראה את ספריית הסרטים הענקית שהייתה לו. קלטות וידאו רבות מסודרות אחת ליד השניה, ובמרכז החדר טלוויזיה שמנה ומכשיר VHS. כדי לאסוף את הסרטים היה נוהג להגיע לאוזן השלישית שכבר אז נחשבה למכה של אספני הסרטים והמוזיקה. אותה האוזן השלישית שאנחנו מכירים היום הייתה אז, איך לא – בשינקין. גוטמן היה מגיע מדי שבוע, משוטט בין מדפי הסרטים וגם בין מדפי התקליטים. אמנם קולנוע היה כל חייו, אך הוא גם אהב מאוד מוזיקה ורכש לעצמו את התקליטים של דייויד בואי, נינה סימון, ארית'ה פרנקלין, קלאוס נומי ועוד. "אני אוהב שירים שאפשר לבכות איתם" הגדיר זאת באחד הראיונות. את מחלת האיידס שלקה בה גוטמן הסתיר, אך השמועה נפוצה בעיר. אט אט גוטמן החל להיחלש והעדיף להתרחק ממרכז תל אביב אל עבר בית הוריו ברמת גן. חודשים לא רבים לאחר מכן, ב-1993, גוטמן נפטר. הוא לא הספיק לחזות במעבר בין VHS ל-DVD, במיקום החדש של האוזן שלישית בקינג ג'ורג', וגם לא בפריחה של הקולנוע הגאה הישראלי – שבתקופתו הוא פעל בו לבדו.

מקום לא אהוב בעיר

עמוס אהב להסתובב בתל אביב, אבל יש מקום אחד שממנו נמנע. זה לא קשור לארכיטקטורה, למיקום, או לאוכלוסיה. זה קשור למהות. עמוס לא התחבר לתיאטרון – על כן "הבימה", מקום שהוא גם תיאטרון וגם לאומי, לא היה בשביל עמוס. כששאלו אותו בראיונות מדוע הוא לא אוהב תיאטרון, הוא הסביר כי זה לא אישי נגד יוצרי התיאטרון, וגם לא מתוך שנאה למדיום – אלא מתוך אהבה לקלוז אפים. היה לו קשה לשבת באולם מרוחק מהשחקנים, הוא אהב לראות את תווי הפנים שלהם מקרוב, את העין הנרטבת, את החיוך הרועד. אך יותר מהכול הוא אהב לאהוב קולנוע, והעדיף אותו בקנאות על פני כל אמנות אחרת. אמנם הוא מאוד אהב גם דרמה, תפאורה ותלבושות – אבל את אלה היה צורך בצפייה בקולנוע ההוליוודי הקלאסי, שהושפע ממנו לא פחות מאשר הקולנוע האירופאי אליו נוהגים לשייך אותו. "החיים זה סלט. זה אופרה, טרגדיה, קומדיה וכולי וכולי. אני אוהב לעשות את הסלט הזה", הוא אומר בראיון נדיר שנחשף בסרט החדש "טאבו: עמוס גוטמן" שחוקר את סרטיו ואת חייו ועלה אתמול (31.7) לאקרנים.

• העיר שלי
• קולנוע ישראלי
• קולנוע גאה
• בר 51
• להט"ב
• שינקין
• קפה תמר
• גן העצמאות
• האוזן השלישית