עוד מסעדה נפלה בסטטיסטיקה המבאסת, שראתה אינספור מסעדות שסגרו את שעריהן במהלך המלחמה. כנראה שהשנה החדשה לא הולכת לעשות לנו חיים קלים יותר – מסעדת ג'יה האסייתית סגרה אמש את שעריה, כך על פי דיווח של העיתונאי נדב בורנשטיין.

>>יש עוד דברים לעשות: 11 בילויים בתל אביב שלא כוללים מסעדה

מסעדת ג'יה נפתחה ברעש גדול בפברואר 2023, על חורבות יאקימונו שעמדה במשך 21 שנים בבנין בנין על רוטשילד. המסעדה (וגם הבר שמתחתחה 'ג'ון דאו') הוקמה על ידי קבוצת בעלים שהתגבשה מחיי הלילה וסצנת הבילוי בעיר – תום ברכה ומספר שותפים נוספים מהג'ימי הו חברו לאנשי הלילה עידו סגל וגל רמות וליוצאי הריאליטי תום חיימוב ותומר רוטשילד – והבטיחו חוויה אחרת. "פעם אנשים אהבו לצאת לנשנש איפושהו, להמשיך למקום אחר לדרינק ובסוף להגיע למיין איוונט. כאן אנחנו מנסים לרקוד על כל החתונות ולתת חוויית בילוי לאורך כל הערב",הסביר לנו דאזאורן דולפין. אם כן, חלק מהחתונות נסגרו, אם כי ה'ג'ון דאו' ישאר פתוח, ואנשי הג'יה מבטיחים שגם חלל המסעדה עוד ישומש בעתיד.

אך חלומות לחוד, ומציאות קשה לחוד. "לסגור פעילות עסקית שמעורבת בה כלכך הרבה השקעה רגשית וכספית זאת אף פעם לא החלטה קלה, אך המציאות הנוכחית לא מאפשרת את המשך הפעילות של ג'יה", מסר לנו המנהל התפעולי של המסעדה גל רמות. "לצערנו מהיום שפתחנו נלחמנו נגד השעון – פתחנו את העסק בזמנים של פוסט תקופת קורונה, המהפכה המשפטית וההשלכות של ההפגנות הסובבות את בית העסק שלנו. בשביעה לאוקטובר סגרנו את ג'יה לארבעה חודשים אחרי שאיבדנו מספר חברי צוות וחברים קרובים במסיבת הנובה, והחלטנו לפתוח מחדש למרות כל הקשיים. לאורך כל התקופה האחרונה הזרמנו כמויות כספים עצומות כדי לנסות ולהשאיר את החלום הזה בחיים, אך גם אנחנו הוכרענו ע"י הקשיים הבלתי נגמרים שקשורים בהפעלת עסק מהסוג הזה בזמנים האלו במדינה הזאת".

ג'יה, יש לומר בכנות, לא בדיוק תאמה את רוח התקופה. או במילים אחרות, בר אוכל יפני מדוקדק עם מאבטח לבוש שחורים בכניסה, ריהוט קטיפה כבד, רטבים שמוגשים בפיפטות מעבדה ואווירת בואו לבזבז את כספיכם לא התאימה לימים שבהם אנשים מוטרדים בדברים אחרים. בתפריט של השף אבנר עראג'י (מול ים, דיינינגס, הרברט סמואל) הופיעו פצצות ארנק כמו רול אבוקדו של 8 יחידות ב-68 ש"ח, או 83 ש"ח לרול טונה בלו פין. המנות אמנם היו מושקעות ואסתטיות לעילא ועילא, אך גם קטנות ובלתי משביעות. פינגר פוד מושקע לצד הדרינק. קרוב לשעת חצות המסיבה התחילה, וג'יה הפכה לסוג של קלאב אוכל מרים.

בריאיון הפתיחה שערכנו עם אנשי ג'יה, הם הדגישו את הקשר של המקום לאישה שנתנה לו את שמו – ג'יה קרנג'י, דוגמנית על משנות ה-80 שבעקבות ההצלחה התמכרה לסמים ומתה מאיידס. "היא דמות מוטרפת שמתאימה לתקופה שבה אנחנו חיים כיום. אישה שחיה מהר ובגדול, נהנתה מהרגע ותמיד תישאר יפה וצעירה", אמרו לנו דאז, ונראה שזו היתה תחזית לעתידה הקצרצר של מסעדת ג'יה. אבל יש סיבה לאופטימיות, כפי שמסביר רובין. "אנחנו מאמינים שמדובר בתקופת מעבר ומקווים שנוכל להיפגש בקרוב בזמנים טובים יותר ושפויים יותר עבור כולנו, מאחלים לכולם שנה אזרחית טובה ושהחטופים שלנו יחזרו במהרה. במקביל, אנחנו נמשיך להפעיל את חלל המקום כבית לאירועים פרטיים ומקום שמקדם אומנות ומוזיקה".

• אוכלים שותים
• סגירה
• אוכל יפני
• ג'ימי הו

העובדות היבשות הן שבתל אביב השמש שוקעת, לא זורחת. גבולותיה הגאוגרפיים של מדינת ישראל לא מותירים מקום לדיון: מתוך תל אביב, נבלעים הימים לתוך הים התיכון תחת שמיים כתומים-סגולים, והמחר מפציע מבין בנייני המשרדים של מתחם הבורסה, מבצבץ בין גבעותיה של גבעתיים או עולה מעל הפארק הלאומי ברמת גן. אבל האמת היא שהעיר מלאה גם בנקודות של זריחה – באזורים שהיו לנו הכי מעורפלים, עמומים ומבלבלים, רגע לפני שהשמיים התבהרו והשמש עלתה.

כשעבדנו על הסינגל המשותף "השחר" היינו מרוכזים כל אחד בתוכניות של חייו – בעבודה, למצוא דירה, לארגן חתונה – והיצירה קיבלה מן שגרה מופרדת משלה. לא שיערנו שבימים שבהם הוא יצא החוצה, באמת יהיה צורך בתזכורת קולקטיבית לזה שיש מחר ויש תקווה. אנחנו אנשים שנושמים ציניות וביקורת, אבל יש בקונספט של "שחר", של המחר, כל כך הרבה פוטנציאל שמאפשר להשיל קצת פסימיות, ולראות את האפשרויות שמחכות לנו בצד השני של הלילה.

עבדנו על השיר בסלון-אולפן של שגיא, כמו שאנחנו יושבים בסלון כבר המון שנים, רק שהנופים סביבנו השתנו. הסלון-מטבח של שגיא בדירת חדר וחצי הפך לאולפן הביתי. הסאבלטים של דביר הפכו לחוזי שכירות ארוכים. ארוחות הנחמה באמצע הלילה הפכו לצ'יט-מיל מתוזמנים. שברונות הלב הפכו לזוגיות יציבה שכל אחד מאתנו מחזיק. את הקלישאות הגדולות של שנות ה-20 עברנו ביחד בעיר, בין פרידות, בין עבודות, בין חלומות, ולכל אחת הן יש לוקיישן שאפשר לה לקרות. אלה המקומות שבהם עלה לנו השחר.

דיזנגוף 145

לפעמים צריך לחבק את הסאחיות: בימים הראשונים של מה שהפך ל-bromance שיש לנו היום, הדירה של שגיא ישבה בעורק הסטרייטי הראשי של הצפון הישן. אין דבר שמעניק בוסט לחברוּת יותר מאשר שברון לב מסונכרן, ואנחנו – למזלנו – עברנו שניים קשים ממש במקביל. דיזנגוף 145 היה בית ההבראה הכי טוב שיכולנו לבקש לתקופה הזו: שיחות נפש בסלון, ירידה לסיבוב מאנץ' באיז'ו ובבט (שנסגר מאז. מסבחה לימה מתובלת בדמעות של פרידה, את בלבנו תמיד), עלייה חזרה לנגן בדירה, וירידה נוספת לאחד הברים בסביבה.

בדירה הזו, בחסות משברי זהות של שנות ה-20, התחיל שגיא בתהליך שהפך אותו מביטבוקסר עם קחון למוזיקאי, ודביר התחיל להשתעשע במחשבה רצינית על העתיד המקצועי שלו. הוא היה מנגן את השירים שהפכו לימים לסינגלים ראשונים – "בואי ענבל" ו"טוליפים" – ושגיא היה מוסיף עליהם שכבת גרוב שהיתה מעניקה להם צורה, ודוחף אותו לנוע איתם קדימה. בינתיים, הישיבות שלנו הלכו והתרחבו לג'אמים גדולים יותר של חברים ודמויות בתעשייה שבאו לבקר בסלון, ושגיא הספיק מאז להפוך מאדם שמארח ג'אם לאחד שמשתתף בו. טוב, הוא גם מארח, אבל כבר לא בדירת חדר וחצי בדיזנגוף. אנחנו גם בוכים הרבה פחות מפעם.

גבעת הילטון

הפארק שנמצא מדרום לגן העצמאות הוא לא רק לוקיישן דייטים צ'יזי, אלא גם הכי קרוב ל"טבע" שהצלחנו להמציא לנו בהליכה מדיזגוף. הימים הם ימי טרום-קורונה, ואנחנו שני וואנאביז שלא יכולים יותר לראות את הדירה של שגיא וצמאים לקהל. היינו לוקחים קחון, גיטרה ואת כל מי שרוצה לבוא – ליטרלי, אנשים היו פשוט מצטרפים מהרחוב – והולכים לפארק שבגבעת הילטון.

היום יש לנו נטייה לנתח כל מילה וכל תו, לוודא שאנחנו מאזינים להפקות בתנאי סאונד מדויקים, אבל באותם ימים הפשטות הובילה אותנו, ומטרות ויעדים היו חזון אמורפי שאי אפשר היה לקחת ברצינות. גבעת הילטון היתה המקום שבו יכולנו לא לקחת את עצמינו ברצינות, וסתם לשבת ולנגן. היינו מכנים את זה "ג'אם שקיעה", אבל בפועל היה שם משהו הרבה יותר קטן וטהור: רצון לצאת החוצה עם המוזיקה, לא משנה מי יאזין. לא היה קהל שיבוא, אז באנו אליו ואנשים שמחו. זה אמנם טור על אזורי השחר של העיר, אבל כן, השקיעות בחוף הילטון מטורפות. לוקיישן דייטים ראוי.

ג'ימי הו

במות פתוחות לא מקבלות מספיק כבוד. הן מאפשרות למוזיקאים להתגבש בצורה הכי מזוקקת שיש: לנסות חומרים, לשיר לייב, לקרוא קהל בזמן אמת. באיזשהו שלב התחלנו לחפש תכלית ליצירה שלנו, ולתקופה מסוימת לא היו לנו חיי לילה שלא קשורים במוזיקה. ב-2019 היינו באים בימי ראשון בערב לבר הג'ימיהו ברוטשילד ומסתכלים על אנשים זורקים את עצמם למים העמוקים, לקהל אינטימי. הם נתנו לנו את הלגיטימציה להיות אמיצים, לעלות, לנסות חומרים – ולפעמים גם להיכשל.

היינו מכירים שם חברים ומנסים להבין מי אנחנו בעולם של המוזיקה, לפעמים בהצלחה ולפעמים בקרינג', כמו בכל ההתחלות. הפחד לא נעלם עם הזמן, אבל מערכת היחסים עם הקהל הופכת לבריאה יותר ומתמלאת בביטחון לאט לאט. כל במה היא בעצם קצת במה פתוחה, אבל לערבי ראשון בג'ימיהו יש מקום מיוחד בלב שלנו.

תיאטרון תמונע

המרכז שבשכונת מונטיפיורי הוא בית לאמנים, ובגלל זה הוא לובש צורה קצת אחרת בכל פעם שדמות אחרת עולה על הבמה: הצגת פרינג', להקה מנוסה, אמנים מתחילים – וגם דביר בסינו אחד בהופעה ראשונה. חבר שכנע אותו שהרפרטואר שלו מספיק בשביל הופעה קטנה, סגר בשבילו ערב בתמונע (על משקל "רשם אותו לאודישנים למשחקי השף"), ולערב אחד בקיץ 2019 התמלא המרכז במעגלים קרובים ורחוקים שקנו כרטיסים להופעה הראשונה של דביר בסינו.

הגיטרה והקחון מהסלון של שגיא הפכו לעיבודים בחדר חזרות, ועוד לפני שהיה שיר אחד בחוץ דביר עלה להופעה של שעה ורבע. זו היתה תקופה מבלבלת, כי אנשים נוטים לחשוב שהמשמעות של הופעה ראשונה היא שאתה מוזיקאי עובד, אבל האמת היא שהופעה ראשונה היא לא יותר מטבילת אש בדרך להיות משהו שאתה עוד לא בטוח בו. מהצומת הזה, של סקרנות ורעב פינת התקף חרדה, יצא דביר וביקש משגיא חיבורים שיובילו אותו למפיק נמרוד בר, הראשון שאיתו הוא עבד. שלוש שנים אחר כך, שגיא כבר יתחיל להפיק לדביר שירים בעצמו.

• ❤ תרבות
• מוזיקאים
• ❤ תל אביב
• עירוני
• ג'ימי הו

כמו בכל עיר מתוקנת בעולם, גם בקולינריה התל אביבית יש מקומות שהם ציון דרך. אבולעפיה, מאנטה ריי, קפה נואר, המנזר והבסטה – גם אם יעירו אתכם באמצע הלילה תדעו בדיוק לאן להגיע. בית בנין, בניין באוהאוס שהוקם בשנות ה-30 של המאה שעברה ברוטשילד 19, ראוי להיכלל ברשימה המכובדת בזכות מסעדת יאקימונו, שפעלה בו במשך 21 שנים. כעת זוכה המבנה האיקוני לגלגול חדש, מפתיע ומפוצל לשניברים, האחד קולינרי והאחר קלאבי יותר במהותו.מאחורי ג'יה (בקומה העליונה) וג'ון דו (בקומת הקרקע) עומדת קבוצת בעלים שהתגבשה מחיי הלילה וסצנת הבילוי בעיר:תום ברכה (ג'ימי הו, שקט קלאב ובן זוגה של הדוגמנית אלה איילון) ומספר שותפים נוספים מהג'ימי הו, שחברו לאנשי הלילה עידו סגל וגל רמות – ואליהם צורפו גם יוצאי הריאליטי תום חיימוב ותומר רוטשילד. "בנינו חבורה חדשה. לקחנו חבר'ה צעירים שמחוברים לכל הקליקות בין 40-25 פלוס, שיריצו את המקום", מסביר אורן דולפין (ג'ימי הו, השובך ובן זוגה של גורו הכושר אירה דולפין). "פעם אנשים אהבו לצאת לנשנש איפושהו, להמשיך למקום אחר לדרינק ובסוף להגיע למיין איוונט. כאן אנחנו מנסים לרקוד על כל החתונות ולתת חוויית בילוי לאורך כל הערב".

ג'יה כבר נמצא בשלבי הרצה שקטה כשילוב של מועדון אקסקלוסיבי ובר אוכל יפני. את ההשראה לשם – ובאופן מסויים גם לקונספט – שאבו השותפים מג'יה קרנג'י, דוגמנית על משנות ה-80 שבעקבות ההצלחה התמכרה לסמים ומתה מאיידס. בסרט "ג'יה" גילמה את דמותה השחקנית אנג'לינה ג'ולי, שזכתה עבור הופעתה בגלובוס הזהב. על קירות הבר תלוית עבודות אמנות המתייחסות לג'יה אך זהו אינו מוזיאון לזכרה. "היא דמות מוטרפת שמתאימה לתקופה שבה אנחנו חיים כיום. אישה שחיה מהר ובגדול, נהנתה מהרגע ותמיד תישאר יפה וצעירה".

https://www.instagram.com/p/Cn__f2nKPwr/

כדי להתאים את החלל לייעודו החדש בוצע בו שיפוץ מקיף. מערכות סאונד ותאורה מהמשוכללות שקיימות בשוק, פלייליסט מותאם ובר מרכזי, עמדת דיג'יי מרחפת, עמדת סושי מן וחדר עישון – כל אלה מיועדים לכ-200 אורחים שיוכלו לבלות כאן עד סוף הלילה. הערב מתחיל בשעה 21:00 באווירה סולידית יחסית, על דרינקים ומנות פיוז'ן יפני קטנות שיצר שף אבנר עראג'י (לשעבר דייניגס, מול ים, הרברט סמואל),ראש המחלקה הקולינרית של הקבוצה. "חיפשנו אוכל סקסי ובחנו מטבחים שונים. הבנו שאם יודעים לעשות את זה כמו שצריך ומתחייבים לחומרי גלם איכותיים ולצורת העבודה – המטבח היפני מנצח", אומר גל רמות, מי שאמון על הפן התפעולי והשיווקי בקבוצה, כשהוא מציג מטבח מאובזר במיכשור משוכלל. "לא מעניין אותנו לעשות עוד רול או טייק אוף. אנחנו רוצים לעשות את הכי טוב, פיוז'ן יפני עם חומרי גלם מקומיים וטריים ברמה הגבוהה ביותר וזווית תל אביבית עכשווית". בהמשך הערב, קצת לפני חצות, האווירה משתנה לכיוון קלאב יוקרתי. התאורה מתעמעמת ולעמדה עולה די ג'יי אורח מרשימה שלא תפורסם מראש, אך היא צפויה להיות מגוונת. "יום אחד ייתכן שיעלה די ג'יי בינלאומי ולמחרת חבר'ה צעירים שאנחנו רוצים לקדם. מהבחינה הזו בילוי בג'יה יהיה הפתעה".

ג'יה היא האנטיתזה או ההשלמה לג'ון דו, בר גראנג'י שמוקם בקומת הקרקע. היזמים עדיין לא משחררים עליו פרטים, אך הם מתחייבים להביא בשורה חדשנית שנותנת מענה לעולם הברים והקלאבים מודל 2023. אם אתם כבר מתכננים מה ללבוש, שימו לב שרוטשילד 19 עדיין לא פתוח לקהל. בג'יה מתקיימת הרצה שקטה לחברים ומוזמנים עד לפתיחה בעוד כשבועיים. הג'ון דו צפוי להיפתח מעט אחר כך, לקראת פורים. עוד לא ניתן להזמין מקומות בערוצים המקובלים אך תוכלו לנסות את מזלכם באמצעות עמוד האינסטגרם ולהתפלל למענה. כמי שאוחזים בקילומטרז' בענף מקפידים השותפים לצנן את ההתלהבות עד להשלמת כל הפרטים. "אנחנו לא רותמים את הסוסים לפני העגלה ויודעים שיש תהליך מסוים שצריך לעבור", מסכם דולפין. "אנחנו רוצים שכשיבחנו אותנו המקום יהיה מושלם".
ג'יה, רוטשילד 19

• אוכלים שותים
• אוכל יפני
• ג'ימי הו

• Facebook
• Twitter
• Email

מועדון האלפאבית קיבל צו סגירה ל-30 יום, בעקבותפשיטת משטרת ישראלעל המקום בלילה שבין שישי לשבת והקביעה כי הוא פעל בתפוסת יתר. הג'ימי הו, שנסגר גם כן באותו לילה, נמצא עדיין בהליכים מול המשטרה, והשימוע של המועדון הייקו ייערך בהמשך היום. סגירתם של שלושת המועדונים מגיעה בסמוך לבדיקת רישויים דומה שעבר לאחרונה מועדון הברקפסט בתל אביב, שהביא גם לסגירה זמנית עד לשימוע (המועדון נפתח מאז).

"אין פה מקריות. יש פה שיטה, יד מכוונת שלא רוצה שנהיה פה. עצוב שתרבות חיי הלילה, שמביאה לנו הרבה גאווה וכבוד בעולם, נתפסת כלא לגיטימית"

בשנה האחרונה נרשמת מגמת עלייה בסגירה של מסיבות באמצע הלילה, לצד גל סגירות בעולם המסעדנות והבילויים. המשטרה, מצדה, עושה את תפקידה: אוכפת את חוקי העירייה והמדינה. לדברי המשטרה, הבדיקות המבוצעות הם עניין שבשגרה, ואין להם הסמכות לשנות את לשון החוק. אלא שבעלי המועדונים רואים את זה אחרת.

"הכנסנו הרבה יותר אנשים ממספר האנשים שהחוק מאפשר, לכן הגיע לנו שסגרו אותנו – כי עברנו על החוק", אומרים בסרקסטיות גורמים במועדון האלפאבית. "מנגד, אם נלך לבייקרי בכיכר המדינה נמצא מקום מפוצץ עד אפס מקום, תורים של אנשים עד הרחוב. אך אין כמו ליפול על מועדון. מגיע לנו שסגרו אותנו כי עברנו על החוק ולא עברנו לברלין".

עוד מוסיפים במועדון כי למרות שמספר המבלים המותר באלפאבית הוא 164, הספירה בפועל מעידה על כ-400 איש ששהו בו בין שישי לשבת. "זה מעיד על הפער העצום בין מה שהחוק מתיר לבין מה שהמקום יכול להכיל – או שאנחנו טובים מאוד בטטריס. במדינה אחרת לא היינו נחשבים לפורעי חוק, כיוון שבערים אחרות חישוב השטח לוקח בחשבון את כל חללי המועדון ולא רק את הרחבה".

עמיחי מטיאס, הדי.ג'יי שתקלט באלפאבית בזמן פשיטת המשטרה, מעיד כי בשלושת סופי השבוע האחרונים הוא נתקל במשטרה שסגרה מסיבות ושלחה אנשים הביתה: "אני מבין שאין פה מקריות אלא יש פה שיטה, יד מכוונת שלא רוצה שנהיה פה. עצוב שתרבות חיי הלילה שמביאה לנו כל כך הרבה גאווה וכבוד בעולם, נתפסת כלא לגיטימית".

"שכחו שאנחנו בסה"כ עושים מסיבות. אנשים נהנים וזאת מטרה חיובית בסך הכל", אומר עדי שינהר, מבעלי הברקפסט. "הדיכוי מורגש אצל קהל המבלים. הגענו לנקודה קריטית"

"אני חייבת לציין שהרגשתי התנהגות אגרסיבית מהמשטרה", מחזקת דינה גולדברג, די.ג'יי נוספת שתקלטה באותה מסיבה באלפאבית. "הבליינים היו מאוד ממושמעים והבעלים של המקום דאגו שכולם ייצאו בשקט. זה גורם לי להרגיש שהפרנסה שלי לא בטוחה ושהסצנה בסכנה".

"אנחנו לא פושעים"

סגירת המועדונים משתלבת היטב עם התסיסה המתרחשת בעיר בשבועות האחרונים. לצד הפגנת #תנו_לרקוד_בשקט שהתרחשה בכיכר רבין בחודש שעבר, עולה תמונה עגומה בה מקומות הבילוי מצטמצמים מחודש לחודש, ללא הבדל סוגה מוזיקלית.

"למרות העמדה הרשמית של המשטרה על אי עמידה בתנאי הרישוי, אין להתעלם מהמגמה הזאת", פוסק עופר דיקובסקי, ממארגני המחאה. "מעבר לזה: האם אותו לילה היה בעצם ההזדמנות היחידה לאכוף את החוקים? האם הכרחי לבצע את פעולת הסגירה בכמה מועדונים במקביל כאשר יש מבלים במקום? לא בטוח".

"שכחו שאנחנו בסך הכל עושים מסיבות. אנשים נהנים וזאת מטרה חיובית בסך הכל", אומר עדי שיינר, מבעלי הברקפסט. "הדיכוי מורגש אצל קהל המבלים. הגענו לנקודה קריטית".

"זה בושה", מוסיף אלעד (בולי) סולימאן, מבעלי הבר קליפורניה ולשעבר חבר בקבוצת הספוטניק – שלא פעם נתקל ברשויות בשנותיו בחיי הלילה. "עיר ששמה לעצמה את הטייטל 'עיר ללא הפסקה' מתנהלת כמו משפחת פשע מצד הרשויות. זה הורס את הרצון לפתוח מקומות ולפתח את התרבות המקומית. אם לא יהיה שינוי משמעותי שום יזם לא ישים את כספו וזמנו בתל אביב. אנחנו לא פושעים, אנחנו רוצים להתפרנס בכבוד".

משיחות עם אנשים מהסצנה עולה כי כרגע הדבר היחיד שיכול לשפר את המצב הוא שינוי חקיקה בתחום ההיתרים. יצירת ועדות המורכבות מאנשי מקצוע מתאימים, שינוי תקנות ועבודה בשיתוף פעולה – זו הדרך היחידה שדברים ישארו על מי מנוחות במשולש מוכה הפורענויות של מקומות בילוי-עירייה-משטרה.

ממשטרת ישראל נמסר: "משטרת ישראל תמשיך לפעול לשמירת ביטחונו ושלומו של הציבור באתרי הבילוי השונים ולמניעת פעילותם של בתי עסק שאינם עומדים בתנאי הרישיון שניתן להם והעלולים להוות סכנה לחיי אדם".

מעיריית תל אביב נמסר: "ראשית נציין כי פעולת האכיפה הינה של המשטרה. העירייה רואה בחיי הלילה חלק חשוב במרקם העירוני, מקדמת את העסקים כמיטב יכולתה ולראייה אף מינתה מנהל ייעודי לתחום, המסייע לבעלי העסקים גם מעבר לשעות פעילות העירייה. תפוסת הקהל המותרת לכל עסק נקבעת על ידי מדינת ישראל, לא על ידי העירייה הכפופה גם היא לחוקי רישוי עסקים של המדינה".

• הבועה
• חיי לילה
• צו סגירה
• ג'ימי הו

• Facebook
• Twitter
• Email

משטרת ישראל פשטה בלילה שבין שישי לשבת על מספר מועדונים בתל אביב וסגרה שלושה מהם – ג'ימי הו, אלפאבית ולנגה. לטענת המשטרה, הדבר נעשה בשל תפוסת קהל גבוהה מהמותר.

מבלים ששהו במועדון האלפאבית, שבו התקיימה מסיבה של הליין פאג, מספרים שבשעה ארבע לפנות בוקר נפסקה המוזיקה והמארגנים הודיעו שהמסיבה נסגרת ושעל המבלים לצאת מן המועדון. לטענתם, שוטרים לא נכנסו לתוך הרחבה המרכזית ולא נערכו חיפושים על גופם של מבלים למציאת סמים כפי שקרה בפשיטות קודמות על מועדונים בעיר.

הפשיטה המדוברת מגיעה בתקופה שבה מערימה המשטרה קשיים על חיי הלילה בתל אביב ועל סצנת המסיבות בארץ בכלל. מארגני פסטיבלים ומסיבות טבע נתקלים בחודשים האחרונים בדרישות אבטחה בלתי אפשריות, לטענתם, מה שמוביל לביטול הפסטיבלים. אירועים אחרים בוטלו ברגע האחרון בשל מה שהמשטרה מכנה "מידע מודיעיני על כוונה לסחור בסמים בשטח הפסטיבל".

בתל אביב פושטת המשטרה מדי כמה חודשים על מועדונים בחיפוש אחר סמים. באפריל השנה נערכה פשיטה על הברקפסט, שבמסגרתה נעצר בעל המועדון לאחר שנמצאו במקום סמים. הפשיטה שנערכה הלילה מסמנת דרך פעולה נוספת של המשטרה ביחס לחיי הלילה בעיר.

ממשטרת ישראל נמסר: "במהלך סוף השבוע ביצעה המשטרה פעילות יזומה במועדונים בת"א, בדגש על ביקרות בתחום הרישוי ותפוסת קהל. בתוך כך, במועדון ברחוב רוטשילד 24 נספרו 350 מבלים כשעל פי תנאי הרישיון הכמות המותרת הינה 198. המקום נסגר לאלתר ובעליו זומנו לשימוע. במועדון ברחוב בן יהודה 1 נספרו 522 מבלים כשעל פי תנאי הרישיון הכמות המותרת הינה 275. המקום נסגר לאלתר ובעליו זומנו לשימוע. במועדון ברחוב אחד העם 54 נספרו 408 מבלים כשעל פי תנאי הרישיון הכמות המותרת הינה 164. המקום נסגר לאלתר ובעליו זומנו לשימוע.

"משטרת ישראל תמשיך לפעול לשמירת ביטחונו ושלומו של הציבור באתרי הבילוי השונים ולמניעת פעילותם של בתי עסק שאינם עומדים בתנאי הרישיון שניתן להם והעלולים להוות סכנה לחיי אדם".

• הבועה
• עירוני
• מועדונים בתל אביב
• אלפאבית
• ג'ימי הו