נדב רביד הוא מפיק ודי.ג'יי, עורך תרבות, מבקר מוזיקה, עורך ושדרן רדיו ששידר וערך בין השאר ברדיו תל אביב, קול הקמפוס המיתולוגית, רדיו הקצה וכיום מנהל גלגל"צ. מבעלי הלייבל בוטניקה עם אמיר אגוזי וחצי מהצמד פורץ הדרך פולאר פייר (עם מלכיאל גרוסמן), יוזם ושותף של דן יואל (לוטנט דן) בליין המסיבות 120 שחוגג 3 שנים ב-19.7 במרץ 2 בקריית המלאכה. הליין מתעתד לקיים תנועת נגד להתקדמות המהירה של החיים (ושל המוזיקה) דרך מסיבה שחוזרת אל האלמנטים היסודיים של מוזיקה: חוף מבטחים של תנועה איטית, היפנוטית ומכושפת בחלל חשוך, סאונד עוטף וקהל מגוון, כזה שמגלה רק עכשיו את נפלאות רחבת הריקודים, וכזה שרקד עליה כבר לפני כמה עשורים, ביחד.כרטיסים מחכים לכם כאן.

>> דרינק בסוף הלילה ומקום לברוח בו // העיר של דורון לוי (שישקו)
>> פצע שהפך לפרח ומקומות שנותנים להיות // העיר של דיוויד לרנר

1. קיי

אולי מטעמים נוסטלגיים, אולי כי הדי.אן.איי של השסק – אחד המקומות המשמעותיים בעיר בין 2005 ל-2014 – נוכח פה בכל פינה, אולי כי המוזיקה תמיד תהיה מעניינת, אולי כי הצוות נותן תחושה של בית, ואולי זה באמת סוג של בית. בכל מקרה, בשביל דרינק או שניים, זו תמיד תהיה האופציה הראשונה בשבילי.הרצל 4

2. הרכבת הקלה

גם אם בקצה אחד נמצאת בת ים ובקצה השני פתח תקווה, הקו היחיד של הרכבת הקלה שפעיל כרגע הוא בועה של אסקפיזם שקשה לזלזל בה בימים כאלה. מיזוג אוויר קטלני, תחושת בטחון שנובעת מהימצאות עמוק מתחת לאדמה, אווירה של חו"ל ברציפים ובעיקר, דקות יקרות מפז של התמסרות לתחבורה ציבורית יעילה, צפויה, שמאפשרת לקרוא, להאזין לפודקאסט, לעשות מדיטציה או לשמוע מוזיקה בלי הפרעה.

3. כיכר החטופים

לא מקום אהוב במובן הרגיל של המילה, יותר כמו מקום חשוב. כמו פצע פתוח שפעור בלב העיר, מצד אחד סמלי השלטון (הקריה ובתי המשפט) ומצד שני סמלי הרוח והאמנות (מוזיאון תל אביב ובית אריאלה) וביניהם תהום של כאב חשוף, שמזכיר באופן שלא ניתן להתכחש אליו את המציאות הכואבת והמעוותת שאנחנו חיים בה. גם הכיכר עצמה היא סוג של תהליך בעבודה, כל הזמן מתיישנת ומתחדשת בשלטים, מיצגים ודוכנים, ומשקפת איכשהו את השבר הגדול שיצר אותה.

4. פיצה לילה

שילוב מושלם של פיצות מעולות ואווירה ללא תחרות. בגדול אעדיף לשבת כאן לערב של פיצות עם בירות על רוב המסעדות שמתחרות על מקום במצעד הקולינריה התל אביבי.מרחביה 4

5. אדא חנינא

הקפה הכי טעים. ומוסד יפואי בהתהוות.רבי חנינא 9

מקום לא אהוב בעיר

הנתיב השיתופי בנתיבי איילון.לנהוג בתל אביב זו חוויה אלימה, קשה ונוראית. שעות העומס באיילון, שנמשכות כבר לרוב שעות היום, הן זיקוק של התחושה הזו, ובמיוחד מתסכל לראות את נתיב התחבורה השיתופית מתמלא בנהגים ונהגות שנוסעים לבד ברכב ושמים זין גדול על החוק ועל כל הנהגים האחרים שעדיין מצייתים לחוק. מזל שיש את הרכבת הקלה שצמצמה מאוד את החיכוך שלי עם הסיוט הזה.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"הקול בראש 2". הסרט הראשון היה הברקה, והשני, שנוגע בגיל ההתבגרות הוא יצירת מופת. יותר אפקטיבי משנים של טיפול פסיכולוגי. לא זוכר מתי בכיתי ככה בסרט, ולמזלי הילדים שלי לא שמו לב.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
בחודשים הראשונים היה לי קשה למצוא מה לראות, וזה התנדנד בין אסקפיזם מוחלט לבין סרטים של אדם קרטיס. איפשהו שם השלמתי את הסרט התיעודי שלו, Hypernormalisation, שצפיה בו היא כמו להסיר קטראקט מהעיניים. לא בדיוק משהו שנותן תקווה או השראה, אבל גם צפייה מפכחת זה משהו שאסור לזלזל בו.

לאיזה ארגון או מטרה אתהממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
עומדים ביחד. בתקופה של אפלה גדולה חובה להאחז בכל שביב של תקווה. אחרי הזוועה של 7 באוקטובר, הסיפורים הכי מרגשים עבורי שצצו, היו של אזרחים ערבים שחילצו והצלה של יהודים. שותפות אמיתית, בין בני האדם תושבי חבל הארץ הזה חייבת לכלול שותפות של יהודים וערבים שמעוניינים לחיות כאן בשלום.

מי התלאביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
לאיזה תל אביבי צריך להרים? נראה לי שלכולם וכולן. המצב כל כך מייאש, שכל מי שקם בבוקר מגיעה לו טפיחה על השכם. כל מי שקם בבוקר ומחליט להישאר כאן ולהיאבק על דמות המקום – בכלל מגיע לו שלט חוצות על בניין באיילון.

מה יהיה?
הלב אומר שיהיה טוב. הראש אומר שיהיה רע.

• העיר שלי
• די.ג'יי
• גלגלצ
• קיי בר
• פיצה לילה
• הרכבת הקלה
• מטה החטופים והנעדרים
• אדא חנינא
• מסיבות מומלצות