שנת תשפ"ה כנראה לא במקרה מתחרזת עם אשפה. וגם עבור סצנת האוכל בתל אביב, זו הייתה שנה מטלטלת. משבר כלכלי, ביטחוני וחברתי מהעמוקים והכואבים בתולדות המדינה מכתיב אקלים ציבורי שפוף במיוחד, ומכאן קצרה הדרך לקריסה. מסעדות אהובות, ברים ובתי קפה – חלקם מוסדות ותיקים, אחרים יוזמות טריות ונועזות – נאלצו לסגור את שעריהם, לעתים בלי התרעה מוקדמת. חלקם עזבו בשקט, אחרים עוררו גל של תגובות נוסטלגיות ברשתות, אבל לכולם היה מקום של כבוד בהיסטוריה הקולינרית והתרבותית של העיר. אנו נפרדים מהטעמים והזיכרונות, ומציינים את אלה שהיו ואינם לתמיד, או חזרו בגלגול אופטימי אחר.

1. אדמתי

תואר הסגירה המבאסת של השנה שייך חד משמעית לאדמתי, מסעדת שף פואטית שכנראה הקדימה את זמנה. הבעלים עמרי אייזנשרייבר, נכדו של המשורר אלכסנדר פן (שם המסעדה נלקח משירו "על גבעות שייח' אבריק", ובשמו המוכר יותר "אדמה אדמתי") ושף אביב אטינגר יצרו מקום צנוע שלא הצליח להתבלט בשדרות רוטשילד הצפופות, והשאיר אחריו טארט טאטן סלרי פנומנלי שנחרט בזיכרון.

2. נחמה וחצי

הסגירה הפתאומית של בית הקפה האייקוני ומעוז הברנז'ה הותירה את תושבי השכונה של מרכז העיר המומים, ואת התסריטאים בפוטנציה ללא מקום להניח בו את הלפטופ ולהרהר באוסקר, לא שיהיה להם סיכוי רב עם כל החרם הזה. לקוחה קבועה ניסתה להרים מיזם גיוס המונים להצלת נחמה וחצי, אך הבור הכלכלי היה עמוק מדי ולא הותיר לבעלים ברירה אלא לסגור. מאז הלוקיישן האיקוני נותר מיותם, עד שיבוא יזם בעל ממון וימחה עוד פיסה מהזיכרון הקולקטיבי של תל אביב.

3. גלבי (המקום של ענת)

כך העיר מתפרקת מנכסיה התרבותיים ומבתי אוכל שהם הכול חוץ מאשר גנריים, ולנו נשאר חור בלב בצורת קובנה. ענת שבו ניסתה בכל כוחה להחזיק את מסעדת הבישול הביתי שלה, אבל גם 15 שנים בשוק לא עזרו מול השינויים של העיר. "העולם שייך לצעירים והשוק הפך להיות מלא בשפים צעירים שפותחים פה מסעדות טרנדיות. יש פחות מקומות כמו שלי עם אוכל טוב של פעם" היא אמרה לנו עם הסגירה, ונשאר רק למחות דמעה וגעגוע למרק רגל.

4. קונתאי

מבלי להיכנס לביף המתוקשר, קונתאי נסגר מהר מדי. הגסטרו־בר התאילנדי, שנולד בעקבות פלירטוט קולינרי בין השפים תומאס זוהר ויוסי שטרית, לא הצליח להפוך ללהיט המקווה, והתפייד לאחר שבעה חודשים אל תהום הנשייה של המסעדנות בעיר. בינתיים שטרית כבר פתח באותו חלל אתבנדיט, בר שבו הוא מגשים את חלומות הקז'ואל שלו, והקהל מצביע ברגליים. ומה עם תומאס זוהר? זו לא פעם אחרונה שתשמעו עליו, בוודאות.

5. פרדס

שמונה חודשים בלבד החזיקה המסעדה היפה לפני שהדלתות נסגרו בגלל "אתגרים בגיוס כוח אדם". שף ברק אהרוני עזב, מנת הקובה בלאבן הנהדרת נכנסה להקפאה עמוקה ובמלון דה ג'ורג' החלו לחשב מסלול מחדש. ומכיוון שביקום ובתל אביב אין ואקום, בקרוב תיפתח באותו חלל מסעדה בהובלת שף תומר טל (לשעבר ג'ורג' וג'ון). יש למה לחכות.

6. קפה מרסנד

קפה מרסנד, ממוסדות הקולינריה הוותיקים בעיר, הוקם לפני יותר מ-70 שנה על ידי יוצאי העלייה היקית וולטר מרסנד ורעייתו חנה, שבהמשך העבירו אותו לבנם מייק. בתחילת המילניום נמכר המקום לבועז טרגרמן, בעלי קפה באצ'י, שהקפיד לשמור על אווירת בית קפה באירופה שקסמה גם לקהל חדש שהתרפק על גלי הנוסטלגיה ועל עוגות מבית סבתא. אלא שבדיוק כשנראה היה שעתידו של המקום מובטח פרצה הקורונה, שסללה מדרון תלול ותזזיתי, עד לסגירה סופית בחודש פברואר השנה. תל אביב הקטנה שנעלמה.

7. אורבי

בית הקפה הסובייטי שעשה את רביעיית פלורנטין למגניבה (וזו לא היתה משימה קלה) התחיל ברגל שמאל עם פתיחה בספטמבר 2023, ומאז לא היה לו אפילו חודש אחד פשוט, והמלחמה ועבודות הבנייה הכריעו לבסוף. עוד נתגעגע ללביבות הגבינה התפוחות סירנקי, ועוד יותר למנות הוופל המוגזמות שהצליחו לגרום לנו לקום בבוקר לפחמימה.

8. בוטרגה

התאהבנו כמעט בן רגע באוכל של פריאל שבו, שכבר בשנות ה-20 שלה למדה לבשל כמו מאמא בת 80, והפכה את הפינה העמוסה בשוק הכרמל לקצת יותר שמחה. אבל עכשיו אם נרצה מרק סולת מרוקאי נאלץ לטוס ללונדון (למרות שבטח יש גם במרוקו). כואב לראות כשרונות צעירים נוטשים.

9. סאלוף ובניו

הבן הקטן והפרוע של "הסאלוף" מסיים עשור של פעילות, והגיש בחודש מאי את הקובנה האחרונה שלו, כנראה בליווי ערק כמיטב המסורת. עוד לא הצלחנו להבין איך הם קשורים לזה, אבל אנחנו מאשימים את החות'ים בכך ששוק לוינסקי הפך בן רגע לפחות מהנה, ועם פחות לחוח. לא בסדר, חות'ים. לא בסדר.

10. בתה וגריגה

אחד מנזקי הצד של המלחמה הזו היא סגירתם של רוב בתי האוכל הלהט"בים בעיר, לרבות הריסת הגיי-בר האחרון בעיר מ.א.ש מטיל איראני. בית הקפה האהוב על הקהילה הלסבית, וגם אם הוחלף באחר על פינת אלנבי-לבונטין, האווירה פשוט לא אותו הדבר.

11. הדיינר של גוצ'ה

אחד הגורמים הבולטים לסגירת מסעדות בעיר בשנים האחרונות, למעט שנתיים של מלחמה ללא עתיד, הם עבודות הרכבת הקלה שלעיתים מרגישות כמו מלחמה ללא עתיד. הדיינר הוותיק של גוצ'ה הוא אחד מהנפגעים האלו, אחרי שנתקע על עבודות אבן גבירול שהפכו את הגישה למסעדה למערבולת של אבק ורעש. הם עוד ניסו נואשות להחלים פורמט לדיינר איטלקי, אבל אין דבר העומד בפני ההרס של תל אביב. איפה עוד אנחנו אמורים לאכול המבורגר בסופגנייה בחנוכה הקרוב?!

12. ויקי כריסטינה

המאבק המתמשך של מתחם התחנה להפוך את עצמו למקום שאליו תל אביבים ותיירים מבחוץ נמשך כבר שנים לא מעטות, אבל עם היעלמותם של תיירים מחו"ל כל מה שנותר זה תיירים מהפריפריה, וזה לא מספיק כדי להחזיק את המסעדה הספרדית הוותיקה שהיתה שם כבר לפני 15 שנה, ולתקופה היתה המקום להיות בו. המקום עוד ניסה לשרוד בתור מסעדה עונתית, ואז עם השף ברק אביטל – עד שהמלחמה הכריעה. ביי טאפאס.

13. בלאדי שיק

שף ארז קומרובסקי נאלץ לסגור השנה את המסעדה שהקים עם האחים ירזין, וכנגזרת מכך גם את השווארמה בפיתה הצהובה שלו, שווארמה וייסברג. אל תדאגו לשף, הוא כבר הספיק לעבור לדברים הבאים, והזיכרון מהשווארמה שסבא שלו נהג לקחת אותו אליו וודאי יחזור בגלגול חיים אחר.

14. סופר פיצה

זה מרגיש כאילו נחתך לנו סלייס מהלב, והוא בצורת מרובע: הפיצרייה שהאכילה אותנו במי יודע כמה חתיכות של פיצה רומאית נסגרה, ונתגעגע במיוחד לבצק האוורירי ולאשליה שיש גיבור על בשם סופר פיצה. האופה יובל שניר (מאפיית בר לחם לשעבר) נעזר בשף דיוויד פרנקל כיועץ, ולקח את הפיצה למחוזות השף. סלייסים נדיבים בגודל ובתוספות כנראה לא הספיקו להחזיק מעמד יותר מ-5 שנים.

15. הקסבה

נדמה שאין תושב פלורנטין – או כל תל אביבי שביקר בשכונה – שלא מכיר את הקסבה. גם עם הסיכון של ליפול לקלישאות, באמת שמדובר במקום שהיה יותר מסתם עוד קפה-מסעדה-בר, אלא מקום שהפך ב-15 שנות פעילותו למוסד של ממש, כזה שנוצרה סביבו קהילה ותחושת בית גם אם זו הפעם הראשונה שלכם. הפופ-אפים של קאלו באבא הזכירו שהמקום נולד באווירת יוצאי הודו, אבל כנראה שאין יותר בעיר לרוח הזו, ונשאר רק פנקייקים יפנים תפוחים ורוטטים.

16. צ'נה

אחרי ארבע שנים, מתוכן שנה וחצי בניצוחו של השף המוכשר גיל דהאן, אחת מהמסעדות עם הבאזז הכי טוב בעיר נסגרה. במקור נפתחה כמסעדה של השף תומר אגאי, והפכה באוגוסט 2023 לספינת הדגל של השף גיל דהאן והשף קונדיטורית מיכל גולדברגר, שהגיעו יחד ממסעדת וייס. יחדיו הם יצרו מסעדה מחוננת, שהתאפיינה בקו חכם אך לא מתחכם, עם אוכל יצירתי שיוצא מחוץ לקופסא ובראנץ' שהעמיד חצי עיר בתור. אבל כנראה שהייפ זה לא מספיק, ובראשית השנה העברית נאלצו לסגור. דהאן עבר מאז למשייה, אבל הייחוד של צ'נה יזכר בתולדות העיר.

17. מנסורה

לא כל הסגירות עצובות, כי למרות שנתגעגע למסעדת מנסורה המצוינת מיפו, שמחנו עבור השפים אלעד דגן וטל סוחמי שגוייסו למסעדת ג'ורג' וג'ון. במשך שבע שנות פעילותה הצליחה מנסורה להתבלט במטבח המקומי שלה, והפתיעה את המבקרים בה במתח שבין חלל צנוע למראה, לרמה קולינרית גבוהה. תוצרת חקלאית מקומית, במיוחד דגים ופירות ים טריים, זכו לטיפול ביד אוהבת והוגשו כמנות חדשניות, או כפרשנות מקורית וטעימה למנות מוכרות. ולמרות שנתגעגע, יש עוד ברכה בסגירה הזו, שכן במקומה נפתחה המסעדה החדשה הכי מעניינת של השנה – סטודיו גורשה.

18. אלגריה

המסעדה/מעדנייה נסגרה בסוף שנת 2024 לאחר תריסר שנים של אוכל טבעוני מצוין, עשוי ברובו בעבודת יד מחומרי גלם איכותיים, שהפך אותו למוקד עלייה לרגל לפודיז, בין אם הם נמנעים מאכילת חיות או לא. במשך זמן לא קצר אלגריה זכתה להיות אחת מהמדורגות הגבוהות בוולט, וכשבחנו את זהגילינו שבצדק גמור– מנות טבעוניות שהצליחו לסחרר אותנו בטעמן, ונתגעגע אליהן מכאן והלאה.

19. בנדיקט רוטשילד

נכון שלא מדובר כאן בקולינריה עילית והעיר לא עצרה את נשימתה, אך המשמעות הסמלית של סגירת הסניף המרכזי, שפעל 24/7 וסיפק מוצא לכל בילוי, לא חמקה מאיתנו. מבחינות רבות, הרבה יותר משזה סימל את סוף ארוחות הבוקר של בנדיקט, הסגירה הזו הצביעה לנו עלסוף חיי הלילהכפי שהכרנו אותם.

20. בית הפנקייק בנמל ת"א

נכון שלא מדובר כאן בקולינריה עילית והעיר לא עצרה את נשימתה (מוכר לנו מאיפשהו), אך ללא הסניף המיתולוגי הנמל כבר אינו מתוק כשהיה. המוסד הוותיק לא הצליח לשרוד את המלחמה וסגר סופית את הדלתות, עוד מכה קטנה ומבאסת בכנף של הקולינריה בעיר ומקום שיישאר זיכרון נוסטלגי לזמנים תמימים ומתוקים יותר.

• אוכלים שותים
• סגירה
• בנדיקט
• צ'נה
• קסבה
• ויקי כריסטינה
• הדיינר של גוצ'ה
• הסאלוף
• בתה וגריגה
• בוטרגה
• אורבי

במהלך השנה הראשונה של המלחמה, ערכנו ספירה מדוקדקת שאספה את כל המסעדות, הדוכנים, הברים ונקודות האוכל שנסגרו בעקבות המלחמה. בשיאה, הרשימהכללה מעל ל-50 עסקים מוכרים ואהובים שנסגרו, ואנחנו התחלנו להתייאש. אולי זו הסיבה לכך שעצרנו את האיסוף המטלטל, ואולי פשוט ראינו שעל אף שהמלחמה לא נגמרה, השוק מתחיל להתאזן. במקביל לגל הסגירה של המלחמה, עסקים חדשים החלו לפרוח, מסעדנים החליפו בית ומצאו דרכים חדשות להישאר בחיים, כך שלשמחתנו בדיקת המסעדות שנסגרו מאז שנכנסה 2025 לא מחרידה כמו בעבר. ועדיין, במהלך החודש וחצי האחרונות נסגרו בערך מסעדה אחת בשבוע, ולמרות שהמגמה האטה, היא לא נעצרה. אלו המסעדות שנסגרו מאז תחילת 2025.

>> ובכן כן, אייל שני מציע פיתה עם פתיתים. אבל רגע, אל תכעסו
>> יש מקדש קפה חדש בשכונה. לא תאמינו מה יום ראשון עושה לו

1. הסנדוויץ בר ביהודה הלוי

30 שנה של כריכים פשוטים ואפקטיביים נעצרו באחת. המקום שהביא לתל אביב את קונספט הבגט עמוס הממרחים והנקניק, ומראשוני המקומות לשכור שליחים – מוסד תל אביבי של ממש, שפעם הציעה כריכים במחירים שפויים של 20 ש"ח, ונאלץ להגיע לאזור ה-40 לפני שסיים את דרכו ההיסטורית. נימרח במיונז לאות זיכרון.

2. פרדס

אחרי שנפתחה לפני כשמונה חודשים בקול תרועה חגיגי במלון דה ג'ורג', מסעדת היוקרה של ברק אהרוני (לשעבר השף הראשי והמייסד של מסעדת אלנה במלון נורמן) נעצרת בחריקה. מטעם המסעדה מסרו שהסגירה הגיעה "בעקבות אתגרים משמעותיים בגיוס ושימור כוח אדם מקצועי", והבטיחו שהמסעדה תחזור בקיץ בפורמט אחר, ועם שף אחר, מה שאומר שפרדס כמו שהכרנו, התרשמנו והתלהבנו ממנה לא עוד. נתראה בגלגול הבא.

3. הדיינר של גוצ'ה

האחד הזה הגיעה ממש רגע לפני סוף 2024, אבל הוא כל כך כואב עד שהוא לגמרי גולש לשנה החדשה: האחות הפרועה והאמריקאית של גוצ'ה החזיקה מעמד 14 שנים של המבורגרים, שרימפסים והמון חמאה, אבל כמו רבות וטובות לפניה, גם הפעם עבודות הרכבת הכריעו. במהלך השנה האחרונה ניסו בדיינר להגיב לאתגר ושינו כיוון לדיינר איטלקי-אמריקאי, אבל כנראה שגם ספגטי עם מיטבולז קלאסי לא יכול לנצח את האבק של העבודות, ולנו רק נותרלהתגעגע להמבורגר-דונאטהשנתי.

4. באן מי נונג

עקבנו מאוד מקרוב אחר הדוכן הקטן של גיא רובננקו ולילך רווה שהחל אי שם כדוכן באן מי במקווה ישראל, עבר לידיה הבלעדיות של רווה לפני המלחמה וניסה למצוא את דרכו לא רחוק משם, ברחוב החשמל, עם שינויים והתפתחויות שהפכו אותו למעיין ביסטרו ויאטנמי ובר יין מקורי במיוחד, אבל שום שינוי לא הצליח לפצות על האתגרים, ובסוף ינואר הודעה לקונית בישרה על היום האחרון של המקום, עם הבטחה עמומה לחזור בעתיד. אפשר רק לקוות שזה נכון, ובנתיים להתגעגע לדרינק יין עם כריך בצד.

5. קפה פטיט

לפעמים קלישאות נכונות, ובמקרה של קפה פטיט, זו שגורסת כי כל סוף הוא התחלה חדשה באמת נכונה. הבראסרי התמקם בחודש יוני בנקודה כה אייקונית ברוטשילד (שם פעל עד לפני שנה סניף מוזס המיתולוגי), אבל לא הצליח לצבור מוניטין וקהל לקוחות, אז הבעלים ארז אביב, יונתן לוין ואריאל אלמקייס (לואי, רובינא וג’ניה) החליטו על שינוי כיוון, מחקו את הפטיט והפכו לבר אוכל בשם "בית גולדברג" – עסק מסוג שמתאים יותר לעידן הלא מחייב שלנו. זמן יגיד אם השינוי עבד, אבל הלקח הוא לא להתאהב יותר מדי במקומות חדשים.

6. ג'יה

המסעדה הקלאבית של אנשי הג'ימי הו ויוצאי הריאליטי תום חיימוב ותומר רוטשילד אמנם תפסה לוקיישן משגע חורבות יאקימונו ברוטשילד כשנפתחה לפני כשנתיים, אבל גם זה לא מספיק מול מלחמה, משבר כלכלי ומחירים שכאלה. ג'יה, יש לומר בכנות, לא בדיוק תאמה את רוח התקופה. או במילים אחרות, בר אוכל יפני מדוקדק עם מאבטח לבוש שחורים בכניסה, ריהוט קטיפה כבד, רטבים שמוגשים בפיפטות מעבדה ואווירת בואו לבזבז את כספיכם לא התאימה לימים שבהם אנשים מוטרדים בדברים אחרים.

7. נ. סבר

כנראה שחלפתם על פני חנות דמי המפתח "נ. סבר קפה וממתק" שבאלנבי פינת רוטשילד אינספור פעמים, אבל ספק אם ידעתם שניסים סבר היה ממבשרי הקפה האיכותי בעיר העברית הראשונה. בתחילת ינואר סבר החליט לפרוש לפנסיה לאחר 45 שנים, מה שמביא לסופה את החנות שעמדה שם מאז 1979. כן, זה אומר שהוא כנראה מכר פולי קפה לסבא שלכם גם.

8. קרייזי באני

ביי ביי וופל פות במילוי ריבת תותו: הקרייזי באני נסגר. הקונדיטוריה הקינקית שעשתה באזז בגלל ופלים בלגיים פרובוקטיביים הפסיקה את פעילותה בעקבות המלחמה, ואולי גם בגלל שפורנו אוכל בצורתו ההו-כה-מפורשת כבר פחות מרגש אותנו. בינתיים הבעלים כבר מתכננים את הפרויקט הבא שבוודאי יהיה עוד יותר שערורייתי, אם זה אפשרי בכלל.

9. בית הפנקייק בנמל ת"א

אמנם מדובר רק בסניף, אבל איזה סניף מיתולוגי – הנמל כבר לא יהיה מתוק כפי שהיה. המוסד הוותיק, שהוקם לפני עשור על ידי נכדם של בעלי בית הפנקייק המקורי בהרצליה (לאחר סכסוך שותפים עם המקום בכפר ויתקין), לא הצליח לשרוד את המלחמה וסגר סופית את הדלתות, עוד מכה קטנה ומבאסת בכנף של הקולינריה בעיר.

• אוכלים שותים
• סגירה
• הדיינר של גוצ'ה
• פרדס

רגע לפני הישמע הגונג לסיום שנת 2024 ותחילתה של שנה חדשה, אפשר לסכם שנשמח לשכוח ממנה ואפשר גם להיזכר שבכל זאת קרו כאן בתחום הקולינרי גם כמה דברים טובים. ואחד הדברים הטובים שקרו זה שכדי לעשות לימונדה מערימת הלימונים שהמציאות זרקה עלינו, השפים בעיר מייצרים פתרונות יצירתיים ומתפוצצים מטעם לעידן המשבר, משכללים מנות ישנות וממציאים מנות חדשות, חוזרים אחורה בנוסטלגיה ומביטים קדימה בתקווה. אנחנו כאן כדי לעקוב ולהלשין על החידושים הכי טעימים.

>> הזדמנות אחרונה לבלוס: 15 הסופגניות הכי טובות בתל אביב
>> עוד מוסד אוכל נסגר: עבודות הרק"ל הכריעו את הדיינר של ג'וצה
>> פלורנטין, יש לך מתחם תרבות חדש: המשביר מתעורר בסילבסטר

1. הסופגניות של פנדה

בזמן שהוא מטייל לו בסבבה ביפן, הראש הקרימינלי של פנדה ממשיך לייצר המצאות. לכבוד חנוכה נמכרות בדוכן הפופ אפ שלו בשוק הכרמל סופגניות בהשראה יפנית ממולאות חציל במיסו, עוף בקארי ירוק ובקר בקארי יפני – ביס מתוחכם ומלא אוממי בתוך פחמימה רכה ואוורירית, שינוי מלוח ומרענן לעומת קרמים וטופינגז שהם מצווה בחג. 12 ש"ח ליחידה, ואם לא הצלחתם לבחור, קחו את כל השלוש ב-30 ש"ח.
הכרמל 15 (מול "רומיה"), שישי 12:00-16:00

2. משה בתיבה

בית הקפה במרכז הקולינרי "אסיף" הוא ספוט צוהריים אהוב ונעים, שלאחרונה החל לפעול גם בחמישי בערב. בשעות שאחרי השקיעה האווירה התרבותית־מעונבת מפנה מקום לווייב תוסס יותר, ושף עומר שחם מרשה לעצמו להתפרע עם ספיישמלים. רוב המנות חד פעמיות, למשל ספגטי סרטנים כחולים נפלא שטעמנו בשבוע שעבר, אבל יש כמה מנות דגל שבלעדיהן אי אפשר. משה בתיבה, שכבר מסתמן כאורח קבע, הוא גרסה ארטיזנלית לקלאסיקה מהספר "ילדים מבשלים" – נקניקיית עוף שמנמנה מבית היוצר של השרקוטייה ערן ביק במעטפת בצק עלים פריך, עם רוטב חמצמץ משזיפים מותססים וצ'ילי איולי. רות סירקיס בטוח תאשר. 44 ש"ח.
לילינבלום 28

3. Messy K

לכבוד העונה החדשה של משחק הדיונון בדקנו את המסי K מבית Big Yves, מותג ההמבורגרים של פוד טרמינל וזה סושי – מחווה רב שכבתית למטבח הקוריאני שמורכבת מקציצת בקר עבה ועסיסית בתוספת סלסה קוריאנית עם חמוצים ובצל סגול, חסה, פרוסה דקה של אנטריקוט צרוב וביצת עין. כשהחלמון מתערבב בבשר ובסלסה, הפה מתמלא בטעמים עמוקים־חריפים שמלטפים את החושים ומפתים לא להשאיר אף פירור בצלחת. 69 ש"ח.
מנחם בגין 150 (מידטאון) ובמשלוח

4. לזניה טבעונית

מטבח איטלקי טבעוני נשמע כמו אוקסימורון מהגיהינום, אבל באנסטסיה מרימים את הכפפה וגורמים לספקנים לאכול את הכובע. רטבים וגבינות שמיוצרים במפעל המסעדה ברחוב יד חרוצים עומדים בבסיס של לזניה גבוהה, יפה, עשירה ומנחמת, עם שלושה סוגי גבינה טבעונית, בטטה וראגו פטריות, גרסה חופשית וטעימה לקלאסיקה מאיטליה. את ההצגה גונב סלט ירוק שכלול במחיר המנה, עלים טריים ורעננים שמישהו תיבל בוויניגרט פסיפלורה והרבה אהבה. 58 ש"ח.
פרישמן 54 ובמשלוח

5. דונאט בורגר

הדיינר של גוצ'ה ייסגר בקרוב (11.1)וכך מסתיימת לה תקופה של 14 שנים באבן גבירול. עד שזה יקרה כדאי לנצל את הימים הספורים שנותרו לפרידה מהדונאט בורגר, קלאסיקת חנוכה מוגזמת לתפארת שמורכבת מדונאט אוורירי בטעם קרמל עם רוטב צ'יפוטלה חרפרף, צ'יזבורגר צ'דר, בצל פריך ורוטב קרם צ'דר מעל. נתגעגע. 84 ש"ח.
אבן גבירול 14

6. סופגניות שואורום ונסקפה

אחרי שטעמנו גלונים של ריבת תות וקרם פטיסייר, אפשר להתפנות בימים הבודדים שנותרו עד סוף חנוכה לסופגניות של מבוגרים, למשל סופגניות בטעם קפה בשת"פ בין השואורום בייקהאוס למותג הקפה נסקפה טסטר'ס צ'ויס. במהדורה מוגבלת תמצאו סופגנייה עגולה קלאסית במילוי קרם נסקפה טייסטרס צ'ויס מריר־עדין, ציפוי שוקולד וזילוף קרם אגוזי לוז (18 ש"ח) וקרונאט, שהוא ממילא הסופגניה המועדפת עלינו, במילוי אותו קרם קפה קטיפתי עם ציפוי שוקולד לבן ועיטורי סוכריות שוקולד ופולי קפה גרוסים (20 ש"ח). ואחר כך אפשר לנוח כמה דקות עד למתקפת אוזני המן.
להשיג בסניפי שואורום בייקהאוס,וולטותן ביס

• אוכלים שותים
• מסעדות בתל אביב
• פיתה פנדה
• אסיף - מרכז קולינרי
• הדיינר של גוצ'ה

עם ההייפ לקראת סילבסטר ומקומות חדשים שנפתחים מדי יום כמעט, חשבנו שנצליח לסיים את השנה האזרחית בלי בשורות איוב קולינריות נוספת. אז חשבנו. לפני דקות ספורות התפרסם ברשתות החברתיות פוסט מטעם המסעדה שמודיע על סגירת הדיינר של גוצ'ה, מוסד ששרד עשור וחצי באבן גבירול, עבר גלגולים לא מעטים, ותמיד היה פינה נעימה לארוחה עם כל המשפחה.

>>

"14 שנה בהם אירחנו מדי שנה עשרות אלפי לקוחות",נכתב בפוסט. "14 שנה של קולקציית המבורגרים מושחתת, פיצות מבצק אוורירי בהתפחה איטית, שרימפס ברוטב חמאה ושום וגלידות סאנדיי שהביאו את אמריקה עד לכאן. 14 שנה שיגיעו, בצער רב, ב-11.1 לקיצן. בסופו של יום, עבודות הרכבת הקלה שנמשכות ונמתחות ומסרבות להסתיים, הכריעו אותנו (כמו גם עסקים רבים ברחוב, שפעם היה מרחובות הדגל של העיר). הנגישות לרחוב שנחסמה, נראות המקום שנעטפה בגדרות ברזל, ביטול מקומות הישיבה במרפסת, רעשי הקידוחים, סגירות מים וחשמל ללא התראה מוקדמת – כל אלה הביאו אותנו להחלטה הכואבת שעלינו לסגור".

רשת גוצ'ה הוקמה לפני 20 שנה, בתקופה שבה מולים מרינייר היו שיא הריגוש. הסניף באבן גבירול נפתח בשנת 2007, ושש שנים מאוחר יותר הפך לדיינר. לעומת המסעדות בדיזינגוף וברמת החייל, הדיינר תמיד היה "מסעדתי" יותר – מקום בילוי מהוגן שמתאים לערב עם חברים, אך גם לארוחה משפחתית. לאורך השנים הדיינר התהדר בתור אחד המקומות הכי אמריקאים, לרבות ספיישלים שנתיים מופרעים, כמו המבורגר שמוגש בתוך דונאט,שמבקר אוכל הרחוב שלנו מאוד אהב,בדרכו האמריקאית המוגזמת.

בחודש מרץ השנה זכה המקום למיתוג מחדש כאיטלו-אמריקנו, מסעדה איטלקית אמריקאית שרוכבת על טרנד הספגטי מיטבולז. "ידענו שאנחנו רוצים לעשות משהו עם המותג, דיינר אמריקני שהיה מחובר בחבל הטבור לגוצ'ה ומזוהה עם דגים ופירות ים. חשבנו מהי הדרך הנכונה, ומה מתאים יותר מדיינר איטלקי־אמריקני", אמר לנו שף הרשת איתן ששוןבראיון הפתיחה.

נתוני הפתיחה של איטלו-אמריקנו היו טובים, ובזמנים אחרים המקום היה מצליח לשחזר את תהילת העבר. אבל התנאים הסביבתיים הכשילו את המהלך – עבודות הרכבת הקלה שחסמו את התנועה ברחוב, ההפגנות בקפלן וכמובן המלחמה והמשבר הכלכלי שנגזר ממנה. בעוד כשבועיים הדלת תיסגר בפעם האחרונה על הדיינר, אם כי הרעיון עדיין חי. "אם זו הייתה זוגיות היינו אומרים, זה לא אנחנו, זו היא (הרכבת. אגב נת"ע יש צפי?). אבל בינינו, אנחנו טיפוסים זוגיים, ולא שוללים קאמבק במקום אחר, בזמן אחר" לשון הפוסט. בזמן הקצר שנותר, אפשר עדיין לקפוץ לאבן גבירול, לדלג מעל לגדרות ולהיפרד לעת עתה מהשניצל המיתולוגי, הספייריבס וההמבורגר. אם נהיה עצובים, לפחות יהיה לנו טעים בדרך.

• אוכלים שותים
• סגירה
• הדיינר של גוצ'ה
• דיינר
• רשת גוצ'ה

על הטלטלה שענף המסעדות עבר ועדיין עובר מפאת המלחמה עוד ייכתבו ספרים. היו כמה פתיחות אופטימיות, אבל לא פחות, היה גל סגירות מאסיבי – כרגע אנחנו עומדים על39 מסעדות, ברים ובתי קפה שנסגרו,והרשימה מן הסתם תתארך ככל שהמצב יתמשך. אבל גם מבעד לחוסר בהירות, היו לא מעט מסעדות שניסו להתאים את עצמן לסיטואציה בלתי אפשרית, ושינו כיוון.

>>פומפי אולי התחיל בריאליטי, אבל קילומטראז' צברה חיים משל עצמה

הכל בר חלופה: שעות פתיחה, תפריטים, קונספט, שף מוביל ואפילו כשרות – העיקר לשרוד את התקופה מהאיומות בתולדות המדינה. ובמצב כזה כל צעד בא בחשבון ומתקבל בהבנה, אחרת עוד ועוד בתי אוכל ייעלמו מהמפה. אספנו את 6 המסעדות שלקחו שינוי הכי משמעותי בעקבות המסעדה, וחזרנו עם רצון עז להכניס שינוי גם לחיים שלנו.

1. ממבטא אמריקאי למבטא איטלקי | איטלו אמריקנו

בחודש מרץ השנה הדיינר של גוצ'ה חישב מסלול מחדש והגיע לניו ג'רזי, המכה של המטבח האיטלקי־אמריקני. המוסד שבמשך 13 שנים ראה הכול – קורונה וחפירות הרכבת הקלה, הפגנות בקפלן ומלחמה – נפטר ממשקל מיותר לטובת ספגטי מיטבולז, צ'יקן פארם ומנות מוגזמות מהקאנון הגנגסטרי, מהסנדק ועד הסופראנוס. וכדי להפוך את העניין לאטרקטיבי ממש, המחירים סבירים וחוסכים התלבטות מה להזמין, ועוד יותר בהפי האואר. הכול טעים ומוגזם ואי אפשר להפסיק, והמגבלה היחידה היא הקיבולת בבטן.
אבן גבירול 14

2. מאילקה עד לתאילנד | תאי 148

מאז פיגוע הירי באפריל 2022 שגבה את חייהם של ברק לופן, תומר מורד ואיתם מגיני ז"ל, האילקה לא חזר לעצמו. זו הייתה נקודת השבירה של הבר בן ה-15, שעוד קודם לכן ספג הפסדים בקורונה ונפגע כתוצאה משינוי בהרגלי הבילוי בעיר. במקום להרים ידיים החליטו הבעלים על שינוי קונספט, והסבו את המקום לבר־מסעדה תאילנדי, בהובלת שף יוצא מסעדת נאם. התוצאה מבורכת, ולבנו למסעדנים שצריכים להתמודד עם מציאות איומה כל כך.
דיזינגוף 148

3. מעזה למטבח | אורן אסידו ב-Flame

מסעדת הבשרים הכשרה Flame נפתחה בחודש אוגוסט שעבר בלא מעט רעש. כולם צפו עתיד ורדרד למקום שייתן פייט למקדשי הסטייקים היוקרתיים בעיר, אבל אז קרה מה שקרה, הבעלים גויס למילואים והמסעדה נסגרה. כשבשלו התנאים לפתוח שוב גויס למטבח אורן אסידו, שאת הסיפור שלו כולנו מכירים.השף המוכשר השתלט על התפריט, בו כבר אפשר לזהות את טביעת האצבע, ובעינינו זהו win win situation, שלא לומר סינרגיה, סגירת מעגל וצדק פואטי.
אליעזר פרי 10 (מלון קרלטון)

4. מהפיתה לבורגר | OSU

בשמונה באוקטובר אמור היה דוכן הבשרים בגריל "הכרמל" להימכר. הרוכשים מן הסתם התקפלו, והבעלים אייל קיצ'ס (יחד עם אחיו שי) נותר מול שוקת שבורה. בהברקה כמו שרק משבר מסוגל לייצר, הוא החליט להקים עסק שאפשר להפעיל במינימום כוח אדם. הוא אסף השראות ומנות מפה ומשם ופתח את OSU – דוכן שרגלו האחת נטועה בשוק והשנייה בטוקיו. אם טרם הגעתם לטעום מפאת הבלגן התחבורתי באזור, הסמאשבורגר המצוין זמין גם בוולט.
הלל הזקן 18

5. ממסעדת פועלים לחמארת שוק | גלבי (המקום של ענת)

חום יולי־אוגוסט, המלחמה, יוקר המחייה והמצב התברואתי פגעו קשות בשוק הכרמל. לאחר שעשתה הכול כדי להחזיק את הראש מעל למים, אירחה בתחילת המלחמה את בר היין "שפוי" מבית M25 ותרמה את המטבח לאנשי "טרטוריה מקומית" שפונו מהצפון, החליטה ענת שבי בעלת "המקום של ענת" לעבור למשמרת ערב. פורמט מסעדת הפועלים נכנס להקפאה (פרט לשישי בצוהריים), ובמקומו פועל המקום בשעות היותר נעימות של היום כחמארת שוק קטנה ולא מתיימרת. ולא פחות חשוב: קציצות הדגים המיתולוגיות עדיין בתפריט.
סמטת הכרמל 23

6. ממיאזאקי לכשרות | קפה טאיזו

אם גם השף הבכיר סוגר את מזללת הראמן והגריל היפני שלו ומחליף אותה במקום כשר, זה כנראה סימן שסצנת האוכל משתנה לנגד עינינו. בתחילת המלחמה קיבל שף יובל בן נריה תעודת כשרות מארגון צהר כדי לבשל לחיילים, ראה כי טוב והחליט להרחיב את פלח הלקוחות. דוכן הפאסט פוד היפני מיאזאקי חוסל, ואת מקומו תופס כעת סניף כשר של קפה טאיזו (האהוב כשלעצמו, בגרסתו הלא כשרה בכיכר גבעון). ברכות לשומרי הכשרות, תנחומינו לחובבי הקריספי צ'יקן.
קלמן מגן 3 (שרונה מרקט)

• אוכלים שותים
• שינוי צורה
• יובל בן נריה
• אורן אסידו
• הדיינר של גוצ'ה