עוד חודשיים, בחודש מאי הקרוב, יחגוג תאגיד השידור הציבורי תשע שנים להיווסדו. זה אולי לא נחקק לנו במוח כאירוע מהפכני, אבל יום הקמתו של התאגיד – על חורבותיה של רשות השידור ז"ל – היה אחד הימים המשמעותיים ביותר בתולדות היצירה הישראלית. זה היה היום שבו נולד כאן שידור ציבורי אמיתי – פורץ דרך, משמעותי, כזה שלא נתון לכבלי הרייטינג אבל כן מצליח לגעת בחברה הישראלית על כל גווניה ונותן המון מקום ובמה ליוצרים ישראלים, ומספק הוכחה מרהיבה לכך שכשנותנים ליצירה מקורית זמן ואורך רוח קורים דברים מדהימים.

>> גורם מדיני בכיר: 8 קלישאות בלתי נסבלות שאולפני החדשות אוהבים
>> לה פמיליה: 10 המערכונים הכי טובים של "איש משפחה" בכל הזמנים

ההוכחה הטובה ביותר לעוצמתו של התאגיד כמקור נובע של יצירה, היא המספר הרב של הסדרות המוצלחות שלא נכנסו לרשימה, ומספר הסדרות החדשות שנכנסו אליהמאז ערכנו אותה לראשונה לפני כשנתיים. בתקופה שבה קשה להתעודד, כשהשידור הציבורי שוב מאוים בידי אויבי הדמוקרטיה והתקשורת החופשית, כדאי להתמקד רגע בתוצרת הנפלאה של תרבות מקומית ברמה הגבוהה ביותר שבקעה ממפעלות כאן. פשוט תחשבו על זה בתור 15 המלצות צפייה משובחות שקיבלתם מהמדינה. אין על המדינה!

קופה ראשית

היא נולדה עוד בימי הטלוויזיה החינוכית הישנה, אבל התפתחה ותפחה לכדי הסיטקום הישראלי המצליח והמוצלח ביותר שהיה כאן. סיפורו של הסופרמרקט "שפע יששכר", שהחל בתור סדרה קטנה וממזרית והפך ללהיט כלל ישראלי, הוא קומדיית מקום עבודה מצוינת (פרי יצירתם של נדב פרישמן ויניב זוהר), שמצליחה להיות גם מצחיקה וגם קומוניקטיבית לקהל הרחב. טיטינסקי, כוכבה שמש, שירה שטיינבוך וראמזי הפכו לדמויות קאלט, וכל מה שנשאר לכם לעשות זה להתמוגג ממנה.

היהודים באים

עוד הפקה שאמנם לא נולדה בתאגיד, אבל הפכה בזכותו לספנת הדגל של הקומדה הישראלית. בעולם שבו אין "ארץ נהדרת", כנראה שזו היתה תכנית הסאטירה של המדינה – כזו שלקחה את הסיפור של כולנו, של העם היהודי ומדינת ישראל, וידעה לעשות את מה שיהודים עשו כל השנים: לצחוק על זה בצורה מושלמת. אסף בייזר, נטלי מרכוס ויואב גרוס יצרו פורמט סאטירי משובח עם קאסט שהוא שילוב מרהיב בין ישן וחדש (ממוני מושונוב הוותיק שמראה שוב איזה שחקן קומי אדיר הוא, ועד יניב ביטון שעשה שם את צעדיו הראשונים בדרך להיות סופרסטאר). לצערנו היא ירדה אחרי שש עונות – אבל אנחנו עוד ממשיכים לקוות לקאמבק.

אינתיפאדה

התאגיד יצר לא מעט סדרות דוקו מצוינות (חלקן יופיעו פה בהמשך) שמספרות את הסיפור הישראלי, מ"סינדרום עזה" דרך "לבנון" ועד "איפה הייתם בהתנתקות", כאלה שהצליחו להציג את ההיסטוריה הקרובה שלנו מזוויות שונות ולהאיר באור חדש את הסיפורים שמעצבים את חיינו. אבל "אינתיפאדה", שיצרו בן שני ושי להב, שונה כי היא באה לא מעיני המתעד, אלא מהעיניים של מי שהיו חלק מזה. שני ולהב, שניהם, באו לסדרה כמי שהיו שם כחיילים ולקחו חלק פעיל בתקופה השנויה במחלוקת, וסיפרו את מה שראו עיניהם ממש. יחד עם המוזיקה המעולה ברקע (כולל השיר "תגידי אש תגידי מים" של מאיר בנאי ז"ל, שמלווה את הסדרה) הם הותירו כאן סדרה מטלטלת, לא פשוטה, אבל צפייה חובה לכל ישראלי.

שעת נעילה

דוגמא טובה למה שקורה כשהיצירה הישראלית מגיעה לשיאה. "שעת נעילה" היא ה-אפוס של התאגיד: סדרה אחת, רק עשרה פרקים, אבל כזו שמספרת את הסיפור של מלחמת יום הכיפורים בצורה מופלאה ומצמיתה – דרך עיניי החיילים והסיפורים שלהם. היא לא פחדה לגעת בפצע פתוח של החברה הישראלית, מה שהיה טראומה עצומה (עד שבאה גדולה ממנה) וסיפרה באומץ איך הגענו אליה. עמית כהן, רון לשם, דניאל אמסל, גל זייד, ירון זילברמן ויזהר הר-לב יצרו סדרה שוברת לב ולא קלה לעיכול, שממרחק של כמה שנים בהחלט נראית כמו מאסטרפיס (וגם נמכרה ל-HBO).

מקום שמח

מהסדרות החדשות ברשימה – והיא הרוויחה את המקום שלה ביושר. אחד הלהיטים הגדולים של התאגיד, למרות החיסרון המובנה מול הערוצים המסחריים. השילוב בין תיקי דיין לנועה קולר (היא תופיע כאן לא מעט), ההופעה המעולה של אביהו פנחסוב (שגם הנגישה אותו כשחקן דרמטי מצוין במקומות אחרים), והכתיבה הרגישה של קולר ורם נהרי ליטפו את הכאב היומיומי שלנו כל פרק ופרק. היא לא שמה פוטושופ, היא לא סיפרה סיפורים, היא היתה ריאליסטית עד כאב – אבל גם כזו שמסוגלת לרפא. כמה יופי.

האחיין שלי בנץ

קודם כל אל תהיו קטנוניים – "האחיין שלי בנץ" אולי עלה בחינוכית, אבל משודר גם בכאן 11. זה אולי סיטקום לילדים, אבל הוא גם אחד הסיטקומים הטובים ביותר שיצאו בישראל בשנים האחרונות: קאסט קומי שלא מרגיש כאילו נטחן עד דק על המסך, דמויות ארכטיפיות שמרגישות חדשות, תסריט מצוין ובעיקר מלא מלא מלא פאנצ'ים. זה כבר נהיתה כמעט קלישאה להגיד שכשמתייחסים לילדים ברצינות של מבוגרים, התוכן הטוב ביותר נולד, אבל "בנץ" הראתה שכשמתייחסים לילדים אפילו יותר ברצינות מלמבוגרים, התוצאה היא התוכן הכיפי ביותר.

יקומות

עוד אחד מהדברים שאתה יודע, עמוק בתוכך, שלא היו עולים לשידור בחיים ברשות השידור הישנה, אבל בהחלט מסמלת את דרכו וסוד כוחו של התאגיד: היכולת לתת במה ליוצרים להגיד את מה שהם רוצים ולראות שכשעושים את זה, גם הקהל יודע לאהוב חזרה. האיש שבמוקד הוא רועי כפרי – אחד היוצרים הכי מקוריים שמסתובבים כאן, שסוף סוף קיבל את הסדרה שלו; את המקום שבו הוא יכול להתפרע. וזה אכן מופרע ושונה מאוד מכל דבר ששודר על המסך הישראלי, יצירה משונה ונפלאה שמצליחה לא רק להצחיק, אלא גם לרגש. טריפ ששווה לעלות עליו.

משי זהב

מהדברים שגורמים לך להגיד – "בשביל זה יש תאגיד" (סליחה על החרוז). בחברה הישראלית, כידוע, לא פשוט להיות חושף שחיתויות – אבל לפעמי זה מצליח להפוך את העולם לטיפה יותר טוב. וכך הגיעה הסדרה התיעודית של שרון יעיש שהביאה את סיפורו הפתלתל והמחליא של יהודה משי זהב – מי שהחל כפורע חוק, הפך לגיבור לאומי וסיים מבוזה (בצדק) בתור איש נתעב שהתעלל מינית בגברים, נשים וילדים. סדרה שעשתה צדק, ופרמה את המסכה היפה שכיסתה על האיש המכוער. סדרה חשובה, שהיתה יכולה להיוולד רק כשיש גוף שידור ציבורי חזק שיכול לשדר אותה. רגע מעורר כבוד.

חזרות

בתקופת הקורונה לאמריקאים היה את "טד לאסו", הממתק המנחם שליווה אותם בסגרים, ועזר להרגיע את התחושה שסוף העולם בדרך. אצלנו, בקטנה, הייתה "חזרות" – שגם היא שודרה בלב אותה תקופה קשה וסיפקה את אותה פונקציה. הסדרה של ארז דריגס ונועה קולר, שגם כיכבו בשני התפקידים הראשיים, הייתה אמיתית וכנה, קומדיה מרירה על זוג לא מושלם שמצליח לנצח הכל – והרגע שבו קולר שבתה סופית את ליבו של עם ישראל, גם היום – שש שנים אחרי ששודרה – היא עדיין בינג' נהדר להתכרבל מולו בימים אפלים. הצלחה גדולה שנקטעה באיבה בגלל פרשת דריגס, עם הרבה שכבות של אירוניה.

המו"לים

לעיסוק של התקשורת בעצמה יצא שם לא טוב, ובכל זאת – זו סדרה תיעודית מעולה. הפרויקט של עמרי אסנהיים וגלעד טוקטלי מספר את סיפורה של העיתונות הישראלית דרך בעלי הבית – ממוזס, דרך נמרודי, שוקן ואדלסון – ובדרך גם סיפור של מדינה שלמה בהידרדרות. הסדרה שחשפה איך מפא"י היתה מעורבת בניהול "ידיעות אחרונות", שסיפרה את הסיפור המטורף של פרשת האזנות הסתר, והגיע עד תיק 4000 והדיל המושחת בין נתניהו למוזס, לא עשתה חיים קלים לעיתונות הישראלית – ובדרך אמרה משהו הרבה יותר גדול מעוד סדרה ברנז'אית. זה סיפור על השחתה, על כוח לא מרוסן ועל הקורבנות שנופלים בדרך. עוד סדרה שחשוב לראות, לא רק כחובבי תקשורת, אלא גם כישראלים. בדיוק מה שהתאגיד יודע לעשות מעולה.

מנאייכ

עוד רגע שיא של התאגיד – ממקום לא צפוי. בתוך התקופה השבטית שבה אנחנו חיים, אפשר היה לבטל את "מנאייכ" מכל כך הרבה סיבות – אבל אי אפשר, וגם לא כדאי. הסדרה שכתב רועי עידן הצליחה להתגבר על כל הבעיות ולהאיר את מה שבאמת דרוש תיקון בתוך המערכת המשפטית – בעיקר למי שחושב שהיא חשובה לדמוקרטיה שלנו. חוץ מזה, היא פשוט סדרה מצוינת – שלוש עונות ושלושים פרקים, כולל התפקידים המדהימים של שלום אסייג (פריצה מרהיבה כשחקן דרמטי) בתור איש מח"ש איזי בכר, עמוס תמם בתור ברק הראל (אחד הנבלים הכי טובים שהיו כאן), ולירז חממי המדהימה בתור השוטרת טל בן הרוש, בתפקיד שהכניס אותה לכל בית בישראל. ככל הנראה סדרת המשטרה הכי טובה שהיתה בישראל.

שיר אחד

תוצר "תאגידי" מובהק. מה שהחל בתור פודקאסט מוזיקלי מימיה הראשונים של מחלקת הדיגיטל, הפך לימים לסדרת טלוויזיה ולמקור מרהיב של יצירה מוזיקלית ישראלית. מאיה קוסובר וניר גורלי הם הדמויות הראשיות שהובילו צוות שלם שהצליח לספר, דרך שירים גדולים וקטנים כאחד, את הסיפור הישראלי. הפודקאסט הפך לאחד המצליחים בישראל, ועשה את דרכו באדפטציה מושלמת אל המסך הקטן. בימים האלה, שבהן הטלוויזיה גורמת לנו לבכות בקטע רע, כמה טוב שיש את הסדרה הזאת שגורמת לנו לייבב בקטע טוב (גם אם אתה ברכבת וזה מביך. לא חשוב שמות).

המפקדת

סוד קסמן של לא מעט סדרות תאגיד הן העובדה שהן מצליחות לדבר בשפה חדשה שמתנערת מהקלישאות של פעם, וכשאתה רואה אותן – אתה מכיר אותן. כזו היא "המפקדת", הדרמה הקומית של עטרה פריש וניר ברגר שאי אפשר היה שלא להתמכר אליה. גם כאן, שלוש עונות ושלושים פרקים – לצערנו לא יותר – אבל עבודה מרשימה, כולל תפקיד הפריצה הגדול של אלונה סער בתור קצינת החמ"ל נועה לויתן הקשה כיהלום אבל אהובה להפליא. סיפורן של מפקדות בבסיס טירונים, שהוא על הרבה יותר מצבא: הוא על יחסי כוח ומערכות יחסים, ופריפריה מול מרכז, ובעיקר על מקומן של נשים בחברה שלנו. סדרת צבא מצוינת ששווה תמיד לחזור אליה. אם ראיתם, ובעיקר אם לא.

כוורת: נתתי לה חיי

אין להקה ישראלית שתועדה כמו להקת "כוורת". הסופר גרופ הישראלי כבר זכה למספר יצירות דוקומנטריות (ולפרק מיוחד בסדרת הדוקו "סוף עונת התפוזים") לאורך השנים, ובכל זאת, "נתתי לה חיי" היא סדרה שונה. גם בגלל שהיא לא מתמקדת רק בלהקה אלא גם בדמות נוספת שהיא כמעט חלק ממנה – כמעריץ. יואב קוטנר, אחד מגיבורי הרדיו הישראלי, מגיע לכאן כיוצר אבל הוא לא רק מתעד אובייקטיבי. הוא חלק מהסיפור, והנוכחות שלו גם מצליחה להוציא צדדים וסיפורים חדשים מהמוזיקאים הכי אהובים ומוכרים בישראל. לכל מי שאוהב מוזיקה, בוודאי ישראלית ובוודאי את כוורת, זו יצירת חובה.

כל האימהות משקרות

נכון, היא רק מעכשיו, ויש את הטיית העכשוויזם שכל הזמן מאיימת עלינו. ובכל זאת, היא ראויה לציון. עטרה פריש מ"המפקדת" חזרה עם היצירה שירדה מהמסך לא מזמן (יחד עם הכותבים נועם נבו, נטלי מיכאלשווילי-דרור ויעל כץ), ונתנה ביטוי של קול נשי עצמאי וחזק על המסך שלנו; לא משהו מובן מאליו, במציאות שבה אנחנו חיים. מאיה מרון בקאמבק המבורך לחיינו, אגם רודברג ששוב הוכיחה שהיא שחקנית דרמטית עצומה, סדרה שהצליחה לעטוף בעטיפת צלופן את המציאות הכואבת שהיא מטיחה בנו בסיום.

• המסך
• כאן 11
• סדרות ישראליות
• סדרות מומלצות
• הסדרות הכי טובות

זאת הייתה השנה שבה מהפכת הסטרימינג הגדולה ומלחמות הסטרימינג שפרצו בעקבותיה נעצרו בחריקת בלמים ובהנפת דגל לבן של כל הצדדים. כל שירותי הסטרימינג, למעט אפל TV, קיצצו באופן משמעותי את השקעתם בתוכן מקורי חדש. התוצאה: פחות סדרות, פחות סדרות טובות, ועוד פחות מזה ניסיונות לפרוץ דרך ולהעמיד יצירות שבכלל מנסות להגיע לרף של עידן הזהב הטלוויזיוני בתחילת האלף.

>> העולם הזה חם: 23 סדרות לוהטות שבטח תרצו לראות בחודש מרץ
>> זמן לקאמבק: 13 סדרות שחייבות לחזור לעונה אחת נוספת לפחות

אולי זאת שירת ברבור, אבל ממרום מושבנו ב-2026 אנחנו יכולים להביט ולהיווכח כמה מיוחדת הייתה השנה הזאת, כמה הברקות מקוריות, מרגשות, מרתקות, מותחות ומצחיקות הצליחו טובי היוצרים להביא השנה אל המסך, וכמה אנחנו שלמים עם תוצאות הבחירות הפנימיות שלנו שהשאירו בחוץ להיטים שאיבדו ברק ונכנעו לנוסחאות של עצמם, מ"האחרונים שבינינו", דרך "סוסים איטיים" ועד "דברים מוזרים". האתגר הגדול של סדרות הטלוויזיה בזמן הזה הוא להתמודד בכל הכלים היצירתיים על תודעת הצופה שרוצה לנדוד אל טיקטוק. ואלה הסדרות שעשו את זה טוב מכולן.

20. סאות' פארק 28/27 South Park // פרמאונט+

מדהים, פשוט מדהים שסאות' פארק מצליחה לשמור על רלוונטיות ועל השפיצים שלה כל כך הרבה שנים, ועדיין להיות אחת הסדרות הפרועות והאמיצות גם ב-2025. הסדרה המצוירת הנפלאה והוותיקה הזו סיפקה בפורמט די מוזר שתי עונות מאוד מצליחות ומאוד מדוברות תוך שנה, ובעיקר להטריף את ראבו של דונלד טראמפ ולהוציא אותו מדעתו הדמנטית עם הדמות החדשה שתפרו לו, מיקרו-פינס ורומן עם השטן והכל. מצווה מדאורייתא לכל הדעות.

19. פיסמייקר 2 Peacemaker //יHBOmax

בניגוד לעונה הראשונה, שהייתה מיקס אחיד ומהנה להחריד בין קומדיית מד"ב, סדרת פעולה בוטה ויצירת גיבורי על שלא לוקחת את עצמה ברצינות, העונה השנייה של פיסמייקר היתה מבולגנת בהרבה. בכנות, זה הרגיש כאילו לג'יימס גאן היו יותר מדי דברים על הצלחת עם ניהול היקום הקולנועי של DC, ודווקא לבייבי האהוב עליו הוא הגיע עם הפרעת קשב, אבל בכל זאת עם רעיון אחד מבריק במיוחד. לכן מה שקיבלנו היא פתיחת עונה חלשה, סיום מאוד מקרטע – ושני פרקים מדהימים שמגיעים אחרי הטוויסט המבריק שבלב העונה. ג'ון סינה רק שדרג את יכולות המשחק שלו, והעונה הציג מנעד שעוד לא הכרנו ממנו, ולמרות שלפחות נכון לעכשיו גאן אומר שזו העונה האחרונה לסדרה, אנחנו רוצים להאמין שהוא עוד ישוב אליה ויתקן את הסיום העקום הזה.

18. רובורצח // Murderbot //אפל TV

אפל TV היא כרגע התקווה הגדולה של היצירה הטלוויזיונית החופשית, ו״רובורצח״ מוכיחה עד כמה: סדרת מד״ב על רובוט AI שנועד להיות מכונת הרג בשירות בני אדם במסעותיהם בחלל, אך מפתח מודעות, מצליח לעקוף את מנגנוני השליטה בו ולהשתחרר מאחיזתם, מסתיר את זה מחברי הצוות ו– מתמכר לאופרות סבון. הרובוט הרוצח מגלה שהוא לא כל כך רוצה לרצוח ושהוא קצת דלוק על בני האדם המטומטמים והשטויות שלהם, והתוצאה היא סוג מוזר מאוד של קומדיית פיל גוד פילוסופית ואידיוסינקרטית שמתאימה מאוד לעידן הזה, ובגדול סיפור ממש מוזר (שמבוסס על ספר מצליח, כמעט כמו כל דבר בטלוויזיה כרגע), שרק באפל TV היו יכולים להמר עליו. איזה כיף לנו.

17. פילדלפיה זורחת 17 Always Sunny in Philadelphia // דיסני+

זה לא ברור איך הם עושים את זה, אבל הסיטקום האינסופי מצליח להיות מבריק, מופרע, בוטה ודוחה גם 20 שנים מאז בדיחת הטרנסים הראשונה. העונה ה-17 (!) הצליחה להמשיך לחדש, תוך כדי מודעות עצמית נהדרת. גם אם לא אהבתם את הקרוסאובר עם "אבוט אלמנטרי" (אנחנו אהבנו), העונה מיד המשיכה עם פרק מבריק על תרדמת של פרנק, פארודיה מעולה על "הדוב", פרק רטרוספקטיבי שסוגר מעגל מלחיץ מהעונה הראשונה וסיום קורע עם, שמזכיר כמה דני דה ויטו הוא גאון קומי, וכמה החבורה הדוחה הזו מבריקה ביחד. מצידנו שימשיכו לעוד 17 עונות, כי גם בגיל 60 הנרקיסיזם הזה יהיה מושלם.

16. החברים והשכנים שלך // Your Friends and Neighbors //אפל TV

בתור הזהב של הטלוויזיה, סדרות כמו "סיינפלד", "הסופרנוס" ו"שובר שורות" בלטו בנוף בעקבות הבחירה לשים במרכז אנשים, ובכן, לא ממש יפים. בסדרה הזאת של אפל TV+ הם עושים משהו קצת שונה. הם לוקחים את ג'ון האם, בחור נאה ומוצלח לכל הדעות, והופכים אותו לאדם שאין לו מושג מה הוא עושה. האם משחק את קופ, איש פיננסים עשיר שמפסיד את אשתו לחברו הטוב ביותר, וכשהוא מאבד את עבודתו הוא צריך למצוא פתרונות יצירתיים, כמו לגנוב מהשכנים הטיפה יותר עשירים שלו. מדובר בסאטירה חברתית-מעמדית די משעשעת, עם מערכות יחסים שמסתבכות זו בזו, שקרים, סודות וחיים ראוותנים וחסרי תוכן. אתם יודעים, צרות של עשירים. תענוג.

15. דור ה-Vי2 Gen V //אמזון פריים

גם בעונתה השנייה, הגרסה של "דה בויז" לאקס מן הצליחה לספק את הסחורה ובענק – רגע לפני השואודאון הגדול בעונה החמישית והאחרונה של סדרת האם. הפעם מארי מורו וחבריה חוזרים לקמפוס תחת השגחתו של הדיקן החדש והמסתורי, סייפר. הסיפור מתחבר באופן מושלם לעלילה המרכזית, אבל הוא גם לגמרי עומד בפני עצמו ומציג את ההשלכות מהעונה הרביעית של "דה בויז", אבל גם לגמרי עומד בפני עצמו. העונה מכילה כמובן עוד סצנות מעוררות בחילה וחלחלה למכביר לצד סאטירה נוקבת ונשכנית, אבל אנחנו בעיקר רואים את ארה"ב על סף מלחמת אזרחים, ממש כמו פה אצלנו. כמו כן, סיבה נהדרת ונכונה מאין כמוה לצפות בסדרה הזאת היא הדוד הזה שיכול להכניס מלא דברים לתחת. אתם תזהו אותו כבר לבד.

14. מובלנד // Mobland //פרמאונט+

אחת ההפתעות הגדולות של השנה. סדרת מאפיה בריטית בניחוח אינסטנט קלאסיקה עם טום הארדי, הלן מירן, פירס ברוסנן וקאסט תומך מושלם, הפקה הוליוודית מתוקתקת של פרמאונט+ שאולי לא ממציאה את הז׳אנר מחדש, אבל בהחלט מבלה איתו יפה. היא אלימה ומחוספסת כמו שצריך, הארדי משובח בתפקיד הראשי, והיא זכתה להצלחה עצומה, שברה את שיאי הרייטינג של שירות הסטרימינג וכבר חודשה לעונה שנייה לפני סיום עונת הבכורה. למרות הסטאר-פאוור שלה ובגלל השידור בפרמאונט+ השולית יחסית, רוב העולם התעלם מקיומה. לגמרי הפסד שלו, כי ״מובלנד״ היא סדרת מאפיה מושקעת, מענגת ועתירת אקשן, וזה לא שיש לנו הרבה כאלה.

13. הנוסע השמיני: ארץ // Alien: Earth // דיסני+

היו רגעים במסע הזה של ״הנוסע השמיני: ארץ״ שנדמה היה בהם כי נואה האוולי, יוצר הסדרה והאיש שחתום על העיבוד המבריק של ״פארגו״, מצליח לעשות את זה שוב. האופן שבו הסדרה התפתחה במחציתה הראשונה סימן פוטנציאל למאסטרפיס, והעיר את הפרנצ׳ייז הדועך של ״הנוסע״ לחיים חדשים. פרקי הסיום קצת דפקו את העסק ופגמו ברושם שיש כאן הברקת ענק, אבל זה עדיין הדבר הכי טוב שבקע מהביצים של המלכה ב-30 השנים האחרונות, והעונה השנייה כבר בדרך אז למי אכפת מה אתם חושבים. מעל הכל, הסדרה הזאת הוכיחה שאפשר להתניע מחדש גם מותגים קולנועיים וטלוויזיוניים שהקהל כבר זנח. אלה לא בהכרח חדשות טובות, כן? חכו לרימייק הטלוויזיוני של ״הארי פוטר״ ונדבר.

12. הדיפלומטית 3 // The Diplomat // נטפליקס

אחדים מאיתנו סבורים שהסדרה הזאת אמורה להיות מדורגת הרבה יותר גבוה, אחדים מאיתנו סבורים שאחדים מאיתנו סתם דלוקים על התחת של קרי ראסל, אבל כולם מסכימים ש״הדיפלומטית״ ממשיכה להשתפר מעונה לעונה ומצליחה איכשהו להיות גם מותחן מדיני על היחסים בין המעצמות, גם סאטירה פוליטית דקה על הפטריארכיה וגם דרמת יחסים כנה ומעניינת, כולל המון דמויות משנה מצוינות וקליף-האנגרים מפתיעים, מבלי שיצא מזה סלט בלתי אכיל. בדבר אחד באמת אין ספק: קארי ראסל יוצאת מהסדרה הזאת כאחת משחקניות הטלוויזיה הטובות והחשובות של דורה, וזה מרשים עוד יותר כשמבינים שהיא גם הפיקה את הסדרה ולמעשה תפרה אותה למידותיה החטובות שלה. ואנחנו לא סתם דלוקים לה על התחת. יש לנו סיבות ממש טובות.

11. פרדייז // Paradise // דיסני+

עוד אחת מהפתעות השנה, שלמען האמת קצת קשה שלא לדבר עליה מבלי לספיילר את סיום הפרק הראשון – ולכן נעשה בדיוק את זה. מרגע שהפרק נגמר, ואנחנו מגלים שתעלומת הרצח של הנשיא היא למעשה (נו, כאן מגיע הספויילר) סדרת מד"ב פוסט-אפוקליפטית, כל המוד משתנה. הכמיה בין סטרלינג קיי בראון המצוין וג'יימס מרסדן עובדת נהדר, ותווה עלילה קונספירטיבית מעניינת שמחזיקה יפה את המתח בעונה הראשונה, לצד פסקול מצוין וקלילות מסוימת שמונעת ממנה להיות אובר-רצינת – אבל את המקום המכובד הזה הסדרה הרוויחה בזכות הפרק הלפני אחרון, שהיה אחד מהפרקים המושלמים שראינו השנה על המסך הקטן. גן עדן קטן, ותיכף העונה הבאה.

10. חברת הכיסאות // The Chair Company //יHBOmax

חוש ההומור הכל כך ספציפי של טים רובינסון הוא לא טעם נרכש. כמו כוסברה, זה או שלא יכולים לסבול אותו, או שלא יכולים להפסיק איתו. אנחנו מהסוג השני. עם כל הכבוד לסדרת מערכונים בנטפליקס או אפילו "דטרויטרס" המצוינת, סדרה עלילתית ב-HBO היא שדרוג מתבקש למוזרות של רובינסון, שמקבלת הזדמנות להתפרש לקונספירציה מטופשת להחריד. כהרגלו, רובינסון מתענג על הדמויות הקטנות והקטנוניות של החיים, שמסרבות לתת לעליבותן לעצור אותן מלהיות הזויות לחלוטין. מעבר לדמויות, העלילה, התעלומה והפתרון ההזוי שלה, הדבר הכי מבלבל ומטריד ב"חברת הכיסאות" היא העולם שרובינסון בנה, בו כל פניה, אדם או מקום הם פוטנציאל של דפיקות עמוקה ומוזרה, סוג של דיוויד לינציות של קומדיה. רק אם תתעניינו מספיק ותצללו לעומק, תוכלו להבין עד כמה מוזר כל הקיום הזה שלכם.

9. מתה לסקס // Dying For Sex // דיסני+

בצדק רב זכתה מישל וויליאמס בפרסים על ההופעה האדירה שלה בסדרה הזאת, באחד הפורטרטים הכי מעניינים של נשיות ואנושיות שעלו על מסך כלשהו בשנים האחרונות. הוליווד כבר לא מייצרת דרמות כאלה וגם בטלוויזיה מעדיפים סיפורים שמחים יותר או מותחים יותר או לפחות שלא צריך לחשוב בהם בכל רגע נתון שכולנו הולכים למות, אבל סיפורה של חולה סופנית שמחליטה להתגרש ולחגוג את המיניות שלה לפני שתמות הצליח איכשהו לחמוק דרך הפילטרים השמרניים של מקבלי ההחלטות, והפך לאחת הסדרות המרגשות והמשחררות של השנה. ״מתה לסקס״ היא לכאורה ״סדרת בנות״, רק שהיא ממש לא. היא סדרה לבני אדם.

8. אז בקיצור // Long Story short // נטפליקס

למרות שהיא חולקת את אותו יוצר, הסדרה הזאת היא לא "בוג'ק הורסמן". אם באחרונה הרגשתם שאתם צריכים נוגדי דיכאון אחרי כל פרק, הרי שעכשיו היוצר, רפאל בוב-וקסברג, נוקט גישה עדינה יותר כלפי גיבוריה – בני משפחת שוופר, שעומדת במרכז הסדרה. מדובר במשפחה יהודית סמי-מתפקדת ולמרות שאמרתי ממש לפני רגע שהגישה בסדרה הזאת רכה יותר מבוג'ק, הגיבורים שלה עדיין פגומים, פשוט בוב-וקסברג כיוצר מראה להם הרבה יותר חמלה והרבה פחות שיפוטיות. התוצאה היא קומדיה מקסימה ומשעשעת שצובטת במקומות הנכונים ומקלה במקומות הנכונים עם הדמויות המצוירות הכי יהודיות על המסך. טוב, אולי אחרי סמי בייגל ג'וניור ב"מסיבת נקניקיות".

7. הדוב 4The Bear // דיסני+

העונה הראשונה של הסדרה הזאת הכניסה את הצופים לסיר הלחץ שנקרא "ניהול מסעדה". בעונה הרביעית החליטו לשנות כיוון ולמרות שהסדרה איבדה מעט מהעוקץ שלה, היא עדיין אחת מהסדרות הכי מעניינות ומיוחדות שמשודרות כיום. אז כן, כרמי הוא כבר לא שף-כוכב רוק מיוסר, הוא מנסה לתקן את חייו העגומים ואת יחסי האנוש העגומים עוד יותר שלו, ובמקום להוריד את עצמו באופן כמעט קונסיסטנטי הוא מחליט להרשות לעצמו להיפתח, לדבר על הרגשות שלו ולהתמודד עם הפגמים שבו. זה לא "הדוב" שהכרתם בתחילת הסדרה – וזה בסדר גמור, כי זה התהליך של הדמות. "הדוב" היא סדרה אקספרימנטלית שמביאה בכל עונה משהו אחר לחלוטין ולראות אותה מרגיש כמו לשבת במסעדת גורמה ולהגיד למלצר – "שהשף יבנה לי את הארוחה". אולי נאהב את זה, אולי לא, אבל בטוח תהיה חוויה מעניינת.

6. דה פיט // The Pitt //יHBOMax

באמת שכבר השתכנענו שדרמת בתי החולים מצאה את מותה אי שם באחת העונות של "האנטומיה של גריי", ונידונה לחיות בגיהנום טלנובלי עצל – ובאמת שלא האמנו שחיבור בין "E.R" ל-"24" יתגלה כמושיע של הז'אנר. אבל מי היה מאמין, הם הצליחו להציל את החולה. נואה ויילי וצוות הרופאים הריאליסטים להחריד שלו מדלגים מעל כל הקלישאות בסדרה ריאליסטית, מותחת, מבדרת ומרתקת כאחד, שמצליחה בו זמנית לשאוב את הצופה להרגשת חדר המיון האינטנסיבית כמו שמעולם לא חוויתם (כן, גם אם ראיתם את כל סדרות בית החולים), וגם לעסוק באופן עמוק יותר מכל אותן סדרות בבעיות שנובעות מחיי הרפואה, בדגש על הפוסט-טראומה המתמשכת. עשוי לעילא, ממכר להחריד ולעצמו סיבה מספיק טובה לעשות מנוי ל-HBOmax.

5. הסטודיו //The Studio //אפל TV

מעגל האוננות הבלתי נגמר של הוליווד לרוב מוביל לתוצאה די בינונית. רק תזכרו לרגע ב"הפרנצ'ייז" של HBO, כי כבר שכחתם. פארודיות עצמיות שלרוב לועגות לנפיחות העצמית של תעשיית הקולנוע לרוב מגיעות מאנשים נפוחים בעצמם. סת' רוגן, לעומת זאת, מעדיף נפיחות אחרות. הפרודיה ההוליוודית שלו (ושותפו אוון גולדברג) היא יותר שיר אהבה מריר לתעשייה קורסת מאשר ניסיון לנפץ את הבלון הנפוח, והבחירה לצלם אותה ברצף סצינות וואן-שוט יומרניות היא רק עוד חלק בשכבות ההומור המתוחכם והטיפשי כאחד שלו, שהפעם לועג לעצמו. הופעות אורח מוזהבות ואחד בריאן קרנסטון בתפקיד מבריק משלימים את החוויה של סדרה מהנה לגמרי שנשמח מאוד לראות חוזרת גם לעידן שאחרי רכישת נטפליקס-וורנר, כי מסתבר שהיא רלוונטית מתמיד.

4. חזרה גנרלית 2The Rehersal //יHBOmax

אם העונה הראשונה בסדרת התעתוע של ניית'ן פילדר שברה מוסכמות טלוויזיונית, תיעודיות ובידוריות, העונה השנייה שברה כבר מוסכמות אנושיות. כל אחד מששת פרקי הקרקס הדוקומנטרי המעוות הזה משך אותנו יותר עמוק לתוך חור ארנב שלא ידענו אם ואיך נצא ממנו, ופרם עוד יותר את חוטי המוסר הטלוויזיונים שחשבנו שמקובלים. האם הוא משקר לנו? משקר לעצמו? משקר למשתתפים (טוב, זה בטוח כן)? שאלות כמו 'איך זה מותר' התחלפו ל'איך זה קורה', וההלם התחלף בפליאה נרגשת, זעזוע מסוים ובעיקר תחושת קרינג' שנמתחת כמו גבינה לוהטת. בין אם אלו מתחרי ריאליטי תמימים שכולנו יודעים שלעולם לא יקבלו תהילה (אבל זו אשמתם, כי הם מספיק טיפשים להשתתף בריאליטי טייסים), ובין אם אלו שחקנים שסיכנו את חייהם בידי טייס לא מיומן (אבל מגיע להם, כי הם ידעו מה הם עושים) – כולם פשוט בובות בתיאטרון האבסורדי של פילדר. וממנו נשארו לנו כמה מהרגעים המוזרים, המדהימים והמבריקים ביותר של טלוויזיה שראינו, לא רק השנה, אלא אי פעם. וואו אחד גדול, טלוויזיה שאין כמותה.

3. התבגרות // Adolescense // נטפליקס

״התבגרות״ זכתה כמעט בכל פרס אפשרי וסחפה גם את האמי ואת גלובוס הזהב, ודי בצדק. ההופעה של אוון קופר הצעיר מצדיקה לבדה לפחות שלושה פרסים, וזה עוד לפני שהתחלנו לדבר על סטיבן גרהאם המבריק ועל צילומי הוואן שוט המורכבים והמטריפים לכל אורך הסדרה. לאחר הצפייה מומלץ מאוד להציץ באינטרנט כיצד צילמו חלק מהסצנות, כי כל הסדרה הזאת רצופה בצילומים שגורמים לכם לתהות בקול – איך לעזאזל הם עשו את זה?עם זאת, הסיבה מה שבאמת הופך את הסדרה הזאת ליוצאת מן הכלל זה שהיא הגיעה בשנה רצופה בקומדיות, פנטזיות ושאר מיני אסקפיזם, ״התבגרות״ דיברה על הורות וחינוך מבלי להרגיש מטיפה והצליחה לתת אמירה מורכבת ונוקבת על הנושא ללא רומנטיזציה שלו. שאפו.

2. פלוריבוס // Pluribus //אפל TV

אנחנו עדיין לא מאמינים שהדבר הזה קיים. דרמת המד״ב האוטופית/דיסטופית של וינס גיליגן מ״שובר שורות״ היא יצירה פילוסופית עמוקה שלא פוגשים בטלוויזיה בדרך כלל, או למעשה אף פעם לא. השאלות שהיא מעלה על האנושות ועל האנושיות הן שאלות קשות והתשובות לא פחות קשות. ״פלוריבוס״ היא סדרה מתעתעת שלא מתמסרת לצופה, אבל היא גם סדרה שלא מסתירה דברים מהדמויות ומהצופים שלה, ומאתגרת אותם לחשוב על חייהם ובחירותיהם. אפשר לספור על יד אחת סדרות שניסו משהו כזה בעבר, ועוד פחות מכך שהצליחו. ואולי הכי משמעותי: ״פלוריבוס״ היא סדרה שתוקפת את החיבורים של התרבות ממנה היא באה. היא שמה סימן שאלה גדול מעל דת האינדיבידואל ששולטת בעולם. היא סדרה חתרנית. היא אמנות גבוהה.

1. ניתוק 2 Severence // אפל TV

לא באמת צריך להסביר את הבחירה הזאת, נכון? העונה השנייה של ״ניתוק״ הייתה שיא טלוויזיוני מרהיב ומתפקע מהמצאות עלילתיות רבות תנופה, הברקות קולנועיות עוצרות נשימה ואסתטיקה בלתי מתפשרת שיובאה היישר מארץ ה-Uncanny. ההצלחה המסיבית של העונה השנייה הצליחה להרגיע את חרדת המעריצים מביטולה בטרם עת, ונראה שאפל TV מתכוונת לאפשר לבן סטילר להשלים את החזון שלו לקפיטליזם המאוחר. לאן זה הולך? מה זה אומר? איזה מין עולם הוא זה שהסדרה מתרחשת בו? תשובות אין וספק אם יהיו, אבל תיאוריות על גבי תיאוריות נשפכות ברחבי האינטרנט והופכות את הסדרה לאירוע גלובלי. האאוטי שלכם מת על זה.

• המסך
• הסדרות הכי טובות
• סיכום שנה
• דיסני+
• נטפליקס
• אפל טיוי
• HBO
• פרמאונט+
• אמזון פריים

כן, שוב הגענו אל הרגע הזה שבו מה שנותר מתעשיית הטלוויזיה בישראל מנסה להרים קצת לעצמו, אחרי רצף משברים אינסופי שהפך את המשבר לצורת הקיום הטבעית של הענף, ותחת איום מתמיד בחיסול היצירה המקורית וריסוק חופש הביטוי. בקיצור, יש מה לחגוג, והאקדמיה הישראלית לקולנוע ולטלוויזיה מפרסמת הבוקר את המועמדים ב-46 (!) הקטגוריות בטקס פרסי הטלוויזיה לשנת 2025.

>> "פורטובלו": HBO עושה לאיטלקים ולביביסטים בית ספר לדמוקרטיה
>> "איך מגיעים מבלפסט לגן עדן" היא אחת הקומדיות המפתיעות של השנה

את הרשימה מובילה "מקום שמח", הדרמה הסופר-מצליחה של כאן 11, עם 15 מועמדויות, כולל נועה קולר ואביהו פנחסוב בתפקידים הראשיים, עידן חביב ותיקי דיין על תפקידי המשנה, וכמובן הסדרה הטובה ביותר, ונראה שיצטרך לקרות משהו מיוחד כדי שזה לא ייגמר בסוויפ של כל הפרסים החשובים. מיד אחריה מגיעה הקומדיה הפרועה של רועי כפרי וגון בן ארי, "יקומות", עם 13 מועמדויות מפתיעות בקטגוריה הקומית, ואחריה "נוטוק" ו"בלאדי מורי" עם 10 מועמדויות, "מגרש הרוסים" עם 9 ו"חוליגנים" עם 8.

הפרמטר הבולט בין המועמדויות, כמו בשנים קודמות, הוא הדומיננטיות המוחלטת של כאן 11 במרבית הקטגוריות, עם 108 מועמדויות לפרסים, יותר מכל גופי השידור האחרים ביחד (yes עם 31, קשת עם 30, HOT עם 25 ורשת עם 4 מועמדויות בלבד), מה שמצביע שוב על התלות הכמעט מוחלטת שפיתחו היצירה המקורית והיצירה העיתונאית בתאגיד השידור הציבורי. מי שבהחלט יכולה לחוש מעט מקופחת אחרי שנה טובה מאוד היא yes, שסדרות הדגל הנועזות שלה – "ילדחרא" ו"הגרמני" – זכו במעט מועמדויות יחסית.

הטקס יתקיים השנה בצל מותה הפתאומי והכואב של המפיקה והיוצרת דנה עדן ז"ל, שהייתה מעמודי התווך של תעשיית הטלוויזיה והותירה את חותמה גם ברשימת המועמדויות המתפרסמת היום: "טהרן" מועמדת השנה ב-7 קטגוריות אישיות, סדרת הנוער "שקשוקה" מועמדת ל-3 פרסים וכן מועמדת "להציל את חיות הבר". אלון אבוטבול ז"ל מועמד לשני פרסים על תפקידי המשנה שלו ב"יקומות" ו"הגרמני". באסה בלעדיהם.

לתחרות הוגשו השנה מעל 130 סדרות ותכנים טלוויזיוניים, שיא חדש בתולדות הטקס, וחלוקת הפרסים תתקיים בשני אירועים חגיגיים: הטקס המרכזי יועבר בכאן 11 בשידור חי ויתקיים ביום ראשון 22.3 באקספו תל אביב בהנחיית תום יער ושירה נאור (שהנחו בהצלחה את טקס פרסי אופיר האחרון); טקס הגאלה, שיחגוג בעיקר את מקצועות ההפקה, יתקיים מספר ימים לפני הטקס הראשי.

• המסך
• פרסי האקדמיה
• כאן 11
• סדרות ישראליות
• הסדרות הכי טובות

אומרים שזאת לא הייתה שנה טובה לטלוויזיה. זאת כנראה בדיחה.מצעד הסדרות הכי טובות לשנת 2025 – בחלק א׳כבר הסברנו למה אנחנו מעדיפים לסכם אותה שבועיים לתוך 2026 – מתפקע בחלקו העליון מסדרות פורצות דרך שעשו דברים חדשים לחלוטין וניסו בכל כוחן לחדש, לפרוץ גבולות, לקרוע את המעטפת ובאופן כללי להתנהג לא כל כך יפה ולא כמו שסדרות טלוויזיה אמורות להתנהג. אז למה כולם חמוצים?

>> אנחנו מסתכלים עליכם: 20 הסדרות הכי טובות ב-2025. חלק א'
>> הצעה שאי אפשר לסרב לה: 30 הסדרות הכי טובות ב-HBO Max
>> דברים עוד יותר מוזרים: 20 הסדרות הכי מוזרות של העשור החולף

אולי כי זאת הייתה השנה שבה מהפכת הסטרימינג הגדולה ומלחמות הסטרימינג שפרצו בעקבותיה נעצרו בחריקת בלמים ובהנפת דגל לבן של כל הצדדים, ומנצחת אחת יצאה מתוך ההריסות: נטפליקס. כולם הימרו שענקיות הבידור ותאגידי הטק הגדולים ידרסו אותה, אבל ההפך קרה, נטפליקס היא זו שמבקשת לבלוע עכשיו את האחים וורנר ו-HBO בדרך לדומיננטיות מוחלטת. שום דבר מכל זה לא מייצר טלוויזיה טובה יותר, כמובן. כל שירותי הסטרימינג, למעט אפל TV, קיצצו באופן משמעותי את השקעתם בתוכן מקורי חדש. התוצאה: פחות סדרות, פחות סדרות טובות, ועוד פחות מזה ניסיונות לפרוץ דרך ולהעמיד יצירות שבכלל מנסות להגיע לרף של עידן הזהב הטלוויזיוני בתחילת האלף.

אז אולי זאת שירת ברבור, אבל ממרום מושבנו ב-2026 אנחנו יכולים להביט ולהיווכח כמה מיוחדת הייתה השנה הזאת על המסך, כמה הברקות מקוריות, מרגשות, מרתקות, מותחות ומצחיקות הצליחו טובי היוצרים להביא השנה אל המסך, וכמה אנחנו שלמים עם תוצאות הבחירות הפנימיות שלנו שהשאירו בחוץ להיטים שאיבדו ברק ונכנעו לנוסחאות של עצמם, מ״האחרונים שבינינו״, דרך ״סוסים איטיים״ ועד ״דברים מוזרים״. האתגר הגדול של סדרות הטלוויזיה בזמן הזה הוא להתמודד בכל הכלים היצירתיים על תודעת הצופה שרוצה לנדוד אל טיקטוק. אלה הסדרות שעשו את זה טוב מכולן. ֿ

10. חברת הכיסאות // The Chair Company //יHBOmax

חוש ההומור הכל כך ספציפי של טים רובינסון הוא לא טעם נרכש. כמו כוסברה, זה או שלא יכולים לסבול אותו, או שלא יכולים להפסיק איתו. אנחנו מהסוג השני. עם כל הכבוד לסדרת מערכונים בנטפליקס או אפילו "דטרויטרס" המצוינת, סדרה עלילתית ב-HBO היא שדרוג מתבקש למוזרות של רובינסון, שמקבלת הזדמנות להתפרש לקונספירציה מטופשת להחריד. כהרגלו, רובינסון מתענג על הדמויות הקטנות והקטנוניות של החיים, שמסרבות לתת לעליבותן לעצור אותן מלהיות הזויות לחלוטין. מעבר לדמויות, העלילה, התעלומה והפתרון ההזוי שלה, הדבר הכי מבלבל ומטריד ב"חברת הכיסאות" היא העולם שרובינסון בנה, בו כל פניה, אדם או מקום הם פוטנציאל של דפיקות עמוקה ומוזרה, סוג של דיוויד לינציות של קומדיה. רק אם תתעניינו מספיק ותצללו לעומק, תוכלו להבין עד כמה מוזר כל הקיום הזה שלכם.

9. מתה לסקס // Dying For Sex // דיסני+

בצדק רב זכתה מישל וויליאמס בפרסים על ההופעה האדירה שלה בסדרה הזאת, באחד הפורטרטים הכי מעניינים של נשיות ואנושיות שעלו על מסך כלשהו בשנים האחרונות. הוליווד כבר לא מייצרת דרמות כאלה וגם בטלוויזיה מעדיפים סיפורים שמחים יותר או מותחים יותר או לפחות שלא צריך לחשוב בהם בכל רגע נתון שכולנו הולכים למות, אבל סיפורה של חולה סופנית שמחליטה להתגרש ולחגוג את המיניות שלה לפני שתמות הצליח איכשהו לחמוק דרך הפילטרים השמרניים של מקבלי ההחלטות, והפך לאחת הסדרות המרגשות והמשחררות של השנה. ״מתה לסקס״ היא לכאורה ״סדרת בנות״, רק שהיא ממש לא. היא סדרה לבני אדם.

8. אז בקיצור // Long Story short // נטפליקס

למרות שהיא חולקת את אותו יוצר, הסדרה הזאת היא לא "בוג'ק הורסמן". אם באחרונה הרגשתם שאתם צריכים נוגדי דיכאון אחרי כל פרק, הרי שעכשיו היוצר, רפאל בוב-וקסברג, נוקט גישה עדינה יותר כלפי גיבוריה – בני משפחת שוופר, שעומדת במרכז הסדרה. מדובר במשפחה יהודית סמי-מתפקדת ולמרות שאמרתי ממש לפני רגע שהגישה בסדרה הזאת רכה יותר מבוג'ק, הגיבורים שלה עדיין פגומים, פשוט בוב-וקסברג כיוצר מראה להם הרבה יותר חמלה והרבה פחות שיפוטיות. התוצאה היא קומדיה מקסימה ומשעשעת שצובטת במקומות הנכונים ומקלה במקומות הנכונים עם הדמויות המצוירות הכי יהודיות על המסך. טוב, אולי אחרי סמי בייגל ג'וניור ב"מסיבת נקניקיות".

7. הדוב 4The Bear // דיסני+

העונה הראשונה של הסדרה הזאת הכניסה את הצופים לסיר הלחץ שנקרא "ניהול מסעדה". בעונה הרביעית החליטו לשנות כיוון ולמרות שהסדרה איבדה מעט מהעוקץ שלה, היא עדיין אחת מהסדרות הכי מעניינות ומיוחדות שמשודרות כיום. אז כן, כרמי הוא כבר לא שף-כוכב רוק מיוסר, הוא מנסה לתקן את חייו העגומים ואת יחסי האנוש העגומים עוד יותר שלו, ובמקום להוריד את עצמו באופן כמעט קונסיסטנטי הוא מחליט להרשות לעצמו להיפתח, לדבר על הרגשות שלו ולהתמודד עם הפגמים שבו. זה לא "הדוב" שהכרתם בתחילת הסדרה – וזה בסדר גמור, כי זה התהליך של הדמות. "הדוב" היא סדרה אקספרימנטלית שמביאה בכל עונה משהו אחר לחלוטין ולראות אותה מרגיש כמו לשבת במסעדת גורמה ולהגיד למלצר – "שהשף יבנה לי את הארוחה". אולי נאהב את זה, אולי לא, אבל בטוח תהיה חוויה מעניינת.

6. דה פיט // The Pitt //יHBOMax

באמת שכבר השתכנענו שדרמת בתי החולים מצאה את מותה אי שם באחת העונות של "האנטומיה של גריי", ונידונה לחיות בגיהנום טלנובלי עצל – ובאמת שלא האמנו שחיבור בין "E.R" ל-"24" יתגלה כמושיע של הז'אנר. אבל מי היה מאמין, הם הצליחו להציל את החולה. נואה ויילי וצוות הרופאים הריאליסטים להחריד שלו מדלגים מעל כל הקלישאות בסדרה ריאליסטית, מותחת, מבדרת ומרתקת כאחד, שמצליחה בו זמנית לשאוב את הצופה להרגשת חדר המיון האינטנסיבית כמו שמעולם לא חוויתם (כן, גם אם ראיתם את כל סדרות בית החולים), וגם לעסוק באופן עמוק יותר מכל אותן סדרות בבעיות שנובעות מחיי הרפואה, בדגש על הפוסט-טראומה המתמשכת. עשוי לעילא, ממכר להחריד ולעצמו סיבה מספיק טובה לעשות מנוי ל-HBOmax.

5. הסטודיו //The Studio //אפל TV

מעגל האוננות הבלתי נגמר של הוליווד לרוב מוביל לתוצאה די בינונית. רק תזכרו לרגע ב"הפרנצ'ייז" של HBO, כי כבר שכחתם. פארודיות עצמיות שלרוב לועגות לנפיחות העצמית של תעשיית הקולנוע לרוב מגיעות מאנשים נפוחים בעצמם. סת' רוגן, לעומת זאת, מעדיף נפיחות אחרות. הפרודיה ההוליוודית שלו (ושותפו אוון גולדברג) היא יותר שיר אהבה מריר לתעשייה קורסת מאשר ניסיון לנפץ את הבלון הנפוח, והבחירה לצלם אותה ברצף סצינות וואן-שוט יומרניות היא רק עוד חלק בשכבות ההומור המתוחכם והטיפשי כאחד שלו, שהפעם לועג לעצמו. הופעות אורח מוזהבות ואחד בריאן קרנסטון בתפקיד מבריק משלימים את החוויה של סדרה מהנה לגמרי שנשמח מאוד לראות חוזרת גם לעידן שאחרי רכישת נטפליקס-וורנר, כי מסתבר שהיא רלוונטית מתמיד.

4. חזרה גנרלית 2The Rehersal //יHBOmax

אם העונה הראשונה בסדרת התעתוע של ניית'ן פילדר שברה מוסכמות טלוויזיונית, תיעודיות ובידוריות, העונה השנייה שברה כבר מוסכמות אנושיות. כל אחד מששת פרקי הקרקס הדוקומנטרי המעוות הזה משך אותנו יותר עמוק לתוך חור ארנב שלא ידענו אם ואיך נצא ממנו, ופרם עוד יותר את חוטי המוסר הטלוויזיונים שחשבנו שמקובלים. האם הוא משקר לנו? משקר לעצמו? משקר למשתתפים (טוב, זה בטוח כן)? שאלות כמו 'איך זה מותר' התחלפו ל'איך זה קורה', וההלם התחלף בפליאה נרגשת, זעזוע מסוים ובעיקר תחושת קרינג' שנמתחת כמו גבינה לוהטת. בין אם אלו מתחרי ריאליטי תמימים שכולנו יודעים שלעולם לא יקבלו תהילה (אבל זו אשמתם, כי הם מספיק טיפשים להשתתף בריאליטי טייסים), ובין אם אלו שחקנים שסיכנו את חייהם בידי טייס לא מיומן (אבל מגיע להם, כי הם ידעו מה הם עושים) – כולם פשוט בובות בתיאטרון האבסורדי של פילדר. וממנו נשארו לנו כמה מהרגעים המוזרים, המדהימים והמבריקים ביותר של טלוויזיה שראינו, לא רק השנה, אלא אי פעם. וואו אחד גדול, טלוויזיה שאין כמותה.

3. התבגרות // Adolescense // נטפליקס

״התבגרות״ זכתה כמעט בכל פרס אפשרי וסחפה גם את האמי ואת גלובוס הזהב, ודי בצדק. ההופעה של אוון קופר הצעיר מצדיקה לבדה לפחות שלושה פרסים, וזה עוד לפני שהתחלנו לדבר על סטיבן גרהאם המבריק ועל צילומי הוואן שוט המורכבים והמטריפים לכל אורך הסדרה. לאחר הצפייה מומלץ מאוד להציץ באינטרנט כיצד צילמו חלק מהסצנות, כי כל הסדרה הזאת רצופה בצילומים שגורמים לכם לתהות בקול – איך לעזאזל הם עשו את זה?עם זאת, הסיבה מה שבאמת הופך את הסדרה הזאת ליוצאת מן הכלל זה שהיא הגיעה בשנה רצופה בקומדיות, פנטזיות ושאר מיני אסקפיזם, ״התבגרות״ דיברה על הורות וחינוך מבלי להרגיש מטיפה והצליחה לתת אמירה מורכבת ונוקבת על הנושא ללא רומנטיזציה שלו. שאפו.

2. פלוריבוס // Pluribus //אפל TV

אנחנו עדיין לא מאמינים שהדבר הזה קיים. דרמת המד״ב האוטופית/דיסטופית של וינס גיליגן מ״שובר שורות״ היא יצירה פילוסופית עמוקה שלא פוגשים בטלוויזיה בדרך כלל, או למעשה אף פעם לא. השאלות שהיא מעלה על האנושות ועל האנושיות הן שאלות קשות והתשובות לא פחות קשות. ״פלוריבוס״ היא סדרה מתעתעת שלא מתמסרת לצופה, אבל היא גם סדרה שלא מסתירה דברים מהדמויות ומהצופים שלה, ומאתגרת אותם לחשוב על חייהם ובחירותיהם. אפשר לספור על יד אחת סדרות שניסו משהו כזה בעבר, ועוד פחות מכך שהצליחו. ואולי הכי משמעותי: ״פלוריבוס״ היא סדרה שתוקפת את החיבורים של התרבות ממנה היא באה. היא שמה סימן שאלה גדול מעל דת האינדיבידואל ששולטת בעולם. היא סדרה חתרנית. היא אמנות גבוהה.

1. ניתוק 2 Severence // אפל TV

לא באמת צריך להסביר את הבחירה הזאת, נכון? העונה השנייה של ״ניתוק״ הייתה שיא טלוויזיוני מרהיב ומתפקע מהמצאות עלילתיות רבות תנופה, הברקות קולנועיות עוצרות נשימה ואסתטיקה בלתי מתפשרת שיובאה היישר מארץ ה-Uncanny. ההצלחה המסיבית של העונה השנייה הצליחה להרגיע את חרדת המעריצים מביטולה בטרם עת, ונראה שאפל TV מתכוונת לאפשר לבן סטילר להשלים את החזון שלו לקפיטליזם המאוחר. לאן זה הולך? מה זה אומר? איזה מין עולם הוא זה שהסדרה מתרחשת בו? תשובות אין וספק אם יהיו, אבל תיאוריות על גבי תיאוריות נשפכות ברחבי האינטרנט והופכות את הסדרה לאירוע גלובלי. האאוטי שלכם מת על זה.

• סיכום שנה
• המסך
• הסדרות הכי טובות
• סטרימינג

אנחנו סיימנו עם הקטע הזה של להביט על השנה אחורה בחיבה. 2025 הייתה שנה גרועה מאוד, מלאה בכאבי לב, אכזבות מרות, חלומות מנופצים, בלופים נפוחים שהסריחו את חיינו, פלופים מביכים ותחושה כללית שהכל עומד לקרוס – ואנחנו מדברים רק על מה שקרה השנה בסדרות הטלוויזיה, כן?

>> זה סופו של כל בלון: 20 הסדרות הכי טובות ב-2025. חלק ב'
>> הצעה שאי אפשר לסרב לה: 30 הסדרות הכי טובות ב-HBO Max
>> דברים עוד יותר מוזרים: 20 הסדרות הכי מוזרות של העשור החולף

שנה כאוטית כזאת בטלוויזיה צריך לסכם לא ברגע שהיא מסתיימת, אלא במבט לאחור. בחרנו לחכות שבועיים עם סיכום השנה שלנו כדי לראות כמה כמה כמה יהיה בגלובוס הזהב, איך ייגמר הפינאלה של ״דברים מוזרים״ והאם זה יספיק כדי להכניס אותה לרשימה (זה לא), והאם אחרי ש-2025 כבר נמצאת בפח הזבל של ההיסטוריה – במקום להיפרד ממנה כשהיא עדיין כאן – אפשר להסתכל עליה מעט ממרחק ולהבין את הדברים אחרת. בנוסף,אתם לא ההורים שלנו ואתם לא תגידו לנו מתי לסכם את השנה.

דירוג הסדרות השנתי של "טיים אאוט" משקף כמובן את טעמם האישי של מבקרי "טיים אאוט", אבל התוצאות משקפות העדפה לסדרות שמנסות לעשות דברים חדשים ואחרים או לפחות לשבש ולטרלל נוסחאות קיימות. זאת הייתה לכאורה שנה לא רעה בכלל לסדרות מהסוג הזה, אבל אל עולמות הסטרימינג פלשה שמרנות שמאיימת על עתיד היצירה.

זה לא מקרי ששתי ההפתעות הגדולות במחצית התחתונה של המצעד הן סדרות בנות יותר מ-20 שנה שחשבנו שכבר ראינו מהן הכל, והוכיחו השנה שהן עדיין פרועות, אמיצות ורלוונטיות יותר מ-99 אחוז מהסדרות שמסתובבות לכם על המסך.זה גם לא מקרי שכמה מהאכזבות הגדולות של השנה, שלא נכנסו למצעד שלנו כלל, הן סדרות-להיט שלא הצליחו לעמוד ברף שהציבו לעצמן ודעכו אל תוך הנוסחה של עצמן, ביניהן הלוטוס הלבן 3, סוסים איטיים 5, האחרונים מבינינו 2, משחק הדיונון 3, וונסדיי 2, כמעט כל דבר שמארוול חתומה עליו, וכן, גם "דברים מוזרים 5". זאת לא הטלוויזיה שאנחנו מחפשים. תפתיעו אותנו, תחדשו לנו, תדהימו אותנו עם משהו שלא חשבו עליו קודם. זה לא הכיוון שבו צועדות ענקיות הסטרימינג.נדבר על זה בחלק הבא.

20. סאות' פארק 28/27 South Park // פרמאונט+

מדהים, פשוט מדהים שסאות' פארק מצליחה לשמור על רלוונטיות ועל השפיצים שלה כל כך הרבה שנים, ועדיין להיות אחת הסדרות הפרועות והאמיצות גם ב-2025. הסדרה המצוירת הנפלאה והוותיקה הזו סיפקה בפורמט די מוזר שתי עונות מאוד מצליחות ומאוד מדוברות תוך שנה, ובעיקר להטריף את ראבו של דונלד טראמפ ולהוציא אותו מדעתו הדמנטית עם הדמות החדשה שתפרו לו, מיקרו-פינס ורומן עם השטן והכל. מצווה מדאורייתא לכל הדעות.

19. פיסמייקר 2 Peacemaker //יHBOmax

בניגוד לעונה הראשונה, שהייתה מיקס אחיד ומהנה להחריד בין קומדיית מד"ב, סדרת פעולה בוטה ויצירת גיבורי על שלא לוקחת את עצמה ברצינות, העונה השנייה של פיסמייקר היתה מבולגנת בהרבה. בכנות, זה הרגיש כאילו לג'יימס גאן היו יותר מדי דברים על הצלחת עם ניהול היקום הקולנועי של DC, ודווקא לבייבי האהוב עליו הוא הגיע עם הפרעת קשב, אבל בכל זאת עם רעיון אחד מבריק במיוחד. לכן מה שקיבלנו היא פתיחת עונה חלשה, סיום מאוד מקרטע – ושני פרקים מדהימים שמגיעים אחרי הטוויסט המבריק שבלב העונה. ג'ון סינה רק שדרג את יכולות המשחק שלו, והעונה הציג מנעד שעוד לא הכרנו ממנו, ולמרות שלפחות נכון לעכשיו גאן אומר שזו העונה האחרונה לסדרה, אנחנו רוצים להאמין שהוא עוד ישוב אליה ויתקן את הסיום העקום הזה.

18. רובורצח // Murderbot //אפל TV

אפל TV היא כרגע התקווה הגדולה של היצירה הטלוויזיונית החופשית, ו״רובורצח״ מוכיחה עד כמה: סדרת מד״ב על רובוט AI שנועד להיות מכונת הרג בשירות בני אדם במסעותיהם בחלל, אך מפתח מודעות, מצליח לעקוף את מנגנוני השליטה בו ולהשתחרר מאחיזתם, מסתיר את זה מחברי הצוות ו– מתמכר לאופרות סבון. הרובוט הרוצח מגלה שהוא לא כל כך רוצה לרצוח ושהוא קצת דלוק על בני האדם המטומטמים והשטויות שלהם, והתוצאה היא סוג מוזר מאוד של קומדיית פיל גוד פילוסופית ואידיוסינקרטית שמתאימה מאוד לעידן הזה, ובגדול סיפור ממש מוזר (שמבוסס על ספר מצליח, כמעט כמו כל דבר בטלוויזיה כרגע), שרק באפל TV היו יכולים להמר עליו. איזה כיף לנו.

17. פילדלפיה זורחת 17 Always Sunny in Philadelphia // דיסני+

זה לא ברור איך הם עושים את זה, אבל הסיטקום האינסופי מצליח להיות מבריק, מופרע, בוטה ודוחה גם 20 שנים מאז בדיחת הטרנסים הראשונה. העונה ה-17 (!) הצליחה להמשיך לחדש, תוך כדי מודעות עצמית נהדרת. גם אם לא אהבתם את הקרוסאובר עם "אבוט אלמנטרי" (אנחנו אהבנו), העונה מיד המשיכה עם פרק מבריק על תרדמת של פרנק, פארודיה מעולה על "הדוב", פרק רטרוספקטיבי שסוגר מעגל מלחיץ מהעונה הראשונה וסיום קורע עם, שמזכיר כמה דני דה ויטו הוא גאון קומי, וכמה החבורה הדוחה הזו מבריקה ביחד. מצידנו שימשיכו לעוד 17 עונות, כי גם בגיל 60 הנרקיסיזם הזה יהיה מושלם.

16. החברים והשכנים שלך // Your Friends and Neighbors //אפל TV

בתור הזהב של הטלוויזיה, סדרות כמו "סיינפלד", "הסופרנוס" ו"שובר שורות" בלטו בנוף בעקבות הבחירה לשים במרכז אנשים, ובכן, לא ממש יפים. בסדרה הזאת של אפל TV+ הם עושים משהו קצת שונה. הם לוקחים את ג'ון האם, בחור נאה ומוצלח לכל הדעות, והופכים אותו לאדם שאין לו מושג מה הוא עושה. האם משחק את קופ, איש פיננסים עשיר שמפסיד את אשתו לחברו הטוב ביותר, וכשהוא מאבד את עבודתו הוא צריך למצוא פתרונות יצירתיים, כמו לגנוב מהשכנים הטיפה יותר עשירים שלו. מדובר בסאטירה חברתית-מעמדית די משעשעת, עם מערכות יחסים שמסתבכות זו בזו, שקרים, סודות וחיים ראוותנים וחסרי תוכן. אתם יודעים, צרות של עשירים. תענוג.

15. דור ה-Vי2 Gen V //אמזון פריים

גם בעונתה השנייה, הגרסה של "דה בויז" לאקס מן הצליחה לספק את הסחורה ובענק – רגע לפני השואודאון הגדול בעונה החמישית והאחרונה של סדרת האם. הפעם מארי מורו וחבריה חוזרים לקמפוס תחת השגחתו של הדיקן החדש והמסתורי, סייפר. הסיפור מתחבר באופן מושלם לעלילה המרכזית, אבל הוא גם לגמרי עומד בפני עצמו ומציג את ההשלכות מהעונה הרביעית של "דה בויז", אבל גם לגמרי עומד בפני עצמו. העונה מכילה כמובן עוד סצנות מעוררות בחילה וחלחלה למכביר לצד סאטירה נוקבת ונשכנית, אבל אנחנו בעיקר רואים את ארה"ב על סף מלחמת אזרחים, ממש כמו פה אצלנו. כמו כן, סיבה נהדרת ונכונה מאין כמוה לצפות בסדרה הזאת היא הדוד הזה שיכול להכניס מלא דברים לתחת. אתם תזהו אותו כבר לבד.

14. מובלנד // Mobland //פרמאונט+

אחת ההפתעות הגדולות של השנה. סדרת מאפיה בריטית בניחוח אינסטנט קלאסיקה עם טום הארדי, הלן מירן, פירס ברוסנן וקאסט תומך מושלם, הפקה הוליוודית מתוקתקת של פרמאונט+ שאולי לא ממציאה את הז׳אנר מחדש, אבל בהחלט מבלה איתו יפה. היא אלימה ומחוספסת כמו שצריך, הארדי משובח בתפקיד הראשי, והיא זכתה להצלחה עצומה, שברה את שיאי הרייטינג של שירות הסטרימינג וכבר חודשה לעונה שנייה לפני סיום עונת הבכורה. למרות הסטאר-פאוור שלה ובגלל השידור בפרמאונט+ השולית יחסית, רוב העולם התעלם מקיומה. לגמרי הפסד שלו, כי ״מובלנד״ היא סדרת מאפיה מושקעת, מענגת ועתירת אקשן, וזה לא שיש לנו הרבה כאלה.

13. הנוסע השמיני: ארץ // Alien: Earth // דיסני+

היו רגעים במסע הזה של ״הנוסע השמיני: ארץ״ שנדמה היה בהם כי נואה האוולי, יוצר הסדרה והאיש שחתום על העיבוד המבריק של ״פארגו״, מצליח לעשות את זה שוב. האופן שבו הסדרה התפתחה במחציתה הראשונה סימן פוטנציאל למאסטרפיס, והעיר את הפרנצ׳ייז הדועך של ״הנוסע״ לחיים חדשים. פרקי הסיום קצת דפקו את העסק ופגמו ברושם שיש כאן הברקת ענק, אבל זה עדיין הדבר הכי טוב שבקע מהביצים של המלכה ב-30 השנים האחרונות, והעונה השנייה כבר בדרך אז למי אכפת מה אתם חושבים. מעל הכל, הסדרה הזאת הוכיחה שאפשר להתניע מחדש גם מותגים קולנועיים וטלוויזיוניים שהקהל כבר זנח. אלה לא בהכרח חדשות טובות, כן? חכו לרימייק הטלוויזיוני של ״הארי פוטר״ ונדבר.

12. הדיפלומטית 3 // The Diplomat // נטפליקס

אחדים מאיתנו סבורים שהסדרה הזאת אמורה להיות מדורגת הרבה יותר גבוה, אחדים מאיתנו סבורים שאחדים מאיתנו סתם דלוקים על התחת של קרי ראסל, אבל כולם מסכימים ש״הדיפלומטית״ ממשיכה להשתפר מעונה לעונה ומצליחה איכשהו להיות גם מותחן מדיני על היחסים בין המעצמות, גם סאטירה פוליטית דקה על הפטריארכיה וגם דרמת יחסים כנה ומעניינת, כולל המון דמויות משנה מצוינות וקליף-האנגרים מפתיעים, מבלי שיצא מזה סלט בלתי אכיל. בדבר אחד באמת אין ספק: קארי ראסל יוצאת מהסדרה הזאת כאחת משחקניות הטלוויזיה הטובות והחשובות של דורה, וזה מרשים עוד יותר כשמבינים שהיא גם הפיקה את הסדרה ולמעשה תפרה אותה למידותיה החטובות שלה. ואנחנו לא סתם דלוקים לה על התחת. יש לנו סיבות ממש טובות.

11. פרדייז // Paradise // דיסני+

עוד אחת מהפתעות השנה, שלמען האמת קצת קשה שלא לדבר עליה מבלי לספיילר את סיום הפרק הראשון – ולכן נעשה בדיוק את זה. מרגע שהפרק נגמר, ואנחנו מגלים שתעלומת הרצח של הנשיא היא למעשה (נו, כאן מגיע הספויילר) סדרת מד"ב פוסט-אפוקליפטית, כל המוד משתנה. הכמיה בין סטרלינג קיי בראון המצוין וג'יימס מרסדן עובדת נהדר, ותווה עלילה קונספירטיבית מעניינת שמחזיקה יפה את המתח בעונה הראשונה, לצד פסקול מצוין וקלילות מסוימת שמונעת ממנה להיות אובר-רצינת – אבל את המקום המכובד הזה הסדרה הרוויחה בזכות הפרק הלפני אחרון, שהיה אחד מהפרקים המושלמים שראינו השנה על המסך הקטן. גן עדן קטן, ותיכף העונה הבאה.

>> הגעתם עד כאן?כדאי לכם מאוד להמשיך ישר לחלק ב׳ של מצעד הסדרות הכי טובות לשנת 2025, הרבה יותר כיף שם ובמקומות 10-1 יש סדרות טובות יותר מאשר במקומות 20-11. מין צירוף מקרים כזה.

• סיכום שנה
• המסך
• הסדרות הכי טובות
• אפל טיוי
• HBO
• דיסני+
• נטפליקס