"הצינור" של גיא לרר היא אחד מסיפורי הסינדרלה הגדולים של הטלוויזיה בישראל. תכנית שהחלה את דרכה בכלל בתור פינת קטעי אינטרנט במהדורת סוף השבוע של ערוץ 10 (הכותרת "הצינור" היא פחות או יותר השריד היחיד שלה מהתקופה הזאת), הלכה וצברה כוח במשך 13 שנה על המסך, ולרר הפך מדמות איזוטרית יחסית לאחד מהעיתונאים החשובים של הערוץ, על גלגוליו השונים (והיו לא מעט).

עכשיו, אחרי הצלחה לא קטנה בשעות הלייט נייט, ולאור משבר ברצועת הפרה-פריים (19:00 בערב) עם עזיבתה של איילה חסון לתאגיד, רשת 13 החליטה לעשות מעשה – לקחת את התכנית שהצליחה מאוד בשעות המאוחרות, ולהעלות אותה מדרגה. מדובר בצעד מסוכן. יש משהו ברצועת הלייט נייט שמאפשר לך להיות חופשי יותר, פחות מיינסטרים או פוליטיקלי קורקט. 19:00, לעומת זאת, זו משבצת בה הקופה צריכה לרשום והרייטינג צריך לעבוד. הציפיות הן אחרות לגמרי.

אבל לרר הלך על זה – ואתמול (ראשון), שודרה התכנית הראשונה במעמד הזה. השינוי הזה היה לא פשוט גם ללרר עצמו – שקצת נקרע בין הצורך לשמור על האופי שהביא את "הצינור" עד לאן שהגיעה, לבין השינויים שצריך לעשות למען המדיום – למשל, הגשת מבזק חדשות, או ניהול פאנל באולפן עם פרשנים שינתחו את המצב (מה שמעולם לא היה כשהתכנית שודרה ב-11 בלילה). לרר עצמו התייחס לזה בהומור עצמי מסוים – את המבזק הוא עדיין הגיש כמו גיא לרר, לפאנל הוא השיק את "כפתור המיוט" המיוחד, שבו יוכל לעצור ולכבות דיונים שמתלהטים יתר על המידה. בינתיים הוא נמנע מלהשתמש בו.

אז כן, צריך להגיד את זה: עכשיו גם ב"צינור" יש פאנל. כמו ב"איזור בחירה" של רביב דרוקר ששודרה לפניה, כמו בכל תוכנית שניה על המסך. הפעם אלו היו שר הבריאות ויו"ר מרצ לשעבר ניצן הורוביץ, הפובליציסטית הימנית אופיר דיין, וגם דרוקר עצמו, שהוסיף מנה הגונה של ניסיון עיתונאי וציניות בריאה לחלקים היותר אקטואליים של התכנית. אבל האם באמת אנחנו באמת צריכים עוד פאנל? לא, אבל זה מס מסוים שהתוכנית נאלצת לשלם על השידרוג בלוח הזמנים. הרבה יותר חשוב ומשמעותי היה הגרף עמו לרר פתח את התוכנית, שבו הראה את העלייה החדה שיש בקרב משתמשי אופיאטים בישראל, לעומת ארצות הברית. אף אחד אחר, הוא טען בצדק, לא עסק בדברים האלה – כי בתקשורת עסוקים בנושאים אחרים (כמו סקרי מנדטים).

ולכן אחרי הפאנל – שכלל, כן, גם התעסקות בלתי נמנעת בסקר המנדטים האחרון – "הצינור" פנתה לעשות את מה שהיא יודעת לעשות הכי טוב. בין אם זה דרך הלחימה העיקשת ביוקר המחייה (הפעם עם הקמת "סופר הצינור", שנועד להמחיש את הדרך שבה ניתן למכור מוצרים בזול), ועד לסיפורים האישיים שלרר מלווה כבר תקופה ארוכה – מאופק ראשון ו"סיירת החרם" שהחלה בתכנית והגיעה עד טקס הדלקת המשואות, ועד לאגפים היותר פופוליסטיים-ויראליים של לרר, כמו הסיפור של סמיון גרפמן (שהתפרסם בתוכנית בעשור הקודם) והמלחמה המוזרה שלו בחבריו לשעבר, מישל טרוני ודניס צ'רקוב. האם באמת היינו צריכים שגם החלק הזה יעקוב אחר "הצינור" למשכנה החדש? לא, אבל לטוב ולרע, זה ה-DNA של התכנית, ויש משהו מעודד בזה שהוא בכל זאת נשמר. כמובן שהתכנית עברה שינוי מסוים, אבל לרר יודע לשמור על המהות האמיתית של התוכנית שלו: עיתונות מעניינת, אקטיביסטית ולפעמים גם פופוליסטית, שיודעת גם להגיע לקהל הכי רחב שיש וגם אשכרה לפעול בשביל להשפיע על המציאות.

כש"הצינור" התחילה את דרכה, היא היתה מועמדת לפרס האקדמיה בתור מגזין פנאי – מין תכנית חמודה וקלילה שהתמקדה בקטעים ביוטיוב. היום היא כנראה תוכנית האקטואליה המשפיעה ביותר בישראל – הרבה מזה בגלל האומץ והעקשנות של לרר. לפחות על סמך התוכנית הראשונה, נראה שלמרות ש"הצינור" עוד תצטרך להתרגל לרצועה הזאת, התכונות האלו יכולות גם לכללים הנוקשים של הפריים טיים בישראל. דווקא בתקופה בה רוב תוכניות החדשות עובדות כמו לפי פס ייצור – פאנלים, ראיונות עם פוליטיקאים, חלונות עם התוכנית הבאה והופ, עוברים הלאה.

• ביקורת טלוויזיה
• המסך
• הצינור
• גיא לרר

הערב בשעה 19:00 תארח כיכר התרבות (הבימה) אירוע מחאה שכבר הרבה זמן לא ראינו כמותו – מחאה שלא מגיעה מימין או משמאל, אלא מתוכנית טלוויזיה. הכוונה היא כמובן למחאת יוקר המחייה של "הצינור", במסגרתה הוכרז קמפיין הלחץ הציבורי "מרד הפסטה" שגרם לחברת אסם לבטל את העלאת המחירים המתוכננת שלה. במסגרת הקמפיין הציעו בתוכנית "סל מחאה" המכיל מוצרים מתחרים לאלה של אסם במחירים נמוכים בהרבה, ואלפי סלים כאלה נרכשו על ידי הצופים במבצע בזק.

הערב מתכוונים אנשי "הצינור" לחלק את הסלים שנרכשו באירוע מחאה מיוחד שיתקיים בכיכר, ויכלול גם כמה נאומים קצרים ומסיבה בכיכובם של ענקי סצנת ה-EDM הישראלית, סקאזי, ויני ויצ'י ודי.ג'יי גאלו. האירוע יחל בשעה 19:00 ומארגניו מקווים לאלפים שיגדשו את הכיכר ויתנו רוח גבית למחאה במטרה להמשיך אותה בסקאלה רחבה יותר. "מכיוון שנמכרו כבר עשרות אלפי מארזים וצריך לחלק חלק ניכר מהם פיזית", הסביר גיא לרר בטוויטר, "ומכיוון שהפסטה היא רק שער הכניסה לדבר על הדברים הגדולים באמת, אז יצא לנו הדבר הזה, כולל פינוק בחינם לנפגעים העיקריים מיוקר המחיה, הצעירים".

מאז פרוץ המחאה שהובילה התוכנית ספג לרר ביקורת שהאשימה אותו בפופוליזם, ועם הקריאה למחאה הערב הוא ספג ביקורת משמאל על כך שהמחאה שלו משחקת לידי תומכי נתניהו, ומתומכי נתניהו על כך שהמחאה שלו פוגעת בהפגנה שלהם שתתקיים מחר. בשלב זה לא ברור אם יצליחו לרר והמערכת שלו למנף את מבצע הפסטה שלהם לכדי מחאה של ממש, אבל אם תבואו הערב זה יהיה קצת ברור יותר.

• הבועה
• הצינור
• יוקר המחיה
• גיא לרר
• מחאה חברתית
• מחאה

• Facebook
• Twitter
• Email

אנשים שטענותיהם לגבי פגיעה מינית כזאת או אחרת נוגעות לחוק הם אנשים שחשוב להם להבנות את העולם באופן בינארי: יש את מה שמותר ויש את מה אסור, ואם משהו לא אסור – הוא כנראה מותר. מצד אחד זה מובן – אנחנו בהחלט זקוקים לתשתית חוקים מסודרת שתעגן אותנו כחברה, אבל חשוב לזכור שמסננת החוק קולטת אליה אך ורק את המקרים הקיצוניים ביותר, אלה שיש בהם די ראיות כדי להגיש כתב אישום. אבל רוב הנפגעות אינן מגישות תלונה ואינן זוכות לנצח בבית המשפט, מה שלא מונע את קיומם של מקרים אפורים לכאורה, בהם הסיטואציה מורכבת יותר ואינה מעוגנת בחוק.

אמש התארחתי ב"צינור", תכניתו של גיא לרר ברשת 13 ודיברתי על הפרומו לסדרת הדוקו "ערות" ב-HOT8 שבה השתתפתי, אשר שודר ברשתות החברתיות וגרם לסערה גדולה. בפרומו תיארתי מקרה של יחסי מין כתוצאה מלחץ. יחסי מין כאלה הם חוקיים. אבל השאלה היא, לטעמי, לא אם זה חוקי, אלא אם זה ראוי. אם זה מוסרי. אם כך אנחנו באמת מעוניינים להתנהג כבני אדם – לכפות אחד על השנייה מעשה שרק צד אחד רוצה בו, ואז לחמוק מאחריות באמתלה שזה חוקי. אני חושבת שיחסי מין כאלה הם לא רק בזויים, אלא גם לא מהנים עבור אף אחד מהצדדים.

רבות מהתגובות לפרומו היו תומכות: נשים שכתבו כמה הן מזדהות עם הסיטואציה המורכבת הזאת, כמה הדיסוננס בין כמה שהיא נפוצה לכמה שהיא מדוברת הוא עצום, כמה פעמים קרה להן מקרה דומה והן לא ידעו לשים את האצבע על מה היה לא בסדר. היו גם לא מעט גברים שהודו לי על הרחבת המודעות שלהם בנוגע ליחסי הכוחות בין המינים, ואפילו מישהו שסיפר לי שהצפייה בפרומו כה ערערה אותו – שהוא ערך עם שתי בנותיו שיחה על גבולות והסכמה.

אבל לצידן, הגיעו אינספור תגובות קשות, משפילות ומזעזעות. התופעה הטוקבקיסטית המגוחכת ביותר הייתה תגובות אשר טענו שהסיפור האישי שלי עושה זילות לנפגעות האונס "האמיתיות". מי הן הנפגעות "האמיתיות" שהם מדברים עליהן, ומה הקריטריונים כדי לקבל את סטמפת ה"אמיתית"? האם נפגעת אמיתית היא מישהי שהודתה בינה לבין עצמה שקרה לה משהו נורא? סיפרה לחבריה? הגישה תלונה במשטרה? הגיעה לבית המשפט? ניצחה בו? או שאולי כולנו במידה כלשהי נפגעות אמיתיות, וההבדלה הדיכוטומית וחסרת החמלה הזאת לא משרתת אותנו כחברה.

האמת היא שבניגוד לטוקבקיסטים הזועמים שידם קלה על המקלדת, אני מכירה את הנפגעות האמיתיות. מזה שלוש שנים וחצי שאני מתנדבת בקו החירום של מרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית, ושומעת את הסיפורים של הנפגעות הללו. הם קשים ומרסקי לב, וביניהם יש גם סיפורים רבים שדומים לשלי. מישהי מצלצלת ושואלת בהיסוס: "אני מרגישה שקרה לי משהו רע, וקשה לי להסביר את זה, זה לא בדיוק אונס, אבל אולי קצת". זה בדיוק המקום שבו ההתגוננות האוטומטית בטענת "אבל זה חוקי" נכשלת, ויש מקום להפגין ראייה רחבה, שלמה יותר, של גבולות המוסר שלנו כחברה. אם מישהי אמרה "לא" ואתם רק קצת לוחצים, או קצת משכנעים – זה אולי חוקי, אבל זה גם קצת אונס.

https://www.facebook.com/HOT8/videos/238237650955373/?__xts__[0]=68.ARDLV6b5-dhkaaVDPq10p1uz2N0Q_f0WZWJPRdC0lvEZW0mI6vUhBpwOfN2YUurJXmAc-vJbwlbRpHB5FaCGDH4i5tX1vpdth1Nrq69yoxHo0IIB7QU5Zcf0FuraFuRaVIQBeCuFwerQ45-LFwYj1wYHz5oz0kyFiz-6QIxTkzCjefuupvR6tH8ueHOgDmSyhySOPxXXh2iDH89LN2Lgg2gs5vu4DHG-Qb4gf_cyxxDV5uO05VY2rXvLjo5zwSXsgdYD5l8q9qsmkdMxVC4lADU7-Mv0ZQ9UsRDA_N9B4rrX4M8GucYLbhzY7Wv-Vr9WumdinZbnKOnjiC_kFA4fCTleCxWH&__tn__=H-R

• אלימות מינית
• פמיניזם
• הטרדה מינית
• נפגעות תקיפה מינית
• אינטרנט
• הצינור
• גיא לרר
• רשת 13
• מרכז הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית

• Facebook
• Twitter
• Email

השבוע חלה רעידת אדמה בעולם הקולינריה הישראלי. אחרי ארבעה חודשים בלבד החליטו השף יונתן רושפלד ושותפו עודד סיידא לסגור את מסעדת ארוחת ערב המדוברת וזאת, לטענתם, בעקבות פוסט ויראלי בפייסבוק שהלין על מחירי המנות במקום. כותבת הפוסט הנוקב היא העיתונאית והסופרת שרית ישי לוי, שכתבה בו בין השאר: "המסעדה של רושפלד ברחוב לונץ היא אחיזת עיניים ופשיטת עור", "אוכל של בית תמחוי" ו"חמישה ניוקי במחיר 188 ש"ח למנה". הפוסט, ששותף יותר מ־3,000 פעמים, היה "המכה המקדימה למכת המוות של המסעדה", לפי סיידא. "מכת המוות" עצמה באה בדמות כתבה בתוכנית "צינור לילה" בערוץ 10, שעסקה באותו פוסט והשוותה את מחיר הניוקי למנות דומות בעולם.

המקרה הזה הוא מקרה תקדימי. אם בעבר ביקורת קטלנית שהתפרסמה בעיתון הספיקה כדי להבריח סועדים מהמסעדה ובכך להביא לסגירתה (כמו במקרה של כפות תמרים שנסגרה בעקבות ביקורת של המבקר אבי אפרתי), היום נראה כי הביקורות פחות אפקטיביות ומה שהחליף אותן הם הפוסטים הוויראליים: תלונות שמופצות ברשתות החברתיות מגיעות למאות אלפי אנשים ומשפיעות כמעט מיידית על המסעדות שבהן מדובר.

"סגירת לונץ היא דבר מאוד מצער עבור שנינו", אומר סיידא, "קיבלנו ביקורות טובות וגרועות והצלחנו להתמודד איתן. לא סגרנו את הדלתות אחרי הביקורת הקשה של אבי אפרתי ולא הרחבנו את המסעדה אחרי הביקורת הטובה של שגיא כהן; אבל עם האינפורמציה המוטעית ששודרה בערוץ 10 לא הצלחנו להתמודד. תיארו בה מחיר של מנה אחת, כשבפועל המחיר שפורסם היה לארוחה שלמה. לכתבה כזאת יש המון כוח, היא מגיעה להרבה אנשים, ובמידע שקרי אנחנו לא יכולים להילחם. כשקהל צופה בטלוויזיה הוא לוקח בחשבון שהכל מאומת".

ובכל זאת, זה צעד קיצוני מאוד (ודי חסר תקדים בענף) לסגור מסעדה כל כך מהר, ועוד בגלל כתבה בטלוויזיה.

"זאת החלטה מחושבת, עסקית ולא רגשית וגחמנית. היינו פה רק שנינו בתור מסעדנים, בלי קבוצה ומשקיעים מאחורינו, מבשלים מהשוק למחבת ללקוח, עושים את החוויה הכי רומנטית והכי כנה שיכולה להיות במטבח. אחרי הפוסט הזה, הכיף והשמחה של חוויית הבישול והאירוח הלכו לנו לאיבוד, והמורל שלנו צנח עם התרוקנות המסעדה. לא הייתה לנו ברירה אלא לסגור, אנחנו לא יכולים לספוג הפסדים מאוד גדולים, לא לרוח ולא לכיס".

למה לא נלחמתם על הבייבי שלכם?

"ניסינו. פורסמו כתבות שמסבירות שזה לא מחיר למנה אלא לארוחה שלמה, אבל זה היה מאוחר מדי. מול כתבה שצופים בה המונים, מלחמת הסברה כזאת היא מלחמה חסרת קול וכלים. צריך לדעת מתי לסגור, להתארגן מחדש ולהמשיך הלאה".

אז המדיה החברתית הרגה לכם את המקום?

"אנחנו חיים בעידן בפייסבוק, אנשים כבר לא משתפים את החוויות שלהם רק עם המעגל הקרוב אלא עם כולם. אין לי בעיה עם סועדים שאהבו או לא אהבו ואין לי בעיה עם הפוסט, אבל שרית ישי לוי היא לא אישיות פרטית, יש לה המון כוח. הרוע הזה – לפרסם במקום לדבר איתנו קודם – אינו ברור לי".

היום זה יום טעון אני נאלץ לסגור את דלתות לונץ 13 שהתחילה את דרכה כביסטרו שבישלתי בו יום ולילה בשיא האהבה ובלי פשרות . לפני 4 חודשים חברתי ליונתן רושפלד וביחד פתחנו את לונץ ארוחת ערב ההתרגשות רבה. המסעדה הגישה עד אתמול בלילה אוכל שבושל בידיים מקצועיות וללא עיגול פינות של חומרי גלם ועד גרגר המלח האחרון . מחר בצער רב אנחנו סוגרים את דלתות מסעדת לונץ ארוחת ערב בעקבות כתבות מוטעות מבטן המערכת של התוכנית צינור לילה שהחליטה לעשות כתבה שיקרית על מחירי המנות של המסעדה וגרמה לביטולים גורפים של קהל לקוחותינו . אני מודה לכל הלקוחות שלנו ולצוות העובדים המסור ניפגש בסיבוב הבא

A photo posted by Oded Saida (@oded_saida) onAug 30, 2015 at 9:48am PDT

"מה שקרה בצינור לילה היה ללא שום תיאום ואימות איתנו. עשו קופי פייסט לפוסט, והכתבה הזאת עבדה נורא חזק ופגעה ישירות בקהל של המסעדה. מתפוסה מלאה נשארנו בלי הזמנות ועם מסעדה כמעט ריקה. לבשל במסעדה ריקה במשך חודש זאת חוויה עסקית לא נכונה ומסעדנות לא בריאה. יכולנו להשאיר דלתות פתוחות, לספוג הפסדים ואולי לקוות להתאוששות, אבל זה משהו מעבר לזה, כי יש פה התנכלות ליונתן".

למה לדעתך מתנכלים לו?

"אולי התנכלות זאת מילה מוגזמת. יש הרבה סוגים של אמנים, חלקם מוחצנים יותר וחלקם פחות. כל אדם באשר הוא – לקוח או מבקר – צריך לשאול את עצמו אם הוא אוהב את התוצר של אותו אמן או מעדיף לפספס את החוויה עקב דעות שהוא גיבש על אופיו. יונתן הוא גאון קולינרי, אדם ישר שעובד, פועל ומדבר מהבטן. הוא נמצא באור הזרקורים ולכן אני מניח שהוא מטרה קלה".

אז מה למדתם מהסיפור הזה?

"יכול להיות שלא היה מספיק ברור שמחיר מנה הוא מחיר ארוחה. זה מידע שחשבנו שהעברנו בבירור עד אותה כתבה. אחד הלקחים שלנו הוא לדעת להתמודד ולהגיב מהר לשיימינג, להבהיר מעל הכל מה אנחנו עושים וכמה עבודה נכנסת מאחורי כל מנה וארוחה. את כל זה ניישם כבר בעתיד הקרוב, פנינו קדימה בכל הכוח".

היה לך את לונץ, הצטרפת לרושפלד, ועכשיו נשארת בלי ארוחת ערב. אתה מתחרט על השותפות הזאת?

"אף אחד לא הצמיד אקדח לראש שלי והכריח אותי להיות שותף של רושפלד. יונתן כל כך שונה מאיך שמציירים אותו, הוא אחד האנשים הכי חמים שהכרתי בחיים שלי, ובפרט בתחום הזה. הוא עובד בתשוקה ובלב כל כך נקי שזה ממש הזוי לי. כשהכרתי אותו הייתי בשוק. החברות שלנו ממשיכה ואנחנו מסתכלים קדימה. אני שותף בארוחת ערב בקבלייר בירושלים ועכשיו אנחנו כבר חושבים על פרויקטים נוספים".

למה שלא תחזיר את לונץ להיות בית קפה שכונתי? הלקוחות הקבועים והשכנים בטוח ישמחו.

"לונץ הוא מקום מלא קסם, הן בזכות עצמו והן בשל לקוחותיו. אהבתי את הלקוחות שלי, את העובדים, את האווירה; אהבתי לבשל לשכונה. ההתפתחות של המקום היא גם ההתפתחות שלי. אני שף, טבח, ומבחינתי להתעסק באוכל כל היום זאת זכות גדולה. בחרתי להיות נאמן לעצמי ולא לחזור אחורה, ועכשיו אמשיך קדימה עם יונתן בדרכנו הקולינרית. יש דברים חדשים בפתח שאני עומד מאחוריהם ונרגש לקראתם, לא רק עבורי ועבור שותפיי אלא לכל מי שיגיע".

מערוץ 10 לא נמסרה תגובה.

• אוכלים שותים
• יונתן רושפלד
• עודד סיידא
• ארוחת ערב
• הצינור
• חדשות האוכל

• Facebook
• Twitter
• Email

חודשים ספורים לאחר שעזב יונתן רושפלד את קבוצת עדי'ס לייף סטייל, הקים השף רשת של שלוש מסעדות, אחת מהן בשיתוף עם מסעדת קבלייר הותיקה בירושלים. כעת, כפי שנודע לטיים אאוט, החליט רושפלד להפסיק כבר השבוע את פעילותה של ארוחת ערב שברחוב לונץ, המסעדה הראשונה ברשת, שנפתחה לפני כארבעה חודשים.

נדמה היה שרושפלד הגה קונספט חדש ומבריק שמתמצת את הרעיון של קולינריה נטו, בלי להתייחס לסוגיות כמו עיצוב וטכניקות של בישול עילי, שתובעות ציוד מיוחד ושכירות של שטחי מטבח גדולים ויקרים, וכמו גם, תמחור המנות, מה שהביא תשומת לב רבה למסעדה החדשה, אבל לא כזו שעוררה סביבה הד חיובי.

רושפלד הוביל בארוחת ערב קו של חזרה לליהטוט על כיריים תוך בניית מספר מצומצם של מנות מחומרי גלם עונתיים, סופר טריים ואיכותיים, וקידום של יצרנים קטנים. כל אלה יצרו רעיון חדשני שצבר תאוצה. אלא שאז אכלה הסופרת שרית ישי לוי בארוחת ערב בלונץ ופרסמה פוסט זועם על כך שאכלה מנת ניוקי קטנה ושילמה 188 שקלים. הפוסט צבר תאוצה ובין היתר שודר אצל גיא לרר בתכנית ״הצינור״ שבערוץ 10. כנראה בתגובה, רושפלד פרסם באינסטגרם ב-20.8: "בעקבות הרוע שעומדים מאחוריו אנשי תקשורת (ועוד) החלטתי לסיים 25 שנות טבחות בהן נהניתי מכל רגע. הארץ שלנו השתגעה בכל התחומים פוליטיקה טרור שחיתויות ועכשיו גם בעוצמות שלא היו מביישות שום תאור של עבריין עושים לטבחים". בהמשך הודה רושפלד לכל מי שעבד איתו ונפרד, אלא שזמן קצר לאחר מכן הוריד את הטקסט מהאינסטגרם.

מאוחר יותר שלח בשם רושפלד עו"ד רפי שפטר מכתב למגיש לרר. מדובר במכתב איום בתביעה, אם לא יועבר אל רושפלד סכום של 150 אלף שקלים על כך שהעבודה בארוחת ערב שבלונץ נפגעה בעקבות פרסום הכתבה. רושפלד טוען שהוצג בכתבה כגזלן שגובה מחירי מסעדות מישלן עבור ניוקי צמחוני, אלא שלדבריו, המחיר שננקב כולל ארוחה מלאה בת 6 מנות, ולא מנת ניוקי יחידה.

"יום טעון. לאחר שלוש שנים של פעילות ומתוכם 4 חודשים במתכונת מסעדת ארוחת ערב, אנחנו נאלצים לסגור את הדלתות של לונץ וזאת רק בעקבות כתבה מוטעה לגבי מחירי המנות בתכנית ׳צינור לילה׳״, מסר סיידא לטיים אאוט. ״הדבר גרם לירידה חדה בלקוחות והביא לביטולים גורפים של הזמנות עקב הכתבה המוטעת. אנחנו כואבים על כך, אך עם הפנים קדימה״.

את תגובתו של יונתן רושפלד לא ניתן היה להשיג.

• אוכלים שותים
• ארוחת ערב
• לונץ 13
• עודד סיידא
• גיא לרר
• יונתן רושפלד
• אינסטגרם
• הצינור
• חדשות האוכל