>>אלי שקדהוא יועץ תקשורת ומנהל משברים, שבמשך שנים ייעץ לפוליטיקאים, בכירים והנהלות של תאגידים גדולים. באמצע החיים, בלי שום רקע במלונאות, הוא החליט לעזוב הכל, ויחד עם אשתו, האדריכלית והאוצרת חגית אמה ורנר (Room25) ושני שותפיו דיויד פרץ (Pure) ואמיר גליק (סטודיו נעים), הקים את Slowness קיבוץ מורן, טייק שלהם על בתי ההבראה של פעם, מקום שפעם, רגע לפני המלחמה, הגדרנו כאן כ"המפלט של התל אביבים". בסוף אוקטובר יציין סלונס מורן שלוש שנים להיווסדו.בקיצור, למה שלא תעקבו.

בשלוש השנים האחרונות, מאז שפתחנו את סלונס קיבוץ מורן, אני מחלק את הזמן בין העיר לגליל. השילוב הזה עוזר לי לשמור על השפיות: המרחק מקפלן, המרחבים הירוקים, האוויר הנקי והאפשרות להתנסות בחיים של דו־קיום, ולא רק בתיאוריה של שיחות בית קפה. מאז שהתחילה המלחמה, תל אביב עוזרת לי לעשות סדר בתוך המציאות המטלטלת. אני נצמד למקומות המוכרים, הפשוטים, המאווררים, ומשתדל כמעט שלא לצאת מהשכונה.

1. עדינה

המקומות שאני אוהב בעיר הם אלה שיש בהם ספסלים בחזית. אפשר להרגיש חלק, אבל גם להישאר מהצד. בנקודה הזו של שינקין פינת מלצ'ט, בין שמונה לתשע בבוקר, אני עובר כדי להרגיש את הדופק של השכונה. יושב על הספסל של עדינה ומסתכל על כל המתרחש. פה גם עושים אספרסו כפול על קרח וכריך לחמנייה רכה עם מקושקשת ובייקון הכי טובים בעיר. בבוקר יום שני אחרי אותה שבת, יצאתי מוקדם לנשום קצת אוויר. הרחובות היו ריקים כמו בימים הראשונים של הקורונה, כשאנשים עוד הסתגרו בבתים בהלם ובחרדה. כשהגעתי לעדינה שמחתי שדלת המעדנייה השכונתית הייתה פתוחה. עמדתי שם על המדרכה עם ארליך; שני גברים כבר לא כל-כך צעירים, אבות לילדים קטנים, הבטנו זה בזה בלי לומר מילה ושתינו קפה. בדיוק שנה לאחר מכן, בבוקר שאחרי מתקפת הטילים הראשונה מאיראן וכמה שעות אחרי עוד פיגוע שהיה בעיר, ופינת הרחוב הזו שקקה חיים. רגעים כאלה מזכירים לי למה אני עדיין לא עוזב לשומקום אחר.
שינקין 43 תל אביב

2. הרצל 16/Room 25

במשך שנים המשרד שלי שכן על גג הקומה הרביעית של הרצל 16. מספר פעמים ביום הייתי עולה ויורד את עשרות המדרגות של הבניין ההיסטורי ומספר לעצמי שזה מתכון לאריכות ימים. פעם הגיע אלי לפגישה פוליטיקאי מוכר ולא צעיר והטיפוס במדרגות כמעט גרם לו להתקף לב. עוד על גג הבניין – הגלריה Room25 של בת הזוג שלי, האוצרת והאדריכלית חגית אמה ורנר. נכנסים אליה לבד בכל שעה ביום או בלילה, שולחים מייל ומקבלים קוד כניסה לדלת. זה חלל אמנות אינטימי וייחודי, כמו תא וידוי, שפועל כבר שש שנים והציג כמה מהמייצבים היפים והמרגשים שנראו בעיר. למרות ששחררתי כבר את המשרד אני עדיין אוהב לעשות במסעדה למטה פגישות צהריים. האוכל נורא טעים, השירות מעולה, והמחירים נוחים. גם הקוקטיילים מצוינים ולרוב אני מזמין אחד יותר מדי.
הרצל 16 תל אביב

3. החוף המערבי (מול בית האצ"ל)

בחוף הזה התחלתי לגלוש על לונגבורד לפני 15 שנה. חבר שלי, רועי ניצן, אמר לי: "יש אחד רוני, הוא מלמד גלישה. תלך ללמוד אצלו ותדע לגלוש". וכך היה. לאורך השנים הייתי קם עם הזריחה או בורח באמצע יום העבודה לגלוש במערבי. הקטע הזה של קו החוף, כשמביטים אליו מתוך המים, מהפיק של הגולשים, יפה במיוחד. משם אפשר לראות את יפו העתיקה מתמזגת בעיר; העבר שחי גם בעתיד, קסם שמגדיר את תל אביב. בשנים האחרונות הספוט נהיה צפוף ואגרסיבי מדי בשבילי, וכמעט שאני לא גולש שם יותר. אני מעדיף להגיע באמצע השבוע, דווקא כשהים רגוע וכשכמעט אין אנשים; לרדת אל החול, להישען על חומת הסלעים ולהביט בשקט אל הים.

4.גנגא יוגה

כבר שנתיים שכל יום ראשון ושלישי שלי מתחילים פה, בשעה 7:00 בבוקר. מפה לשם יצא שתרגלתי יוגה כמעט 20 שנה על אף שרוב הזמן די השתעממתי מכל העניין. עד שיום אחד חגית הציעה שאבוא איתה לאיינגר יוגה עם עידו. "זה לא דומה לשום דבר שאתה מכיר", היא אמרה, "זה קפדני, מאוד כפייתי וכואב – אתה תעוף על זה". וצדקה. מתוך הפינה המטונפת והאפורה של יהודה הלוי ואלנבי עולים אל סטודיו קטן ושקט. הוא פשוט, אינטימי, ומעוצב ממש יפה והמתרגלים בו מאירים פנים. המורים עידו פלד ואייל יינוב יודעים לאזן בין רוח, תיאוריה וגוף, ואצלם אף פעם לא משעמם. אחרי השיעור אני עוצר לאמריקנו וטארטין בבית הקפה הקטן של שנטל (שה שנטל,מקווה ישראל 3). חיוך אחד שלה מספיק כדי לשכוח לרגע את כל השיט ולהאמין שאולי בסוף הכול באמת יהיה בסדר.
יהודה הלוי 43 תל אביב

5. נילוס

בחמישי בערב, כשאני לא בצפון, אני יושב קבוע בנילוס. יש במקום הזה משהו שמחזיר אותי לתל אביב שאני זוכר מלפני עשרים שנה: אמיתי, סטרייט-פורוורד, לא עטוף בדימוי. כשהמקום, האנשים ובעלת הבית היו הדבר עצמו. העיצוב הקיטש־אלגנט, תפריט המזטים הפשוט (דג מלוח, כבד קצוץ עם חזרת, פיצה מהמקום מעבר לכביש), המוזיקה שעושה נעים גם בלי סאונד מוקפד, התנועה בין השולחנות בחוץ לבר הסקסי בפנים. תמיד יש שיחות מעניינות ואנשים יפים. ומעל כל זה מנצחת מורן, בעלת המקום. מיתולוגיה בהתהוות, בדרך לשורה אחת עם כסית ותמר.
אלנבי 33 תל אביב

>> כיכר שהפכה למצפן מוסרי ומקום בילוי אחד // העיר של אוהד מטלון
>> מסעדה נדירה ומקום קדוש לשירים שלא שמענו // העיר של חיים שמש

מקום לא אהוב בעיר:

הקטע של שדרות רוטשילד בין נחמני למזא"ה, בין שני הקיוסקים. מרחב הולכי רגל שהפך כביש סואן של קורקינטים ואופניים חשמליים שיחד עם הכביש הצפוף והעיקול ממנו מגיחים האוטובוסים נותן תחושה תמידית של פגע־וברח.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
מופע הדואו של ערן צור עם רם אוריון בערב שהוכרזה הפסקת האש בלבנון. המשפט "יש לנו אהבה, הייתי מאמינה. אחרי כל המדבר הזה, איזו נחמה", עם המוטיב גיטרה שאוריון ניגן, לא יצא לי מהראש שבועיים.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"המסילה" של אסף שור. הרהור פואטי ומלא חמלה על מציאות שעוד רגע עומדת להתפוצץ לכולם בפנים, כשמתחתיה גועשת טראומה טעונה כמו חבית אבק שריפה.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
העורף, בזמן מלחמה, צריך להתנדב ולתמוך רק באנשים שבחזית, כלומר החטופים, החיילים והמשפחות שלהם. בהתחלה כולם ידעו איפה להתנדב ולתרום, אבל עם הזמן התעייפנו וזה נשחק. אני ממליץ לחזור לעשות פעולות קטנות, גם בעצימות נמוכה, כמו שעשינו כולנו בהתחלה, כל אחד במעגלים הקרובים אליו.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
"הבית בגלעד" בצפון הישן. מקום ללימודי דהארמה עם מפגשים פתוחים לכולם, בלי הרשמה ובלי תשלום. קהילה קטנה וטובה שמתרגלת מדיטציה ולומדת בודהיזם ומדי פעם גם מזמינה נזירים ומורים. מומלץ תמיד, ובטח היום.

מה יהיה?
באחרונה חזרתי ל'מסע אל המופלא'. גורדייף מזכיר שהכל קורה כפי שהוא מוכרח לקרות: תנועות המונים, מלחמות, מהפיכות, חילופי ממשלות. פשוט כי בני האדם הם כפי שהם. "אילו יכול היה דבר אחד להיות שונה – יכול היה הכל להיות שונה, ואז ייתכן שלא הייתה מלחמה", הוא אומר. זה לא מנחם, אבל כנראה שהשינוי יגיע רק כשכולם יפסיקו לשקר לכולם.

• העיר שלי
• מלונות בישראל
• שינקין
• הרצל 16
• חופים בתל אביב
• יוגה
• שה שנטל
• הנילוס

הקונדיטור רועי כהן, בעליהקונדיטוריה הבווארית ליליאנפלאץ, טרוד בימים אלה בהכנות לראש השנה. לצד עיסוקו כבעלים וכקונדיטור הוא עדיין עוסק בעריכת דין כעצמאי, ומציין שנתיים להשקת ליין קונפיטורות בעבודת יד. "כשפתחתי את הסרטון הראשון שהגיע לנייד יחד עם עדכוני החדשות, לא היה מקום לספק: כל התכנונים והחיים שהיו עד השישה באוקטובר – בטלים", הוא משחזר את השבעה באוקטובר. את הימים והשבועות שלאחר מכן הוא העביר בבישול מלאי קונפיטורות, "כי בישול ואפיה בליווי מוזיקה הם התרפיה הכי טובה עבורי", ובמקביל סייע לאביו, מייסד ומנהל עמותת "מעשה נסים", שיחד עם הקהילה ברמת-חן התגייסה לקלוט משפחות מהצפון והדרום.בקיצור, תעקבו.

1. ערב חמישי בחוף עלמה ביץ'

בחירה פופולרית (שלא לומר נדושה), אבל חוף הים של תל אביב, שניה לפני סוף השבוע, הם המקום והזמן שהכי התגעגעתי אליהם בשנים שבהן חייתי בגרמניה. לא שחסרים סביב ברלין אגמים מרהיבים, ובמינכן נהר האיזר (Isar) אפילו מספק חוויה מרעננת ומפתיעה (בואכה קפואה) בעיבורה של העיר, ובכל זאת – אין על חמישי בערב בחוף הים של תל אביב אל מול השקיעה, עם מוזיקה נעימה, ריח המים המלוחים והעיר הכי שווה בעולם.
קויפמן 7 תל אביב

2. פיצה לילה

תאמינו או לא, אבל גם פיצה היא סוג של לחם. כל פיצה בנויה בראש ובראשונה על בצק לחם בסיסי (קמח, מים, שמרים/מחמצת ומלח), שיכריע את גורלה לַשֵּׁבֶט אוֹ לְחֶסֶד. הפיצות של לילה מתחילות מבצק משובח, שמקבל טיפול מסור ומדויק עד שהוא יוצא מהתנור ומוגש לשולחן. די במראה שולי הבצק החרוכים ושומני הגבינה (והפפרוני) הרוחשים מעליו כדי להשכיח ממני את כל צער העולם, ולו למספר דקות מענגות במיוחד.
מרחביה 4 תל אביב

3. מטבחא

למרות שהעיר מוצפת בבתי קפה עם חללי עבודה, איכשהו נדמה שהביקוש תמיד עולה על ההיצע. מטבחא הוא בית קפה פלורנטינאי במיקום "אוף גריד", שמציע מבחר כריכים טריים, מאפים, סלטים וארוחות קלות, אבל גם – חלל עבודה שמעטים מכירים! כאן אני יכול להעביר שעות ארוכות של עבודה על המחשב בחלל ממוזג, עם מוזיקת רקע נעימה (ותמיד משובחת) והרבה שקט ושלווה (הטור הזה נכתב מכאן). מאחר שחלל העבודה מופרד לחלוטין מבית הקפה, אין פה שאון לקוחות, מלצרים והוצאת מנות, אלא שלווה נעימה וסביבת עבודה אידיאלית. גם כשעמוס, פינות העבודה המגוונות והמרווחות מבטיחות שקט ופרטיות.
אבולעפיה 13/11 תל אביב

4. ברלין בפלורנטין

שלושת הסמלים הקולינריים של גרמניה הם בירה, נקניקיות ופרעצל. כשעזבתי לגרמניה ב-2017, היה קשה יחסית למצוא בישראל נקניקיות איכותיות בסגנון גרמני, אבל לשמחתי כיום יש גם יש. בר ברלין בפלורנטין מציע מבחר נקניקיות א-לה-גרמניה (אפילו כינויי המנות עושים כבוד לערים מרכזיות בגרמניה), עם טוויסט ישראלי מתבקש (איולי עמבה, למשל) לצד מבחר בירות ומשקאות אחרים. לפעמים כל מה שצריך זה נקניקיה טובה, חרדל ובירה קרה.
ויטל 1 תל אביב

5. ויג'נאנה יוגה

חוויתי מספר נסיונות להתחבר לאסכולות יוגה שונות, ועל אף שבאינטואיציה הרגשתי שהיוגה מאוד טובה ונכונה לי, התקשיתי להתמסר לחוויה ולהתמיד בה. כל זה השתנה כשחבר המליץ לי לעבור את קורס היסודות במרכז לויג'נאנה יוגה שבלב העיר, וכמו שאומרים: "נפתחה לי הצ'אקרה". ויג'נאנה יוגה היא אסכולה שפותחה על ידי אורית סן-גופטה – כן, ישראלית למהדרין – וכדרכה של הישראליוּת (ומפה זו לגמרי פרשנות שלי) היא מעניקה מרחבי תרגול ותודעה שמאפשרים לכל מתרגל לגלות מה עובד הכי טוב לגוף-נפש שלו ופחות מנסה להנדס לתוך תנוחות ורעיונות נוקשים. לי זה עובד נהדר.
מזא"ה 22 תל אביב

3. מקום לא אהוב בעיר:

התחנה המרכזית "החדשה" היא מפגע-על שמדגים רבות מהרעות החולות שלנו כחברה ומדינה: תכנון צופה פני עבר, הזנחה פושעת, עסקונה פוליטית מושחתת, ניכור, אדריכלות אגרסיבית שדורסת את האדם במרחב, דחיקת אוכלוסיות שוליים, התעלמות הרשויות מהצדדים היותר אפלים ואומללים של הקיום האנושי, מפגעי רעש, ריח וזיהום אוויר… מניח שאתם מכירים. נקודת האור היחידה במתחם היא שוק האוכל האסייתי, שבסופי שבוע הומה מבקרים – מהגרים וצברים כאחד – שמסתובבים בין דוכנים שופעים במגוון מאכלים וחומרי גלם מכל מרחבי המזרח (מהודו מזרחה). גם השוק הקסום הזה ראוי לאכסניה יותר מכובדת וסימפטית!

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"פריסיליה מלכת המדבר" בתיאטרון הבימה. בני דורי זוכרים היטב את הסרט החלוצי, שהיכה גלים והביא לתודעת הציבור הרחב את אמנות הדראג ועיסוק במגוון היבטים הנוגעים לקיום להטב"קי במרחב ההטרו-נורמטיבי, כשבתודעה הציבורית בישראל באותן השנים ההומו היחידי שהכירו בכל בית בישראל היה זלמן וינדר (שושי) ז"ל. לא במקרה בנות פסיה הפציעו בסמוך לאחר הצלחת הסרט ופרצו אל המיינסטרים הישראלי. ההפקה של הבימה עושה חסד עם המקור בתצוגה מרשימה של משחק, מוזיקה, ריקוד והומור. למעלה משעתיים של פאן היסטרי.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"שיבה באוקטובר"מאת ד"ר עינת ווילף וד"ר עדי שוורץ (הוצאת התחנה, 2025) – ספר שהוא קריאת חובה לכל ישראלי. מאז השבעה באוקטובר קרה שהתחלתי לעקוב בעניין גובר אחר ד"ר עינת ווילף והניתוח הריאליסטי והמפוכח שהיא מציעה. סדר היום הפוליטי והאזרחי שהיא מציעה לישראל שלאחר השבעה באוקטובר נוטע בי תקווה אמיתית. הידיעה שהיא מכוונת לחזור לשדה הפוליטי משמחת אותי, כי השיח הרעיוני שהיא מביאה לשולחן מנפץ את רוב הדיכוטומיות הרעיוניות שקנו אחיזה בחשיבה הפוליטית הפופולרית בישראל משך עשורים רבים, ובכללי הגיע הזמן למנהיגות נשית אמיצה וחשיבה חדשה. לטמון את הראש בחול או לעשות עוד מאותו הדבר ולצפות לתוצאה שונה לא עבד לאף אחד מעולם, ולא יעבוד גם לנו.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לובי 99– ארגון שהוקם לפני כעשור ושם לו למטרה לפעול בזירה הפרלמנטרית כגוף מטעם הציבור ועבורו (הם רשומים כחברה לתועלת הציבור והתרומות מוכרות לפי סעיף 46). כשעבדתי בפירמת עורכי דין נחשפתי לפעילויות של ארגוני לובי עסקיים, שמקדמים ביעילות אינטרסים של בעלי הון וחברות מסחריות, ובפועל אין מי שילחם או אפילו ישמיע את קולו של הציבור הרחב והאינטרס שלו. חברי הכנסת אמורים לעשות מלאכה זו, אבל במציאות האינטרס הציבורי עומד, לא אחת, בניגוד לאינטרס של בעלי ההון וחברי הכנסת שנתמכים על ידם (במישרין או בעקיפין).

את הארגון מובילה ביד רמה עו"ד לינור דויטש, שיחד עם צוות וחברי הלובי נלחמים עבור כולנו בוועדות הכנסת ויתר מסדרונות השלטון. הלובי נאבק על קידום אינטרסים ציבוריים כמו גם מלחמה בשחיתות, מניעת מחטפים ודילים מסריחים וכו'. הלובי פועל בשקיפות מלאה והתורמים שותפים בקביעת סדר היום והנושאים שהלובי יעסוק בהם. העובדה שהארגון מובל על ידי נשים הוא עוד סיבה לתמוך במיזם המבורך.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
נאור נרקיס – "חוזרים בתבונה"!נאור הקים את מיזם "חוזרים בתבונה" לחילון החברה החרדית ברוח תנועת ההשכלה. הארגון מסייע לנשים וגברים שמבקשים לצאת מהחברה החרדית ולהשתלב בחברה הכללית כאנשים חופשיים – כן כן, גם לחרדים מגיעה זכות הבחירה הבסיסית להחליט כיצד הם רוצים לחיות את חייהם. סוף סוף מישהו מעז לדבר בקול רם ובוטח על אחת הבעיות הכי אקוטיות במדינת ישראל מבחינה פוליטית, חברתית וכלכלית ועושה מעשה.

נאור מציג יהדות חילונית ערכית ובטוחה בעצמה לצד ערכים ליברליים, שלצערי התפיידו כמעט לחלוטין מהספירה הפוליטית של ישראל 2025, ולא מפחד להנגיש את תפישת העולם החילונית לכל דורש. בשבועות האחרונים נאור ופעיליו נתקלו באלימות ובריונות כשהגיעו עם דוכן לבני ברק, וגם משטרת ישראל לא טומנת את ידה בצלחת, לפחות לכאורה. נאור מגשים את אחד המשפטים הכי מעוררי השראה וציוניים בפזמונאות העברית "אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום" (יענקל׳ה רוטבליט).

מה יהיה?
יהיה טוב! ולא כי אני אופטימי חסר תקנה, אלא דווקא מתוך ניתוח רציונאלי. ההמנון שלנו נקרא "התקווה" ולא במקרה. יש בנו כוחות אדירים שאין להם אח ורע, ולצערנו גם המלחמה המחישה זאת באופנים רבים. דווקא בשנים האחרונות שהיו קשות מנשוא – מההפיכה המשטרית ועד למלחמה – שמחתי שאני חווה אותן מפה ויכול להילחם ברחובות ובכל אמצעי חוקי שעומד לרשותי כאזרח, ולא צופה במתרחש מגרמניה הרחוקה ואוכל את עצמי מדאגה וחוסר אונים. עוד יגיעו ימים טובים, ולו מן הטעם הפשוט שאם לא נתקן את הקלקולים היסודיים שמאכלים את יסודות הפוליטיקה, החברה והכלכלה שלנו, אנחנו פשוט נחדל להיות, וזו לא אופציה. ככה פשוט. מאחל לכולנו שנה טובה ויותר רגעים מתוקים (עם חמאה וריבה, כמובן).

• העיר שלי
• קונדיטוריה
• עלמה ביץ'
• פיצה לילה
• חללי עבודה
• ברלין
• יוגה
• תחנה מרכזית תל אביב

הגג של הרצל 16 הוא אחד מהסודות העירוניים החבויים אך השווים ביותר בעיר. במספר אירועים שנערכו בו כבר התגלה גג מוריק ורחב ידיים שמשקיף על כל מה שחשוב מסביב ומעניק נוף פנורמי יחיד במינו על שכונת פלורנטין והלאה ממנה. בקיצור, גג תל אביבי חלומי, שאם תשאלו אותנו – ממש לא מנוצל מספיק. או שרק יודעי דבר מנצלים אותו? עכשיו אנחנו בפומו.

כי מה אם היינו אומרים לכם שאפשר לעשות על הגג החלומי את הדבר הכי תל אביבי שיש, שזה אומר כמובן לתרגל עליו יוגה? ובכן, כן. כי סדרת אימוני יוגה על הגג של הרצל 16 כבר ממש כאן.מועדון החברים של R2M (נרשמתם כבר?! זה חינם)החל בסדרת מפגשי יוגה ווולנס שבמסגרתם הרצל 16 משתפים פעולה עם מועדון הכושר לוקר רום ועם מותג היוגיסטיות lululemon, לכדי סדרת שיעורי יוגה שנערכים על גג הבניין.

יוגה? אני בפנים. מי מדריך? צריך להביא מזרון?

על ההדרכה המיומנת ועל השי הסמלי יהיו אמונים מדריכי ומדריכות לוקר רום המנוסים, על מזרון היוגה הגמיש ועל הגיפט קארד לכל משתתפ.ת powered by lululemon כמובן. כך שאתם רק צריכים לבוא עם בגדים נוחים, מצברוח טוב לתרגול (סתם, לא יכולים להכריח אתכם) ובקבוק מים כי חם כאן עדיין. הם כבר ידאגו לכל השאר.

כמה מתאמנים בשיעור?

לכל שיעור יצטרפו עד 25 מתרגלים שמעוניינים לתרגל שווסאנה (נראה לנו שזו שם של תנוחה ביוגה), כלב מביט למעלה (זו בטוח תנוחה ביוגה!) לצד תנוחות נוספות שעוד לא למדנו את השמות שלהם. עכשיו תהיה לנו הזדמנות.

מתי זה קורה?

התרגולים הקרובים יתקיימו בתאריכים 28-29.9, כמו גם ב-12.10. במשך שעה, בין שש לשבע בערב, תוכלו לראות את השמש שוקעת וצובעת את כל השמיים בין תנוחה לאנחה, ואחרי התרגול אפשר ורצוי להישאר בהרצל 16 לכוס מבעבע או שייק בריאות שכלולים במחיר. רגע, אפשר לערבב ביניהם? רק שאלנו.

כמה זה עולה?

כל שיעור עולה 100 ש״ח, וזה כולל כמובן את השיעור המודרך, מתנה בהפתעה ודרינק בסיום התרגול. יש להירשם דרך מועדון החברים של R2M. זוכרים שההרשמה חינם נכון?

>> יוגה בגג, הרצל 16, הרשמה למצטרפים חדשים כאן

• ❤ תל אביב
• הבועה
• הרצל 16
• יוגה

אין מה לומר, הכל מלחיץ ומבאס עד מאוד ואי אפשר לנשום יותר, כל אחד מסיבותיו. וכולנו מרגישים את הצורך העז להירגע, לנקות את הראש, לעצור את הטרלול לשעה קלה. השאלה היא כיצד. והתשובה בת אלפי השנים היא כמובן סמים מכל הסוגים והמינים. אבל מכיוון שכולנו אזרחים שומרי חוק, התשובה בת אלפי השנים השנייה הכי טובה היא יוגה. כן כן, יוגה. יותר מרגיעה ומאזנת מציפרלקס, יותר צ'יל משאכטה, יותר בריאה משייק קייל וספירולינה. יקר לכם יוגה? אוקיי, אז הנה קצת יוגה בחינם ועוד בלוקיישן הכי טוב בעיר.

יוזמה משותפת של המרכז הגאה ובתי התרבות של כיכר ביאליק, מרחב התרבות העירוני שיצרה העירייה בשנים האחרונות, יביא אל הספוט היפהפה הזה תרגול יוגה קהילתי שבועי תחת כיפת השמיים – לגמרי בחינם אך בהרשמה מראש. זה מתחיל כבר הערב (שלישי, 22.7, 20:00-19:00) וכולם מוזמניםלרגע של שקט, תנועה ונשימה בלב העיר.איפה נרשמים? הנה כאן.

>> נגד הטירוף: בית רדיקל יקיים מרתון הופעות למען תושבי עזה
>> פגיעה ישירה: המנזר נסגר על ידי משטרת בן גביר ל-30 יום

היוגה הספציפית שנבחרה לטובת האיוונט, שיתקיים מדי שבוע באותה שעה עד סוף אוגוסט, היא ויניאסה יוגה, הידועה בסנכרון התנועה והנשימה שהיא מייצרת ובאפקט המרגיע במיוחד שלה. את התרגולים תעביר כיסף, מדריכה של הסטודיו הגאה, וכל מה שתצטרכו להביא איתכם זה בקבוק מים ומזרן יוגה. התרגולים יתקיימו ב-22.7 (שזה היום, כאמור), 29.7, 5.8, 12.8, 19.8 ו-26.8, אז תכניסו לקלנדר.

ולמי שהחמיץ את ההתפתחות המשמחת הזאת בשנה האחרונה:כיכר ביאליק –בתי התרבות של העיר – היא מרחב תרבות עירוני הנבנה סביב כיכר ביאליק הוותיקה. המרחב מהווה מארג של חמשת מרכזי התרבות הפועלים בכיכר, ומייצרים פעילות אמנותית וארכיונית ברמה מוזיאלית: בית ביאליק – מוזיאון וארכיון המשורר הלאומי, מוזיאון העיר תל אביב-יפו, מרכז למוסיקה וספרייה ע"ש פליציה בלומנטל, בית ליבלינג – מרכז העיר הלבנה, מוזיאון בית ראובן.

• הבועה
• יוגה
• כיכר ביאליק
• עיריית תל אביב

>> שי אספריל הוא סופר, עורך דין ומרצה (וגם עיתונאי חוקר ב"כלכליסט" בעברו). "חבר קרוב" הוא ספרו החמישי והוא ראה אור לאחרונה בהוצאת עם עובד, כשבמרכז העלילה גבר ואישה המנהלים רומן מחוץ לנישואים וממשיכים בחייהם עם סיומו, עד שתאונת דרכים קטלנית מכריחה אותם להתעמת מחדש עם כל השדים.אתם כבר יודעים מה לעשות.

>> ציור במוזיאון, דילוג בין קברים ופלאפל מושלם // העיר של תום שובל
>> קפה שכונתי כמו פעם ויער נדיר בתל אביב // העיר של אדית בן גיטה

1. הים

מה היינו עושים בלי הים? בעיר חמה, לחה, מחניקה, יקרה, מלוכלכת, משתפצת ולאחרונה גם מופגזת – הים מהווה מפלט כמעט מהכל. אני מגוון בין החופים בהתאם לעונות השנה – בחורף צועד בעיקר למציצים או לחוף הדתיים (בשבתות), בקיץ אני בוחר בחופים יותר מבודדים בצפון העיר.

2. פארק הירקון

אני רץ בפארק בערך פעמיים בשבוע, בהתאם למצב הרוח, ומגיע לשם עם כוס קפה ומוזיקה באוזניים כשסתם בא לי לשבת ולבהות בציפורים ובאנשים. אני אוהב לשבת בחלק הקרוב לרחוב אוסישקין, אבל לפעמים כשנחה עליי הרוח אני מעמיק עוד פנימה לכל מיני לוקיישנים מבודדים שמצאתי במרוצת השנים.

3. צ'אנדרה יוגה

אני מתרגל יוגה כמעט עשרים שנה ותרגלתי במקומות שונים בעיר. בעשור האחרון אני גר במתחם בזל ומתרגל בסטודיו מקצועי ונעים ברחוב אשתורי הפרחי בשם צ'אנדרה יוגה.
אשתורי הפרחי 4 תל אביב

4. נווה שרת

שכונת ילדותי הממוקמת בקצה הצפון-מזרחי של העיר, ובה גרתי עד גיל 11. זו שכונה שנבנתה על חורבותיה של מעברת יד המעביר (שם נולדה אימי), ולמרות שכמעט כל משפחתי המורחבת כבר עזבה את השכונה, יוצא לי מדי פעם לבקר שם. כשאני שם, אני אוהב לעבור ליד בית הספר שבו למדתי עד כיתה ה', או להשקיף על הבניין שלנו שבעבר היה הגבוה בשכונה, ובשנים האחרונות נראה כה קטן בצילן של מפלצות הנדל"ן שקמו שם.

השכונה כבר לא תהיה אותו דבר. מגדלים חדשים בנווה שרת (הדמייה: תדהר/יחסי ציבור)

5. ספריית ניסטור

מרבית הספרים שאני קורא מושאלים מהספרייה. בשנים האחרונות אני נהנה להגיע לספריה קטנה המצויה לא הרחק מן הים, בין רחוב בן יהודה לירקון. בספריית ניסטור יש מבחר מרשים של ספרי פרוזה טובים, אווירה משוחררת ונעימה ומנהלת ספריה נהדרת, שבין חטאיה ניתן למנות את אהבתה הרבה לספרים שפרסמתי.
לסל 7 תל אביב

יש להם טעם טוב. ספריית ניסטור (צילום באדיבות עיריית תל אביב-יפו)

מקום לא אהוב בעיר:

פלורנטין. כל מה שאני לא אוהב בתל אביב מצוי שם במרוכז, וכמעט כל מה שאני אוהב בתל אביב חסר שם.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הייתי לאחרונה בהופעה של אביב גדג' בבארבי. אביב הוא מוזיקאי בחסד עליון, והאווירה בבארבי החדש בנמל יפו הייתה מחשמלת.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
אני לא מאמין גדול בספרי צמיחה אישית, אבל"כוחו של הרגע הזה"הוא מהספרים החד פעמיים שבאמת נוטעים בך עוצמות. בנוסף, הסרט הנפלא "יפה לנצח" של פאולו סורנטינו תמיד מעודד אותי, דווקא בגלל שהוא סרט שמספק הצצה אל האמיתות הלא יפות של החיים.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
הבדידות היא המגפה של המאה ה-21, ובדידות בזיקנה היא עניין מטריד. אני מציע שכל אחד יכול ימצא את הדרך שלו לסייע במשהו לאלה שמרגישים לבד.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
לעסקים הקטנים ברחוב אבן גבירול. אני אישית משתדל לקנות חומרי ניקוי וטואלטיקה בכל-בו יחזקאל בפינת נורדאו.

מה יהיה?
מה שהיה הוא שיהיה.

• העיר שלי
• ספרות ישראלית
• חוף הים בתל אביב
• פארק הירקון
• יוגה
• נווה שרת
• ספריות
• פלורנטין