אנחנו אוהבים את הקונספט של מסיבות באמצע השבוע. נראה לנו שלא ממש נדרש הסבר מעמיק למה. הלייבל העולה New day everyday מבטיח לנו אחת כזו הערב בבבל.
ולא מדובר בעניין חד פעמי: מתברר שהערבים האלה יתרחשו מעתה כל יום שלישי ואנחנו מאשרים את המסר.
לפרטים נוספים
הלייבל "סוס" חוגג שנה
יש אנשים שיושבים בקיוביקל וכותבים המלצות (לא אנחנו) ויש את יונתן קוטנר, שפתח את הלייבל העברי האלטרנטיבי "סוס" וריפד לנו את הקצוות במוזיקה מושלמת. היום הוא חוגג שנה יחד עם החתומים שגם יופיעו; להקת לא, ישי קיצ'לס, ניר שלמה, דניאל ספיר ונילי פינק. אווירת אינדי שמינדי.לפרטים נוספים.
רות דולורס וייס בתמונע
אם היינו ברצלונה ליד הים בחודש יוני, רות דולורס וייס היתה הדליינרית של פרימוורה מכל הסיבות האפשריות. אבל כאן רק חולמים בספרדית ורוטנים, כך שאין ברירה אלא לקבל את גרסת המיני מי של המציאות. בסדר גמור, רות בתמונע.לפרטים נוספים.
Joove משיקים אלבום שני
אביעד סינמנס ויובל שנהר, חברי הצמד האלקטרוני Joove, בישרו על עצמם כשהפכו את “Easy” של סאן לאקס לשלהם. היום הם ישיקו אלבום שני בכולי עלמא וימשיכו לדהור כל הדרך לפיצ'פורק. והנה לכם סיבה לחיות עד הערב.לפרטים נוספים.
הצגה: "ללעוס בזוקה בארון"
הדרך שלנו להתמודד עם בולמוס או חרדה היא ללעוס חפיסות שוקולד פרה בחדר נעול. לא מגעילה כמונו – רוחל'ה, בת למשפחה חרדתית שמנהלת חיים כפולים וכלל לא סובלת מבעיות אכילה ככל שידוע לנו. הכל יתבהר אם תגיעו לתיאטרון יפו לחזות בהצגה עם השם הכי יפה, "ללעוס בזוקה בארון".לפרטים נוספים
לא רק מוזיקה ישראלית שנמצאת מחוץ לריכוזי האוכלוסין שהם "שירי משוררים מולחנים בכובד ראש" ו"פופ לעוס עם קפה הפוך בשקל", לא רק עברית שמתיישבת על גיטרה חשמלית בטבעיות. הלייבל העברי "סוס" – שבו מיוצגות בין היתר הלהקות לא (טריו אקוסטי של גיא שמי מאינפקציה) ורמלה, ישי קיצ'לס (פוריטנים צעירים), נילי פינק, נטע וינר (סיסטם עאלי) ועוד – הכניס לפני שנה פרסה בדלת הקסמים הקטנה של האינדי העברי. את יום ההולדת הלייבל הקטן חוגג באוסף חדש ובסדרת ערבי הופעות, שהראשון שבהם ייערך באוזןבר ב־16 לחודש.
אבל בפעם האחרונה שבה הקהל הרחב פגש את האיש מאחורי סוס, יונתן קוטנר (34) – שמלווה את סצנת המוזיקה המקומית בערך מיום היוולדו (אביו הוא יואב קוטנר) – הייתה דווקא בהקשר אחר לגמרי. לפני כשנה וחצי פרסם קוטנר פוסט פייסבוק ארוך שבו תיאר בפירוט איך חוב קטן שלו לבנק הפועלים תפח לעשרות אלפי שקלים. הפוסט זכה לאלפי שיתופים וסיקורים עיתונאיים, כסיפור מייצג של הכלכלה הישראלית הדורסנית.
היית בחובות ואמרת לעצמך: "אני יודע איך להביא את המכה! אני אפתח לייבל אינדי"?
"מצבי עכשיו הרבה יותר טוב, באופן מפתיע בזכות זה שיש לי לייבל. בראש שלי בעלים של לייבל היה אדם עם סיגר שחותם על צ'קים, זה מה שאני מכיר מהפנטזיות שלי, מסרטים, אבל בשנים האחרונות הבנתי שהמשמעות של לייבל היא יותר פנימית מאשר חיצונית, כמו למשל עם פאקט (לייבל ירושלמי אלטרנטיבי מנוח – ש"ק). לא עניין אותי כמה כסף יש לפאקט להשקיע באמנים, אבל קניתי כמעט את כל הריליסים שלהם כי פשוט אהבתי מה שהם עושים".
"הכוונה ב'סוס' היא לשדר משהו ספציפי לצרכנים. כל האלבומים הם בעברית, בכולם יש חשיבות רבה למילים, כולם אלטרנטיביים במובן הקלאסי של המילה, כלומר לא נשמעים כמו דברים אחרים. הקו המנחה שלי הוא שאני עובד עם אמנים שאני לא מרגיש שקל להשוות אותם לאמנים אחרים".
בהיצמדות לעברית יש ממד פוליטי או מינימום אמירה תרבותית ברורה?
"יש בארץ המון להקות ממש טובות ששרות באנגלית, אבל אין בארץ הרבה כותבי טקסטים באנגלית שכותבים מילים טובות. בעשור האחרון אני עובד עם הרבה להקות, ולאט לאט זיקקתי לעצמי את מה שגורם לי להתחבר למוזיקאים, שזה המילים, ועם ישראלים זה קורה לי בזכות העברית. סיבה נוספת, לא פחות חשובה, היא שאף אחד לא עושה את זה כרגע".
אפשר ממש לפנטז על בנייה של איזה דור עתידי במוזיקה הישראלית.
"זה אולי נכון, אבל מדובר תהליכים פנימיים שהתגבשו לכך. עבדתי איזה חמש שנים עם איזבו ואז בלייבל אנובה ועם עמית ארז – ברוב שנות ה־20 של החיים שלי היה לי רצון לעבוד עם להקות ישראליות שמופיעות בחו"ל כי הפנטזיה שלי הייתה להיות הטור מנג'ר שבבוקר הוא בלולהפלוזה בברזיל ובערב הוא בפסטיבל רדינג. אבל למרות שללהקות האלו הלך טוב, זה לא הגיע למקום הזה. כמה להקות יכולות להגיד שבאמת יש להן קריירה בינלאומית אקטיבית? אפשר לספור אותן על כף יד אחת. הופעתי עם להקות ישראליות בפסטיבלים ענקיים, ובכל פעם אתה אומר שזה הולך להיות מטורף, אבל כשאתה עושה את זה פעם שלישית וזה עדיין על חשבונך, זה קצת נהיה סתם. אז גם החלומות שלי הפכו להיות יותר מקומיים".
אתה אומר אלטרנטיבי, אבל החומרים בלייבל הם דווקא כן מהסוג הקומוניקטיבי, הרך, שיכולים להיות מושמעים ברדיו.
"אני מרגיש שזה יותר תוצאה מאשר סיבה. רמלה הם הכי להקת רוק, ניר שלמה וישי קיצ'לס נותנים בראש בהופעות. אני לא מרגיש שזה משהו מכוון. יוצא שאלו הדברים שנוצרה לי איתם אינטרקציה בשנה האחרונה. לא הייתי אומר רכים, אבל אולי מלנכוליים יותר".
אני הייתי מכנה את זה "מהאסכולה של יהוא ירון".
"אני מעריך מאוד את יהוא ירון. הוא הצליח להפוך לשם יותר ויותר מרכזי בלי לאבד את האינדי, לא כמו אסף אבידן וגבע אלון. גם לשלום גד יש את התכונה הזו".
זה כי אבידן מפוצץ אצטדיונים באירופה ושלום גד ממלא חצי אוזןבר, לא?
"השאלה אם אנחנו חושבים שלפוצץ אצטדיון זה אידיאל. כל האמנים שלי תופסים הצלחה כמשחק ארוך".
ערב ראשון של הלייבל סוס יתקיים באוזןבר ב־16.2, בהשתתפות ישי קיצ'לס, לא, נילי פינק ואחרים
במרחק שתי דקות מאבו חסן מסתתר בית עותמני ייחודי שמארח בין כתליו אמנים, די.ג'ייז, מוזיקאים ומעצבים מרחבי העולם. הם נפגשים באופן ספונטני כמעט, מתחילים ליצור יחד ומחכים לראות איך הלילה ייגמר. יפו קריאייטיב הוא בית הארחה בוטיקי, מרכז אמנות, בית הפקות ולייבל מוזיקלי. מבחוץ אי אפשר לדעת מה קורה בתוך הבניין המרשים, שמספק אופציית לינה מיוחדת למי שמעדיף חוויה מקומית ומפגש עם אנשים על פני מלון מנוכר או חתול רגזן של אדם זר ב־airbnb.
המקום מציע ארבעה חדרי שינה להשכרה ב־80־90 דולר ללילה לחדר, והם כולם מצוידים במיטות מעוצבות בעבודת יד ובריהוט עתיק. במרפסת הגדולה שני חדרים נוספים: חדרו של אמנון רון, הבעלים והיזם של יפו קריאייטיב שמתגורר במקום והמשרד שבו עובדים אמנון, המוזיקאית צליל דנין שמנהלת את ההפקות במקום וכן אנה דובינסקי – המעצבת הגרפית והאחראית על המיתוג והארט של הפקות הבית.
בניגוד למצופה מחלל משותף של אמנים צעירים, הבית הענקי מעוצב בקפידה עד הפרטים הקטנים. בין תקרות גבוהות במיוחד, רצפות מצוירות, קשתות ועבודות אמנות מתקיימים אירועים שמפגישים אמנים מכל העולם. האירועים הראשונים שהתקיימו ביפו קריאייטיב החלו באופן ספונטני.
"הזמנו כמה חברים, חלקם מוזיקאים – חלקם שחקנים, חלקם אמנים – בלי הרבה מחשבה מה יבוא הלאה", משחזר אמנון. "כל אחד הביא משהו לאכול ומשהו לשתות, והאורחים מחו"ל בישלו את המאכלים שלהם. בסוף הארוחה מישהו תפס כלי נגינה החל לנגן, ופתאום זה נהיה כמו מופע. אורח אחר מברלין חיבר מקרן קטן והקרין צורות, מוזיקאי אחר הצטרף, שחקן עשה מופע ליצנות, והכל מתוך דיאלוג, מתוך תגובה לאחר".
מאז נפתח לפני כשנתיים, יפו קריאייטיב הוא מקום שוקק חיים ורווי פעילות עשירה שלא מפסיקה להוליד פרויקטים אמנותיים ושיתופי פעולה בינלאומיים בין אמנים ויזמים מחו"ל שמגיעים להתארח לבין מקביליהם המקומיים. באורחים שעברו בדלתות המקום אפשר למצוא שחקנים, אמנים פלסטיים, להקות ודי.ג'ייז, מפיקים, עיתונאים וקולנוענים נחשבים מארצות הברית, גרמניה, פולין, רוסיה, אירלנד ומדינות נוספות. "במהלך השנה האחרונה אירחנו יותר מ־30 אירועים שהפגישו בין קהילה יוצרת מקומית ובינלאומית", מספר אמנון רון. "יצרנו במה שאמנים מרגישים בה נוח לנסות חומרים חדשים או לפתוח באלתורים חופשיים של נגינה, ריקוד או משחק המתועדים על ידי צוות צילום".
עכשיו הם משיקים את Roomservice – בלוג חדש שמתעד בווידיאו רגעים מיוחדים מהופעות וארוחות ערב שהתקיימו בבית, לצד קליפים שהפיקו למוזיקאים שהם משתפים פעולה. באמני הבית אפשר למצוא את רותם בר־אור מ־TheAnglecy (יפו קריאייטיב עיצבו להם את עטיפת אלבום הבכורה ופיתחו את השפה הגרפית של ההרכב), מיקה שדה, מאיה בלזיצמן ומתן אפרת, Sun Tailor, Kids Fly, לירון עמרם, דניאל ספיר, מיה יוהנה וצליל דנין (Tzlil).
אחד הסרטונים שכבר עלו לבלוג מציג סשן בלוז בהשתתפות אחד האורחים המעניינים שזכה הבית לארח: ג'רון "בליינד בוי" פקסטון, מוזיקאי בלוז בן 25 מארצות הברית שהופיע בישראל לפני כחצי שנה ונראה כאילו יצא היישר מתמונת שחור־לבן של מועדון בלוז מעושן בניו אורלינס. פקסטון התארח ביפו קריאייטיב, ובתום סיבוב ההופעות ארגנו בבית סעודה עם מוזיקאים מקהילת הבלוז והפולק הישראלית שנמשכה ללילה של ניגונים בלתי פוסקים. בין היתר ניגנו איתו עוזי רמירז פיינרמן ושי צברי.
"הבלוז הביא המון שמחה באותו לילה", מספרת צליל. "כשהתארחו אצלנו שחקנים ובמאי קולנוע ממזרח אירופה האווירה הייתה כיפית ומגניבה באופן אחר לגמרי, כי הבית יכול להכיל בתוכו כל כך הרבה אמנות שונה".
"לצד רגעים ספונטניים מתוך האירועים שלנו, Roomservice יציג בהמשך גם ראיונות עומק עם אמנים ועבודות שייווצרו במיוחד עבור הבלוג", מספר אמנון ומבטיח לחשוף גם תהליכים וסקיצות ולא רק תוצרים גמורים. "הבלוג יצר מוטיבציה לאמנים להתנסות בחיבורים שיובילו לכיוונים מעניינים ולפרויקטים חדשים".
מכונות ולא תוכנות – ההבחנה הזאת מלווה את איתמר ויינר (Spark O), מבעלי האוגנדה, זה שנים, ביצירה שלו ובפרויקטים שהוא משתתף בהם. "כשמישהו מתבסס על מחשב בתור כלי נגינה ויוצא איתו החוצה, באופן מסוים הוא ייראה קצת כמו פקיד. תמיד היה נראה לי מוזר שאנשים עולים על במה ומריצים כל מיני תוכנות. זה מייצר תחושה שלא באמת ברור מה קורה עכשיו", הוא מסביר כשנשאל על הבחירה בשםConfused Machinesללייבל החדש שלו ושל הראל שרייבר, שיושק ביום חמישי 2.7.
הפיזיות שבמכונה מבטאת בעיני ויינר את צורת העבודה שהשניים משתמשים בה במסגרת הדואו שמלווה אותם יותר מעשור – "דה מודלס". "אנחנו מחברים הרבה מכונות, תופים, סינתיסייזרים, בס ודברים שאנחנו אוהבים, וככה, בשונה משימוש בתוכנה, דברים קורים לא באופן שחזית אותם. נוצרת מוזיקה קצת פחות מדויקת". זו הנקודה שמוציאה החוצה, כמו בשמו של הלייבל, את הבלבול מהמכונה. "הרבה מהיצירה שלנו מבוססת על סוג מסוים של אלתור. זה מאוד חי. תמיד יש רעיון, אבל במרווחים בין המחשבה למציאות ובטעויות הקטנות שקורות בדרך, נמצא כל היופי. הבלבול הוא כמובן גם מטפורה לקיום היומיומי שלנו: שואלים שאלות, מחפשים".
שנים של יצירה אלקטרונית עומדות מאחורי ויינר ושרייבר, במסגרתן הובילו בין השאר את הלייבלAk Duck, שפעל בשנים 2002־2007 והוציא תחת ידיו שמות גדולים בסצנה המקומית, בהם כלבתא, ישי אדר ודיגיטל מי. "מה שהיה נוכח מאוד ב'אק דק' הוא האסתטיקה של ירושלים", נזכר ויינר. "זו הייתה תקופה מסוימת שחיינו ויצרנו במסגרת קהילה והיה חשוב לייצר גוף גדול שיש לו סאונד משותף".
את צעדיו הראשונים של הלייבל השניים מתכננים לעשות בטריטוריה שלהם. "יותר מעניין אותנו לחפור בעצמנו עכשיו. אנחנו רוצים שהלייבל יאפשר לנו לעשות מוזיקה שלנו, או מוזיקה שלנו עם אנשים אחרים, כמו שקורה בשני הריליסים שישוחררו בהשקה, שהם אדיטים ומיקסים שלנו לאמנים ישראלים. ייתכן שגם מוג'הדין (שבה מנגן שרייבר – ג"ש) ישתלבו. הרצון הוא שהמהות תהיה מאוד ביתית".
השקת הלייבל Confused Machines חמישי (2.7)
תחת, אבן גבירול 108, חינם עד חצות ו־20 ש"ח לאחר מכן
רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?
(במקום 19.90 ש"ח)