>> ליאת פלדמן (כדאי שתעקבו) היא גם פסיכולוגית וגם מבכירות נשות התוכן בטלוויזיה בישראל (ואחת המעולות שבהן), לשעבר סמנכ"ל התוכן של ערוץ 10 ז"ל, וכיום יוזמת ומפתחת תכנים לסדרות דרמה ותעודה. ספרה החדש, "אובססיה – דו"ח מעקב" (הוצאת נוודים) עוסק בפרשת אהבה נכזבת שנתגלגלה להרגל של מעקבים ופטרולים בעקבות האהובה החמקמקה.אתם רוצים ואפילו יכולים לקרוא אותו.

>> בוקר מושלם בים וספה להתרסק עליה לשנ"צ // העיר של קרן אלכסנדר
>> שריד מעידן הקרח ושלוחת פלורנטין בצפון הישן. העיר של איל חלפון
>> גן עדן של ממש בתוך העיר וברושים מרגשים. העיר של תמר סון

בספר ובחיים אני מרבה ללכת ברחובות העיר. בשנים האחרונות אני מבלה יותר ברחובות בשדרות ובסמטאות מאשר בבתי קפה, מסעדות או בארים. יחסית לאדם שלא אוהב להירטב אני די הרבה ליד מים. כיון שהים הוא חלק משמעותי מימיי, והוא נמצא במרחק דקות ספורות מביתי, לכל חוף בתל אביב יש משמעות שונה עבורי. עלי להיות ספציפית:

1. חוף הבננה

אי אז לפני יותר מעשרים שנה הגעתי לבננה ביץ' בעקבות יוסי פלח, חברי שעבד כמציל, והיה מרשה לי לקחת את החסקה לסיבוב. נתקלתי בחבורה מגוונת של אמנים, מוזיקאים, אנשי עסקים, דוגמניות, משפטנים ופורשי היי טק אבודים והוזים, שקלטו אותי לתוכם. חבורה של אנשים שלא סובלים זה את זה ואוהבים האחד את השני אהבת נפש. מאז, זו דרך להתחיל את הבוקר. לצעוד לשם, לשבת מעט ולחזור. בתקופות בהן אני עובדת הרבה בבית, זו קהילה לקבל עמה את פני היום.

2. הילטון דרום // קפה בינתיים

מקום לעצור בו בהליכות השקיעה לים, ולהתבונן בישיבה על סלעי השובר ב"גולשים הצעירים". בקיץ אפשר לשתות מרגריטה קפואה, להסתכל באלה שכן נכנסו למים, ולחטוף מדי פעם כדור בראש מהנערים שמתאמנים בפוצ'י "הקפצות", והצללית שלהם כל כך יפה על רקע הערב.
אליעזר פרי 14 תל אביב

3. הקיוסק בבן גוריון פינת בן יהודה

בדרכי לים אני עוברת ליד קיוסק העץ התכלתי עם הגגון הלבן (של שלומי מ"גלים", חבר עוד מימי הדולפינריום). אני לא מכיר שם איש, ובכל זאת קרובה אליהם – אני רואה אותם כמעט בכל יום עם הכלבים, עם העיתון, אחרי אופניים, במקום אופניים. לעצמי אני תוהה איך הם יושבים גם בבוקר וגם בערב בקפה בשדרה. הם בטח שואלים את עצמם אותו הדבר לגבי. לא מזמן הוצבו בשדרה פסלים ריאליסטיים בגודל טבעי של דוד ופולה בן גוריון, משהו שהוא שילוב של קרינג' ושלווה בוטחת. בוקר אחד עברתי וערימות של ארגזים היו מונחים מאחורי הפסלים. הייתי בטוחה שזה מיצב אמנות על מצבנו. מימין הבחנתי פתאום במשאית מובילים, ועדיין זה בעיניי מעשה אמנות.

4. צ'אקולי // המרכז הימי בדולפינריום

אני אוהבת את הארכיטקטורה הקלה לכאורה, הלבנה והפתוחה של המרכז הימי. מסעדת צ'אקולי, במפלס העליון שלו, מציעה חוויה מתמירת תודעה. האוכל נהדר, אבל לא בזה הענין. עם מרטיני יבש או אולד פאשנד, אפשר להתבונן מבעד לרפפות המוטות קלות מטה, בשמש השוקעת ומלטפת את הריסים בריצודי כתום ולדמיין שאנחנו במקום אחר, בזמן אחר, לפני המשימה הסודית הבאה של האלטר אגו הג'יימס בונדי שלי.

5. קריית המלאכה והגלריות בדרום העיר

בימי חמישי אני אוהבת לצאת ל"סיבוב גלריות". בזמן האחרון התנועה והחורף גברו עלי, ואני מעדיפה שבתות, כשהעיר ריקה ושקטה. אפשר להספיק הרבה אמנות בבת אחת, ולתת לשטף של דימויים, פורמטים וחומרים לעשות בך, או לא. במיוחד אהובות עלי הגלריותעינגא, "גורדון" של רחוב הזרם,אלון שגב, וגלריה רוטשילד, אשר נמצאת בכלל ברחוב משה מאור 2. הם אוהבים להציג ריאליזם בשמן, וזה יפה יפה, כמעט כמו הגג הענק שהוא בעצם משתלה המחפה את הגלריה שלהם.

6. רחוב מזא"ה

פעם בשבוע אנחנו נפגשים במרתף של אלכס לנגן. הבנים טענו שבס זה יותר סקסי, אז אני מנגנת בבס, שזה באמת כיף כיף כיף. אנחנו גרועים שזה פחד, אבל אלו מן השעות הקסומות של השבוע.
עורכי המדור היקרים, ודאי לא חמק מעיניכם שלא ציינתי את חנן מרגילן, אני מקווה שתפרסמו בכל זאת ???? (והנה ציינתי)
(הערת המערכת: זה אכן מנוגד לחוקי המדור אבל גם אמרנו חמישה מקומות ובחרת שישה, אנרכיה מוחלטת שאין לנו את המשאבים להתמודד איתה)

מקום לא אהוב בעיר:

העיר אהובה עליי כולה ואני נהנית להרגיש אותה ברגל. עם המולת ההשתפצויות והחפירות הבלתי נגמרות, תנועת האנשים ביום ובלילה, היא מרגישה לי כמו עיר גורה אשר משמיעה קולות של נמר. אני אוהבת להיות בחוץ בעיר, כמעט בכל חוץ שהוא. כשהגעתי העירה מחיפה, לפני יותר משלושים שנה, הזדעזעתי מההזנחה והריפוט. אבל מהר מאוד הרגשתי כמה היא פתוחה, מאפשרת, מגוונת. קטנה קטנה, כמו נייר מילמטרי, שכל תזוזה של משבצת בו היא שכונה אחרת לגמרי, עם קפה אחר, וייב אחר ואנשים אחרים. נדמה לי שמי שלא גדל בעיר עצמה לעולם לא יתיחס אליה כמובנת מאליה. למרות שאני לא אוהבת את רחוב אבן גבירול, הוא המראה האהוב עלי כשאני חוצה את הירקון מצפון אחרי נסיעה, ויודעת שחזרתי הביתה.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הסרט "פיליון" של הארי לייטון (במאי צעיר שלא הכרתי) עם אלכסנדר סקארסגארד והארי מנלינג (שמדאדלי דרסלי המעצבן ב"הארי פוטר" גדל להיות עלם צנום וביישן). בחור גיי, מופנם, שעובד ככרטיסן בחניון ענק ובערב שר במקהלת גברים א-קפלה, מתאהב באופנוען אלילי (סקארסגארד מן הסתם) ונסחף איתו למערכת יחסים מינית של אדון ועבד. יש חלקים קשוחים בסרט, אבל הוא גם נוגה, מכמיר לב. יפה לראות את התמורות בתוך הקשר בין שניהם, ואיך ההתבטלות המוחלטת בפני ה"אדון" מאפשרת לחלקים באישיותו של העלם הצעיר לצאת לעולם.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה בימי המלחמה?
אחרי השבעה באוקטובר כמעט ולא פתחתי טלוויזיה, ובקריאה התנחמתי בספרות רחוקה מכאן. במוזיקה ובאמנות עלה בידי לחוות, לא כוח ותקווה, אולי פורקן. בערך חצי שנה אחרי התקיים פצ'ה קוצ'ה, בסופו עלה בחור בשם יקי גני להדגים מה הוא עשה באמצעות AI. הוא מידל אמני ענק חיים ומתים לביצוע הולך ומתגבר של "הכעס" של רוקפור. אפשר היה לראות את אלביס, דיוויד בואי, לשמוע את הגיטרה הלבנה המיבבת של פרינס ונהמות האוברדרייב של הנדריקס. היום אפשר לעשות דברים יותר משוגעים וביותר קלות, אבל זה פעל עלי, והרגשתי איך העיניים שלי מתחילות להתמלא. לא הייתי מוכנה לזה, כשפתאום עלתה על המסך דמותו של יותם חיים כשהוא מתופף, כאילו עם כל הגדולים, המתים והחיים, התייפחתי בשורה הראשונה של היכל התרבות (שם נשארו כרטיסים), כפי שלא קרה לי לפני כן ומאז.
לינק לקטע למי שזקוקים לבכי טוב.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
בסוף תקופת הקורונה פנתה אלי קופ"ח "מכבי" כחלק מפנייה כללית לחבריה, בה היא מזמינה את מי שרוצה ויכול להיפגש עם אדם בודד. חשבתי שאני יכולה לעשות את זה, ובעיני רוחי ראיתי קשישה, אולי ניצולת שואה, שיושבת עמי על ספסל בגינה. נרשמתי, והתחלתי להיפגש עם אשה צעירה בהרבה, שחייה התהפכו לאחר תאונת דרכים. במשך שנתיים נפגשנו פעם בשבוע, אצלה, לפעמים יצאנו מעט ובזהירות. מאוחר יותר המשכנו לשוחח בטלפון, ואני מרגישה אשמה שאני לא עושה זאת יותר. מעבר להפגנות, לעירנות ולהתארגנות סדורה הנדרשת מאיתנו, מכל מי שזכויות אדם ועקרונות דמוקרטיים חשובים לו, במרחב הפרטי המצומצם שלנו חיים כל כך הרבה אנשים שישמחו למפגש, לשיחה, לשהייה מעט ביחד.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
כל כך הרבה מתנדבים, פעילים בקהילה, עסקים קטנים שתעלות חפורות להם שנים, ובכל זאת, אציין את עובדי הקופה בסניף אםפם בדיזינגוף-ארלוזורוב שנסגר זמנית לשיפוצים. הם חמודים ואישיים ביחס שלהם. שבה את ליבי שהם נותנים לחתולי הרחוב להיכנס להתחמם בסניף כשאין הרבה לקוחות ומחביאים אותם מאחורי עמדת הקופה.

מה יהיה?
אני חיה כמה שנים עם מועקה ודאגה ממה שקורה איתנו, ובכל זאת מאמינה שיש למקום הזה תקנה.

את הספר "אובססיה – דוח מעקב" אפשר להשיג באתר הוצאת נוודים, ובפלטפורמת הספרות 'עברית'
https://did.li/n1vmC

• העיר שלי
• ספרות ישראלית
• בננה ביץ'
• חוף הילטון
• שדרות בן גוריון
• צ'אקולי
• קריית המלאכה
• מזא"ה
• פצ'ה קוצ'ה

אין ספק שזהו תור הזהב של המסעדות היפניות בתל אביב, אבל מסעדה יפנית אמיתית – כלומר, של יפניים מארץ השמש העולה – עוד לא נפתחה כאן. בהחלט היו מסעדות מהגרים, ויש יפנים שהרימו מקומות משלהם, אבל עד היום לא נפתח משהו בסדר הגודל של Kimura Ya – רשת מסעדות יפנית בינלאומית שמחזיקה בלא פחות מ-150 סניפים ביפן וברחבי העולם, כאשר האחרונה בהם נפתחה בדובאי. עם ההתקרבות למזרח התיכון, זה היה רק עניין של זמן עד שיגיעו גם הנה לתל אביב, ועם ראמן שכזה – הרווח כולו שלנו.
>> קריעת ים, סוף: הבר־מסעדה של התדר והבסטה הגיע למעמד הר סיני

סניףKimura Ya התל אביבי נפתח בשבועות האחרונים בחלל רחב ידיים ברחוב מזא"ה, במקום בו שכנה בעבר מסעדת רפובליקה דה רונימוטי. המקום עוצב מחדש באופן נאמן למקור שיזכיר לכם איזקאיות יפניות – לאו דווקא מסעדות מפונפנות ומעוצבות למשעי, אלא מקום יותר עממי יחסית שמלא באלמנטים יפנים כמו מטריות, מנורות נייר אורז ועוד צעצועי פלסטיק מעדות פוקימון והלו קיטי. למעשה, ההבדל המשמעותי של קימורה יא מאיזאקיה טיפוסית הוא במספר מקומות הישיבה – בעוד שביפן איזאקיה טיפוסית תכיל מעט מקומות לישיבה, כאן ישנם 90.

"זו התאמה משמעותית לישראל" מספר יושימורה משהירו, מנהל המסעדה התל אביבית, שהגיע אלינו ישר מטוקיו. "לפני שפתחנו כאן עשיתי סיבוב באיזקאיות של תל אביב, שכולן מדהימות ומגישות אוכל מעולה וטעים באמת, אבל יש בהן משהו הרבה יותר היי אנד מהאיזקאיות העממיות יותר של טוקיו, מבחינת העיצוב והתפריט. אז מבחינת האווירה והעיצוב הלכנו על משהו קצת יותר אותנטי ליפן, וגם צוות המטבח הוא יפני. אבל את הגודל, צוות השירות ומקומות הישיבה – התאמנו לישראל, כמו גם את חומרי הגלם. מה שיכולנו למצוא כאן, הבאנו מכאן, כי תהליך הייבוא הוא בלתי נגמר״.

בתפריט יש מענה נרחב למגוון מנות יפניות, וכאן תקבלו היצע עשיר יותר מהרגיל, החל מגיוזות, שיפודי יקיטורי ומנות איזאקיה טיפוסיות, וכלה בסושי, סשימי (כמובן) ועד ראמן ושאבו שאבו – אנטריקוט בצלייה עצמית, כמיטב המסורת היפנית. "אנחנו עובדים על לייבא את הואגיו לצורך המנה הזאת ומנות נוספות, אבל זה מאוד לא פשוט פה מבחינת כשרות ובירוקרטיה״, מסביר משהירו, וקשה להגיד שאנחנו מופתעים יתר על המידה.

התפריט עמוס ברמה מסחררת, כך שנתחיל מהמוכר – בגזרת הסושי תמצאו עשרה רולים שונים העומדים על מחיר של 30 עד 90 ש"ח ל-4 עד 10 יחידות (בהתאם), וניחנים בטריות וברעננות של רולים יפניים למהדרין, אף שעל פי שכחלק מההתאמה לחיך הישראלי, תמצאו במקום גם רול קליפורניה. באגף שיפודי היקיטורי תמצאו חמישה במספר:יאקיטורו מומו עם רוטב טארה; יקיטורי עגבניות צמחוני; יקיטורי סלמון וקושו פיקנטי; או שישיטו מפילה בקר, במחיר שפוי מאוד של 18-30 ש"ח לשיפוד. בכל הנוגע למנות איזאקיה קלאסיות, במקום יש אגאדשי טופטו (35 ש"ח), קארה אגה, מנה שהיפנים כנראה יכעסו אם נקרא לה נאגטס, אבל זה מה שזה (35 ש"ח), טונקאצ'ו, שזו מנת נתח חזיר בטיגון עמוק (60 ש"ח וכמובן גם גיוזה עוף (25 ש"ח ל-3 יח').

הבשורה האמתית מגיעה דווקא מאגף הראמן, שכן מדובר בראמן הטוב ביותר שאכלנו עד כה בארץ. בתפריט תמצאו שלושה סוגי ראמן מסורתיים: טונקאצו ראמן חזיר, המבוסס על ציר חזיר, סויה ושמן שומשום עם אטריות ביצה וירקות – ראמן עז בטעמים שגרם לנו להרגיש לרגע בטוקיו; גם צ'אשו עוף בציר מלח עם כל התוספות שלעיל הוא אופציה מעולה, או את אותו אחד בציר שמן צ'ילי, למי שמעוניין בפיקנטיות. עם מחיר מהנמוכים בעיר (58 ש"ח) ושווי שעולה עליו, מדובר גם במנה משתלמת ברמות. התפריט מציע עוד מנות רבות – מסלט תפוחי אדמה יפני ועד קרפצ'יו טונה, אבל קצרה היריעה מלהרחיב, מה שאומר שתצטרכו פשוט לבקר בסניף כדי לגלות בעצמם. ותאמינו לנו – לא תתחרטו.
קימורה יא, מזא״ה 3, תל אביב. בכל יום מ-18:00-00:00. להזמנת מקומות: 055-299-6579

• אוכלים שותים
• אוכל יפני
• מזא"ה
• מטבח יפני
• מסעדות יפניות

>> אייר אלעזרא היא מהאגדתיות שברקדניות בת שבע כבר כמעט שני עשורים, ובשבוע הבא היא תככב עם הלהקה ברימייק המבריק של "אנאפאזה" שעלה לראשונה ב-2023, בהפקה משותפת של להקת מחול בת שבע ו-toMix. כרטיסים אחרונים נותרו להופעות דצמבר (החל מחמישי הבא, 12.12)והם מחכים לכם כאן.

>> העיר של ג'ולי שלז // עץ שעליו התנשקתי וקפה שהוא בית כנסת
>> העיר של אריק אבר // הגן שבו הפכתי לאבא ומקומות לשוטטות לילית

הפעם האחרונה שהופעתי עם "אנאפאזה" הייתה בשנת 2007 כשהייתי באנסמבל. ועכשיו, 20 שנה אחרי, הכל השתנה והכל אותו דבר. מתרגשת מאוד. אני בת מזל להמשיך להיות חלק מהלהקה, אני מאוהבת ברקדנים וממשיכה ללמוד המון מהמורה הכי טוב לחיים אוהד נהרין, להמשיך לחקור ולעבוד עם הגוף וכמובן להופיע.

1. הרחובות של תל אביב

הדבר שאני הכי אוהבת בעיר זה את הרחובות שלה. אני תמיד אוהבת לשוטט בה ולגלות בה צדדים ומקומות חדשים, ומצד שני גם להתקל בחברים ומכרים. בשבילי, סוד הקסם שלה זה שיש לה את האנרגיה והדינמיות של עיר אבל גם שלפעמים היא מרגישה פשוט כמו שכונה גדולה.

2. בוקה

יושבת שם כל בוקר, כמעט תמיד פוגשת חברים, שכנים, הורים ומכרים. המקום מלא באופטימיות ושירים שמחים, עושה לי טוב בלב. במיוחד בתקופה הזאת.
אחד העם 91

3. גרציאני

בית קפה אהוב מתקופת חופשת הלידה שלי עם בתי הבכורה. לוקחת קפה וישר לגינת קרית ספר.
יהודה הלוי 123

4. נילוס

המקום הכי סקסי, עם מוזיקה, תאורה, ואווירה מדהימה, וכמובן מורן, המארחת הכי טובה במזרח התיכון.
אלנבי 33

5. מגדל המים במזא"ה

אוהבים לקחת לשם את הילדים. לספר להם שיש שם מפלצת מים שכלואה בתוך המגדל ואם ממש נהיה שקטים נוכל לשמוע אותה שוחה. בסוף החודש אני ואחי היקר, האמן אדם אלעזרא, נציג שם עבודה שלנו – "שמתי עליך עין" – וזה מרגש אותי מאוד מאוד.
מזא"ה 36

6. פיקוק

בר שכונתי. משנת 2010 מתחת לבית.
מרמורק 14

מקום לא אהוב בעיר

רחוב אלנבי. מה קורה שם? מאוד אוהבת להסתובב שם, כרגע לא יכולה, לא עם אופניים ולא ברגל.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
מאז המלחמה, אם אני לא עם הילדים, או לא בסטודיו רוקדת ועובדת – אני שוקעת. מרגישה שאני יוצאת מדעתי ובא לי לצרוח. המון כאב, זעם, וכעס מהטרלול והמפלצתיות שיש פה. אבל יצא לי לראות את ההצגה "מלאכים באמריקה" א' וב' בקאמרי, הפקה מדהימה עם שחקנים פשוט מצויינים כמו יואב לוי ומיה לנדסמן.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הסרט "Stop Making Sense" של הלהקה Talking Heads. יום אחרי שחזרתי מהסרט רציתי לסטודיו והרגשתי מפוצצת בהשראה, זה לא קרה לי הרבה זמן.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
העמותה שאני תומכת בה היאמטה משפחות החטופים. כמעט בכל שבת אני שם, לצערי המצב לא משתנה ורק נהיה גרוע יותר. ללכת לשם ולהיות עם המשפחות זה המינימום שאני יכולה לעשות.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
דנה קפלנסקי. היא מאמנת כושר, בעלת סטודיו ברוטשילד 3, מקצועית, מרימה, אהובה עם לב ענק.

מה יהיה?
אם יהיה פה טוב? צריך להיאבק על הטוב הזה.

• העיר שלי
• בת שבע
• בוקה
• רחובות בתל אביב
• גרציאני
• פיקוק
• מזא"ה

בחודש הבא ייכנסו לתוקף תקנות החנייה החדשות בתל אביב, ובמרכזן ביטול החנייה חינם בכחול-לבן לתושבי העיר מחוץ לאזור מגוריהם, הכפלת אזורי החנייה והעלאת תעריפי החנייה בעיר למקומיים ולמבקרים. המשמעות של כל זה אמורה להיות, בין היתר, הגברה מחודשת של האכיפה נגד חנייה שלא במקומה בידי פקחי העירייה, אבל לפחות בנקודה אחת בעיר, בצומת של דרך מנחם בגין עם רחוב מזא"ה, מצאו פתרון אחר.

>> המחיר הגבוה של חניה בחינם: פתרון לא פופולרי והכרחי לתל אביב

שרשור בטוויטר/X של מתכנן התחבורה יונתן רוזין (שטוריו המצוינים מתפרסמים כאן ב"טיים אאוט" מדי פעם) חשף כי כמו במקומות רבים אחרים בעיר, המדרכה שעל פינת הרחובות גדושה בכלי רכב שחונים עליה שלא כחוק, חלקם אמנם עם תווי חנייה יעודיים לנכים (לרכב נכה מותר לחנות על מדרכה במידה שהוא מותיר מעבר להולכי רגל), וזאת למרות עמודוני החסימה שהותקנו על סף המדרכות. רוזין פנה אל מוקד 106 בהצעה להוסיף עמודוני חסימה בקטע הכביש שלדעתו הוא זה שדרכו עולות המכוניות למדרכה, וקיבל תשובה מעוררת השתאות.

על פי תגובת המוקד, בעקבות פנייתו הותקנו במקום ארבעה עמודוני חסימה חדשים, אך אלה נעקרו כעבור מספר שעות והנקודות בהם הוצבו כוסו בחול, וכי העירייה אינה מתכננת להתקין עמודונים חדשים במקומם. רוזין נדהם מתגובת העירייה שנראית כמו כניעה לעבריינים ("לא ידוע מי הגורם אשר עקר את העמודים"), הפיד בטוויטר נדהם יחד איתו, ואנחנו פנינו בשאילתא לדוברות עיריית תל אביב-יפו, בתקווה שנפלה טעות בתגובת המוקד.

התשובה המדהימה של מוקד 106 (צילום מסך: טוויטר/@RosinJonathan)

ואכן, בעיריית תל אביב-יפו מיהרו להגיב ובישרו ש"בניגוד לנכתב, כבר מחר בבוקר יתוקנו במקום עמודוני חסימה חדשים והתקנה חוזרת תבוצע ככל שיידרש. במקביל, באזור יבוצעו סיורים תכופים של סיירת סל"ע במטרה לתפוס את העבריינים ולשים קץ לתופעה הבזויה של גזילת המרחב הציבורי. נציין כי במקום המדובר ניתנו בחודש האחרון מספר דו"חות, אולם פעמים רבות מדובר היה ברכבי נכים אשר חונים באופן שאינו חוסם מעבר הולכי רגל ולכן לא מבוצעת כנגדם אכיפה.
נוסיף כי עיריית תל אביב-יפו פועלת ללא לאות כדי להבטיח שהמדרכות ישמשו רק את הולכי הרגל על ידי הצבת עמודי חסימה ופיקוח ואכיפה מאסיבית ברחבי העיר. לראייה, בשנת 2022 נרשמו ברחבי העיר כ-50,000 דוחות לכלי רכב שחנו בניגוד לחוק על המדרכה; ובשנת 2023 נרשמו -45,000 (עד עצירת אכיפה בעקבות המלחמה)".

• הבועה
• חניה בתל אביב
• עיריית תל אביב
• מזא"ה

• Facebook
• Twitter
• Email

כבר מאות שנים שהוא צומח ללא הפרעות, אבל בקרוב זה עתיד להשתנות. תושבים ופעילים מזהירים כי תוכנית בנייה חדשה מאיימת על פיקוס שקמה עתיק, הממוקם בין רחוב מזא"ה לבין רחוב אוליפנט, ועלולה להביא למותו."לפני כחודשיים הלכתי להראות את העץ לנכד שלי באחד מהטיולים שלנו בשכונה", מספר איש העסקים יוסי ריבק, המתגורר בקרבת מקום. "ממש במקרה, אחד מתושבי האזור ניגש אלינו ואמר שעומדים להרוס את הבית הסמוך, ולבנות במקומו בניין גבוה וחדש עם חנייה לדיירים. המחשבה הזאת מבהילה אותי, עבודות ההריסה והבנייה ידרשו גיזום וחפירה שעלולים לפגוע בענפים ובשורשים של העץ".

בעקבות אותו טיול, החל ריבק לאסוף מסמכים, וגילה, כפי שפרסם האדריכל גיא נרדי באתר xnet – כי הבית הוותיק בכתובת מזא"ה 57 עתיד להיחרב, כאשר במקומו יבנה בניין חדש על פי תמ"א 38, שעל תכנונו הופקד משרד האדריכלים בר-אוריין. "כל מי שפוגש בו לראשונה נפעם מגודלו וממימדיו העצומים", מוסיף ריבק. "הוא מתנשא לגובה של עשרים מטרים, וגילו עשוי להגיע אפילו ל-500 שנה, כמה עצים כאלה תוכל למצוא בתל אביב?".זו אינה המחאה הראשונה כנגד פגיעה בעצים בחודשים האחרונים. לפני כחודש דווח אודותמחאת תושבים כנגד כריתה של כחמישים עציםבשדרות ירושלים שביפו לצורך תשתיות הרכבת הקלה.

"רובו של העץ המדובר נמצא מחוץ למגרש בו עומדים להקים את הבניין החדש", מבהיר חיים גבריאל, אגרונום האגף לשיפור פני העיר בעיריית תל אביב-יפו. "השתמשנו בסמכויות שלנו כדי להביא למינימום את הפגיעה האפשרית בעץ. כך למשל נתנו הוראה לשנות ולהרחיק את חלל המרתף של הבניין מהעץ, והגבלנו את את תחום הגיזום והחפירה המותרים. המטרה היא לשמור על חופת העץ, על הצמרת והשורשים, ועל היזמים אף לשכור אגרונום ייעודי על מנת ללוות את התהליך ולהבטיח את שלומה של השקמה".

"גם אם ניתנו הנחיות מאוד מחמירות, אין לנו שום דרך לדעת מה הן", גורס ריבק. "התשובות שאנחנו מקבלים מהעירייה עמומות ולא חד משמעיות, ולציבור אין גישה מלאה לתוכניות המלאות. החשש שלנו הוא שבמקרה הטוב רבע מהנוף של העץ יחוסל, ובמקרה הרע, העץ כולו פשוט לא ישרוד. קבוצת ברושים נמצאת גם היא בסכנה בעקבות החפירות הצפויות. העץ הזה היה כאן מאות שנים לפנינו, ועבודות הבנייה עלולות להוות סכנה דרמטית לעתיד שלו".

ממשרד בר-אוריין אדריכלים נמסר בתגובה:"משרדנו מתכנן את הבניין ברחוב מזא"ה 57, בעוד שהעץ המדובר נמצא בתחום המגרש ברחוב אוליפנט 8. יחד עם זאת, אנו רואים בשימורו חשיבות מן מהעלה הראשונה ונכס עירוני שאין לפגוע בו. לפיכך, קירות הדיפון של קומת המרתף תוכננו באופן מרוחק ממנו כך שחפירתו לא תפגע בו בשום אופן. קומת הקרקע גם היא תוכננה בנסיגה משמעותית מעץ השיקמה (9 מ') באופן שלא מסכן את העץ הגדול.חשוב לציין שתכנון הבניין ושימור העץ נעשו בתיאום מלא עם מחלקת גנים ונוף בעירייה, אגרונום העירייה ואגרונום מטעם הבעלים".

מעיריית תל אביב-יפו נמסר בתגובה:"הבקשה בטיפול אגרונום מטעם העירייה, אשר ביקר במקום ומכין הנחיות מפורטות לגבי אופן שימורו של העץ המדובר בזמן עבודות הבנייה, הנחיות אלו ירשמו בהיתר הבנייה. בעיר תל אביב-יפו ישנם כ-220,000 עצים, מתוכם כ-50,000 עצים ותיקים. העירייה מודעת לחשיבותם לאיכות החיים ומדי שנה מושקעים מיליוני שקלים בשימור עצים, שתילת עצים חדשים וטיפוחם. נדגיש כי עיריית תל אביב-יפו מהווה דוגמא לערים אחרות, לשמירת ושימור העצים, ונתפסת בשיח המקצועי בתחום כעירייה שמיטיבה לטפל כראוי בעצים ולשמרם".

• מזא"ה
• פיקוס
• עץ
• עיריית תל אביב
• תל אביב
• עירוני
• עצים