>> דן יואל הוא די.ג'יי, אוצר מוזיקלי ומפיק מסיבות בארץ ובאירופה מעל 20 שנה תחת השםLt.Dan(כדאי שתעקבו), ירושלמי במקור, אבל תל אביבי כבר מעל 15 שנה במצטבר ומטורף על העיר. הוא גם מנהל השיווק והדיגיטל שלהבלט הישראלי.בשנים האחרונות מפיק אתליין המסיבות <120 עם נדב רביד, שמקדש את הבערה האיטית על הרחבה. לוטננט דן יתקלט עם נדב רביד במסיבה הבאה של <120 בתאריך ה-13.2.26 במועדון המרץ 2. הנחה שווה במיוחד לקוראי טיים אאוט עם הקוד takeyourtimeoutבעמוד האירוע.

>> חנות של פסנתרים ואהבה ובר שהוא בית // העיר של סי היימן
>> ילדה קטנה עם שניצל ענק וספוט לשקיעה // העיר של שירי ברוק-שגיא
>> מקום מפגש מנחם וגן להיבלע בו עם ספר // העיר של נועה סוזנה מורג

1. גינת דובנוב

כנראה המקום שאני מבלה בו בתדירות הגבוהה ביותר במסגרת טיולי הבוקר עם הכלבה השובבה שלי רו, שזה גם כנראה המקום האהוב עליה בעולם. אי ירוק ונעים בים האורבני והתרבותי (משכן אמנויות הבמה/ הקאמרי/ מוזיאון תל אביב), מתחמי דשא מפנקים, קפה ספסל הנעים, ואחת מגינות הכלבים הכיפיות בעיר.

2. כיכר בזל

התאהבתי בכיכר עם תחילת העבודה בבלט הישראלי, ומבקר בה כמעט כל יום. אפשר למצוא כאן כל טייפ קאסט תל אביבי קיים בין הקפה המעולה של MELA, החומוס הנדיר של רונן, האיטלקית המפתה של רוסטיקו או הסושי הצבעוני של ZE SHUSHI. למרות שהשיפוצים האגרסיביים של העיר לא פסחו עליה והיא קצת שבורה, כיכר בזל עושה לי את זה קולינרית ואנושית ביג טיים.

3. K BAR

כשאתה קם כל בוקר ב-6 (גם בסופ"ש, ראו פסקה ראשונה) ואתה לא יודע שנ"צ מהו, לייט נייט הופך לזיכרון רחוק. אבל כשהרחוק הופך למתוק, וזה איכשהו קורה,זה תמיד יהיה בקיי. לא משנה כמה פעמים אני אגיד לעצמי שבא לקטנה, זה תמיד מעבר: המוזיקה תמיד בול, העמדה מפנקת ועוטפת, הקהל נעים, והצוות מרים.בית של לילות מהבילים ועמוסים בפיל גוד קז'ואל שאי אפשר ללמוד בשום מקום. פשוט הבר הטוב בעיר.
הרצל 4 תל אביב

4. קפה לב

כן כן, זה לא כזה מקורי לאהוב אתהמקום המופלא הזה. העיר כבר מזמן יודעת מי עושים לה טוב, ולב הוא ללא ספק אחד מהם. הבניין לשימורבבית ליבלינגמארח את בית הקפה המעולה הזה, ששוכן לו לצד גינה נעימה, מטבח טעים מאוד ומרקם אנושי מהמגניבים בעיר. אני תמיד מוסיף קפיצה לצ'יל על הגג המושלם, מסתובב בין התערוכות, וממשיך לרקום את מזימת העל שלנו לעשות שם את מסיבת ה-120 שלנו בקיץ הקרוב.
אידלסון 29 תל אביב

5. הבלט הישראלי

הבית השני שלי בשנה האחרונה. כשהתחלתי לעבוד בבלט הישראלי, לא תיארתי לעצמי כמה השפעה תהיה לאמנות הזו על החיים שלי. לפתוח כל בוקר לצלילי נעימות פסנתר, ולעבוד לצד צוות יוצא מן הכלל של קולגות ורקדנים מוכשרים, ששומרים על הגחלת ונותנים הכל כדי לשמח לבבות על הבמה כל פעם מחדש, גרמו לי להתאהב. היופי והאסתטיקה של הריקוד הנשגב והמוקפד הזה, על בסיס יומי, זו מתנה שלא מפסיקה לתת.
הר נבו 4, תל אביב

מקום לא אהוב בעיר:

אכטונג! מדרכות צרות לפניך.עם כל הכבוד לתרומת הקורקינטים והאופניים החשמליות לקצב המהיר של העיר, זריקת הזין וחוסר הפחד של הרוכבים, בשילוב חוסר האכיפה והענישה של העירייה והמשטרה יוצרים מלא כאוס בכל פינה.אין שבוע שאני לא רואה בלייב תאונה. הפציעות האלו מיותרות וזה מרתיח את הדם.די לחנוק את המדרכות!

השאלון:

אירוע תרבות מהזמן האחרון שסידר את הראש או פתח לך את הלב?
מסיבות ה-120> שלי עם נדב. אני תמיד אשאף לצניעות, אבל אני מאוד גאה בדבר הזה שנדב (רביד) ואני יצרנו. האירועים שלנו ממש סידרו לי את הראש מחדש לגבי איך נתפסת בעיניי המסיבה האידיאלית. הלמידה והסיפוק כל כך גדולים, עד לרמה שזה ממש טיפולי בשבילי. נכון – לא המצאנו את הקונספט, אבל כן יצקנו אופי, ואנחנו מטפחים ליין מקומי שגדל כל אירוע, חולק רחבת ריקודים מיוחדת ומכילה, בלילות מוזיקליים אינטימיים עם שיאים מרגשים של נשיקות ונשיכות מוזיקליות, שאף פעם לא יעברו 120 פעימות לדקה. זה ממש טנטרי. כל זה לא יכול לקרות בלי החללים המארחים שלנו –המרץ2והננסי, שמאפשרים לנו לעוף לאן שאנחנו רוצים – זה לא מובן מאליו בתקופה מאתגרת לחיי הלילה, שנדרשת לפעמים להיכנע לאיזה קופי פייסטיות קצת משמימה.

יצירה שנתנה לך כוח, תקווה או השראה לאחרונה?
"פלוריבוס". כולם כבר השתפכו עליה בכל מקום אפשרי, וההייפ מוצדק. סדרה מופתית.הדרך שבה היא לוקחת את הזמן ומפרקת לגורמים את המורכבות שבקונפורמיזם, ההתקרנפות ותופעת העדר, משקפת בסינמטיות ייחודית את המחיר היקר, העקלקלות והקונפליקטים המורכבים של האינדיבדואליזם, ומרבדת את כל השיח על העתיד שמחכה לנו למימד חדש. הסדרה דורשת המון מהצופה, אבל הסבלנות משתלמת.לא מושלמת, אבל מחלחלת עמוק. אהה, והפסקול – ללקק את האצבעות.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץלתרום או להתנדב בזמן הזה?
כל עמותה ובית מחסה שמצילים בעלי חיים הם קדושים בעיניי ולכולם מגיעה התמיכה המלאה שלנו.עצוב לראות כל כך הרבה בעלי חיים ננטשים, וזה מנחם לדעת שיש התארגנויות שנותנות את הלב, הזמן והכסף בשביל להציל את כל מי שרק אפשר.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
החיים בעיר בשנים האחרונות הפכו למאתגרים מאוד עם כל עבודות הבניה, יוקר המחייה והמלחמה שרוקנה את העיר מהווייב הבינלאומי שלה והפכה אותה שוב לתל אביבית בעל כורחה. מרים לכל מי שנשאר ולא מוותר: בעלי המקומות, התורמים, המתנדבים, הבליינים, הסועדים, השפים והיוצרים, שרוקמים מחדש את מה שעושה את העיר הזו אחת מהערים המיוחדות בעולם.

מה יהיה?
באמת שאין שום דרך לדעת. עכשיו אחרי כשהחטוף האחרון חזר ו(אולי) הסתיימה הלחימה, אני רוצה לחשוב שיתחיל ריפוי אמיתי, ונחזור להיפתח חזרה לעולם שבחוץ, ונוכל לתת לאור לחזור לשטוף את העיר המופלאה הזו.

• העיר שלי
• די.ג'יי
• מסיבות בתל אביב
• דובנוב
• בזל
• קיי בר
• קפה לב
• בלט
• מדרכות

"סופט קלאבינג" הוא הדיבור החם בעולם המסיבות של השנים האחרונות, והרעיון הוא שבמקום לצאת למועדונים באמצע הלילה, לשתות יותר מדי, לעשן יותר מדי, לבלוע יותר מדי ולהתרסק ליומיים עם בוא השחר, יותר ויותר מבלים בוחרים במסיבות קלילות שמתרחשות בשעות היום בחללים לא מחייבים כמו בתי קפה, חנויות גלידה או אפילו סופרמרקטים, כשהמוזיקה מתעדנת בהתאם מטכנו קשוח והאוס הרמות לאזורי האפרו-האוס והדיסקו-האוס הרכים יותר. ולמה אנחנו מספרים לכם את כל זה? כי הנה הפורמט מגיע ליפו בשישי הקרוב (18.7).

החל מהשעה 10:00 בבוקר ועד השעה 18:00, תשתלט על השוק היווני ביפו מסיבת פתיחת הקיץ ברוח הטרנד הבינלאומי. הרעיון נולד בקפה השכונתי שברחבת כיכר השוק, לשם הגיע תושב בשם עדיאל כלקוח קבוע. הוא הכיר מביקוריו בחו"ל את פורמט מסיבות הסופט קלאבינג, זרק את הרעיון לבעלים, ומשם התפתח העסק ועיריית תל אביב-יפו נרתמה להפיק את האיוונט.

לצד המוזיקה והריקודים הקלילים (מי שמזיע נפסל), יתפרשו בשוק היווני גם דוכני אמנים לצד חנויות הבוטיק, הגלריות, המסעדות וכל הכיף שיש לאזור להציע. על המוזיקה יחלשו התקליטנים מיסטר מור, מאיה חביב, יוני נאמן ואיתי כהן, ויהיה מעניין לראות כיצד תתקבל התופעה הבינלאומית הרוגעת בעיר שוחרת קרחנות פרועות כמו תל אביב.

>> העשן של עזה כבר כאן: תרבות של סולידריות נגד התדר נגד שחר סגל
>> ג'רמי פוגל נגד אלוהים: הספר שיחזיר אתכם בשאלה או לפחות ינסה

תופעת ה"סופט קלאבינג" נחשבת לתוצר של דור הבליינים שגדלו במהלך תקופת הקורונה ולא עברו דרך טקס החניכה הקלאברי במועדונים החשוכים. כתוצאה מכך, בקרב זילניאלים ומטה, הפך הקלאבינג לבילוי שנחשב מאוד לא פופולרי ויקר שלא לצורך, ופורמט הבילוי החדש שבו שותים פחות (או אפילו בכלל לא!) וחוזרים הביתה בשעות הערב המוקדמות לכל המאוחר צובר תאוצה מרשימה. זקני מערכת "טיים אאוט" טוענים שבזמנם היו קוראים לזה פשוט "מסיבות של סחים", אבל האם אנחנו מקשיבים לזקנים? לעולם לא.

• הבועה
• מסיבות בתל אביב
• השוק היווני
• יפו
• עיריית תל אביב

>> שיר פופוביץ׳ היא שחקנית ויוצרת תוכן שחיה ופועלת בתל אביב ואם אתם לא עוקבים אין לכם מושג. בימים אלה – כלומר בימים שאין בהם מטחים של טילים איראנים – היא מפציצה סרטונים בטיקטוק ומככבת בהצגה"פותחות" של תיאטרון המשולש, קומדיה סקסית ולסבית למדי שכדאי לכם לראות ברגע שדברים פה יתחילו להסתדר (הם יתחילו להסתדר, נכון?)

>> חנות של חתיכים ושכונה שהיא תגלית השנה // העיר של מור קורל
>> לחם שהוא חוויה רוחנית וחנות גת סודית // העיר של יואב וינפלד

1. מלכה

בתור שומרת כשרות (טפו השם ישמור;), אני מתקשה למצוא בעיר מקום שבו יכולה לאכול הכל הכל וברמה גבוהה, והמלכה של אייל שנינותנת לי את הכל, פלוס אווירה אדירה, צוות מלצרים שבסוף הארוחה הופך לחברים, ושף בשם מוויסה שיש לו ידי זהב. פעם ראשונה בחיים שלא הייתי צריכה להוסיף מלח לכלום. בימי רביעי וחמישי יש אווירה חשמל על גבול מסיבה, ממליצה לשבת על הבר ברמות עם הנאדי באדי.
דרך בגין 146 תל אביב

2. ⁠אוטו בלי אוטו

ליין מסיבות גאוני של נטעלי וולנסקי. בכל שלישי מיטב הדיג'ייאים של העיר גורמים לנו לרקוד לשירים שאתה בדרך כלל צורח באוטו, בין היתר "מבול" של קרן פלס ושירי פסטיגלים וטלנובלות. זאת מסיבה שפשוט מצליחה להרים את כולם על הרגליים ולהרחיב את הלב, אין כיף ומשחרר מזה.

3. תיאטרון המשולש

המקום שקצת הפך לבית שלי. תיאטרון המשולש בניצוחם של יובל קורן, רום רזניק ונמרוד דנישמן המדהימים שאין דברים כאלה, צעירים ומוכשרים שהקימו תיאטרון גאה ובועט. אנחנו מציגים שם את ההצגה ״פותחות״ שהיא באמת קורעת וצבעונית במיוחד, ובערבים של ההצגה המבנה (היפהפה) של המרכז הגאה בגן מאיר לובש חג. לבוא להצגה שם זה לבוא לאירוע ממש. והיי, יש גם 30 אחוז הנחה בקפה עלמה המהמם שצמוד לתאטרון על האלכוהול (שמותר להיכנס איתו להצגה). אין מושלם מזה.
טשרניחובסקי 22א' (גן מאיר) תל אביב

4. היכל התרבות

בהיכל התרבות אני מציגה יחד עם נגני הפילהרמונית ויונתן רוזן/דני לשמן את ההצגה "הנס כריסטיאן אנדרסון" בבימוי יוסי גוז (מחזה של עודד אהרליך והדס קלדרון) ,יחד עם המנצח גיא פדר ובשיתוף התיאטרון הארצי. המקום הזה שהוא פיסת היסטוריה תל אביבית הוקם ב-1957 ולבוא אליו באמת נותן מין תחושה של להיות חלק ממשהו גדול. על הקירות תמונות של כל האמנים הכי גדולים במדינת ישראל וזה כבוד וזכות להיות חלק מההיסטוריה הזאת.
הוברמן 1 תל אביב

5. יורם לוינשטיין

ה-בית הרשמי שלי. המקום שהכיר לי את תל אביב בו למדתי כסטודנטית צעירה למשחק, לב לב שכונת התקווה וגם בית חנה רובינא. שם, באמת בתוך שכונת התקווה לצד שוק הבשר, נרקמים חלומות של סטודנטים ובמאים צעירים בזכות יורם לוינשטיין ולילך סגל. מקום שבעיניי הוא פאר היצירה והאומנות.
מבשר 22 שכונת התקווה תל אביב

מקום לא אהוב בעיר:

דיזנגוף סנטר. קודם כל ,חשוב לומר שהמקום הזה נגדי. יש בי חיבה למקום שהוא קפסולת זמן של תל אביב של שנות ה-90, אבל אני גם חשה סלידה עמוקה וחרדה אמיתית עם כל כניסה לשם. ממה אתחיל? אם זה המדרגות שבאמת נבנו בהשראת המדרגות של הוגוורטס ואני נשבעת שמשהו זז שם כל שניה כשאני מנסה להגיע לארומה, או אם זה העניין שבלילה יש כניסה אחת לחניון והכל חשוך ומפחיד. מקום חרדה ממש.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
האירוע שפותח את הלב שלי כל פעם מחדש הוא הצגה שבה אני משתתפת, "טוק טוק" של התאטרון הארצי מיסודו של סמי לוי, עם איציק כהן, יפית אסולין, גיא לואל, יובל סגל, דנה סמו, מיכל זיס ואבי גרייניק. אנחנו כבר מעל 300 הצגות של הטרפה הזאת והקהל לא מפסיק לשאוג מצחוק, בזכות דניאל רבינוביץ ואיתי ברלינר ואודי גוטשלק שבאמת ליהקו חבורה של אנשים מוטרפים שאוהבים אחד את השני.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
לא נעים לי לומר, אבל "חברים". אמא'לה התמכרתי מחדש. צפיתי בלי הפסקה ועזר לי לנשום.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
האמת שאני רוצה להפנות זרקור למשהו שהוא לא עמותה. הייתי מבקשת שתפתחו את העיניים וכשיש "הותר לפרסום" שמפלח לנו את הלב תקומו ולכו לתת כבוד אחרון לאנשים האלה שהקריבו את עצמם למעננו. אני משתדלת ללכת ללוויות של אלו שנתנו הכל למעננו.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
ענת ניר, רעות נגר ואדם כהן אבני שדואגים שהעיר שלנו תהיה יותר טובה יותר יפה ויותר תרבותית.

מה יהיה?
אני אדם מאמין ואני מאמינה שבאמת אנחנו עם מאוד חזק עם לב טוב ושיהיה טוב. מאחלת שהחטופים יחזרו כבר ונוכל להתחיל לאחות את הדברים ולהיבנות כעם.

• העיר שלי
• תיאטרון המשולש
• מלכה
• מסיבות בתל אביב
• היכל התרבות
• סטודיו יורם לוינשטיין
• דיזנגוף סנטר