>> בתל אביב אפשר למצוא בקלות פיצה טובה –את 24 הטובות ביותר תמצאו כאן– אבל רענן נוסל יש רק אחד (כדאי שתעקבו): פיציולו ומומחה לפיצה איטלקית, והישראלי היחיד שזכה להיכלל בפרויקט היוקרתי "100 הפיצות הטובות בעולם" מטעם האקדמיה האיטלקית הרשמית לאמנות הפיצה (A.O.C.R.I – Association of Official Certified Italian Restaurateurs). כבנו של מייסד ומנכ"ל "פיצה דומינו", נוסל חי ונושם פיצה מילדות. במקביל לתפקידו כסמנכ"ל הרשת וכיצרן בצק ("רענני'ס"), הוא עורך סדנאות מאסטר קלאס פיצה בכל העולם, מייעץ למסעדות פיצה מובילות ושופט בתחרויות בינלאומיות. זאת העיר שלו, רק אל תשאלו אותו אם אננס על פיצה לגיטימי או לא.

>>חנויות קטנות ומופלאות ושפע חסר תכלית // העיר של ורד נסים
>>מיץ התפוזים הכי טוב וחנויות ספרים כמו בחו"ל // העיר של שקד בשן
>>קצת ירוק לנשמה ומקומות שהיו חסרים בעיר // העיר של נטעלי בראון

1. הדסון

בעיניי, הדסון היא מסעדת הבשרים הטובה בישראל, נקודה. זו לא רק ארוחה, זו חוויה קולינרית שלמה. השף מתן אברהמס, מומחה בשרים ברמה הגבוהה ביותר, מצליח להפתיע אותי בכל פעם מחדש עם טעמים עמוקים, ביסים מדויקים ושירות שאין שני לו. במיוחד בשבילי הוא מכין שקדי עגל, שזה מעדן מלכים – אי אפשר לאכול הרבה אבל כל ביס הוא חלום. לכל חובב בשר מושבע בארץ ובעולם, זהו המקום לחוות את הטיפול הטוב ביותר בנתחים. אני תמיד בוחר רק את הטובים ביותר, ובהדסון עומדים בסטנדרט הזה תמיד.
הברזל 27 תל אביב (רמת החייל) // לילינבלום 41 תל אביב

2. חומוס אשכרה

אני מחובר לחומוס אשכרה בקשר רגשי עמוק – זהו החומוס האהוב עליי ומקום של מסורת. עוד כשהייתי צעיר, לפני הלחץ של הפיצריה שלנו בבן יהודה-ירמיהו (דומינו), הייתי עוצר שם עם אבא שלי בדרך לעבודה. היינו יושבים יחד על מנה אדירה של "משולש" – טעם שמחזיר אותי לאותם רגעים. זו נוסטלגיה שעד היום מצליחה לרגש אותי ומשמרת את הזיכרונות המתוקים של התקופה ההיא.
ירמיהו 45 תל אביב

3. מתי המקלל (אצל מתי)

אצל מתי המקלל יש את הבירה מספר 1 בעיר. המקום הוא מוסד אמיתי: שתיתי שם עוד כשהסבא, מתי "המקלל", ניהל את המקום, ואני ממשיך להגיע עד היום לנכדים שממשיכים את דרכו. זו חוויה אותנטית של בירה קרה וטובה באווירה שאין דומה לה. במיוחד בימי שישי, האווירה הופכת לחגיגה של ממש, מלאה בכיף והרבה קללות ססגוניות ביידיש ואוכל של פעם – דג מלוח אדיר עם לחם לבן. זו נוסטלגיה שאין שניה לה ואני ממליץ בחום לכל מי שמחפש מקום עם אופי והיסטוריה.
מטלון 41 תל אביב (שוק לוינסקי)

4. a

מסעדת a היא דוגמה למטבח שף מודרני בשיאו. יובל בן נריה הוא אחד השפים האהובים עליי בארץ ובעולם, והוא תמיד מצליח ליצור חוויה בלתי רגילה ואירוח מושלם. הטעמים שם הם אומאמיים ומדויקים, וכל חומר גלם מספר סיפור. למעשה, את כל חומרי הגלם המיוחדים שאני משתמש בהם לפיצות שלי, אני מביא משם, מיובל. זו הוכחה לרמת האיכות והחדשנות שהוא מביא לשולחן. האווירה והעיצוב מדהימים, וכשיובל יודע שאני בא – אני מקבל ביס ישר ממנו לפה שלי, וזה משהו שרק מיוחדים מקבלים.
מנחם בגין 121 תל אביב

5. פארוק בשוק

אני משתדל ללכת לפארוק בשוק בימי שישי. זו חוויה יפואית נעימה וטעימה שפותחת את סוף השבוע בצורה מושלמת. המקום מגלם את האווירה הים-תיכונית והשוק הצבעוני. אני אוהב את כל השוק, וחושב שהוא מזכיר לי את השווקים התוססים בחו"ל. הלוואי ששוק הפשפשים והאזור יחזור להיות תוסס ושוקק כמו שהיה בעבר.
רבי נחמן 6 יפו

מקום לא אהוב בעיר:

התחנה המרכזית היא לא רק "מקום", היא החמצה של עשרות שנים בלב העיר הכי מבוקשת בישראל. בזמן ששאר העיר דוהרת קדימה, האזור הזה נשאר מאחור, מוזנח ורווי בלאגן. החזון פשוט: ניקוי השטח, הוצאת גורמי הפשיעה והבלאגן והזרמת תקציבים ומשקיעים. אפשר להפוך את המקום הזה לפנינה של מסחר ומגורים ברמה הגבוהה ביותר בארץ. הגיע הזמן שהעירייה והמדינה יפסיקו להתעלם ויתחילו לבנות כאן עתיד חדש.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הופעה של התקווה 6 שעשתה לי טוב בלב. זו להקה מדהימה עם שירים כמו "בעולם שלה" שנותנים ללב וראש לעבוד. עומרי הסולן איש מדהים ויוצר מוכשר, ואני אוהב אותו.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה לאחרונה?
את הכוח להמשיך שאבתי לאחרונה מהסיפורים על החטופים, אבל כתבה אחת שריסקה אותי במיוחד ונתנה לי כוח היא הסיפור של לירי אלבג. אני מכיר את בני המשפחה וקרוב אליהם, ולראות את הכאב שלהם היה פשוט מצמרר. המאמצים הנואשים של אלי אלבג שניסה הכל – כולל הצעות כסף וזעקה שהוא מוכן "לחתוך יד בשביל הבת" – עשו לי צמרמורת עזה והזכירו לי כמה גדולה אהבת אב וכמה אנו פגיעים. זה המסר החשוב מכל: ילדים הם החיים שלנו והעתיד שלנו, ובלעדיהם אנחנו לא שווים שקל. משפחת אלבג, אני אוהב אתכם מאוד ומחזיק אצבעות.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני משתדל לתרום המון, ואני מאמין שזו חובתנו. אם אפשר להמליץ על כיוון, אני קורא לתרום לארגונים המסייעים לילדים נזקקים שמתמודדים עם בעיות נפשיות ובריאותיות (ויש לצערנו המון כאלה), ובמיוחד לעמותת "עת לעשות". העיקרון המנחה אותי הוא פשוט: חשוב מאוד לדעת לתת ורק אחר כך לקבל. הנתינה קודמת. אני איש של אהבה, וזה חשוב שכולם יאמצו את גישת הנתינה הזו – כי רק כך נבנה חברה טובה יותר.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אני משוכנע שהדור הבא של הנהגת העיר נמצא בידיים של אסף זמיר. הבחור הוא לא רק מוכשר, אלא מבריק וחכם, והוא כבר עשה דברים מדהימים. גם עכשיו נוכחותו מורגשת בעיר, והאסטרטגיה שלו לטווח ארוך משפיעה. אני רואה בו מחליף ראוי מאוד לרון חולדאי – הוא מביא עמו ניסיון עשיר גם בחברה האזרחית וגם בקשרי חוץ. זהו המכלול המדויק שנדרש לעיר גלובלית כמו שלנו. החלום שלי הוא שאסף יקח את המשוכות ויצעיד את תל אביב קדימה לשנים יפות, טובות ומפותחות עוד יותר. הוא הדור הבא של העיר שלנו, ללא ספק.

מה יהיה?
אני חושב שבסוף בסוף בסוף יהיה פה טוב כמו פעם. אני לא נכנס לפוליטיקה, אני רק יודע שלנו יש את החומר גלם האנושי הטוב בעולם ומקווה באמת באמת שיהיה פה שקט ונצליח לחיות אחד עם השני באהבה ובנתינה. ישראל זאת המדינה שלי ותל אביב היא העיר שלי.

• העיר שלי
• פיצה
• הדסון
• מתי המקלל
• יובל בן נריה
• פארוק בשוק
• התחנה המרכזית הישנה
• אסף זמיר

>> טל כץ היא תל אביבית, וונדר וומן, אמא ופעילה חברתית. ספרה החדש "באגאדובא", שיצא ממש בזמן לשבוע הספר, הוא נובלה המתארת בזרם תודעה
מכמיר לב, רועש ואסוציאטיבי את קינת הספירה לאחור של קשר זוגי. הוא לא דומה לשום דבר שקראת קודם ואנחנו ממליצים לכםלרכוש אותו בדחיפות כאן(או ברשתות הספרים, גם בסדר).

>> תופעה של חופש טהור ומסעדה לרקוד בה בכיסא // העיר של איתי דורון
>> בועה של קיום משותף וקפה למצוא בו שקט // העיר של מאיה קוסובר

הם איתנו על ספסלים, עמודי חשמל ותמרורים, גם בכניסה למקומות הבילוי תור ארוך של מבלים ומבלות שהפכו למדבקות זיכרון, מכל עבר שלטים דהויים הקוראים להחזרת החטופים "עכשיו!", חנויות נעולות ועליהן מתנוסס שלט: "חיסול!", ולצד כל אלה החיים וענייני היום. וזו רק השמחה שנעדרת בעיר שלא נרדמת. 614 יום ל-7 לאוקטובר ונראה שהזמן הורג לא רק אותם, גם אותנו, בשקט מבפנים.

1.ימי אימוץ בגן מאיר

מדי שישי בדרך משוק הכרמל לדיזינגוף סנטר ומשם לפרלמנט שישי ב"שאטו שועל", עוצרת לליטופים ותמיכה בכלבים נטושים. זיגי הכנעני האהוב שלנו הוא חלק כל כך חשוב מהמשפחה!אני מקווה שבקרוב גם בישראל יחול איסור על התעשייה האכזרית של הרבעה וסחר בכלבים גזעיים. ועד אז, אם אתם מתכננים לצרף למשפחה חבר על ארבע חפשו את חסרי הבית טובי הלב שמחכים לכם בכלביות ובימי האימוץ.
המלך ג'ורג 32 תל אביב (יום ו' 16:00-11:00)

2. דיסק סנטר

חנות המוזיקה האיקוניות שבראשית דרכה הייתה חנות הדיסקים הגדולה בישראל. בן סולימאן, בעל החנות, נמצא שם מדי יום כבר ארבעים שנה (!) עם צוות המופלאים שלו, ידענים ומביני עניין במובן הרחב מאוד של המילה. בדיסק סנטר מתייחסים ברצינות גדולה ומקצועיות לכל משימה להשיג שיר, מהדורה מיוחדת, אלבומים מכל העולם, תקליטים חדשים וגם נדירים שיחייכו לכם את הלב.מוזיקה היא חלק בלתי נפרד ממני, עבדתי בדיסק סנטר בשנות העשרים לחיי, קיבלתי שם הצעה לדייט מצ'אק נוריס (שצילם סרט בארץ), פגשתי את מטאליקה ורדיוהד (שהגיעו למפגש מעריצים) וגם את מייקל ג'קסון (שהזמין אותי להופעה ולגלידה שנזללה יחד על ריצפת החנות).
דיזנגוף סנטר קומה 3 תל אביב

3. שוק לוינסקי

אני דור 11 בתל אביב, משפחתי התמקמה אז מחוץ ליפו באזור לא מאוכלס (כיום נווה צדק). בלוינסקי מלווה אותי זיכרון נעים של נשות המשפחה בדרך לחבשוש, חנות התבלינים הטובה בעולם, שגם הן קנו בה. משם ממשיכה לביקור קצר בבית הכנסת אליהו הנביאשנבנה בתרומת משפחתי בראשית המאה הקודמת, ומשם שוטפת את הבלוז על ימים שהיו ואינם בשליש גולדסטאר אצלמתי המקלל.
חבשוש תבלינים החלוצים 18 תל אביב // בית הכנסת אליהו הנביא רחוב לוינסקי 44 // מתי המקלל מטלון 41

4. THE LUX

מטבח שוק מקומי שהפך למוסד האוכל של רמת החייל. בימים עמוסים הם מסדרים את המצפון ההורי שלי עם משלוחי אוכל ביתי אמיתי לכל השבוע. הכל שם תמיד טעים, נקי וטרי. הם מציעים מגוון עשיר המתאים לכל סוגי האכלנים והרגישויות והמחירים הוגנים (כשר).
הנחושת 3 תל אביב //www.The-lux.co.il

5. המזח הכי רומנטי בתל אביב

תל אביב זה בשבילי קודם כל ולפני הכל הים. מאז ה-7 באוקטובר אני כבר לא יוצאת לצעידות בוקר בים, מרגישה רגועה יותר לצעוד חבוקה בין בניינים ומרחבים מוגנים וזמינים.כל רצועת החוף של תל אביב-יפו היא מרחב מרומם נפש עבורי, במיוחד מזח המרינה שנראה כמו גלויה מארץ רחוקה, לנשום קצת שפיות, להרים את הראש, לדמיין איזה אופק.

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

תנופת ההתחדשות העירונית צובעת את העיר הלבנה בשחור, עם עוד ועוד בניינים אפורים ומרפסות שחורות. נראה שבמסגרת ההתחדשות העירונית עיריית תל אביב בחרה שלא להוקיר את הייחוד האדריכלי, התרבותי וההיסטורי שלה כ"עיר הלבנה" ומרכז באוהאוס עולמי וחבל שכך.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
ההופעה "ג'ארק קריבק" של דודו טסה וג'וני גרינווד.חוויה מהפנטת של מזרח תיכון ישן. נגני פרקאשן, עוד וטאולה לצד גיטרות חשמליות, זמרים ומוזיקאים מרמאללה, עיראק, קהיר, דובאי, תימן וכמה הלב מתרחב כשהגבולות מטשטשים, כשהדאגות מפנות את מקומן למוזיקה והלהבה הנעימה של התקווה שוב נדלקת.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
התערוכה"ארץ אם" של רות פתירבמוזיאון תל אביב.אחת התערוכות היצירתיות והמרגשות שנראו כאן. פתיר משלבת ארכיאולוגיה ישראלית קדומה עם טכנולוגית וידאו מתקדמת, מחטטת בקרביים של פולחן הפוריות בישראל. ראויה לציון עבודת וידאו "המקוננות" בה היא מקימה את צלמיות הנשים השלמות והשבורות הפוריות והבלתי פוריות לתהלוכה של אבל ומחאה ברחובות תל אביב.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
ממליצה לתמוך במטה משפחות החטופים כי זה לא שמאל ולא ימין זה ללכת ישר עם הבחירה המוסרית היחידה שיש לנו להחזיר הביתה את : תמיר אדר, אלון אהל, יוסף אוחנה, אבינתן אור, דרור אור, גיא אילוז, מוחמד אלאטרש, רונן אנגל, מתן אנגרסט, אביב אצילי, אלקנה בוחבוט, אוריאל ברוך, סהר ברוך, גלי ברמן, זיו ברמן, רום ברסלבסקי, רן גואילי, מני גודארד, גיא גלבוע דלאל, הדר גולדין, ביפין ג'ושי, אביתר דוד, עוז דניאל, איתן הורן, ענבר הימן, מקסים הרקין, אילן וייס, אריה זלמנוביץ, טל חיימי, אסף חממי, איתי חן, נמרוד כהן, שגב כלפון, איתן לוי, שי לוינסון, ג'ושוע לואיטו מולל, איתן מור, עמרי מירן, אליהו מרגלית, עומר נאוטרה, תמיר נמרודי, יונתן סמרנו, סודתיסאק רינתלאק, סונטאיה אוקארסרי, דניאל פרץ, מתן צנגאוקר, אריאל קוניו, דוד קוניו, עמירם קופר, בר קופרשטיין, עפרה קידר, ליאור רודאיף, יוסי שרעבי, עידן שתיוי.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
הציירת והפסלת רחל טימור המתעדת בעבודותיה המפעימות את תל אביב כבר מעל 50 שנה.גם בגיל 82 היא ממשיכה לצייר ולפסל בהשראת העיר תל אביב בגלריה שלה בנוה צדק בתל אביב. רחל טימור, שבזמנה החופשי היא אימא שלי וסבתא אוהבת לבנים שלי, הפכה את אהבתה לעיר למפעל חיים תרבותי מרגש.
גלריה רחל טימור // שבזי 32 תל אביב

מה יהיה?
"לא אשקוט כי ארצי שינתה את פניה" (אהוד מנור)
אני מאמינה שבמוקדם או מאוחר אזרחים ואזרחיות מכל הקשת הפוליטית, שאוהבים את המדינה ואת החיילים המהממים שלנו יותר מכל אינטרס פוליטי פנימי כזה או אחר, יעצרו הכל בזעקת די! שתהדהד ותגיע ותשנה את סדר העדיפויות הלאומי, ביטחוני, חברתי והערכי שלנו.

• העיר שלי
• ספרות ישראלית
• גן מאיר
• דיסק סנטר
• חבשוש
• מתי המקלל
• רמת החייל

>> ב-12 השנים האחרונות טל פייגנבאום הוא שף בקבוצת שמואלי, מתוכן שנתיים כשף של קלארו. בשבעה באוקטובר הוא היה בבית בתל אביב, מתכונן לבראנץ' של קלארו. "כמו בכל סופ"ש. לקחנו את הילדים ורצנו למקלט, ובימים הראשונים נסעתי הלוך ושוב אל בית הורי בטבעון. התחברתי לעשרות המתנדבים שהגיעו אלינו לקלארו לבשל לחיילים, למפונים ולכל מי שצריך. כמו כולם אני נע מאז בין יאוש לתקווה שיהיה פה טוב ושנפסיק להיות אדישים". בימים אלה הוא מבלה את מרבית זמנו בקו תל-אביב-לונדון, כשהוא מלווה באופן צמוד את פתיחתה של האחות הצעירה של קלארו שנפתחה לפני מספר חודשים בבירה האנגלית.

>> חנות ממתקים לדייטים ותחנת רק"ל שמביאה מזל // העיר של לייקה
>> להביט בים מלמעלה ולהיות תיירת בתל אביב // העיר של סיון טלמור

1. מתי המקלל

החמארה הכי ותיקה בלוינסקי היא הכי תל אביב בשבילי. אני עובר שם תמיד על הדרך, נהנה להיות זבוב על הקיר ולשמוע את הזקנים מרכלים ומקללים. המקום תמיד מרגיש לי כמראה למדינת ישראל. אני שותה 3-2 בירות, מנגב כבד קצוץ ואיקרה וממשיך את היום קצת יותר שיכור והרבה יותר מאושר.
מטלון 41

2. צומת הרחובות לוינסקי-לבנדה

כבנאדם שרוכב על אופניים מרבית יומו, אני עובר את הצומת הזו מהבית בשפירא לקלארו בכל שעות היום. בכל שעה היא נראית אחרת – מחיילים במדים בדרך לתחנה המרכזית ועד ילדי בית ספר, עובדים זרים ונרקומנים. כל הפסיפס של דרום תל אביב בקרן רחוב אחת.

3. אטלס שפירא

בעיר גדולה כל אחד צריך בר אחד שבו יכירו אותו. זה הבר שלי. רן, הבעלים, הפך לחבר. הבירה מעולה והחמוצים פצצה. בשעות היום המקום מתפקד כבית הקפה הכי חמוד בשכונה.
מסילת ישרים 15א'

4. פיתה פנדה

בכנות ישירה – עידן הבעלים ושירן המנהלת הם חברים. אבל כיף לראות שיש מקום שכל כך מאמין במוצר שלו בלב שלם. השניים יודעים לעשות שמח, יודעים שהם טובים וזה חלום. אגב, הפיתה חציל היא הכי טובה בעיר!
מל"ן 45

5. חומוס בשבת באוגנדה

המאכל האהוב עלי הוא חומוס. באוגנדה, הבר בסמטת בית הבד, מגישים את החומוס הזה רק בשבת בבוקר. זה החומוס הכי טוב בעיר בשבתות בבוקר. עם בירה קרה וסיבוב עם הילדים בפארק המסילה – זו תל אביב האמיתית בעיניי.
סמטת בית הבד 5

מקום לא אהוב בעיר:

פלורנטין, השכונה שגרמה לי להתאהב בתל-אביב. שם נולדה בתי הבכורה אריאל. אז הייתה תחושה שכונתית ונעימה. היום צפוף, רועש ומלוכלך. שכונה שחשוב לשים עליה דגש כי היא מגדלת את הדור הבא של העיר.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
עונת הפסטה בסדרה "Chef's Table". כל הפרקים והעונות של הסדרה הזו מצוינות. ספציפית, עונת הפסטה סיפקה לי המון השראה וגרמה לי לחשוב על אוכל, לקנא ולקבל השראה אין קץ.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
השיר "Going Home" של להקת Full Trunk. אני מחלק את זמני בשנה האחרונה בין לונדון לתל אביב והשיר הזה ספציפית, כמו הרבה משירי הלהקה, מרגישים כמו פסקול חיי – זר בעיר גדולה.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
קנו ירקות אצל הירקנים, המגדלים והחקלאים – זו שליחות בעיניי. ובכללי, תחפשו את המכולת הקטנה ליד הבית. תמיד אפשר למצוא שם דברים מעניינים ומגניבים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
כל מי שמגיש אוכל ומוזג אלכוהול בימים אלה. האנשים האלה מצילים אותנו.

מה יהיה?
מי יודע? מפה אפשר רק לעלות… (נקווה).

• העיר שלי
• אוכלים שותים
• קלארו
• אוגנדה
• פיתה פנדה
• מתי המקלל
• פלורנטין

1. מתי המקלל

החמארה האגדית בשוק לוינסקי. בגלל האנשים שבאים מכל הקצוות האפשריים של החברה. אפשר לשבת שם בשקט ולבד, למרות שתמיד קורה שם איזה משהו: החל בשיחות עד לדיבורים של חכמת חיים וכו׳. מקובל פה לחלוטין לשתות בירה של 8:00 בבוקר.
מטלון 41

2. כיכר מסריק

בגלל ההרגשה של חו״ל. שלא כמו בדרום העיר לרוב נקי פה. החנויות ובתי הקפה הם של אנשים המתגוררים בצפון העיר.

3. מתחת לגשר של מלון הילטון

פינה חצי-סודית שלרוב אנשים לא מגיעים אליה. יש שם ספסל בדיוק מתחת לגשר, כשבמיקום הזה ניתן לייצר אקוסטיקה של כנסיות מהמאה ה 12! אפשר לשבת ולמחוא כפיים או סתם לשיר לשמיים.

4. שכונת פלורנטין

כי זה הסטודיו והבית המוזיקלי שלי משנת 92. אני הכי אוהב להגיע לשם ממש מוקדם יחד עם מעמד הפועלים, ואז אחרי שעתיים-שלוש של עשייה לצאת מהסטודיו בריחוף חלקי אל הנגריות ולריח הדבק, לצד בתי הקפה והאנשים שזה עתה יצאו ממסיבה.

5. לשוטט על הקטנוע כשהעיר שקטה

בעיקר ברחובות הצדדיים. בלי כל מטרה רק כדי להכיל את הסביבה. זה מאוד מרגיע.

6. רוטשילד 88, פינת בלפור, על המרפסת

זאת פינה חמה ומיוחדת עבורי. בכל פעם שאני עובר בה אני אוסף ד"ש מהפסלים של אמא שלי, עפרה צימבליסטה.

מחר (31.12) ב-13:30 תחנוך תזמורת 'מפעל המוזיקה' בניצוחו של חן צימבליסטה את ביתם החדש באקדמית תל אביב-יפו בקונצרט חגיגי. הכניסה חופשית.לפרטים נוספים

• העיר שלי
• המלצות של מקומיים
• מתי המקלל
• חן צימבליסטה
• פלורנטין
• שדרות רוטשילד

• Facebook
• Twitter
• Email

מתי לנדנשטיין, הבעלים של החמארה הוותיקה בשוק לוינסקי, שנודעה בשם "מתי המקלל" נפטר הבוקר והוא בן 90.

לנדנשטיין היה ניצול שואה ששרד לבדו את המלחמה לאחר שכל בני משפחתו נספו. הוא עלה לארץ בשנת 1947, ואת החמארה בלוינסקי קנה בשנת 1973. המקום שתופעל בשנים האחרונות בידי בנו איציק ונכדו שמוליק נודע בזכות הבירה האיכותית שנמזגה בו והמנות הטעימות שכללו הרינג כבוש, מקושקשת עם קבנוס, ושאר מטעמים פשוטים, ובזכות הלקוחות הקבועים שפקדו את המקום ונהגו להמליח את הבירה, מנהג שמקורו אינו ברור.

את כינויו "מתי המקלל" קיבל לנדנשטיין בעקבות נוהגו לקלל את הלקוחות, במיוחד את אלו שחיבב, הרגל שמיתן מעט עם השנים.

• אוכלים שותים
• מסעדות
• שוק לוינסקי
• מתי המקלל