Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
נור מדורגת במקום השני ברשימת המסעדות הטובות בניו יורק
בדירוג 30 המסעדות החדשות הטובות בעיר של טיים אאוט ניו יורק דורגה נור במקום השני - והקדימה אפילו את 11 מדיסון פארק האוחזת בשלושה כוכבי מישלן ובתואר המסעדה הטובה בעולם של סן פלגרינו
מסעדתנורשלמאיר אדונילא מפסיקה לקצור שבחים מהתקשורת האמריקאית: באוגוסט האחרון זכתה המסעדה בדירוג שלשני כוכביםובהמלצת המערכת בניו יורק טיימס,ה-Gotham Magazine התלהב מחלת הדבש והשום עם קרם פרש, מהחריימה הקזבלנקי ומפרפה כבד האווז עם פרחי השומר ומי הוורדים, ב-Eater NY עפו על הטרטר הפלסטיני ורק בתחילת החודשפירגנה למסעדהגם כתבת הניו יורקר שכתבה כי נור ״מציגה את טעמי המזרח התיכון בצורה חדשנית הרחוקה מקלישאות הפלאפל והבאבא גנוש".
עכשיו, זוכה המסעדה להישג נוסף – היא מדורגת במקום השני ברשימת30 המסעדות החדשות הטובות בניו יורקשל Time Out New York, רשימה שנתית המדרגת את המסעדות הטובות בעיר, ועוקפת בדירוג גם מסעדות נחשבות כמו 11 מדיסון פארק המעוטרת בשלושה כוכבי מישלן והוכרזה כמסעדה הטובה בעולם בדירוג 50 המסעדות הטובות של סן פלגרינו.
מאיר אדוני. צילום: נמרוד סונדרס
בנימוקים לדירוג נכתב כי אדוני הוא האחרון בשורת השפים הישראלים המביאים את המטבח הישראלי לניו יורק, וכי הוא מביא עמו השפעות מכל רחבי הלבנט, ממסורות יהודיות וערביות ועד לשורשיו הצפון אפריקאים.
המנה המומלצת בנור, על פי עורכי הדירוג, היא הסביצ׳ה פני פורי – טונה נאה עם קצף יוזו, משמשים מיובשים, שקדים ופלפלי הבנרו, מנה שזכתה לשבחים גם בכתבה האחרונה בניו יורקר.
מאיר אדוני אמר הבוקר ״אחרי שנים שחלמתי להגיע לניויורק עם מסעדה הרגע הזה קרה לפני 7 חודשים ונור נולדה. מהתחלה העיר קיבלה אותנו בהתרגשות פירגון וצפייה ענקית. כולם רצו להבין מה עומד מאחורי ההגדרה של מטבח מזרח תיכוני מודרני. היום אני מאושר וגאה בהישגים של נור ומוחמא מהחיבוק המרגש שהעיר מעניקה לנו. לא יכולתי לחלום על טוב יותר מזה ואני גאה להביא את הבשורה של המטבח המזרח תיכוני לניו יורק ולעולם כולו. בהזדמנות זאת אני אודה לשותפיי דניאל שיין וגדי פלג ולצוות הטבחים והפלור המדהים של נור״.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
הכוכבים של נור: הניו יורק טיימס העניק למאיר אדוני שני כוכבים
המבקר התפעם מהקוסקוס הלובי ומהקדאיף, וציין כי אדוני מתכנן לפתוח מסעדה נוספת בניו יורק. אדוני: "קיבלנו היום עוד הוכחה לכך שאם חולמים מספיק חזק ועובדים מספיק קשה, חלומות מתגשמים"
מסעדת נור. שוק הדגים של עכו נוחת בניו יורק (צילום: Paul Wagtouicz)
נור, המסעדה שלמאיר אדוניבניו יורק, זכתה הערב בדירוג של שני כוכבים בניו יורק טיימס, פלוס המלצת מערכת. המבקר, פיט וולס, התפעל מהמסעדה הים תיכונית־מודרנית שפתח אדוני במנהטן באפריל האחרון בפינת רחוב עשרים ופארק אבניו סאות', והעניק לה שני כוכבים מתוך ארבעה, מה שמוגדר כציון טוב מאוד. ציונים גבוהים יותר מוענקים בדרך כלל על ידי הניו יורק טיימס רק למסעדות של מעל 300 דולר לסועד (כ־200 מסעדות בלבד מתוך 17 אלף בניו יורק זכו לשני כוכבים).
סקאלופ סשימי בנור, ניו יורק. צילום: Paul Wagtouicz
וולס כתב בביקורת כי "לא ניכר שאדוני מחלק את זמנו בין שתי המסעדות שלו בתל אביב, למסעדת נור שבמנהטן ולביתו שלא רחוק מירושלים". המבקר מציין את החיבור היחודי שעושה אדוני בין המטבח הערבי לצפון אפריקאי (טעמים ממרוקו, לוב, ישראל, סוריה ותימן) ומתפעם משכבות התחכום שבטרטר הפלסטיני ומהקוסקוס. כזכור, לא מזמן השף גורדון רמזי הביע את התפעלותו ממסעדת נור בפוסט מפרגן.
לפעמים חלומות מתגשמים, מאיר אדוני. צילום: נמרוד סונדרס
אולם למרות הטונים האוהדים, וולס גם מבקר את סגנון הבישול של אדוני, ומגדיר את חלק מהמנות כ"סובלות מהיפראקטיביות שבוודאי מונעת מהרצון להרשים". למשל, ב"מנת הטרטר הפלסטיני המורכבות גורמת לכאוס, אך אינה מפילה את המנה", ובמנת הסקאלופ היה מוטב לדעתו להסתפק רק ברוטב אחד. עם זאת הקוסקוס מוכתר כ"מנת הקוסקוס הטובה ביותר" שאכל המבקר. בהמשך טוען וולס שאדוני מתכוון לפתוח מסעדה נוספת בניו יורק, ובאופן אישי הוא מקווה שזאת תהיה מסעדה צפון אפריקאית ומפנטז שאדוני יבנה תפריט שלם על קוסקוס בסגנון לוב. מה שבטוח, כל עוד המחירים אינם נוסקים, וולס רואה במסעדות של אדוני הבטחה של ממש.
לא פורמלית, נור בניו יורק. צילום: Paul Wagtouicz
אדוני מסר לטיים אאוט בתגובה: "אני מאושר עד דמעות לקרוא ביקורת כזאת בניו יורק טיימס ושמח לקבל הערכה כזאת. נור היא שגרירה של הקולינריה הישראלית והמזרח תיכונית. כולנו קיבלנו היום עוד הוכחה לכך שאם חולמים מספיק חזק ועובדים מספיק קשה, חלומות מתגשמים. אני מעניק את הכוכבים של נור לכל טבח וטבחית בישראל שממשיכים להאמין שהכל אפשרי".
ומה עם המסעדה הנוספת שהניו יורק טיימס מזכיר בביקורת?
"מתישהו היא אכן תיפתח. חושבים על מסעדה כשרה, אבל כל האופציות פתוחות כרגע".
סבאח אל נור: אכלנו במסעדה החדשה של מאיר אדוני בניו יורק
מרתה סטיוארט סימנה את הקרפצ'ו חציל, הניו יורק פוסט כתב שהקובנה "ממכרת באופן מיידי", במטבח מבשלים טבחים ישראלים ומהרמקולים בוקע "מלכת השושנים". אכלנו בנור, החדשה של מאיר אדוני בניו יורק
מסעדת נור. שוק הדגים של עכו נוחת בניו יורק (צילום: Paul Wagtouicz)
מארחת אמריקאית מנוסה וחייכנית, כזאת שנראה שכבר ראתה מסעדות נפתחות ונסגרות בעיר, מברכת אותי לשלום בדלת הכניסה לנור – מסעדתו החדשה והמדוברת של מאיר אדוני, שנפתחה לפני שבועיים ברחוב 20 במנהטן, ליד ברודווי, בתפר הדרומי של מידטאון, אזור שלאחרונה, בעקבות פתיחתן של מספר מסעדות, הוכרז כמקום החם של עולם האוכל הניו יורקי. "הזמנת שולחן?", היא שואלת בנימוס ומלווה אותי לכיסא שלי בבר, שניצב בכניסה לחלל המסעדה האינטימי הממוקם בקומת מרתף צנועה. מהבר הארוך יוצאים בזה אחר זה קוקטיילם ים תיכוניים. מולו ממוקם אזור ישיבה קטן עם שולחנות עגולים לזוג או לארבעה אנשים; סך הכל מכיל המקום כ־60 מקומות ישיבה.
מהרמקולים בוקעת מוזיקה ים תיכונית וישראלית (ברגע אחד במהלך הערב נשמע השיר מלכת השושנים של עדן בן זקן). עיצוב המקום פשוט ונקי, בגוונים בהירים של לבן, קרם ושיש, עץ בהיר וגוונים של ירוק עם נגיעות מזרח תיכוניות כמו רצפה מצוירת. שיקוף של הטעמים המורכבים של אדוני?! באחורי המסעדה, קרוב למטבח, האווירה נעימה ואפלולית, נגועה באור זהוב, מתוחכמת אבל ללא יומרות. צוות המלצרים מורכב משילוב של אמריקאים וישראלים ניו יורקים וגם במטבח הארוך, הצר והמתפתל (בכל זאת, הנדל"ן במנהטן מוגבל) שובצו טבחים ישראלים.
מגשים חלום אמריקאי. מאיר אדוני. צילום: נמרוד סונדרס
אדוני, שעקב פרוצדורות מנהלתיות נאלץ לדחות את פתיחת המסעדה בכחצי שנה, קצת צרוד אחרי שבוע הרצה וארבעה ימים מאז הפתיחה הרשמית. "בתור טבח ושף שהמהות שלו בעולם היא להגיש אוכל לאנשים ולרגש אותם דרך האוכל, המסעדה הזאת מאפשרת לי להגיע למיליוני אנשים. אני רוצה לבשל לעוד ועוד אנשים", הוא אומר בהתרגשות. על החלום הזה מדבר כבר שנים רבות, ובשנה האחרונה הוא בילה על הקו תל אביב־ניו יורק כדי סוף סוף להגשים אותו.
על אף שצריך להזמין לנור שולחן שבועיים מראש, המקום חצי ריק – המטבח מתרגל את הכנת המנות המורכבות של השף מישראל ומשתדלים לא להעמיס על המערכת. כרגע המסעדה פתוחה רק לארוחת ערב, אך בהמשך תיפתח גם לבראנץ' ולארוחת צהריים במטרה להפוך מוקד לאנשי העסקים בסביבה.
נור, אדוני בגרסת ניו יורק. צילום: Paul Wagtouicz
אדוני, בז'קט שף שעל זרועו תפורים הלוגואים של ארבעת המסעדות שפתח בתל אביב (כתית, מזללה,בלו סקייולומינה) ועל ראשו כובע בייסבול של הניו יורק ניקס, מתרוצץ בין המטבח ללקוחות, מוודא שהכל בסדר, מסביר על המנות, נותן הוראות למלצרים ומשגיח על כל מנה שיוצאת. בשולחן קטן למשל יושב לבד לקוח מבוגר, הוא עוצר את השף ומודה לו על אחת הארוחות הטובות שאכל בשנים האחרונות. אדוני מחייך חיוך רחב, נבוך מעט, לוחץ את ידו וממשיך למטבח.
מי הסועדים שהגיעו? שילוב של ישראלים סקרנים שבאו לטעום מה בישל השף הסלב ויהודים שנמשכים לבישול מארץ הקודש וסביבותיה, אבל גם תושבי השכונה שרוצים להכיר את השכנה החדשה. אדוני חושב שאנשים שיגיעו לנור יגיעו כדי לחוות את טעמי המזרח התיכון הלא מוכרים עם טוויסט עדכני. "בעיר הזאת יש הכל מהכל מלבד מטבח מזרח תיכוני. זה מטבח שמתחיל להתפתח פה עכשיו, אבל אין מסעדה אחת שמביאה את השפה של כל האזור במונחים של ניו יורק 2017. אני לא עושה פה מנות אותנטיות. אמנם כל המניו מבוסס על הרפרטואר הקולינרי של המזרח התיכון, אבל אני עושה לזה מיקס ברוח שלי".
אז מה אוכלים פה?
כשאני שואל את אדוני איזו מנה תהפוך לדעתו לכוכבת המסעדה הוא מצביע על מנה של קרפצ'ו חציל; מרתה סטיוארט, שהגיעה לאכול יומיים אחרי הפתיחה, התלהבה ממנה מאוד לדבריו. זאת מנה טיפוסית של אדוני: לחציל קלוי על האש, חתוך דק, הוא הוסיף זילופים של טחינה גולמית וסילאן בספירלה מפתה, פיסטוק קלוי, זרעי כוסברה, פירורים פריכים של פטה, מי ורדים ופרחי עירית שומית ובזיליקום. החציל מעולם לא נראה טוב יותר. הטעמים ייחודיים (מתוק־מלוח־חמצמץ), והמרקם נימוח וקראנצ'י.
היד של אדוני בנור ניו יורק. צילום: Paul Wagtouicz
חלק מהמנות, כגון טרטר פלסטיני ופריקסה מוח עגל, הגיעו, עם שינויים קלים, מהמטבחים של המסעדות של אדוני בישראל, המזללה וכתית בעיקר. מנת נהר הירדן ("דונאטס מרוקאיות", כפי שמכנה אותן אדוני) הייתה מתקתקה ומפתיעה – פורל מעושן מעורבב עם שקדים, כרשה, טימין וחמאה, עטוף בקרפצ'ו של תמר מג'הול ומטוגן בבלילה של ספינג'. כל זה מגולגל בתערובת של סוכר ותבלינים מרוקאיים ומוגש עם ויניגרט הדרים. התוצאה בחך היא לסירוגין גלים של פריכות ורוך מעושן של דג. חומרי גלם מקומיים, בעיקר פירות ים, השתלבו גם הם במנות של נור, למשל במנה המכונה "חוף מרוקו" שנבנתה בהשראת סלט גזר מרוקאי: תמנון בגלייז עגל ותבלינים, גזרים צבעוניים, קרם גזר, יוגורט עם כמון ועדשים שחורות. מנות נוספות בעלות שמות יצירתיים שמחכות לסועדים פה הן "גפילטע שרימפס" עם חזרת וירקות מוחמצים, "חריימה קזבלנקה"- חריימה של דגים ומולים שמוגש לצד קוסקוס, ו"רחת לוקום על ההאדסון" – כבד אווז חרוך שמוגש עם ריבת רוברב, תאנים יבשות, פיסטוק ויוגורט דבש בוויניגרט קפה־תמרינד.
סקאלופ סשימי בנור, ניו יורק. צילום: Paul Wagtouicz
גם ללחם יש מקום של כבוד במסעדה והוא קיבל נפח משלו בתפריט. אפשר למצוא שם את הקובנה המפורסמת של אדוני בצד בייגל ירושלמי רך וחלת שום ודבש. "הלחם הוא אישו במזרח התיכון ואני מכבד אותו", אדוני אומר, "אצלנו זה הלב". מחירי המנות נעים בין 7 דולרים לחלה ועד ל־67 דולרים למנת סקלופ. המנות נדיבות ורבות מהן מיועדות לחלוקה. בנוף המקומי, ובהתחשב בעובדה שמדובר בביסטרו, אין מדובר במסעדה זולה.
והתגובות?
למרות המחירים נראה שבניו יורק מתלהבים מהתושבת החדשה. האתר הקולינרי Grub street כבר הספיק לדרג את נור במקום השישי ברשימת המסעדות החמות בניו יורק השבוע. הניו יורק פוסט פרסם כתבה שבוע לאחר הפתיחה, כינה בה את האוכל של אדוני "יצירתי וחיוני" וציין שהקובנה "ממכרת באופן מיידי". רבקה פישביין מהאתר Gothamist, שביקרה במסעדה בתקופת ההרצה, אמרה שבדרך כלל היא סקפטית לגבי כל סוג של גפילטע פיש, אבל שהגפילטע שרימפס של אדוני "יותר דומה למילוי של דאמפלינג והיה טוב למדי". באתר הביקורות הפופולרי Yelp נראה ששמו של אדוני הולך לפניו. סועד בשם אקירה התלהב מהארוחה בנור ואמר שהמקום הוא פנינה שלדעתו תתמלא עד אפס מקום בקרוב. הוא כותב ש"חייבים לנסות את הסופגניה המרוקאית שהשאירה אותו "ללא מילים". על כבד האווז הוא אמר שהוא "כנראה הטוב ביותר והיצירתי ביותר שאכלתי מעולם". הגולש מייק אמר שהלחמים במקום מדהימים ושלמרות שנרתע בהתחלה ממנת פריקסה המוח העגל היא הפתיעה ושבתה אותו. שניהם נתנו למקום חמישה כוכבים.
אדון עולם: מאיר אדוני שואף להשכין שלום במזרח התיכון דרך הצלחת
במהלך אוקטובר יגשים מאיר אדוני את החלום הכי גדול שלו ויפתח את נור בניו יורק - מסעדה שתביא את האוממי המזרח תיכוני לאמריקאים ותנסה להשכין שלום אזורי, לפחות בצלחת
לפחות על פי קבלת הפנים שערך לו ה"ניו יורק טיימס", מנהטן מחכה למאיר אדוני. כתבה שהתפרסמה בעיתון בספטמבר ועסקה באזור המסעדות הלוהט החדש של העיר – רחוב 20 והסביבה – נפתחה כך: "השף סלב, שבמשך ארבע שנים חיפש את המקום הנכון בניו יורק, נוחת ברחוב 20 מזרח", נכתב ב"ניו יורק טיימס". "אף שלאדוני יש ארבע מסעדות בתל אביב, בניו יורק לדבריו הוא מתחיל כאנונימי. 'זה ממש מפחיד', הוא אומר, 'יש לנו הזדמנות אחת ואנחנו חייבים לנצח בה'".
אדוני תיאר בפני ה"ניו יורק טיימס" את המקום כמסעדת קז'ואל בסגנון בראסרי. השם "נור" פירושו "אור" בעברית ו"להבה" בערבית, "כמו המזרח התיכון החדש", הסביר. הוא מתכנן להגיש בה סלט גזר מרוקאי עם תמנון; לחם תימני עגול בשם קובנה, ובחורף – קערות של מרק עוף: ראמן יהודי, פירט העיתון.
אדוני (43) מגיע לניו יורק כשהוא עומד בראש ארבע מסעדות בישראל (כתית,מזללה,בלו סקייולומינה) עם אמירה קולינרית ברורה: ניחוחות וטעמי הלבנט. "בניו יורק אף אחד לא יודע מי זה מאיר אדוני, ולכן אני חייב לבוא עם מי שאני ועם הזהות שלי כיהודי־ישראלי. אני לא יכול לעשות פיוז'ן איטלקי, מקסיקני, ספרדי או אסייתי – מאלה יש להם מספיק. יש בניו יורק 70 אלף מסעדות ושפים שמנסים להגשים את החלום שלהם, וזה לא נכון להגיע עם מטבח שהוא לא אותנטי שלי. אני לא בא להתחרות בשפים האלה או במסעדות האחרות, אני בא להביא את מי שאני ולהביא את האמת שלי, ואני בטוח בה, והיא עוצמתית וכרגע גם נדירה; אין אותה. בסופו של דבר, למרות כמה הצלחות ישראליות בשנים האחרונות בניו יורק, אנחנו מגיעים לוואקום מוחלט. זה להביא בול את הדבר הנכון בזמן הנכון לניו יורק".
מבחינה קולינרית חזרת סוף סוף הביתה. מה קרה?
"למעשה התחלתי עם האוכל הזה. בכתית הראשונה, בכפר רות, בישלתי את המטבח של סבתא שלי ושל אימא שלי, אבל עם השנים התרחקתי מהאוכל הזה או ברחתי ממנו. הייתי שף צעיר שנסע בעולם ועשה סטאז'ים במסעדות מטורפות, אצל שפים גדולים. אתה מקבל מהם השראה, קורא את הספרים שלהם, אוכל את האוכל שלהם, חוזר לארץ ועושה חיקויים".
יין, לבן. מאיר אדוני. צילום: נמרוד סונדרס
"ואז, עם השנים, אתה מתבגר, תופס מעמד ונוסע בעולם ומייצג את המדינה שלך באירועי אוכל, ופתאום אתה מגלה שאין לך אמירה משלך כי אתה עושה ספֵרות וג'לי וכל מיני דברים מהמטבח האיטלקי ומהמטבח הצרפתי. ואז אתה מבין שהגיע הזמן לשאול את עצמך מי זה מאיר אדוני ומה המשמעות של העובדה שהוא מישראל? אתה מבין שהגיע הזמן לחפש את הזהות שלך, להבין מי אתה, לחזור לשורשים שלך, לשורשים של כל אלה שהגיעו לכאן מכל מיני מקומות בעולם ולשורשים של המטבחים של הסביבה שבה אתה חי – לבנון, סוריה, מצרים וכו'. הכי קל לי להגיש אויסטר בקציפת אצות, אבל עכשיו אני אומר לזה 'לא'. כשאתה מייצא את עצמך לעולם אתה חייב להביא את עצמך".
מי שיעזור לאדוני להגשים את החלום הניו יורקי הוא השף יוני דנון, שמלווה אותו כבר 11 שנה והיה השף של כתית שנים רבות. דנון יעשה רילוקיישן עם המשפחה, בעוד שאדוני ידלג בין חמש המסעדות שלו: שבועיים הוא יבלה במטבח של נור כמו אחרון הטבחים, ושבועיים בין המסעדות בארץ.
איזו בשורה קולינרית תביאו לניו יורק שישראלים אחרים שכבשו אותה כבר כמו ניר מסיקה ממסעדת תימנע או עינב אדמוני מבלבוסטה לא הביאו קודם?
"אנחנו הולכים להביא את המידל איסט ממקום אחר, עם טוויסטים מדהימים וקצת הומור של שף יהודי ב־2016, ובסופו של דבר החתימה הסופית תהיה סופר יוניק. נעשה אוכל שהוא יותר אמוציונלי ויותר מדויק ויותר חזק, אף שאנחנו הולכים לעשות אוכל מזללה יחסית פשוט, לא מעבר לזה. אני לא בא עם אליטיזם, זה לא כתית.
"השאיפה שלי היא לטרוק את האמריקאים מצד לצד. כלומר, לתת להם את האוממי המזרח תיכוני, להביא להם את האמוציות שלנו, את החמיצות שלנו, את הלאבנה, החמציץ והסמואק, הלימון הפרסי, הלמון הכבוש, ההיביסקוס, ובקת היוגורט, הלבאנה היבש והטרי והיוגורטים – הכל יהיה שם, כולל גריל פחמים וקרפצ'ו חציל, אבל בטוויסט שאנחנו נביא".
אולימפוס קולינרי
ניו יורק היא חלום מתמשך וטורדני עבור אדוני האובססיבי, חובב הריגושים. לפני 18 שנה הוא עזב אותה כטבח צעיר לאחר שהמסעדה שבה עבד נסגרה ואז נשבע לחזור אליה. "זאת עיר שמרתקת אותי. ביקרתי בה הרבה פעמים, בישלתי בה ואכלתי בה, ומבחינתי היא האולימפוס הקולינרי".
היה דיבור על מסעדה בלונדון?
"זאת הייתה ברירת מחדל כי לא הצלחתי לסגור את ניו יורק. ניו יורק זה החלום".
מפחיד?
"פחד אלוהים. בניו יורק או שאתה מצליח בגדול או שאתה נכשל בענק. רוב הסיכויים שתיכשל – לא משנה מי אתה".
אין אמצע?
"לי אין אמצע. אני לא בא לדשדש או לצוף מעל המים. אני מחפש הכי להצליח".
מה זה הכי להצליח?
"זה נשמע אולי בומבסטי, אבל אני רוצה להיזכר כמי שהכניס לניו יורק את המטבח הישראלי העכשווי, שהוא לא רק פלאפל וחומוס וברבוניות מטוגנות, אלא כור היתוך אזורי. אני רוצה להיות חלק מהשיח הקולינרי העכשווי של שפים בניו יורק, להיכנס לקליקה של השפים הגדולים, לייצר איתם דיאלוג, לפתח איתם דברים ולתת את הכבוד שמגיע למדינה שלנו אחרי 70 שנה".
חלום אמריקאי. מאיר אדוני. צילום: נמרוד סונדרס
הטקסט הפטריוטי הזה מזכיר לי פוסט שהעלית לאינסטגרם ביום שבו תלית את המזוזה בנור: "בעזרת השם אפתח מסעדה בניו יורק… מסעדה קטנה… מלאה בקולינריה ותשוקה שתכבד 68 שנות קיום במדינתנו ותוכיח את גדולתנו". מה הקטע?
"מה קרה? לא מסתדר לך שמאלני שהוא גם פטריוט? לא הקדשתי את נור למדינת ישראל, אלא לטבחים בישראל שקורעים את התחת ולא מקבלים על זה מספיק הכרה בעולם כי אין פה תיירות ומפני שמישלן ודומיו לא מגיעים לכאן. בזכות העובדה שאנחנו מגיעים עכשיו לחו"ל יתחילו לגלות את ישראל ואולי גם סוף סוף יכירו בנו קולינרית. לצערי, אם אנחנו לא מגיעים אליהם עם האוכל, הם עדיין חושבים שישראל זה פלאפל וחומוס. יש פה מטבח מדהים שהעולם מפספס מסיבות שאינן תלויות בנו".
יש לך יחסי שנאה־אהבה עם ישראל: מצד אחד אתה פטריוט, מצד שני שנים התלוננת שלא מבינים אותך פה ושאתה מת לעוף מפה.
"אני לא מת לעוף מפה. יש לי ארבע מסעדות פה ואני מתכוון להישאר. אבל באיזה מקום אני מודה לבורא עולם שנתן לי לעשות וי על כל מה שרציתי לעשות בישראל ועכשיו מאפשר לי להגשים עוד חלום. אני צמא לעוד, ו'עוד' זה אתגרים חדשים ופסגות חדשות לכבוש, ואני יודע שלולא הייתי מגיע לזה עכשיו, החלום הזה היה הולך ומתרחק".
למה?
"כי אנחנו חיים במקצוע שבו הגיל הוא פקטור, ואני מגיע למהלך הזה בדקה ה־90. לתת אחיזה במדינה חדשה ולעבוד 16 שעות במטבח כמו טבח צעיר – זה משהו שאולי עוד כמה שנים כבר לא הייתי יכול לעשות, לא מנטלית ולא פיזית. אני מרגיש שזה בא לי בדיוק בזמן, ומזל שזה לא קרה קודם".
ומה הסיפור שלך עם בורא עולם? אתה לא מפסיק להזכיר אותו בכל פוסט. אתה מתחזק?
"בדרכי שלי אני מאמין שהכל נעשה בזכותו. תמיד אמרתי 'השבח לאל' או 'ברוך השם'. יש לי הרבה שיחות עם בורא עולם ממקום של יהודי חילוני מאמין. אני לא מנסה להסביר את זה, אני פשוט מאמין באמונה שלמה בדבר הזה. זה כל כך ברור לי. אני יהודי גאה".
בגלל זה נכנסת חזק למטבח הכשר, הפסקת למכור חזיר במזללה ואומר משפטים כמו "חזיר זה בשר נחות"?
"אני באמת מאמין בזה. מי אוכל חזיר? אנשים שאין להם כסף לקנות בקר. זה בשר נחות. הדבר היחיד שטוב בחזיר ושלא מצליחים לשחזר הוא השומן שלו, שהוא טוב לבייקון, לספריבס ולפרושוטו. מעבר לזה אין לבשר הזה שום אמירה בטעם. זה בשר שסופג כל מה שנותנים לו. אז עשיתי טעות ושנה אחת החזקתי חזיר בתפריט שלי וזאת הייתה שנה אחת יותר מדי. אין לי צורך בזה, בטח שלא בתור ישראלי יהודי שחי במזרח התיכון".
אגב מזרח תיכון ופטריוטיות, הייתה דילמה אם לקרוא למסעדה בשם ערבי?
"לי לא, אבל היו התנגדויות גדולות. נור בעיניי זה שם נכון מיתוגית, זו מילה שמסמלת את מה שאני רוצה להביא לניו יורק – עוצמה – ותעביר את הסיפור של המסעדה הכי טוב בעיניי. אני מרגיש מאוד בטוח לקרוא לה ככה".
זאת גם אמירה פוליטית?
"אולי. אי אפשר לנתק את המטבח הישראלי מהמטבח הערבי. לכן גם חשוב לי שיהיו בנור טבחים ערבים ומלצרים ערבים בפלור. חשוב לי להביא את האמת הטובה של האזור שלנו, שלצערי לא נשמעת מספיק".
ממש מזרח תיכון חדש.
"לגמרי. חבל שרק אצלי. אני תמיד אומר בציניות ובצחוק שנמשיך מהמקום שבו פרס נכשל. אני מקווה שבזכות המפגשים האלה סביב הצלחת נצליח לפתח ראייה אחרת לגבי מה שקורה כאן באזור".
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
בהנחה שלא נולדתם אתמול ושאינכם עולים חדשים מלפלנד, למשל, אתם בוודאי יודעים שלפני ראש השנה ופסח נמלאת הארץ שוקי מעצבים, ירידים, מתחמים, פעילויות, כיופים ועוד מיני מינים של דרכים לגרום לכם לצאת מהבית ולהוציא את הכרטיס מהארנק בתירוץ של מתנות לחג ובילוי בחיק המשפחה.
רובכם מתורגלים כבר לאטום אוזניכם ולהדוף כל ניסיון פתייני למשוך אתכם לעוד אירוע חג חד פעמי כזה או אחר אבל תשמעו, חברים, ל"הפנינג תרבותולייפסטייל" שייערך בקרוב במתחםנורculture clubאמנם אין שם מקורי במיוחד, אך מדובר באירוע שווה באמת, נוטף טעם טוב וסטייל. זה מתחיל בלוקיישן – מתחם נור היפואי הסופר קולי והיפהפה, במרחק פסיעה משוק הפשפשים ההמוני, ממשיך באופציות שופינג הכוללות חנויות פופ אפ של פומה ורייבאן ומגיע לשיא בהיצע הנשנושים נטולי הגלוטן והכשרים לפסח של השף החתיך ערן זינו ובשאריות חמץ עם יינות מיוחדים מקולקציות החג של יינות הכרם. תוסיפו לזה את האפשרות להתפעל ממתחם פורח של צמחי אוויר, ליהנות ממופעי מוזיקה שונים ולהנהן לנוכח מיצגים אמנותיים – וקיבלתם את הפרס הראוי לאפיקומן שמעולם לא מצאתם.
27.3־10.4, שישי (27.3) 9:00־16:00, שבת (28.3) 11:00־13:00, ראשון־חמישי 9:00־19:00, ערב חג 9:00־14:00, פנחס בן יאיר 5 יפו
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
