Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
הספרייה של נטפליקס הולכת ותופחת מדי שבוע, והגלילה נעשית אינסופית ומייאשת. כדי שלא תפספסו את הסדרות והסרטים השווים באמת, הנה הכתבות והביקורות שיסדרו לכם שעות של בינג' משובח
מה רואים הלילה: האם הבלגן של מאט גרונינג יקבל סוף מוצלח?
איך כל זה יגמר? דיסאנצ'נטמנט. פוסטר העונה האחרונה. נטפליקס
הניסוי הנרטיבי של אבי הסימפסונס מגיע לסופו בעונה חמישית ואחרונה (או בעצם, שלישית ואחרונה?), ואנחנו עוד לא בטוחים אם "דיסאנצ'נטמנט" היתה שווה צפייה או לא, אבל אנחנו בטוחים שבזה אנחנו הולכים לצפות הלילה
מאט גרונינג יצר בחייו רק 3 סדרות: הראשונה החלה ב-1989, השנייה ב-1999, והשלישית ב-2018. בהתחשב בכך ששתי הראשונות – הסימפסונס ופיוצ'רמה, בהתאמה – עדיין רצות, זה די מפתיע שהסדרה השלישית שלו, "דיסאנצ'נטמנט", הגיעה לסיומה. מפתיע, אבל גם משמח – כי עם כמה שהסדרה הזו התפזרה בחמשת ענותיה, זה כנראה דבר חיובי שהיא מסתיימת. זו פשוט הדרך היחידה שהיא תוכל להטות את הכף, ולהיזכר בסדרה מוצלחת.
"דיסאנצ'נטמנט", שזמינה בנטפליקס, עוקבת אחר חבורת יצורים מארץ האגדות דרימלנד, בראשם הנסיכה בין, שקצת מזכירה גיבורים אחרים של גרונינג – הומר ופריי – במובן שהיא קצת דבילית, קצת שיכורה ובעלת לב גדול. יחד איתה יש אלף שמאוהב בה, שד שמתעלל בה ועוד המון יצורים עם שמות מוזרים שעיקרם פארודיה על עולמות הפנטזייה. העונה החמישית אמורה לפתור את כל הקצוות הפתוחים בנוגע לבערך הכל – החל מאיך בין ניצלת ממות, דרך איך תנצח את אימה ועד למי יקח את הממלכה. זה הכל בעצם אותה שאלה, אבל ניחא.
https://www.youtube.com/watch?v=_4YP-lD6R_M
הסדרה הזו של גרונינג היתה אמורה להיות משהו אחר, כזה שיחזיר את האבא של כל האנימציה למבוגרים לעניינים – במקום סדרה בה חיים מפרק לפרק, כאן נתווה סיפור שלם עם המשכיות מפרק לפרק, התחלה, אמצע ומתישהו סוף. עכשיו הסוף הזה הגיע, עם עלייתו של החלק החמישי (למרות שטכנית זו עונה שלישית) של הסדרה לנטפליקס בסופ"ש האחרון. עשרת הפרקים האלו יהיו מה שיקבע אם הסדרה היתה פלופ גדול או הרפתקאה משתלמת. ועל אף שההימור שלנו הוא 70:30 לטובת הפלופ, אנחנו חייבים כבר לראות איך זה נגמר, רק בשל התקווה שה-30 אחוז ינצחו. "דיסאנצ'נטמנט", עונה 5, 10 פרקים, עכשיו בנטפליקס
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
סוף סוף נטפליקס הצליחה להרים עיבוד לאנימה שמכבד את המקור
וואן פיס, גרסת נטפליקס. המשחק הולך להיות בגרסת האנימה אל תדאגו. (צילום מסך: נטפליקס)
אחרי מגוון לא מבוטל של כישלונות להפוך סדרות אנימה מצליחות ללהיטי נטפליקס מרובי CGI, נראה שבחברת הסטרימינג סוף סוף התחילו להפיק לקחים. אז המעריצים הוותיקים אולי יכעסו על גרסת הלייב אקשן של "וואן פיס", אבל עבור מי שלא רוצה לצלול לסדרת אנימה בת יותר מאלף פרקים, נטפליקס סיפקו שירות לא רע בכלל
לפני בערך שנה, ממש בתחילת מערכת היחסים שלנו, בת הזוג שלי ניסתה לשכנע אותי לראות איתה אנימה. היא מאד אוהבת את תחום האנימות והמנגות היפני, אבל אני תמיד נרתעתי ממנו. אין לי בעיה עם סרטים של סטודיו ג'יבלי, אבל זה קצת כמו להכריז שאתה אוהב מוזיקה מזרחית, וכששואלים אותך מה בדיוק, תענה "זוהר". בסוף הסכמתי לראות איתה, אבל לא לפני שהצהרתי: "אני אראה איתך נארוטו, אבל בחיים לא אראה איתך וואן פיס". היא הסתכלה עליי במבט מוזר, ואמרה "לא, אני גם בחיים לא אראה וואן פיס".
היא לא הבן אדם היחיד שאמר לי את זה. המון אנשים שצופים באנימות שונות ומגוונות אמרו לי שהם בחיים לא יצפו ב-"וואן פיס", כי עם 1,074 פרקים נכון להיום, זה כבר מאוחר מדי להצטרף. יש לי המון סיבות לא לאהוב אנימה, אבל המרכזית היא שזאת פשוט מחויבות גדולה מדי. כשמדובר בסרטים זה עוד סיפור עם התחלה, אמצע וסוף. אבל בסדרות, הקרב הכי פשוט יכול להיות פרקים שלמים, לפעמים חצי עונה. סיבה נוספת שהרחיקה אותי מהז'אנר היא הפאנבייס. כל הכנסים והקוספליי והאהבה האינסופית לכל הסדרות האלה גורמות לי לקרינג' בלתי נשלט. אני מכבד את כל מי שאוהב לעשות את החרא הזה – לכו על זה, תעשו מה שאתם אוהבים – אבל זה מרגיש לי כמו קרינג'פסט נוראי. אז מה נטפליקס עשו? גרמו לי לראות "וואן פיס", כמובן.
הסיפור של "וואן פיס" עוקב אחר מונקי די לופי, פיראט שהוא גם איש גומי אשר יוצא למסע מטורף בעקבות אוצר אגדי בשם "וואן פיס", שיהפוך אותו למלך הפיראטים. בעקרון נשמע פשוט, אבל העניין הוא שסדרת האנימה (שמבוססת על מנגה באותו השם) התחילה ב-1999, ולא הסתיימה מאז. "וואן פיס" היא "היפים והאמיצים" של סדרות האנימה, והמונה עדיין רץ. כדי להשלים את כל הפרקים תצטרכו לתת מחייכם שבעה עשר ימים לפחות, וזה ללא הפסקות וללא שינה (מה שכנראה אומר, פיפי בבקבוק). מעריצים מכל העולם מחזיקים את הסדרה בחיים, אבל צריך לייצר מעריצים חדשים איכשהו.
היו לא מעט ניסיונות לעשות עיבודי לייב אקשן לסדרות אנימה מצליחות. אנשים לרוב זוכרים את "דרגון בול: אבולוציה" (2009), ואת "איירבנדר: אווטאר: כשף האוויר האחרון" (2010) – אבל שוכחים ניסיונות אחרים כמו "הרוח במעטפת" (2017), "מחברת המוות" (2017) או הכישלון הנוראי של נטפליקס, "קאובוי ביבופ" (2021). הסיבה שהן לא הצליחו היא לא רק הביצוע הנוראי, אלא גם העובדה שלא כל פרנצ'ייז דורש עיבודי לייב-אקשן. אם אנשים ראו את זה כבר בגרסת המקור, ועוד מבוצע יותר טוב, אין צורך בגרסה החדשה. העניין עם "וואן פיס" הוא שדווקא כאן, יש צורך בגרסה חדשה, כי קשה יותר למשוך צופים חדשים למותג שהעלילה שלו רצה כבר כמעט עשרים וחמש שנים.
לפני שניגשתי לצפייה בגרסאת הלייב אקשן, הבנתי שאין מנוס ואני חייב לצפות לפחות קצת ב-"וואן פיס", רק כדי להבין את הלך הרוח מול הגרסה החדשה של נטפליקס. למרבה ההפתעה, נהניתי יותר מהסדרה של נטפליקס מאשר מהמקור. יוצרי הגרסה הזו, סטיבן מיידה ומאט אוונס, מראים המון כבוד לגרסת המקור, גם אם הם לא נצמדים לכל קו עלילה. זה בא לידי ביטוי בזוויות צילום מעניינות שמזכירות מאד את האנימה, אפקטים ויזואליים שנשארים נאמנים לסגנון המקורי, ובעיקר עבודת השחקנים. יש המון ניואנסים שהשחקנים אספו מהאנימציה, כמו החיוך של לופי על פניו של השחקן איניאקי גודוי, או האופן שבו מאקניו מצליח לשחזר את המבט של זורו, או אפילו הבכי של מורגן דייביס בתפקיד קובי – וכל דבר כזה מאפיין את הדמות בדרך שלא נראתה קודם בעיבודים האמריקאים.
עם זאת, למרות הכבוד הרב שהם רוכשים לו, צוות היוצרים היה גם אמיץ מספיק כדי לחתוך המון שומן עודף. המון קרבות עם מיני-בוסים מיותרים וכל מיני פילרים שנועדו למשוך זמן מסך ירדו בעריכה, ואולי המעריצים הוותיקים יחשבו שמורידים יותר מדי, אבל בעיניי הורידו בדיוק כמה שצריך. קלישאות מסוימות שרדו איכשהו את שלב העריכה, במיוחד בדיאלוגים שלפעמים מרגישים דרמטיים מדי, אבל בכל זאת, זה גם חלק מהקסם באנימה. זה גם יכול להיות תירוץ יותר מדי טוב, ולכן כדאי ליוצרים להיזהר עם להשתמש בו יתר על המידה. זה סבבה לתרץ כמה אפקטים פחות מוצלחים או כמה דיאלוגים מטופשים עד כדי גיחוך בניסיון להיצמד למקור, אבל אם למדנו משהו מהסרט "הפלאש", הוא שיש גבול לכמה אפשר לתרץ אפקטים בינוניים ומטה כ-"בחירה אמנותית".
האם "וואן פיס" – גרסת המקור – תרוויח דם צופים טרי בעקבות החידוש? אני מאמין שכן, במיוחד עכשיו כשיתחילו באינטרנט ההשוואות בין האנימה ללייב-אקשן. בסופו של דבר סאגה שנמשכה באנימה שמונה פרקים הייתה מהנה יותר כשהיא קוצרה לשניים. הגרסה של נטפליקס לפעמים קצת מוזרה, לפעמים קצת קיטשית, לפעמים קצת מטופשת – אבל אם הסתקרנתם מהפרנצ'ייז ולא רציתם להתחייב לאלף פרקים, זאת בהחלט הדרך הנכונה. זה גם מאד משמח לראות את נטפליקס מפיקה לקחים, במיוחד כשזה עם סדרת האנימה היחידה שכן צריכה עיבוד אמריקאי, גם אם הוא לא מושלם. "וואן פיס",עונה ראשונה זמינה בנטפליקס
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
מה רואים הלילה: את עיבוד הלייב אקשן הכי מצופה של נטפליקס
מה הסיכוי שזה יהיה מוצלח? "וואן פיס". צילום: נטפליקס יח"צ
את העיבוד הזה נטפליקס ממש לא רוצה לפשל - אחת מסדרות המנגה האהובות בעולם, וואן פיס, זוכה לעיבוד לייב אקשן עמוס ב-CGI כאחת הסדרות המושקעות של נטפליקס. בהתחשב בעיבודי לייב אקשן קודמים שלהם למנגה, מה הסיכוי שזה יעבוד? הפעם, דווקא יש מצב
לפעמים זה קצת עצוב לראות כמה נטפליקס מנסים, לשווא, לחצות להפוך לבית עבור עיבודי לייב אקשן של סדרות מנגה. על פניו, מובן למה – בזמן שנטפליקס הפכה לשירות סטרימינג, לקטלוג שלה הצטרפו לא מעט סדרות המנגה, כאשר חלק מהן הפכו ללהיטים גדולים – עובדה שהפתיעה רק את מי שלא מכיר את להט מעריצי המנגה. עם זאת, בכל פעם שהם מנסים, משהו משתבש, והמעריצים לא מרוצים. קאבוי ביבופ או מחברת המוות הן רק שתי דוגמאות צורבות.
עכשיו, אולי אולי, יש תקווה קטנה, כי בנטפליקס הולכים על כל הקופה עם עיבוד לייב אקשן מושקע במיוחד לאחת המנגות המצליחות והאהובות בהיסטוריה – "וואן פיס". ועם כל הפחד של המעריצים האדוקים, כל התמונות והטריילרים הראשונים נראים די פאקינג טוב. למעשה, הפקת הסדרה כל כך קשובה לתלונות המעריצים, עד שתיקנו באופן דיגיטלי את נראות כובעי הקש המאפיינים בעקבות תלונות מהטריילרים הראשונים.
עכשיו רק צריך שמי שלא מכיר את המנגה יתרגל לעלילה – עולם של פיראטים וכובעי קש (משופרים דיגיטלית!), בו הפיראט הצעיר מונקי די לופי יוצא למסע במטרה למצוא אוצר מיתולוגי. אם הסדרה תצליח לתפוס אפילו חלקיק מרוח הסדרה המקורית (שרצה כבר שנים על גבי שנים), מצפה לנו ממתק נטפליקסי נדיר. ואם הם לא הצליחו, לפחות תראו כמה אפקטי CGI מעניינים. גם זה משהו, אנחנו מניחים. "וואן פיס", 8 פרקים,עכשיו בנטפליקס
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
רוצים לקנות כרטיס? הפסטיבל הכושל ביותר בעולם חוזר לניסיון שני
אני בסדר. פסטיבל Fyre/ צילום: פוסטר הסרט הדוקומנטרי Fyre Fraud
למה? כי העולם נורא: פסטיבל Fyre מ-2017 נחשב לאירוע כל כך כושל, עד שנעשו עליו לא פחות משני דוקומנטריים, ומייסדו נשלח ל-4 שנים בכלא. עכשיו, כשהמייסד יצא לחופשי, הוא מארגן את פסטיבל Fyre 2.0, ומבטיח שהוא למד מהטעויות שלו. וגם טוסטים עם גבינה
"אם לא מצליחים בפעם הראשונה, נקו את עצמכם מהאבק ונסו שוב", שרה פעם אליה כפרעליה. כנראה שבילי מקפרלנד, המייסד של פסטיבל Fyre הנודע לשמצה, שמע יותר מדי אליה. או לפחות, יותר מדי ג'ה רול – כי בשבוע שעבר הכריז מקפרלנד שהוא מתכנן להחזיר את הפסטיבל הכושל לסיבוב שני, עכשיו כשהוא יצא מהכלא בגלל הסיבוב הראשון.
לא הרבה ידוע על הפסטיבל השני, שצפוי להתקיים בדצמבר 2024, כי לא שוחרר עדיין ליינאפ מופיעים, לוקיישן או כל פרט ממשי אחר – ובכל זאת, כל מאה הכרטיסים שהוצעו למכירה מוקדמת נחטפו במהירות שיא, ועוד במחיר של 449 דולר לאחד. טוב, זה עוד מחיר סביר ביחס לתג המחיר שהוצמד לכרטיסים הרגילים – שינועו בין 799 ל-7,999 דולר. מקפרלנד עדיין מבטיח חוויה יוקרתית ושמות גדולים, וגם מבטיח שלמד מניסיונו הגרוע (שהוביל אותו ל-4 שנים בכלא). בריאיון ל-TMZ אמר כי "פסטיבל פייר הוא על אנשים שמגיעים מרחבי כל העולם כדי לעשות משהו בלתי אפשרי. הפעם יש לנו תמיכה מדהימה. אני אעשה את מה שאני אוהב, בזמן שאעבוד עם מיטב אנשי הלוגיסטיקה והתשתית בתור שותפים".
למי שלא זוכר, פסטיבל Fyre היה הבטחה לפסטיבל יוקרתי בן שבועיים ששיווק את עצמו דרך סלבס סוג ז' ומשפיענים סוג ת', הבטיח חוויה יוקרתית במיוחד והופעות של אמנים גדולים, ביניהם בלינק 182, מיגוס, ליל יאכטי, פושה טי, סקפטה ועוד. כ-8,000 ילדים עשירים (כי כרטיס עלה ה-מ-ו-ן כסף) הגיעו לאי פרטי בבהאמס, ורק שם גילו כמה ההבטחות על יוקרה היו הגזמה מופרעת. שום מסיבות סלבס נוצצות ומגורים איכותיים – רק אוהלים מצ'וקמקים עם מזרן, כריך גבינה צהובה ושום הופעה. אפילו ג'ה רול – שהיה שותף לפסטיבל – לא העיז להראות את פניו בזוועתון הזה.
הבלגן על האי (שכלל סופות, הזנחה ומחסור מסכן חיי אדם במים, מזון ושירותים) שותף בזמן אמת ברשתות החברתיות, והפך את הפסטיבל שהבטיח יוקרה לבדיחה עצובה. בסוף הבדיחה הזו הגיעה – איך לא – לשני סרטים דוקומנטריים, האחד של נטפליקס והשני של Hulu, שיצאו בהפרש של ארבעה ימים אחד מהשני. צפייה בשניהם חשפה את הטרפת שבאמת הלכה באי הפסטיבל, וסיפקה כמה רגעים אייקונים. נגיד, הרגע בו אחד ממפיקי הפסטיבל סיפר שהוא הציע "לקחת אחד בשביל הקבוצה" כדי לעזור למשלוח מים נדרש לעבור במכס. וב-"לקחת אחד בשביל הקבוצה", הוא התכוון לספק טובות מיניות לפקיד מכס. אה, אגב – גם הוא יהיה מעורב בסיבוב השני של הפסטיבל. שיהיה להם, ובעיקר לקהל, המון בהצלחה. אה – ושיצלמו הכל כבר לדוקו. סתם ככה, ליתר ביטחון.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
למרות שהמופע החדש של דייב שאפל עדיין מצחיק, הוא בעיקר עצוב
איך אומרים בימין? רואים לך. "דייב שאפל: הבלתי ניתן לעצירה". צילום: יח"צ נטפליקס
דייב שאפל חזר לנטפליקס במופע חדש שמנסה לתרץ את החלטתו להופיע בערב הסעודית תמורת סכומי כסף מוגזמים, ובמקום טענות מנומקות ודיון רציני, כל מה שקיבלנו זה גיבור תרבות בדימוס שעושה פליק פלאקים באוויר ועקיצות נמוכות נגד ישראל רק כדי להגיד לעצמו "מה שעשיתי הוא בלתי מזיק". אנחנו לא קונים את זה
אם אי פעם צפיתם בספיישל או שניים של דייב שאפל, אתם כבר יודעים איך זה הולך: שאפל מקבל המון ביקורת על משהו שהוא אמר, כולם מתרעמים עליו, ובתגובה הוא מוציא ספיישל אחר שמכניס לו מיליונים. אפשר להבין למה הוא חוזר על זה גם במופע החדש שלו בנטפליקס, שנקרא "בלתי ניתן לעצירה", אבל בניגוד לספיישלים קודמים – שברובם הצליח למצוא הצדקות די טובות לבדיחות טרנסג'נדרים – הפעם הוא מנסה להצדיק לאורך שעה וחצי את הבחירה שלו להופיע בפסטיבל הקומדיה בריאד. ולמרות שדייב שאפל קורע מצחוק מהרגלו, זה במקביל גם די עצוב. >>
נתחיל מהמובן מאליו – דייב שאפל הוא אשף בכל מה שקשור לבניית בדיחות. הוא חד מאוד, וברגע שרואים אותו על הבמה קשה שלא לאהוב אותו. מה שהופך כל הופעה שלו לייחודית היא העובדה שיש לו את האומץ להגיד את כל מה שהוא רוצה מבלי לדפוק חשבון לאף אחד, ולצד זה הוא מצליח גם להיות מאוד אנושי, ולגעת ברגש אליו הוא מכוון. זה קיים גם במופע הזה, רק שהפעם להכל יש מטרה אחת – לעצב מחדש את המצפן המוסרי שלו, כדי להגיד לעצמו שזה דווקא בסדר לקבל תשלום ממשטר אנטי דמוקרטי (להלן תזכורת לחשודי קטרגייט – זה דווקא לא בסדר).
הסברתי כבר באריכות למה זה רע שקומיקאים ואנשי תרבות יקבלו מסעודיה תשלום, אז הפעם לא ניכנס לנושא הזה יותר מדי, אבל בואו נדבר על העקרונות של דייב שאפל. מאז ימיו הראשונים בטלוויזיה, קהל היעד שלו היה צעירים אפרו-אמריקנים, גם אם פלח הקהל החיוור יותר אהב אותו גם. הוא היה שנון וחריף, ורק בשלב מאוחר יותר בקריירה שלו, לאחר שנעלם, הוא צף שוב כקומיקאי שמהווה קונטרה לתרבות ה-WOKE – אך עם זאת, עדיין בעל דעות ליברליות בסך הכל. קהל היעד שלו היה בעיקר אנשים זכרו אותו מ-"המופע של דייב שאפל" ומילאו את ההופעות, אך הוא גם זכה לאהבת הקהל דווקא כי הוא ניצל את חופש הביטוי עד תום.
במופע החדש הוא מגן על הבחירה שלו לנצל את חופש הביטוי מחוץ לגבולות המדינה, ולהופיע מול קהל ללא קול. הרי מי שישבו באולם בריאד היו אנשים ללא קול, שלא יכולים לבקר את הממשל שלהם – ולפי דיווחים שונים, זה ידוע שגם שאפל עצמו לא הביע ביקורת על סעודיה. במופע הנוכחי, שצולם בוושינגטון, שאפל מזכיר את הרצח של העיתונאי ג'מאל ח'אשוקג'י פעם אחת, אך לא מייחס את זה לממשל. במקום זה הוא משתמש בוואטאבאוטיזם קלאסי, עם המשפט "תראו, ישראל הרגה 240 עיתונאים בשלושת החודשים האחרונים, לא ידעתי שאתם עדיין סופרים".
CHAPELLE: “F*ck Bill Maher. I’m so tired of his little smug, cracker-ass commentary… These motherf*ckers act like because I did a comedy festival in Saudi Arabia I betrayed my principles — RIP Khashoggi, but ???????? killed 240 journalists. I didn’t know y’all were still counting.”pic.twitter.com/FEa5YtnliS
עכשיו תראו, אני האחרון שיגן על פעולות ישראל במלחמה שנמשכה הרבה יותר מדי זמן, ולא כאן כדי לנסות ולדקדק כמה מתוך אותם עיתונאים היו פעילי טרור לפי מחקר של מרכז המידע למודיעין וטרור. ברור שכך או כך, זה די גרוע. אני גם לא ממש מצפה משאפל, שהמיר את דתו לאיסלאם בשלהי הניינטיז, לעמוד לצד ישראל. הוא הבהיר את עמדנו בנושא, וזה בסדר גמור. אבל הבעיה ששאפל מפספס היא שהוא באמת לא רואה את יחס השלטון הסעודי לאזרחיו כפי שהוא רואה את יחס ישראל לפלסטינאים – וכך הוא נחשף במערומיו.
לבסוף, שאפל מצדיק את עצמו באמירה ברורה: "אני מקבל את הכסף הסעודי כדי שאני אוכל להגיד 'לא' בארה"ב". הוא לא מסתפק רק בלהודות באמת ולהגיד "אני פשוט אוהב כסף" – זה נאמר למעשה כמעט בכל פעם שהוא על הבמה. זה בסדר, כולנו אוהבים כסף, אבל שאפל צריך לעטוף את זה בצמר גפן, לקשר בינו לבין שחורים מפורסמים לאורך ההיסטוריה (כולל פי דידי הידוע לשמצה), ולעשות פליק פלאקים באוויר רק כדי להגיד לעצמו "מה שעשיתי הוא בלתי מזיק".
התהפכת. "דייב שאפל: הבלתי ניתן לעצירה". צילום: יח"צ נטפליקס
אני אכן מאמין שדייב שאפל היה צריך לשבת, ולעשות עבודת התבוננות עמוקה לקונפליקט הזה – האם לקחת את ההצעה או לא – אבל במקום להתנצל, לקחת אחריות ולהחזיר את התשלום (כי תרומות של הקומיקאים האחרים שהתחרטו נדחו על ידי ארגון זכויות האדם), הוא בחר להתבצר בעמדה שלו ולהגן על הבחירה הגרועה להופיע שם.שלא תטעו, הוא עדיין מצחיק, פשוט עכשיו אני לא יכול להסתכל עליו באותו האופן שהסתכלתי עליו בעבר. לפני הספיישל תפסתי ממנו אדם בעל עקרונות, גם כשהוא ביקר את ישראל. כעת אני לא רואה גיבור תרבות בדימוס שנלחם לאורך הקריירה שלו למען חופש ביטוי מוחלט, אלא אדם שעשה בחירה מוסרית ממש גרועה, ולא מצליח לרדת מהעץ שטיפס עליו. הוא גאון קומי, אין ספק, אבל הוא גם סיפק לנו שעה ורבע מאוד מצחיקה – ומאוד עצובה. "דייב שאפל: הבלתי ניתן לעצירה", עכשיו בנטפליקס
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
![התהפכת. "דייב שאפל: הבלתי ניתן לעצירה". צילום: יח"צ נטפליקס](https://medias.timeout.co.il/www/uploads/2025/12/AAAABdSwulGV3YQqsmbx2Gzd7hwIJVVF9KkC465y8XuN01VG9M_AIgTZSq6Q1Xjaeba6dBrZEZKJ7hPx14ujre5A8h-G3ayRuUDQkJwd-1000x563.jpg "התהפכת. "דייב שאפל: הבלתי ניתן לעצירה". צילום: יח"צ נטפליקס")
