• Facebook
• Twitter
• Email

אני שונא לבקש עזרה. בחיי. לקחו לי כמעט ארבעים שנה על הכדור הזה כדי להיות מסוגל לבקש אותה אפילו מהקרובים אליי ביותר וזה עולה לי בדם, יזע וחצי מהסשן השבועי אצל הפסיכולוג (כשעוד יכולתי להרשות לעצמי אחד). אני גם ממש לא אוהב להרגיש מסכן בזמן שיש הרבה יותר מסכנים ממני. אבל יותר מהכל, אני שונא להרגיש שלא סופרים אותי. אני לא הולך ליותר מדי הפגנות, אבל יש חוק שעשיתי לעצמי לא מזמן והוא שאם אני שומע על הפגנה שמספר גדול של משתתפים בה ישמח אותי – כנראה שאני צריך לקחת בה חלק, וזו ההפגנה שנכחתי בה היום.

אני אחד ממיליון המובטלים החדשים. כן, זה זמני (טפו טפו טפו ועוד טפו), אבל עדיין. נכון להיום – מובטל. מסוף האלף הקודם ועד לפני כשבועיים התפרנסתי ממוזיקה. בעיקר תקלוט, לעיתים גם הפקה מוזיקלית וניהול פרוייקטים. בתחילת החודש עוד הרמתי בחתונות ובאירועי החברה המוקדמים של חג פורים. אלו המאוחרים בוטלו, ויחד איתם הכנסה מכובדת שהייתה אמורה לתת אוויר אחרי הקור של החורף. היום אני עומד על אפס הכנסה צפויה לחודשים הקרובים, יחד עם סכום נאה על עבודה שבוצעה בינואר-פברואר שזכה לסטטוס ״דבר איתי אחרי הבלגן״, ותחושה של ״לא יהיה בסדר״ שמעולם לא הרגשתי.

לקטסטרופה הזו אני נכנס יחסית בסדר. למזלי, אשה חכמה גמלה אותי מלקחת הלוואות ולהיות באובר-דראפט תמידי. יש לנו ממש קצת כסף לשכ״ד וטחינה (בחיי שעל השאר ויתרנו. כן, גם על הנטפליקס). אין לי עובדים או הוצאות קבועות גבוהות ואין לנו ילדים ולא משכנתא. אני לא רוצה לחשוב מה עובר על מישהו שמסמן וי על כל אחד ואחד מהסעיפים שמניתי, ובעיקר איך הוא מרגיש כשהוא שומע מה המדינה אומרת לו עכשיו. כמה זה צובט.

יש משהו בלהיות עצמאי שמאפס אותך. שמלמד אותך שהנסיבות חזקות יותר מכל דבר. שאם תעשה משהו אלף פעמים, אז גם דברים שעלולים לקרות בהסתברות של אחד לאלף אכן יקרו, וזה אתה נגד הסטטיסטיקה; אם לא תעשה סאונדצ׳ק ארוך ומשעמם – יהיו קרחצים במיקרופון. אם לא תיקח מקדם פקקים (סליחה, מחלפים) – אתה תאחר לאירוע. אזאתה רק רוצה להאמין שהאלפים שאתה משכיב כל חודש על מיסים וביטוח לאומי הולכים, בין היתר, לזה שהייתה אמורה להיות לו תוכנית מגירה לפנדמיה קשה. לא מתקפת חייזרים, אלא התפרצות של וירוס, משהו שקרה כבר בהיסטוריה האנושית. וזה ברור שאין תוכנית. לקח בדיוק חצי יום להבין שהמענק של 6,000 ש״ח לעצמאים עליו בישר שר האוצר בקולו הסמכותי והאבהי מגיע עם אותיות קטנות, ובאותיות הקטנות האלו כתוב שזה לא בשבילך. שאר הפתרונות? דחיית מיסים, דחיית תשלומים והלוואות בערבות מדינה לדחיית הקץ. פלא שאנחנו מרגישים דחויים?

היום התרחשה הפגנת כוח מרשימה של אנשים במצבי. אותם עצמאים שמצאו בית ותחושת ביחד בדף ״אני שולמן״ בפייסבוק ובארגוני עצמאים נוספים. היו שם המון אנשים. בשלב מסוים, הנתיב הימני של כביש אחד אוכלס בשיירה רחבה, צפופה ואיטית של רכבים, כמעט כולם עם דגלי ישראל. צעירים ומבוגרים, משלל המינים, העדות והשבטים של החברה בישראל. ככל שהתקרבנו לירושלים הרכבים התחילו גם לצפצף. זה היה מוזר. רוב ההפגנות שהייתי בהן בחיי היו שמחות, הייתה בהן אנרגיה וחיות. פה היה עייף. בשלב מסוים פשוט נסענו הלוך וחזור מול הכנסת וצפרנו. כבר התחלתי לזהות את הפרצופים והרכבים שעברו מולי. לא חייכנו זה לזה או משהו בסגנון. רק החלפנו מבטים משועממים תוך כדי לחיצה, אפילו לא עצבנית, על הזמבורה. עד שגם היא התעייפה והפסיקה לעבוד, ואז חזרתי הביתה.

אז עכשיו, מדינה יקרה, אני צריך עזרה. תספרי אותי. הייתי ממש בסדר: עשיתי שירות מלא (אפילו קרבי), אני לא דוחף בתור, לא עובד בשחור, הכל לפי הספר. נתתי, ועוד אתן, את חלקי, כל חודש, בלי לשאול שאלות ובלי להציב תנאים. עכשיו תורך. אני לא מבקש רחמים. אני דורש תמורה.

• טור דעה
• הפגנה
• עצמאים
• ירושלים
• כלכלה
• הכנסת
• קורונה

• Facebook
• Twitter
• Email

תוכן שיווקי | מגדל

איך אמר פעם הדוד בן לפיטר פרקר? כוח גדול מגיע עם אחריות גדולה, ובמקרה של עצמאים מדובר בחופש גדול שמגיע עם אחריות גדולה. קרוב לוודאי שאתם אדונים לעצמכם, יוזמים ומצליחים לבד, וכל הכבוד לכם. אבל להיות עצמאים זה הרבה יותר מלקום בשעה שאתם רוצים ולהכריז על בית הקפה האהוב עליכם כמשרד. להיות עצמאי משמעו לדאוג בעצמכם לניהול הפיננסי העסקי והאישי שלכם, להכנסה חודשית ומשיכת רווחים ולא פחות חשוב לעתידכם הכלכלי והפנסיוני. מה הכוונה בעצם? שגם אתם (נשבעים) תגיעו לגיל שבו תרצו או תיאלצו להפסיק לעבוד, וחשוב שתהיו מוכנים לכך.

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, יותר מ־12 אחוז מכלל המועסקים במשק מתפרנסים היום כעצמאים. חלק גדול מהם, בעיקר עצמאים ברמות הכנסה נמוכות ובינוניות, דואגים להתנהלות היומיומית של העסק שלהם ופחות להפקדת כספים לחיסכון פנסיוני, וחבל שכך. בניגוד לשכירים במשק, שלהם קיים חוק פנסיה חובה משנת 2008, עד לא מזמן עצמאים לא היו מחויבים בהפרשה פנסיונית, מה שיצר פער משמעותי בשיעור ההפרשות לפנסיה בין שתי האוכלוסיות.

מסיבה זו, בין היתר, החליטה המדינה לחייב את העצמאים החל מינואר 2017 לדאוג לעצמם לחיסכון פנסיוני. היום עצמאים חייבים לדאוג לעצמם לקרן פנסיה, קופת גמל או ביטוח תגמולים לעצמאיים כך כל מי שמגיל 21 ועד 60 פעיל כעצמאי במשך יותר מחצי שנה חייב על פי החוק החדש להפקיד לחיסכון פנסיוני. נכון, מדובר לכאורה במשהו שאתם "מוכרחים" לעשות, והרי כל הסיבה שהחלטתם להיות עצמאיים זה כדי שאיש לא יגיד לכם מה
לעשות.

במקרה הזה אנחנו מוכרחים לצדד בהחלטה. משפטים כמו "העסק הוא הפנסיה שלי" והאמונה השלמה בכך שתעבדו במרץ עד גיל 90 הם סיכון גדול, והמציאות מראה שחלק גדול מהעצמאים פשוט לא חושבים על העתיד שלהם. נכון, מדובר באקט מעצבן, אבל הוא גורם להרבה מכם להתחיל לחסוך ולצמצם את הסיכוי להגיע לעוני בעת זקנה. כמו אצל אוכלוסיית השכירים, גם כאן גובה ההכנסה שתקבלו בגיל פרישה תלוי בכם. קצבת זקנה מביטוח לאומי היא נמוכה ואינה מאפשרת מחיה ולכן אין דבר כזה להפריש יותר מדי. אתם תצטרכו את הכסף הזה.

איך עושים את זה?

את החיסכון הפנסיוני שלכם אתם יכולים לבצע בשלושת המוצרים שעומדים בפני שכירים – קרן פנסיה, ביטוח מנהלים וקופת גמל. מי מהם הכי טוב? ובכן, בכל אחד מהם יש פלוסים ומינוסים והתשובה בעיקר תלויה בכם, בסגנון החיים שלכם ובאישיות שלכם.

בכל מקרה, מדובר בשאלה שתוכלו לשאול סוכן ביטוח או חברה שמנהלת קרן פנסיה/קופת גמל. ההצטרפות נעשית ברוב המקרים במסגרת פגישה פרונטלית במסגרתה יהיה עליכם לבחור במסלולי ביטוח בהם אתם מעוניינים, למלא הצהרת בריאות ולחתום על המון (המון) טפסים.

ההפקדה לקרן פנסיה, ביטוח מנהלים או קופת גמל לעצמאים יכולה להתבצע באמצעות הוראת קבע, שיק או העברה בנקאית. תדירות ההפקדות יכולה להיות חודשית, רבעונית או שנתית, אך חשוב לוודא זאת עם קרן הפנסיה מראש. לא משנה מה בחרתם – תקדימו לעשות את זה.

• עצמאים
• פנסיה
• מגדל
• מדע על הבר

• Facebook
• Twitter
• Email

דילמת ה"שכיר vs עצמאי" היא מהנפוצות בשוק העבודה. מי מאיתנו לא חולם להרוויח יותר, להשתחרר ממרותו של הבוס ולעשות את הדברים בדרך שלנו? לצד אלה, ניצב ההיגיון הורס המסיבות – מה עם יציבות? ומה אם לא אצליח לייצר הכנסה מספקת? ולמה לי כל הביורוקרטיה הכרוכה בפתיחה ובניהול עסק? ביקשנו מחמישה בעלי עסקים עצמאיים שצלחו את הדילמה לשתף אותנו בניסיונם.

[tmwdfpad]

משה אהובי, בן 45, נשוי + 3, רשת הקונדיטוריות "פיס אוף קייק"

"פיס אוף קייק" היא מעמודי התווך של שכונת לב יפו ביפו, ולא רק בגלל המאפים הנודעים והסופגניות המעולות. הקונדיטוריה היא סמל לדו קיום – בה ובבית הקפה שלצידה, "קפה עלמה", עובדים יהודים, מוסלמים ונוצרים זה לצד זה. השנה התרחבה הרשת לחמישה סניפים, בהם חנות מפעל, מפעל ייצור עוגות ומאפיית לחם. "פיס אוף קייק" נוסדה בשנת 2002 על ידי משה אהובי, לשעבר מנהל תפעול בענף הבנייה, שעשה הסבה מקצועית לתחום הקונדיטוריה (כולל לימודים ב"תדמור").

הרגע שגרם לך להפוך לעצמאי –

"כשבמקום העבודה שלי התנאים השתנו לרעתי, הבנתי שכדאי שאמצא את הדרך האמיתית שלי".

עבודה ראשונה כעצמאי –

"מכירת עוגיות בשוק האוכל בדיזנגוף סנטר".

יתרונות בעצמאות –

"שאלה טובה, שאני שואל את עצמי תכופות כשאני יוצא לאפייה בשעה 3 לפנות בוקר או חוזר הרוג הביתה ביום שישי. זה סוג של הרגשת סיפוק מהולה בעבדות. חכמים אמרו – "אם קמת בבוקר ואתה עומד על הרגליים תגיד תודה, כל השאר מתנה."

מה חשוב לדעת לפני שיוצאים לעצמאות?

"צריך להיות מוכן לכמה שנים אינטנסיביות ללא הפסקה, לשלל בעיות שצצות ברגע הכי פחות מתאים, לימים טובים, לימים קשים. צריך לדעת שבדרך כלל אי אפשר לרדת מהרכבת בשום תחנה בדרך".

מילות חוכמה לעצמאי המתחיל –

"העסק מבוסס על האנשים שמועסקים בו. בחר אותם בתבונה, השקע בהם, ותן להם עצמאות ומרחב פעולה, כמו גם גאוות יחידה".

אורן גרינספן-אנקורי, בת 30, רווקה, אדריכלית עצמאית, תל אביב

אורן גרינספן-אנקורי היא אדריכלית עצמאית מזה כשנתיים. חרף הוותק הדל יחסית בשוק הרווי, גרינספן-אנקורי מלהטטת בימים אלה בין ארבעה פרויקטים בקני מידה שונים, בהם בית פרטי בעמק יזרעאל, קוטג' בראש העין, דירה ביד אליהו ופנטהאוז בהוד השרון. הפרויקטים, לדבריה, מגיעים בדרך כלל מהמלצות של לקוחות לשעבר.

הרגע שגרם לך להחליט להפוך לעצמאית –

"בגיל 29, לאחר 5 שנות לימודי אדריכלות ושנתיים עבודה במשרד 'אליקים אדריכלים', הבנתי שאני לא עושה את מה שאני באמת רוצה לעשות. החלום שלי היה לעבוד על פרויקטים קטנים ולהתנהל מול לקוחות פרטיים, אך בפועל תכננתי פרויקטים ציבוריים גדולים. לקח להחלטה זמן להתגבש, במיוחד בגלל שמאוד פחדתי לעזוב את מקום העבודה שלי שאהבתי, אך קיבלתי עצה מאמי, שאמרה לי שזה בדיוק הזמן הנכון לקחת סיכונים, כל עוד אני צעירה ולא אחראית על אחרים. למחרת הודעתי שאני עוזבת".

עבודה ראשונה כעצמאית –

"הלקוחות הראשונים שלי היו ההורים שלי (גרינספן-אנקורי היא בתם של גילת אנקורי ומייקל גרינספן) שנתנו לי את ההזדמנות לשפץ את ביתם ולהתנסות בעולם העצמאי. היה לי מזל גדול שהם סמכו עלי ונתנו לי יד חופשית ואפשרות לבטא את כל רעיונותיי העיצוביים. הפרויקט הזה הפך להיות 'כרטיס הביקור' שלי. לאחר מכן העבודות התחילו להגיע מפה לאוזן ומהמלצות של הקולגות והבוסים במשרד שבו עבדתי, ועל כך אני אסירת תודה".

מה היתרונות בעצמאות?

"היתרון הגדול ביותר הוא שאני מנהלת לעצמי את העבודה. אני בוחרת על מה לעבוד, מתי לעבוד ואיפה לעבוד. האחריות כולה שלי, ולכן גם הסיפוק כשהפרויקט מוכן הוא עצום".

מה חשוב לדעת לפני שיוצאים לעצמאות?

"הדבר הכי חשוב בעצמאות הוא משמעת עצמית. יש רגעים שבהם המסגרת של המשרד והחברים לעבודה חסרה, אף אחד לא יושב לי הראש וכל האחריות מוטלת על כתפיי. הפחד הגדול ביותר הוא חוסר היציבות הכלכלית וההבנה שאני צריכה להניע את העסק בכוחות עצמי ולדאוג להכנסה הבאה. יחד עם זאת, תקופה חלשה לא בהכרח אומרת שצריך לסגור את הבסטה ולחזור לעבוד כשכיר. לאחר תקופה מסוימת שבה עבדתי ברצף, פתאום הפסיקו להיכנס פרויקטים חדשים. נלחצתי והתחלתי להסתכל על מודעות הדרושים, אך מהר מאוד הגלגל התהפך והעבודות החדשות החלו לזרום. עסק עצמאי הוא דבר דינמי, וחייבים להיות מוכנים לזה".

מילות חוכמה לעצמאי המתחיל –

"מאוד חשוב לשמור על קשר עם הקולגות ממקום העבודה הקודם ולשתף אותם בצעד המקצועי שאתם מתכננים. זכיתי לתמיכה מהחברים ומהבוסים במשרד בו עבדתי, מה שנתן לי דחיפה ותחושת ביטחון שזהו הצעד הנכון".

זוהר פישר, בן 37, נשוי + 2, ייעוץ אסטרטגי ופיתוח עסקי "Robus", תל אביב

עו"ד זוהר פישר הקים את "Robus" לפני כחמש שנים, לאחר כחמש שנות ניסיון כשכיר בתחום הפיתוח העסקי במשרד עורכי הדין "גורניצקי ושות'". כיום משרדו מעסיק עשרה עובדים.

הרגע שגרם לך להפוך לעצמאי –

"אחרי כמעט חצי עשור כשכיר בתחום הפיתוח העסקי של משרד עו"ד בישראל, הבנתי את הפוטנציאל הקיים ואת הצורך בפונקציה כזו בשוק. הבנתי שאני עוסק בתחום בתולי לחלוטין בישראל – Legal Marketing – פיתוח עסקי למשרדי עו"ד, וכי זה בדיוק הזמן הנכון להפוך להיות עצמאי ולהוביל תחום מרתק זה".

עבודה ראשונה כעצמאי –

"אחד ממשרדי עורכי הדין הגדולים בישראל החל לעבוד איתי על פרויקט מסוים בתחום. הגעתי חמוש בהמון מוטיבציה ורצון עז לייצר הצלחה – ולשמחתי הגדולה ועם ההצלחה בפרויקט הזה, הגיע פרויקט נוסף ועוד פרויקט. כיום ההמשרד הזה הוא הלקוח הוותיק ביותר שלי".

מה היתרונות בעצמאות?

"השמיים הם הגבול. העבודה קשה (מאוד), השעות ארוכות (מאוד), אבל התוצאות שוות את זה. ואין הכוונה לצד הפיננסי, אלא ליצירת פלטפורמה שמאפשרת לך להגשים חלומות, למצות פוטנציאל, להפוך את החזון שלי ביחס לתחום למציאות ובעיקר לעבוד עם אנשים שאתה אוהב ומעריך".

מה חשוב לדעת לפני שיוצאים לעצמאות?

"'קר, קר שם בחוץ" שר רמי קליינשטיין, והוא צודק לחלוטין. לא לשלוף מהמותן, להיערך. לחשוב אסטרטגי ואז לתרגם את זה לאלמנטים טקטיים. וכמובן עוד שני אלמנטים אקוטיים להצלחה: הראשון – שיווק נבון וממוקד, והשני – לשים את הלקוח במרכז. כל הזמן. תמהיל נכון של אלמנטים אלו, יסייע להצלחה עסקית בשוק כה בלתי צפוי ותחרותי".

מילות חוכמה לעצמאי המתחיל –

"השוק עמוס, רווי וגדוש. אם אתה שוקל לצאת לעצמאות – תוודא שיש לך נישה ספציפית בתוך השוק, שיש לך יתרון תחרותי אמיתי על פני אחרים, וכמובן – תקציב שיווק ראוי. ללא כל אלה, הסיכוי להצליח בשוק כה תחרותי – נמוכים".

דוד זיו, בן 62, נשוי + 3 ילדים ו- 3 נכדים, רואה חשבון ומתכנן פיננסי הוליסטי, תל אביב

דוד זיו, לשעבר מנכ"ל "יקבי כרמל", החליט להפוך לעצמאי בגיל 50. לפני כעשור, בגיל 52, רכש את חברת "דיאטה קלאב" עם שישים קבוצות ועשרים מנחות, ומכר אותה בשנת 2013 עם מאה וארבעים קבוצות ושישים מנחות. השנה פתח עסק חדש לתכנון פיננסי הוליסטי.

הרגע שגרם לך להפוך לעצמאי –

"הרגשתי שאני רוצה לעשות דברים אחרים, ומלכתחילה חשבתי להישאר ב'כרמל' פרק זמן יותר קצר. בגיל 50 הבנתי שאני מחפש לעצמי כיוון חדש, דגרתי על זה שנתיים ולבסוף זה קרה".

עבודה ראשונה כעצמאי –

"ב- 2006 רכשתי את 'דיאטה קלאב'. לחברה היה קונספט מדהים של קבוצות תמיכה להרזיה, כל היום אתה עוסק בלעזור לאחרים. זו עבודה עם טונות של נשמה. בדרך גם השקעתי בחנות יינות וסיגרים בקניון עזריאלי בתל אביב, ולא אהבתי את העשייה הזאת. היום אני בעיצומה של תפנית נוספת. בעיני זה מקצוע העתיד, "ראיית חשבון למתקדמים". התחום נקרא תכנון פיננסי הוליסטי על פי תורת איגוד המתכננים הפיננסיים האמריקאי, והוא עוסק בין היתר בתכנון הפרישה, תכנון מס, אופטימיזציית מיסים ועוד".

מה היתרונות בעצמאות?

"בעיני אלה בעיקר יתרונות איכותיים ולא בהכרח גשמיים או פיזיים. אתה מעצב לעצמך את התחום בו אתה רוצה לפעול, משלם על הטעויות שלך וקוצר את פירות ההצלחה שלך. מתוק ומריר גם יחד".

מה חשוב לדעת לפני שיוצאים לעצמאות?

"חשוב לדעת לנהל תכנית וחשוב לדעת עקרונות בסיסיים של ניהול. רעיון לכשעצמו, ככל שיהיה מבריק, עדיין זקוק לליטוף ולגיבוי ניהולי מקצועי. לא ממש נולדים עם זה, זה בא עם השנים, ולכן אפשר לעשות גם קיצור דרך ולהיעזר בבעלי ניסיון. זו לא בושה. צריך קצת שיער אפור בסביבה".

מילות חוכמה לעצמאי המתחיל –

"דברים שתראה משם לא תראה מכאן. עם קצת ביצים ואמונה בדרך, אין שום סיבה שבעולם שלא תצלח דרכך".

ירדן בורקוב, בן 25, רווק, "Fresh Ultimate", רעננה

ירדן בורקוב מעולם לא החליט להיות עצמאי – התחום שבו הוא עוסק החליט עבורו. בית הספר שהקים, "Fresh Ultimate", צמח מרצונו לפתח את ענף הפריסבי בישראל ומשמש כיום בית הספר הגדול בישראל לענפי הצלחת המעופפת, כולל חוגי מצוינות, קבוצות מקצועיות, סדנאות למגזר העסקי, אירועים והפעלות.

הרגע שגרם לך להפוך לעצמאי –

"פתחתי את העסק לאו דווקא מתוך רצון להיות הבוס של עצמי, אלא מתוך רצון לפתח את ענף הספורט שאני כל כך אוהב ולאמן קבוצה בעצמי. לפני שהתגייסתי לצבא הקמתי קבוצה עם חבריי, אך עם גיוסי הפרויקט נעצר והפך ללא יותר מזיכרון נעים. ב-2009, חבר מהאוגדה אמר לי שאני חייב להחזיר את הקבוצה לחיים כשאני יוצא הביתה לסופי שבוע, וכך עשיתי".

מה היתרונות בעצמאות?

"אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה, מתי שאתה רוצה, בלי לחשוב מה הבוס יגיד, תמיד יש מקום להיות יצירתי וליזום – מה שלא תמיד תוכלו למצוא במשרות של שכירים".

מה חשוב לדעת לפני שיוצאים לעצמאות?

"הייתי ממליץ לעשות עבודת מחקר יסודית שתכלול בתוכה את השוק, הנפשות הפועלות (המתחרים), הסיכונים וכולי. אחת מהבעיות שאני נתקלתי בהן היא היכולת האישית שלי ליישם את כלי האצלת סמכויות. לרוב העובד העצמאי הוא בעל מאפיינים של שליטה ורצון לשלוט, אך יש ללמוד לסמוך על העובדים שאתם מקבלים לעסק כי אם לא תסמכו עליהם תעבדו קשה יותר וחבל. בנוסף חשוב להבין שכל כשלון הוא שיעור וללמוד ממנו עד כמה שאפשר".

האם היה איזה רגע שבו ידעת שעשית את ההחלטה הנכונה?

"בטח, יש המון רגעים כאלה, למשל, כשזכינו במקום השלישי באליפות אירופה עם נבחרת ישראל ב-2012, או כשאני פוגש הורים שאוספים את הילדים מהאימון, או שבאים לבקר באיזה טורניר ומספרים לי כמה הילד מאושר, נהנה באימונים וכמה זה עושה לו טוב הן מבחינה ספורטיבית והן מבחינה חברתית. בשבוע שעבר אחד ההורים אמר לי: "איזה כיף לראות איך המאמנים שלכם ניגשים לילדים שלא מבינים משהו, ומסבירים להם בסבלנות שוב, בצורה נעימה, עד שהרעיון נקלט, בניגוד למאמנים מתחומים אחרים, שצורחים על הילד שבסך הכל חטא בלא להבין משהו באימון".

מילות חוכמה לעצמאי המתחיל –

"לדעתי תפיסת העולם שלנו, ואופן השתלבותנו במוסד העבודה, מעוצבת לרוב עקב השפעותיהן של סביבתנו הביולוגית, המשפחתית והחברתית. אנשים שמפחדים מהלא נודע, משינויים, מסיכונים – אם נוח לכם לחיות עם השכר הקבוע ולחכות לקידומים עד אין קץ, אז הישארו שכירים. למחפשים ריגושים והרפתקאות אני ממליץ לצאת לעצמאות".

פתרונות נוחים לעסקים קטנים

"בשנים האחרונות חל גידול במספר העסקים הקטנים שנפתחים", אומרת רעות עצמוני, מנהלת תחום שיווק עסקי בלאומי קארד. "לא רק אנשים שפורשים ממקום עבודתם לטובת קריירה כעצמאים, אלא גם צעירים בעלי רעיונות למיזמים ועסקים חדשים, או אנשים שבמקביל לעבודתם פותחים עסק קטן כעבודה נוספת".
"מחקרים מראים שלעסקים שלא מכבדים כרטיסי אשראי יש הזדמנות להגדיל את רווחיהם. אחד הטיפים שלנו לעסקים חדשים הוא לאפשר ללקוחות לרכוש את המוצרים או השירותים שהם מציעים לא רק במזומן או בצ'קים אלא גם באמצעותסליקת כרטיסי אשראי.עסק שמכבד כרטיסי אשראי מרחיב את קהל הלקוחות שלו, מעניק שירות טוב יותר, ומאפשר ללקוחות פריסת תשלומים."
"גם בכל הקשור בביטחון עדיף לכבד כרטיסי אשראי, לדעת שהעסקה בוצעה ושהכסף עבר לבית העסק. אפשרות למעקב ובקרה אחר החיובים והזיכויים של העסק הופכים לנוחים יותר כשמכבדים כרטיסי אשראי, וניתן לצפות בפירוט העסקאות בכל עת באתר האינטרנט ובאפליקציה של חברת האשראי שאיתה סולקים".
"אגב, קיימים היום פתרונות נוחים, פשוטים וניידים לסליקת כרטיסי אשראי, כמו למשל – שירות לאומי קארד Pay, שמאפשר ביצוע עסקאות אשראי וקבלת אישור בגינן באמצעות מחשב האישי של בעל העסק. אפליקציית לאומי קארד iPos מאפשרת, גם לנותני שירותים ניידים, לכבד כרטיסי אשראי מכל מקום ובכל זמן באמצעות הסמארטפון או הטאבלט".

הכתבה נערכה בשיתוף לאומי קארד

• עצמאים
• פיס אוף קייק
• עסקים קטנים
• לאומי קארד
• שכירים
• החיים היפים

• Facebook
• Twitter
• Email

מה יכול לגרום לאדם שאינו שכיר לצאת בבוקר מהטרנינג, לעבור למרחב שבו מצויים בני אנוש נוספים ואפילו לשלם כסף עבור הזכות לשבת מול הלפטופ שלו? האם זה הצורך בשירותי פקס זמינים? אולי הטייסטרז צ'ויס במצב טרום־גושי? לא ולא. התשובה היא משמעת. גם קהילת השוטף פלוס 60 (המכונה באתר של מיזנטרופ "פרילנסרים, עצמאים וכותבים", כאילו מדובר בסקטורים נפרדים) צריכה את הנוגשׂ שלה, ויהא זה עיניו הבוחנות של האחר או התשלום השעתי. מי שעובד בבית מכיר את תחושת אובדן הקשר לעולם המלווה לכך, שטובה אולי לפרוזאיקונים, אבל די רעה לכל שאר שכירי העט.

למעשה, מרבית המתקבצים במרחבי העבודה המשותפים החדשים אכן עובדים אצל אותו מעסיק. הם אולי לא יודעים זאת או לא מודים בכך, אבל התחושה הנושבת משני עברי הזכוכית והפרופיל הבלגי, היא של מעין באזז, חוט חשמלי שלוחש: גוגלללל, יוטיובבבב, אפליקציההה בלתי נחוצצצצצצה, אני חלק מהקפיטליזם המאוחרררררר. זה קצת דוחה וקצת סקססססססי.

מרבית הוורקספייסים החדשים – לא כולם – משתמשים בז'רגון נדל"ני בתארם את יתרונותיהם: "פנינה חדשה ומעוצבת בלוקיישן הטוב ביותר בתל אביב", "חזית לשדרות רוטשילד", "האזור מושך אליו אמנים ומעצבים". כולם, למעט מיזנטרופ, מדגישים גם את נושא הקהילה, ה"קומיוניטי", אף שלא ברור בדיוק באיזו קהילתיות מדובר. הכוונה היא כנראה לקהילת העובדים בעולם החדש, קהילת המשרתים את האח הגדול באשר הוא. הספייסים החדשים מציעים גם ברז בירה, פופקורן, חיוכים ומינגלינג. את המניע והמנוע חושפת רשת WeWork, שיושבת בכל העולם וגם בדובנוב, עם הסלוגן: "To create a world where people make a life, not just a living". המנגנון דומה לזה שמנחה תאגידים גדולים לספק סביבה משרדית אולטימטיבית, כולל פעוטון וחדר כושר: טשטוש מושלם בין העבודה לחיים, כי העבודה היא חיים.

גמרתי!

לקראת הבחירות האחרונות זומנתי לישיבת קריאייטיב עם מלא אשכנזים ממושקפים אחרים לצרכים שמאלניים כלשהם. הישיבה נערכה באחד מחללי העבודה המשותפים המדוגמים. בהתחלה נפלתי מהכיסא המעוצב. שיו, אירופה! כאילו, כמו ברלין אבל עם עבודה. הכל היה כל כך יפה ועם עץ מלא וציפיות לכריות וצעצועי בדיל מהמאה ה־19 – עד שלא האמנתי למזלי הטוב ולמכנסיי המטונפים. לא ידעתי אם לכעוס על עצמי על היותי אדם מהוה וקמצן, או על הספה הנאה שהדגישה זאת מול העולם כולו. ככל תשוש נפש החלטתי לחשוף את רגשותיי אלו מול משתתפת אחרת, שנראתה לי דווקא H&M פרנדלי ובכלל בחורה עם ארנק. והפלא ופלא – היא הרגישה בדיוק אותו דבר.

המשכנו להתפעל מהעיצוב, מהמים עם הנענע ופלחי התפוז, מהפח האלגנטי המחליק על ציריו אל תוך הארון, עד שנדרשנו אשכרה לעבוד. האחראית עלינו הביאה עגבניות שרי – כי אנשים שעובדים בשביל המחר לא אוכלים בורקס – והניחה אותן בשתי קערות יפות, והקערות זרקו צבע משגע על שולחן סיעור המוחות. מקץ שעה נפתחה הדלת בחדר הישיבות, והאחראי על הקומה דרש במפגיע את הקערות. מתברר שהן לא לשימוש, ובפועל מצפים ממך לקחת כוס חד פעמית כמו במשרד מגעיל מהעולם הישן.

מעבר לחלון הזכוכית המפורזל פעלה חברת סטארט־אפ. באחד הרגעים המתים בישיבה החלטתי לבדוק מה הם עושים שם, החננות האלה. הקשתי בגוגל את השם שעיטר את הזכוכית וגיליתי שהם, סורפרייז, מפתחים איזו אפליקציה עם שם שובב שתאפשר לך לתקשר עם חבריך בכל זמן (לעזאזל, חייבים עוד אחת כזאת). גיליתי גם שהלוגו שלהם נראה כשלושה גברים מאוננים, כשידו של הימני מונפת מעלה כמכריזה: "גמרתי!".

אחרי שהראיתי אותו ליושבי השולחן וכולם צחקו נורא ולכסנו מבטים לועגים לכיוון המרחב הסמוך, קצת התעצבתי. כמה קרובים הם היו, ממש מעבר לזכוכית. הלוא אם הייתה פה איזו קומיוניטי, היינו אנחנו, חבורת הקריאייטיב המהוהה, ניגשים אל עכברי ההיי־טק ואומרים להם: "הלוגו שלכם פתטי והסלוגן שלכם גרוע, אבל מפני שאתם אספרגר לא יכולתם לראות את זה", והיינו מושיטים עזרה. אבל לא. הזכוכית אטומה, קומרדס.

• מיוחדים
• קריאייטיב
• עצמאים
• WeWork
• לפטופ
• מיזנטרופ
• חללי עבודה
• פרילנסרים
• מחזיקים מעמד
• השכרה
• סטארטאפ