זה רק אני או שבשנה האחרונה נהיה קצת צפוף באגף הפיצות? תל אביב תמיד שפעה פיצריות, שכן מדובר באוכל רחוב עם הנדסת אנוש ראויה לפרס נובל, אבל מאז שעברו עלינו הסגרים צצה בכל שבוע פיצה חדשה. פיצה בשוק, פיצה נפוליטנית, פיצה לבנטינית, פיצה עם טוויסט, פיצה בלי טוויסט, פיצה אוריג'ינל ופיצה בתוספת פיצה עם רוטב שעשוי מפיצה טחונה דק דק. וזה לא שאני מתנגד לפיצה, אבל (הו לא, אני הולך להתחרט על מה שאני עומד להגיד) אני חושב שקצת נמאס לי מפיצה.

ובכל זאת, כשליין פיצות חדשות נולד למוצ'ה, אחת מהפיצריות היותר חביבות שצמחו כאן בשנים האחרונות (דווקא טרום הקורונה), הייתי חייב לעצמי דגימה של איזה סלייס או שלושה מגשים. אתם יודעים, בקטנה, רק לטעם. מה גם שאני עומד ברף היחיד שהוצמד לשמן של הפיצות בליין החדש – למבוגרים. היי, אני מבוגר (לפחות טכנית וחוקית), יש לי כרטיס אשראי ואני יודע איפה הפנסיה שלי (נראה לי). למה בעצם שאני לא אנסה פיצות למבוגרים בלבד?

ליין הפיצות החדש מורכב מרביעיית פיצות שעל פני הדברים בנויות על טעמים קצת יותר מקוריים, מענינים ומתוחכמים המיועדים לקהל יותר בוגר ואנין טעם. כיאה לתחכום, לכל אחת מהפיצות הוצמד שם קליט של עיר שגם ילד בן 8 זוכר. אתם יודעים, כמו במקדונלדס. דווקא הפיצה שהכי הסתקרנתי ממנה, הטוקיו (בצק שחור משומשום שחור ואבץ, רוטב סויה וטופי, קממבר צלויה, חלת דבש ג'ינג'ר, עלי מורינגה.79 ש"ח) נעדרה מהתפריט במשך שלושה ימים רצופים, כך שנאלצתי לוותר על המזרח ולהסתפק בשלוש מגשים בלבד. אני מניח שככה זה מרגיש להיות מבוגר.

אבל לפני שנגיע לפיצות, אני רוצה לציין לשבח דבר מה שנוטים לזלזל בו בפיצריות – לחם השום. לא פעם נתקלתי במנת לחם שום מזלזלת, כזו שמתייחסת אליו כמעיין פיסת בצק אקראית עם איזה ממרח פירורי שום עצל. וחבל, כי מדובר באחת המנות היחידות שאפשר להזמין יחד עם הפיצה וההשקעה משתלמת. הלחם שום של מוצ'ה, על אף המחיר הלא מבוטל (27 ש"ח) מעיד על אכפתיות רבה ורצון לייצר משהו מקורי, או לפחות כזה שישאיר זיכרון טוב בבלוטות הטעם. הלחם עצמו הוא מעיין פוקצ'ה רכה ואוורירית, מרוחה בשיני שום קונפי ומצופה בשמיכה עבה של פרמז'ן שכיף לטבול ברטבים.

שלושת הפיצות שהוזמנו (72 ש"ח כל אחת) מבטיחות הרבה, ומקיימות את הרוב. זה לא מעיד על איכותן, אלא בעיקר על היומרה שמאחוריהן. פיצת אמסטרדם למשל (בצק צ׳דר, רוטב שמן המפ ירוק, גאודה הולנדית, שימאג'י, מלך היער, פורטבלה ושמפיניון) נשמעת כמו חגיגה של פטריות עם רוטב מסקרן, אבל נשארת באזור הפיצת שמנת פיטריות, מינוס השמנת, פלוס מגוון פטריות נאה ועם תוספת של עקצוץ קטנטן בטעם וגוון ירקרק עדין שמזכיר את המקור של שמן ההמפ. טעמו של השמן כמעט ולא נוכח, התקשיתי להבין מה ההבדל בין בצק צ'דר לבצק פשוט ובתכלס, קיבלתי פשוט אחלה של פיצת פטריות (שנאפו מצוין מבלי לאבד מהעסיסיות שלהן).

גם פיצת מרקש העמוסה (בצק זעתר, רוטב מטבוחה, מוצרלה, פלפלים חריפים שרופים, עגבניות צלויות, בולגרית, עשבי תיבול ופרמז'ן) היתה טוויסט מזרח תיכוני מעניין על הפיצה שקצת נעלם בחריפות הנכבדת של הפלפלים. מאחורי החריפות, רוטב העגבניות הפיקנטי עבד מצוין עם המוצרלה, העגבניות הצלויות והגבינה הבולגרית, אבל הזעתר שבבצק נעלם גם הפעם ושוב נשארתי עם מה שבעיקרון היה פיצה מוכרת עם טוויסט קטנטן. אולי כדאי בפעם הבאה לקטום את הפלפלים לפני ההכנסה לתנור. אנחנו מבוגרים, לא חיות.

היחידה מבין השלוש שבאמת הצליחה להפתיע היתה פיצה פריז (בצק לחם בצל, רוטב קרם בצל חום, קרם פרש מתובל, סלט צ'ילי טרי ופרמז'ן), שלראשונה הרגישה לי כמו מנה אמיתית מארץ המקור, ובאופן ספציפי, מרק בצל מוקרם. מודה שגם הפעם הרוטב קצת נעלם בתערובת, אבל הבצלים נצלו לשלמות, הפרמז'ן התערבב היטב והקרם פרש הוסיף רעננות שעבדה נפלא על הפיצה. למעשה, כל הפיצות היו טובות, הפיצה פריז ולחם השום אפילו הצטיינו, אבל קשה לעמוד בהבטחות גבוהות כמו "אוכל למבוגרים ואניני טעם". פיצה היא תמיד אוכל לכולם, ולא משנה כמה תנסו להתחכם, בסופו של דבר ישאר לכם בידיים סלייס עם תוספות. למזלם של מוצ'ה הוא גם יוצא טעים.

מוצ'ה, אבן גבירול 19, א'-ה' 12:00-23:45, ש' 18:00-00:30. 077-6037560

• אוכל רחוב
• אוכלים שותים
• פיצה
• פיצות בתל אביב
• פיצריות
• פיצה שף

אני מודע לכך שאין לי זכות להתלונן. עבודתו של מבקר אוכל הרחוב היא מהנכספות בכל תחומי התקשורת, חד קרן נדיר שמטפח בטן לתפארת. אבל אין מה לעשות, בימים בהם הרחוב לוהט כמו גבינה מותכת אני קצת מתחרט שאני לא מבקר אוכל ביתי עם מזגן. לפאפי צ'ולו, הפיצה בר המתחדש שעל כיכר רבין, הגעתי נוטף יותר מסלייס של פיצה האט. אני בטוח שאני לא מגזים כשאני אומר שזה הדבר הכי נורא שאי פעם קרה בכיכר רבין. זה לא הוגן עבורם, חשבתי על תירוץ לעצמי בעודי מביט במושבים הנעימים על תחילת שדרות דוד המלך. ואז עשיתי אחורה פנה וחזרתי הביתה. מזל שפיצה זה אוכל נפלא למשלוח.

פאפי צ'ולו הוא למעשה גרסתו החדשה של בר המשבצת הוותיק, שעבר מתיחת פנים ובטן במהלך הקורונה וחזר בתור פיצה-בר עם פיצות מסקרנות בסגנון נאפוליטני מידיו של השף יפתח קורן. אם רק היו מוסיפים טאקוס לתפריט הם בכלל היו קולעים לכל טרנד קולינרי עדכני בעיר. לצד תפריט הפיצות החדש ישנן כמה מנות ראשונות איטלקיות וגם לוגו חדש שמתהדר באיור קצת מקריפ של אדם שאני מניח שאמור להיראות איטלקי, אותו אבאל'ה צ'ולו שתרם למקום את שמו, אבל בתכלס מזכיר לי יותר איור גנוז של פילפלד.

הגעתי הביתה בדיוק עם הפיצות, ותודה לאלוהי הטיימינג של וולט. פאפי צ'ולו, בניגוד לרוב הנאפוליטניות החדשות, מציעים את הפיצות שלהם בגודל משפחתי (קוטר 36 ס"מ) וגם בגודל אישי (28 ס"מ), מה שאפשר לי בחישוב פשוט להזמין יותר פיצה. הזמנתי ארבעה מהפיצות המיוחדות: אדמה (רוטב גבינות, פטריות שמפניון צלוית וכמהין,54/78 ש"ח), בטטה סלמון (רוטב שמנת בטטה, קונפי סלמון, פרמזן, עירית קצוצה,58/84 ש"ח), קריבית (רוטב עגבניות, מוצרלה, ביקון, אננס, בייבי שרימפס, חלפיניו,58/84ש"ח) וקרנה קון קסו (אונטריב מפורק בבישול ארוך ספוג ברוטב עגבניות, גבינה עיראקית ופרמזנו,56/82ש"ח) לצד מנה ראשונה של ארנצ'יני (שלושה כדורי ריזוטו סלק, גבינה כחולה וקשקבל, מטוגנים בפנקו.34 ש"ח).

זו בהחלט כמות נכבדת של מזון במחיר סביר. מעבר לכך, ברגע שפתחתי את שקית הנייר שליוותה את הפיצה כבר חיבבתי יותר את הפאפי, כי בבירור מדובר באנשים שמבינים לליבם של מזמיני הפיצה. דאגתי להזמין את ארבעת המטבלים שהמקום מציע (פסטו, חריף, עגבניות ושום,3 ש"חלאחד), ובמקום כמות קמצנית קיבלתי 14 קופסאות קטנות של רוטב, לצד שפע של שקיות אבקת פיצה, אורגנו ושאטה. זה נשמע כמעט מצחיק שזה דבר שאני שמח ממנו, אבל מתברר שזה כבר לא מובן מאליו, כשברוב המקומות מזמינים פיצה ובקושי מקבלים מפית.

האוכל, לעומת זאת, לא הצליח להפתיע לטובה למרות שהוא באמת ניסה. בהתחשב ברף הנאפוליטניות של התקופה האחרונה, פאפי צ'ולו הוא בהחלט מתמודד חלש יחסית על הטופ. הפיצות שלהם כוללות כמה רעיונות מעניינים, אבל המכלול לא מתעלה לדרגת פיצת השף הנכספת, אלא מרגיש כמו פיצה מעל-לממוצע עם שאיפות גדולות. קחו לדוגמה את הבטטה-סלמון, בהחלט רעיון מקורי שלא נתקלתי בו, על פניו הכל יכול לעבוד, ובאמת יש בו שילוב טעמים חזק שעשוי לעבוד בהרכב מסוים, אבל טעמי הבטטה נעלמים בין הגבינות, כך שנותרו כמה ביסים נחמדים איפה שיש סלמון (וגם אז, בעיקר לחובבי הדג), בעוד ששאר הפיצה נשארת די אנמית.

גם הקרנה קון קסו – שבנויה על אחד מהדברים האהובים עלי, בשר מפורק – לא מחזיקה את עומס הרעיון שעליה. האונטריב טעים, אבל הבשר מתייבש על הפיצה והגבינה לא מצליחה לפצות על היעדר העסיס של הבשר. כשאכלתי את הפיצות היותר "רגילות" ההבדל כבר היה ברור יותר: הפיצה הלבנה הייתה בסדר, לא יותר ולא פחות, ולא התהדרה בארומה ובטעמים החזקים של פיצה מהסוג הזה. הקריבית דווקא היתה הטעימה מהרביעיה, אבל עומס הרכיבים לא השאיר הרבה מקום עליה, כך שנגיד חלפיניו כמעט ולא היה נוכח.

דווקא המנה הראשונה, אותם כדורי ריזוטו מטוגנים, הייתה המוצלחת מכולן. הכדורים היו עשויים לשלמות, מטוגנים בדיוק למידה מבלי להרוס את תוכנם, נימוחים בפה בטעמים עמוקים (אם כי מודה, לא הרגשתי את הגבינה הכחולה) ואפילו ארוזים בצורה חכמה שהגנה על צורתם וטריותם (מי הגאון שחשב על לחתוך איקס במכסה הקופסה כדי להשאיר פתח אורור מבלי לאבד את החום? פרס ישראל מגיע לך). ובכן, זה לא שפאפי צ'ולו אינה אופציה מוצלחת לפיצה, זה פשוט שהרף שלנו לפיצת שף קפץ בכמה רמות מאז הקורונה ולא משנה כמה מטבלים טעימים נקבל. בסוף הפיצה צריכה לדבר בשם עצמה.

פאפי צ'ולו, דוד המלך 1, א'-ו' 17:00-01:00 ש' 12:00-01:00, 052-6066833, גם בוולט

• אוכל רחוב
• אוכלים שותים
• פיצה
• פיצות בתל אביב
• פיצות
• פיצריות
• פיצה שף

• Facebook
• Twitter
• Email

פררלה פיצהפסט, פסטיבל הפיצות הווירטואלי הראשון של תל אביב, יוצא לדרך: החל מיום ראשון ועד ל-14.11, משש ועד חצות, מוזמנת תל אביב לחוויית פיצה ייחודית. פרנ'צסקו מרטוצ'י, הפיציולו המפורסם ביותר בנאפולי, הגיע לארץ ושיתף את השפים הבכירים בעיר בסודות הכנת הפיצה המושלמת שלו.

הפיצה של מרטוצ'י זכתה בתארים יוקרתיים רבים והפיצריה האלגנטית שלובעיר קאזרטה הסמוכה לנאפולי ידועה בזמן ההמתנה בה לזהב האיטלקי האפוי, שעומד לעיתים על כשלוש שעות. אבל אתם לא תצטרכו לחכות.

הפסטיבל, בחסות מותג המים המוגזים פררלה ובשיתוף אפליקציית Wolt, מכנס יחדיו פיצות של חמישה מהשפים הבולטים והמובילים בעיר:פיצת אומאמי של יובל בן נריהעם גבינת פרמז'ן, עגבניות שרי מיובשות, אנשובי, עלי אורוגולה, חרדל ובוק צ'וי,אורפא פיצה של חיים כהןעם קבב, חצילים ועגבניות,פיצת פריקסה של אבי ביטוןעם טונה, מוצרלה, אריסה ופלפלים חריפים,ביאנקה ערבית של תומר אגאיעם תרד ערבי, גבינת המאירי, שמנת חמוצה וצ'ילי ירוק, והפיצה הלבנהשל טום אביב עם טופינג של תאנים, כרישה מקורמלת, מוצרלה, אורוגולה, צנוברים ובלסמי מצומצם.

כל הפיצות יהיו זמינות באפליקציית Wolt במהלך ימי הפסטיבל (גילוי נאות: הפסטיבל בהפקת Time Out), בין השעות 18:00 עד חצות באזורי החלוקה הרלוונטיים בעיר. כל פיצה תגיע אליכם עם בקבוק פררלה במחיר 59 שקלים בלבד.את האפליקציה תוכלו להוריד כאן.

• פיצה
• פיצה שף
• חיים כהן
• יובל בן נריה
• תומר אגאי
• אבי ביטון
• טום אביב

• Facebook
• Twitter
• Email

החיבור המסקרן בין רשת דומינו'ס פיצה לשף אסף גרניט ומסעדת "מחניודה" הוליד ליין פיצות שף שגרם לנו לרצות להזמין אותו מיד. המהלך הקולינרי – שכלל תוספות חדשות ממרכיבים ייחודיים, פיתוח בצק חדש המכיל שמן זית כתית, תוספת גבינת בייבי מוצרלה ושינוי התבניות – גרם לנו להזמין את כל הפיצות ולנסות את כולן בערב אחד (ואפילו קיבלנו לחם שום למשלוח הבא). הפיצות הגיעו בתוך מגשי קרטון מאורכים ששמרו על הצורה המלבנית והחדשה של הפיצה. מכל מגש הדיפו ניחוחות מגרים שגרמו לכל הבית להריח כמו מסעדה עמוסה סועדים. פתחנו בפיצת 4 מחבתות,פיצה עסיסית מאוד עם תוספת של עגבניות שרי קונפי, בצל קונפי, שום קונפי וארטישוק. הביס הראשון, ששילב את כל המרכיבים יחד, היה מצויין: הטעמים העמוקים שנוצרו בזכות הבישול הארוך בשמן זית איכותי השתלבו נהדר עם הבצק הדק וכדורי הבייבי מוצרלה. הפיצה סומנה כפתיחה מוצלחת והתוספות שהגיעו בצד הן שיחוק: צנוברים ועלי בזיליקום טריים ומרעננים שאפשר להוסיף מהם כמה שרוצים לפי העדפה. הבחירה לארוז את העלים בנפרד ולא להניח אותם אוטומטית על הפיצה היא חכמה: לא כולם אוהבים עלים חמימים כשהם נוגסים בפיצה. כך, כל אחד יכול לפזר כמה שהוא רוצה במקום להסיר כמות שתוקצבה מראש. אם רק היינו יכולים לקבל עוד שום קונפי היינו מאושרים עד הגג (ולא מתנשקים עם אף אחד יומיים אחר כך).

המשכנו לפיצת בצלאל, שם הורגשה נוכחות מרשימה של בישול: בצל סגול בסילאן ובצל לבן בשלל וריאציות: אפוי, קונפי ומטוגן עם כורכום. המשפט המפורסם: "אני לא יודע מה המתכון לחיים טובים, אבל הוא בטוח מתחיל בבצל מטוגן" ככל הנראה נכתב על הפיצה הזו. השילוב בין כל הבצלים היה מתקתק ומדויק: טעמו העמוק של הבצל הסגול היה נוכח בכל ביס והבצל המטוגן נתן את הקראנצ'יות כקונטרה. יש לציין כי הפיצה הייתה מכוסה לגמרי בבצלים השונים ולא הרגשנו שחסרה לנו אף אקסטרה תוספת. יחד עם הפיצה קיבלנו עלי טימין לפיזור על פי הטעם האישי. קינחנו עם הפיצה שהוכתרתה לטובה ביותר בערב:פיצת בקרנה. אם הקודמת הייתה חגיגה, זו לגמרי קרנבל: שילוב בין פרוסות חזה בקר קריספיות לשלוש סוגי גבינות – כדורי בייבי מוצרלה, גבינת מוצרלה מגורדת וגבינת פרמז'ן. פרוסות החזה בקר נוטות להתייבש בבישול לא נכון, אך הגבינות והזמן המדויק בתנור הפכו אותן לרכות ענן. המליחות המעודנת של הבשר והנייטרליות היחסית של המוצרלה השתלבו מצויין יחד. גם כאן עלי הארוגולה הוסיפו פרשיות למנה ועידנו את טעמייה הדומיננטים. בשורה התחתונה: שיתוף הפעולה של אסף גרניט עם רשת דומינו'ס פיצה יצר שלוש פיצות (לבינתיים) שיכנסו לצ'ק ליסט משלוחים הבא שלנו. עצם העובדה שדומינו'ס פיצה הכניסו לארנסל שלהם פיצות שף מאפשרת לכל מי שרוצה לקבל חווית פרימיום תוך 30 דקות מרגע ההזמנה – ואותנו זה קנה; עכשיו עם היורו והישיבה מול הטלוויזיה זו בכלל חגיגה של ממש. עכשיו נותר רק לחכות להשקת פיצת הפולנטה ופיצת שקשוקית מחניודה סטייל. רק מהשמות שלהן כבר אפשר להריח שיהיה מעניין.

עוד כתבות שיגרמו לכם ללקק את האצבעות:
המקומות בתל אביב שמרגישים כמו חו"ל
10 המנות הכי אמריקאיות בתל אביב
מסעדת פאסטל מגישה מנות בהשראת יצירות אמנות

הכתבה בשיתוף דומינו'ס פיצה

• אוכלים שותים
• אסף גרניט
• פיצה שף
• דומינוס פיצה