• Facebook
• Twitter
• Email

המשטרה הסירה את צו איסור הפרסום לאחר שעצרה ביום חמישי את אליעזר דלאל, המוכר בזכות השתתפותו בסדרת הטלוויזיה "החברים של נאור", בחשד למעשה מגונה בילדה. דלאל הוא בעליה של הפיצריה "הסובל", מוסד תל אביבי ותיק. זוהי אינה ההסתבכות הראשונה של דלאל עם החוק, אך בהחלט החמורה שבהן. בשנות התשעים הובא למעצר מספר פעמים בעקבות האשמות בהעלמת מס במיליוני שקלים, אלימות מילולית נגד מבקרי מס הכנסה והצגת זהות בדויה בפניהם. בנוסף, לפני מספר שנים הואשם בהתנפלות אלימה על עובר אורח שסעד אצלו שנתיים לפני כן מבלי לשלם, לטענתו, מקרה שהסתיים בכך שכיבה סיגריה בוערת על פניו של אותו לקוח לשעבר.

ההתנהגות האקסצנטרית בה נודע דלאל אמנם מרחיקה חלק מהלקוחות, אך משמשת גם כאמצעי שיווקי מוצלח במיוחד. לא מעט מהלקוחות הקבועים מגיעים למקום יותר כדי לקבל את החוויה כפי שהוצגה במשך שנים בטלוויזיה ופחות בשביל הפיצה הייחודית (והיחידה) המוגשת במקום, עם תוספת ביצה קשה מעל. י', תושב האזור המכיר את המקום שנים ארוכות, אומר בשאט נפש "אני אחרי פעם אחת לא הייתי מסוגל לאכול שם יותר, אבל הילדים שלי היו הולכים לשם מאותה סיבה שאני לא, כי אין לו גבולות. הוא מעשן בזמן שהוא עובד והמחיר יקר – הכל בשביל ההצגות שהוא עושה". מהמשטרה נמסר כי לאור האישום החמור ומהלך החקירה, מעצרו הוארך עד ליום רביעי (26.6). צו איסור הפרסום על שמו היה אמור להיות מוסר בצהרי יום שני, אך בעקבות ערעור שהגיש עורך דינו הדבר התעכב. המשטרה ציינה שפרסום שמו של הנאשם חשוב עבורה מאחר ויתכן ויתקבלו תלונות נוספות בעקבות המקרה.

• הבועה
• פלילים

• Facebook
• Twitter
• Email

אם יש אמת בקלישאה שלפיה ״שלום עושים עם אויבים״, אז כנראה שיוחנן דנינו, מפכ״ל משטרת ישראל, פתוח למשא ומתן לקראת הפסקת אש, ואולי אפילו הסכם שלום – שני אלו יקרו כבר אחרי הקנדציה שלו. כנראה שגם לשוטר מספר 1 נמאס ממלחמה חסרת תכלית בסמים, שהקורבנות המרכזיים שלה הם אזרחים שמופללים על שטויות, שלא לדבר על הכסף שנשפך במאבק המיותר הזה, כשחרף ההפחדות מספר המעשנים ממשיך לגדול. יש הרבה חוקים שעוברים עליהם, מעטים הם החוקים שזוכים לזלזול כמו חוק פקודת הסמים המסוכנים שכולל בתוכו, ובכן, סמים שאינם מסוכנים; סמים שהסכנה היחידה בהם היא להיתפס בשימוש ובאחזקה שלהם ולהיות מקוטלג כעבריין במקרה הרע, או לאכול המון במבה במקרה הסביר.

גם אם המניעים של דנינו מאחורי ההתבטאויות האחרונות אינם טהורים לחלוטין ומדובר בניסיון להסיט את האש ממוקדים אחרים הנוגעים לפעילותה של המשטרה, אסור לתת למומנטום הזה לחלוף. אמנם עד כה פיו ולבו לא היו שווים – שכן כבר לפני שנתיים הוא אמר ״לא מעניין אותי מי שמגלגל ג'וינט במרפסת״ ובכל זאת מעצרים המשיכו להתבצע ותיקים פליליים המשיכו להיפתח – אבל ייתכן שבשלב הזה הוא באמת מדבר מרחשי לבו. אולי הוא הבין שהגוף שהוא אמון על פיקודו עשה טעויות, ואולי הוא חולם על זה שעוד רגע, כשייצא לפנסיה, יוכל לגלגל ג׳וינט על המרפסת בלי שלובשי מדים יתחקו אחר הריח ויבואו להציק לו.

חלק משמעותי בשיח הציבורי על קנאביס וצריכתו, שנמצא בשיא פריחתו בימים האחרונים, עוסק בתחום הקנאביס הרפואי. מבלי לדחוק אותו לשוליים – מקומו בהחלט מרכזי – צריך להציב לצדו, במעמד שווה, גם את הצריכה למטרות הנאה. אין סיבה שמי שאינו זקוק לצמח כתרופה יסתתר מאחורי האמתלה הזו. אמנם נוח יותר להסוות את הרצונות שלנו בהצעות הגשה קלות לעיכול, אבל הגברת ההילוך במאבק לאי הפללה ולגליזציה חייבת לכלול בתוכה גם את האמת הפשוטה – אנחנו רוצים לצרוך קנאביס כי זה כיף, ולא פחות חשוב – בלתי מזיק, שלא לדבר על הכסף שייחסך כשתופסק האכיפה האינטנסיבית וההכנסות הנאות ממיסוי ושבירת השוק השחור. ישראל אוהבת לנפנף בחיי התרבות והפנאי שלה בקמפיינים שנועדו למשוך תיירים, בעוד מאזרחיה מצופה לשמור על תודעה ספרטנית – כיבוש, יוקר מחיה, פערים חברתיים ושסעים על בסיס אידיאולוגיה וגזענות – עם כל אלה כמעט לא נעים לדבר על התמסטלות למטרות הנאה. כמעט.

• אנשים
• ליגליזציה
• ישראל
• חשיש
• רפואי
• יוחנן דנינו
• משטרת ישראל
• חוק
• ג'וינט
• עישון
• טורים אישיים ובלוגים
• קנאביס
• לגליזציה
• משטרה
• מריחואנה
• סמים קלים
• גראס
• פלילים
• אקטואליה
• סמים