מדי ערב אנחנו מפרסמים כאן באתר "טיים אאוט" אתהמלצת הצפייה הלילית שלנו. מראש אנחנו לא מכוונים גבוה: דברים שאפשר לצפות בהם בלילה בלי לשרוף את המוח במנת יתר של טפשת (את זה אתם יכולים לעשות לבד) גם אם אינם יצירות מופת על-זמניות. ההמלצות מבוססות לפעמים על צפייה בפרק בודד שמראה פוטנציאל כלשהו למשהו, אבל אתם בהחלט מוזמנים להתלונן להנהלה אם לא אהבתם את אחת ההמלצות, ואנחנו נשגר את אחד מעובדי המערכת לעבר השמש. לכבוד תחילת השבוע ולנוחותכן אנחנו מקבצים את כל ההמלצות במקום אחד, לטובת הלילות המתים בשבוע שלפנינו, מדורגות על פי הפרמטר "כמה בא לנו שתראו אותן". וזכרו: ישסדרה של לארי דיוויד בדרך, יש סיבה לחיות.

1. בהסתורה // כאן 11

מה עבר, חצי שנה מאז הפעם האחרונה שדרמת איכות על חרדים השתלטה לנו על המסך? לא שאנחנו מתלוננים, כי עם הסדרה החדשה של כאן 11 יש סיבה מוצדקת להייפ – קאסט של מיטב השחקנים הישראלים (וגם אורי קומאי), סיפור מעניין על חרדים שנמצאים בין לבין – יעני, חיים כחרדים כלפי חוץ, אבל בשושו מקיימים חיי חילונים – ושיר פתיחה פשוט נהדר בביצוע מעיין ליניק. שני הפרקים הראשונים עשו סיפתח מצוין, עכשיו רק שלא יאבדו את המומנטום הטוב.שכוייח.

2. טוויסטד מטאל // Twisted Metal // פיקוק

כבר כמעט 3 שנים שאנחנו מטרחנים בכל הזדמנות שאפשר על הסדרה הפוסט-אפוקליפטית הזו, כנראה הגרסה הכי מהנה שיש לעולם שאחרי הפצצה. נכון, הז'אנר בהחלט עמוס בשנים האחרונות (אפשר להבין למה), אבל המתכת המעוותת הזו מצליחה להתבלט עם דמויות באמת מופרעות, חוש הומור שחור וכמה הפתעות קאסט באמת מהנות. השבוע שתי העונות הראשונות הגיעו סוף סוף לארץ, אחרי שב-yes הרימו את הכפפה, ומי שעוד לא עלה לנסיעה המטמטמת הזו עד עכשיו הולך ליהנותמבינג' נפלא, פראי ומשחרר של כיף טהור.

3. משפחת מרדוק: השושלת // Dynasty: The Murdochs // נטפליקס

בתור מעריצים לא קטנים של "יורשים", ממש חיכינו לרגע שזה יקרה – המשפחה שסיפקה השראה למשפחת רוי מקבלת סדרת דוקו בת ארבעה פרקים אודותיהם. ובכנות? הדרמה לא פחות מדהימה מהסדרה שנוצרה בהשראתם – רופרט מרדוק הוא הנבל על המושלם, וחבורת הילדים החכמים והעשירים והנכלוליים שגידל עושים עבודה נהדרת בלנסות לעמוד ברף הבלתי אפשרי שלו. תגמעואת הדוקו ברגע, ואז רק תרצו לחזור שוב ל"יורשים".

4. המדיסון // The Madison // פרמאונט+

הנוסחה הקבועה של טיילור שרידן תעבוד גם כאן – שחקן קולנוע ענק (הפעם זו מישל פייפר) במרכז סדרה שמתקיימת באזור ספר אמריקנה קלאסי (נהר המדיסון) ועוסקת בדרמה משפחתית קשה אך מחממת לב. השוני מ"ילוסטון" ודומותיה הוא שהפעם לא מדובר בהמשך קורות משפחת דאטון, אלא סיפור חדש על משפחה ניו יורקרית עמידה שמאבדת את הפטריארך, ועוברת ל"אמריקה האמיתית"® כדי להתחיל מחדש, לגלות את הכוחות של עצמם וכנראה גם להבין שטראמפ הוא לא בחור כזה רע.זה יהיה להיט.

5. איש משפחה // Family Guy // דיסני+

העונה ה-24 של איש משפחה נחתה בדיסני+, וכיאה לסדרה שמחזיקה כל כך הרבה שנים באוויר, אתם יודעים בדיוק איזה הומור פרוע, טיפשי, אסוציאטיבי ולעיתים קורע תקבלו. בפרק הראשון לואיס וסטואי עושים ביחד סמים, וככה לואיס סוף סוף מצליחה להבין אותו, ובהמשך יש עוד עלילות מופרכות שכולן סך הכל קולב לתליית בדיחות בוטות כאלו או אחרות. לרגל חזרתם אספנו את 10 הקטעים הכי טובים של פאמלי גיא,שיהיה על מה לצחוק.

• מה רואים הלילה
• כאן 11
• דיסני+
• פרמאונט+
• נטפליקס

זאת הייתה השנה שבה מהפכת הסטרימינג הגדולה ומלחמות הסטרימינג שפרצו בעקבותיה נעצרו בחריקת בלמים ובהנפת דגל לבן של כל הצדדים. כל שירותי הסטרימינג, למעט אפל TV, קיצצו באופן משמעותי את השקעתם בתוכן מקורי חדש. התוצאה: פחות סדרות, פחות סדרות טובות, ועוד פחות מזה ניסיונות לפרוץ דרך ולהעמיד יצירות שבכלל מנסות להגיע לרף של עידן הזהב הטלוויזיוני בתחילת האלף.

>> העולם הזה חם: 23 סדרות לוהטות שבטח תרצו לראות בחודש מרץ
>> זמן לקאמבק: 13 סדרות שחייבות לחזור לעונה אחת נוספת לפחות

אולי זאת שירת ברבור, אבל ממרום מושבנו ב-2026 אנחנו יכולים להביט ולהיווכח כמה מיוחדת הייתה השנה הזאת, כמה הברקות מקוריות, מרגשות, מרתקות, מותחות ומצחיקות הצליחו טובי היוצרים להביא השנה אל המסך, וכמה אנחנו שלמים עם תוצאות הבחירות הפנימיות שלנו שהשאירו בחוץ להיטים שאיבדו ברק ונכנעו לנוסחאות של עצמם, מ"האחרונים שבינינו", דרך "סוסים איטיים" ועד "דברים מוזרים". האתגר הגדול של סדרות הטלוויזיה בזמן הזה הוא להתמודד בכל הכלים היצירתיים על תודעת הצופה שרוצה לנדוד אל טיקטוק. ואלה הסדרות שעשו את זה טוב מכולן.

20. סאות' פארק 28/27 South Park // פרמאונט+

מדהים, פשוט מדהים שסאות' פארק מצליחה לשמור על רלוונטיות ועל השפיצים שלה כל כך הרבה שנים, ועדיין להיות אחת הסדרות הפרועות והאמיצות גם ב-2025. הסדרה המצוירת הנפלאה והוותיקה הזו סיפקה בפורמט די מוזר שתי עונות מאוד מצליחות ומאוד מדוברות תוך שנה, ובעיקר להטריף את ראבו של דונלד טראמפ ולהוציא אותו מדעתו הדמנטית עם הדמות החדשה שתפרו לו, מיקרו-פינס ורומן עם השטן והכל. מצווה מדאורייתא לכל הדעות.

19. פיסמייקר 2 Peacemaker //יHBOmax

בניגוד לעונה הראשונה, שהייתה מיקס אחיד ומהנה להחריד בין קומדיית מד"ב, סדרת פעולה בוטה ויצירת גיבורי על שלא לוקחת את עצמה ברצינות, העונה השנייה של פיסמייקר היתה מבולגנת בהרבה. בכנות, זה הרגיש כאילו לג'יימס גאן היו יותר מדי דברים על הצלחת עם ניהול היקום הקולנועי של DC, ודווקא לבייבי האהוב עליו הוא הגיע עם הפרעת קשב, אבל בכל זאת עם רעיון אחד מבריק במיוחד. לכן מה שקיבלנו היא פתיחת עונה חלשה, סיום מאוד מקרטע – ושני פרקים מדהימים שמגיעים אחרי הטוויסט המבריק שבלב העונה. ג'ון סינה רק שדרג את יכולות המשחק שלו, והעונה הציג מנעד שעוד לא הכרנו ממנו, ולמרות שלפחות נכון לעכשיו גאן אומר שזו העונה האחרונה לסדרה, אנחנו רוצים להאמין שהוא עוד ישוב אליה ויתקן את הסיום העקום הזה.

18. רובורצח // Murderbot //אפל TV

אפל TV היא כרגע התקווה הגדולה של היצירה הטלוויזיונית החופשית, ו״רובורצח״ מוכיחה עד כמה: סדרת מד״ב על רובוט AI שנועד להיות מכונת הרג בשירות בני אדם במסעותיהם בחלל, אך מפתח מודעות, מצליח לעקוף את מנגנוני השליטה בו ולהשתחרר מאחיזתם, מסתיר את זה מחברי הצוות ו– מתמכר לאופרות סבון. הרובוט הרוצח מגלה שהוא לא כל כך רוצה לרצוח ושהוא קצת דלוק על בני האדם המטומטמים והשטויות שלהם, והתוצאה היא סוג מוזר מאוד של קומדיית פיל גוד פילוסופית ואידיוסינקרטית שמתאימה מאוד לעידן הזה, ובגדול סיפור ממש מוזר (שמבוסס על ספר מצליח, כמעט כמו כל דבר בטלוויזיה כרגע), שרק באפל TV היו יכולים להמר עליו. איזה כיף לנו.

17. פילדלפיה זורחת 17 Always Sunny in Philadelphia // דיסני+

זה לא ברור איך הם עושים את זה, אבל הסיטקום האינסופי מצליח להיות מבריק, מופרע, בוטה ודוחה גם 20 שנים מאז בדיחת הטרנסים הראשונה. העונה ה-17 (!) הצליחה להמשיך לחדש, תוך כדי מודעות עצמית נהדרת. גם אם לא אהבתם את הקרוסאובר עם "אבוט אלמנטרי" (אנחנו אהבנו), העונה מיד המשיכה עם פרק מבריק על תרדמת של פרנק, פארודיה מעולה על "הדוב", פרק רטרוספקטיבי שסוגר מעגל מלחיץ מהעונה הראשונה וסיום קורע עם, שמזכיר כמה דני דה ויטו הוא גאון קומי, וכמה החבורה הדוחה הזו מבריקה ביחד. מצידנו שימשיכו לעוד 17 עונות, כי גם בגיל 60 הנרקיסיזם הזה יהיה מושלם.

16. החברים והשכנים שלך // Your Friends and Neighbors //אפל TV

בתור הזהב של הטלוויזיה, סדרות כמו "סיינפלד", "הסופרנוס" ו"שובר שורות" בלטו בנוף בעקבות הבחירה לשים במרכז אנשים, ובכן, לא ממש יפים. בסדרה הזאת של אפל TV+ הם עושים משהו קצת שונה. הם לוקחים את ג'ון האם, בחור נאה ומוצלח לכל הדעות, והופכים אותו לאדם שאין לו מושג מה הוא עושה. האם משחק את קופ, איש פיננסים עשיר שמפסיד את אשתו לחברו הטוב ביותר, וכשהוא מאבד את עבודתו הוא צריך למצוא פתרונות יצירתיים, כמו לגנוב מהשכנים הטיפה יותר עשירים שלו. מדובר בסאטירה חברתית-מעמדית די משעשעת, עם מערכות יחסים שמסתבכות זו בזו, שקרים, סודות וחיים ראוותנים וחסרי תוכן. אתם יודעים, צרות של עשירים. תענוג.

15. דור ה-Vי2 Gen V //אמזון פריים

גם בעונתה השנייה, הגרסה של "דה בויז" לאקס מן הצליחה לספק את הסחורה ובענק – רגע לפני השואודאון הגדול בעונה החמישית והאחרונה של סדרת האם. הפעם מארי מורו וחבריה חוזרים לקמפוס תחת השגחתו של הדיקן החדש והמסתורי, סייפר. הסיפור מתחבר באופן מושלם לעלילה המרכזית, אבל הוא גם לגמרי עומד בפני עצמו ומציג את ההשלכות מהעונה הרביעית של "דה בויז", אבל גם לגמרי עומד בפני עצמו. העונה מכילה כמובן עוד סצנות מעוררות בחילה וחלחלה למכביר לצד סאטירה נוקבת ונשכנית, אבל אנחנו בעיקר רואים את ארה"ב על סף מלחמת אזרחים, ממש כמו פה אצלנו. כמו כן, סיבה נהדרת ונכונה מאין כמוה לצפות בסדרה הזאת היא הדוד הזה שיכול להכניס מלא דברים לתחת. אתם תזהו אותו כבר לבד.

14. מובלנד // Mobland //פרמאונט+

אחת ההפתעות הגדולות של השנה. סדרת מאפיה בריטית בניחוח אינסטנט קלאסיקה עם טום הארדי, הלן מירן, פירס ברוסנן וקאסט תומך מושלם, הפקה הוליוודית מתוקתקת של פרמאונט+ שאולי לא ממציאה את הז׳אנר מחדש, אבל בהחלט מבלה איתו יפה. היא אלימה ומחוספסת כמו שצריך, הארדי משובח בתפקיד הראשי, והיא זכתה להצלחה עצומה, שברה את שיאי הרייטינג של שירות הסטרימינג וכבר חודשה לעונה שנייה לפני סיום עונת הבכורה. למרות הסטאר-פאוור שלה ובגלל השידור בפרמאונט+ השולית יחסית, רוב העולם התעלם מקיומה. לגמרי הפסד שלו, כי ״מובלנד״ היא סדרת מאפיה מושקעת, מענגת ועתירת אקשן, וזה לא שיש לנו הרבה כאלה.

13. הנוסע השמיני: ארץ // Alien: Earth // דיסני+

היו רגעים במסע הזה של ״הנוסע השמיני: ארץ״ שנדמה היה בהם כי נואה האוולי, יוצר הסדרה והאיש שחתום על העיבוד המבריק של ״פארגו״, מצליח לעשות את זה שוב. האופן שבו הסדרה התפתחה במחציתה הראשונה סימן פוטנציאל למאסטרפיס, והעיר את הפרנצ׳ייז הדועך של ״הנוסע״ לחיים חדשים. פרקי הסיום קצת דפקו את העסק ופגמו ברושם שיש כאן הברקת ענק, אבל זה עדיין הדבר הכי טוב שבקע מהביצים של המלכה ב-30 השנים האחרונות, והעונה השנייה כבר בדרך אז למי אכפת מה אתם חושבים. מעל הכל, הסדרה הזאת הוכיחה שאפשר להתניע מחדש גם מותגים קולנועיים וטלוויזיוניים שהקהל כבר זנח. אלה לא בהכרח חדשות טובות, כן? חכו לרימייק הטלוויזיוני של ״הארי פוטר״ ונדבר.

12. הדיפלומטית 3 // The Diplomat // נטפליקס

אחדים מאיתנו סבורים שהסדרה הזאת אמורה להיות מדורגת הרבה יותר גבוה, אחדים מאיתנו סבורים שאחדים מאיתנו סתם דלוקים על התחת של קרי ראסל, אבל כולם מסכימים ש״הדיפלומטית״ ממשיכה להשתפר מעונה לעונה ומצליחה איכשהו להיות גם מותחן מדיני על היחסים בין המעצמות, גם סאטירה פוליטית דקה על הפטריארכיה וגם דרמת יחסים כנה ומעניינת, כולל המון דמויות משנה מצוינות וקליף-האנגרים מפתיעים, מבלי שיצא מזה סלט בלתי אכיל. בדבר אחד באמת אין ספק: קארי ראסל יוצאת מהסדרה הזאת כאחת משחקניות הטלוויזיה הטובות והחשובות של דורה, וזה מרשים עוד יותר כשמבינים שהיא גם הפיקה את הסדרה ולמעשה תפרה אותה למידותיה החטובות שלה. ואנחנו לא סתם דלוקים לה על התחת. יש לנו סיבות ממש טובות.

11. פרדייז // Paradise // דיסני+

עוד אחת מהפתעות השנה, שלמען האמת קצת קשה שלא לדבר עליה מבלי לספיילר את סיום הפרק הראשון – ולכן נעשה בדיוק את זה. מרגע שהפרק נגמר, ואנחנו מגלים שתעלומת הרצח של הנשיא היא למעשה (נו, כאן מגיע הספויילר) סדרת מד"ב פוסט-אפוקליפטית, כל המוד משתנה. הכמיה בין סטרלינג קיי בראון המצוין וג'יימס מרסדן עובדת נהדר, ותווה עלילה קונספירטיבית מעניינת שמחזיקה יפה את המתח בעונה הראשונה, לצד פסקול מצוין וקלילות מסוימת שמונעת ממנה להיות אובר-רצינת – אבל את המקום המכובד הזה הסדרה הרוויחה בזכות הפרק הלפני אחרון, שהיה אחד מהפרקים המושלמים שראינו השנה על המסך הקטן. גן עדן קטן, ותיכף העונה הבאה.

10. חברת הכיסאות // The Chair Company //יHBOmax

חוש ההומור הכל כך ספציפי של טים רובינסון הוא לא טעם נרכש. כמו כוסברה, זה או שלא יכולים לסבול אותו, או שלא יכולים להפסיק איתו. אנחנו מהסוג השני. עם כל הכבוד לסדרת מערכונים בנטפליקס או אפילו "דטרויטרס" המצוינת, סדרה עלילתית ב-HBO היא שדרוג מתבקש למוזרות של רובינסון, שמקבלת הזדמנות להתפרש לקונספירציה מטופשת להחריד. כהרגלו, רובינסון מתענג על הדמויות הקטנות והקטנוניות של החיים, שמסרבות לתת לעליבותן לעצור אותן מלהיות הזויות לחלוטין. מעבר לדמויות, העלילה, התעלומה והפתרון ההזוי שלה, הדבר הכי מבלבל ומטריד ב"חברת הכיסאות" היא העולם שרובינסון בנה, בו כל פניה, אדם או מקום הם פוטנציאל של דפיקות עמוקה ומוזרה, סוג של דיוויד לינציות של קומדיה. רק אם תתעניינו מספיק ותצללו לעומק, תוכלו להבין עד כמה מוזר כל הקיום הזה שלכם.

9. מתה לסקס // Dying For Sex // דיסני+

בצדק רב זכתה מישל וויליאמס בפרסים על ההופעה האדירה שלה בסדרה הזאת, באחד הפורטרטים הכי מעניינים של נשיות ואנושיות שעלו על מסך כלשהו בשנים האחרונות. הוליווד כבר לא מייצרת דרמות כאלה וגם בטלוויזיה מעדיפים סיפורים שמחים יותר או מותחים יותר או לפחות שלא צריך לחשוב בהם בכל רגע נתון שכולנו הולכים למות, אבל סיפורה של חולה סופנית שמחליטה להתגרש ולחגוג את המיניות שלה לפני שתמות הצליח איכשהו לחמוק דרך הפילטרים השמרניים של מקבלי ההחלטות, והפך לאחת הסדרות המרגשות והמשחררות של השנה. ״מתה לסקס״ היא לכאורה ״סדרת בנות״, רק שהיא ממש לא. היא סדרה לבני אדם.

8. אז בקיצור // Long Story short // נטפליקס

למרות שהיא חולקת את אותו יוצר, הסדרה הזאת היא לא "בוג'ק הורסמן". אם באחרונה הרגשתם שאתם צריכים נוגדי דיכאון אחרי כל פרק, הרי שעכשיו היוצר, רפאל בוב-וקסברג, נוקט גישה עדינה יותר כלפי גיבוריה – בני משפחת שוופר, שעומדת במרכז הסדרה. מדובר במשפחה יהודית סמי-מתפקדת ולמרות שאמרתי ממש לפני רגע שהגישה בסדרה הזאת רכה יותר מבוג'ק, הגיבורים שלה עדיין פגומים, פשוט בוב-וקסברג כיוצר מראה להם הרבה יותר חמלה והרבה פחות שיפוטיות. התוצאה היא קומדיה מקסימה ומשעשעת שצובטת במקומות הנכונים ומקלה במקומות הנכונים עם הדמויות המצוירות הכי יהודיות על המסך. טוב, אולי אחרי סמי בייגל ג'וניור ב"מסיבת נקניקיות".

7. הדוב 4The Bear // דיסני+

העונה הראשונה של הסדרה הזאת הכניסה את הצופים לסיר הלחץ שנקרא "ניהול מסעדה". בעונה הרביעית החליטו לשנות כיוון ולמרות שהסדרה איבדה מעט מהעוקץ שלה, היא עדיין אחת מהסדרות הכי מעניינות ומיוחדות שמשודרות כיום. אז כן, כרמי הוא כבר לא שף-כוכב רוק מיוסר, הוא מנסה לתקן את חייו העגומים ואת יחסי האנוש העגומים עוד יותר שלו, ובמקום להוריד את עצמו באופן כמעט קונסיסטנטי הוא מחליט להרשות לעצמו להיפתח, לדבר על הרגשות שלו ולהתמודד עם הפגמים שבו. זה לא "הדוב" שהכרתם בתחילת הסדרה – וזה בסדר גמור, כי זה התהליך של הדמות. "הדוב" היא סדרה אקספרימנטלית שמביאה בכל עונה משהו אחר לחלוטין ולראות אותה מרגיש כמו לשבת במסעדת גורמה ולהגיד למלצר – "שהשף יבנה לי את הארוחה". אולי נאהב את זה, אולי לא, אבל בטוח תהיה חוויה מעניינת.

6. דה פיט // The Pitt //יHBOMax

באמת שכבר השתכנענו שדרמת בתי החולים מצאה את מותה אי שם באחת העונות של "האנטומיה של גריי", ונידונה לחיות בגיהנום טלנובלי עצל – ובאמת שלא האמנו שחיבור בין "E.R" ל-"24" יתגלה כמושיע של הז'אנר. אבל מי היה מאמין, הם הצליחו להציל את החולה. נואה ויילי וצוות הרופאים הריאליסטים להחריד שלו מדלגים מעל כל הקלישאות בסדרה ריאליסטית, מותחת, מבדרת ומרתקת כאחד, שמצליחה בו זמנית לשאוב את הצופה להרגשת חדר המיון האינטנסיבית כמו שמעולם לא חוויתם (כן, גם אם ראיתם את כל סדרות בית החולים), וגם לעסוק באופן עמוק יותר מכל אותן סדרות בבעיות שנובעות מחיי הרפואה, בדגש על הפוסט-טראומה המתמשכת. עשוי לעילא, ממכר להחריד ולעצמו סיבה מספיק טובה לעשות מנוי ל-HBOmax.

5. הסטודיו //The Studio //אפל TV

מעגל האוננות הבלתי נגמר של הוליווד לרוב מוביל לתוצאה די בינונית. רק תזכרו לרגע ב"הפרנצ'ייז" של HBO, כי כבר שכחתם. פארודיות עצמיות שלרוב לועגות לנפיחות העצמית של תעשיית הקולנוע לרוב מגיעות מאנשים נפוחים בעצמם. סת' רוגן, לעומת זאת, מעדיף נפיחות אחרות. הפרודיה ההוליוודית שלו (ושותפו אוון גולדברג) היא יותר שיר אהבה מריר לתעשייה קורסת מאשר ניסיון לנפץ את הבלון הנפוח, והבחירה לצלם אותה ברצף סצינות וואן-שוט יומרניות היא רק עוד חלק בשכבות ההומור המתוחכם והטיפשי כאחד שלו, שהפעם לועג לעצמו. הופעות אורח מוזהבות ואחד בריאן קרנסטון בתפקיד מבריק משלימים את החוויה של סדרה מהנה לגמרי שנשמח מאוד לראות חוזרת גם לעידן שאחרי רכישת נטפליקס-וורנר, כי מסתבר שהיא רלוונטית מתמיד.

4. חזרה גנרלית 2The Rehersal //יHBOmax

אם העונה הראשונה בסדרת התעתוע של ניית'ן פילדר שברה מוסכמות טלוויזיונית, תיעודיות ובידוריות, העונה השנייה שברה כבר מוסכמות אנושיות. כל אחד מששת פרקי הקרקס הדוקומנטרי המעוות הזה משך אותנו יותר עמוק לתוך חור ארנב שלא ידענו אם ואיך נצא ממנו, ופרם עוד יותר את חוטי המוסר הטלוויזיונים שחשבנו שמקובלים. האם הוא משקר לנו? משקר לעצמו? משקר למשתתפים (טוב, זה בטוח כן)? שאלות כמו 'איך זה מותר' התחלפו ל'איך זה קורה', וההלם התחלף בפליאה נרגשת, זעזוע מסוים ובעיקר תחושת קרינג' שנמתחת כמו גבינה לוהטת. בין אם אלו מתחרי ריאליטי תמימים שכולנו יודעים שלעולם לא יקבלו תהילה (אבל זו אשמתם, כי הם מספיק טיפשים להשתתף בריאליטי טייסים), ובין אם אלו שחקנים שסיכנו את חייהם בידי טייס לא מיומן (אבל מגיע להם, כי הם ידעו מה הם עושים) – כולם פשוט בובות בתיאטרון האבסורדי של פילדר. וממנו נשארו לנו כמה מהרגעים המוזרים, המדהימים והמבריקים ביותר של טלוויזיה שראינו, לא רק השנה, אלא אי פעם. וואו אחד גדול, טלוויזיה שאין כמותה.

3. התבגרות // Adolescense // נטפליקס

״התבגרות״ זכתה כמעט בכל פרס אפשרי וסחפה גם את האמי ואת גלובוס הזהב, ודי בצדק. ההופעה של אוון קופר הצעיר מצדיקה לבדה לפחות שלושה פרסים, וזה עוד לפני שהתחלנו לדבר על סטיבן גרהאם המבריק ועל צילומי הוואן שוט המורכבים והמטריפים לכל אורך הסדרה. לאחר הצפייה מומלץ מאוד להציץ באינטרנט כיצד צילמו חלק מהסצנות, כי כל הסדרה הזאת רצופה בצילומים שגורמים לכם לתהות בקול – איך לעזאזל הם עשו את זה?עם זאת, הסיבה מה שבאמת הופך את הסדרה הזאת ליוצאת מן הכלל זה שהיא הגיעה בשנה רצופה בקומדיות, פנטזיות ושאר מיני אסקפיזם, ״התבגרות״ דיברה על הורות וחינוך מבלי להרגיש מטיפה והצליחה לתת אמירה מורכבת ונוקבת על הנושא ללא רומנטיזציה שלו. שאפו.

2. פלוריבוס // Pluribus //אפל TV

אנחנו עדיין לא מאמינים שהדבר הזה קיים. דרמת המד״ב האוטופית/דיסטופית של וינס גיליגן מ״שובר שורות״ היא יצירה פילוסופית עמוקה שלא פוגשים בטלוויזיה בדרך כלל, או למעשה אף פעם לא. השאלות שהיא מעלה על האנושות ועל האנושיות הן שאלות קשות והתשובות לא פחות קשות. ״פלוריבוס״ היא סדרה מתעתעת שלא מתמסרת לצופה, אבל היא גם סדרה שלא מסתירה דברים מהדמויות ומהצופים שלה, ומאתגרת אותם לחשוב על חייהם ובחירותיהם. אפשר לספור על יד אחת סדרות שניסו משהו כזה בעבר, ועוד פחות מכך שהצליחו. ואולי הכי משמעותי: ״פלוריבוס״ היא סדרה שתוקפת את החיבורים של התרבות ממנה היא באה. היא שמה סימן שאלה גדול מעל דת האינדיבידואל ששולטת בעולם. היא סדרה חתרנית. היא אמנות גבוהה.

1. ניתוק 2 Severence // אפל TV

לא באמת צריך להסביר את הבחירה הזאת, נכון? העונה השנייה של ״ניתוק״ הייתה שיא טלוויזיוני מרהיב ומתפקע מהמצאות עלילתיות רבות תנופה, הברקות קולנועיות עוצרות נשימה ואסתטיקה בלתי מתפשרת שיובאה היישר מארץ ה-Uncanny. ההצלחה המסיבית של העונה השנייה הצליחה להרגיע את חרדת המעריצים מביטולה בטרם עת, ונראה שאפל TV מתכוונת לאפשר לבן סטילר להשלים את החזון שלו לקפיטליזם המאוחר. לאן זה הולך? מה זה אומר? איזה מין עולם הוא זה שהסדרה מתרחשת בו? תשובות אין וספק אם יהיו, אבל תיאוריות על גבי תיאוריות נשפכות ברחבי האינטרנט והופכות את הסדרה לאירוע גלובלי. האאוטי שלכם מת על זה.

• המסך
• הסדרות הכי טובות
• סיכום שנה
• דיסני+
• נטפליקס
• אפל טיוי
• HBO
• פרמאונט+
• אמזון פריים

זוכרים איך במהלך הבחירות לנשיאות ארצות הבריתכל הוליווד התגייסה לתמוך בקאמלה האריסולהסביר כמה מסוכן דונלד טראמפ ואיזה אסון יהיה אם הוא ייבחר? אז תשכחו מהכל, כי מאז השבעתו השנייה של הנשיא התקפלה הוליווד כמו אוריגמי והפכה לכלבלבו השקט והכנוע של טראמפ, כולל פיטורים שרירותיים של כוכבים ואקזקיוטיבס בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה, ועכשיו מתברר שהיא גם מתכוונת להפיק סרטים כבקשתו.

>> איך מארוול הצליחו סוף סוף לא לפשל את "ארבעת המופלאים"
>> אדייייי: דירוג 10 הסרטים הכי טובים בקריירה של אדי מרפי

במהלך סוף השבוע יצאו בארצות הברית דיווחים לפיהם הנשיא מעוניין לראות סרט נוסף בסדרת "שעת שיא" (Rush Hour) עם ג'קי צ'אן וכריס טאקר, ואף שוחח על כך עם התומך הבכיר שלו (ושל בנימין נתניהו), לארי אליסון, מיליארדר ההייטק שרכש לאחרונה את פרמאונט עבור בנו. יומיים אחר כך כבר פרסם אתר חדשות התעשייה "דדליין" שבפרמאונט נתנו אור ירוק להפקת "שעת שיא 4" בהסכם מיוחד בין תאגיד הענק לבין תאגיד האחים וורנר-דיסקברי שמחזיק בזכויות על פרנצ'ייז הקומדיה-אקשן הפופולרי.

כאן זה נהיה באמת מעניין, כי על פי הדיווחים מי שאמור לביים את הסרט החדש הוא ברט רטנר, במאי הטרילוגיה המקורית ומי שלא ביים סרט בהוליווד מאז 2014 ואחרי שהואשם על ידי נשים רבות בהטרדות ותקיפות מיניות מסוגים שונים. מה שראטנר כן עשה זה לעלות לישראל כיהודי, להסתחבק עם יאיר נתניהו והמיליארדר ג'יימס פאקר ולביים לאחרונה סרט דוקו מפרגן על מלאניה טראמפ שיעלה בינואר הקרוב באמזון פריים. ג'ף בזוס, עוד מולטי-מיליארדר שעומד בתור כדי ללקק את בהנותיו של טראמפ, רכש את הסרט לשידור ב-40 מיליון דולר, כי מה זה כמה עשרות מיליוני דולרים בשביל יחסי הון-שלטון טובים.

במקביל, פרמאונט גם הגישה הצעת רכישה על וורנר-דיסקברי, בדרכה להפוך לתאגיד הבידור הגדול בעולם, וההסכם הזריז ביניהם לגבי הפקת והפצת "שעת שיא 4" מסמן את הלהיטות של כל הצדדים לשמח את הדיקטטור האמריקאי שבדרך. בתקשורת האמריקאית מציינים כי התערבותו הישירה של טראמפ היא שהובילה לתחייתו של המותג, אך למרות זאת אין וודאות מלאה כי הסרט אכן יופק בסופו של דבר, ולו מהסיבה שג'קי צ'אן כבר בן 71 ואינו בנוי לתצוגות הפיזיות שהיו חלק מרכזי מהכיף בטרילוגיה המקורית, ואילו כריס טאקר לא הוביל סרט בתפקיד ראשי מאז 2007. אם חשבתם שכרגע הוליווד מוציאה בעיקר סיקוולים גרועים, חכו חכו מה טראמפ מתכנן לה.

• המסך
• דונלד טראמפ
• הוליווד
• אקשן
• פרמאונט+

התופעה שהיא יוצר הטלוויזיה טיילור שרידן עוד תילמד בספר תולדות הטלוויזיה. שחקן טלוויזיה מקרטע שההישג הכי גדול שלו הוא לגלם שריף ב"ילדי האנרכיה" במשך שנתיים, שמחליט על שינוי כיוון ועובר לחווה בטקסס לגדל סוסים, ועל הדרך מנסה את מזלו בכתיבת תסריטים – עד שהוא יוצר את "ילוסטון", טלנובלת קאובויים שהפכה ללהיט הכי גדול שהטלוויזיה ראתה בעשור האחרון. מאז שרידן הפך למיני אימפריה של יצירה, סוג של שונדה ריימז לגברים. ו"לנדמן" היא ללא ספק היצירה הכי טובה שלו עד כה.
>>ציד מכשפות: דונלד טראמפ לא הולך לאהוב את "מרשעת: חלק 2"

"'לנדמן' היא לא 'ילוסטון', גם אם היא עוסקת בנושאים שמרגישים חופפים", כתב עליה לירון רודיקבביקורת על העונה הראשונה. "היא כיפית, היא צבעונית יותר והיא גם לפעמים מרגשת. טיילור שרידן הוריד את הווליום של הטלנובלה, הגביר את הפן הקומי של הכתיבה שלו, ויצר דמויות שבראש ובראשונה הן נגישות. הוא הכניס מעט קלילות וזרימה לעלילה וניצל את ההזדמנות כדי לדבר על המקצוע השלישי המסוכן בעולם, באופן לא חד משמעי. כלומר, גם אם הצופה יודע שאיל הנפט שהוא רואה על המסך הוא אכן אדם מרושע שאומר ועושה דברים פסולים מוסרית, תהיה לזה סיבה מספיק מוצדקת כדי שנוכל גם להתחבר אליו".

למי שלא נתקל בתופעה, נספר שמודבר בסדרה העוקבת אחר העולם הפרוע, האלים והמסוכן של כריית נפט בטקסס – זה שנע בין אילי נפט אכזריים, קרטלים תוקפניים ועובדי צווארון כחול מחוספסים. בילי בוב ת'ורנטון מגלם את טומי נוריס, עובד בכיר בחברת נפט קטנה, סוג של פיקסר שתפקידו לשמן את המערכת המטונפת, בדרכים חוקיות או לא. לצד קאסט נרחב שכולל גם את ג'ון האם ודמי מור (שלא קיבלו מספיק זמן מסך), ת'ורנטון מגנט אותנו למסך בעונה הראשונה, וההייפ לקראת העונה השנייה – שעלתה השבוע בפרמאונט וב-HOT – נראה מוצדק מתמיד, כי אליהם הצטרף סאם אליוט האחד והיחיד בתפקיד אביו של טומי, וגם דמי מור צפויה לקבל יותר זמן מסך העונה, מי שראה יודע כבר למה. בקיצור, הטקסנים מחכים לכם על המסך.
"לנדמן", עונה 2, פרק ראשון עכשיו בפרמאונט, HOT ונקסט TV

• מה רואים הלילה
• פרמאונט+
• טיילור שרידן
• סדרות מומלצות

שנת תשפ"ו יצאה לדרך ואיתה גם תקופת החגים/אחרי החגים, הלוא היא תקופת השיא של הטלוויזיה בארץ. הקיץ, שאף פעם לא הצטיין בטלוויזיה טובה, חלף עבר לו, מזג האוויר מתקרר מעט, הסתיו בדרך ואיתו מגיע ה"פיק" – המקום שבו סדרות חדשות אמורות לזנק אל המסך. אלא אם אתם בדיוק עוברים מגה טראומה מיד אחרי החגים שמשבשת הכל.

אחד הסימנים הראשונים לפיק הטלוויזיוני הוא "רשת מרגלים", סדרה בת שמונה פרקים פרי הפקה משותפת של yes ושל פרמאונט האמריקנית (שחולשת בישראל על ענני, מחברות ההפקה הגדולות בארץ). זהו תוצר ראשון של השת"פ ביניהן ואמורים להיות נוספים, אבל במציאות הנוכחית קשה לראות הפקות מהסוג הזה מתממשות. "רשת מרגלים" – שקיבלה באנגלית את השם המוצלח "Band of Spies" – החלה להצטלם ביולי 2023, שלושה חודשים לפני שנפלו השמיים, ועלייתה נדחתה בעקבות המלחמה. הפרק הראשון שלה שודר ב-yes השבוע, אך בעולם עדיין לא נרשם לה תאריך עלייה, גם לא בשירות הסטרימינג פרמאונט+.

יוצר הסדרה הוא אמיר מן, שהיה מעורב כתסריטאי בכמה הצלחות גדולות (ביניהן "פאודה" ו"מנאייכ"), ועכשיו עולה לליגה של הגדולים עם יצירה רחבת היקף. שמונה פרקים יש ל"רשת מרגלים", שעוסקת בנושא שכבר עסקו בו רבות בקולנוע ובטלוויזיה: האירוע מתחיל ב-1972, מיד אחרי טראומה לאומית ועולמית כבדה: טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן. הסדרה מתחילה ברגע שבו האסון מתרחש, ומדינת ישראל מחליטה ללכת על אם כל הנקמות במבצע "זעם האל", שבו חוסלו כל מתכנני הטבח אחד אחרי השני, בכל המקומות שבהם התחבאו בעולם.

>> דונלד טראמפ יצא למלחמה בלייט נייט. בקרב הזה הוא הפסיד
>> "ילד רע" ועוד 19: הסדרות הישראליות הכי טובות של השנה
>> אורות, מצלמה, אקשן: 20 הסדרות הכי טובות בסטרימינג עכשיו

זה כמובן אתגר לא קטן, לא רק כי מדובר בדרמה תקופתית מורכבת להפקה, אלא גם כי טבח הספורטאים באולימפיאדה כבר הוביל לא מעט יצירות בעבר, מ"מינכן" של סטיבן שפילברג, דרך שורה של סרטים דוקומנטריים מעולים (ביניהם "יום אחד בספטמבר"), ועד לסרט "5 בספטמבר" שיצא בשנה שעברה ותיעד את הסיקור התקשורתי של רשת ABC לטבח. כל הסרטים הללו הופקו על ידי גורמים חיצוניים שהזדהו עם הכאב, אבל הביטו עליו מבחוץ. ב"רשת מרגלים" יש שני הבדלים גדולים: ראשית מדובר בסדרה שמאפשרת מן הסתם לספר סיפור רחב יותר, ושנית, יש בה את הטאץ' הישראלי וישראל עומדת כאן במוקד.

וכמו כל סדרה שהמוח שלנו נתקל בה בשנתיים האחרונות, מיד מגיעים הפילטרים שלנו, שמזהים בה את הדילמות שמלוות אותנו עד עצם היום הזה: חוטפים שמשתמשים בשבויים לצרכים פוליטיים, מחדלים בטחוניים מופרכים וכמובן הנרטיב של הגורל היהודי, לפיו באף מקום אנחנו לא באמת בטוחים, ותמיד נתקל באכזריות הפלסטינית ובאדישות העולם. האבסורד הוא שהסדרה הזאת נוצרה כאמור בחודשים שלפני טבח שבעה באוקטובר, אבל נראית עכשיו כמו עוד חוכמת בדיעבד לכך שהדברים שצפו בעקבות ה-7.10 תמיד היו שם – והעדפנו להסתכל הצידה.

כמו בכל סדרות yes בשנים האחרונות, גם כאן יש קאסט עטור בשמות גדולים: הישאם סלימאן (ששיחק גם ב"מינכן" מלפני 20 שנה), מאור שוייצר, עוז זהבי, דניאל גל ואפילו דיאנה גולבי שממשיכה להפתיע; אבל הדמות הבכירה, גם בסדרה וגם בקאסט, שייכת לדרור קרן שמגלם את ראש המוסד דאז, צבי זמיר. קרן תמיד היה ידוע בתור שחקן איכותי ומבריק שגילם שורה של תפקידים נהדרים, אבל הסדרה הזאת ממחישה עד כמה הוא באמת גדול. הוא קיבל תפקיד משמעותי, בסדרה בינלאומית, ועושה אותו כמו מאסטר אמיתי בהופעה רבת עוצמה.

ומעל הכל, כאמור, זו סדרה שמדברת מהבטן הישראלית וגם משדרת אליה. למרות שיש כאן הצגה של הצד השני (ושל הנימוקים שלו), קצת כמו ב"פאודה" התחושה היא שבסוף הכל מתכנס לטובת נראטיב ישראלי מאוד ברור. עם הנראטיב הזה מגיע גם המיתוס על ישראל החזקה, על "ידנו הארוכה שמגיעה לכל מקום", על המוסד הישראלי שמסוגל לרדוף כל אויב ולא משנה איפה הוא נמצא. אולי זאת הסיבה שהסדרה עלתה רק עכשיו, פוסט מבצע הביפרים ו"עם כלביא" – כי בשנה הראשונה אחרי הטבח והמחדל הביטחוני-מדיני שהוביל אליו, היה קצת קשה למכור לנו סיפור על ישראל הגיבורה והחסמב"אית.

עם כל הניסיון לצפות בה כסדרת מתח רגילה, הטריגרים עדיין שם – חוסר האונים והתחושה היהודית הקדומה שמולך עומד כוח שקשה מאוד להילחם בו – כוח של שנאה יוקדת ואמיתית שמבקשת למחוק את קיומך ולא מקבלת אותו בשום מצב. מול הכוח הזה מציבה "רשת המרגלים" את החזרה לימי אגדת הביטחון הישראלית, עם גנרלים עזי מבט וחדורי רוח לחימה וממזריות ישראלית קלאסית. אבל את הצופה הישראלי היא גם מחזירה לימי הטבח, להלם הגדול, לחיים שנלקחו באיבם ולאלימות הקשה שהסכסוך מביא איתו.

יהיה מעניין לראות כיצד הסדרה הזו תתקבל בארצות הברית, אם וכאשר תשודר שם. בתקופה הנוכחית קצת קשה אפילו לאמריקאים – שמסורתית תמיד תמכו בנו – לקבל ככתבו וכלשונו את הסיפור הישראלי. הסדרה עומדת בכל סטנדרט אמריקאי של בימוי ותסריט, אבל כבר הוכח שהפוליטיקה עומדת מעל השיקולים האלה אם זה לא טוב לביזנס. כך או כך, רמת הרעילות סביב ישראל עלתה מאוד בארצות הברית, גם בקרב האליטות התרבותיות-ליברליות וגם בקרב הימין הטראמפיסטי, אבל עבור צופי yes זו סדרה חשובה ואיכותית שמזכירה כמה אמיתות ישנות ובעיקר את הבעיות שמונחות יותר מתמיד לפתחנו:את החטופים שעדיין אפשר להציל ואת השנאה שעדיין צריך להילחם בה – גם 53 שנים אחרי.

• ביקורת טלוויזיה
• סדרות ישראליות
• yes
• פרמאונט+