• Facebook
• Twitter
• Email

בפתיחת העונה השנייה של "רון", רון יוצא מדירתו הבלויה והולך לקנות בורקסים, ממש כמו בפתיחת העונה הראשונה. כדי לפתוח את העונה החדשה בעליזות טיפוסית, את הפעולה מלוות המילים המושרות "כל מה שרציתי לא קרה, הכל נשאר ממש אותו דבר, ושום דבר לא השתנה, הכל נשאר אפור ומכוער". זהו "כל מה שרציתי", להיט נשכח של להקה צבאית עוד יותר נשכחת – צוות הוויי פיקוד ההדרכה – אשר הורכבה בתחילת שנות ה־70 מחיילים שלא התקבלו ללהקות צבאיות גדולות יותר ופורקה תוך שנה בלבד.

"הרבה מהשירים שבחרנו לסדרה הם שירים ישראליים מהתקופה הזאת. במוזיקה של התקופה הזאת בישראל היה משהו עגמומי שמאוד מדבר עם השיכונים האלה של חולון שבעצמה קצת נראית תקועה בסבנטיז", מסביר רון פלדמן, שיצר את הסדרה עם ענת אורן וגם משחק בתפקיד הראשי. "לא הכרתי את השיר קודם, אבל היו בו משהו מלנכולי ואירוני ומודע לעצמו, זה מדהים שללהקה צבאית היה שיר כזה".

>>50 סדרות להעביר איתן את יום כיפור

בכל זאת השתנה משהו בין העונה הראשונה לעונה השנייה.

"אנחנו המשכנו באותו קו, אבל התחושה היא שהסדרה עלתה רמה מכל בחינה. זה טוב יותר, זה חלק ואחיד יותר וזה מדויק יותר. גם הדמות קצת נפתחת יותר מבעונה הקודמת, הוא עבר סוג של תהליך". אולי זה קשור גם לתהליך היצירה שלה: אם העונה הקודמת התגלגלה מפרויקט גמר במכללת ספיר בתיווכו הנדיב של מודי בר־און (שגם הפיק) ורון היה סוג של אורח לא צפוי בתעשיית הטלוויזיה המקומית, הרי עכשיו הוא נהנה מחידוש זריז לעונה שנייה. עדיין אאוטסיידר, אבל קצת פחות.

בעונה הקודמת הייתה לפעמים תחושה שלדמות הזאת אין סיכוי להשתנות.

"ניסינו לכתוב ככה שלא ירגישו את התהליך בזמן אמת, רק בסוף העונה אפשר היה לראות את זה בדיעבד. כמו בחיים. הרעיון הוא להכיר את האדם הזה לאט לאט, לפי הדברים שהוא עושה ולפי הרגעים שהוא עובר. תהליך לא נרטיבי בהכרח, אלא יותר רוחבי, תחושתי".

בפתח העונה השנייה, רון הדמות מסיים שנה בעבודה קבועה כמאבטח. הוא דברן ופתוח יותר מכפי שהיה בעונה הקודמת, אבל עדיין לא מצא אהבה, עדיין לא מתלהב מסמארטפונים ורשתות חברתיות ועדיין נגרר אחרי העצות הגרועות של חברו בנצי (לירון רחל אמנו). לואי סי.קיי הוא עדיין מקור השראה, אך העונה החדשה מושפעת פחות מ"לואי" ומזכירה יותר טלוויזיה קיומית ומדכדכת כמו "הוראס ופיט" (גם היא של סי.קיי) וסדרת האנימציה של נטפליקס "בוג'אק הורסמן". כמו קודמתה, גם לעונה זו יהיו 13 פרקים, ונוסף לשידור השבועי היא תעלה לספריית yes Binge במלואה.

הדמויות הקבועות מהעונה הקודמת ישובו?

"חלקן. ההורים יופיעו קצת, גם אח שלי ניר, שהוא באמת אח שלי ניר, יחזור. החברים משתתפים וגם אורי החבר מקורס הכתיבה, שהוא דמות שאני אוהב מאוד, יחזור. אנחנו גם נותנים הפעם קצת יותר מקום לדמויות אחרות, חד פעמיות. יש בעונה כמה סיפורים שפתאום, בלי שנשים לב, רון הופך בהם לדמות שולית והסיפור הוא על מי שנמצא איתו".

הקהל וגם הדמויות נוטים לתפוס את רון כלוזר עם חיים נורא עלובים, אבל בעצם אין מישהו בסדרה שגם החיים שלו אינם קצת עלובים.

"זה קושי שיש לי עם היחס לסדרה לפעמים. נוטים להתייחס לדמות של רון בתור 'הלוזר הזה', אבל מי שמבין את הסדרה באמת רואה שזה לא הוא ספציפית, אלא הקונטקסט, הקיום. זה כל מה שהיה יכול לצאת ממנו במצב הזה – הוא קם בבוקר ומראש התנאים נגדו. שואלים אותי לפעמים למה אני נכנס בו כל כך, למה אני לא נותן לו ברייק, אבל זה לא אני, זה החיים האלה. הם מעייפים, מזיעים בהם הרבה".

לאנשים קשה ודאי להבין מתי הדמות נגמרת ואתה מתחיל.

"גם אני עדיין מנסה להבין כיוצר איך מפרידים את הדברים. המצב של רון הוא הקצנה של הסטייט אוף מיינד שלי, כשאני בדמות אני במצב פסיבי ומתבונן יותר. בעונה הזאת הוא מדבר יותר, פתוח יותר. חלק ממה שקורה לו בסדרה קרה לי במציאות או מורכב מכמה דברים שחוויתי, חלק סיפורים של חברים ולפעמים אלה המצאות".

ההורים שלך הרגישו בנוח עם ההורים של רון בסדרה?

"בעונה הראשונה הם לא נפגעו, אבל בעונה החדשה אני כבר מתחיל לדגדג את הגבול. בעיקרון הם זורמים. אנשים שמכירים את ההורים שלי אמרו לי 'וואו, איך קלעת בול'. לדמות שלי מתייחסים פחות בהקשר של 'קלעתי' או 'לא קלעתי', כי רואים את מה שאני מנסה לומר מתחת ללוזריות. רוב החברים שלי לא אוהבים כל כך את הסדרה".

הם לא רואים אותה?

"כשיש הם רואים והם גאים בי וכל זה, אבל הם לא יראו את זה לבד בבית".

למקרה שתהיתם כמה זוהרים חייו של יוצר טלוויזיה בישראל, פלדמן מרגיע שהחיים שלו נשארו פחות או יותר אותו הדבר: "לאף אחד לא באמת אכפת, חוץ מזה שפעם־פעמיים בשבוע מישהו עוצר אותך ברחוב ואומר לך 'בואנה, אתה אחלה'. זה נחמד, אנחנו צריכים להגיד כך יותר זה לזה".

"רון", ימי חמישי (החל מ־ 14.9) 22:00 ב־yes Comedy וכן ב־yes Binge

• המסך
• רון פלדמן
• רון
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

לא כל הסטודנטים לקולנוע במכללת ספיר זוכים להפוך את פרויקט הגמר שלהם לסדרת טלוויזיה. רובם מחלטרים בעבודות זמניות כמה שנים נוספות, ולבסוף, במקרה הטוב, משכילים לוותר על החלום ומשתלבים בתעשייה הזעיר־בורגנית כרפלקסולוגים או כאנשי מכירות. רון פלדמן כבר היה על המסלול הזה: בצעירותו הוא מכר מוצרי טיפוח בעגלות בארצות הברית, לאחר מכן טייל בהודו פעמיים, ובגיל 29, בעצת אחיו, החליט שבא לו ללמוד קולנוע בדרום. אך מה שהחל כסיוטה של כל אם עברייה, הפך בסופו של דבר ל"רון" – קומדיה מרעננת על גבר בן 33 שלא ממש יודע מה לעשות עם החיים שלו. כלומר, על כל מה שפלדמן יכול היה להיות אלמלא אנשי התוכן של yes היו שמים עליו את הז'יטונים.

בזמן שרוב הקומדיות הישראליות תקועות בעידן הפאנץ', "רון" עוסקת באבסורד, או במה שמכונה כבר באופן שחוק למדי "החיים עצמם". בתור לשירות הלקוחות של חברת סלולר, במשא ומתן מול שיפוצניק או בביקור ראשון בחדר כושר – רון כלוא בתוך הסיטואציות הבנאליות המרכיבות את המסד של ההוויה הישראלית. כמו ב"לואי", שהוזכרה בכל הביקורות שנכתבו על הסדרה עד כה, לרון אין שליטה אמיתית על מה שקורה לו בחיים; הוא מתגלגל מסיטואציה אחת לאחרת, ואלו מוגשות מנקודת המבט שלו בצורה אטית וללא נרטיב מקשר. במקום להלאות אותנו בעוד גבר ישראלי פוסט טראומטי, "רון", במילותיו של פלדמן עצמו, מציגה לנו גבר ישראלי במשבר מסוג "פוסט הודו": צ'קים מההורים, באנגים בסלון וחיים ללא עתיד, תקווה או חלום.

ההבדל היחיד בין פלדמן למקבילה הבדיונית שלו, כפי שמתברר תוך זמן קצר, הוא שלראשון יש סדרת טלוויזיה. בתחילת הראיון הוא מספר לי על המפגש ההזוי שהיה לו עם הצלם הגאון איליה מלניקוב, שהצליח לשכנע אותו בקלות יחסית להצטלם ללא חולצה, עם בלוק תלוי מצווארו. "רק כשיצאתי משם הבנתי מה לעזאזל קרה", הוא מספר לי. לאחר מכן הוא יסביר שהדימוי הזה משקף את מצבו "כיוצר שסדרה שלמה מונחת לו על הכתפיים, וגם מתכתב עם הדמות בסדרה, שמופעל עליה מכבש של לחצים למצוא כיוון בחיים".

איך מתמודד יוצר מתחיל עם כל הלחץ הזה?

"זה מפחיד, אבל תמיד היה לי ברור בדיוק מה אני רוצה לעשות. כיוצר אתה חושש שככל שתיכנס יותר עמוק לתעשייה, תאבד את עצמך ואחרים יכתיבו לך מה לעשות, אבל כבר מהפיילוט הרגשתי שאני יכול לעשות את זה".

לאורך הדרך נעזר פלדמן במודי בר און, שחנך את פרויקט הגמר שלו במכללת ספיר, ישב לצדו בפגישות המכריעות שהגיעו לאחר מכן ושימש כעורך התסריט של הסדרה. "הפרויקט סקרן אותו והייתה בינינו כימייה מעולה", מסביר פלדמן. "הוא היה כמו זרקור שעוזר לכוון אותך, אבל לא דוחף את עצמו יותר מדי".

אפשר להגיד שהגשמת את החלום של כל סטודנט לקולנוע וטלוויזיה. למה דווקא אתה?

"אני חושב שזה קשור לעובדה שהתחלתי ללמוד בגיל 29 ובאתי עם יותר ניסיון חיים. בפרויקט שלי היה משהו בוגר ומשופשף יותר. חוץ מזה, התעקשתי ללכת בדרך לא קונבנציונלית. לימדו אותנו לספר סיפור בצורה מסוימת, והחלטתי לספר אותו אחרת לגמרי; לימדו אותנו לצלם באופן מסוים וצילמתי כמו שאני רוצה; אמרו לי שלא כדאי שאני אשחק בסדרה של עצמי ועשיתי את זה בכל זאת".

בטח נמאס לך מכל הדיבורים על "לואי". אתה יכול להבין למה אנשים עושים את ההשוואה הזאת?

"בכל תקופה עולה סדרה שמשנה את כללי המשחק. הצופה הולך ונהיה חכם יותר, מחפש סיפורים מעניינים יותר ומשהו שיחרוג מהתבנית המוכרת. אני וענת אורן, שמשחקת לצדי בסדרה וכתבה אותה איתי, הבנו את השינוי הזה. כשיצרנו את הסדרה, 'לואי' שימשה לנו מקור השראה, וחשבנו איך להשתמש בשפה החדשה הזאת בהקשר ישראלי. אבל רון הוא לא לואי. לואי הוא גרוש בן 40 עם שתי ילדות. בסדרה עצמה הוא כבר סטנד־אפיסט מצליח. רון הוא לא מישהו שהצליח, והוא עדיין לא יודע מה לעשות עם עצמו. הוא פשוט לא יודע מה לעשות עם עצמו".

במהלך הראיון עוצרים לידינו בחריקה שני נערים על אופניים חשמליים ומספרים לפלדמן שהם מתים על הסדרה שלו. "זה מדהים שאני מקבל תגובות כאלה גם מצעירים וגם ממבוגרים", הוא אומר. "אתמול גבר בן 70 התנפל עליי בחיבוקים ונשיקות. 'רון' היא מהסדרות האלה שאתה יכול לאהוב ממש או לא לאהוב בכלל. אין אמצע".

אף שכבר מזהים אותו ברחוב, לפלדמן, המתגורר בחולון, אין כוונה לעבור לתל אביב ולהשתכשך בביצה. "גם הסדרה עצמה צולמה בחולון", הוא מסביר. "סדרות על תל אביבים זה סבבה, אבל הרעיון היה להציג משהו קצת שונה. היה לי חשוב לנסות להעביר את הדברים שאני באמת מרגיש, ולא את מה שמגניב".

[interaction id="553746dda39598ff055f472a"]

מה רצית להראות?

"הרעיון היה לעסוק בכאן ועכשיו ולהציג את הדברים בלי לנסות לבקר אותם. רון הוא חלק מדור מנומנם. הדמות הזו היא תופעה, והיא שם כדי להסתכל עלינו ולהעמיד בפנינו את הדברים שאנחנו לוקחים היום כמובנים מאליהם. פוליטיקה, נגיד, פחות מעניינת אותי ביצירה. מה שחשוב בהומור זה לבטא התנהגות אנושית. היא זו שתמיד נשארת רלוונטית ומצחיקה, בזמן שהאקטואלי חולף מטבעו".

יש לך כבר תוכניות לעתיד? אתה רואה את עצמך ממשיך לסטנד־אפ?

"סטנד־אפ בא לי פחות בקלות, אבל זה כן משהו שמעניין אותי. זה פורמט שעוזר לך להוציא באמת את מה שאתה רוצה להגיד – זה הכי ראשוני והכי טהור מבחינת אמנותית, בלי מתווכים. בזכות החשיבה הסטנד־אפיסטית היה לג'רי סיינפלד וללואי סי.קיי ברור לחלוטין איך הם רוצים שהיצירה שלהם תיראה. השאיפה שלי היא כן לעלות על במות, גם אם זה לא בהכרח אומר שאני הולך להיות סטנד־אפיסט. בעוד כחודשיים נדע אם תהיה עונה שנייה ל'רון'".

אז אפשר להיות אופטימיים לגבי העתיד של הקומדיה המקומית?

"אני אופטימי מאוד. יש פה דור חדש של קומיקאים, כמו החבורה של תומר פישמן, ניב מג'ר וירמי שיק בלום, שהולך לתפוס את הבמה בגדול, בדומה למה ש'ארץ נהדרת' עשו לפני 15 שנה. הדור הזה הולך להעיף לאנשים את הראש".

"רון", yes Comedy, ראשון 23:00 וב־yes VOD

• מכללת ספיר
• יולי אוגוסט הפקות
• סדרת מקור
• קומדיה ישראלית
• לואי
• רון
• רון פלדמן
• yes
• סטדנאפ
• המסך
• טלוויזיה ישראלית
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

בהנחה ש"רון" מנסה להיות הגרסה הישראלית של "לואי"- וזו השוואה מתבקשת כי שתי התוכניות מזכירות זו את זו לא רק בתוכן, אלא גם בסגנון – אפשר לומר שהיא עושה עבודה לא רעה. בטח טובה יותר מכל דבר שתדמיינו למשמע הביטוי "הגרסה הישראלית של 'לואי'", וגם עדיפה על ניסיונות אדפטציה פר אקסלנס לסדרות אמריקאיות שהטלוויזיה הישראלית חטאה בהם בעבר ("איצ'ה" ל"הכל נשאר במשפחה", "בנות הזהב" והפארסה שהציבה את ליאור אשכנזי בתפקיד אל באנדי).

רון פלדמן, יוצר וכוכב הסדרה (שמבוססת על פרויקט הגמר שלו במכללת ספיר), מצליח לשחזר די במדויק את ההוויה של "לואי", בעיקר באיזון בין המיזנתרופיה של הדמות הראשית לבין הצורך שלה לחלוק עם הסביבה את האבסורדיות של רגעים מסוימים. למשל בתור לשירות הלקוחות בסניף חברת הסלולר: מצד אחד רון נרתע מהאנשים סביבו, בין השאר כי פקידת הקבלה צחקה לו בפנים אחרי שביקש לתקן סלולרי ישן ומצ'וקמק במקום לשדרג למכשיר אחר, ומביט מהצד בחלחלה בילד שמנג'ס לאמו שתקנה לו אייפון. מצד שני, אחרי שצפה בסרטון הפרסומת של החברה שמוקרן בפלזמות בחלל ההמתנה (ובו אימא חוטפת התקף לב במטבח ומתה, בנה רץ לרחוב בבכי ונדרס – הם נפגשים בגן עדן. הכיתוב "חבילת אימא ובן, כדי שתמיד תהיו בקשר" ממלא את המסך, והכל על רקע השיר "חיים שלי" של זהבה בן), הוא מבקש לחלוק את מופרכות הרגע עם הילד המנג'ס והאימא שראינו קודם, אבל היא בדיוק צועקת על בנה: "די כבר נודניק!".

צפו בפרק הבכורה של רון

פלדמן הצליח לצקת לדמותו של רון את המבט המזוהה עם סי.קיי – גם מבוהל מהעולם וגם מחפש צחוקים. הוא גם בחר בחוכמה את הסיטואציות האבסורדיות שבהן רון נתקל ביומיום ואפיין אותן כישראליות, תוך התמקדות בדמות "האדם המאבד את זה במקומות ציבוריים" שזכה לאחרונה להד תקשורתי נרחב בזכות טיסת השוקולד. פלדמן מציג גם כמה הברקות קומיות, כמו הסצנה שמסיימת את הפרק הראשון ובה זוג השכנים הזקנים של רון מתחיל להתחרמן בטירוף על השולחן במטבח בשיאו של ויכוח אלים על בקשתו שישתתפו במימון האיטום של גג הבניין.

פלדמן לא הלך עד הסוף בדמיון ל"לואי", הוא כתב את רון כדמות מקבילה לעצמו ולא כאיש בן 40+ ואב לילדים. הבחירה לעצב את גיבור הסדרה כרווק מובטל בן 33 שגר בדירה מתפוררת בבעלות הוריו וטוחן בורקסים וג'וינטים בסלון כל היום, משאירה את הדמות בגבולות הגזרה של "הילד שחזר מהודו ולא יודע מה הוא רוצה לעשות" (כפי שנכתב בהודעה לעיתונות) וכמו נותנת לו אליבי. זה אמנם מבדל את "רון" מ"לואי" ומונע מהסדרה להיות חיקוי בוטה ומושלם של הדבר האמיתי, אבל מצד שני, מחסיר ממנה את האתגר שבהתמודדות עם העוקץ האפל שבדמותו של לואי: אבא לילדות שרוב היום חוטא בהרהורים אגואיסטיים על גבול הסטייה.

השורה התחתונהלואי בממלכת השוקולד והבורקסים

yes Comedy, ראשון 23:00

• ביקורות
• קומדיות
• yes
• רון פלדמן
• רון
• ביקורת טלוויזיה
• תרבות