בעונה השלישית של "הדוב", מאחורי השיח הער סביב הניסיון של יוצרי הסדרה למנף את זכייתם בפרסי האמי וגלובוס הזהב כדי לייצר עונה כמעט אוונגרדית שבוחנת את גבולות הדרמה הטלוויזיונית, אפשר היה כמעט להריח את האהבה לאוכל. לא רק אל המטבח העילי של שף כרמי ברזאטו וחבריו, אלא גם לאוכל הרחוב העממי, למסעדות הקטנות והמשפחתיות, למאפיות הוותיקות והמסורתיות, לברים ולמזללות ואפילו לדוכני נקניקיות. ואין עיר שיותר מתאימה להפקת סדרה כזאת משיקגו.

>> שותים בטוח: 8 בתי קפה עם מרחב מוגן (ועוד 39 שקרובים לאחד)

בשנים האחרונות הפכה שיקגו לאחת הבירות הקולינריות המרכזיות של ארצות הברית, שם היא נותנת פייט יפה מאוד לניו יורק ועוקפת את אל.איי בסיבוב, עם לא פחות מ-20 מסעדות עם כוכבי מישלן, המון גאווה קולינרית מקומית בקלאסיקות סטריט פוד כמו שיקגו דיפ דיש פיצה, שיקגו ביף סנדוויץ' (שמככב בעונה השנייה של הסדרה) ושיקגו-סטייל הוט דוג, והצוות של "הדוב" עשה את התחקיר שלו. שלוש העונות ששודרו עד כה מלאות בהופעות אורח קצרצרות של מוסדות מקומיים, חלקם מבליחים על המסך במונטאז'ים ובסיקוונס הפתיחה וחלקם משמשים כלוקיישנים לצילומים. רגע לפני שהעונה הרביעית מתחילה (השבוע, חמישי, 25.6), על דבר אחד לא יכול להיות ויכוח: הסדרה הזאת יודעת מה טעים.

1. אבר // מקדש קולינריה גם במציאות

מקדש הקולינריה העילי של השף קרטיס דאפי ומייקל מוסר, Ever, היא מתחרה רצינית על תואר מסעדת הפיין דיינינג הטובה בשיקגו. בסדרה מגלמת Ever את המסעדה המדוברת של השפית אנדריאה טרי (אוליביה קולמן המושלמת), שכיכבה בפרק הסיום של העונה השלישית ובלטה גם בעונה השנייה. הסצנה בארוחת הערב שבה מכריזה השפית על פרישתה מארחת כמה מגדולי השפים של שיקגו, ביניהם כוכבי המישלן גרנט אחץ ("אלינאה"), ג'יני קוואן ("קסאמה") ואנה פוזי ("אלסקה"). תזמינו שולחן מראש לארוחת 10 מנות ותתלבשו יפה.
1340 W Fulton St, Chicago

טרוגו קיטשן & מרקט // הרמנו פיילוט

המקום שבו צולם חלק מפרק הפיילוט של הסדרה – בעיקר החלק שמתרחש במטבח – הואחלל קולינרי שיתופי מוכר בסצנת הפודיז המקומית, שעורך בדרך כלל פופ-אפים, אירועים, ארוחות פרטיות ושאר חוויות קולינריות. הוא לא פתוח למי שאינו משתתף באירועיו, אבל אפשר להזמין סיור טעים וקצר ולנשום את המקום שבו מתחיל שף כרמי את מסעו.
2545 W Diversey Ave, Chicago

בירייריה סרגוסה // הכניסו לנו עז

בירייריה סרגוסה (צילום: ג'סלין ריבאס/טיים אאוט שיקגו)

פקווד'ס פיצה // הלב האדום של שיקגו

קאסאמה // כוכבת מישלן פיליפינית

בפרק 3 של העונה השנייה יוצאת השפית המוכשרת סידני לסיור אוכל פרטי עם עצמה שבו היא מנסה לספוג השראה, והתחנה הראשונה שלה היא Kasama, שם היא נהנית ממנת אדובו פטריות, כריך נקניקיית לונגניסה עם האשבראונז וטארט מנגו. בחירה טובה כי Kasama,המסעדה הפיליפינית היחידה באמריקה שזכתה בכוכב מישלן, מציעה מאפים ואוכל קליל בבוקר וארוחת טעימות מרהיבה בערב. השפים טים פלורס וג'יני קוואן שעומדים מאחוריה מופיעים בסדרה בהופעת אורח.
1001 N. Winchester Ave., Chicago

ד'אמאטוס // המאפייה הסיציליאנית מאחורינו

דומא קפה // סידני עושה עסקים

כשסידני נפגשת עם השף אדם שפירו ממסעדת Ever כדי לדון בהצעתו לערוק ולעבור לעבוד תחתיו, הם מתיישבים בבית קפה קרואטי מואר ואווריריבשכונת ריבר נורת'. המקום, שידוע כהוט ספוט מקומי בשעות הבוקר, מגיש כריכים סנסציונליים ומנות מזרח אירופאיות קלילות, ארוחות בוקר מעולות וגם Wifi כך שאתם מוזמנים לפתוח לפטופ ולדמיין שאתם שפים לפני פגישה סודית.
946 N Orleans Street, Chicago

לונג גרוב קונפקשיונרי // הממתקים של טינה

בפרק הפלאשבק של טינה בעונה השלישית, אנחנו מגלים שהיא עבדה בעבר בחברת שוקולד וממתקים משפחתית בפרברי העיר. טינה היא אמנם דמות פיקטיבית, אבל חברתLong Grove Confectioneryאמיתית לגמרי ומכינה ממתקים, מאפים וקינוחים אמריקאים מסורתיים ברמות הגבוהות ביותר. עשינו לעצמנו חשק.
114 Old McHenry Road, Long Grove

ג'ימ'ס אוריג'ינל // נקניקיה מארץ הנקניקיות

במונטאז' של "הדוב" בתחילת העונה השלישית קשה היה לפספס את המקום הזה, מוסד עירוני לארוחות לילה מאוחרות, אהוב בזכות מחיריו הידידותיים לתקציב. הדוכן האיקוני הזה מתיימר להיות המקום שבו נולד ה-Maxwell Street Polish, ורסיה מקומית על השיקגו-סטייל-דוג, ותמצאו שם לקוחות רבים בכל שעות היממה נהנים מהנקניקיה המפורסמת עם חרדל, בצל צלוי ופלפלים חריפים. מנה נוספת שחייבים לנסות כאן היא כריך צלע החזיר, שייחודי כי הבשר מוגש עם העצם בתוך הלחמנייה – היזהרו כשאתם לוקחים ביס.
1250 S Union Ave Chicago

ג'ימ'ס אוריג'ינל (צילום: ג'סלין ריבאס/טיים אאוט שיקגו)

צ'יו קואון בייקרי // שם את הסאם בדים סאם

שיקגו היא גם גן עדן של אוכל אסייתי, והמאפיה הסינית האותנטית הזאת שמופיעה גם היא במונטאז'ים בסדרה מוכרת מאוד בקרב חובבי דים סאם, ומייצרת את כיסי העונג הקטנים והמענגים הללו כבר יותר מ-35 שנה. היא מושכת מקומיים ומבקרים מכל רחבי העיר עם מנות כמו לחמניות חזיר ברביקיו טריות, כדורי שומשום ממולאים בממרח שעועית ושלל כיסונים עם שרימפס. אנחנו ניקח הכל.
2253 S Wentworth Ave, Chicago

צ'יו קואון בייקרי (צילום: ג'סלין ריבאס/טיים אאוט שיקגו)

• המסך
• הדוב
• דיסני+
• מסעדות בחו"ל
• שיקגו

מילת הבאזז של השנים האחרונות בהוליווד היא "פרנצ'ייז". כולם רוצים לקחת את הרעיון הסתמי שלהם לתוכנית טלוויזיה, או גיבור על שאף אחד לא זכר, ולהפוך אותם לפרנצ'ייז. מה לעשות, שם הכסף הגדול מתחיל להתגלגל. אבל אם אתם רוצים באמת להבין איך תעשיית הפרנצ'ייז עובדת, רק תשאלו את הדיק הכי גדול על המסך – דיק וולף, היוצר והמפיק של הפרנצ'ייז "חוק וסדר", הפרנצ'ייז "שיקגו" והפרנצ'ייז "FBI".

>>סוף העולם לייב: לכולם יש סיבה טובה להשתיק את "דו"ח רולניק"

שני הפרנצ'ייזים הראשונים, המורכבים כל אחד משלוש סדרות, חזרו בסוף השבוע הקודם לעונות חדשות – וזה די מדהים שדיק וולף הוציא לא פחות מ-6 עונות חדשות לסדרות שונות, בתוך יומיים (רק ב-NBC, אגב). אז בואו נתחיל לפרק מה אנחנו אמורים בכלל לראות, ונתחיל דווקא בפרנצ'ייז הפחות מוכר, המורכב מ"שיקגו Fire", "שיקגו PD" ו"שיקגו Med", שחזרו לעונות ה-12, ה-11 וה-9 בהתאמה. כמו שאתם יכולים להבין, כל סדרה מתמקדת באגף אחר של עובדי עירייה בשיקגו, שבמקרה מחזיקים בעבודות כבאות, שיטור ורפואה. על פקחי החניה של שיקגו הוא עוד לא עשה סדרה, אבל בקצב של הפרנצ'ייז הזה, מי יודע? אולי יגיע עוד "שיקגו דו"ח".

האופן הנוסחתי שבו וולף יוצר את הסדרות שלו – דרמות דלות בהפקה נמוכה עם פוטנציאל בינג' קליל מאוד – נולד בפרנצ'ייז המקורי, שלפני שהיה כזה הכרנו פשוט בתור "חוק וסדר", הסדרה שמתחילה באותו משפט קבוע, אותו "טא-טאם" דרמטי, ופחות או יותר אותו תסריט. ההורים שלכם כנראה היו מכורים לזה, חלקם עדיין מכורים לזה. המבנה החוזר השאיר את הצופים שבוע אחר שבוע, אבל כעשור לאחר שהושקה וולף הבין שהוא יכול לקחת את הנוסחה, ולשכפל אותה למקומות, יחידות, ערים וארגונים אחרים. ומאז התחילה בוננזת סדרות בת.

לאורך השנים בעולם הטלוויזיוני של "חוק וסדר" היו 7 סדרות, אבל מתוכן שרדו רק שלוש – "חוק וסדר" המקורית (עונה 23), "חוק וסדר: מדור מיוחד" של מרישקה הרגיטאי (עונה 25), והצעיר בחבורה, "חוק וסדר: פשע מאורגן" (עונה 4). ואם אתם שואלים איך הספין-אוף עקף את המקור, זה כי המקור לקח הפסקה של כעשור וקצת, וחזר רק לפני שתי עונות. וכאמור, פתיחת העונות של כל סדרות דיק וולף היתה חגיגה מעניינת, ובמיוחד עבורנו – כי פרק הבכורה של סדרת המקור עסק בסכסוך הישראלי-פלסטינאי מנקודת המבט של האמריקאים.

חוויית הצפייה בדרמות של וולף היא של ניתוק – אתם צופים במשהו כמעט אוטומטי, מדויק וצפוי כמו שעון שוויצרי, ולכן גם מנחם במידה. והאמת שזה בא לנו ממש בטוב לטבוע לעולם שבו יש צדק כלשהו, והמערכות אשכרה רוצות לעזור. היי, אולי בעצם אפשר לקרוא לדיק וולף יוצר מדע בדיוני?

העונות החדשות של "חוק וסדר", "חוק וסדר: מדור מיוחד" ו"חוק וסדר: פשע מאורגן" ו"שיקגו PD" זמינות החל מהיום ב-yes VOD ו-HOT VOD.

• המסך
• מה רואים הלילה
• חוק וסדר
• שיקגו
• FBI

לאחרונה עלו על במות הפרינג' בישראל שני מיוזיקלס סאטיריים המספרים על קבוצות של נשים שמתגוררות במקומות מבודדים וקשים וחולמות על עתידים ורודים. הדמיון המסוים הזה מדגיש את העובדה ש"על הגבעה" של קבוצת התיאטרון הירושלמית ו"שיקגו" המועלה במרכז ענב בתל אביב לא היו יכולים להיות שונים יותר זה מזה. יש להניח שהגיבורות החסודות של "על הגבעה" היו מזדעזעות עד עמקי נשמתן אילו נקלעו להצגה של "שיקגו", בעוד נשות "שיקגו" היו מעדיפות לחזור לכלא מאשר להתיישב על הגבעה הצחיחה. במילים אחרות, שני המיוזיקלס עתירי הכישרון והמאוד מבדרים האלה מעצבים ייצוגים של תל אביב ההדוניסטית מול ההתיישבות המשיחית בשטחים.

"שיקגו", הלהיט של בוב פוסי, ג'ון קנדר ופרד אב מ-1975 שהפך לסרט זוכה אוסקר ב-2002, כבר הועלה בארץ בעבר. לא זכיתי לראות את ההפקה של בית ליסין מ-2004, עם ריטה, ריקי גל ומיה דגן. אבל ב-1996 ראיתי את ההפקה שעלתה בברודוויי באותה שנה (ועדיין לא ירדה מהבמה), ואני שמחה להעיד שהמופע במרכז ענב אינו נופל ממנה באופן מהותי, על אף הבחירה לא לחקות את הכוריאוגרפיה המפורסמת של פוסי.

כידוע, המיוזיקל מבוסס על מחזה מ-1926, שנכתב בהשראת סיפוריהן האמיתיים של שתי רוצחות שהפכו לסלבריטיז, ונמצאו זכאיות למרות טיעוני הגנה מגוחכים. מאה שנה אחרי כן בעיר תל אביב, המחזמר בבימויים של אבישי בן גל ושחר פרץ, עם תרגום חדש של עמית מינסטר ואסף לוי, עדיין חד ובועט, ואירועי השעה משמרים את הרלוונטיות שלו. מבחינה היסטורית, פרץ ההדוניזם בארה"ב של שנות העשרים, כשהנשים קיבלו זכות הצבעה ויצאו לעבוד ולבלות, הוביל לניסוח קוד ההפקה ההוליוודי שדיכא והעלים כל רמז למיניות. מיצגי "סיפורה של שפחה" בחודשים האחרונים מכוונים לתהליך דומה שמאיים להתרחש כאן.

התפאורה שעיצב במבי פרידמן מדמה מועדון לילה מפוקפק עם וילונות אדומים ובמה עגולה במרכז, שעליה ולמה קלי מבצעת את שיר הפתיחה "All That Jazz" שתורגם ל"תזרום עם זה" (לשאר השירים נמצאו תרגומים קולעים יותר). כשהווילונות עולים נחשפים מאחוריהם סורגים, והמקום הופך לכלא נשים, אלא שכל האסירות לבושות כמו רקדניות קברט סקסיות – דימוי לחיבור הקלוקל בין פשע לפרסום. בעידן שבו תכניות הריאליטי המציצניות מכתיבות את הטון, לאמת אין כל ערך, ותיקים במשטרה משמשים כמקפצה לחברות בממשלה, העולם של "שיקגו", שבו רוקסי הארט מתכננת לצאת מהכלא הישר לבמה, נחווה כעדכני לחלוטין.

אולי היה זה הצבע האדום של הווילונות שהזכיר לי את הגלימות של השפחות ועורר בי את התחושה שאם מתקפת החקיקה הקלריקלית תימשך בקצב הנוכחי, לא ירחק היום שבו לא נוכל עוד לראות הפקות כאלה. בהקשר זה, ההדוניזם הופך לאקט חתרני. אלה לא רק התלבושות החושפניות והרמיזות המיניות (כשרוקסי מבלפת שהיא בהריון, כולם סביבה לובשים בגדי תינוקות מעל הגרביונים הסקסיים), אלא גם הערפול המגדרי. בהפקה הנוכחית אחת האסירות מגולמת על ידי רקדן מזוקן, ובחלק מהערבים (יש שני צוותים מתחלפים) הסוהרת מאמא מורטון מגולמת על ידי מלכת הדראג מיס סיסטרטה, הלא היא זמר האופרה אורי אלקיים.

במועד שבו צפיתי ב"שיקגו", מאמא מורטון גולמה על ידי תום אנטופולסקי המצוינת, ואחד משיאי הערב היה הדואט היפהפה שלה עם עמית זיתון בתפקיד הזמרת הרוצחת ולמה קלי. "זוכרת איך זה היה פעם? נימוס, סדר, כבוד, צדק. היום כולם בהמות ומזה כבר נמאס, לאן הלך כל הקלאס?" הן שרו. יש לציין שתרגום מדויק יותר של המילים המקוריות של השיר "קלאס" הוא "מה קרה לעסקה הוגנת, ולאתיקה טהורה ונימוסים טובים?" – מילים שבריוני הקואליציה אינם מכירים. בכל אופן, לצד שתי הפרפורמריות המוכשרות האלה, ספיר באומוול היתה מחודדת כרוקסי המניפולטיבית ותאוות הפרסום, וגם כל שאר הזמרות והזמרים היטיבו לשיר, ביחד ולחוד. ואז עלתה על הבמה רותם מלר בתפקיד העיתונאית השמרנית מרי סאנשיין, והרביצה חתיכת סופרן מהמם בשיר האחד ויחיד שלה ("טיפה קטנה של טוב") שהפך לשואוסטופר של הערב. עוצמת ההגשה חידדה את עוקצו של הרגע שבו היא פשטה את שמלתה החסודה וחשפה מתחתיה לבוש של דומינטריקס. כאמור, מדובר במחזמר סאטירי, לא במחזה מוסר.

השלב שבו התחלתי לחשוב על "על הגבעה", שראיתי כמה ימים לפני כן, היה הביצוע המבריק של "טנגו בית הכלא", שבו עקרות הבית המתוסכלות לשעבר מספרות מדוע רצחו את בעליהן המעצבנים. השיר המפורסם, שנכתב ארבעים שנה לפני metoo, שימש השראה ישירה לשיר המטווח במחזמר "אפס ביחסי אנוש" המועלה בבית ליסין, כשם שהשיר "הלו!" מתוך "ספר המורמונים" שימש השראה ברורה לשיר הפתיחה של "על הגבעה" – שבו שתי נערות מתרימות מוצרים לטובת הקמת יישוב יהודי חדש. כל המיסיונרים דומים זה לזה.

המחזמר הסאטירי, פרי עטה של קרן שפט עם לחנים יפים מאת אודי אהוד קנבל, נוצר בהשראת ראיונות עם מתנחלים ונערי גבעות. הוא מספר על חמש נערות אדוקות, עם שמות כמו שמחת תורה ומשענת, שמתיישבות על גבעה צחיחה בשטחים וחולמות על עתיד שבו האזור כולו יהיה מיושב באנשים כמותן. רק הערבים מקלקלים להן את הנוף. בשל הבימוי השנון של אליענה מגון, וכשרונן הרב של השחקניות בר כהן, דבורי פישר, ספיר רוזנפלד, שיר שאלתיאל ורותם שמחי עתירות החן (ארבע מהן גם זמרות מצוינות), הגיבורות הצעירות כל כך נחמדות, והאירוניה כה דקה, שלפעמים נדמה שמתנחלים שיגיעו לצפות במחזמר יוכלו לאמץ אותו אל ליבם בלי להבחין בה. בכל זאת, כשהבנות מתחילות לספר באותה רוח חלוצית נלהבת על פעולות "תג המחיר" שהן עושות בשכנים הערבים, החיוך נעלם מהפרצוף. שיר הסיום החביב הוא כבר לא פחות ממצמרר.

מה שמחבר בין שתי הפקות הפרינג' הכה שונות, התל אביבית והירושלמית, הוא הכישרון הרב של כל המשתתפות (והמשתתפים) ביצירה, המחויבות לאיכות, והטון הסאטירי שמגייס את הז'אנר הבידורי לאמירות חותכות ולא מתחנפות. וזאת ישראל במיטבה.

לפרטים נוספים על המחזמר "על הגבעה",ולפרטים נוספים על המחזמר "שיקגו"

• ❤ תרבות
• ביקורות מחול ותיאטרון
• תיאטרון
• מחזמר
• שיקגו