מחר (שבת, 29.3, החל משעה 16:00) יציין הפיקוק 17 אביבים עם ליינאפ מסחרר שהוא כמעט פסטיבל מוזיקה בפני עצמו. שמעון משל, מבעלי הבר האהוב, פרסם לקראת האיוונט פוסט נוקב על היומולדת בצל הפקרת החטופים וההפיכה המשטרית ומבקש שתבואו להגיד מזל טוב לפני או אחרי ההפגנה
כמדי שנה עם פרוץ האביב, חוגג הפיקוק את יום הולדתו ומזמין את כולכם לחגוג איתו. זה קורה ספציפית מחר (שבת, 29.3), והפעם מדובר ביומולדת חשובה במיוחד, כי הבר הכי אהוב בעיר חוגג יום הולדת 17, מה שאומר שעדיין אסור לו לשתות אלכוהול אבל אפשר כבר לשכב איתו (בהסכמה! בכבוד הדדי! ולא אם אתם מבוגרים ממנו ב-20 שנה ויותר, אל תהיו מקריפים). על כל פנים, זאת סיבה טובה לחגוג, ואין לנו הרבה כאלה, אז יאללה.
>> דנה לי ברמן בדרך למסעדה חדשה בנחלת בנימין. ועוד חדשות אוכל
>> "זזה": סיפור אהבה שהתחיל בחתונה והגיע להעיר את פארק התחנה
על פי מיטב המסורת הפיקוקית, יופיעו לאורך החגיגה שלל מוזיקאים שהם גם לקוחות קבועים עם המילים והצלילים שלהם, והליינאפ מרשים ומבטיח: דודוש קלמס מ"הדג נחש", דניאל סלומון, מיכל שפירא האדירה, ליאור פרלה, עדו מוסרי, נועה לביא-שדה בהופעה חד-פעמית נדירה, שלי בינמן, נועם שנהב, שרון בן טובים ושלמה מזרחי הגדול. כמעט פסטיבל מוזיקה.
לאורך השנים האחרונות הפך הפיקוק גם לזירה רוחשת של פעילות חברתית ופוליטית, החל מהובלת מאבק המסעדנים בימי הקורונה, דרך נקיטת עמדה ברורה בזמן מחאת הדמוקרטיה נגד ההפיכה המשטרית, ועד למאבק להחזרת החטופים אחרי שבעה באוקטובר. שמעון משל, הבעלים והרוח הפילוסופית החיה מאחורי פיקוק יחד עם לילך ספיר וניר גאון, חרג ממנהגו ופרסם פוסט ארוך ונוקב לקראת החגיגות, שיערכו גם השנה בצל האסון המתמשך שהוא החיים בביביסטאן.
"בשבת הקרובה ב-PEACOCK נציין 17 שנים של קיימות בעיר האהובה שלנו, 17 שנים בהם המקום והבאים בשעריו מנהלים דיאלוג אחד עם השני ויוצרים את עצמם בזמן הזה בעירנו האהובה תל אביב-יפו שבה חיינו נטועים כמקום, עיר אשר איננה רק עיר אלא גם רעיון, ואם להתלות באילנות גבוהים היא הגשמתה של הציונות עצמה בעיר העברית הראשונה. מתקיימים בה החלקים הגלויים והסמויים מהעין של חופש ויצירה, מגוון תרבותי רחב, רצון כן להיות אור בתוך עצמנו ומשם גם לכל העולם", כתב משל.
"פיקוק, במשך כל שנות קיומו, הוא מכתב אהבה פתוח לעיר הלבנה, בתוכן ובכוונה", הוא הוסיף. "במשך השנים יצא לכולנו יחד לראות ולחיות את התמורות הטקטוניות העצומות במדינת ישראל, ממחאת האוהלים בואכה זוועות שבעה באוקטובר, המשבר החוקתי אל מולו אנו עומדים, ואל מול החרב המאכלת המתנוססת מעל ראשנו כמדינה דמוקרטית מול ממשלה שלא ממש רוצה לשרת את ארצה ואזרחיה, אלא לשלוט בה משיקולים זרים ובניאוף ערכי מוחלט אשר מעולם לא נתקלנו בו כחברה, כפרטים וכמדינה.
"הבית שלנו בטווס הוא בית שמארח שיח רחב מצד אחד, אך עומד ברור בערכים בהם הוא מתקיים מן הצד השני, וגם ביום השנה שלו לא שוכח לרגע שאין דבר חשוב יותר כרגע מהחזרתם של 59 החטופים אל חיק משפחתם ארצם וביתם, היום. הלוואי ופוסט יום ההולדת של הטווס היה יום של שמחה טבעית ונורמלית, אך בעמנו אנו חיים, והדברים מתמזגים אחד בתוך השני בערבוביה של קושי עצום ורוח איתנה של ציבור שיודע ומבין תפקידו בזמן הזה. נקיים את יומנו בצל הדברים, לידם ובם, עם הקהל הנפלא שהוא חלק מעמנו ואנו חלק ממנו, מעובדי המטבח וצוות הפלור ואנשי השירות של הבר ועד באי המקום, שפיקוק הוא גם אתם לא פחות מאנחנו ואתם מרוחים בנוצותיכם היפות על כל שנות קיומו, בציור שממשיך לצייר את עצמו בזמן. תגיעו מתי שתגיעו, לפני ההפגנה, אחרי ההפגנה, אנחנו נהיה פה לקבל את פניכם".
"ונסיים בציטוט:
"כָּל רֶגַע שֶׁמְּאַחֵר לִפְדּוֹת הַשְּׁבוּיִים,
הֵיכָא דְאֶפְשָׁר (בְּמָקוֹם שֶׁאֶפְשָׁר) לְהַקְדִּים,
הָוֵי כְּאִלּוּ שׁוֹפֵךְ דָּמִים"
(רבי יוֹסֵף קָארוֹ מִתּוֹךְ שֻׁלְחָן עָרוּךְ)
