Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
מרוב ברי יין כבר לא טועמים את האלכוהול, ואם נתקל בעוד קוקטייל עם התססה כנראה שנתסוס בעצמנו. אז יצאנו לחפש ברים עם אווירה ותיקה, כשבגרוש היה חור ואלכוהוליזם היה סקסי. היי, לא אמרנו שהיה פה טוב לפני שהגעתם, אבל כיף להיזכר
סצינת הברים של תל אביב משתנה תמידית. היום הטרנד הוא ברים יוקרתיים שהם גם קצת קלאב טראשי, לפני רגע היו אלו ברי היין שהשתלטו על כל פינה, ולפני כן היה ברי קוקטיילים, גסטרו ברים ועוד המצאות שנועדו בסופו של דבר לשכנע אתכם שהדרך הכי טובה להוציא את המשכורת היא על משהו משכר. ופייר, זו באמת לא דרך רעה, בין היתר כי ככל ששותים כך שוכחים כמה הוצאתם, אבל היום אנחנו רוצים לחזור לאווירת אולדסוקל, ולהמליץ על 3 ברים שמרגישים כמו פעם, בלי שטויות ויומרנות מיותרת.לא מתאים לכם? נסו אותנו ביום אחר.
למה כדאי:אם לא יצא לכם לבקר באח הצעיר של ברבוניה – בטלו את התוכניות שלכם ולכו הערב. מסעדת האם מהצד השני של הרחוב כבר לא קיימת שם (הם בדיוק פתחו סניף ב… מצטערים לבשר – קריית אונו), והבר מכיל אמנם רק 30 מקומות ישיבה, אבל עדיין מדובר באחד המקומות המרימים בתל אביב. וברגע שיושבים על דלפק העץ עם צלחת ברבוניות איימתנית, נזכרים איך אהבנו לשלוק אותם הרבה לפני שכל מקום החזיק בסשימי. מה טעים:נו מה, תגיעו לבר ברבוניה ולא תזמינו ברבוניות מטוגנות לשלמות? אווירה:המקום אליו הדייגים היו רוצים לבוא כדי לשתות בסוף היום, אבל הם נרדמים מוקדם מדי. >> בר ברבוניה, בן יהודה 192 תל אביב
בר ברבוניה (צילום: אנטולי מיכאלו)
אוקטובר
למה כדאי:כמעט 13 שנים עברו מאז הבר של יוצאי הפיקוק נפתח בקונספט של גסטרו־בר, אבל היום בעיקר נשאר ממנו בר קלאסי באווירה שכונתית. בגלגול הקודם פעלה כאן גלריה לאמנות, אז העיצוב נשאר ברקע, אבל די.ג'ייז מתחלפי והאפי האוור קלאסי (מ-6 עד 8 במהלך השבוע תקבלו 20% על האלכוהול) משאירים אותו כנקודת מפגש באווירה של תל אביב הרוקיסטית מהניינטיז. מה טעים:בגלל שמדובר באוכל ברים קלאסי, אז כל מה שמטוגן. אווירה:המקום אליו יוצאים כוכבי רוק מזדקנים בכפכפים. >> אוקטובר, אחד העם 60 תל אביב
אוקטובר (צילום: דין אהרוני רולנד)
מוריס
למה כדאי:התגובה של אנשי הבסטה לאינפלציית ברי היין של תל אביב. בפועל, זה אומר בר מגניב על אמת – כזה שאפשר אפילו לכנות בכיף פאב, עם אוכל ברים מהודק מהמטבח של הבסטה, אלכוהול אמיתי ולא מתפנפן, ואטיטוד חד פעמי עם ברמן זועף שכבר יודע מה הדרינק הקבוע שלך. בר נירוסטה קריר משלים את האווירה, בדיוק כמו שהזמנו. מה טעים:מלא צלחת קטנות של חריפים, פאקוס ושקדים, עגבניות ומנצ׳גו, אויסטר, איקרא ודג כבוש, הכל עם חותם האיכות הנדיר של הבאסטה. אווירה:קלאס במינוס מאמץ. >> מוריס, השומר 5, תל אביב
"מוריס" (צילום: יעל שטוקמן)
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
זאת העיר שלנו: 8 המלצות מושלמות שקיבלנו השבוע על תל אביב
תל אביב ♥ קיבוץ בארי. הספנקופיתה של יקי שגיא במאפיית לחמים (צילום: דניאל לילה)
המלצות על דברים טובים בתל אביב כדאי לקבל מתל אביבים. והשבוע: מכשף של תכשיטים ובלוז, מסעדה שנראית הכי חו"ל שיש, בר שטוב לחזור אליו, תפאורה מושלמת לסיפורי אהבה, שיר אחד מרגש ושירה אירוטית מתוקה ועוד דברים נהדרים לעשות סתם כך בעיר
מדי יום אנחנו מארחים במדור הפופולרי "העיר שלי" את מיטב בנותיה ובניה של תל אביב-יפו, אמנים ומוזיקאיות, שפים ומסעדניות, סופרות וקולנוענים, אקטיביסטיות ומעצבים, וסוחטים מהם המלצות על מקומות אהובים שמיוחדים להם או סתם מקומות מעולים. מדי שבת נקבץ כאן את ההמלצות המעניינות והמוצלחות ביותר שהצטברו באותו שבוע. והפעם: מקום מעולה להיפרד בו ומקום לשים עליו טבעת, מסעדה חו"לית, ספרים טובים ושיר מרגש ועוד דברים שאנשים שאוהבים את תל אביב אוהבים. זאת העיר שלנו.
רגע אחד בשבוע // ראשון 18:00 // הלוויתו של חטוף פסטיבל נובה חנן יבלונקה ז"ל
תל אביב בוכה. אלפים מלווים את חנן יבלונקה ז"ל בדרכו האחרונה (צילום: אמיר לוי/גטי אימג'ס)
לוקיישן // פארק הירקון
תמר מרין מוציאה לאור עוד גיליון של כתב העת "מאזניים" וגם סיפור קצר וממליצה על מקום לסצנת פרידה: כמי שנולדה בצפון הישן של תל אביב וחזרה לגור בו בעשור האחרון, פארק הירקון הוא כור מחצבתי, מרכז ספורט ובריאות הנפש, וגם מפה של חיי האהבה שלי. הוא היה עֵד לכמה התחלות של סיפורי אהבה מאוד יפים וגם לכמה סופים של סיפורי אהבה קצת פחות יפים ובאופן כללי נדמה לי שאם כבר להיפרד אז עדיף לעשות את זה לקול פכפוך מים ירקרקים וקרקורי ברווזים. לאחרונה כתבתי סיפור קצר על אהבה בשם "רגע" שסצנת הסיום שלו מתרחשת בפארק הירקון.//העיר של תמר מרין
מקום טוב להיפרד בו. אגם בפארק הירקון (צילום: shutterstock)
מסעדה // Noema
סער צפריר, ממעצבי המסעדות המבוקשים בעולם, מפרגן לעיצוב של המסעדה המדוברת של החודש: אני מאוד אוהב את רחוב נחלת בנימין, במיוחד את אזור המדרחוב הטקטי החדש. המסעדה החדשה נואמה מהממת בעיניי מבחינת האוכל, העיצוב והאווירה – כל החבילה. אני זוכר שלפני כן היו שם בר קטן ומסעדה ועכשיו החלל מדהים ומתכתב עם טרנדים בעולם. יש שם בר גדול ושולחן לישיבה משותפת, הכי חו"ל שיש.נחלת בנימין 59 //העיר של סער צפריר
Noema (צילום: עוז אוחיון)
חנות // תמיר שקולניק תכשיטים
אורן לוטנברג, ממייסדי זקני צפת ומהרוקרים של חיינו, שולח אותנו לשים על זה טבעת אצל מכשף התכשיטים והבלוז: במעלה רחוב שינקין, ממש קרוב לרוטשילד, שוכנת חנות קסומה ובה יושב מכשף שרוקח כסף, זהב ויהלומים. האגדה התכשיטן/גיטריסט/בלוזיסט תמיר שקולניק הוא אמן בנשמה, וכל תכשיט שלו הוא יצירת על. לא תראו אצלו תכשיטים גנריים שאפשר למצוא ברשתות. הכל נעשה בעבודת יד עם המון טאצ' וסטייל. כל תכשיט שתפנטזו עליו הוא ימציא לכם. טבעות יפהפיות גם לאירוסין ונישואין (מאוד מיוחדות, מנסיון אישי), תליונים, שרשראות וגורמטים באיכות הכי גבוהה. מלבד היותו אמן תכשיטים, הוא קודם כל מוזיקאי וגיטריסט מחונן, נגן בלוז הכי קרוב לדבר האמיתי שיש בארץ. החנות בוטיקית ורחוקה מלהיות מסחרית וצריך מזל להיכנס לתור של המפורסמים שמזמינים אצלו עבודות. אם יהיה לכם כזה, לא תצטערו לעולם. בתור בונוס, אולי אולי תצליחו לשמוע ממנו תובנה שתישאר איתכם, כי שקולניק לא מקשקש. אם הוא כבר מדבר – כדאי שתרשמו ביומן את אמרות הפז הבלתי נשכחות שלו.שינקין 61 //העיר של אורן לוטנברג
איש ואגדה. תמיר שקולניק (צילום: אורן לוטנברג)
בית מאפה // לחמים
יקי שגיא חולם על דליקטסן בקיבוץ בארי וממליץ על המאפיה שהרימה אותו אחרי 7.10: מוסד שאני מתחבר אליו בגלל סל המוצרים, שהם הכי טובים, והבעלים אורי שפט – ארטיזנל שמרן שעושה את כל מה שהוא עושה בצורה הטובה ביותר. אחרי שבעה באוקטובר אמרתי לו "אתה חייב לתת לי פינה במאפיה, כי זה מה שירים אותי". חשבנו יחד מה להכין והגענו לספנקופיתה, מאפה שהייתי מכין בבארי לפסטיבל דרום אדום. בתוכו ארזנו את כל סיפור העוטף עם גבינות ממחלבת בארי של דרור אור ז"ל, חבר טוב שלי שנרצח, תרד מעין הבשור – מושב לידנו שחטף, וחצילים ממושב יכיני. כבר היינו עם הספנקופיתה שלוש פעמים בבית הנשיא והוא הפך להצלחה מסחררת.החשמונאים 103 //העיר של יקי שגיא
אורי שפט ויקי שגיא (צילום דניאל לילה)
סדרה // שיר אחד
רון עשהאל מתכונן להעיף את הבארבי באוויר ומתרגש מסדרה חדשה של כאן 11: הפרק החדש של הפודקאסט "שיר אחד" שהשיק את הגירסה הטלוויזיונית של הסדרה, על השיר "חסידה צחורה" של רביד. אני מתרגש מלראות אנשים מדברים על היצירה שלהם וכמה היא חשובה להם. זה תמיד הכי עושה לי את זה ובכלל יש לשיר הזה סיפור מעוד מרגש ונוגע בהרבה אנשים ודורות אחורה.
מועדון // בית העמודים
יונתן ריקליס הוירטואוז מנגן בפסטיבל ניו אורלינס במוצ"ש הזה, ובמועדוני ג'אז הוא מבין: בית העמודים הוא הבית המוזיקלי שלי. מועדון הג'אז הכי מדהים בכל העולם בעיניי. הוא נפתח בדיוק כשחזרתי מניו יורק לארץ לפני יותר מעשור ומיד הפך לבית השני שלי ושל כל כך הרבה מוזיקאים בסצינת הג'אז הישראלית. ערן קול ויעל הדני בנו מקום עם הופעות הג'אז הכי שוות, הקהל הכי מפרגן ושם נמצא הלב של ה-האנג שלנו.רמב"ם 14// העיר של יונתן ריקליס
זה עוד כלום לעומת מה שהולך בפנים. בית העמודים (צילום: מתוך עמוד הפייסבוק הרשמי)
ספר // פסיכואנליזה של הרוע
תמר מרין מקדימה את שבוע הספר עם שתי המלצות מקומיות שוות במיוחד: "פסיכואנליזה של הרוע"של מרית גורן (הוצאת רסלינג). זה נשמע אולי פרדוקסלי, כי מדובר באחד הספרים המדכאים שקראתי, ובכל זאת אני חושבת שזה אחד הטקסטים הכי חשובים שאפשר לקרוא בימים האלה, ספר שצולל אל תוך המנגנונים העמוקים ביותר שמפעילים את הפסיכופטים שמסתובבים ביננו, שהם רבים הרבה יותר מכפי שניתן לחשוב ולא נמצאים רק בחמאס. את רוח התקווה, לעומת זאת, מצאתי בספר השירים החדש של לורן מילק,"תפילה בהנץ"(הוצאת פרדס), ספר שכל כולו ארוטיקה מתוקה, ארצית ושמיימית בעת ובעונה אחת, עם שימוש חדש, עדכני, בגמרא ובפיוט//העיר של תמר מרין
בר // אוקטובר
רון עשהאל חוזר אל הבר של ימי רווקותו הפרועים ומתברר שכדאי גם לכם: אהבתי לקחת לשם דייטים כשגרתי בשכונה והייתי רווק.עכשיו כשאני בזוגיות אני אוהב לשבת שם עם האישה. חודש אחרי שהתחילה המלחמה חזרנו לעיר וישבנו בפעם הראשונה להתאוורר, היינו קבוצת אנשים קטנה בפנים על הבר, לא הכרנו אף אחד והאווירה הייתה מוזרה ולא ברורה בגלל הטרגדיה והאסון, אבל כולנו היינו ביחד. זה היה מיוחד. אוהב את המקום.אחד העם 60 //העיר של רון עשהאל
אוקטובר (צילום: דין אהרוני רולנד)
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
רון עשהאל הוא נסיך של היפ הופ ישראלי. וזאת העיר שלו
רון עשהאל (צילום: אוסף פרטי)
"העיר שלי": המדור שבו תל אביבים אהובים בוחרים את המקומות האהובים עליהם. והפעם: הראפר והמוזיקאי רון עשהאל בדרך להופעה בבארבי בחודש הבא (1.7), ובינתיים ממליץ על גינת הכלבים, על חוף הכלבים ואפילו על כמה מקומות שאין בהם כלבים בכלל. ווף ווף ווף
>> רון עשהאל הוא מהנסיכים הבולטים של ההיפ הופ הישראלי, ובשנה האחרונה בלט בשת"פים מרהיבים עם עלמה גוב וההרכב המצוין באבל ראפ טראפ.ב-1.7 הוא ירים באוויר את הבארביויוציא אותנו לחופש הגדול כמו שצריך.
לפני חצי שנה אימצתי כלבה מ-SOS,רועה בלגית מלינואה, אז היא הייתה בת חודשייםולי עוד לא היה מושג מה זה הז'אנר הזה.היא חייבת לצאת ולפרוק אנרגיה, אז אני לוקח אותהספציפית לגינה הזו. היא אוהבת אותה, אז גם אני.מביא איתי חטיפים וחישוק,אני זורק לה אותו, לפעמים היא מחזירה לפעמים לא.צחוקים.
גינת כלבים בדרום העיר (צילום: עיריית תל אביב-יפו)
2. אוקטובר
אהבתי לקחת לשם דייטים כשגרתי בשכונה והייתי רווק.עכשיו כשאני בזוגיות אני אוהב לשבת שם עם האישה.חודש אחרי שהתחילה המלחמה חזרנו לעיר וישבנו בפעם הראשונה להתאוורר,היינו קבוצת אנשים קטנה בפנים על הבר, לא הכרנו אף אחד והאווירה הייתה מוזרה ולא ברורה בגלל הטרגדיה והאסון, אבל כולנו היינו ביחד. זה היה מיוחד. אוהב את המקום.אחד העם 60
יש דיבור שהחברה האלה הם התרופה הכי טובה לשביזות יום א׳. ככה שמענו לפחות ????
עד לא מזמן עבדתי ברחוב שינקין.פעם בשבועיים בימי שישי הייתי רץ באמצע המשמרת להביא פרחים לפני שכל היפים נגמרים. מעדיף חמניות. הן עושות אור טוב בבית ויפה על השולחן.שינקין 58
אני אוהב ללכת אליו.הוא לא עמוס כי לא כולם אוהבים ללכת לשם בגלל הכלבים.לקחתי את הכלבה שלי לשם בפעם הראשונה לפני חודש. אושר. אין לתאר איך זה לראות כלבה בפעם הראשונה במפגש עם המים ואיך שהיא עפה עליהם.מה גם שאנשים עם כלבים גם אוהבים אנשים עם כלבים.זה נחמד.
כלבים בחוף שאינו חוף הכלבים (צילום: shutterstock)
5. יצחק שדה
הדרך שמחברת בין השכונה שלי יד אליהו למרכז העיר.יש לי כל מיני פגישות וסידורים בעיר, אני אוהב ללכת את הדרך הזו ברגל בסוף יום בחזרה הביתה,שותה בירה בדרך וחושב. על הבית שלי, המשפחה, מוזיקה או שירים שאני עובד עליהם.לאחרונה כתבתי משהו יפה על הדרך הזו.
הדרך היורדת מן הכפר. יצחק שדה (צילום מסך: גוגל סטריט ויו)
מקום לא אהוב בעיר
שוק לוינסקי. סבבה שם, תבלינים והכל, אוכל פרסי. אחלה.צפוף שם מדי, אנשים ומלא מכוניות תקועות על מעברי חצייה וצופרות סתם.קשה לי להיות במקומות כשאני לא מצליח לחשוב. לא צריך לשפר שם כלום, אני פשוט בכיף מוותר על לעבור שם.
איזה בלאגן. שוק לוינסקי (צילום: אלי אליהו)
השאלון
איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב? עמיר לב בבארבי הישן לבד עם גיטרה במשך שעתיים כל אחד בקהל בכה בשיר אחר. אני ב"מיליוני דולרים".
איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה? הפרק החדש של הפודקאסט "שיר אחד" שהשיק את הגירסה הטלוויזיונית של הסדרה, על השיר "חסידה צחורה" של רביד. אני מתרגש מלראות אנשים מדברים על היצירה שלהם וכמה היא חשובה להם. זה תמיד הכי עושה לי את זה ובכלל יש לשיר הזה סיפור מעוד מרגש ונוגע בהרבה אנשים ודורות אחורה.
לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה? המלחמה נגעה בכל כך הרבה אנשים, אנשים שנעקרו מהבתים שלהם, חטופים, משפחות שכולות, לוחמים שנכנסים ויוצאים מהשגרה שלהם. אני מרגיש שכולם צריכים שיראו אותם ואת הכאב שלהם. לא רק להתנדב דרך עמותה או לתרום כסף, גם ביום-יום, אם זה דבר קטן, מילה טובה, מחווה אנושית. כשאני מצליח לתת את זה אני מרגיש שזה עושה הבדל. יצא ככה שהיצירה שלי נוגעת באנשים, אז אם אני נתקל במישהו שאוהב את היצירה שלי והטרגדיה של המלחמה נגעה בו, אני משתדל להקדיש יחס קצת יותר אישי ולחשוב איך אני יכול לצאת מעצמי ולעשות לו להרגיש טוב.
מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע? אולי השכנה שלי צריכה שירימו לה. אישה מבוגרת.
מה יהיה? מקווה שטוב. יהיה טוב. נראה מחר.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
עצירה קטנה בפילהרמונית וממשיכים לבר. העיר של אורי שיפרין ענבי
אורי שיפרין ענבי והכיסאות שלו (צילום: מיכאל שבדרון)
"העיר שלי" - מדור שבו בוחרות דמויות עירוניות מוכרות את המקומות האהובים עליהן. והפעם: אורי שיפרין ענבי, האיש שהציב 300 כיסאות "כתר" באמצע שדרות רוטשילד, כבר מתגעגע לתדר במתכונתו הנוכחית ואוכל את אותו פלאפל שאמא שלו אכלה בילדות
את האוקטובר (שחגג השנה 10) אני פוקד כמעט מראשית ימיו. אני חושב ש-90 אחוז מהפעמים שיצאתי לבר היו לאוקטובר. מה לא עברתי שם, חגיגות, אכזבות, דייטים טובים, דייטים גרועים, שבתות וחגים, ואפילו עבדתי שם בשלב מסויים. תמיד יהיה לי מקום חם בלב לאוקטובר, לאנשיו ונשותיו ולצלחת פועלים וטובורג בסוף היום. אחד העם 60
ככה סוגרים את היום. אוקטובר (צילום: דין אהרוני רולנד)
2. הפילהרמונית הישראלית בהיכל התרבות
בעברי ניגנתי על פסנתר במשך שמונה שנים ולצערי הרב עזבתי את הנגינה כשהחלטתי להתמקד באמנות פלסטית. לשמחתי עד היום אני צורך מוזיקה קלאסית ויש לי מנוי ל"פילהרמונית בג'ינס", אחד הבילויים השווים גם למי שלא מתחבר לז'אנר. מעבר לזה שהקונצרט תמיד בימי חמישי ב-22:00 שזה כבר טוב, אפשר להגיע עוד קודם ולהינות מבירה חופשית ונשנושים. לאורך השנים יצא לי להזרים כבר כמה וכמה חברים שמעולם לא חשבו שימצאו את עצמם בקונצרט. חלקם מחו דמעה, חלקם נרדמו, אבל כולם הודו לי בסוף הערב. לפעמים אני גם הולך עם עצמי בספונטניות כדי לנקות את הראש או כדי לחשוב בלי הפרעות. אחד הדברים האהובים עליי. הוברמן 1
תגיעו גם אם אתם לא בעניין של מוזיקה קלאסית. היכל התרבות (צילום: shutterstock)
3. שדרות רוטשילד ומרכז אדמונד דה רוטשילד
אני הולך המון ברגל ובשדרות רוטשילד יוצא לי לעבור כמעט כל יום. אני משוגע על אדריכלות ועל כל מה שקשור לבאוהאוס ולכן לא משנה באיזה שעה ביום אעבור בשדרה, אני תמיד אתפעל מהריכוז הגבוה של בניינים יפים. השדרה הזאת מייצגת מבחינתי את הכל בעיר: את הגבוה והנמוך, את התרבות מצד אחד ואת החוסר בה מצד שני. יש בה שילוב מנצח של ישן חדש ונכון שהיא יכולה להיות גם בלתי נסבלת (בעיקר בסופי שבוע ובשבילי האופניים) אבל אף פעם לא ימאס לי ממנה. בעשור האחרון אני גר בסביבתה ולימים השתתפתי בחממה לאמנות ועיצוב במרכז אדמונד דה רוטשילד היפהפה בפינת שינקין, בו יצרתי את מיצב כסאות הפלסטיק שיצר הרבה הדים ומאז המרכז הפך להיות חלק משמעותי מחיי. יש בו תערוכות מצויינות ושווה מאוד להכנס לראות מה קורה בפנים. רוטשילד 104
אולי לא בסופ"שים ולא בשבילי האופניים. שדרות רוטשילד (צילום: אילן ספירא)
4. פלאפל בנין (ג'וני)
אני חובב פלאפל מושבע מילדות, אמנם לא גדלתי בעיר אבל כשהייתי קטן אמא שלי שהיא צורפת תכשיטים במקצועה היתה גונבת אותי מדי פעם מבית הספר ליום סידורים בתל אביב ברחוב אלנבי בו יש עד היום חנויות רבות של אבני חן, מתכות, מכשירים ייחודיים ואנשי מקצוע מהתחום. בשבילי זה היה יותר טוב מלונה פארק. בסוף כל יום כזה היינו אוכלים מנה פלאפל אצל בנין בטשרניחובקי. מקום קטן וקסום עם קליינטורה קבועה שקיים משנת 1955, אליו גם אמא שלי היתה מגיעה בילדותה. הכדורים צהובים ולא ירוקים מה שכבר כמעט לא רואים בנוף המקומי, אסור לוותר על הצ'יפס שהוא לא באמת צ'יפס אלא עיגול מושלם ופריך שעושה את דרכו אל כל שטחה של הפיתה. בזמן שבולסים אפשר להנות מצילומים של תל אביב הישנה המתנוססים על הקירות ולהתרפק על הנוסטלגיה והטחינה. טשרניחובסקי 4
מה עוד אפשר להגיד על בית רומנו שלא נאמר?ועל כמה עצוב שהוא לא ישאר במתכונתו בקרוב? אפשר עוד הרבה, כי זה באמת אובדן עצום לכל כך הרבה אנשים וקהילות, הוא הלב הפועם של העיר והיצירה בה על כל גווניה וכולם מכירים ואוהבים, מה שלא כולם מכירים או שמים לב אליו זה החדר בתדר, חלל לא גדול ולא קטן מצד שמאל, איך שנכנסים מרחוב יפו. החדר משנה את אופיו ותוכנו מדי שבוע ומאפשר לאנשים ויוצרים לקיים בו תערוכות, מכירות, סדנאות, הקרנות וכל מה שעולה על רוחם של מי שמקבל את המשמורת השבועית, זאת יזמה כל כך מבורכת ומרגש שהיא קיימת. עד שהמקום יסגר, תנו הצצה למה שקורה שם כל פעם שבאים לאחד מהאלף דברים שיש לעשות בבית רומנו. החדר בתדר, בית רומנו, דרך יפו 9
פופ-אפ של אורי שיפרין ענבי בחדר בתדר (צילום: עדן כליף)
אורי שיפרין ענבי מציג בימים אלו יצירה בתערוכה "שכבדות קדושות" של מרכז אדמונד דה רוטשילד בשיתוף הגלריה החדשה טדי, ירושלים
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
כשהייתי בערך בת 15, לחבר הייתה מסעדה והוא נתן לי להיכנס כמה פעמים לבר. הרגיש לי שזה יהיה סיפור אהבה ועכשיו אני יודעת שזה סיפור אהבה־שנאה. מאותו הערב נשאבתי לעולם המסעדות והברים וככה עברו להן שבע השנים האחרונות שלי.
למה לשבת דווקא אצלך? שאלה מצחיקה, אבל נראה לי שזה יותר מסתם דרינק – סביר להניח שתצא עם חוויה שתגרום לך לחזור לפחות לעוד פעם אחת. עברתי בהרבה מקומות והצוות שאיתו אנחנו עובדים שינה כל פרופורציה אפשרית של המושג דרים טים, ומכל הבחינות. זה סיפוק מטורף לראות את הקשרים שנרקמים בין הצוות ללקוחות, וזו ההגדרה והזהות שהאוקטובר בנה לעצמו.
מתי שתית את הדרינק הראשון שאת זוכרת?
בגיל 11 אחותי ואני השתכרנו מיין שמצאנו בבית. זכור לי שהיא לא הפסיקה לרדת עליי שאני שיכורה מבאסת כי זה נגמר בבכי. היום אני אומרת לה ״מה, את דפוקה? הייתי בת 11 והשתכרתי איתך״.
איזה משקה את לא שותה?
אני חושבת שהוודקה תפוזים של גיל 15 צילק אותי לכל החיים. גם הוודקה וגם התפוזים! חוץ מזה אני אוהבת ושותה הכל.
עם איזו אישיות היית יושבת לדרינק?
פפפ… תלוי במצב רוח. לחלוטין הייתי נהנית מערב שתייה עם בובספוג הגאון, אבל בתור ילידת קולומביה יש לי הרבה מה לשאול את פבלו אסקובר.
ואיזה משקה את שותה עכשיו?
אני שותה הכל אז זה תמיד לפי מצב רוח, בזמן האחרון אני שותה הרבה מילאגרו. יש לי תיאוריה שטקילה זה משקה שמח ומרים בכל מצב ועד עכשיו הוא לא אכזב 🙂
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
!["מוריס" (צילום: יעל שטוקמן)](https://medias.timeout.co.il/www/uploads/2024/09/IMG_9039-1000x750.jpg ""מוריס" (צילום: יעל שטוקמן)")
![תל אביב בוכה. אלפים מלווים את חנן יבלונקה ז"ל בדרכו האחרונה (צילום: אמיר לוי/גטי אימג'ס)](https://medias.timeout.co.il/www/uploads/2024/06/GettyImages-2154269313-1000x667.jpg "תל אביב בוכה. אלפים מלווים את חנן יבלונקה ז"ל בדרכו האחרונה (צילום: אמיר לוי/גטי אימג'ס)")
![אולי לא בסופ"שים ולא בשבילי האופניים. שדרות רוטשילד (צילום: אילן ספירא)](https://medias.timeout.co.il/www/uploads/2022/07/5-750x500.jpeg "אולי לא בסופ"שים ולא בשבילי האופניים. שדרות רוטשילד (צילום: אילן ספירא)")
