זוכרים את 2016? טרנד נוסטלגי משונה באינסטגרם גרם לכולנו לחזור עשור אחורה לתקופה תמימה יותר, לפני הקורונה, עלייתו של דונלד טראמפ, טיקטוק ו-AI. אך האם 2016 באמת הייתה כזו שנה טובה? ואם כן, האם יש יצירות מהתקופה הזאת שלא הערכנו כראוי? ובכן, התשובה היא כן וכן. הבה נצא למסע נוסף לשנה הקסומה הזאת, והסרטים והסדרות המעולים שאולי שכחנו מהם.

>> מה הם מבינים? הסדרות שהפכו ללהיט למרות שהמבקרים שנאו אותן
>> אנחנו מסתכלים עליכםֿ: 20 הסדרות הכי טובות ב-2025. חלק א'
>> זה סופו של כל בלון: 20 הסדרות הכי טובות ב-2025. חלק ב'

פופסטאר

כולם אוהבים את אנדי סמברג. בין אם אתם מעריצים של הבלש ג'ייק פרלטה מ"ברוקלין 99", או מעדיפים את עבודתו הניסיונית והפרועה יותר כשחקן ויוצר סרטונים ב"סאטרדיי נייט לייב" כחלק משלישיית "דה לונלי איילנד", יש משהו שובה-לב באנדי סמברג. אלא אם כן הוא מככב בסרט, ואז כולם נשארים בבית. כן, לפני עשור יצא לקולנוע "פופסטאר", קומדיה מוקומנטרית קורעות מצחוק, יורשת ראויה ל"ספיינאל טאפ" ו"סיפורו של דואי קוקס" מלאה בבדיחות מטורפות, הופעות אורח מפתיעות ושירים קליטים להפליא, והקהל העולמי הגיב ב"לא תודה". הסרט הרוויח פחות ממחצית מהתקציב שלו, אבל כן הצליח לגרום למי שראה אותו לזמזם שירים על כמה ה"מונה ליזה" זה ציור גרוע, וסקס בסגנון אוסמה בין לאדן. לפחות במאי הסרט, עקיבא שייפר, הצליח יותר השנה עם הריבוט של "האקדח מת מצחוק", ו"דה לונלי איילנד" ממשיכים לבדר אותנו בפודקאסט הנהדר שלהם עם סת' מיירס (בו הכישלון הקופתי של "פופסטאר" הוא נושא שיחה שכיח).

אנג'י טרייבקה

ואם כבר מדברים על "האקדח מת מצחוק", מה אם הסרט היה סדרת טלוויזיה? לא, אני לא מדבר על "מחלק משטרה" בכיבובו של לזלי נילסן שהיוותה את הבסיס לסרט, אלא לסדרה "אנג'י טרייבקה" מבית סטיב וננסי קארל ובכיכובה של ראשידה ג'ונס. פרודיית סדרות המשטרה הזאת הגיחה בטלוויזיה האמריקאית ב-2016 ושידרה 4 עונות מצחיקות בשקט מופתי. אנשים בקושי דיברו עלייה, אתם כנראה לא שמעתם עליה, למה בעצם? היא לא הייתה מושלמת אבל היא הצליחה לחקות לא רע את סגנוןצוקר, אברהמס וצוקרוהייתה מלאה בגאגים מוצלחים. האם מגיע להיות נשכחת לגמרי עשור לאחר מכן? בוודאי שלא, ואל תקרא לי שירלי.

בלשים בע"מ

בשנות השמונים והתשעים, שיין בלאק היה תופעה. אחד התסריטאים היחידים שמישהו יכול לנקוב בשמם, הוא הרוויח סכומי עתק על התסריטים שלו לסרטים כמו "נשק קטלני", "בכוננות מתמדת" ו"נשיקה ארוכה ללילה". אחרי שנעלם לאיזה עשור, הוא חזר להחיות מחדש את הקריירה של רוברט דאוני ג'וניור עם "קיס קיס באנג באנג", ואף ביים אותו ב"איירון מאן 3", סרט מצליח ביקום של מארוול. וב-2016 לאחר שנים רבות בתעשייה הוא זכה לביים את פרוייקט החלומות שלו- קומדיית נויר בניחוח סבנטיז בשם "בלשים בע"מ". אחד מהסרטים הראשונים שהראו לנו שריאן גוסלינג יכול להיות ממש מצחיק! קומדיה מעולה שמשלבת סיפור בלשי מלא טוויסטים עם הומור מילולי ופיזי ברמות שלא נראו שנים בהוליווד! וכישלון קופתי גדול! למרות הביקורות שהיללו את הכתיבה, הבימוי ותצוגות המשחק של גוסלינג וראסל קרואו, הקהל פשוט לא הגיע. עשור לאחר מכן, אנשים ממשיכים לגלות את יצירת המופת שהיא "בלשים בע"מ", בלאק ביים שני סרטים נוספים שלא הגיעו לאותה רמה, וכוכב קומדיות האקשן שלנו הוא עדיין דווין ג'ונסון. איזה עולם.

ליידי דינמייט

מכירים את מריה במפורד? לא? אתם צריכים להכיר אותה. אחת מהקומיקאיות המצחיקות והמקוריות ביותר באמריקה, היא יצרה וכיכבה בסדרה משלה בנטפליקס ב-2016 בשם "ליידי דינמייט". עוד סדרה על החיים של קומיקאי בהוליווד? לא בדיוק, הסדרה הסוריאליסטית הזאת נוצרה בשיתוף פעולה עם יוצר "משפחה בהפרעה" מיטץ' הוורוויץ, ואחרי פרק פתיחה מודע לעצמו בו הקומיקאי פאטון אוסוולט מנסה לעצור אותה מלעשות סדרה על סטנדאפ, היא ממשיכה ללכת לכיוונים מוזרים עם שלושה טיימליינז שונים, כלבי פאג מדברים, הסתכלות מעניינת על בריאות הנפש והרבה בדיחות טובות. לאחר עונה שנייה מחורפנת עוד יותר, הסדרה בוטלה אבל לפחות במפורד תזכה השנה לסרט דוקומנטרי בהפקת ג'אד אפאטו, אז זה גם משהו.

יחי הקיסר

ב-2016 האחים כהן הוציאו את מה שיתברר כסרטם הקולנועי האחרון כצמד במאים: "יחי הקיסר". קומדיית האנסמבל הזאת על עידן הזהב של הוליווד זכתה לביקורות אוהדות, אבל האם הערכנו אותה באמת? עשור לאחר מכן, כשאנחנו חיים בעידן חסר קומדיות בהוליווד, איפה ישנם עוד סרטים עתירי תקציב ומפוצצים בכוכבים שמטרתם להצחיק אותנו? איפה ישנם קומדיות מושקעות כל-כך, שלא רק מצחיקות אלא גם מבטאות את אהבת היוצרים לאמנות הקולנוע? שלא לדבר על מצבם של האחים כהן כיום, שאחרי סרט נטפליקס ב-2018, התפצלו ויצרו עיבודי שייקספיר רציניים, או קומדיות לסביות מוזרות, שלא מצליחות להגיע לסטנדרט האיכות שהגיעו אליו כצמד. בבקשה, תתאחדו ג'ואל ואית'ן! אנחנו מוכנים לחתוך בוהן או לצאת למסע רציחות בשביל כסף לממן את זה!

הליצן העצוב

כמה שנים לאחר שפרץ למיינסטרים בסערה עם תפקידו ב"בדרך לחתונה עוצרים בווגאס", ב-2016 זאק גליפיאנקיס זכה לסדרה משלו. "Baskets", או בעברית "הליצן העצוב" (גליפיאנקיס פשוט לא יכול לברוח מתרגומים מילוליים מדי בעברית) הופקה על ידי לואי סי קיי (ב-2016, עדיין קומיקאי אהוד ומקובל בחברה) והציגה לנו את צ'יפ באסקטס (גליפיאנקיס), ליצן רודיאו מתוסכל שחולם על להיות ליצן, אבל לא ברודיאו. הסדרה הציגה גם את אחיו התאום (נחשו מי מגלם אותו) ואימו של צ'יפ שגולמה על ידי הסטנדאפיסט לואי אנדרסון ז"ל, וכמו שמצופה מגליפאינקיס הייתה ערבוב של אבסורדיות קומית ודרמה טראגית. למרות הקונספט המוזר, או אולי בזכותו, הסדרה הצליחה להחזיק ארבע עונות ברשת FX האמריקאית, אבל עדיין די נשכחה עם השנים. גליפאנקיס אוהב לשמור על מערכת יחסים מרוחקת עם הוליווד, אז חוץ מתפקידים קטנים ב"רק רוצחים בבניין" או "לילו וסטיץ'" המחודש, לא זכינו בשנים האחרונות למספיק מסוג ההומור המיוחד שלו.

איש האולר

בין אם אתם משונאי הסרט או אוהדיו, כולנו יכולים להסכים ש"הכול בכל מקום בבת אחת" הוא לא זוכה אוסקר טיפוסי. שהקומדיה האבסורדית הזאת זכתה באוסקר ב-2022, זו הייתה חתיכת הפתעה, בעיקר אם חושבים על כך שהסרט הקודם של הבמאים שלה, דניאל קוואן ודניאל שיינארט, המכונים "הדניאלים", היה אולר שוויצרי, קומדיית הגופה המצליחה ביותר מאז "סוף שבוע אצל ברני". למי שלא זוכר, פול דאנו ודניאל רדקליף מככבים בסרט בתור איש תקוע באי בודד, והגופה שמארחת לו חברה. הסרט עשה הרבה רעש, בעיקר הודות להופעות המרשימה של רדקליף כגופה מפליצה, אבל נראה ש"הכול בכל מקום בבת אחת" די עקף אותו בסיבוב. חבל, כי למרות שאין בו יקומים מקבילים יש הרבה כיף אבסורדי ומורבידי גם בסרט הזה. ופלוצים. של גופה.

סגני מנהל

תרומתו של היוצר והשחקן הקומי דני מקברייד לעולם הטלוויזיה מתרכזת בשתי תכניות ב-HBO. "על הפנים", הסדרה הראשונה שלו בה כיכב כשחקן הבייסבול הוולגרי קני פאוורס, ו"משפחת ג'מסטון" קומדיית האנסמבל בה כיכב לצד ג'ון גודמן ושחקנים רבים נוספים. אבל בין שתי יצירות המופת האלו היה את "סגני מנהל", עוד קומדיה שחורה ב-HBO שיצר וכיכב בה מקברייד לצד וולטון גוגינס. היא אולי סדרה פחות טובה מאלו שבאו לפניה ואחריה, אבל היא הציגה לנו די לראשונה את הצד הקומי של וולטון גוגינס, שמאז הצחיק אותו ב"משפחת ג'מסטון", "הלוטוס הלבן" וכעת ב"פולאאוט", אז זה שווה משהו! אנחנו ממליצים לכם לראות את "סגני מנהלים" בעיקר אם עולם החינוך קורץ לכם יותר מעולם הבייסבול, או עולם הטלאוונגליזם.

שקט

הרשימה הזאת עסקה הרבה בקומדיה, אבל גם ז'אנר האימה הביא לנו כמה מטעמים לפני עשור. ב-2016 זכינו לצפות בשלושה סרטי אימה שונים בבימויו של מייק פלאנגן, הבמאי שהביא לנו שנים לאחר מכן עיבודי סטיבן קינג כגון "חייו של צ'אק" ו"דוקטור סליפ", אבל הטוב מביניהם היה כנראה "שקט". קייט סיגל מככבת בתור מאדי, סופרת אימה חירשת-אילמת, שנאלצת להתמודד עם פולש ביתי מפחיד. זהו מותחן אימה קצר וקולע, שגורם לנו להתגעגע לנוף אימה אחר, עם פחות גימיקים, רימייקים ורובוטים אנימטרוניים של חיות.

ערוץ אפס

ואם כבר אימה, אנחנו חייבים להזכיר את "ערוץ אפס". לא תכנית המערכונים של כאן 11 ששודרה ב-2021 (והייתה מפחידה בדרכה שלה), אלא אנתולוגיית האימה של ערוץ SYFY ששאבה השראה מעולם האינטרנט. הסדרה הציגה לנו עיבודים של "קריפיפסטה", סיפורי אימה אינטרנטים המצויים בפורומים, והרחיבה אותם לפורמט טלוויזיוני. כל עונה הציגה סיפור אחר, כמו "Candle Cove",תוכנית ילדים מסתורית ומפחידה, או "No-End House" אטרקציית אימה אכזרית במיוחד, והייתה בעצם גרסה פחות מביכה של "אימה אמריקאית" של ריאן מרפי. עשור לאחר מכן, שהאינטרנט הוא מדיום משפיע אפילו יותר, וסרטים כמו יצירותיה של הבמאית ג'יין שוברן ("ראיתי את הטלוויזיה זוהרת") לוקחים השפעה מ"קריפיפסטה", זה מפחיד כמה הסדרה הזאת עדיין רלוונטית. בו!

• המסך
• אינסטגרם
• סדרות מומלצות

אי אפשר לחשוד בי שאני לא אוהבת מתוק. מרשמלו, סוכריות גומי, עוגות, עוגיות, טופי, מאפיםושוקולדות, כולם היו בניי, כולן היו בנותיי. אני גם ממש לא חייבת שהמתוק יהיה איכותי או תוצר מקור של פטיסרי אלגנטי ומחוכם. לרוב, אם יש בזה סוכר, אני בפנים. מתי אני לא בפנים? כשמוכרים לי את עוגת הבית של אוסם ב-139 ש"ח. וזה "מחיר השקה"!!! הוא עוד צפוי לעלות בהמשך!!!

דניאל עמית, שיש לנו לא מעט הערכה לפועלה ונרמלה לנו ארוחות מושחתות במיוחד ומתכונים קלים בסיר אחד, השיקה אתמול מותג חדש שעונה לשם Dani`s, וחוללה סערת רשת של זעם ובוז. על מה הרעש? בשלב הראשון של השקת המותג היא מציעה החל מאתמול "עוגת יומולדת" (סליחה, "Dream Cake") במשקל קילו שמומלץ לאכול בכפית הישר מתוך קופסת מתכת מעוצבת ואינסטגרמית, ובהמשך צפויות להצטרף לקולקציה עוגות נוספות. וזה עולה 139 ש"ח. כן.

הקופסא שבה מגיעה העוגה יפה ואסתטית, מזכירה את הימים של קופסת העוגיות בבית סבתא שלרוב היינו מוצאים בה כלי תפירה או מסמכים ישנים ומתאכזבים שלא עוגיות חמאה דניות. כנראה שזה גם יהיה גורלה של הקופסה הזאת בהמשך, אם נצליח לסיים מתוכה את העוגה, מה שבשלב זה נראה לנו די מאתגר. כי מתחת לציפוי השוקולד העבה ועמוס הסוכריות, נמצאת עוגת שוקולד דחוסה עם טעם תעשייתי של קקאו זול. זו האמת העצובה. לא טעם שוקולדי עז ואפילו לא עוגת יומולדת פשוטה וביתית, כזו שהיינו מביאים לכיתה ביום הולדת.

בהודעה לעיתונות נמסר כי העוגה, שמבוססת על קקאו שמחיריו מאמירים בעולם, עדיין במחיר הוגן. ובכן, 139 ש"ח זה לא מחיר הוגן. בטח לא כשמדובר בעוגה פשוטה ובסיסית שכזו, שלא רק שאתם יכולים להכין לבד בבית, אתם באמת יכולים להכין – ובקלות – אחת טובה יותר. המראה של העוגה פוטוגני-אינסטגרמי ומבטיח בהחלט. כשפותחים את הקופסא, נתקלים בציפוי שוקולד עבה ומלא סוכריות, וחושבים מה כבר יכול להיות רע בעולם.

ובכן הרבה דברים, וגם, לא נעים להודות, העוגה הזאת. זה לא שהיא לא אכילה, פשוט יותר מהכל יש לה טעם של עוגת הבית של אוסם. ואם נהיה מדויקים עוגת היומולדת של אוסם מפעם, שאני מודה שבעוונתיי הייתי קונה אותה במכולת השכונתית ואוכלת בכפית. היא בטח עלתה אז 20 שקל. זה מה שהיא הייתה שווה.

למען ההגינות, נודה שיום במקרר עשה חסד עם עוגת היומולדת של שניאל עמית, והיא הפכה לקצת יותר פאדג'ית וטעימה, אך עדיין לא יכולנו לאכול יותר משני ביסים, מה שנדיר מאוד מבחינתנו.נדמה שהמראה של העוגה הוא מטאפורה מדויקת לחווית הזלילה המדוברת. זה נראה יפה, זה מהמם באינסטוש, אבל בסוף יש כאן ביס מאתגר, מתוק עז שמשאיר אפטר טייסט של קקאו תעשייתי ומרקם דחוס שנדבק לשיניים.

זה לא הפריע לכל העוקבים של דניאל עמית להפוך אותה לסולד אאוט בוולט מרקט תוך שעה, יעלה כמה שיעלה. אנחנו כאן כדי להגיד לכם שאם לא הצלחתם לשים ידכם על העוגה החדשה, רק הרווחתם. אם החלטתם לשלם 139 ש"ח על עוגה יש מספיק אופציות טובות יותר.

• אוכלים שותים
• ביקורת
• עוגות
• אינסטגרם

היו ימים בהם כל ילד חלם להיות אסטרונאוט, וכיום כל ילד חולם להפוך ליוטיובר. אנחנו לא אומרים שזה בהכרח רע, פשוט מציינים עובדה. מה שכן בעייתי בזה היא העובדה שרק מעטים יכולים להפוך לאסטרונאוט, וגם הם יצטרכו לחכות עד גיל 21 (בזוקה, יא שקרנים!). אבל כל ילד עם סמארטפון יכול להפוך ליוטיובר. או גרוע מזה, יש ילדים שהופכים למשפיענים – ביוטיוב, בטיק טוק או באינסטגרם – עוד לפני שהם יכולים להחזיק מצלמה בעצמם. אם כמונו תהיתם פעם מה עובר בראשם של אותם ילדים, ולא פחות חשוב מזה ההורים שמשווקים אותם לעולם, אז סדרת הדוקו החדשה של דיסני+ היא בדיוק עבורכם.
>>תמצאו אותנו מתחת למזגן: 12 סרטי הקיץ הכי טובים בדיסני+

מאחורי השם הלגמרי ארוך מדי "נולדו להיות ויראליים: החיים האמיתיים של ילדים משפיענים" מסתתרת סדרה בת 6 פרקים שמתגלה כהרבה יותר מעניינת מאיך שהיא מציגה את עצמה. במבט ראשון היא עשויה להרגיש כמו עוד תוכן טראשי על אינפלואנסרים, בין היתר כי האנשים והתוכן שמוצג בה הוא די טראש של אינפלואנסרים, אבל אם תתעלמו מהחזות הזו כדי לצלול ל-6 פרקים קצרים (20 דק' כל אחד) תגלו סדרת דוקו מעניינת שמתעדת משפחות משפיענים בהפרש של 5 שנים, והשינויים שעוברים על הילדים וההורים מרתקים.

הסדרה מצליחה לסדוק את הקיר הפילטר של הרשתות החברתיות, ומעמתת את ההורים עם ההשפעות של בחירת החיים שלהם על ילדיהם המפורסמים, ומעלה שאלות מצוינות על תעשייה שהיא ספק ניצול הזדמנות וספק ניצול ילדים. מה קורה לילד שלפתע פרנסת הבית נופלת על כתפיו הצנומות? ומה קורה לילד שמאבד את התהילה הזו? איך שנים באור הזרקורים משפיעים על ילדים שכבר בגיל 12 יודעים לקרוא סטטיסטיקות יוטיוב במקצועיות? איך ההורים שומרים על הילדים שלהם מסכנות האונליין? צלילה מעניינת, ומדאיגה לא פחות, למציאות שגדלה מבעד למסך הטלפון שלנו.
"נולדו להיות ויראליים: החיים האמיתיים של ילדים משפיענים", 6 פרקים, עכשיו בדיסני+

• מה רואים הלילה
• אינסטגרם
• רשתות חברתיות
• דיסני+

מאסנו באינפלואנסרים, קצנו במשפיענים והשינוי מתחיל בשפה המאוסה והשחוקה שכל ילד טיקטוק מייצר באוטומט. בסוף מדובר באנשים עם יכולות צילום (במקרה הטוב) שמקריינים שוב ושוב וריאציות על אותו הטקסט, עם ניסיונות ללחוץ על כפתורי הפומו ולמכור לנו מוצרים בשת"פ. הרסתם את ה-Reels, חירבנתם את הפוריו. אז במיוחד בשביל למגר את התופעה, אספנו את אמרות המשפיענים הכי מעיקות, וניסינו לתרגם אותם לשפת בני אנוש. מי ייתן והעידן הזה יגמר במהרה.

>>טיול עולמי: 3 מקומות עם טעמים לא מהעולם הזה, או לפחות לא מהארץ

״אתם חייבים להכיר״

מה הסאבטקסט: שילמו לי כדי להגיד את זה.
המטרה השיווקית:לקחת מקום לא מי יודע מוכר בעיקרון, ולנסות להגדיר אותו בתור תחנת חובה שאתם צריכים להיות נבוכים שלא הכרתם. הרי שאף אחד לא יגיד 'אתם חייבים להכיר' על פורט סעיד או ג׳ירף, מהסיבה הפשוטה שהם הם מוכרים באמת. אז לא, אנחנו לא חייבים להכיר.
למה זה מעצבן:קודם כל הכפייה – אנחנו לא חייבים לך כלום גברת. שנית, חאלס – אף אחד לא חייב להכיר פיצרייה כשרה ברחובות.

״אין טעים כזה״

מה הסאבטקסט:יש טעים כזה. למעשה, יש מלא ביסים טעימים בדיוק כמו זה, ואף יותר.
המטרה השיווקית:לעורר פומו מארץ הפומו, ולגרם לנו להרגיש שאם לא נטעם את הביס המדובר, אולי לעולם לא נדע את טעמו הקסום של סיגר מטוגן (אבל הוא ארוך, אז זה מיוחד).
למה זה מעצבן:מעבר לעילגות הכללית, מרגע שזה נאמר על כל ברוסקטה עם אנשובי במרקם סמרטוט, אז כנראה שכן – יש טעים כזה.

״המסעדה שלא רוצה שתגלו אותה״

מה הסאבטקסט:תגלו אותנו! בבקשה תגלו אותנו!! אנחנו נשלם למשפיענים כדי שתגלו אותנו!!!
המטרה השיווקית:ליצור מצג שווא של אקסקלוסיביות, פאסון. בקיצור, המקום ריק ונואש ללקוחות.
למה זה מעצבן:אם יש מקום שלא רוצה להתגלות, הוא כנראה לא נמצא באף ריל.

״אתם פשוט חייבים להכין את המנה הזאת״

מה הסאבטקסט:שלחו לי תחליף טופו מעפן עם חמאה טבעונית ואני חייבת להיפטר מזה, אז חיפשתי מתכון בטיקטוק וזה החרא היחיד שמצאתי.
המטרה השיווקית:למכור לנו מוצר בינוני במהדורה חדשה ומוגבלת (לכאורה).
למה זה מעצבן:שלפעמים הטריק הזה עובד, ואנחנו נתקעים שבוע שלם עם תבשיל מעפן בטעם סינתטי.

״תאמינו לי שלא תרצו לפספס את המנה הזאת״

מה הסאבטקסט:קחו זריקת פומו הישר לווריד.
המטרה השיווקית:לבנות הייפ פיקטיבי סביב מוצר שלכל היותר, מתבסס על גימיק ותו לא. אנחנו דווקא רוצים לפספס את מנת הכבד אווז בפיסטוק שלך.
למה זה מעצבן:כי מה זה תכננו לפספס אותה, עד שנתקלנו בסטורי הזה שמדבר ישירות להתמכרות הפומו שלנו. למעשה, יכולנו לפספס בכיף.

״המקום הכי מיוחד שהייתי בו״

מה הסאבטקסט:מקום נייס, חמוד. אולי אפילו עם איזה גימיק.
המטרה השיווקית:להגזים, לנפח, לעורר עניין ולגרום לנו להרגיש שאין עוד מקום מלבדו.
למה זה מעצבן:כי אם זה המקום הכי מיוחד שהייתם בו, כנראה שעד כה ביליתם אך ורק במקדונלד'ס.

״לא מה שחשבתם״

מה הסאבטקסט:בדיוק מה שחשבתם. אבל בדיוק. פשוט שילמו לי כסף להזניק מחדש את המכירות של זה.
המטרה השיווקית:לגרום לנו להיפרד מהדעה הקדומה (והמבוססת ניסיון), כדי לנסות לגרום לנו להשתמש בפתיתים כאוכל גורמה או קשקוש אחר שיגרום לנו לקנות את המוצר.
למה זה מעצבן:כי מה שחשבנו הוא מה שנחשוב. הריל שלך קרוב לוודאי לא יוכיח לנו אחרת.

״כזה עוד לא טעמתם״

מה הסאבטקסט:כן זה אותו טרטר טונה עם רוטב יוזו שיש בכל מקום שלישי בעיר.
המטרה השיווקית:לשכנע אותנו שהביס הדלוח והגנרי שווה משהו.
למה זה מעצבן:כי טעמנו כזה אינספור פעמים, לא יעבדו עלינו. שוב

״עגלת הקפה שלא הכרתם״

מה הסאבטקסט:מדובר פחון מצ׳וקמק בצומת מסמיה ליד תחנת דלק שלא בשימוש. וזה עוד לפני שהתחלנו לדבר על שעות פתיחה.
המטרה השיווקית:לגרום לנו להיכנס לאוטו, לעשות את כל הדרך לשם, לבזבז דלק, לעמוד בתור, לשלם מחיר מופקע על הפול ומאפה חובזה – ולהתאכזב.
למה זה מעצבן:זה לא עגלות קפה. אתם עגלות קפה. די עם זה בבקשה.

• אוכלים שותים
• רשתות חברתיות
• טרנדים
• אינסטגרם

מי:עדיה רובינזון (24), עומר סימן טוב (23), דן ודין.
איפה: בוגרשוב
ותק: 7 חודשים
מטראז': 85 מ"ר

עדיה ועומר הם בני זוג שחולקים עם דן ודין שהם גם בני זוג, את אותה דירת שלושה חדרים שהפכה למקדש של סטייל עילאי ועיצוב בר השגה. האמונה על המקדש המופלא היא עדיה, משפיענית אינסטגרם בתחום העיצוב, ההום סטיילינג וה-DIY, שגםהקימה בעקבות אירועי ה-7 באוקטובר את מיזם "חזית הבית", שעוזר לאלפי משפחות מפונות ליצור מחדש את הבית שנלקח מהם. "עיצוב הוא תרופה. בסוף מה שהופך דירה לבית זה החפצים שמסביב, הרהיטים הייחודיים, הפינות הקטנות, לא מכונת הכביסה". מספרת עדיה.

>> בשבוע שעבר: כשאדריכל ומעצבת פנים משתלטים על דירה בשינקין

"אמא שלי, אורלי רובינזון, סופרת ומעצבת פנים מוערכת, היא המורה הכי טובה שיכולתי לבקש, ודרכה חייתי עיצוב מגיל אפס", היא ממשיכה. "את הדרך שלי התחלתי בשיתוף העיצוב שעשיתי לחדר הילדות שלי באינסטגרם. קיבלתי פיבדקים מחזקים, ולאט לאט גדלתי. היום יש לי קהילה של 45 אלף עוקבים והבנתי שיותר ממה שאני אוהבת לעצב אני אוהבת להשפיע. אני מרגישה שדרכי אלפי אנשים הבינו שעיצוב לא חייב להיות יקר, הוא בר השגה, ויכול להגיע לדירות השותפים השכורות ולחדרים הקטנים של כולנו. אין בבית שלי פריט אחד מעל 500 שקל".

"את הדירה עצמה מצאנו ביד 2, והיא נראתה בהתחלה נורא. בבחירת הדירה לא היו לי סטנדרטיים בכלל, אני רואה בכל חורבה פוטנציאל וידעתי שאני יכולה להפוך אותה למדהימה. את רוב הרהיטים והחפצים שבה כבר קניתי מראש, את כולם מיד שנייה. את החדר שלי בבית של אבא הפכתי למחסן של דברים שאספתי לאורך השנים, שידעתי שישמשו אותי מתישהו".

שידת הכניסה

"את השידה קניתי מיד שנייה וגם את ההדפס של מאטיס שנמצא מעליה. את רוב האקססוריז בדירה אני קונה בשוק גבעון שמתקיים בכל יום שישי, או בשוק רצפה בפשפשים. אחד הפריטים האהובים עליי הוא האצטרובל המושלם שמצאתי ביום כיף עם חברה בצפון. מגיל צעיר יצרתי עם אלמנטים מהטבע וזיהיתי את היופי שבו. עד היום הוא משמש אותי ליצירה ולעיצוב".

הסלון

"החלל המרכזי בדירה גדול מאוד, ובחרתי לחלק אותו לשני חללים בעזרת מחיצת המדפים של איקאה, כדי לייצר כמה שיותר פינות ואפשרויות. את הכורסאות, השטיח, שולחן הזכוכית, ומנורת הקשת קניתי מיד שנייה. הציור הגדול שייך לבן הזוג של אמא שלי, טד בר, שתלשתי ממסגרת העץ ויצרתי לו פריים חופשי יותר. רציתי ספה ירוקה כדי שתעבוד עם השטיח, ואת הקיר צבעתי עם ספוג בצבע מדולל במים שנתן טקסטורה מיוחדת. את שולחן הצד בטורקיז הכנתי בעצמי מקערות עץ, ואת שאר שולחנות הצד גנבתי מהבית של אמא שלי".

הסלון הקטן

"את כורסת הבועה המטורפת מצאתי באתר של יד 2 במאה שקל ונסעתי שעה וחצי רק כדי להביא אותה. כשהבנתי שחלק גדול מהזמן שלי אני מבלה בהובלות של מציאות, אז החלפתי את הרכב שלי בג'יפון שיכול להכיל אותן. את הספה החומה והשטיח מצאתי באתר של יד 2 גם כן".

פינת האוכל

"את שולחן הפסיפס הירוק קניתי בדאר מרקש, וצירפתי לו כסאות שונים מיד שנייה. לצידו, מעמד לצמחים מבלוק איטונג, ומראה של ארט סטייל אין, שהוא סטודיו ישראלי מהמם למראות מעוצבות. כדי להפריד את חלל העבודה מהחלל המשותף ולייצר פרטיות, הוספתי פרגוד יפני עדין שניתן לפתוח או לסגור לפי הצורך".

פינת העבודה

"את פינת העבודה שנמצאת במרפסת הסגורה יצרתי בשיתוף פעולה עם אייס. בחרתי להשתמש בצבעי פסטל שיתנו רוך, והרבה צמחים שיתנו תחושה של חוץ. את שטיח המשבצות קניתי באיקאה וגזרתי כדי שיתאים בול לחלל הצר. בניתי שולחן לנישה מפלטת עץ, הוספתי מנורה מאייס וכיסא מיד שנייה שצבעתי באותו הצבע. שידות העץ גם כן מאייס ומשמשות לאחסון וכמעמד לעציצים. זאת הפינה שאני הכי אוהבת לעבוד ממנה".

חדר השינה

"את חדר השינה חיפיתי בטיח ערבה של טמבור, שגם הוסיף טקסטורה יפה וגם צבע נעים. את השולחן קניתי מיד שנייה והוספתי לו רגליים מקונסולה שמצאתי, שחתכתי כדי שיהיו בגובה המתאים. על השולחן מנורה של איקאה וספרים של אמא שלי. את פח המתכת הווינטג'י, את קופסאות האחסון ואת הרישום של נחום גוטמן אספתי מזבל השיפוצים של הדירה שמעליי. יש לא מעט אוצרות שאפשר למצוא פשוט ברחוב. על הקיר תלינו תריס של איקאה שהפכנו אותו למסך הקרנה. הכי כיף לסיים פה את הערב עם נטפליקס".

• דירה להכיר
• דירות בתל אביב
• עיצוב הבית
• עיצוב פנים
• אינסטגרם
• הבועה