Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
מה רואים הלילה: תיזהר טייגר קינג, יש מלך דרומי ביזארי חדש
אתם לא מוכנים לטוויסטים האלו. "המלכים של טופלו: מכתבי הרעל". צילום: יח"צ נטפליקס
אתם לגמרי לא מוכנים לכל ההזיות שמתחבאות בסדרת הדוקו החדשה של נטפליקס, שעוסקת (בין היתר) במשפחת חקייני אלביס, קונספירציות, שוק שחור לאיברים, וניסיון התנקשות בנשיא. וזה זמן טוב להודות לדרום ארה"ב על שורה אינסופית של כוכבי דוקומנטרי אדירים
מכל ההגדרות שסוג הדוקו הביזארי זוכה להן, אנחנו הכי אוהבים את "דוקו-WTF". אלו הדוקומנטרים שמציגים סיפור כל כך מופרע, עד שהוא לא יכול לבוא בשום פורמט לא תיעודי, כי אף אחד לא יקנה את התסריט. סיפורים כל כך הזויים מהעולם האמיתי שהם חייבים להיות אמיתיים. "טייגר קינג" או "אל תתעסקו עם חתולים" הם שניים מהמוכרים בז'אנר, וכמותם, גם "המלכים של טופלו: מכתבי הרעל" הולך להפוך לדוקומנטרי הזה שאתם שומעים אנשים שואלים "תגיד, ראית את ההזיה הזו בנטפליקס?".
אתם לא באמת מוכנים לזה. אף אחד לא יכול להיות מוכן לזה. אנחנו לא בטוחים שאפילו המשתתפים בסדרת הדוקו הביזארית הזו מוכנים אליה. אולי הדרך הכי טובה לגשת אליה היא לא לדעת כלום, כך שעם ניסיון לא לספיילר אף אחד מאינספור הטוויסטים בסדרה, ננסה להסביר את המתרחש על המסך בעזרת שם הכותר בלבד – "The Kings of Tupelo" מתייחס לעיר הולדתו של אלביס, מקום בו התפתחה תרבות הערצה קיצונית למלך הרוקנ'רול. בשם המקורי, מכנים את הסיפור "סאגת פשע דרומית", כך שאתם הולכים לקבל סיפור פשע מורכב ומוזר בכיכובם של אנשי הספר של אמריקה. לא בדיוק רדנקים, אבל בהחלט אנשים צבעוניים. ובואו רק נגיד ש"מכתבי הרעל" שבשם העברי אפילו לא מופיעים עד סוף בפרק הראשון.
הדוקומנטרי הופקד בידי צמד היוצרים מאוד מנוסה ואהוב בנטפליקס, האחים צ'אפלן ומקליין וואי, שאחראים יחדיו על סדרת סרטי "הסיפור שלא סופר" (Untold) שהורכבה מ-16 סרטים דוקומנטרים שונים, כמו גם על הסדרה "ארץ פרועה מאוד. הם גם האחיינים של קורט ראסל, אבל זה פרט שולי. הסיפור אותו הם מגוללים כאן מלא דמויות מצוינות, טוויסטים מעניינים והמון כיף לבינג' קצר של 3 פרקים. ושוב פעם, תודה לדרום ארה"ב שמספקים לנו את הרגעים הכי WTF על המסך. המלכים של טופלו: מכתבי הרעל, 3 פרקים,עכשיו בנטפליקס
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
דוז פואה למטומטמים: 10 פעמים שעשינו פדיחות באירוויזיון
עופרה חזה באירוויזיון 1983 (צילום באדיבות כאן 11)
רגע לפני הגמר יש להיערך נפשית: זה הולך להיות ערב מוזר. עדן גולן תעשה את המקסימום ותהיה מהממת, אבל יהיה מוזר. אם כי אולי לא מוזר כמו הפעם ההיא שמנענו ניצחון מעופרה חזה. או הפעם ההיא ששר החינוך קרא להחרים את השיר ששלחנו לאירוויזיון. בקיצור, אנחנו את הפדיחות שלנו כבר עשינו
בתוך האווירה החמוצה-מתוקה שאנחנו חיים בתוכה, כבר אפשר לשמוע אותו דופק בדלת: תחרות האירוויזיון מגיעה הערב לשיאה עם הגמר הגדול, ואיתה כל המוצרים הנלווים: הפיד הסוער בטוויטר, ההופעות המוגזמות והראוותניות, השירים הטובים (וכאלה שממש לא), וגם איך לא – האנטישמים. כבר 68 שנה, מתוכם השתתפנו ב-51 שנות אירוויזיון מלאות צבע, מוזיקה וכמובן, עוד אנטישמים. חצי הגמר הכיח שלפחות הקהל ברחבי אירופה איתנו, ובכמה מהמדינות מהן דלפו נתונים עולה כי עדן גולן מובילה את הצבעת הקהל בפער עצום. לא נחזיק אצבעות? בטח נחזיק.
בדבר אחד היא כבר יכולה להיות בטוחה, ולא משנה מה יקרה ומה תעשה: שום דבר לא יכול להשתוות לרגעי הקרינג' הגדולים שישראל כבר ייצרה לנו באירוויזיון. ב-51 השנים של ישראל באירוויזיון – שותפות שערבבו בתוכה קונפליקט אחד ענק, אבל גם לא מעט רגעי שיא – הגיעו באופן טבעי גם לא מעט סיפורים ייחודיים. כאלה שיכולים לקרות רק בישראל. כאלה שתמיד מזכירים שאנחנו אמנם תקועים במזרח התיכון, אבל ממש רוצים לתקוע יתד בעומק המערב, לפעמים אפילו קצת יותר מדי רוצים.
הנרקיסים של ירדן
פעם, הרבה לפני שמערכות הגנה ירדניות עזרו ליירט טילים, המדינה של המלך חוסיין היתה מדינת אויב. ובשנת 1978, שידרו בירדן את תחרות האירוויזיון (כפי ששודרה בלא מעט מקומות בעולם), אבל כשהירדנים זיהו שישראל עומדת לנצח עם השיר "אבניבי", בחרו בשידור לקיים "תקלה טכנית", ועברו לשדר תמונות של נרקיסים במקום לראות את יזהר כהן והדיסקו שלו מביאים את האירוויזיון, בפעם הראשונה, לישראל. מאוחר יותר, אפילו סירבו בטלוויזיה הירדנית לספר שישראל ניצחה, וטענו בעקשנות שמי שזכתה היתה בלגיה, שסיימה במקום השני. אגב, אחרי הסכם השלום ב-1993, הטלוויזיה בירדן שידרה את האירוויזיון של 98' – ואת הזכייה של דנה אינטרנשיונל – אבל את התחרות שישראל אירחה ב-1999 היא החליטה להימנע מלשדר. שלום שלום, אל תבואו בחלום.
ישראל מפסידה בגלל… ישראל
השנה היא 1983, והאירוויזיון נערך במינכן, גרמניה. ישראל שלחה באותה שנה לתחרות את אחד השירים המוצלחים שלה אי פעם, "חי" – שביצעה עפרה חזה ז"ל. את הסיפור על השמלות הצהובות, שסימלו את הטלאי הצהוב – אתם בוודאי מכירים. מה שפחות זוכרים מהאירוויזיון הזה, הוא שישראל היתה רחוקה מרחק נגיעה מזכייה שלישית אי פעם בתחרות. רק שש נקודות הפרידו בין ישראל למי שניצחה בסופו של דבר, לוקסמבורג והזמרת קורין הרמס – 136 שלנו, 142 שלה. ומי שהכריעה את הכף, בסופו של דבר, היתה עמדת השיפוט הישראלית – זו שבאופן טבעי, לא יכולה היתה להצביע לישראל, אבל נתנה 10 נקודות דווקא ללוקסמבורג. איוולת במיטבה, שהותירה את חזה ז"ל רק במקום השני.
דטנר וקושניר מרגיזים את שר החינוך
ארבע שנים אחר כך, אנחנו באירוויזיון 1987 – שנערך בבריסל, בלגיה. באותה שנה, למרות שהתחרו באמנים מגובשים כמו אריק סיני, אתי אנקרי, חיים משה, צביקה פיק או מיקי קם – מי שנבחרו לייצג את ישראל היו דווקא שני קומיקאים, נתן דטנר ואבי קושניר, שכונו "צמד הבטלנים" ועלו עם "שיר הבטלנים" – אותה מחווה קצת מוזרה ל"אחים בלוז", עם החליפות והמשקפיים השחורים. השיר הדי אידיוטי, שניצח כמה שירים נפלאים בקדם, עורר לא מעט ביקורת – כולל מצידו של שר החינוך והתרבות דאז, יצחק נבון. נבון, נשיא לשעבר, איים להתפטר אם השיר אכן יישלח לאירוויזיון. בסופו של דבר, דטנר וקושניר נשלחו לתחרות בבריסל, סיימו במקום השמיני – ונבון נשאר בתפקידו.
גילי נתנאל מאבד את הקול
עוברים שנתיים אחר כך, אל 1989 – והתחרות שנערכה בלוזאן, שווייץ. מי שנבחרו לייצג את ישראל היו גילי נתנאל, ילד בן 12, וזמרת מבוגרת יותר בשם גלית בורג ז"ל (שהלכה לעולמה לפני מספר שנים בנסיבות טראגיות). נתנאל היה כישרון, אבל דווקא בתחרות הגורלית הוא זייף – או שמא בדיוק התחלף לו הקול – מה שעורר לא מעט מבוכה בקהל הישראלי, בביצוע שכיאה לחוקי האירוויזיון היה חי לגמרי. מדובר בפאדיחה שרדפה את נתנאל לא מעט שנים, הצמד זכה ל-50 נקודות בלבד וסיים במקום ה-12 מתוך 22 מדינות.
דקל נגד עצמון: ניפגש בבית המשפט
קדם אירוויזיון 1992 היתה חגיגה לא קטנה לחובבי תרבות ישראלית נידחת (כמו עבדכם הנאמן). קטעי הקישור בלתי נשכחים, וגם השירים שהתחרו היו איכותיים במיוחד, מ"זודיאק" המיתולוגי של ירון חדד ועד "האור" של הזמר אורי פיינמן. אבל בלב התחרות עמדה יריבות בין שתי זמרות – דפנה דקל, שנשלחה עם השיר "זה רק ספורט"; וענת עצמון, ששרה את "התקווה". את המילים לשני השירים, אגב, כתב אהוד מנור. בקדם דקל היתה זו שניצחה, אבל עצמון לא התכוונה לוותר, ואף הגישה תביעה לבית המשפט בטענה שהזכייה של דקל אינה חוקית. לטענת עצמון, השיר חרג ב-17 שניות מהכלל האירוויזיוני הידוע שקובע כי שיר לא יכול לארוך יותר משלוש דקות. בית המשפט לא מצא לנכון להתערב, דקל נשלחה, וסיימה במקום השישי המכובד. עצמון, מצידה, הודתה לימים בסדרה "אירופה לשלוש דקות" כי זה היה אידיוטי.
שלום, ולא להתראות, עולם!
שנות התהילה של האירוויזיון גוועו מעט במהלך הניינטיז. את הקדם של 1996, בניגוד ל-1992, אף אחד לא זוכר – והיו לכך לא מעט סיבות טובות. מי שזכתה באותו קדם היתה זמרת ושמה גלית בל, שניצחה עם שיר פופ מתקתק ואופטימי בשם "שלום עולם". לכאורה, רגע השיא שלה בקריירה – אבל על הבמה של אירוויזיון 1996, שנערך באוסלו, היא לא עלתה מעולם. הסיבה? בל לא עברה ועדת סינון מוקדמת, לפני התחרות ששודרה בטלוויזיה; במהלך עבודת הוועדה, כל 29 השירים המקוריים שנשלחו לתחרות נבדקים ע"י צוות שיפוט, ושבע המדינות שזוכות לניקוד הנמוך ביותר – לא מגיעות לתחרות עצמה. "שלום עולם" היה אחד השירים שלא עברו, ובל ויתרה על החלום – ובהמשך גם על הקריירה המוזיקלית.
לא היה שמייח
שנת 2000 נראית היום, בדיעבד, כמו יקום מקביל: בראש המדינה עומד ראש ממשלה מהשמאל, ההיי-טק מתרומם ויש אפילו שיחות שלום עם הסורים. בהתאם לאותו אקלים, בוחרת רשות השידור לשלוח לאירוויזיון את "שמייח", שיר של להקה צעירה ותל אביבית בשם פינג פונג בהובלתם של הפרוטו-היפסטרים רועי ארד וגיא אסיף. השיר המיני לחלוטין ביטא עולם פתוח, קוסמופוליטי ומנותק ממלחמות או מדאגות – כולל פנטזיה על רומן עם בחור חדש מדמשק. הסיפור של "שמייח" היה די עצוב – ברשות השידור מהר מאוד נבהלו מההחלטה שלהם, ניסו להתנתק מהשיר ורבו עם היוצרים על ההחלטה מעוררת המחלוקת להניף דגלי סוריה על הבמה. ואם זה לא מספיק – אז בתחרות, "שמייח" סיים במקום ה-22 מתוך 24 מדינות וקיבל שבע נקודות בלבד. אאוץ'.
טדי, טדי, דובון קטן ושבדי
בשנת 2002, כשהאינתיפאדה כבר השתוללה ברחובות, רשות השידור (עדיין בשיטת הוועדה המסדרת) בחרה לשלוח את הזמרת שרית חדד – כוכבת הזמר המזרחי, הז'אנר ששלט אז במצעדים. חדד נשלחה עם בלדה נוגה בשם "נדליק ביחד נר", שיר עגמומי ועצוב שמזדהה עם האווירה הקשה של ימי האינטיפאדה. אז איפה נכנס הביזאר? או. במהלך ההכנה לתחרות, עיתונאים בשבדיה טענו כי הלחן של השיר "נדליק ביחד נר" (שכתב צביקה פיק) בכלל גנוב משיר ילדים שבדי בשם "פרדריקסון הדובון" (השם "טדי הדובון" הוא טעות של התקשורת הישראלית). צביקה פיק הכחיש את הטענות, והשיר בסופו של דבר התמודד, אבל בישראל כמובן קפצו על ההזדמנות לצחוק על זה – כולל תכנית הסאטירה "רק בישראל", שכתבה על בסיס השיר את הלהיט הבלתי נשכח "טדי, טדי, דובון קטן ושבדי, אני אוהב אותך המון, הו טדי הדובון".
יהודים וערבים מרגיזים את בן ארי
בשנת 2009, דווקא אחרי מבצע צבאי כבד בעזה ("עופרת יצוקה"), ישראל בוחרת לנקוט בצעד מהפכני – ושולחת לאירוויזיון שתי זמרות: אחינועם ניני היהודיה ומירה עווד הערבייה. ביחד, הם שרו את "עינייך (There Must Be Another Way)", וכמובן חוללו סערה בקרב גורמי ימין, כולל חבר הכנסת הכהניסט מיכאל בן ארי, שביקש מרשות השידור לשקול מחדש את שליחתה של עווד לתחרות – בגלל התבטאויות שבהן ביקרה את מדינת ישראל. אבל למרות שבן ארי התעצבן, עווד וניני נשלחו לתחרות בגאון – ועשו את מה שישראל ידעה לעשות היטב באותן שנים: להתבזות. השיר הגיע למקום ה-16 מתוך 25 מדינות, עם 53 נקודות בלבד.
מיכאל בן דוד מביא בוסה
את העובדה שיש זמר שקוראים לו מיכאל בן דוד, כנראה ששכחתם. גם את השיר שלו אתם לא ממש זוכרים, ולא פספסתם הרבה. בן דוד, שזכה ב"אקס פקטור", נשלח לייצג אותנו באירוויזיון 2022 שהתקיים באיטליה. השיר נשכח, וגם לא ממש הצליח – הוא הודח כבר בחצי הגמר. הרגע שבגללו בן דוד זכור, למרות הכל, הוא רגע מביך ומוזר בפני עצמו: במהלך ההצבעה בחצי הגמר השני, התפרץ בן דוד לעמדת המגישים ונישק אותם. אחר כך, הוא הסביר את האירוע בכך שלא היו מוכנים לראיין אותו – מאחר והוא ישראלי. הסבר לא מאוד משכנע, אבל לפחות הקנה לו מעט תשומת לב – דבר שלא הצליח להשיג באמצעות השיר הדי נשכח ששלח לשם.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
פילים ורודים ובדיחות מטא: רגעי דיסני שלא תאמינו שבאמת קרו
סתם אריה ים מושך צדפות חיות לעבר מותן כמו החלילן מהמלין, שום דבר מיוחד. צילום מסך מתוך "עליסה בארץ הפלאות".
עם כל כך הרבה שנים בסביבה, זה רק טבעי שמדי פעם יצוצו רגעים מוזרים בין כל הנסיכות האלה - הפילים הורודים שריקדו, הצדפות החמודות שנאכלו, ואיך לא, גם ההתגייסות המוזרה של דונלד דאק. אלו הם הרגעים הכי מוזרים, פסיכדליים ויוצאי דופן בסרטי דיסני
זה לא בלתי סביר שיותר אנשים ראו את הסצינה המוזרה, המפחידה והאיקונית הזו מאשר את הסרט המלא שממנו היא נלקחה, אז הנה תקציר והקשר: דמבו, גור פילים חמוד, נולד בקרקס נודד ומיד בולט בגלל שהתברך באוזניים גדולות מדי. הפילים האחרים דוחים אותו, הקהל של הקרקס צוחק עליו ואימו מופרדת ממנו לאחר שמנסה להגן עליו. אחרי אחת ההופעות שלו דמבו האומלל שותה בטעות שמפנייה, למרות שהתוצאה היא יותר בכיוון של טריפ אסיד – והוזה תהלוכה של פילים ורודים ("לראות פילים ורודים" הוא ביטוי אמריקאי ישן, בערך מסוף המאה ה-19, שהמשמעות שלו היא "להיות שיכור מאוד").
וכך, דמבו וידידו העכבר, שיכורים מהתחת, הוזים חבורה של פילים ורודים ומלחיצים עם עיניים חלולות. הפילים צועדים בתהלוכה, מנגנים על החדקים של עצמם, שרים ורוקדים, משנים צורה, מתפוצצים כמו בועות ובכללי מספקים שלל חומרים לסיוטים. הלוואי שיכולתי לחזור בזמן ולנכוח בישיבה שבה הסצנה הזו אושרה להפקה.
העיבוד של דיסני לספריו של לואיס קרול הוא קלאסיקת סטלנים, ובצדק – יש שם עלילה רעועה ואווירה חלומית, הצבעים חזקים ומשוגעים ויש, כמובן, פטריות ונרגילות. הטרלול מגיע לשיא עם העיבוד לשיר אי-גיון מתוך "אליס בארץ המראה", אותו מספרים טווידלדי וטווילדם לילדה המסכנה שנכרתה בדרכם.
מה קורה בסיפור הזה, ששובר את הסגנון של הסרט ומוצג באנימציה כמעט לוני-טונזית? נגר וניבתן לבוש היטב וחובב סיגרים יוצאים לטיול בחוף הים ופוגשים צדפות חמודות, שבסרט עוצבו כתינוקות חמודים. הם משכנעים את הצדפות החמודות להצטרף לטיול שלהם בשלל הבטחות שווא ואז אוכלים אותן. "זה סיפור עצוב מאוד", אומרת אליס. "כן, ויש גם מוסר השכל!", עונים המספרים. "בטח, מוסר השכל חשוב. אם אתה צדפה!". פאקינג בריטים.
"צ'יקן ליטל": פלישת חייזרים
לא ברור מה בדיוק דיסני חשבו שהם עושים פה – כך או כך, זה לא הצליח. "צ'יקן ליטל" הוא סרט אנימציית מחשב מדהים בכיעורו משנת 2005, עיבוד חופשי מאוד לשיר עם המספר על אפרוח שחשב שהשמיים נופלים ונכנס לפאניקה. איך לשיר הקצרצר הזה יש מספיק עלילה לסרט? אז זהו, שאין לו: הסרט מתרחש בעיירה של חיות מואנשות והאפרוח הוא ילד (כלומר, אפרוח) לא מקובל בעליל. הנבואה האפוקליפטית לא מוסיפה לו כבוד ואביו, המזניח רגשית גם ככה, כבר ממש מתבייש בו. שמישהו יתקשר למועצה לשלום האפרוח (אירגון שהוקם על בסיס מיזוג בין המועצה לשלום הילד והמועצה לענף הלול).
ואם זה לא מספיק: אחד מחבריו של צ'יקן ליטל הוא דג בחליפת צלילה, אחר הוא חזיר עם אובססיה לברברה סטרייסנד, ו"חתיכת השמיים" שהאפרוח מצא היא בעצם חתיכה מעב"מ. בהמשך הוא מוצא חייזר-תינוק חמוד ומתיידד איתו (כמובן), אבל כשהמשפחה של התינוק מגיעה לאסוף אותו התוצאה היא סיקוונס פלישת חייזרים מטורלל על כל הראש, לצלילי It's The End of The World As We Know It של REM ברקע. כן.
יש הרבה רגעים מתור הזהב של דיסני שבדיעבד מתגלים כגזעניים לגמרי – כמו כל הסרט "שירת הדרום" מ-1946, המציג את דרום ארה"ב שלאחר מלחמת האזרחים בצבעים כמעט אידיליים, שיר האינדיאנים ב"פיטר פן" או דמותו של העורב ג'ים קרואו ב"דמבו" – השם "ג'ים קרואו" עצמו נבע מסוג של ייצוג עממי גזעני לגבר שחור אמריקאי, וחוקי ההפרדה הגזעית בארצות הברית נקראו גם הם "חוקי ג'ים קרואו", אז בסך הכל יופי של מקור לשם של דמות מצוירת (קרואו זה, כמובן, עורב). אבל אולי המדכא ביותר מהם מתרחש ביצירת המופת "פנטזיה", אוסף של סרטי אנימציה לצלילי יצירות קלאסיות.
הסימפוניה הפסטורלית של בטהובן מלווה בסרט סצנה קסומה ברוח המיתולוגיה היוונית, מה שהופך את הגזענות האמריקאית לחלוטין שבו לעוד יותר תלושה ולא הכרחית. סוסים מכונפים מתרוצצים סביב, חבורה של קנטאוריות מתארגנות לקראת פגישה עם מחזריהן. אבל ביניהן יש גם קנטאורית אחרת שנראית… קצת אחרת. במקום עיצוב חלק ומעוגל, פנים עדינות ושיער ארוך בצבעי פסטל רכים, היא מצוירת כמו קריקטורה גזענית בצבעי חום ושחור. עם גוף של חמור ולא סוס. אה, והיא גם המשרתת של כל השאר. הקנטאורית השחורה נמחקה מהסרט כבר בשנת 1969, אבל כמובן שאפשר לראות בקלות את הגרסה המקורית ביוטיוב.
"שלושת הקביירוס": סרט טבע שמשתבש
שלושה עופות חביבים יוצאים למסע מוזר באמריקה הלטינית – דונלד דאק, חוזה קריוקה התוכי הברזילאי ופנצ'יטו התרנגול המקסיקני. זה בעצם לקט של סרטים קצרים ברמות קוהרנטיות. משתנות: יש דוקו על ציפורים, פינגווין שרוצה לעבור למקום חם, חמור מעופף, טיול בבאהיה שבברזיל וכו'. דונלד בעיקר רוצה להטריד בחורות, חוזה מעשן ושותה חופשי ושלל דברים סוריאליסטיים מתרחשים. השיא מגיע בסיום, אז פנצ'יטו נותן לדונלד פיניאטה שמכילה בתוכה טריפ אסיד מוחלט. כן, אתם ממש רוצים לראות את זה. רק צריך לשרוד את סרט הטבע שיש בהתחלה.
"פרצופו של הפיהרר": דונלד דאק בגרמניה הנאצית
בשנת 1943 הוציאו אולפני דיסני סרט קצר בשם "פרצופו של הפיהרר". הסרט נמשך שמונה דקות ובמהלכו דונלד דאק מתעורר לעוד יום בחייו בגרמניה הנאצית: הוא עובד בתנאי עבדות במפעל נשק, מגרד שאריות אוכל לארוחת בוקר, קורא "מיין קאמפף", מצדיע לתמונות של היטלר, מוסוליני והידקי טוג'ו וכו'. לבסוף הוא מתעורר ומגלה ש – איזה מזל! הכל היה חלום והוא אזרח אמריקאי חופשי ופטריוט.
הסרט הקצר היה, כמובן, תעמולה אנטי-נאצית שנוצרה כדי לגייס כסף לכוחות האמריקאיים באירופה, והוא אפילו זכה באוסקר לסרט אנימציה קצר. אז כן, הקונטקסט הגיוני, אבל זה עדיין מוזר לראות דמות מצוירת מוכרת מתעוררת משעון מעורר עם מחוגים דמויי צלבי קרס ואומרת "הייל היטלר" בקולה הברווזי.
"הקיסר נפל על הראש": גיאוגרפיה לא ברורה
"הקיסר נפל על הראש" הוא פנינה אמיתית של טירוף מצויר. על הנייר, הסרט מתרחש בפרו העתיקה, אבל כל קשר להיסטוריה האמיתית – או לחוקי הלוגיקה או הפיזיקה מקרי בהחלט. זה סרט מצויר במלוא מובן המילה, עם מלא בדיחות מודרניות, אנשים ששורדים נפילות מצוקים כאילו כלום, סנאי שמקפל בלונים בצורות וקיר רביעי שמתנפץ אחת לדקה.
הכיף מגיע לשיא במרדף בו הנבלים מדביקים את הפער בינם לבין הגיבורים במהירות בלתי סבירה, ואחד מהם שולף מפה כדי להסביר איך עשו זאת. כלומר, הוא מנסה, אבל בסוף מודה שבעצם זה לא הגיוני בכלל. עם כל הכבוד ל"דדפול", בדיחות המטא של "הקיסר נפל על הראש" לא רואות אותו ממטר.
"Fun and Fancy Free": כאפה של אהבה
הסרט המאוד נשכח הזה משנת 1947 הוא בעצם שני סרטים קצרים שהודבקו יחדיו – ובהתאם לתהליך העבודה, מדובר ביצירה משונה מאוד. בין עיבוד של "ג'ק ואפון הפלא" בכיכובם של מיקי מאוס וחבריו לבין קומדיה רומנטית על שני דובים תקוע, משום מה, מערכון לא ברור בכיכובם של ג'ימיני קריקט מ"פינוקיו", ילדה תמימה ושלוש בובות פיטום שהגיעו לשם היישר מהסיוטים שלכם.
אבל אנחנו כאן כדי לדבר על "בונגו", החלק הפותח של הסרט, שבמבט ראשון יכול להראות כמו קלאסיקת דיסני אבודה אבל לא כדאי ליפול בפח הזה. זהו סיפורו של דוב קרקס חמוד שמתחיל חיים חדשים ביער, שם הוא פוגש דובה נחמדה ומתאהב בה. אז מגיע החלק המוזר באמת – הדובה מתחילה לתת לו סטירות. לא, זו לא דובה קינקית באופן ספציפי, אלא לפי הסרט ככה כל הדובים מביעים את אהבתם. יש אפילו שיר על הנושא. עמדה שלא עוברת אף זואולוג.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
