Time Out תל אביב About

Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
טיים אאוט

בית הספר ביאליק רוגוזין

כתבות
אירועים
עסקאות
סלאם ממוש (צילום: אוסף פרטי)

בית הוא מקום שבו לא כל האנשים אותו דבר. העיר של סלאם ממוש

בית הוא מקום שבו לא כל האנשים אותו דבר. העיר של סלאם ממוש

סלאם ממוש (צילום: אוסף פרטי)
סלאם ממוש (צילום: אוסף פרטי)

"העיר שלי" - מדור שבו בוחרות דמויות עירוניות את המקומות האהובים עליהן. והפעם: האמנית סלאם ממוש משתתפת בתערוכה שתוצג מחר בדיזנגוף סנטר במסגרת הפנינג יום הפליט הבינלאומי (דוכנים! אופנה! אומנויות! מסיבה!), על בית הקפה שגורם לה להרגיש לא מוזרה ועל הפארק שהוא חלום על העתיד

>> מחר (שישי) יתקיים בדיזנגוף סנטר הפנינג לכל המשפחה לרגל יום הפליט הבינלאומי תחת הכותרת "מפגש יוצר תרבות", ביוזמתם שלהמרכז לקידום פליטים אפריקאים (ARDC), אליפלט, המוקד לפליטים ולמהגרים ונציבות האו"ם לפליטים, והוא יכלול יריד ספרים, אומנויות ואופנה, מסיבה בניצוחו של די.ג'יי דרגם ותערוכת אמנות בהשתתפות נאקה פיטיה, צגאי ברהה, דאוויט ירגאו וסלאם ממוש.כל הפרטים כאן

1. הבית שלי

אני אוהבת את הבית שלי ברחוב הערבה בדרום תל אביב. כי זה בית. הבית הוא המקום המוגן שלי למרות שזה בדרום תל אביב, שאומרים כל פעם בחדשות שזה המקום הכי מסוכן ודברים כאלה. אני מרגישה הכי מוגנת דווקא שם.

דרום תל אביב (צילום: תמיר דוידוב)
דרום תל אביב (צילום: תמיר דוידוב)

2. בית ספר ביאליק רוגוזין

שם למדתי. הגעתי לבית ספר ביאליק רועדת מפחד מכל מה שסיפרו לי, שזה לא בית ספר טוב ושיש שם רק שחורים. גיליתי שזה ממש לא נכון. יש שם הרבה גיוון של אנשים שמגיעים מהרבה מדינות. תמיד הייתי זרה בכל בית ספר שלמדתי בו, ופתאום בביאליק הייתי רגילה, כמו כולם. וה"לא רגילים" היו המורים כי הם היו ישראלים. הם לא היו מורים סטנדרטים. הם היו שונים, יותר קשובים ומכילים. הם רצו לעזור, באו לשם מתוך שליחות. הם עשו את זה נפלא. כל מורֶה ומורָה שם. כשאני חושבת על בי"ס ביאליק אני תמיד חושבת על המורה שלי, אדם גלבוע, שבזכותו אני נמצאת איפה שאני נמצאת. הוא שינה לי את החיים. בזכותו התחלתי לראות את החיים אחרת, או לראות את החיים בכללי, כי לפני כן לא ראיתי.העלייה 49

חברים בכל מיני צבעים. בית ספר ביאליק-רוגוזין (צילום: איציק אדרי/ ויקיפדיה)
חברים בכל מיני צבעים. בית ספר ביאליק-רוגוזין (צילום: איציק אדרי/ ויקיפדיה)

3. שכונת שפירא

אני אוהבת את שכונת שפירא. אני מרגישה שם מאוד בנוח. אני תמיד אומרת את זה לחברות שלי, בכל פעם שאני עולה על אוטובוס ומוצאת את עצמי בדיזינגוף סנטר או בעזריאלי, למרות שזה עדיין תל אביב, כשרוב האנשים הם אותו דבר, זה קצת מלחיץ אותי. וכשאני באה לדרום תל אביב וספציפית לשכונת שפירא, אני מרגישה כאילו הגעתי לבית. אני רואה פתאום אנשים מכל מיני סוגים. אני לא מרגישה מוזרה. אני מרגישה נורמלית כמו כולם.

השכונה הכי טובה בעיר. פסטיבל אביב בשכונת שפירא, 2021 (צילום: באדיבות דוברות עיריית תל אביב-יפו)
השכונה הכי טובה בעיר. פסטיבל אביב בשכונת שפירא, 2021 (צילום: באדיבות דוברות עיריית תל אביב-יפו)

4. קפה שפירא

אני אוהבת את בית קפה שפירא. אני לא היפסטרית אבל אני אוהבת הרבה אנשים שונים ומעניינים, ואני רואה את זה שם. אני אוהבת גם את התדר, את כל טיפוסי האנשים שיש שם, אני מרגישה שם בבית. אני אוהבת מקומות שיש שם אנשים שונים ושיש גיוון. כשאין גיוון אני מרגישה מוזרה ולא מתאימה.רלב"ג 15

לא רק להיפסטרים. קפה שפירא (צילום: יפעת יוגב)
לא רק להיפסטרים. קפה שפירא (צילום: יפעת יוגב)

5. פארק הירקון

אני עושה בייביסיטר לילדה וההורים שלה גרים ליד פארק הירקון. אנחנו הולכות שם לגינה שבפארק לשחק. שם זה כולם אותם אנשים. אין גיוון. אבל ברחוק, בעתיד, אני כן שואפת להיות ברמת חיים כזאת של שקט ואשכרה פארק עם מתקני שעשועים, דשא לא סינתטי, בתים יפים ונורמליים, לא חדר מחסן. אמנם האוכלוסיה שם אותו דבר, אבל נראה לי שזה בסיסי שלכל אחד תהיה רמת חיים כזאת. אני אוהבת את פארק הירקון.

כל אחד צריך כזה ליד הבית. פארק הירקון (צילום: shutterstock)
כל אחד צריך כזה ליד הבית. פארק הירקון (צילום: shutterstock)

>> יריד יום הפליט הבינלאומי יתקיים מחר (שישי, 16.6) בדיזנגוף סנטר (קומה מינוס 1, בוטיק המעצבים).עוד פרטים כאן

עבודה של סלאם ממוש, מתוך התערוכה (צילום: יחסי ציבור)
עבודה של סלאם ממוש, מתוך התערוכה (צילום: יחסי ציבור)
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

"העיר שלי" - מדור שבו בוחרות דמויות עירוניות את המקומות האהובים עליהן. והפעם: האמנית סלאם ממוש משתתפת בתערוכה שתוצג מחר בדיזנגוף...

סלאם ממוש15 ביוני 2023
הגימנסיה הרצליה (צילום: ד"ר אבישי טייכר)

מקיף תל אביב: המדריך המלא לתיכונים בעיר

מקיף תל אביב: המדריך המלא לתיכונים בעיר

איפה הכי צפוף ואיפה כל אחד מקבל יחס אישי? איפה כולם מתגייסים ואיפה חוטפים מכות? חפרנו בנתוני משרד החינוך והשווינו את כל בתי הספר העל-יסודיים בעיר. לאן אתם שולחים את הילדים שלכם?

הגימנסיה הרצליה (צילום: ד"ר אבישי טייכר)
הגימנסיה הרצליה (צילום: ד"ר אבישי טייכר)

הילדים שגדלו בתל אביב בעשורים האחרונים, וההורים שלהם בוודאי, זוכרים היטב את הדילמה של כיתה ו' – לאיזה בית ספר על יסודי נלך? שעות של השוואות, ביקורים והתלבטויות הוכרעו, ברוב המקרים, באופציה הידועה מראש – איפה שרוב החברים הולכים. בשנים האחרונות, משבוטלה שיטת הבחירה והתלמידים נשלחים לחטיבה ולתיכון לפי אזור המגורים, נפתרה הדילמה, אבל ההורים והילדים נותרו לתהות עד כמה המקום הזה טוב בשבילם. נתונים שחשף משרד החינוך לקראת פתיחת שנת הלימודים מאפשרים הצצה השוואתית בין בתי הספר בעיר. חפרנו במספרים וגילינו שאף שחלק מהמיתוסים נכונים – יש כמה שלפחות בתל אביב הם מופרכים לחלוטין. כך למשל המיתוס שלפיו כיתות קטנות יותר מבטיחות הצלחה בלימודים לא עובד כאן. אליאנס, למשל, נהנה מנתוני ההישגים המרשימים ביותר ברוב הקטגוריות – רק 1 מ־20 תלמידים לא זכאי לבגרות, וכמעט כולם עושים 5 יחידות באנגלית – וכל זאת למרות העובדה שהוא בית הספר שבו הכיתות הצפופות ביותר בעיר, עם 36 סרדינים בממוצע שנדחסים לקופסה. לחלופין, אם היה מי שחשב שישיבת בר אילן מקנה ערכים טוב יותר מבתי הספר שמתמודדים עם הנוער החילוני המתפרע, הוא יופתע לגלות ששיעור התלמידים שמעידים שהיו קורבנות לאלימות גבוה אצלה בהרבה מהממוצע העירוני. בכל זאת, עיקר הנתונים כאן לא מפתיע איש, אלא מחזק את התחושה שמערכת החינוך לא מצליחה עדיין לעמוד במשימתה העיקרית – להקנות לילדים הזדמנות שווה להצליח בחיים הבוגרים. אם גדלת בבית מבוסס ובשכונה מבוססת, גם אם הכיתה שלך צפופה במיוחד – לא משנה כמה יצופפו אותך בכיתה ולא משנה שבקושי תזכה ליחס מהמורה – כנראה תצא מבית הספר עם בגרות טובה, ובחתיכה אחת.

לצפייה בטבלה לחצו על התמונה:

עבר הירקון

2

צפון ישן ולב העיר

3

מזרח העיר

דרום העיר ויפו

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

איפה הכי צפוף ואיפה כל אחד מקבל יחס אישי? איפה כולם מתגייסים ואיפה חוטפים מכות? חפרנו בנתוני משרד החינוך והשווינו את...

מאתאמנון הררי ועינת שרון31 באוגוסט 2017
אלי נחמה (צילום: אלי אטיאס)

"מה שלא יגידו פוליטיקאים – הילדים יודעים שאנחנו עוגן יציב בחייהם"

"מה שלא יגידו פוליטיקאים – הילדים יודעים שאנחנו עוגן יציב בחייהם"

אלי נחמה, 56, נשוי + שלוש, מנהל בית הספר ביאליק-רוגוזין שבדרום תל אביב. אחראי על 1,300 ילדי פליטים מ-51 מדינות ומאמין שלצד התרבות של כל אחד מהם, חייבים ללמד אותם גם להיות ישראלים

אלי נחמה (צילום: אלי אטיאס)
אלי נחמה (צילום: אלי אטיאס)
24 באוגוסט 2017

שם:אלי נחמה

גיל:56

סטטוס:נשוי + שלוש בנות

תעסוקה:מנהל בית הספר ביאליק-רוגוזין

איך הפכת למנהל בית הספר?
"במקור הייתי שחקן תיאטרון. את התואר השני עשיתי בשילוב אמנויות בחינוך, ולאט לאט התחלתי לעבוד במסגרות מיוחדות בכלא רמלה, בגהה, בבתי ספר עם אוכלוסיות עם צרכים מיוחדים. הבנתי שחינוך זה האמצעי הכי נכון להשאיר חותם ולהפוך את העולם לשפוי יותר. עשיתי קורס מנהלים, ניהלתי את א"ד גורדון, ואחרי שנת שבתון הגעתי לביאליק־רוגוזין".

איך היית מאפיין את בית הספר הזה?
"אין שני לו בארץ ובעולם. יש לנו קרוב ל-1,300 תלמידים שכולם ילדי פליטים, חלקם בעלי תעודת זהות ישראלית ועתידם כאן ודאי ובטוח, אבל רבים מהם בסימן שאלה לגבי עתידם, וכולם זקוקים למענה ייחודי. הם באים מ־ 51 מדינות, בני כל הדתות. אני רואה ילדים בנקודת זמן מאוד משמעותית של טראומה ופוסט טראומה שחווים חוויות לא פשוטות, בהיעדר סמכות הורית, ללא ביטוח רפואי ועם פערים מאוד גדולים. אנחנו מקבלים אותם ללא תנאי, לא משנה מאיפה באו. היום הם כאן, ומחר אני לא יודע איפה יהיו".

הירשמו לניוזלטר העירוני של טיים אאוט:
הירשמו עכשיו >>


מה העיקרון המרכזי בעבודה שלך?
"אנחנו עובדים על פיתוח אדם בוגר שיהיה ער למצוקות שלו ולסבל שלו, לגלות רגישות אבל לדעת שיש עולם וחברה. אני אומר לתלמידים 'בואו תהיו ישראלים, אבל תזכרו מאיפה אתם באים'. אנחנו תובעים מהם לעשות למען עצמם ולמען הזולת. בין היתר הם הולכים למשפחות נופלים במלחמות ומנציחים אותם, יש לנו בית אבות עם ניצולי שואה שאנחנו עובדים איתו. את רואה איש קשיש מברך בחור אפריקאי שעוזר לו ותומך בו".

איך בית ספר שכל כך הרבה תלמידים שלו לאנולדו כאן ואין להם אזרחות – מתמודד למשל עםתוכנית הלימודים בהיסטוריה או אזרחות?
"אנחנו מחויבים לכל הסילבוס של משרד החינוך. הילדים חיים כאן ולכן הם צריכים להכיר את מדינת ישראל, התרבות והמורשת שלה, ולצד זה אנחנו מלמדים עד כמה שאפשר גם את התרבויות שלהם. כשאנחנו עושים טקס ליום הזיכרון אנחנו לא רק שרים שירי מורשת קרב, אלא גם עובדים על ערכים אוניברסליים של שלום. ביום השואה אנחנו מתעסקים גם בשואות של עמים אחרים. הכנסנו למשל אירוע כמו 'חג כל החגים'. יש לנו עץ כריסמס לצד חנוכייה, וחוגגים גם את עיד אל פיטר. מה שלא יגידו הפוליטיקאים לגבי שמועות על גירוש, לא משנה מה יקרה – הילדים יודעים שאנחנו עוגן יציב בחייהם".

מה הדבר הכי תל אביבי בעיניך?
"להיות תל אביבי זה רוח של מכלול דברים. העיר מאפשרת ומתפתחת, יש בה נשמה".

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אלי נחמה, 56, נשוי + שלוש, מנהל בית הספר ביאליק-רוגוזין שבדרום תל אביב. אחראי על 1,300 ילדי פליטים מ-51 מדינות ומאמין...

מאתעינת שרון27 באוגוסט 2017
מנהלי בית ספר אליאנס, ביאליק-רוגוזין וישיבת בר אילן. צילום: אלי אטיאס

ביטוח מנהלים: מפגש עם ארבעה מנהלי בית ספר מעוררי השראה

ביטוח מנהלים: מפגש עם ארבעה מנהלי בית ספר מעוררי השראה

חלק מהתלמידים בביאליק־רוגוזין נכלאים במתקן חולות כי הגיעו לגיל 18. בתיכון אליאנס מתמודדים עם הפרעות אכילה ומחשבות אובדניות. בישיבה התיכונית בר אילן לא מפחדים לדבר על גאווה ועל הנכבה, ובתיכון אג'יאל הערבי ביפו מלמדים אזרחות למרות הספר המשוכתב. לקראת חג 1 בספטמבר פגש אלדד יניב את המחנכים של דור ה-Z

מנהלי בית ספר אליאנס, ביאליק-רוגוזין וישיבת בר אילן. צילום: אלי אטיאס
מנהלי בית ספר אליאנס, ביאליק-רוגוזין וישיבת בר אילן. צילום: אלי אטיאס
31 באוגוסט 2016

בזמן האחרון אופנתי מאוד להתעסק בדור ה־Y, אני דווקא מתעניין בדור ה־Z. בני הנוער שאומרים עליהם שהעיניים שלהם תקועות בווטסאפ. שהם לא קוראים ספר. שכל מה שמעניין אותם זה לצוד פוקימונים ברחוב וחדי קרן בסנפצ'ט. אך בניגוד לכל ההשמצות, אני לא חושב שדור ה־Z תקוע במסכים. הם פשוט מנהלים איתו שיחות עם כל העולם. המסך הוא השער שדרכו הם לומדים שהכל פתוח, שכולם דומים, שאפשר וצריך לערער על הכל ולשנות את המציאות.

היום בבוקר ילכו אלפי תלמידים תל אביבים, חושבים ומעודכנים לתיכון שבו הם לומדים. אולי הם לא יהיו מוכנים להודות בזה, אבל המבוגרים שהם יפגשו שם אחראים, במידה רבה, על החינוך שיקבלו, על האנשים והאזרחים שהם יגדלו להיות. הם אלה שילמדו אותם לא לפחד שידקרו אותם, לא להתמסטל מהקשקושים של מירי רגב ומהשנאה של ביבי ומהלאומנות של הצל.

ארבעה מבוגרים משמעותיים מאוד ברגע הזה הם ג'לאל, ורדה, אלי ובני – ארבעה מנהלי בתי ספר תיכוניים בעיר. רגע לפני שאני חוזר להעיר את הבנים שלי בני ה־16 ואת בתי בת המצווש לבית הספר, פגשתי את ארבעת המחנכים המשמעותיים האלה, שחוץ מאתגר הסנפצ'אט צריכים להתמודד גם עם ספר אזרחות חדש ומדיר, אמירות נגד ערבים ופליטים, לאומנות, גזענות ושנאת האחר. אבל כמו הדור שהם מחנכים, גם המנהלים כבר הבינו שאפשר וצריך לערער על הכל.

אלי נחמה ואלדד יניב. צילום: אלי אטיאס
אלי נחמה ואלדד יניב. צילום: אלי אטיאס

לחצו כדי לקרוא מה יש להם להגיד

אלי נחמה | קמפוס ביאליק-רוגוזין

"משתמשים בילדי הפליטים כדי לחמם את הזירה"

ורדה כגן | תיכון אליאנס

"גודל הכיתה מקשה על ההוראה, אלו לא תנאים"

ג'לאל טוחי | בית ספר אג'יאל

"אם בבתי ספר יהודיים יהיו מורים ערבים התפיסה תשתנה"

בני פרל | ישיבת אמנויות ומדעים בר אילן

"אמרו לנו שכל התלמידים ייצאו חילונים ויעשנו קנאביס"

השתתפה בהכנת הכתבה: ענבר נעמן

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

חלק מהתלמידים בביאליק־רוגוזין נכלאים במתקן חולות כי הגיעו לגיל 18. בתיכון אליאנס מתמודדים עם הפרעות אכילה ומחשבות אובדניות. בישיבה התיכונית בר...

מאתאלדד יניב31 באוגוסט 2016
אלי נחמה. צילום: אלי אטיאס

"משתמשים בילדי הפליטים כדי לחמם את הזירה"

"משתמשים בילדי הפליטים כדי לחמם את הזירה"

אלי נחמה, מנהל קמפוס ביאליק-רוגוזין, יודע שברגע שיגיעו לגיל 18 רבים מהילדים בבית ספרו יוגדרו כעבריינים ויקבלו זימון ל"חולות"

אלי נחמה. צילום: אלי אטיאס
אלי נחמה. צילום: אלי אטיאס
31 באוגוסט 2016

על בית הספר

ביאליק־רוגוזין ממוקם בדרום תל אביב ולומדים בו כ־1,300 ילדים מגיל הגן ועד כיתה י"ב המגיעים מ-51 מדינות – כולם ילדי זרים (ילדי דיפלומטים זרים, פליטים, מבקשי מקלט ועובדים זרים). רק 43% מהם בעלי תעודת זהות ישראלית.

איזו שנה מצפה לתלמידים שלך?

"אנחנו מגדלים אותם כאן בישראל, אבל לא יודעים מה יהיה איתם ואם יצטרכו לחזור לארץ המוצא שלהם. מצד שני, ילד צריך לדעת מאיפה הוא בא ולכן אנחנו מלמדים מורשת, היסטוריה ותרבות. באותה כיתה יושבים תלמידים ממדינות יריבות, ואני רואה שגזענות וחוסר סובלנות הם לא נחלת היהודים. זה קורה בין אפריקאים לבין עצמם, בין מעמדות שונים של מהגרי עבודה ופליטים, בין טורקים לכורדים. אנחנו מייצרים את הבאלאנס: הם לומדים על החוקים וההיסטוריה של ישראל, מכבדים הטקסים והמנונים – ומצד שני אנחנו מלמדים אותם 9 שפות, ביניהן טיגריניה וטגלו".

תלית בכניסה את ההמנון והדגל.

"החוק מחייב. בכל כיתה צריך להיות המנון, דגל ומגילת העצמאות. אין לי שום הרהור לגבי זה שכולם צריכים לעמוד בתקווה. אולי הם לא יכולים לשיר, אבל לעמוד ולכבד צריך".

אז הם עומדים בתקווה, ואז שר הביטחון אוסר על חיילים להתנדב איתם.

"אנחנו לא מייצרים פה בועה, אני לא עמותה למען זכויות אדם. אנחנו גוף חינוכי שנאבק בכל הדרכים האפשריות על מנת למקסם את הזכויות ואת שוויון ההזדמנויות שלהם. פוליטית, יכול להיות שאף אחד מהם לא צריך להיות כאן. אבל אם הם כאן, אני צריך לתת להם את הכי טוב. לפעמים אין אוכל בבית, צריך להבטיח שהם יאכלו לפחות ארוחה חמה אחת ביום. אנחנו עושים להם בדיקות ראייה ושמיעה ואבחונים, כמו שעושה כל הורה בתל אביב. התלמידים שלנו מתנדבים המון אצל קשישים וניצולי שואה. מחנכים אותם לתת יד למי שצריך כי זה חוזר אליך חזרה".

מנהלי בית ספר אליאנס, ביאליק-רוגוזין וישיבת בר אילן. צילום: אלי אטיאס
מנהלי בית ספר אליאנס, ביאליק-רוגוזין וישיבת בר אילן. צילום: אלי אטיאס

מדינת ישראל מתגאה בכם בעולם ומגרשת אותם מכאן.

"אני לא יודע אם מדינת ישראל מתגאה בנו, אבל בעולם אנחנו גאווה ישראלית גדולה. פה יש ילדים שמגיעים לגיל 18, ובעצם הם כבר עבריינים. לכאורה עד כיתה י"ב הם בסדר, אין להם היתר שהייה, אבל יש איזו הסכמה שבשתיקה לגביהם. ואז הם מגיעים לגיל 18 ומקבלים זימון לחולות. למה שלא נשלח אותם לשירות לאומי מסודר? הילד ירוויח מזה והמדינה תרוויח מזה".

יש לך עכשיו תלמידים בחולות?

"כן. אמר לי פעם תלמיד מוסלמי, 'אני מצטער שאני לא יהודי'. זה ילד שהגיע כפליט, מבולבל, אלים. היום הוא שוטר במשמר הגבול. אני לא יודע מי יותר מסכן בסיטואציה הזאת".

איך אתה גורם להם לרצות להשקיע כשאתה יודע שבגיל 18 הם הולכים מפה?

"אפשר להתווכח על זה, אבל זאת בכלל לא השאלה מבחינתי. הילדים כאן, והאופק הוא גיל 18 וגם מה שיקרה אחר כך. אם היינו חושבים על מה שלא, לא היה כאן בית ספר. עיריית תל אביב היא העירייה היחידה שמתייחסת בכלל לילדים האלה. בערים אחרות יש הפרדה קשה ונידוי.

"חווינו כאן חוויה לא פשוטה עם ילדים שגורשו לדרום סודן. אתה רואה סרטונים שתלמידה שולחת וזה קורע אותך כי אתה תוהה לאן היא חזרה, ואתה לא שופט. האמא שמחה, הילדים יחפים ומשחקים בחבל בכפר. אתה לא יכול לתקן את כל העולם. אנחנו מלמדים אותם להיות אנשי עולם. באפריקה אם אתה בא עם תיק עור, אתה כבר חשוב. אם אתה יודע לקרוא ולכתוב יהיה לך יותר קל בחיים ואם אתה יודע אנגלית אתה בכלל מסודר. אנחנו נותנים להם ארגז כלים שאם אנחנו לא ניתן, אף אחד לא ייתן".

איך אתה מתווך להם את הגזענות מבחוץ?

"הקיץ האחרון היה קיץ באמת קשה, כי משתמשים יותר ויותר בילדים על מנת לחמם את הזירה. וילדים הם ילדים, זה לא פשוט".

עם איזה מוטו אתה מתחיל את השנה?

"זה בית ספר רגיל לכל דבר ועניין. אנחנו מצפים מהם להישגים גבוהים ואנחנו צריכים לזכור שבחיים של הילדים האלה שום דבר לא ודאי. תפיסת העולם שלנו היא רב תרבותית ומאפשרת לכל אדם חופש דת. התנאי היחיד הוא הטרוגניות וסובלנות".

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אלי נחמה, מנהל קמפוס ביאליק-רוגוזין, יודע שברגע שיגיעו לגיל 18 רבים מהילדים בבית ספרו יוגדרו כעבריינים ויקבלו זימון ל"חולות"

מאתאלדד יניב31 באוגוסט 2016
ביונסה. צילום: Getty Images

מה לעשות בסוף השבוע? (4.3-5.3)

סוף שבוע חלומי לפניכם: מסיבת בריטני/ביונסה, יריד תקליטים ברומנו והרבה הופעות

מאתשי סגל28 בפברואר 2016
קייטנת ביאליק־רוגוזין. צילום: אורן זיו

שוקו, לחמנייה וסיירת מטכ"ל: ביקור בקייטנה של ביאליק־רוגוזין

אין להם תקציב למימדיון או לקורס מזורז בפיתוח אפליקציות, אבל כמה שילדים נהנים לקפוץ על גב של חיילים. גיא פרחי, ילד...

מאתגיא פרחי23 ביולי 2015
גימנסיה הרצליה. צילום: Sambach, ויקיפדיה

ההרשמה לתיכונים קרובה לסיום: האם הפערים נשמרים?

ההרשמה לתיכונים בתל אביב-יפו תסתיים בקרוב. מבט על מבחני המיצ"ב מגלה כי הפערים בין צפון ודרום העיר נשמרים גם בחינוך העל...

מאתיואב זהבי19 בפברואר 2015
ראו עוד
popup-image

רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?

(במקום 19.90 ש"ח)
כן, אני רוצה!