>> לי מסיקה אוחנה היא שחקנית ומחזאית (כדאי שתעקבו), ובימים אלה היא מככבת על הבמות ב"דור הוואי", מופע שיצרה יחד עם השותף שלה גיל כהן לצד השחקנים עפר גרינברג, יעל פולמן ורעות אלוש בקפה תיאטרון הקאמרי וברחבי הארץ. בנוסף, ממש באותם ימים אלה, עולה המחזמר המבוסס על שיריו של עילי בוטנר, "ימים של קיץ"בתיאטרון סיקרא אשקלון, אותו כתבה יחד עם אור אילן כהן שגם משחקת בו לצידה. הספק נאה? היא רק התחילה.

>> פנינה קטנה בלוינסקי ואחלה בשר בשוק // העיר של מיכל אפשטיין חמו
>> תל אביב של פעם ותקווה להחלפת המשטר // העיר של יצחק בן-נר
>> היא בת 27 והיא זכתה באולימפיאדת הברמנים // העיר של קורי לויס

1. קפה גרונימן

בחורשת רידינג שבשכונה שלי, רמת אביב הירוקה. מקום עם אוירה מדהימה בכל שעות היום. אוכל הכי טעים. מקומות ישיבה בין העצים בתוך חורשה ירוקה. אין על זה.
רידינג 34 תל אביב (רמת אביב)

2. אולם קפה תיאטרון הקאמרי

אולם הבית של המופע שלי ״דור הוואי״ מזה 5 שנים. אולם ששמע הרבה צחוקים של הקהל שלנו והוגשמו בו הרבה חלומות.
שאול המלך 17 תל אביב (משכן אמנויות הבמה)

3. חוף תל ברוך צפון

כי תל אביב היא ים ואני של הים וזה החוף הכי טוב. במיוחד עם ילדים.

4. המספרה של אלירן הרוש והקליניקה של אפרת הרוש

אפרת היא דיאטנית שלימדה אותי מהו אורח חיים בריא ואלירן בעלה הוא הספר הכי טוב בארץ. כבר ממש נהינו משפחה וכולנו (המשפחה שלי) מסתפרים שם ומטופלים שם ואין כיף כמו לשתות שם קפה.
שלמה המלך 4 תל אביב

5. הטיילת

על הים בדיוק בחיבור בין תל אביב ליפו. יש שם איזה קסם שאי אפשר להסביר. זה תמיד יזכיר לי שכשרק עברנו לעיר נסענו שם בקורקינטים בלילות.

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

בואו נדבר רגע על התנים שבאים מהירקון בלילה לשכונה שלנו ומוציאים את כל הזבל מהפחים ובבוקר אנחנו קמים למזבלה אחת גדולה. זהו סיימנו לדבר 🙂

השאלון:

איזה אירוע תרבות סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
ההצגה "מיקי מציל" בתיאטרון הקאמרי. ההצגה הכי מבריקה שראיתי בזמן האחרון. יש בה את כל מה שתיאטרון צריך להכיל.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
בימים אלו עולה בתיאטרון סיקרא אשקלון ההצגה "ימים של קיץ", הצגה מוזיקלית לנוער המושתתת על השירים הנפלאים של עילי בוטנר. המחזה מספר את סיפורם של בני נוער מהעיר, "חוצניקים", שמגיעים בחופשת הקיץ שלהם לשקם קיבוץ בדרום. הם נפגשים עם בני נוער מהקיבוץ וכל החבורה אמורה לצלוח את זה יחד, מה שבטח לא קורה בהתחלה. את המחזה כתבתי יחד עם אור אילן כהן ואנחנו גם משחקות בו. הכתיבה על הילדים שמתמודדים עם שאלת הזהות הישראלית בימים הקשים האלו וצולחים את כל האתגרים שאנחנו עוברים פה, נתנה לי כוח והרבה תקווה.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
כאשת מילואימניק גאה! (גולני- חטיבת כרמלי שליטה!!!) כל מה שאני יכולה להגיד מניסיוני האישי הוא שההתמודדות בבית, כל כך הרבה ימים לבד, היא לפעמים בלתי אפשרית. אז כל יד שאתם יכולים לתת לנשות המילואים זו ברכה שמחזקת לעוד סבב ועוד סבב.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אני הכי רוצה להרים להורים של גן מקהלה. שכל כך עוזרים לי כשבעלי יוצא למילואים. לפני שאני אפילו מספיקה לבקש. זה מחמם את הלב וזו קהילה אמיתית בעיניי.

מה יהיה?
טוב! אין ברירה אחרת! אסור לנו להפסיק להלחם על הטוב שיהיה בעתיד. אין ייאוש בעולם כלל.

• העיר שלי
• תיאטרון
• גרונימן
• טיילת תל אביב
• חוף תל ברוך
• תיאטרון הקאמרי
• מספרות
• תנים

יום יפה היום, השמש זורחת, ואחרי שבוע של חורף ומועקה, הגיע הזמן לצאת קצת אל האוויר הפתוח. אין המון מקומות בעיר הדחוסה שלנו שמציעים מרחב כמעט בלתי מוגבל להשתרע בו בחוץ ולנשום כמו שצריך, וכשמוצאים אחד מוצלח אז מדובר באוצר אמיתי. בחרנו להמליץ היום על שלוש מקומות שונים מאוד באופיים עם מכנה משותף אחד: המון המון ספייס לכולם. זה בדיוק מה שבא לנו עכשיו – אז בטח גם לכם.לא טוב? נסו אותנו ביום אחר.

>> ביג ביס: האם התל אביבים יגיעו לביג גלילות? תלוי מה יש לאכול
>> מילון משפיעני האוכל: למה הם מתכוונים כשהם אומרים "אין טעים כזה"?

הקפה של צ'אקולי // חוף הדולפינריום

למה כדאי:כולם כבר מכירים את צ'אקולי, מסעדת החוף הנהדרת שמובילה השפית של ירדן שי, אבל לא כולם יודעים שבצלע הקרובה אל החוף נפתח חלון של קיוסק, ויחד עם ריהוט הרחוב שהציבה העירייה והטריבונה היורדת אל החול, יש כאן פתאום את בית הקפה הכי כיפי על החוף של תל אביב
מה טעים:מהחלון נמכרים קפה טוב מאוד, כריכים מושקעים ומאפים איכותיים, אבל הוא מתפקד גם כקיוסק של החוף אז יש מוצרים במחיר מפוקח ויש פיתה חולדאי.
אווירה:המקום הכי יפה בעיר.
>> הקיוסק של צ'אקולי, חוף הדולפינריום

פיצה קפה גרונימן // רמת אביב

למה כדאי:לא להאמין בכלל שיש מקום כזה בגבולות תל אביב. חורשה קסומה ונעימה שהפכה לחצר הביתית של בית קפה שכונתי שהוא גם פיצריה מצוינת וגם סוג של מרכז קהילתי שמייצר שלל אירועים. קצת כמו הגרסה הצפונית של קפה שפירא בעצם.
מה טעים:פיצה. טעים מאוד אפילו.
אווירה:משפחות צעירות, סטודנטים חמודים, ילדים מתרוצצים. נעים.
>> פיצה קפה גרונימן, רידינג 34

המלביה // פארק התחנה

למה כדאי:כולם אוהבים את הפשטות של המלביה, אבל כאן היא מגיעה עם ספייס עצום מסביבה בדמות פארק התחנה. המלביה השתלטה על קרון הרכבת הישן שנמצא בכניסה למתחם, ומשם היא חולשת גם על מדשאה נאה והופעות בשעות הערב. זאת בעצם מלביה שיש לה פארק.
מה טעים:ובכן, מלבי, דה.
אווירה:הזולא של פלורנטין.
>> המלביה, פארק התחנה, קויפמן 65

• אוכלים שותים
• צ'אקולי
• המלביה
• גרונימן

>> אפרת לוי היא פסנתרנית מובילה ומוערכת ומנהלת מוזיקלית בקונצרטים ברחבי העולם. בחודש הבא (20.3) היא תשתתף בסדרת קונצרטים של מוזיקה קלאסית שמקיימת עיריית תל אביב-יפו החל מהשבוע (20.2) ומדי יום חמישי במרכז הקהילתי בית השחמט ברמת אביב, בהשתתפות טובי המוזיקאים בתחומם, חלקם תושבי ותושבות השכונה וסביבתה.פרטים נוספים על סדרת הקונצרטים כאן.

>> רחוב שלם בבר אחד ומקום של אמת // העיר של רועי פריצי פרידמן
>> קיבוץ בתוך תל אביב וחלום של כל גרגרן // העיר של עמרי הכהן

1. קונסרבטוריון שטריקר

מקום שהיה לי בית שני מאז שאני זוכרת את עצמי. ביליתי שם ימים שלמים, אם בחדר של המורה האהובה והאגדית שלי מלכה מבורך, ואם בחזרות באולם האודיטוריום, לפעמים אפילו היינו נחים על הרצפה בין שורות המושבים כשהשעות היו מאד מאוחרות. המשכתי שם בשלל תפקידים גם כשסיימתי את לימודי, סדרנית, ספרנית, מדפדפת בקונצרטים. כיום אני מלווה שם את המקהלה והילדים שלי לומדים שם פסנתר. המקום שינה את אופיו וצורתו וזה תמיד קצת צובט בלב, אבל עדיין יש שם אנשים שאיתם אני יכולה להתרפק על העבר והזכרונות.
לואי מרשל 25

2. דיזנגוף פינת בן גוריון

אחת הפינות התוססות והאהובות עלי בעיר. אני קשורה באופן אישי למקום כי יש לנו שם חנות משפחתית שהיתה של סבתא שלי (הוקמה ב-1950).בחלק מהחנויות השכנות עובדים אנשים נפלאים והפינה הזו היא כמו בית. אמנם הרבה עסקים התחלפו עם השנים וזה תמיד קצת עצוב, אבל עדין יש מקום לזכרונות.בשנות העשרים של חיי גרתי שם עם חברה וזו זכורה לי כאחת התקופות הכי כייפיות ויפות שלי בעיר.

3. קפה גרונימן

אני מודה שלא יוצא לי לשבת שם הרבה, אבל זו אחת הפינות הקסומות בעיר. חבר'ה צעירים שפתחו מקום שהוא הרבה מעבר לרק אוכל, הוא קהילה. הם מרימים שם שלל פעילויות קהילתיות ואפילו יצא לי לשתף איתם פעולה ולהופיע שם עם סדרת הקונצרטים שלי "אופרה למשפחות". זה היה אחד המופעים היותר מוצלחים שהיו לנו וזה בזכות האווירה המיוחדת שהם הביאו לחורשה.
רידינג 34

4. סטודיו אנט

ה-מקום בעיר להופעות. סטודיו אנט נמצא בדרום העיר ברחוב שביל המרץ וזה מקום פשוט מושלם מכל בחינה. העיצוב יוצא דופן ביופיו ויש ממש אווירה של סטודיו ניו יורקי סופר מגניב. היחס לאומנים והתמיכה בהם, אפשר לומר, נדירים בנוף ארצנו ופשוט תענוג שיש מקום כזה להופיע. לא מספיק קהל מגיע לשם לדעתי וזה ממש חבל. שווה לעקוב אחרי לוח המופעים.
שביל המרץ 2

5. פארק הירקון

המדשאה הגדולה בפארק הירקון בה נפגשים אנשים עם כלבים – אחד המקומות היחידים שמרגישים לי כמו הפארקים בקליפורניה. ירוק ירוק ירוק, גדול, פתוח, אוויר טוב ואפשר לזרוק למרחקים לכלב המאושר (רק שלא יביאו לשם עכשיו פקחים).

מקום לא אהוב בעיר:

הפרויקט שבונים בכיכר המדינה – שלושה מגדלים אימתניים שנראים כמו נלקחו מסרט אימה.גדלתי בויצמן, כיכר המדינה היתה במסלול הקבוע שלי לקונסרבטוריון. כילדים, כל ל״ג בעומר היינו חוגגים בחלק המרכזי של הכיכר, המדשאה והשביל שמסביב לה, שהיום הופך לגוש הבניינים הכל כך לא קשור הזה. כל בוקר כשאני עוברת שם נחמץ לבי למראה הבניינים האלה.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
אחת היצירות היותר חזקות שראיתי לאחרונה – "רקוויאם המלחמה" באופרה בבימוי הגאוני של עידו ריקלין. התחושה הזו שאנחנו כל כך זמניים פה, הזילות של חיי האדם, המוות שמרחף מעל ראשנו כבר שנה וחצי (והיסטוריה שלמה של עם) – הרגשתי איך כולם בקהל מצטמררים יחד, מעולם לא זכורה לי הופעה שהיה בה כזה שקט מופתי בקהל. כולם היו פשוט המומים. חייבים חייבים להפסיק את המלחמה וההרג המיותר ולהחזיר את כל החטופים הביתה!

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
העבודה השוטפת עם תאטרון הנוער שלי, ובשיאה הפקה שהעלנו של "אנני", נתנו לי אינסוף כוח ותקוה בימים אחרי שהמלחמה החלה. על אף הקושי הרב, נפגשנו קבוצה של ילדים מדהימים שמגיעים מרחבי הארץ, לשיר ולרקוד וליצור יחד. במרכז עמד השיר הידוע "Tomorrow" מתוך המחזמר, שכל מילה בו היתה כאילו נכתבה למצב בו אנו נמצאים. שיר של תפילה ותקוה לימים יפים יותר, מושר על ידי דור העתיד, שכל מה שהוא רוצה זה חיים יפים שלווים של מוזיקה ויצירה.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני חושבת שכל מטרה שאדם בוחר לתרום או להתנדב עבורה היא מבורכת. לצערנו לא חסרים תחומים שבהם יש צורך בהתנדבות ותרומות ולכן כל עוד תורמים אני חושבת שזה העיקר.

מי התל אביבי שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
היחידים שצריך להרים להם ולחזק אותם עכשיו הם משפחות החטופים, שבעל כורחם גם הפכו לסוג של תל אביבים. אני לא יכולה לדמיין איך הם עוברים את מה שהם עוברים. כולנו צריכים להיות שם עבורם ולעשות הכל על מנת שיקיריהם יחזרו הביתה.

מה יהיה?
אני באמת לא יודעת מה יהיה. אחרי יותר מעשור בחו״ל, חזרנו הביתה לפני שנתיים, לכל הבלגן. ועם כל זה שאנחנו יכולים בקלות לקום וללכת, לא מתחשק לי להיות בשום מקום אחר. אז אני מאד מקוה שמהמקום הנמוך הזה נוכל רק לצמוח וכולנו נוכל לגדל פה את הילדים שלנו בשקט ושלווה ובלי מלחמות, מחוץ ומבית.

• העיר שלי
• פסנתר
• קונצרט
• פארק הירקון
• סטודיו אנט
• גרונימן
• רחוב דיזנגוף
• כיכר המדינה

>> מאיה דרין, היא שפית, עיתונאית, והמנהלת הקולינרית של בית הספר "בישולים", תל אביבית אסלית דור שני. הוריה נולדו בתל אביב הקטנה והנוסטלגית ואביה דן, יקיר העיר, היה ממלא מקום ראש העיר תל אביב. סבתה, תמר לבית קנדינוף, הייתה ממקימות בית האופנה ״משכית״ ובת לשושלת קנדינוף, המוכרת בזכות בית קנדינוף ביפו.

>> דושפרה לנשמה ומערת אלאדין של טעמים // העיר של אביבית פריאל
>> השווארמה הכי טובה והקווין אמאן האלוהי. העיר של רומי שטייניץ

מזה שנים שאני עוסקת ופועלת בתחום הקולינריה בעיר. בתחילת שנות האלפיים הייתה לי מסעדה מתוקה בשם "אימומה" ברחוב הירקון ולימדתי בישול בבית ספר "בישולים" במשך תקופה ארוכה מאוד. כיום אני המנהלת המקצועית של בית הספר, אמונה על כל התכנים הקולינריים ותכניות הלימוד. במהלך חודשי המלחמה הראשונים הקמתי בבית הספר מטבח חירום גדול שאירח מאות מתנדבים. יחד בישלנו ואפינו למעלה מאלף מנות ביום אותן חילקנו לחיילים בשטח, למטה משפחות החטופים, למתחם שורדי נובה, למפונים ברחבי העיר, לסוכות אבלים, קשישים וניצולי שואה. עתה משבית הספר חזר לפעילותו הרגילה, אנחנו ממשיכים לשמש כמוסד חינוכי למקצועות הקולינריה וכמסגרת המאפשרת שיקום כלשהו לתלמידים הסובלים מפוסט טראומה בעקבות השבעה באוקטובר.

1. מפגש אלאדין

מפגש אלאדין בלב במרכז המסחרי הישן ברמת אביב, הוא מסעדה משפחתית המתמחה באוכל בוכרי. נטלי ושמחה מנהלים את המקום באדיבות ובחביבות. נטלי בעלת ידי הזהב, מבשלת מטעמים הזכורים לי מבית סבתא – אושפלאו מן החלומות, מרק דושפרה מהטעימים שיצא לי לטעום, מנטי עסיסיים ושמנמנים המתובלים בשמן פפריקה. מדי שישי עורכים השניים שוק אוכל בוכרי בו הם מוכרים מגוון גדול אף יותר של מאכלים.
ברודצקי 15

2. פרונטו

לשתות יין מדהים עם אנשים שמבינים ויודעים יין, זאת חוויה מסעירה. במסעדה האייקונית יש אוסף בקבוקים מפתה ובקבוקי שמפניה שהם שכיות חמדה בפני עצמן. אך הסוד טמון באנשים של פרונטו, לא רק בבקבוקיה. אנשי היין הכי שווים בעיר מתאספים בצהריי היום סביב בר המסעדה ומתפלפלים אודות הבקבוקים השונים שנפתחים. זוהי הזדמנות להיות פרח קיר – להקשיב, ללמוד וללגום. מה גם, שתפריט המסעדה המתחדש מעניק אתנחתא מבורכת וטעימה להפליא בדמות רנסאנס איטלקי לתפארת.
הרצל 4

3. גרונימן

נדמה שהעיר המתפתחת סוגרת עליי לעיתים והרחובות המשתפצים רועשים לי במיוחד. בימים כאלה, אשאר בשכונה הירוקה שלי ואבלה את שעות הבוקר בגרונימן, קפה פיצריה השוכן בתוך חורשה מוריקה ושקטה. אתבונן בצמרות העצים, אלגום קפה טעים ואהנה מכריך טרי עשוי מפלוט בצק פיצה שנאפה במקום מדי בוקר. זוהי פנינה עירונית המדמה לכמה שעות חיים בכפר ולעיתים, גם לעכבר עיר שכמותי, זה נחוץ.
רידינג 34

4. בוקשוק

חנות הספרים המשומשים במרכז המסחרי ברמת אביב, בסמוך לתמרוקיה, לירקן ולמכולת – היא מהוותיקות בעיר. מלבד כל סוגות הספרות והשירה, כאן אני מוצאת אוצרות גנוזים בדמות ספרי בישול ישנים ומצהיבים, ספרוני מתכונים מאוירים משנות ה-50 וה-60 ואוספים קולינריים משעשעים שנכתבו על ידי אושיות תרבות של הסבנטיז כמו מאיר פעיל, עליזה בגין ושלמה בר. ועוד קוריוזים מהארכיון של ישראל של פעם.
ברודצקי 15

5. שוק הכרמל

אולי זאת לא חוכמה גדולה, אבל שוק הכרמל הוא אחד ממקומות הבילוי האהובים עליי בעיר. אני זוכרת את עצמי, כילדה, משתרכת מהשכונה בקו 25 עם אמי ואחותי. את השיטוטים בין הבסטות, את הציפייה לפלאפל בשוק בצלאל הסמוך. מאז, הפך השוק למעוז קולינרי בפני עצמו ואת אותה הרפתקה אני נהנית לחוות עם ארבעת ילדיי. לטייל במורד ובמעלה רחוב הכרמל. לעשות קניות לא מבוקרות במזרח ומערב, לאסוף ירקות, פירות, תבלינים וממתקים מכל בסטה אפשרית. לזלול פיתה מושלמת במפגש רמב״ם, או צלחת לשון אלוהית ב-M25, וגם לחמוד פורקטה משובחת במוריס.

⁠מקום לא אהוב בעיר

את כיכר אתרים אני לא אוהבת. הפיל הלבן והכעור הזה חוסם את המסלול הטבעי של שדרות בן גוריון אל הים וניצב שם כפיגוע חזותי. אין בו חן ואין בו יופי מלבד הנוף היפיפייה של המרינה וחוף גורדון – הנשקף מהקצה המערבי של הכיכר. מעולם לא חיבבתי אותו, גם כנערה מתבגרת. לא היה בו מעולם מן התל אביביות והוא הרגיש, מיום היווסדו, כנטע זר ומיותר.

⁠השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
אודי כגן. מלבד היותו מבריק ומצחיק, עבורי בימים אלה, אנשים כמו אודי כגן מסמלים תקומה. הכישרון, הפגיעות והרגישות של האיש, שמתמודד עם פוסט טראומה – הם עוגן עבור ספינת הנפש הטרופה שלי.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
האלבום החדש של רביד פלוטניק מתנגן אצלי בלופ ופורט לי על כל מיתרי הלב, הנפש והנשמה. אני מוצאת בו ביטוי לכל מה שאינני מסוגלת לבטא בעצמי. יש בו כבדות ועצבות אך הוא מסתיים בהמנון שכל כולו תקווה, "שמש זורחת עליי", ואותו אני שרה בקולי קולות מדי בוקר בפקקים באיילון.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני מאוד אוהבת את הפעילות של מסעדת האחים, אחים שלי לעשייה ולתקווה. כל יוזמה שהאחים דוקטור יקשרו את שמם אליה, היא יוזמה קהילתית/התנדבותית שאני רוצה להיות קשורה אליה.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
קרן מור, תמיד. מלבד היותה אייקון תרבותי תל אביב נצחי, קרן מסמלת עבורי תקווה עיקשת. זה לא קל להיות סלב בקנה מידה שלה וגם להיות בחוד החנית של כל מאבק פוליטי/חברתי ראוי. זה לבטח גובה ממנה מחיר.

⁠מה יהיה?
אני מאמינה בכל מאודי שיהיה טוב. מאמינה ברוח האנושית, נאחזת באנרגיה חיובית, בקיומו של אור, כי אחרת לא יכול היה ליפול עלינו חושך שכזה. ומאמינה בתל אביביות – היא תכונה, ואחת מהטובות בארגז.

• העיר שלי
• מאיה דרין
• רמת אביב
• פרונטו
• גרונימן
• שוק הכרמל
• כיכר אתרים