Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
בחלומי התדיר, שאותו אני חולם אחת לחודש בערך, אני לא מצמיח כנפיים בסופרמרקט ולא שוחה בים של נחשים, כמקובל. אני ברדיו, משדר, יושב על הקונסולה כמו שאני עושה בכל בוקר, אבל הפעם לא מצליח לי.
בחיים, אני רואה את עצמי כמנצח על השידור. אני שם את המוזיקה, מתחיל לדבר על נושאים, עוצר לפרסומות, מפנה לפינות.
בחלום שלי כלום לא עובד. אני מדבר עם שי אך הוא שותק, אני שם שיר והוא לא מנגן, אני מנסה לצאת לפרסומות אבל המחשב מקולקל. אני שולט על שידור שלא קיים, כמו מנצח על תזמורת שבה שום כלי לא משמיע צליל. שקט.
איור: גפן רפאלי
שקט בשידור הוא כמו מוות. המאזינים לא רוצים לשמוע שקט, הם יעברו לתחנה אחרת. השקט נמשך, אני מנסה לחפש שיר אחר – ואין. מקבצי הפרסומות ריקים. אף אחד לא רוצה לפרסם את המוות. אני נשאר לבד, נלחץ, מזיע, מאבד שליטה. עכשיו זה רק אני והמיקרופון, ואין לי מה להגיד.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
שלוש הדמויות שהכי עניינו אותי לאורך העונות הקודמות של "מחוברים" היו שי גולדן, רן שריג וחנה רטינוב. אני מרשה לעצמי להמר ששני הראשונים הם מהדמויות הפופולריות ביותר על כלל הצופים, ועד כמה שהייתי רוצה להאמין שהייתי היחיד שעף על רטינוב – סביר שגם רבים אחרים נשבו בקסם הדיבור המתאונן שלה. כל אחת מהדמויות האלה סקרנה מסיבה אחרת: גולדן משום שסיפור חייו יוצא דופן; שריג כי הוא חי בסרט של רוק סטאר עם מקלדת; רטינוב מכיוון שהיא נערה אנונימית שחיה חיים אפורים, כמו מרבית האנשים, אבל מצליחה לתווך אותם בכאב, בתסכול ובהומור.
המשותף להנאה בצפייה בשלושתם היה אלמנט הגילוי, העונג בלמידת דברים חדשים ואישיים על אדם. ראיון השער מסוף השבוע האחרון של "7 לילות" עם דניאל אסייג – בנו של שלום אסייג שמשתתף בעונה החדשה של "מחוברים +" (לצד אורלי וילנאי וגיא מרוז, דרור רפאל, עדי שילון וליאור דיין. כן, שוב) – לוקח את הצופה הכי רחוק מאותו אלמנט גילוי מהנה.
אין שום הבדל בין הדמות של אסייג ג'וניור, כפי שמתגלה בשני הפרקים הראשונים של העונה, לבין התכנים בראיון. זה פשוט אותו הדבר, אחד לאחד. אם כך מה הטעם לצפות בו טס ללונדון בשביל קואוליטי טיים עם אמו המזניחה, אם הוא תיאר את אותה חוויה בדיוק בראיון לפני כמה ימים? יצר הקידום של HOT גבר במקרה הזה על התוכן עצמו, כי במקום שסיפור חייו המעניין של אסייג (נולד בעקבות סטוץ של אביו עם בריטית באילת, גדל עם סבתו, חי בצלו של אביו וכמוהו התחתן בגיל 18 והוליד ילד לפני גיל 20) יתגלה לנו במהלך הצפייה – אנחנו מקבלים תקציר על דפי העיתון.
כך האותנטיות של "מחוברים" הלכה לאיבוד לטובת מתן במה לאנשים שמקבלים גם ככה יותר מדי במות. למישהו אשכרה בוער לדעת מה קורה בבית של אורלי וגיא? הכאפות שהבת של דן שילון אוכלת על הגירושים של ההורים שלה נשמעות לכם מרתקות? מכירים גלולת שינה טובה יותר משגרת הבוקר של דרור רפאל? ליאור דיין הוא כזה אישיות ממגנטת שצריך להמשיך ללוות את חייו הבורגניים עוד עונה? משהו לא ברור פה. מי הצמיד למי אקדח לרקה והכריח אותו להפוך את "מחוברים" לגרסה מלאת חשיבות עצמית של "יום בחיֵי"?
דבר אחד נותר מהעונות הקודמות של הפורמט, והוא קידושם של "הרגעים הדוקומנטריים החזקים": דמות מסתכלת על המצלמה, מומלץ תוך כדי עישון, אומרת מה היא מרגישה בטון מתפנק ומעסה בידה את המצח (מטפורה לכבדות החיים) או מכבה את המצלמה (אמירה רפלקסיבית). לדניאל אסייג יש רגע אחד כזה בסוף הפרק הראשון, ולזכותו ייאמר שחייו באמת כבדים אחושילינג.
השורה התחתונההגיעה השעה לאיחוד פורמטים עם "האח הגדול VIP"
"מחוברים +", HOT3, ראשון־רביעי, 20:15
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
