נטעלי בראון היא יוצרת קולנוע שמוכרת בעיקר בזכות יצירות דוקומנטריות זוכות פרסים, כמו זוכה פרס אופיר "מקווה שאני בפריים", "התליין" ו"שוטינג", שבעצנו מועמד השנה לפרס הסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר. "חמצן", שרץ בימים אלו בבתי הקולנוע, הוא הסרט העלילתי המלא הראשון שלה, ועוסק באם יחידנית וחובבת שירה (דאנה איבגי) שסופרת את הימים לקראת שחרורו של בנה הקרבי עידו, רק שממש ביום הזה תקרית בגבול הצפון משאירה את עידו ביחידה, והאם מחליטה לקחת את העניינים לידיה, ויוצאת לשחרר את בנה. הסרט מועמד ל-8 פרסי אופיר, זכה בפרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל ירושלים וכאילו שזה מפתיע מישהו, צולם עוד לפני ה-7 באוקטובר.

>> בר חשוך וסקסי וקפה על ארגז תנובה // העיר של כפיר רוס
>> בר יין אירופאי מתוק ושכונה שהיא קיבוץ // העיר של טלי בן נון
>> רחובות ללכת לאיבוד והפיצריה הכי טובה // העיר של איידן סוייר

1. חוף הכלבים

לקראת דוקאביב הייתי מאד עסוקה בסגירה של סרט ("שוטינג"), וכמו תמיד, בתקופות עמוסות, אני חשה אשמה כלפי ילדי. בתי הקטנה זיהתה את ההזדמנות והחליטה למנף אותה אל-על. בחושיה החדים היא הבינה שזה הרגע לממש חלום של שנים. וכך, זמן קצר לאחר הפסטיבל ושבוע לפני שישראל תקפה את איראן, יצרנו קשר עם עמותת "חברים לחיים" ולונה נכנסה אל חיינו בסערה. למרות שחוף הכלבים, הוא במרחק הליכה קצר מביתנו, מעולם לא הלכנו אליו לפני כן. ומאז שלונה הפכה לבת בית, גיליתי את אחד החופים היפים והשקטים בעיר. האושר המדבק של הכלבים החופשיים שטסים מהחול למים הלוך ושוב הצליח לרומם את רוחי השפופה, שהלכה ודעכה בשנתיים האחרונות, ולחבר אותה לטבע ולשמחה פשוטה ויסודית. אז עכשיו בזכותה ובזכות בתי אני נושמת ים לעיתים קרובות. ואין כמו הים.

2. קולנוע לב

אני לא מוותרת על צפייה בסרטים על המסך הגדול. מתה על זה. על כל מגוון הקולות האנושיים: רשרוש עטיפת הסוכרייה, השיעולים, הפופקורן, פרצי צחוק, נהמת לב ששומעים מרחוק ודממה מוחלטת כשהקהל נתון כולו בסרט. זה חי וזה להיות לבד ביחד. בית הקולנוע האהוב עלי בארץ הוא דווקא ירושלמי. לב סמדר, שאותו פקדתי רבות בשנה הירושלמית שלי. מאז שאני בת"א, לב דיזינגוף הוא חלק בלתי נפרד מחיי. לב מצליחים לשמור על ליינאפ בוטיקי של סרטים מעולים כל השנים, על אף הטלטלות המסחריות בתחום, ואני ממש מאושרת להפיץ אצלם ואיתם את "חמצן".
דיזנגוף סנטר, דיזנגוף 50, תל אביב

3. הגן הבוטני

לא רחוק מביתנו, צמוד לפארק החורשות, לכנסיית פטרוס הקדוש ולביה"ס לטבע, שוכן גן בוטני משגע של 16 דונם, עם מאות צמחי בר מקומיים, דגים, צבים, שלולית חורף ובוסתן. כשהילדים שלי היו קטנים, הלכנו לחקור אותו לפחות אחת לשבוע ולהתפעל מחלזונות ופטריות. היום, כשאני חייבת קצת ירוק בנשמה, אני עוברת שם לשאוף ולנשוף ולפעמים אפילו מפרגנת לעצמי לשבת עם ספר על ספסל. לאחרונה נפתח בסמוך בית קפה חמוד בשם "המצפור", אז אפשר להשתדרג לפיקניק בפארק ההומה או להתבודד עם ההפוך בגן הבוטני.
הרצל 155, תל אביב

4. אובלומוב

באוגוסט לפני כמעט שנה וחצי, באמצע המלחמה, בלב הייאוש והכאב, נסעתי לבקר את אחותי ומשפחתה שעברו לחיות בניו זילנד. חברים קרובים החליטו לעזוב את הארץ והתפזרו ברחבי העולם ורבים אחרים התחילו לדבר על זה. התחושה של אובדן הבית הפכה למוחשית וחונקת. והנה אני בביתה של אחותי, שרק לפני שנים אחדות חיה בת"א הסואנת והרותחת כמוני, ומכל חלון בבית משקיף יופיו האינסופי של האוקיינוס השקט. זה הימם אותי. הכול שם היה ההיפך הגמור מכאן. שקט, מרחב, עדינות, אדיבות, כבוד עצום לסביבה ולטבע. החדשות המסעירות שבהן עסקו תוכניות הטלוויזיה והרדיו הסתכמו בתייר אמריקאי שאכל בטעות ציפור נדירה. ואני, שנסעתי עד קצה העולם כדי להצליח לנשום, התערערתי והתחלתי גם לשאול את עצמי, למה בעצם אני נדבקת למקום שבו נולדתי? ובעודי מתערפלת במחשבות ובמקביל הולכת לבחון בתי ספר לילדים, הגיחה הודעה בקבוצת הווטסאפ השכונתית שלי שבישרה על פתיחת חנות ספרים חדשה בשם אובלומוב. אין לתאר עד כמה ההודעה הקצרה והתמונות שליוו אותה שימחו אותי.

מי מעז לפתוח חנות ספרים עצמאית בכלל ועוד בזמן הזה? ולקרוא לה אובלומוב? על שם הדמות שהפכה בין השאר לסמל של השהיה, איטיות והתנגדות ליעילות, וממש בשכונה הקטנה שלי. באופן משונה ההודעה הזו הייתה יד שנשלחה מרחוק לנחם את הלב. ביום שחזרנו, עדין אפופת אינסוף שעות טיסה, הלכתי לבקר באובלומוב הקטנה והמקסימה, שמכילה שפע הגות ושירה ומבחר מרשים מספריהן של ההוצאות העצמאיות. רכשתי את ספרי הראשון משם: "כשאנחנו חדלים להבין את העולם" של בנחמין לבטוט. ספר אדיר על הקשר בין קידמה לכיליון שסיימתי לקרוא מול מפרץ האוקיינוס השקט והשארתי לאחותי. הייתי זקוקה גם לעותק ממנו בבית שלי כאן.
נחמה 4, יפו

5. תתתרבות

קפה-בר-דיבור. מקום נהדר בשוק הכרמל עם אספירציה ליצור מרחב למפגשים אמנותיים ופוליטיים, ועם קפה מעולה ואוכל טוב שמבוסס על חומרי גלם מהשוק, ותפריט שמשתנה מדי יום לפי המצב רוח והירקות. הכול טעים שם ובמחירים הוגנים. מתקיימות בו השקות ספרים, סדנת כתיבה ולאחרונה התארחו בו לשיחות דב חנין, מיכאל ספרד, איימן עודה, הלל כהן ועוד רבים וטובים. בדיוק מקום כזה היה חסר לנו והנה הוא נפתח.
הכרמל 12, תל אביב

מקום/תופעה לא אהובים בעיר

התחנה המרכזית. כישלון מהותי, אדריכלי ואנושי. מלכודת אפלה בטבורה של העיר.

השאלון

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
תערוכת הווידאו-ארט "ארץ אם" של רות פתיר במוזיאון ת"א נסגרה לא מזמן והייתה כל כך חכמה, מקורית, משעשעת ומכאיבה, כמו שאמנות באמת טובה, לפעמים מצליחה להיות. כמי שמכירה מקרוב את עולם טיפולי הפוריות, האופן שבו פתיר פיצחה את התימה המרכזית של התערוכה, פולחן הפריון ומישטור הגוף הנשי, הוא מבריק ומצחיק, אינטימי ואוניברסלי. אני אוהבת עבודות עמוסות רבדים ומחשבות וממש מתמלאת שמחה במפגש עם אמנות מעולה.

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
בנובמבר "חמצן" הוקרן בפסטיבל קולנוע נהדר בטאלין שבאסטוניה. העיר הימי ביניימית העתיקה, הקטנה והיפיפייה, בין הבודדות באירופה שכמעט ולא נפגעו במלחמת העולם השנייה, עטתה שלג ואורות כריסמס זעירים. באחד הערבים, הזדמנו באקראי לקונצרט נפלא ממש של אורקסטרת הבארוק הפינית בכנסיית ניקולאס המרהיבה (בעיקר הנדל וקוראלי). זו היתה ממש חוויה רוחנית. באיזשהו רגע לא הצלחתי להחזיק את עצמי ופשוט בכיתי בלי סוף. מזמן לא קרה לי דבר כזה, התמסרות מוחלטת. אז כן, אפשר לומר שהלב נפתח.

איזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני ממליצה להתנדב ל"בדרך להחלמה" ארגון שמחבר בין מתנדבים ישראלים לפלסטינים שזקוקים להסעות לבתי חולים בישראל. הצטרפתי אליהם לאחרונה. זה המעט שאפשר לעשות.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
רולה דאוד ואלון-לי גרין המנהיגים הראשיים של תנועת "עומדים ביחד", תנועה אזרחית פוליטית יהודית-ערבית. הם האפשרות היחידה שלנו לעתיד טוב במקום הזה.

מה יהיה?
אופטימיות היא חובה מוסרית. למרות שממש קשה להחזיק את זה.

• העיר שלי
• קולנוע
• קולנוע לב
• הגן הבוטני
• חוף הכלבים

>> מיטל כץ מינרבו (כדאי שתעקבו) היא אמנית רב-תחומית ומעצבת, נולדה בישראל, גדלה בוונצואלה וחזרה לארץ ב-1995. בימים אלה היא מציגה במוזיאון רמת גן את תערוכתה "עבודת שדה", מיצב רב-שכבתי יפהפה הקלוע כולו בטכניקת ראטן מסורתית ופורש גן שנוצר ביד נשית: עצים, פרחים, פירות וספסל. התערוכה מהדהדת יוזמות פורצות דרך של נשים חלוצות בתחום הבוטני, וכץ-מינרבו מנכסת את הפרקטיקה הגברית של רישום בוטני ומייצרת לקסיקון צמחים נשי מומצא.אתם רוצים לראות את זה.

>> חוויה שמכווצת את הבטן ומענגת באותה נשימה // העיר של הדס גלזר
>> מסיבות לא לגילי ומקום להרגיש בו לא לבד // העיר של נתלי רשבסקי
>> אסופת זיכרונות מתוקים מהולים במי ים מלוחים // העיר של רוני ידידיה

1. חוף צ'ארלס קלור

ספציפית בין 8 ל-10 בבוקר. אני שוחה בים כמה שאני יכולה בכל עונות השנה. הים מנחם אותי כמו תרופה.

2. פארק החורשות

אני מטיילת בו עם הכלבה שלי כל יום, ויש שםבית קפה חדש דנדש, "קפה מצפור". כולי צפיה שיצליח להתבסס ולבנות אג'נדה מעניינת. הקפה בסדר גמור.
>> מצפור // הינריך היינה 19 תל אביב

3. הגן הבוטני

פיסת גן חלומי ומפתיע בדרום העיר.

4. כנסיית פטרוס הקדוש

הכנסייה שבפארק החורשות, על שם השליחים הקדושים פטרוס ופאולוס וטביתא הצדיקה. הכנסיה נוסדה בשנת 1888 בנוכחות הדוכסית הגדולה אליזבת פיודורובנה והדוכסים הגדולים סרגיי ופאבל רומנוב (יש לי חולשה לכל מה שקשור למשפחת רומנוב, מבחינתי זה חלום שהתגשם).

5. קריית המלאכה

שם מתרכזים כל תחומי החיים: מסעדות, הופעות, גלריות, מרכזי תרבות, חנויות ומה לא. זאת עיר קטנה בתוך תל אביב. יש בה גם צדדים אפלים והם חלק מהאופי של המקום.

מקום לא אהוב בעיר:

גינת לוינסקי הפכה למקום אפל למדי. בגלל בניית הרכבת הקלה שלא נגמרת, נווה שאנן ורחוב סולומון הפכו מקומות למפחידים ממש גם ביום, ועוד יותר כשיורד החושך. מתרחשת שם תופעה שראיתי בעוד מקומות בעיר והיא שבערב יש רק גברים ברחוב. זה לא היה ככה. בעבר הרגשתי נוח להסתובב בעיר בכל שעה. היום זה לא קורה, בניית רכבת הקלה יוצרת אזורי בניה נטושים וסמטאות צרות וחשוכות. ביחד עם זה, כמות חסרי הבית והג'אנקיז גדלה, כל מקום הוא בית בשבילם וכל פינה חשוכה היא אתר לצריכת סמים. דרום העיר כבר היה במצב יותר טוב. ההתדרדרות ניכרת.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
מאז שהתחילה ההפיכה המשטרית, הראש שלי לא מסודר. מהשבעה באוקטובר 2023, הבלגן נהיה מורכב יותר. האירועים שסידרו אותי היו רגעיים וקטנים מאוד. לא מצליחה ליהנות. אני חושבת שמה שסידר אותי ונתן לי תחושה שאני לא לבד היו ההפגנות.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
אמנם אני אמנית פלסטית, אבל מקורות ההשראה שלי הם קולנוע וטלוויזיה. כמו שאמרתי קודם, בשנתיים האלה אירועים קטנים עודדו אותי. הסרט "ימים מושלמים" של וים ונדרס עזר לי למצוא את השגרה שאיבדתי בגלל המלחמה ולימד אותי כמה השגרה חשובה כדי להתחבר מחדש לאנושיות ולעצמי.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני ממליצה לתרום לארגונים ומטפלות.ים שתומכות בנפגעי פוסט טראומה. ארגונים ומטפלותים המקדמות מחקר של טיפול באובדנות, בעיקר של חיילים. יש גם את ארגון "בואו" לנפגעי העוטף. ולא פחות חשוב ארגון"בדרך להחלמה"המתאם הסעות מתנדבים של ילדים פלסטינים חולי סרטן מהמחסום אל בית החולים. אותו ארגון נדיב הסיע את אבי קצת אחרי שבעה באוקטובר מביתו לקבלת טיפולי הקרנה בבית חולים במשך חודשיים. אני אסירת תודה למתנדבותים המדהימות האלה.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אני מרימה לשמרית המהממת, שמנהלת את תהליכי האימוץ של הכלבים והחתולים באגודתצער בעלי חיים ברחוב הרצל. לפני שנה אימצנו כלבה ששנתה את חיינו. "לאב" שמה והיא חירשת. שמרית ידעה מהרגע הראשון שאנחנו המשפחה שלה וליוותה אותנו במסירות. את לאב הבאינו בשביל שתרים לילדים שהיו גמורים אחרי שבעה באוקטובר. מאוד מהר הבנו שגם אנחנו המבוגרים היינו צריכים אהבה ונשיקה עם אף רטוב. אז תודה לשמרית שהרמת לנו את החיים, עכשיו תורינו להרים לך!!! לכו לאמץ!!

מה יהיה?
אני אופטימית ולא מתייאשת. אני מאמינה באופן מוחלט שמחשבה יוצרת מציאות. אז אני עובדת על זה חזק! יהיה טוב!!!

• העיר שלי
• אמנות ישראלית
• מוזיאון רמת גן
• פארק צ'ארלס קלור
• קריית המלאכה
• פארק החורשות
• הגן הבוטני
• כנסיית פטרוס הקדוש

החיים מלחיצים, המצב מלחיץ, העיר מלחיצה,ולפעמים נראה שצריך כוחות על מיוחדים כדי להתמודד עם כל הסטרס שהקיום התל אביבי יכול לייצר. וכן, אפשר לעזוב את העיר ולגור בבקתה באיזה יער או במגדל גנרי באחד מפרברי השינה, אבל זה לא סוג השקט שאתם ואתן מחפשים. רבים כבר ניסו והוכיחו: אפשר לחיות בתל אביב ולמצוא בה שלווה ורוגע, ואפילו לא רק שלווה ורוגע פנימיים. איפה מוצאים מקומות כאלה בעיר? אין בתל אביב מספיק מהם, אבל זה רק הופך את המקומות שישנם למופלאים יותר. בואו להרגיע דחוף.

1. טיול בפארק הטיילת החופי

שום דבר אינו מרגיע יותר מקצת טבע פראי, ופרויקט הפארק החופי החדש הוא מתנה מדהימה לתושבי צפון העיר: קילומטרים של טיילת יפהפיה ומוקפדת אקולוגית עד להרצליה עם נקודות תצפית עוצרות נשימה על קו הצוק. אין סטרס שהליכה בפארק הזה לא תפוגג (ואם יש, פנו אל אנשי מקצוע).

2. שיעור יוגה על הגג של הרצל 16

מיליארד הודים אינם טועים: יוגה היא אחת הדרכים המועדפות על המין האנושי למצוא שלווה, ותל אביב מלאה בסטודיואים שמציעים יוגה מכל סוג אפשרי. ובכל זאת, גם בין שלל שיעורי היוגה בתל אביב יש רגועים ורגועים יותר. איפה תמצאו את השלווה המוחלטת?על הגג של הרצל 16, למשל, שם מתקיימים לאחרונה שיעורי יוגה בשת"פ עם מדריכי הלוקר רוםולולו למון שדואגים למזרנים ומתנה לכל משתתפ/ת.ההרשמה פתוחה לחברי weR2Mclub, מועדון החברים החדש ממפעלות רותי ברודו.
הרצל 16 תל אביב

3. פיקניק בפארק המדרון

יש כבר לא מעט פארקים נאים להירגע בהם ברחבי העיר – לא שלא צריך עוד – אבל פארק המדרון ביפו, ממש על קו החוף, הוא הרגוע והרוגע מכולם. כמעט בכל יום של השבוע תמצאו בו מרחבים ירוקים ושקט ברמה של נס, ולחשוב שאת כל היופי הזה בנו על הררי אשפת הבניין של מזבלת עג'מי – רק לנשום את זה עמוק ולתת ללב להתרחב. המלצה שלנו: הצטיידו במיטב הנשנושים שיש ליפו להציע או פשוט בחומוס מאבו חסן, ותנו לנפש שלכם את הפיקניק שהיא צריכה.

4. ריזורט אורבני בבריכה של R48

אין כמו חופשה בריזורט כדי להרגיע את הדופק ולהתעטף בשלווה, אבל למי יש כסף לחופשה בריזורט? לא לנו. אלא שאפילו לתפרנים כמונו יש כסףלהירשם למועדון weR2Mclub (כי זה חינם), ולגרד את החסכונות לטובת בוקר מיוחד בריזורט האורבני שכולל עיסוי (או שיעור פילאטיס או שיעור יוגה) פלוס בריכה פלוס ארוחת בוקר (אפשר גם בלי ארוחת בוקר, אבל בואו לא נעבוד על עצמנו). אנחנו שונאים את המילה "מפנק", אך לפעמים אין ברירה אלא להשתמש בה.
רוטשילד 48 תל אביב

5. בוסתן מוז"א

בוסתן מוז"א הוא פינת טבע קסומה ומתוקתקת במוזיאון ארץ ישראל, שנועדה להיות מקום שקט הרחק מההמון בימים שבשגרה, אך נדמה שכעת היא שקטה במיוחד. אפשר לנצל זאת כדי להגיע אליה, לשבת תחת גפנים ותאנות, לראות את החצבים פורחים כי כבר סתיו ולייחל לשקט הנכסף בכל המחוזות, אמן.

>> יש קסם מיוחד: 20 מלונות הבוטיק הכי מומלצים בתל אביב
>> איפה עושים פה מסאז': 11 מתחמי הספא הכי מומלצים בעיר

6. לחפש את המטמון במטמון

שום דבר אינו מרגיע כמו צלילה אל תוך ספר טוב, למעט אולי צלילה אל תוך ספר טוב בתוך חנות ספרים טובה. מטמון, החלל הספרותי היפהפה שנפתח לפני כשנה וחצי בבית רומנו, הוא מקום כה מרגיע לפשפש, לדפדף, למצוא אוצרות ולקרוא בו, עד כי אתם עשויים לשכוח היכן אתם, איך הגעתם לשם ומה עושים עכשיו. המלצה שלנו: פשוט תישארו שם, זה לא שמחכה לכם משהו יותר טוב בחוץ.
דרך יפו 7 תל אביב

7. ביקור ירוק בגן הבוטני

אחד הסודות הכבר לא כל כך סודיים של דרום תל אביב הוא פארק החורשות הנהדר, ואחד הסודות הכבר לא כל כך סודיים של פארק החורשות הוא הגן הבוטני שמסתתר בפאתי הפארק, פיסת טבע קסומה שאפשר לבלות בה בנועם ובשקט כמה שעות טובות וגם ללמוד לא מעט על החי והצומח בתל אביב. ובעיקר: מפלט מדהים לנפש ומתחרה בכיר על תואר המקום הכי רגוע בעיר.

8.תצפית במצפה על תל אביב

בחלק המזרחי של אוניברסיטת תל אביב, אי שם ברחוב ג׳ורג וויז, תמצאו תצפית מרגיעה, שלווה ושקטה שמשקיפה על נוף גוש דן כולו. התצפית מצוידת בספסלים, ויש שם רוח קרירה וחיונית, כך שבזמן ישיבה במקום אתם עלולים לחשוב שיום אחד פשוט הכל יהיה בסדר, כי גם זה חייב לקרות מתישהו. כדי להגיע רק צריך לכתוב "מצפה על תל אביב" בווייז, לקחת נשימה עמוקה ולהקיש שלוש פעמים בעקבים.

9. לנשום תרבות בכיכר ביאליק

כיכר ביאליק כל כך יפה, והחיבור בין בתי התרבות שמקיפים אותה – מוזיאון העיר, בית ראובן, בית ביאליק, בית ליבלינג ו"פליציה – אמנות הצליל" – כל כך מוצלח והרמוני, שההגעה אליה היא באמת כמו גיחה אל מציאות מקבילה שבה תרבות ואסתטיקה הם הדברים החשובים ביותר בעולם, ויש שהות להביט ולהקשיב ולקרוא. המלצה שלנו: תבחרו לכם איזו תערוכה או שתיים או שלוש, אל תצאו מהכיכר כל היום, ובסיומו תחושו על סף נירוונה. אחר כך תצאו לכיוון אלנבי והתחושה תתפוגג.

10. לשבת לבד מול הים

זאת הדרך הבדוקה להשיג שלוות נפש מאז שחר האנושות. רק שלא יבוא גל גדול.

11. ללמוד SAP ולהביט על העיר מהים

הים הוא כאמור ספק הרוגע הגדול ביותר במזרח התיכון ואולי בעולם כולו, אבל לפעמים החוף סואן וצפוף ומוכה פוצ'יוולי ואי אפשר להירגע בו באמת. הפתרון הוא כמובן להימלט אל תוך הים עם גלשן סאפ, יש מלא קורסים והאנדורפינים יעשו לכם רק טוב, ואחרי שחתרתם באופן בלתי נלאה מספיק זמן תוכלו להתיישב על הגלשן ולהביט מרחוק על העיר שנפרשת ומשתרעת מעבר לחופים. אומרים שזה שם דברים בפרופורציות, אבל זה דבר מאוד מעצבן להגיד ואנחנו באנו להירגע.

12. לשתות משהו מתחת לאדמה בשרונה

בכניסה ל-Okoko ישאלו אתכם איך קמתם היום, ונטורופתית תציע לכם את המזון והמשקה שייטיבו עם הגוף הספציפי שלכם, והכל מחומרי גלם טבעיים וטריים שנטחנים במקום (כולל דברים כמו קורדיספס, פסיליום וחגבים מיובשים). יש כאן שייקים שעשו אותנו בריאים רק מלקרוא את המרכיבים שלהם, אבל השיחוק האמיתי הוא הלוקיישן התת-קרקעי שמרגיש כמו מערה עוטפת ומחבקת ומנתק לרגע מתלאות המציאות. צ'יל.
דוד אלעזר 14 תל אביב

13. לברוח אל שוברי הגלים

לפעמים צריך לברוח רגע הכי רחוק שאפשר כדי להירגע, להסדיר נשימה ולעבד את הרגשות. והכי רחוק שאפשר בתל אביב זה רק אל תוך הים. אחד ממנהגי החופים האהובים בעיר הוא השחייה אל שוברי הגלים, לפעמים אפילו עם צידנית פיקניק חסינה למים, והישיבה עליהם עם הגב לעיר ועם הפנים אל הכחול הגדול. קפיצה קטנה ואתם בקפריסין. גם שם רגוע.

14. לאכול מלבי במקום הכי צ'יל

פעם קראו לו "מתחם התחנה" והוא היה כושל ביותר, עכשיו קוראים לו "פארק התחנה" והוא הולך ומשתפר כמעין המשך של פארק המסילה המוצלח, ויש בו את הכנאפה כעכ של פרח רסלאן ואת בית הקלייה של קפה נחת ואת קפה ויילנד הנאה, אבל המקום הכי צ'יל בכל האזור הוא "הקרון", הלוא הוא קרון הרכבת של המלביה, שורה ראשונה לבריזה מהים. מלבי, בירה, שש בש והרבה ספייס זה לפעמים כל מה שצריך כדי להגיע לנירוונה.

• הבועה
• ❤ תל אביב
• שקט נפשי
• R2M
• הרצל 16
• R48
• הגן הבוטני

>> ישי בן משה הוא שחקן תיאטרון עם רזומה מפואר שכולל הצגות בהבימה, הקאמרי, החאן, האופרה הישראלית ועוד (אם אתם דבוקים לטלוויזיה אז אולי ראיתם אותו בעונה השנייה של "פמת"א" בכאן 11), ובימים אלה הוא מככב בתפקיד כפול בהצגה החדשה "פאקינג מן", עיבוד עכשווי לקלאסיקה "המעגל" מאת ארתור שניצלר שנכתב על ידי המחזאי האמריקאי זוכה פרס הטוני, ג'ו דיפייטרו, ועולה כעת בבכורה ישראלית בתיאטרון המשולש. דווקא עכשיו בתקופה פוליטית סוערת שבה מתגברות המגמות השמרניות בארץ ובעולם וההקצנה הדתית-פוליטית – המחזה מציג התבוננות מקורית, נועזת ועמוקה בחיי המין של גברים הומואים בעיר הגדולה בחיפושם אחר שייכות ועומק רגשי. הפרמיירה תתקיים בשבוע הבא במרכז הגאה (רביעי 23.7)וכל הפרטים כאן.

1. הפסל "יסוד" // שדרות רוטשילד

אני אוהב את הנסתרות שלו. אתה חולף על פניו בלי לשים לב, כאילו הוא שקוע בתוך האדמה, חבוי מעין. מי שמרשה לעצמו לעצור ולהתבונן מגלה תפיסה תלת-ממדית מורכבת שמאלצת אותך להסתכל פנימה והחוצה בו-זמנית. בעיניי, זה פסל שדורש ממך לא רק ראייה אלא מחשבה. בתוך היומיום הרועש של העיר, טוב שיש משהו שמזמין להתעכב, להטיל ספק, ולתהות מה נמצא מתחת לפני השטח. בתוך תל אביב שכל הזמן בונה, רצה קדימה, מתחדשת, יש משמעות עמוקה לנוכחות של פסל שמונח מתחת לפני האדמה. הוא מזכיר שהעיר לא מורכבת רק מקומות בילוי, מבנים גבוהים ורעש מתמיד, אלא גם מהיסודות הסמויים שלה.

2. הגן הבוטני

עוד מקום נסתר, פנינה ירוקה שלא הרבה מכירים בדרום תל אביב המפוייחת. אתה הולך בתוך הסביבה העירונית הכי לא ירוקה שיש, ואז פתאום נפתח שביל ואתה מוצא את עצמך בתוך טבע. יש שם אגמים קטנים, עצים ממינים שונים, פינות ישיבה שלא הרבה יודעים שהן שם, וסוגי ציפורים שמזכירים לך שהטבע לא נעלם, רק צריך לתת לו מקום. הגן הזה לא עושה רעש. הוא לא "טרנדי", אין בו שיווק או אירועים (הערת המערכת: אממממ…), ובדיוק בגלל זה הוא כל כך יחודי. הוא רגע של שקט. נשימה אמיתית. בתוך דרום תל אביב של היום, צפופה ומאובקת, הגן הבוטני הוא מעין תזכורת למה עוד אפשר לשמר, ואיך טבע יכול להתקיים גם בלב העיר.
לבון 6/הרצל 155 תל אביב

3. עלמה ביץ'

חוף שהוא גבול בין תל אביב ליפו, ובדיוק בגלל זה יש בו משהו אחר. הוא קצת פחות מסודר, קצת פחות מתוכנן וזה כל היופי. אני אוהב את הפראיות שבו. קהילה מעורבת של אנשים יפים שבאים לתפוס קצת שמש, רגע של שקט, להישטף מהחום או מהיום שהיה. הוא גובל ביפו ומשהו באופי שלו מרגיש גם יפואי וגם תל אביבי. מגוון, משוחרר, לא מתאמץ. אפשר להביא לשם כלבים וזה תמיד מוסיף לחוויה. כולם שם לאותה מטרה, לתפוס רגע שקט, לראות קצת ים, להתאוורר. זה מקום שהוא גם פונקציונלי וגם נעים לרבוץ, לשחות, לשבת עם חברים, או להיות רגע לבד.

4. קולנוע לב

אני מאוד אוהב ללכת לקולנוע, חוויה שקצת הולכת ונעלמת בעידן הסטרימינג. קולנוע לב הוא מהבודדים שנשארו, ושומר על חוויית צפייה איכותית וקרובה. אני אוהב שזה מקום שמתייחס לקולנוע כאל אמנות ולא רק כאל מוצר. האפשרות לתפוס הצגה יומית, לצלול לסרט באמצע היום, לצאת עם מבט אחר על המציאות, בלי רעש או גימיקים. פשוט מסך, חושך וקהל שבא באמת לראות.
דיזנגוף סנטר תל אביב

5. המרכז הגאה

המרכז הגאה המחודש הוא מרחב עירוני חשוב. לתרבות, ליצירה ולפעילות קהילתית. מעבר לזה שהוא משופץ ונעים הוא גם מתפקד כחלל עבודה, חזרות, מפגש, הצגות, ומשמש פלטפורמה חשובה לתוכן להט"בי בעיר. המיקום שלו בתוך גן מאיר יוצר שילוב מיוחד, ירוק, פתוח, עם בית קפה פעיל שמחבר בין קהילה לקהל מזדמן. בקרוב תעלה שם ההצגה שאני משתתף בה, "פאקינג מן", בבימוי רום רזניק וקאסט מוכשר בהפקת תיאטרון המשולש. מרגש אותי לחזור ולהציג במרכז אחרי שכבר הופעתי בו לא מעט כשעוד היה במבנה הישן.
טשרניחובסקי 22א' תל אביב (גן מאיר)

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

כל אתרי הבנייה שפזורים בתל אביב. הרגשה שכל העיר הפכה לאתר אחד גדול. לא משנה באיזו שכונה אתה, תמיד יש רעש של קידוחים, מדרכה שחסומה או כביש שנסגר פתאום בלי אזהרה. כל יום קם פרוייקט חדש והניווט בעיר הופך לבלתי אפשרי לפעמים. תמ"א, פינוי-בינוי, רכבת קלה, עבודות תשתית… אתר בנייה שלא נגמר. העומסים הופכים לבלתי נסבלים, התחבורה ציבורית נתקעת והולכי הרגל נדחקים לשוליים. ברור שצריך לפתח, לבנות ולחדש, אבל נדמה שתל אביב בולעת את עצמה, בלי מחשבה על הקצב שבו התושבים אמורים להמשיך לחיות כאן.

השאלון:

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
במהלך המלחמה סיימתי את"פלטפורמה" של מישל וולבק. אני מאוד אוהב לקרוא, אבל בגלל עומס החיים לא סיימתי אותו והנחתי אותו בצד. דווקא בזמן המלחמה, בזמן של חרדה, שיתוק ואי-ודאות, חזרתי לסיים אותו. וולבק כותב על עולם שמאבד קשר, בין בני אדם, בין עמים, בין תרבות למסחר, ובתוך כל זה מציע רגעים מפתיעים של אנושיות. הספר מתרחש בעולם שנע בין ציניות לאובדן ומתוך זה נולדים רגעים של קרבה, אינטימיות, ואפילו תקווה אנושית. נושאים כמו תיירות, מיניות, בדידות וגלובליזציה מעלים שאלות של זהות, משמעות ורצון בקשר. זה לא ספר אופטימי, אבל הוא כן מזכיר שיש יופי בלהתבונן עמוק, גם בעצמך וגם בעולם. זה ספר שלא מבקש לעודד או לנחם, אבל כן נותן תחושת בהירות מסוימת, כאילו יש מקום שבו מותר לראות את הדברים כמו שהם.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
למטה המאבק להשבת החטופים והחטופות. קשה לעכל שהזמן עובר והם עדיין שם, וזה לא אמור להיות מצב שאפשר להתרגל אליו. זה כבר לא רק מאבק פרטי של משפחות, זה מאבק מוסרי של מדינה שלמה. המטה לא מפסיק להזכיר לנו מה קורה, ואסור לנו לשכוח או להתרגל לעובדה שהם שם, גם כשיש תחושה שהמציאות מנסה לטשטש. הפורום עושה עבודה עקבית, ומעוררת הערכה. מול התקשורת, מול המערכת הפוליטית ומול הציבור. הם מזכירים לכולנו שהמאבק עוד לא נגמר. לא בשבילם, ולא בשבילנו. בעיניי זה אחד הגופים היחידים שמחזיקים בתוקף אנושי פשוט – דרישה ברורה וצודקת להחזיר את כולם הביתה.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אריאל וולף.יוצר שפועל כבר שנים בתל אביב, עם שפה בימתית ייחודית, חזון ברור ואומץ לעבוד מחוץ למיינסטרים בלי להתפשר. הייתה לי הזכות לעבור איתו דרך ולעבוד איתו בכמה פרוייקטים ותמיד הרגשתי שהוא מזמין אותך לא רק לשחק אלא לחשוב, להתנסות ולקחת סיכונים. במהלך אחת ההפקות שעשינו, הכרתי את רום רזניק, שהיה אז עוזר במאי, והיום אני משחק בהצגה שהוא מביים, "פאקינג מן" בתיאטרון המשולש. ההיכרות ההיא הייתה התחלה של המשך טבעי. מישהו צעיר, מוכשר, שמביא איתו קול אמיץ וחזון משלו. רום, יחד עם יובל קורן ונמרוד דנישמן, מובילים את תיאטרון המשולש עם קול עצמאי חי, שנולד מתוך ההווה אבל יודע בדיוק מה הוא רוצה להגיד.

מה יהיה?
קודם כל, שהחטופים יחזרו. זו נקודת ההתחלה לפני כל שיחה על הלאה. ולסיים את המלחמה. מעבר לזה, קשה לדעת. וגם קשה להאמין למי שאומר שכן. אחרי זה לאט לאט אולי נוכל גם להתחיל לחשוב איך מחברים מחדש את מה שהתפרק כאן. אמון, תקווה… ובין לבין, להמשיך ליצור. לא מתוך בריחה, אלא מתוך עקשנות לחיות.

• העיר שלי
• תיאטרון המשולש
• המרכז הגאה
• קולנוע לב
• עלמה ביץ'
• הגן הבוטני
• מיכה אולמן
• שדרות רוטשילד

כמו שיודע כל מי שעוקב באופן קבוע אחר המדור "העיר שלי", אחד הספוטים הסודיים הלא-באמת-סודיים הכי אהובים על התל אביבים הוא הגן הבוטני, הידוע פחות בשמו החדש "גני הטבע", שממוקם בשכונת אבו-כביר, ומטרתו היא שימור הטבע העירוני האופייני לעיר תל אביב-יפו ולמישור החוף. הוא שקט, הוא ירוק. הוא נחבא מהעין והוא מתחנן שיעשו איתו משהו. אז הנה, עושים.

בשקט בשקט, לאורך החודשיים האחרונים, התגבשה בגני הטבע מסורת קיצית חדשה בשיתוף עיריית תל אביב-יפו שמפעילה אותם באמצעות חברת גני יהושע: מדי רביעי בשעות הערב מתייצבים במקום אנשי אוטו יין עם בר היין הנייד שלהם, מוזיקאים מכל הז'אנרים מתייצבי להופיע ולהרים, דוכן אוכל כדי שלא תשתו על בטן ריקה, וגם פופים, מחצלות ופינות ישיבה להשלמת אווירת הצ'יל.

זה נשמע מושלם למדי גם ואולי בעיקר לתושבי קריית שלום, נווה עופר ושכונת שפירא הסמוכות, שאפשרויות בילוי הערב שלהם ליד הבית מצומצמות במיוחד, אבל בשביל ערב בגן הבוטני היינו מגיעים גם מהצד השני של העיר.

>> נפתחנו: המקומות הכי טובים בתל אביב לפתיחת שולחן נאה
>> בעזרת השף: פסטיבל האוכל של נמל תל אביב בכל זאת יוצא לדרך

היין והאוכל באירוע בתשלום, מן הסתם, אך במחירים שווים לכל כיס (החל מ-32 ₪ לכוס יין, ובקבוק יין החל מ-125 ₪), והכניסה עצמה חופשית בהרשמה מראש אך בלעדית למחזיקי ומחזיקות דיגיתל מגיל 18 ומעלה. ברביעי הקרוב (16.7) תוכלו ליהנות שם מאוד עם הדי.ג'ייאית העולה דאנדי מגן בערב של האוס, דיסקו וסול; בשבוע שאחריו יתקיים במקום ערב שכולו בלוז אנד Booze, ואילו ב-30.7 יחגגו שם ערב של חגיגה יוונית עם הדר לייגר ודי.ג'יי טל משאל. עכשיו רק שיתנו לזה להמשיך גם באוגוסט והסתדרנו.
>> יין בטבע, סדרת אירועים בגני הטבע, רביעי 23:00-19:00, לבון 6/הרצל 155 תל אביב.פרטים והרשמה מראש כאן

• אוכלים שותים
• הגן הבוטני
• אוטו יין
• עיריית תל אביב