הרבה זמן לא היו לנו חדשות טובות בתחום התרבות, ובאמת שמגיעות לתחום הזה חדשות טובות, והנה הן באות: עיריית תל אביב-יפו והמון ווליום מציגות פסטיבל חדש, שאפתני וגרנדיוזי, אולי אפילו פורץ דרך, בארבעה ימים של חגיגה רב תרבותית ורב תחומית של מוזיקה ואמנות בניהולו האמנותי של שלומי שבן, וכל זה בלב של לב תל אביב. סמנו ביומנים ובטלו פגישות: 8.11-5.11, זה יוצא רביעי עד שבת,אולי כדאי שקודם תרכשו כרטיסואחר כך תמשיכו לקרוא.

ובכן, לפסטיבל החדש קוראים פסטיבל תל אביב, וכותרת המשנה שלו היא "מוזיקה. אמנות. עיר", כי לפסטיבלים צריכה להיות כותרת משנה. יותר מ-120 אמנים, אמניות, יוצרים ויוצרות יופיעו במהלכו וייקחו חלק ב-40 מופעים שונים, רובם מופעים מיוחדים לפסטיבל, מופעי מחווה חד פעמיים, הפקות בכורות וטרום בכורות לצד שיתופי פעולה ייחודיים שנוצרו במיוחד עבורו.

מופעי הפסטיבל יתקיימו במוקדי תרבות מרכזיים בעיר: מוזיאון תל אביב לאמנות (באולמות, בגלריות ובמרחבים הפתוחים), היכל התרבות תל אביב (בו יערך מופע הפתיחה) ובארבי נמל יפו (בו יערך מופע הנעילה). מלבד רכישת כרטיס להופעות באולמות המוזיאון, ניתן יהיה לרכוש "כרטיס טיול" שיקנה לרוכשים טיול אמנותי ותרבותי רב-ז׳אנרי בין הגלריות ומרחבי המוזיאון השונים בהם יהיו מופעים ומיצגים מיוחדים לפסטיבל (ורוכשי הכרטיסים לאולמות יוכלו לקבל "כרטיס טיול" ללא תשלום נוסף). מדי ערב יתקיימו ברחבת המוזיאון והמשכן מופעים פתוחים לקהל הרחב (מותנה בתנאי מזג האוויר).

מזל טוב נשמה. "כמו צמח בר", עטיפת האלבום

במופע הפתיחה, "כמו צמח בר" במלאת 50 שנה לאלבום של חוה אלברשטיין, יופיעו בהיכל התרבות אסתר רדא, אפרת גוש, דורון טלמון, דנה ברגר, ואלרי חמאתי, מאיה בלזיצמן, מירי מסיקה , מקהלת בת-קול בניצוח ענת מורג, נטע ברזילי, נינט טייב, סי היימן, עלמה זק, רונה קינן ושי המבר; במופע הנעילה בבארבי תחגוג זהבה בן יום הולדת ותארח את דודו טסה. ביניהם, לאורך ארבעה ימים, יעלו עוד עשרות מופעים מסקרנים שעין אדם טרם שזפה, בתוכניה המגוונת ואף מסחררת שרקח שלומי שבן כמנהל האמנותי של הפסטיבל.

"אני מקווה שהפסטיבל יטעין את כל מי שיבקר בו בהשראה, בתקווה וברצון ליצור דברים יפים וחדשים", אמר שבן בהודעה לתקשורת. "ניסינו לזקק שלושה עקרונות מרכזיים: הראשון – מנעד מוזיקלי רחב, מהניסיוני ועד הזרם המרכזי באותה נשימה; השני – רוב מוחלט של הפקות מקור, בכורות, טרום-בכורות, ניסויי כלים והצצות ראשונות; והשלישי – עקרון שאני מקווה לפתח עם השנים – מפגשים בין מדיומים וסיעורי מוחות ולבבות אמנותיים.על הפסטיבל גילתה לי שוב, כמה אומנים יוצאי דופן חיים ויוצרים, בתל- אביב-יפו ובמדינת ישראל".

בעיריית תל אביב-יפו החליטו להשקיעבפסטיבל הייחודי כבמה מרכזית ליצירה המוזיקלית והאמנותית העכשווית בישראל, ברוח ערכי החופש המייצגים את תל אביב ובתמהיל עשיר של שילובים מוזיקליים ומפגשים ייחודיים שנעים בין קלאסיקה לחדשנות ומשקפים את הרב-תרבותיות של העיר.
>> פסטיבל תל אביב, רביעי-שבת 8.11-5.11, מוזיאון תל אביב לאמנות.כרטיסים והטבות למחזיקי ומחזיקות דיגיתל כאן

אבל רגע, אל תלכו, הנה הליינאפ:

מופעי מחווה חגיגיים:
>> מופע הפתיחה "כמו צמח בר",שרות חוה אלברשטיין, 50 שנה לאלבום "כמו צמח בר" //בהשתתפות:אסתר רדא , אפרת גוש, דורון טלמון, דנה ברגר, ואלרי חמאתי, מאיה בלזיצמן, מירי מסיקה , מקהלת בת-קול בניצוח ענת מורג, נטע ברזילי, נינט טייב, סי היימן, עלמה זק, רונה קינן ושי המבר.

>> לירון עמרם ואורי בראונר כנורות ב"צלילי תימן",מופע מחווה לגדול משוררי תימן אהרון עמרם ז"ל //אורחים:יהודה קיסר, רביד כחלני ותאיר חיים.

הופעות מיוחדות לפסטיבל:
שלומי שבן והפסנתר עם אורח מיוחד
שולי רנד, אירוע מתגלגל, מופע מוזיקלי תיאטרלי
KEREN ANN, LIVE
הילה רוחSTRINGSאורח מיוחד

מוּרה, מופע איחוד חד פעמי לרגל עשור לאלבום,אלון לוטרינגר, עומר קליין ושחר ברבש
עלמה גוב, שירים של אחרים עם חברים אהובים:ניר כנען, מיקה טל, דניאל יצחקי ויובל גוב.
רומי קופלמן ואנסמבל גלאס מנגנים מינימל קומפקט, אורח:סמי בירנבך
שאיי "פסנתר, כינור ושאיי", אומנות מודרנית שברה לי את הלב
שיעור גאגא בהנחיית אוהד נהרין, פסנתר: שלומי שבן

נקמת הטרקטורמארחים אתעמרי סמדר
הקרנף על הבמה, פודקאסט לייב מוזיקלי עםיואב רבינוביץ׳ ובניהולו המוזיקלי של נדב הולנדר. בימוי: יונתן בלומנפלד
אלון עדר"קסיו זעם" עשור לאלבום
מופע נעילה: זהבה בןחוגגת יום הולדת בבארבי, אורח מיוחד:דודו טסה.

מופעי בכורה:
ג'ימבו ג'יי "ג'ימבו ג'אז"
אפרת בן צורבמופע השקת אלבום חדש "אילה",אורח: יהלי סובול.
הטריו של אסף תלמודי, בכורה לאלבום The smoke detector’s lullaby
נועם ענבר והסופרגרופ , "איה רוחי", בכורה לאלבום החדש

מופעי טרום בכורה:

נעם רותם"אופק רחוק"
דאנה איבגימארחת אתנינט טייב, לקראת אלבום חדש
אהד פישוף"כִּישוּף וגננוּת", בכורה לקראת אלבום חדש

מופע לילדים:
סולני תל אביבוברק טלמציגים:פטר והזאב עם עוזי נבון

"כרטיס טיול":

הכניסה לגלריות ומרחבי המוזיאון השונים במסגרת "כרטיס טיול" יהיו על בסיס מקום פנוי – מספר המקומות מוגבל
Garden City Movement,Hybrid Set
עטר מיינר
Daskal, live electronic set
גלעד כהנא"חתירה אל ההווה"
יובל מנדלסון"אזרחות טובה, בקטנה"
GESHEM ואנסמבל מיתר במחווה לWarp records
רות פתיר/ארץ אם, מופע מיוח
נטע וינרבמופע של אמנות רב-תחומית ומוזיקה חיה
"אחד על אחד", אירוע חד פעמי של אמן אחד מול צופה אחד מהקהל. בהשתתפות:יבגניה דודינה,אמן בהפתעהועוד.
אסף ליברמן"דבר לקיר", גלריה ישראלית הופכת למרחב פתוח לדיאלוג בהנחייתאסף ליברמן, ובהשתתפות אנשי אקטואליה ותרבות, ביניהם:גורי אלפי וגלית חוגי, מנדי גרוזמן וישראל כהן, נדב העצני.
Both sides תם אורן ויובל כהן,תרגיל בהקשבה
Both sides עדי קיסר וגיא מינטוס,תרגיל בהקשבה
Both sides עידית מינצר ושי חזן,תרגיל בהקשבה
מקהלת בת-קול בניצוח ענת מורג. פסנתרנית: אפרת לוי
תקלוטעם שרון קנטור
תקלוטעם סמי בירנבך
Natalie WambaLive dj set

• ❤ תרבות
• מוזיקה ישראלית
• שלומי שבן
• עיריית תל אביב
• המון ווליום
• מוזיאון תל אביב
• היכל התרבות
• בארבי

• Facebook
• Twitter
• Email

הצמד המקסיקני Lorelle Meets The Obsolete (אלברטו גונזלס ולורנה קווינטנילה), יגיע להופעה אחת בישראל שתתקיים ב־4 באוקטובר באוזןבר תל אביב. המופעים הפותחים יהיו של Screens 4 Eyes ו־The Aprons. הערב הינו חלק בסדרת ערבי הקונספט TEL AVIV SHOEGAZERS ועל ההפקה אחראית המון ווליום שהביאה לארץ את Wire ו-The Jesus and Mary Chain, Mojave3,מארק קוזלק,בארדו פונדועוד.

הצמד המקסיקני מחשיב את רוברט סמית' (הקיור), סוניק בום (מלהקת ספייסמן 3), ודיוויד לינץ' להשפעותיו הגדולות ביותר ומשלב פסיכדליה, עם גאראז' וקראוט-רוק. הוא תואר במגזין האנגלי הנחשב Drowned In Sound כשילוב בין ה Kills, ל־Neu!, או לחלופין מה שהיה קורה אילו ה־White Stripes היו מושפעים יותר מ־Spacemen 3.

אלבומם האחרון – "Balance", שיצא בלייבל האנגלי הנחשב Sonic Cathedral ובלייבל Captcha זכה לתשבחות רבות, והנרי רולינס אף אמר עליו: "האלבום מהווה איזון בין צלילות לפאזז, ניואנסים, ואגרסיות. המיקס המדהים של האלבום מבליט את כל מרכיבי השירים באופן מושלם. זה לא נשמע כמו שום דבר ששמעתי קודם".

• מוזיקה
• המון ווליום
• פסיכדליה
• יעל מרגלית
• גראז'
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

כבר כמה חודשים שלאון בנדרסקי, המוכר יותר בכינוי “קוקה", הולך לעבודה בחשש שהוא עלול לסיים את היום בבית החולים. לכן הוא לא היה מופתע כאשר שלושה אנשים תקפו אותו באמצעות מוטות ברזל לפני כשלושה שבועות. לדבריו, השלושה ניגשו אליו באמצע רחוב קינג ג'ורג' בצהריים והכו אותו מול העוברים והשבים. את תמונת צווארו הפצוע שיתף בפייסבוק, בפוסט שזכה ללא מעט שיתופים. “הגעתי למצב שכל אופנוע שעובר לידי הלב שלי קופץ", הוא אומר, “אבל חייבים להביא כסף הביתה".

קוקה מתפרנס כבר כמה שנים מתליית מודעות של הופעות ואירועים ברחבי העיר. אך הקלטות שהגיעו לידי Time Out מתעדות שמונה שיחות טלפון שונות, שבהן נשמעים איומים מפני מה שעתיד לקרות לו אם ימשיך בעבודתו. ב־14 באפריל, כשבוע לפני התקיפה בקינג ג'ורג', נזרק על ראשו חפץ מתכתי כבד ברחוב פינסקר. הוא חושש שבפעם הבאה זו עלולה להיות דקירה.

בעיני התל אביבי ההדיוט שמעולם לא היה חבר בהרכב מוזיקלי (בידיעה שאין בנמצא הרבה כאלה), הפלקטים התלויים בעיר נתפסים עדיין כשריד תמים מתקופות שבהן לא היו איוונטים בפייסבוק. בפועל, מאחורי הכרזות הצהובות־שחורות מסתתר תחום פרוץ המתנהל בכוחנות. זה כמה שנים שהתחום נשלט על ידי חברת “השמנים" – המנוהלת על ידי האחים אלי, עמי וחיליק צ'יקורל. השלושה עובדים עם מפיקים גדולים כגון שוקי וייס והמון ווליום. אל מול השמנים שרדו ברחוב התל אביבי רק שני מתחרים בולטים: קוקה ואיציק מקייס, שטוען כי הותקף בעצמו בינואר האחרון. האחרים, כפי שעולה מכמה עדויות שנאספו במערכת, נאלצו להתרחק מהרחוב או לעזוב את השוק מחשש לאלימות. קוקה, מקייס ואחרים טוענים כי השמנים הם אלו שמאיימים על חייהם. לטענת קוקה, הגברים שתקפו אותו ברחוב קינג ג'ורג' נשלחו מטעמם.

האזינו לאיומים שהוקלטו על ידי קוקה:

“אמרו לי שקוקה גמור"

שוק הפוסטרים בעייתי מטבעו. לצד הדבקה פיראטית על גדרות של אתרי בנייה, ניצבים בעיר גם כ־300 לוחות מודעות חוקיים המזמנים תחרות קשה. במרוצת השנים התקבעה בתחום אתיקת עבודה מלוכלכת למדי: זריקה של פוסטרים מתחרים או תליית פוסטרים על המתחרים. בדיקה שערכנו בעקבות האשמות נגדיות מצד השמנים העלתה כי שני יחצנים עצמאיים חשו מאוימים גם מצדו של קוקה, משום שתלו פוסטרים על לוחות המודעות.

קוקה טוען כי בתחילה איימו עליו השמנים מילולית. “אני לא הראשון שהשמנים מאיימים עליו, אני אולי הראשון שלא פחד מהאיומים ולכן הם התחילו לעבור לשלב של האלימות", אומר קוקה. “כל התהליך היה הדרגתי. בהתחלה הם השתמשו באפליקציית בליינדספוט כדי לכתוב כל מיני איומים בשמי ללקוחות שלהם. אחרי זה הם איימו שהם יאשפזו אותי, ידקרו אותי או ישברו לי את הידיים והרגליים. בתקיפה הראשונה שחוויתי בפינסקר הייתי בהלם. לא ידעתי מאיפה זה בא".

“אני מכיר את עמי צ'יקורל בערך עשר שנים", מוסיף מקייס, המתחרה השלישי בשוק, וטוען כי צ'יקורל מחזיק ברכבו מוט ברזל “למקרה שמישהו יפריע לעסקים שלו". “הוא אמר לי שקוקה גמור", טוען מקייס. “אחרי קוקה, אני הבא בתור. בינואר האחרון הבן אדם רץ אליי עם מוט ברזל ברוטשילד. המזל הוא שהצלחתי להגן על הפנים עם היד וזה הסתכם בחתך. מיד אחרי זה הגשתי תלונה במשטרה, כולל תמונות שמתעדות את מה שקרה לי. הם הוציאו לו צו הרחקה ממני לשבוע, אבל לא מעצר, לא תנאי, לא משפט. כלום".

העדויות הללו, מפיהם של בעלי אינטרס ברורים בשוק, נתמכות על ידי סיפורים של עדי ראייה שביקשו שלא להיחשף בשמם. “אני מכיר את השמנים המון שנים, ומאז שאני מכיר אותם הם מאיימים על כל אדם אפשרי", סיפר אחד מהם. “כשהיה בא מוזיקאי שרצה לפרסם את המופע שלו בלי לשלם להם כסף, הם היו מאתרים אותו ומאיימים עליו. הייתה להם אלה צמודה בתוך האוטו, וככה הם היו מסתובבים. הם היו מתגאים בזה שהם שולטים בעיר. הכל היה קביל כדי להרוויח בלעדיות".

“החוקרים איבדו את הראיה"

התלונה הראשונה שהגיש קוקה הייתה למשטרת השכונות בכפר שלם בעקבות האיומים שנשלחו לו לטלפון. כעבור חודש קיבל הודעה בדואר שלפיה התיק נסגר. לאחר התקיפה הראשונה ניסה את משטרת דיזנגוף, שם הובטח לו כי יטפלו בעניין – אך הוא הותקף שנית לפני שמשהו קרה.

“הבאתי לחוקרים דיסק און קי עם הקלטות של השיחות והם איבדו אותו", הוא טוען. “הם העבירו אותי מחוקר לחוקר כי אף אחד לא רצה לטפל בעניין. אמרתי לחוקר שאני בטוח מי תקף אותי, אבל הוא התעקש שלא אתערב ושהוא יעשה את העבודה שלו. הם נתנו לשמנים צו הרחקה ממני שתקף עד לסוף החודש, אבל אני מנסה להסביר לשוטרים שהשמנים שולחים לי אנשים אחרים מטעמם, ולכן זה בכלל לא משנה. התחושה הכללית היא שהמשטרה עושה לי טובה שהיא מטפלת בתיק הזה".

מור וליקסון (FlyFlyer), שעוסק בתחום הפוסטרים משנת 2006, מכיר את הטענות על השמנים מקרוב. ״כל עוד הייתי קטן, אלי צ׳יקורל היה נחמד אליי״, מספר וליקסון. ״אבל כשהתחלתי לגדול הרבה מהלקוחות שלהם זלגו אליי ותוך שלוש שנים הפכתי לחזק מאוד בשוק. אז התחילו תלישות, קללות, נאצות על אשתי ועל הילדים שלי. הפכו לעובדים שלי את הטוסטוס. פינצ׳רו לי את הגלגלים שלוש פעמים. קוקה לקח חלק בעצמם באלימות המילולית, אבל אני לא מאשים אותו. הוא לא בנאדם רע. הוא עבר שטיפת מוח.

"גם הקו הזה נחצה בשנת 2014, אז האלימות המילולית עברה גם לאלימות פיזית. פשוט הפציצו אותי במכות. לא יכולנו לספוג את האלימות הזאת והרווחיות של העסק ירדה ב־90 אחוז. נאלצתי לפטר שישה עובדים. היום אני ממשיך לעבוד בדרכים רחוקות יותר מהרחוב. יש לי עסק בולט לתליית פוסטרים וגלויות בבתי קפה וחללים פנימיים, ובכל מה שנוגע לתליית פוסטרים ברחוב אני משתמש באנשים אחרים״.

״חשוב לי לציין שהמצב הנוכחי, שבו התחום לא מוסדר, מעודד את האלימות הזאת", הוא מסכם. "קראתי לעירייה להסדיר את התחום, שיהיה זכיין שלה שיעסוק בזה. התגובה שלהם הייתה שזה לא כלכלי. אני ועובדים שלי הגשנו מספר תלונות למשטרה נגד השמנים. הן תמיד טופלו על ידי אותם חוקרים ותמיד התיקים נסגרו בלי שעושים כלום. יש למשטרה סרטון שבו אחד האחים מאיים עליי בסכין, והם לא עשו איתו כלום. יום אחד נכנסתי למשטרה עם חולצה קרועה והתגובה שלהם הייתה ׳הו, הנה שוב זה מהפוסטרים׳״.

בתגובה לטענות שעלו בכתבה נגדו ונגד החברה שהוא ואחיו מנהלים, מסר אלי צ'יקורל בתגובה:“הבן אדם שבעניינו אנחנו עוסקים מחרחר ריב. הוא שלח איומים למפיקים והטריד אותם טלפונית. אני מכיר מספר אנשים שספגו ממנו איומים בעצמם. הוא היה בשימוע בעירייה על לכלוך שהוא עושה בעיר. חזיתי בכמה מקרים שבהם הוא קילל וירק על אנשים מבוגרים. אני מכחיש את הטענות על אלימות בכל תוקף ומתכוון להגיש נגדו תביעת דיבה. 15 שנה אנחנו בשוק ולא לחינם כל התעשייה עובדת איתנו. אם הייתי בן אדם כזה, לקוחות לא היו באים אליי. אני אמנם בוטה, אבל הלקוחות שלי יודעים שהם יקבלו הגינות ויושר".

תגובת לאון בנדרסקי, “קוקה", לטענות נגדו:“האיומים שנשלחו טלפונית למפיקים נשלחו בשמי ולא על ידי, ואני אשמח מאוד אם המשטרה תעמיק בחקירה ותוכל לגלות את זה בעצמה. זה תחום מלוכלך, והרבה פעמים שיווקתי את עצמי באגרסיביות, אבל אף פעם לא איימתי או השתמשתי באלימות. מובן שהטענות על כך שירקתי על אנשים מבוגרים מופרכות ואפילו מפגרות. אני לא בחור זהב, אבל משתדל לעשות מה שאני יכול, וכל התגובות לפוסט שפרסמתי יעידו על כך. התחום הזה מלוכלך. זאת הצורה שבה הוא עובד. אני מודה שהייתי כותב על פוסטרים של וליקסון, אבל מעולם לא הרמתי עליו יד או איימתי שאעשה משהו למשפחה שלו".

מעיריית תל אביב-יפו נמסר:"ברחבי העיר פזורים כ-350 לוחות מודעות מרובעים המיועדים לשימוש הציבור ואשר נותנים מענה לכל מי שמבקש לתלות מודעה ומסייעים לשמור על ניקיון העיר. במקומות בהם נדרש אישור העירייה לתליית שילוט נאכף הדבר בקפידה".

מהמשטרה נמסר בתגובהכי "הנושא נמצא בחקירה". אנחנו מבטיחים לעדכן אתכם כשהם יסיימו מתישהו.

• פלאיירים
• מור וליקסון
• לוחות מודעות
• לאון בנדרסקי
• קוקה
• איציק מקייס
• תליית מודעות
• השמנים
• כרזות
• המון ווליום
• שוקי וייס
• תל אביב: חדשות עירוניות
• תל אביב
• FlyFlyer
• עירוני

• Facebook
• Twitter
• Email

יש להקות מעולות במנצ'סטר ויש בה סצנת מוזיקה טובה אבל יש בה גם המון בולשיט, לדעתו של קרייג דייר, האיש שהקים את להקת The Underground Youth ממנצ'סטר, שתופיע ביום רביעי (18.5) לראשונה בישראל. ההופעה שלהם אמנם תתקיים במועדון קטן יחסית (האוזןבר), אך מול קהל שלא ציפה שיזכה להזדמנות הזאת מבלי להחתים דרכון. ומי שטרם החליט להיות באוזןבר בערב המדובר – כנראה עדיין לא האזין לאלבום המעולה שלהם מ־2011, "Delirium".

"הרבה אנשים נתקעים על ההיסטוריה המוזיקלית של העיר", הוא מסביר. למנצ'סטר יש המון היסטוריה מוזיקלית – מג'וי דיוויז'ן והסמיתס, דרך ימי מאדצ'סטר העליזים של הסטון רוזס ועד לאואזיס, אבל ללהקתו של דייר אין קשר לרוב הצלילים המזוהים עם עיר הולדתה: האנדרגראונד יות' מערבבת שוגייז פסיכדלי עם אווירת פילם נואר וגם השפעות מפתיעות (לז'אנר הזה) של בוב דילן.

"הפעם הראשונה ששקלתי להיות מוזיקאי הייתה כשהאזנתי לראשונה לאלבום 'Bringing It All Back Home' של דילן", מספר דייר. "כתבתי שירה וניגנתי באופן חובבני בגיטרה והבנתי שאני יכול לשלב בין השניים כדי ליצור משהו חדש. זאת הייתה ההתחלה, אבל גם מה שדילן עשה כאמן השפיע עליי בדרך כזו או אחרת. האנדרגראונד יות' בהחלט לא הייתה קיימת לולא ההשפעה שלו עליי".

The Underground Youth החלה כפרויקט DIY אישי של דייר, המתגורר בימים אלה בברלין. תוך כמה שנים של עבודה אינטנסיבית וקצב הוצאת אלבומים מרשים הוא הצליח להפוך את הפרויקט האישי שלו להרכב הופעות שממלא מועדונים קטנים ברחבי אירופה עם שילוב מיוחד של שוגייז, פוסט־Pאנק ופסיכדליה (עד כאן סטנדרטי) ואווירה סינמטית שלקוחה היישר מהקולנוע הצרפתי ומפילם נואר קלאסי. ובנוסף, למיקס הזה מתווספת גם אהבתו הגדולה לבלדות של דילן. נכון, מיליונים הושפעו מבוב דילן לפניו, אך הדבר פחות נפוץ בגזרות השוגייז והפוסט־Pאנק.עם זאת, כפי שדייר ציין כבר בתחילת הכתבה, לא ממש מעניינות אותו מסורת מוזיקליות ומגבלותיהן.

איזה סוג של קולנוע משפיע על היצירה שלך?

"ההשפעה הגדולה ביותר עלי הוא הגל החדש הצרפתי. המוזיקה שלי שואבת רבות גם מקולנוע גרמני חדש ופילם נואר הוליוודי קלאסי. כסטודנט לקולנוע היה לי קל לספוג סגנונות קולנועיים רבים מכל העולם ולתת להם להיות השראה עלי. במובן המוזיקלי, אני חייב רבות לקולנוע ולסרטים ששינו את הדרך בה אני רואה וחושב על דברים".

אמרת בעבר ש־Psycheהוא מונח מאוד גנרי בימינו, לפחות כשם ז'אנר. אם כך, מהי אמנות פסיכדלית עבורך?

"נכון לעכשיו היא שום דבר עבורי, כי המונח משומש באופן כה נרחב עד כי עושה רושם שהוא איבד כל משמעות. אני מעדיף שלא לכלוא אמנות תחת מונח כזה או אחר בשביל שתהיה לה משמעות".

האנדרגראונד יות' פופולרית במיוחד ביוון. איך זה קרה בדיוק?

"צריך רק כמה מעריצים שמעריכים אותך כדי לגרום להופעה להיות שווה את המאמץ, ולמרבה השמחה יש לנו לפחות כמה כאלה בכל מקום שאליו אנחנו מגיעים. עבורי, לנגן מול מאוד מעריצים זה בדיוק אותו הדבר כמו לנגן בפני מעטים – כל עוד כולם נהנים. זה כל מה שחשוב לנו".

קצב העבודה שלך הוא היסטרי. מאז 2008 אתה מוציא כל שנה אלבום או יותר. אין לך אף פעם מחסום כתיבה?

"אף פעם. זה תהליך בלתי נגמר. לא יכול לעצור את זה".

• מוזיקה
• הופעה
• המון ווליום
• שוגייז
• אוזןבר
• the underground youth
• האנדרגראונד יות'
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

לא ברור אם מי שהדביק ל־A Place to Bury Strangers את התואר "הלהקה הכי רועשת בניו יורק" התכוון לזה כמחמאה או כתלונה על אוזניים מדממות. אוליבר אקרמן, מנהיג הלהקה, מקווה שזו האפשרות הראשונה, אבל הוא גם לא באמת יכול לפסול את השנייה. אקרמן (במקצועו מנהל חברה שמייצרת אפקטים לגיטרות, אלא מה) בכל מקרה אומר: "גרעין המוזיקה שלנו הוא הבעה טהורה. כשאתה משחרר את המוזיקה ונותן לה להפוך למשהו כמעט רוחני, זה עובד טוב וזה קורה כשאנחנו מאבדים את השליטה במכוון". משפט קצת היפי מפיו של מלך הווליום של ניו יורק, אבל מהר מאוד הוא אומר גם שהוא אוהב "כשכלי נגינה נשמעים מוזר. כשגיטרה יכולה להפוך למסור חשמלי".

וזה בדיוק העניין עם המוזיקה של APTBS, שתופיע בתל אביב ביום שני הבא: השירים שלהם, על כל מורכבותם הצלילית ועומס הדיסטורשן שבהם, שומרים בסך הכל על מבנים פשוטים למדי, אפילו פופיים (אף שנראה שרק חובבי נויז יקראו לזה "פופי").

למחייתך אתה עובד כבונה פדאלי אפקטים וציוד נגינה. אי פעם יצרת פדאל שנועד ל־APTBS?

"בטח, כל הזמן. יצרתי פדאלים עם אקולייזרים קיצוניים לגמרי ועם אפקט פאז דפוק ממש. כשאני יוצר פדאלים לעצמי, הם יכולים להישמע ממש הרוסים, אבל זה בכוונה. רוב האנשים יעדיפו לא לקנות אותם".

לפני כמה שנים, כשנשאלת מה ההשפעות האמנותיות שלך, בחרת ב־THX, בסם הפסיכדלי הקיצוניDMTובחלבון שנקרא גורם הגדילה העצבי (Nerve Growth Factor). יכול להסביר?

"THX הוא תקן סאונד שמאפשר תיאור ספקטרום צלילי מלא. יש בו צלילים מספיק נמוכים כדי לעטוף את המאזין ולהרעיד לו את החזה. זאת הרגשה שאני אוהב לקבל ממוזיקה, זה מביא לתוכה ממד של חוויה פיזית. הסאונד מורגש לא פחות משהוא נשמע, וזהו כלי נוסף שיכול לעשות דברים לגוף. ממש כמו DMT ו־Nerve Growth Factor".

ההופעות שלכם זכו למוניטין של אירועים שנוטים לכאוס מוחלט, אפילו מסוכן. יכול לספר על הופעה אחת כזאת?

"באחת השנים בפסטיבל SXSW האנשים שמנהלים את המועדון היו פשוט חארות, משום מה. זה די הדליק אותנו. אני זוכר שבשלב מסוים זרקנו את המגברים שלנו לערמה ענקית על הבמה, קפצנו בצלילה על שולחן המוניטור וקראנו לקהל לקפוץ מעבר לבר ולמזוג לעצמו משקאות. המאבטחים ניסו בכוח להעיף אותנו מהבמה. נהנינו מכל רגע".

ומה ההופעה הכי משוגעת שהיית בה כצופה?

"המון הופעות. הרמונז בפרובידנס היו טירוף, כנראה הפוגו הכי מטורף שהייתי בו בחיים. גם ההופעות של יונתן גת (לשעבר 'מונוטוניקס') תמיד מדהימות".

APTBS הוציאה עד כה ארבעה אלבומים. האחרון שבהם, "Transfixiation", יצא בשנה שעברה. "שם האלבום החדש ('קיבעון משתנה' בתרגום חופשי – אז"א) אבסורדי, כך שאין לו באמת משמעות פרט לזו שאתה מעניק לו", אומר אקרמן. אשר לאופן כתיבת השירים בלהקה, אקרמן וחבריו אוהבים תמיד לצעוד בדרכים שונות. "לפעמים אנחנו חוזרים על אותן שיטות, אבל אז אנחנו משנים את אופן הנגינה, האפקטים והכיוונים כדי לשמור על הרעננות והחידוש, ככה שזה כמו לחבר שיר בפעם הראשונה. זה הופך את זה לאמיתי. אנחנו לא פועלים על פי מתכון קבוע. אנחנו מגלים משהו חדש שאנחנו מרגישים איתו לא בנוח ושאנחנו יכולים להתאים אליו את עצמנו ולחשוב על האלמנטים שבו ללא דעות קדומות".

A Place to Bury Strangers, בארבי, קיבוץ גלויות 52 תל אביב, שני 20:30, הופעת פתיחה: ועדת חריגים, 139־159 ש"ח

• מוזיקה
• הופעה
• בארבי
• המון ווליום
• A Place To Bury Strangers
• תרבות