תאהבו אותו, תשנאו אותו – העיקר שאתם מכירים את השם. זאק סניידר הספיק להפוך לדמות מעוררת מחלוקת בעולמות הקולנוע, ובמיוחד באגף הגיקי שלו. מעבר לידיעות על התנהגות בעייתית על הסטים, סניידר אחראי לכמה מהרגעים היותר מפוקפקים של DC, לרבות ארבע שעות הסניידר קאט שלא היו שווים את ההמתנה. בשלב מסוים DC הבינו שהמגלומן האפלולי לא הולך להרים להם את ליגת הצדק שהם קיוו לה, אז החליפו אותו בג'יימס גאן הצבעוני – שינוי כמעט מתריס בקיצוניות שלו. אבל כבר אז ידענו שכמו גיבור – או נבל – מוצלח, זו לא הפעם האחרונה שאנחנו שומעים מסניידר.

>>אווירת האיום המפתה של "קרוב אלי" הפכה אותו לסרט טעון ומרשים

מאז הבימאי לא הביא לנו דברים יותר מדי מרשימים, אבל לטובתו נגיד שהוא בהחלט מנסה לצאת מלופ גיבורי העל שנתקע בו. ראשית זה היה עם הסרט "צבא המתים" שקצת חזר לשורשי הזומבי שלו, אח"כ הביא את אפוס המד"ב הטרחני "ירח המרד", שהגיע בשני חלקים שהרגישו כמו מחזור נוסף. אבל הפעם, בסדרת הנטפליקס החדשה שלו, יש שני שינויים – ראשית, הוא מתעסק בתחום חדש לו (לפחות קולנועית), ושנית הוא באנימציה. אז מה אם הוא עדייןתקוע על דמויות בעלות יכולות של אלים?

"דמדומי האלים" הוא פרשנות חדשה של סניידר על המיתולוגיה הנורדית, שזו כנראה הדרך היחידה שבה הוא יכול להשתמש בת'ור ולוקי מבלי לחטוף תביעה לפרצוף. כאן ת'ור הוא נבל, כי זה מה שסניידר אוהב, שזורע הרס בחתונתה של בת תמותה, שנשבעת לנקום. האנימציה מזכירה במעט את "הסמוראית כחולת העין", במובן שהיא לוקחת השראה ממנגה יפנית ושואפת לפריימים מושלמים בכל פאוז. הטריילר נראה משגע, אם כי במקרה של סניידר זה לא בהכרח מבטיח שום דבר. לפחות אפשר להיות בטוחים שהפעם ה-CGI לא ישתלט על הכל, כי זה גם ככה אנימציה. עם 8 פרקים בני חצי שעה, נגלה בזריזות שיא.
"דמדומי האלים",עכשיו בנטפליקס

• המסך
• מה רואים הלילה
• זאק סניידר
• נטפליקס

כנראה שלא ידעתם על זה, כי ב-DC כבר מתים לסגור את הסאגה הזאת – או שסתם לאף אחד לא באמת אכפת – אבל "אקוומן 2" הגיע לבתי הקולנוע, ובכך חותם את היקום הקולנועי של DC, המוכר גם בתור הסניידרוורס. בראשית העשור הקודם, זאק סניידר הקים יקום קולנועי שידע המון כישלונות ומעט מאד הצלחות – וזה אומר שיש לנו יותר מעשור של רגעים קולנועיים נוראיים ומעוררי מבוכה שמבזים את הגיבורים האייקוניים שלנו. אז לכבוד מות היקום הקולנועי, חסכנו לכם את הסבל שבלחפש וצללנו לארכיון הכישלונות של אולפני האחים וורנר, כדי להביא לכם את עשרת הרגעים הכי מביכים ביקום הקולנועי של DC.

10. באטמן הכה את סופרמן עם כיור ("באטמן נגד סופרמן", 2016)

כשזאק סניידר הבטיח קרב בין שני הטיטאנים של DC, אנשים לא צפו שיהיה מדובר באסון בסדר גודל כזה. בתור התחלה – באטמן הורג אנשים. באיזה קלות ויתר סניידר על אחד החוקים המוסריים המרכזיים שברוס וויין הציב לעצמו. אבל זה לא נגמר שם, כי החלק הגרוע באמת הוא הקרב בין השניים. באטמן, כידוע, נוהג להשתמש בגאדג'טים שונים ומתוחכמים כמו ג'ל מתפוצץ, וו תפיסה או באט-רנג (לא מה שאתם חושבים, סתם גרסה פחות אוסטרלית לבומרנג). באמת שלא חסר. אבל לרגע לא חשבתי שאראה את באטמן מכה את סופרמן עם כיור. כן, כן, כיור. באחד מרגעי השיא של הקרב, השניים נוחתים בשירותים ציבוריים נטושים, וכשסופרמן על הרצפה האביר-הטיפה-יותר-מדי-אפל תולש כיור מהקיר, ושובר אותו על הראש של סופרמן. אני לא יודע מה יותר מביך – עצם השימוש בכיור כנשק, או ההתנשפויות של בן אפלק בין המכות.

9. קלארק קנט נותן לאבא למות בסופה. ("סופרמן: איש הפלדה", 2011)

על הנייר הנרי קאביל היה ליהוק מעולה לאיש הפלדה, אבל אי אפשר להתעלם מכך שלא כיכב אפילו בסרט אחד מוצלח כסופרמן, לא תמיד באשמתו. באחד הרגעים המטופשים ביותר בסרט – מלבד הקרב הממוחשב נגד זוד – קלארק קנט נותן לאבאיו המאמץ ג'ונתן קנט (קווין קוסטנר) למות במהלך הוריקן. כנראה המוות הקלאסי של קלארק קנט מהתקף לב לא היה מספיק דרמטי בשביל סניידר חובב האקשן, כי במקום הדרך המאוד סימלית להזכיר לסופרמן שהוא לא יכול להציל את כולם, הוא בחר בסיבת מוות שונה ולמען האמת די מגוחכת. כמובן שאיש הפלדה יכל להציל את את אביו, אבל ג'ונתן סימן לבנו הקריפטוני שלא יחשוף את כוחותיו בפומבי. סופרמן, שלהזכירכם גם ניחן במהירות-על ולגמרי היה יכול להציל את אביו מהר מבלי שיראו אותו, מחליט לא לעשות את זה. במקום, הוא פשוט משחרר צעקה מלאת פאתוס כשהוא רואה את אביו נסחף בסופה כמו ב"שיר אהבה בדואי". כנראה קול באמת קורא לנדוד לנדוד.

8. כל רגע של ג'ארד לטו בתור הג'וקר ("יחידת המתאבדים", 2016; "ליגת הצדק: גרסת סניידר", 2021)

"יחידת המתאבדים" של דייוויד אייר היתה אמורה להושיע את DC. כולם ציפו לסרט, ובאמת נוצר הרושם ששום דבר לא יכול להרוס אותו. כמה טעינו, בכל החזיתות – ג'ארד לטו נכנס לנעליים הגדולות של הית' לדג'ר, הג'וקר הראשון שקיבל אוסקר על התפקיד, ולא עמד בציפיות. כבר בימי הצילומים סופר על לטו, שנכנס לתפקיד קצת יותר מדי, ובמהלך התקופה נחשף שהוא שלח לחברי הקאסט מתנות מוזרות. אבל שום דבר לא הכין אותנו לג'וקר הגרוע מכולם. כל רגע של לטו על המסך מתודלק במאה אלף ליטר של קרינג' – לא מספיק שכל הדמויות היו שטחיות, אבל הדמות האחת שכולם חיכו לראות גולמה בעיצוב מקועקע ומזעזע, עם שורות דיאלוג שפשוט לא עובדות ("אני רק ממש ממש אכאיב לך", עדיין עושה צמרמורת של גועל), ובכלל – מחיקה מוחלטת של כל מה שאנחנו אוהבים בדמות. כלומר, לג'וקר הזה אפילו אין פאנצ'ליין, גם כשהוא מספר בדיחה. וזה לא שהסניידר-קאט שיפר את התפיסה שלנו עליו –את הנוירוטיות מהסרט הקודם החליף לטו בדיאלוג מלא שאלות עבור באטפלק, ללא שמץ של תחכום, וללא שום התייחסות לכך שחרוזים הם לא בדיחות מאז שהפסיקו להוציא לאור את "בדיחמין לשבת". למזלנו, הג'וקרים שבאו אחריו פיצו במעט על האסון.

7. סופרמן מגיע להתארח, ומפוטר מיד אחר כך ("בלאק אדם", 2022)

סרט האקשן הזה, בכיכובו של דה רוק, היה בעבודה מאז 2014. רק בשנת 2022 הוא הגיע לקולנוע, זה אולי מסביר למה הוא מרגיש כמו סרט גיבורי על מתחילת שנות האלפיים, לפני שהיו יקומים קולנועיים – אבל עם הכרה מובהקת שהסרט הוא חלק מיקום קולנועי. זה קורה בעיקר בסצינת הפוסט-קרדיט, כאשר אמנדה וולר (ויולה דייוויס) שולחת את סופרמן לאיים על בלאק אדם. גם הנרי קאביל וגם דוויין ג'ונסון רמזו שזה רק חלק ממה שעתיד לבוא – אך הם לא ידעו שלא עתיד לבוא דבר, כי ג'יימס גאן קיבל את השליטה על סרטי DC מטעם האחים וורנר, וחודשיים לאחר יציאתו של "בלאק אדם", קאביל וכל שחקני הסניידרוורס פוטרו למעשה. גאן אמנם אמר שזאת לא דלת שנסגרת לחלוטין, וכי ייתכנו שיתופי פעולה בעתיד – אבל קשה לי להאמין שנראה את סופרמן חוזר. את "סופרמן חוזר", לעומת זאת, נראה בשביל הנוסטלגיה.

6. השפם של סופרמן ("ליגת הצדק", 2017)

לאחר שסניידר נאלץ לפרוש מצילומי הסרט בעקבות טרגדיה משפחתית, DC הביאו את ג'וס ווידון כדי להמשיך את עבודתו על "ליגת הצדק". הסרט לא הצליח להיות "הנוקמים" של DC, למרות שווידון בהחלט ניסה, וכמובן שנאלץ להשתמש בהמון-המון CGI. כמה המון? ובכן, הסיפור הגדול היה שהשתמשו ב-CGI כדי למחוק את השפם של הנרי קאביל, שבאותו זמן עבד על תפקיד אחר שדרש ממנו לגדל שפם. אני מסכים, סופרמן משופם זה בהחלט מראה מוזר, אבל בחייאת – אם כבר הוציאתם מיליוני דולרים על אפקטים ממוחשבים, לא יכלו כבר להסתיר את השפם כמו שצריך? במקום זה קיבלנו סופרמן עם פרצוף מעוות שמזכיר כלב שניסה לאכול דבורה (תחפשו בגוגל, תודו לי אחר כך).

5. "קאל-אל, לא" ("ליגת הצדק", 2017; "ליגת הצדק: גרסת סניידר", 2021)

לא צריך הרבה מילים בשביל לזהות משחק גרוע, ובמקרה של גל גדות הספיקו בדיוק שלוש – "קאל-אל, לא!". אלה המילים שוונדר וומן זועקת כאשר סופרמן קם לתחייה בליגת הצדק, ומתחיל לתקוף את חבריו. בתכלס יכולתי לבחור בכל רגע מסרטי "וונדר וומן", אבל הרגע הזה מסכם הכל באופן כל כך יפה. הסיבה ששתי הגרסאות מצוינות בכותרת היא מכיוון שבשני הסרטים השתמשו בטייקים שונים של אותו משפט, ובשני הטייקים גל גדות חושפת כמה היא שחקנית גרועה. למעשה, היא כל כך גרועה עד שאלה שני הטייקים הכי טובים שהצליחו להוציא ממנה. ידענו את זה עוד לפני, אבל אם הייתי צריך להוכיח בבית המשפט שהגאווה הישראלית שלנו לא יודעת לשחק – אלו חמש השניות שהייתי מציג.

4. "גברת, את מרושעת!" ("יחידת המתאבדים", 2016)

וויל סמית' בתפקיד דדשוט אשם לא פחות בכישלון של הסרט הזה, במיוחד מאחר ומדובר בליהוק לא רע בכלל לדמות הכי פחות מוערכת בארסנל הנבלים של DC. איזה פספוס. ברגע שדדשוט אומר את השם של הסרט, חשבתי שלא יכול להיות יותר גרוע – אבל כרגיל, טעיתי. הו כמה טעיתי. בקרב האחרון מול המכשפה (קארה דלווין), שמסתבר שהיא רקדנית בטן מכושפת (ברצינות, תסתכלו איך היא זזה), היא נותנת נאום מרושע קלאסי. ברגעים כאלה נהוג שהדמות המרכזית תזרוק איזה משפט הסתערות קלאסי, או לפחות משהו שנון – אבל משום מה מישהו בחדר התסריטאים התבלבל בין הטקסט לסאבטקסט, ואמר "יודעים מה, למה אנחנו שוברים את הראש על זה? אולי שפשוט יגיד משהו כמו 'גברת, את מרושעת!'". כן, זה משפט ההסתערות של דדשוט. את הסרט הזה ראיתי בקולנוע, ופשוט יצא לי בקול רם באמצע האולם: "מה?!". כי, ובכן, מה?!

3. רומן סיוניס מבקש מאריקה לרקוד ("ציפורי הטרף והארלי קווין המהממת", 2020)

מעבר להיותו סרט מטופש לחלוטין, הוא הציג התמקדות נורא ברורה בניסיון להראות עד כמה גברים הם מרושעים. אל תטעו, יש המון גברים מרושעים – אבל בסרט "ציפורי הטרף והארלי קווין המהממת" החליט לשים את זה כנושא מרכזי. באחת הסצנות הנבל רומן סיוניס, המסיכה השחורה אם תרצו (יואן מקגרגור), מקבל בשורות רעות מאחד הבריונים שלו. מרוב עצבים הוא פונה לאחת הנשים במועדון, דווקא כי היא צוחקת, ומצווה עליה לרקוד על השולחן. על הבחור שיושב איתה הוא מצווה לחתוך לה את השמלה, כי ככה אנשים מרושעים מתנהגים. בחיי שהיה עדיף שישחררו במקום הסרט הזה את הסרטעל הג'וקר כאישה טרנסג'נדרית שנלחמת בבאטמן הפשיסט.

2. המעבר הבין מימדי ("הפלאש", 2023)

הפלאש הוא לא הגיבור הכי מרשים – בכל זאת, מהירות על ככוח מרכזי זה די מעפן – ובכל זאת החליטו לתת לו סרט משלו. ולא רק זה – מדובר באחד מהסרטים הבודדים של הסניידרוורס שלא בוטל, מה שגרם לנו לחשוב לרגע קצר שאולי מדובר בסרט טוב. אבל אז הוא שוחרר, וגם אם לפעמים הצלחנו לסבול את המשחק המעיק של עזרא מילר, לא יכלנו כבר לשאת את הסופרמנים שעוצבו ב-CGI שהיה גרוע יותר מ"מלך העקרבים" הנודע לשמצה. כאשר הפלאש מנסה לחזור בזמן כדי להרוג את זוד, הוא חוצה דרך יקומים מקבילים – שם אנחנו רואים גרסאות שונות של סופרמן, כולל את הסופרמן של ניקולס קייג' שמעולם לא יצא לאוויר העולם, כמו גם את זה של כריסטופר ריב וסופרמנים מהסדרות השונות. וזה נראה ממש גרוע – כל הסופרמנים נראים כאילו הם יצאו ממשחק מחשב בן יותר מעשור, וקשה להאמין שאף אחד בחדר העריכה לא עצר את התהליך ואמר "רגע! זה נראה ממש גרוע, קהל לא יכול לראות את זה". זה היה עדיף על התירוץ שנתנו לרגע הזה – לפי הבמאי אנדי מוסקייטי, זוהי בחירה אמנותית. אבל אחי, גם בחירה אמנותית צריכה להיראות מקצועי, ולא כמו סצינה שנמחקה ממשחק של באטמן מ-2009.

1. מרתה ("באטמן נגד סופרמן", 2016)

אל תתנהגו כאילו לא ידעתם שזה הולך להגיע. הכיור הוא אולי בחירה מטופשת רגעית, אבל פה מדובר בפיתרון העלילתי של כל הסרט. אז יש לנו את באטמן ואת סופרמן, שנלחמים אחד בשני בגלל לקס לות'ר שחטף את אמא של סופרמן, מרתה קנט. ועכשיו תעקבו אחריי, כי זה מסובך – לאמא של באטמן גם קוראים מרתה. כן, אני יודע – הלם. בקרב הגדול בין השניים באטמן מצליח להיות קרוב יותר מכל אחד אחר ללהרוג את סופרמן, שאומר לו שלות'ר חטף את מרתה. הוא התכוון למרת'ה שלו, אבל ברגע הזה באטמן מאבד את זה לגמרי. "איך לעזאזל סופרמן יודע מה השם של אמא שלי?", הוא בטח חושב, ואז ממשיך להכות אותו עד שלויס ליין מתערבת ואומרת "מרתה זאת אמא שלו!". בשלב הזה באטפלק מפעיל את גלגלי המוח שלו, וזה כנראה המהלך המחשבתי שקרה שם – "לאמא שלו קוראים מרתה, גם לאמא שלי קוראים מרתה! אנחנו חברים עכשיו!". ואז יחד הם יוצאים להילחם נגד לקס לות'ר. זה שיט שאי אפשר להמציא. הוא לא היה יכול להגיד לבאטמן שלות'ר חטף את אמא שלו, וזה מוזר שהוא לא יקרא לאמא שלו "אמא", ולמה שהוא יגיד את השם הפרטי שלה?! יש הרבה דברים מביכים ברשימה הזאת, אבל אין ספק שהרגע הזה ייזכר בתור הרגע הכי מגוחך, מטופש וחסר הגיון ביקום של DC.

• המסך
• סרטים
• גיבורי על
• DC
• זאק סניידר

אני אוהב לראות סרטים של זאק סניידר, רק מה – עדיף שזה יהיה בלי הסאונד. הבמאי האמריקאי שניסה (וכשל) בפיתוח היקום של DC הוא מאסטר ביצירת תמונות ויזואליות מרהיבות, אבל בכל הנוגע לכתיבת תסריט זה פשוט לא מספיק. הוא הגיע לכל סרט שיצר עם כל הכלים שהוא צריך כדי להפוך אותו לסרט טוב, ואיכשהו בכל פעם נכשל. התסריטים של סניידר לרוב חסרי הגיון עלילתי וממש עד רמת המגוחכים. אבל מה – איזה כיף לראות אותם, על מיוט.

זה נכון אחת על כמה בכל הנוגע לאסון שהיה עם היקום הקולנועי של DC. אפילו מאבקי ה"סניידר קאט" הביאו עלינו בעיקר כישלון טוטאלי בין ארבע שעות עם המון הילוכים איטיים ושום דבר שמצדיק את המאבק. כעת, אחרי שכבר התחיל שיתוף פעולה סביר עם נטפליקס ב"צבא המתים", סניידר חוזר לענקית הסטרימינג עם הסרט"Rebel Moon – חלק ראשון: ילדת האש" – וזה לא נראה שהוא מתכוון לשנות את דרכיו בקרוב. אה, ואם זה נראה לכם מוכר, אז אולי זה כי בראשית הפרויקט, זאק סניידר קיווה שבדיסני יסכימו לקחת אותו כחלק מהיקום הקולנועי של "מלחמת הכוכבים". מיותר לציין שדיסני דחו את ההצעה בנימוס, וכנראה שבצדק.

הגיבורה של "ירח המרד" היא קורה (סופיה בוטלה), אישה מסתורית שהפכה למקומית בכפר חקלאי על ירח נידח. כאשר נאצים מהחלל מגיעים לבקר את הכפר ומתחילים לדרוש מס מוגזם של יבול, קורה מחליטה לעשות מעשה ולאסוף סביבה את האנשים הכי קשוחים בגלקסיה כדי להילחם באימפריה המרושעת. אתם זוכרים את הפרק של "ריק ומורטי" שבו ריק מתכנן שוד סופר מורכב, ומגייס את כל החברים שלו למשימה במשך עשרים דקות? אז זה בערך כל הסרט, רק שהפעם זה באורך של שעתיים.

הסרט מתחיל מסצינה שמזכירה את "ממזרים חסרי כבוד" פינת "מלחמת הכוכבים" – רק שהנבל, אטיקוס נובל (אד סקריין), רחוק מלהיות הנאצי המלחיץ האנס לנדה, ובטח לא דארת' ויידר. אטיקוס הוא בסך הכל קצין נאצי מהחלל שמחליט לגבות מהיבול שהכפר החמוד על הירח מייצרים, אבל מוצא את עצמו רודף אחרי קורה, שלה קשרים הדוקים עם האימפריה. הוא לא מפחיד, והוא בהחלט מנסה לעבוד עם מה שסניידר נתן לו, אבל תכלס – זה לא הרבה. והתוצאה היא נבל שאי אפשר לאהוב – הוא אפילו לא מרגיש מאד מסוכן. לדארת' ויידר הייתה חרב אור אדומה וכוכב מלאכותי שכל מטרתו היא להשמיד כוכבים אחרים. לאטיקוס נובל יש מקל כנשק ושם ממש גרוע.

גם הגיבורה שלנו לא מעניינת במיוחד, לא כי ההיסטוריה שלה לא בנויה או כי סופיה בוטלה היא לא שחקנית טובה, אלא כי קשה מאד לצפות בסרט באורך של שעתיים, במהלכו הגיבורה רק מגייסת אנשים להיות בצד שלה. אין קרבות מטורפים, זה לא מרגיש כאילו לנבלים יש אסטרטגיה ייחודית להשתלטות על הגלקסיה, וזה אפילו לא מצליח להפוך לסוג של משפחה לא מתפקדת, כמו בטרילוגיה המקורית של מלחמת הכוכבים. בפועל, זה אולי פאן-פיקשן של זאק סניידר למלחמת הכוכבים, וגם זה בקושי.

סניידר בעצמו העיד שהוא אמר לדיסני כי הוא לא מעוניין להשתמש באף דמות מוכרת, ורק לעשות את הקטע שלו ביקום של דיסני. ככה זה באמת מרגיש, אבל סניידר כנראה לא מבין שהקטע שלו זה לייצר ויזואליה יפה, ולא לכתוב תסריט. הדיאלוגים משמימים, הדמויות נשמעות מכאניות, הן פועלות ללא סיבה אמיתית, והקרבות נראים מזויפים יותר מסרטי מארוול, וממש ללא טיפה אחת של דם – דבר מאד מוזר בהתחשב בעובדה שאנשים נפצעים קשה בסרט. ברצינות, האויבים של קורה סופגים פציעות קשות: רובי לייזר לפנים, דקירות ברגליים ובצוואר, פיצוצים כורתי איברים – אבל לא רואים שום דבר מזה, אפילו לא רמז מטושטש. זה פשוט נראה כמו קרבות במה בחדר החזרות.

מה שבאמת מתסכל זה שהיה אפשר ליצור פה סרט טוב, אם סניידר היה מעז לוותר על עמדת התסריטאי. הוא יצר עולם עוצר נשימה מלא בפריימים מרהיבים שאפשר להקפיא ולמסגר, ויצורים קסומים לצד מפלצות מעוותות, והוא גם יצר בסיס לאויבים שהיו יכולים להיות אייקוניים, אבל במקום זה הוא ממשיך להישאר ברובד השטחי ביותר – הוא רע כי הוא רע, והיא טובה כי היא טובה. בדיוק כמו שהיה עם דארקסייד, ועם אחשוורוש, ועם כל דמות אחרת של סניידר.

"Rebel Moon – חלק ראשון: ילדת האש" של זאק סניידר הוא סרט לא טוב. הוא משעמם, וסביר להניח שירגיש מיותר לחלוטין כשייצא הסרט השני בתחילת אפריל הקרוב. למעשה, אני מוכן לשים כסף שלא יהיה צורך לראות את הסרט הראשון כדי לראות את הסרט השני. מדובר באוננות שטחית, נטולת עמוד שדרה עלילתי, ועם דמויות שבלוניות שראינו בגרסאות טובות יותר בעבר. מלבד העיצוב, הגרסה של סניידר למלחמת הכוכבים לא מזכירה בשום צורה את הטרילוגיה המקורית – אם כבר, היא מזכירה את השעמום של הטרילוגיה השנייה, שגם היא נראית פתאום יותר אטרקטיבית ליד הסרט הזה. אם אתם נמנים עם חסידיו של הבמאי או שאתם סתם אוהבים את הויזואליה של סניידר, גם אתם תתאכזבו. לא כי אין בו רגעים מדהימים, אלא פשוט כי יש לו סרטים יפים יותר. האם אני אראה את הסרט הבא? כנראה שכן, וכנראה שעל מיוט.
Rebel Moon – חלק ראשון: ילדת האש,עכשיו בנטפליקס

• המסך
• ביקורת סרטים
• זאק סניידר
• נטפליקס

מאז שג'יימס גאן מונה לתפקיד המנכ"ל של אולפני DC, החלו מלא השערות לגבי עתיד הסרטים. בצד אחד של הזירה – המעריצים המאוכזבים שמחכים לשינוי מאז שהיקום הקולנועי של DC נוצר. בצד השני – מעריצי היקום של זאק סניידר שחושבים שמי שהרס את היקום הקולנועי הם בכלל המפיקים והיו רוצים לראות גלגול קולנועי טוב של הסניידרוורס, בו הוא מקבל את החופש היצירתי שמגיע לו. גאן נקלע למעמד שבו הוא צריך לספק את שתי האסכולות הללו – או את החזקה מביניהן. או לעצבן את שתיהן.

זה כבר שנים היקום הקולנועי של DC גוסס לעומת ה-MCU – היקום של מארוול המתחרה (מה שכמובן לא מפריע לסרטים שלהם להרוויח מאות מיליוני דולרים, אבל איכשהו אותם אנשים יוצאים מהסרטים האלו שוב ושוב מאוכזבים לגמרי). זה לא סוד שהבמאים של DC, שדווקא באו לעסק עם תוכנית פעולה כזו או אחרת, נלחמו בשיניים על הסרטים שלהם מול ההפקה – אבל לרוב זה לא עזר, וההתערבות הבוטה של האולפנים שאבה כל טיפה של נשמה מהסרטים. על חוויית הבמאי מול האולפנים אפשר ללמוד מדייוויד אייר, במאי "יחידת המתאבדים" (2016), כנראה הסרט המושמץ ביותר מהיקום הקולנועי של DC עד כה, שאמר בעבר "השקעתי את חיי ב'יחידת המתאבדים'. הכנתי משהו מדהים – הגרסה שלי היא מסע מורכב ואמוציונלי עם כמה 'אנשים רעים'… גרסת האולפן היא לא הסרט שלי והגרסה שלי היא לא גרסת במאי באורך של 10 שבועות". מעבר לעקיצות על גרסת הבמאי בת 4 השעות של סניידר ל"ליגת הצדק" שלו, ניכר שאייר מתוסכל. העריכה של הטריילר לסרט שלו (שנעשתה באמצעות חברה חיצונית) אולי הייתה מה שהדליק את המעריצים, אבל בסרט כל הנגיעות האישיות של אייר נעלמו.אייר טוען שהוא ימשיך להילחם על שחרור הגרסה שלו, אך לא נראה שקם צבא מעריצים גדול מספיק כדי לייצר את הבאזז הדרוש בשביל מאבק כזה.

למה הסיפור של אייר מעניין אותנו דווקא עכשיו? בגלל שהעידן החדש של ג'יימס גאן, שנכנס לעבוד ביקום של DC עם "יחידת המתאבדים" בשנת 2021, שפחות או יותר התעלם בחינניות מ"יחידת המתאבדים" הכושל (באשמת מי זו כבר שאלה נפרדת) מ-2016.עם כניסתו של גאן לתפקיד מנכ"ל-שותף של חטיבת הקולנוע של DC, החל סבב עריפת ראשים: קודם כל בוטל "וונדרוומן 3" בכיכובה של גל גדות, מה שמיד העלה אצל המעריצים את השאלה: מי הבא בתור? (התשובה, אגב, הייתה הנרי קאוויל). ביום חמישי האחרון (15 בדצמבר) ג'יימס גאן שיתף בחשבון הטוויטר שלו את הציוץ הבא: "לפיטר (זפרן, השותף של גאן לניהול מהצד העסקי – ל.ר) ולי יש כבר משבצת DC מוכנה ואנחנו לא יכולים להיות יותר נרגשים לגביה. אנחנו נוכל לשתף אתכם במידע מרגש על הפרויקטים הראשונים שלנו עם תחילת השנה החדשה".

לא ברור אם גרסת הבמאי שאייר כל כך מייחל לקבל הייתה מצילה את "יחידת המתאבדים". גם בקיזוז מה שאנחנו משערים שהיה התערבות ההפקה, עדיין נראה שבחירות מסוימות (כמו לדוגמה העיצוב הנוראי של הג'וקר) היו מצליחות לפגוע בתוצר הסופי. אבל כך או כך, אייר נשאר מאחור וגאן נכנס לעניינים. למרות שהסרט שלו שוחרר בשנת קורונה (2021) הוא הצליח להיות רווחי, ומבחינה ביקורתית הסרט גרף שבחים על ההומור, קאסט הנבלים הרחב, על הפסקול והכי חשוב, עבור גאן – על הבימוי, שהצדיק את היד החופשית ש-WB נתנו לו (להבדיל מקודמיו). בכלל, מאז "יחידת המתאבדים" של גאן, נדמה שאולפני WB ו-DC עושים ניסוי וטעייה ואפשר לראות את זה דרך האיכות המשתנה מאוד של החומרים שהגיעו לאחריו. למרות שהמשיכו לצאת סדרות טראש ברשת The CW, יצאו גם השנה שני פרויקטים שהצליחו מעבר למצופה: הסדרה "פיסמייקר" בכיכובו של ג'ון סינה (ספינאוף ל"יחידת המתאבדים" של 2021) שגרפה שבחים מהמבקרים ומהמעריצים, ו"הבאטמן" של מאט ריבס, שפתח רצף נוסף ביקום הקולנועי של DC. ההצלחה שלו לא עזרה בכלללסרט שהגיע אחריו, "בלאק אדם", שמתרחש בתוך הסניידרוורס וכולל אפילו את הופעתו האחרונה של הנרי קאביל בתור סופרמן. הסרט נכשל באופן קשה הן מבחינה קופתית והן מבחינה ביקורתית למרות שהוא ניסה מאד להיות כל מה שהמעריצים רצו.

בגדול, נדמה שהיקום שסניידר בנה מת, אבל עדיין יש לו כיוונים מסוימים בהם הוא יכול להתפתח. גל גדות היא כבר לא וונדרוומן, ג'ייסון מומואה יסיים את תפקידו כאקוומן אחרי הסרט הבא, ועכשיו גםהוכרז באופן סופי שהנרי קאביל לא יחזור לתפקיד סופרמן(עבור המעריצים של סניידר זוהי המכה הקשה ביותר)."בשלבים המוקדמים, הסיפור שלנו יתמקד בחלק מוקדם יותר בחייו של סופרמן, לכן הדמות לא תגולם על ידי הנרי קאביל", כתב גאן בטוויטר (בכלל, נראה שהוא מנהל לא מעט מיחסי הציבור שלו שם) "אבל הייתה לנו פגישה נהדרת עם הנרי, אנחנו מעריצים גדולים שלו ודיברנו על מספר אפשרויות מרגשות לעבוד יחד בעתיד". לציוץ הזה יש כמה משמעויות סותרות. מצד אחד, ברור שהבא שילבש את החליפה הכחולה-אדומה יהיה שחקן חדש לגמרי. כשגאן נשאל האם הסרט יהיה סיפור מקור, הוא ענה בקצרה: "אין מצב". זאת אומרת שנקבל סרט סטייל "הבאטמן", על שנותיו הראשונות של סופרמן כסופרמן, מה שמרגיש מעין הפקת לקחים והתאמה לחומרים הקיימים שהוכח שעובדים טוב. מצד שני, זה לא לגמרי פוסל את האפשרות של הופעה עתידית של קאביל כסופרמן. כרגע הסבירות הגבוהה ביותר היא שהם יופיעו במין אירוע מולטיוורס להופעת אורח – אם כי בינתיים, רק השבוע דווח שגל גדות והנרי קאביל נחתכו מהסרט "הפלאש", שם אנחנו עומדים לראות שוב את מייקל קיטון בתפקיד איש העטלף לצד עזרא מילר בתפקיד הפלאש (בפעם האחרונה, וטוב שכך).בנוסף גאן נשאל גם אם הוא כותב או מביים את הפרויקטים הבאים של DC. גאן ענה שהוא כותב ושנכון לעכשיו לא ידוע מי יביים. גאן לא ציין מה בדיוק הוא כותב – יכול להיות שמדובר בסרט על סופרמן, אבל כידוע הוא גם מחזיק במושכות של "יחידת המתאבדים" שאולי יקבל סרט המשך – ויהיה כל מה שיישאר מהסניידרוורס.

אז מה צפוי לנו בשנים הקרובות של DC? לנו סרט נוסף לבאטמן של ריבס יחד עם שתי סדרות באותו יקום, פרויקט אפשרי בבימויו של בן אפלק (שתכנן לביים את "הבאטמן", אבל זה לא יצא לפועל), סרט על סופרמן הצעיר, ככל הנראה סרט נוסף של "יחידת המתאבדים" ועונה נוספת ל"פיסמייקר", מה שאומר שרק הפרנצ'ייזים מבית באטמן וסופרמן ימשיכו להתקיים ביקום הקולנועי של DC, לפחות לבינתיים. זאת יריית פתיחה לא רעה עבור גאן, שמדגיש וחוזר שכל מה שהוא עושה זה רק מה שנכון עבור הסיפור של DC ומה שנכון לדמויות. בקיצור, יש סיבה שגנבו את גאן מה-MCU למתחרים: המהלך הראשון שלו הוא לבנות את היקום מהיסוד, והיסוד של DC הוא ללא ספק סופרמן. התהליך המזורז שסניידר ניסה לעשות לא עבד וגאן למד מזה את הלקח, ולכן הוא בונה את היקום הקולנועי לאט וגם נזהר מאוד בדבריו. בקיצור, לאחר שהיקום של DC התפצל לכל כך הרבה יקומים, סוף סוף מישהו הולך לעשות קצת סדר. חדשות טובות כמעט לכולם – חוץ מהנרי קאוויל. אה, וגל גדות.

• המסך
• קולנוע
• DC
• ג'יימס גאן
• הנרי קאוויל
• גל גדות
• באטמן
• ליגת הצדק
• זאק סניידר

אם לא שמעתם על אלן מור, עדיין יש סיכוי טוב מאוד שאתם כנראה מכירים את היצירות שלו, בדרך כזו או אחרת. מור מוכר בראש ובראשונה בתור היוצר של הרומן הגרפי "Watchmen" משנות ה-80 (שהיה פורץ דרך קודם כל בגלל שהיה לאחד הרומנים הגרפיים הראשונים שנלקח ברצינות גם כיצירה ספרותית), "V for Vendetta" וכמובן הקומיקס האגדי על הג'וקר; "Batman: The Killing Joke". אלו כמובן לא כל יצירותיו – הוא כתב עוד המון, המון רומנים גרפיים אהובים ומשפיעים, אבל בהוליווד אלן מור הוא זה שלא מוזמן למסיבות. הוא מהיוצרים שבחיים לא יהיו מרוצים מהאדפטציות שעושים ליצירות שלהם. הזקן הנרגן של הוליווד, שלא היה מוכן בכלל להיתפס מת בשטחה.

מור הוא יליד העיירה נורת'המפטון שממוקמת באנגליה. בתור ילד הלימודים לא עניינו אותו יותר מדי – הוא העדיף לקרוא את הקומיקסים של פלאש ובאטמן וסולק מבית ספרו לאחר שנתפס סוחר בסמים בשטח בית הספר. בשלב הזה בחייו הוא גם התחיל לנסות לאייר קומיקס ופרסם מאמרים ושירים שכתב, לאחר מכן החל לכתוב רצועת קומיקס שבועית בשם "מקסוול חתול הקסם" עד שנת 1986, אז התפטר מעבודתו לאחר שהעיתון בו כתב פרסם מאמר מערכת נגד הומוסקסואליות בקהילה. אולי זה היה רגע יותר משמעותי אפילו מתחילת קריירת הקומיקס הפורמלית שלו – המעבר מילד בעייתי לאידיאליסט שמוכן לאבד עבודה בשם העקרונות שלו. זו ממש לא הפעם האחרונה בה הוא יעשה זאת.

לאחר מכן התחיל מור לכתוב עבור "מארוול בריטניה" ו-"2000AD" (מגזין קומיקס שבועי בריטי ותיק – בין יתר, שם נוצרה הדמות של השופט דרד) ומהר מאד הפך לכותב הקבוע של "קפטן בריטניה" מבית מארוול. כשעבד תחת IPC, המוציאים לאור של 2000AD, מור מקרוב ראה כיצד לוקחים לאמנים את זכויות היוצרים ומנצלים את היצירות והחליט להפסיק לעבוד איתם. בראיון הסביר ש-"IPC שיקרו לי, רימו אותי ובכללי התייחסו אליי כמו חרא". זה לא הגיע משום מקום, באותה תקופה בשנות ה-70 וה-80 זכויות יוצרים ועצמאות יצירתית היו שיחת היום. אבל מור לקח את זה רחוק: עם מארוול בריטניה הסתכסך לאחר שמארוול ביטלה את המגזין "The Daredevils" בו הופיע קפטן בריטניה, אבל המשיכו להוציא מחדש את הסיפורים שכתב מבלי ליידע אותו. עם DC רב כאשר רצו להמשיך לבנות את "ונדטה" ו"השומרים" ולהפוך אותם לפרנצ'ייזים – דבר לו התנגד בתוקף, וגם דרש שיתחייבו שלא ייצרו מרצ'נדייז מהרומנים הגרפיים שלו (הם סוג של עמדו בהתחייבות, אבל לא עד הסוף).

מור עצמו, יש לומר, ממש לא מנסה להסתיר עד כמה הוא בעייתי בדברים האלה. הוא עצמו סיפר כיצד הגיב כאשר שמע על התכניות לסרט של "קונסטנטין" (ג'ון קונסטנטין, דמות שיצר בסדרת "Hellblazer") עם קיאנו ריבס בתפקיד הראשי."קיבלתי שיחה מ-DC Comics ואמרו לי, 'כן, אנחנו הולכים לשלוח לך כמות עצומה של כסף כי הם מכינים את הסרט הזה של הדמות שלך, קונסטנטין, עם קיאנו ריבס.' אמרתי, 'אוקיי, טוב, תמחקו את השם שלי מזה ותפזרו את הכסף בין האמנים האחרים'. זה היה קשה, אבל עשיתי את זה ואני מרגיש די טוב עם עצמי".

לעומת זאת,כשהסרט המצליח "ונדטה" (של האחיות ווצ'אוסקי, הפרויקט הראשון שלהן אחרי טרילוגיית "מטריקס") יצא, מור טען שהבעיה הגדולה שלו עם הסרט היא העובדה שלא מוזכרים בסרט המונחים "פשיזם" או "אנרכיה", שהיו חלק גדול מהרומן הגרפי. לגבי "השומרים", המאסטרפיס שלו, שרבים ניסו להביא למסך בטרם זאק סניידר ביצע את המשימה ב-2009, אלן מור טוען שהוא לא ראה את הסרט וגם לעולם לא יראה (למעשה, הוא מסרב תמיד לצפות בעיבודים לקומיקס שלו), אבל בראיון לאל.איי טיימס אמר: "אני יכול לומר לכם שאני אמשיך לירוק ארס על כך עוד חודשים רבים". כך גם עשה.

ביום שלישי האחרון, בראיון למגזין GQ לרגל צאת קובץ סיפורים פרי עטו (מור פרש מקומיקס בשנים האחרונות, אבל בשנים האחרונות פנה לכתיבת פרוזה), מור סיפר שדיימון לינדלוף, שיצר סדרת המשך ל"שומרים" ב-2019 שזכתה לשבחים רבים (לינדלוף הוא גם יוצר "הנותרים" ואחד מיוצרי "אבודים") שלח לו מכתב שנפתח במשפט: "מר מור היקר, אני אחד מהבני זונות שמשמידים כעת את 'השומרים'". הוא כנראה חשב שזו מודעות עצמית שתקרוץ למור, אבל מור לא כל כך נקרץ.

"לא שורת הפתיחה הכי טובה", אמר מור ל-GQ, "ומשם הוא המשיך לקשקוש נוירוטי, 'אתה יכול לפחות להגיד לנו איך הוגים את השם אוזימנדיאס?' הגבתי עם תגובה מאד בוטה וכנראה עוינת ואמרתי לו שחשבתי שאולפני וורנר ברוס מודעים לכך שלא כדאי להם או לאף אחד מהעובדים שלהם ליצור איתי קשר מכל סיבה שהיא". למעשה, לינדלוף טוען שמור איים להטיל עליו כישוף (תחום בו מור עוסק מאז שנות ה-90' – לא ברור אם ברצינות או בתור סוג של תעלול אמנותי). מור, כמובן, לא עצר שם. "הסברתי לו שהתנערתי מהפרויקט המדובר, ושבאופן חלקי זה מפני שתעשיית הסרטים ותעשיית הקומיקס יצרו דברים שאין להם קשר ליצירה שלי, אבל עבור הקהל הם יהיו מזוהים איתי. אמרתי לו, 'תשמע, זה מאד מביך עבורי. אני לא רוצה שום קשר אליך או לסדרה הזאת. בבקשה אל תטריד אותי שוב'".

יש מי שיגידו שמור כועס ובצדק על תעשיית הקולנוע, שלא אחת הרסו לו את היצירות (גם אם לא תמיד). יש מי שיטענו שאכן רימו אותו ועבדו עליו לא מעט והוא מתרחק מהעולם הזה בצדק. אבל בסופו של דבר צריך לומר גם שזאק סניידר התאים את עלילת הקומיקס לקולנוע והגרסה האולטימטיבית שלו (באורך של ארבע שעות, כי בכל סניידר) אכן יותר נאמנה למקור (מלבד הדיונון הענק בסיום. גם בגרסה הארוכה אין את הדיונון הענק של מור), וגם "ונדטה" זו אדפטציה קולנועית מצוינת, גם אם לא נאמרות בה המילים "פשיזם" או "אנרכיה".

לא כל אדפטציה לכל יצירה יכולה להיות מושלמת, אבל נדמה שמור עדיין לא למד לשחרר מהיצירות שלו ברגע שהן עוברות למדיה אחרת. אז מיהו אלן מור?זקן נרגן ששומר על זכויותיו יתר על המידה, או אמן שלא מבין איך כסף עובד והתאגידים מרשים לעצמם להתעלל ביצירותיו ובזכויותיו? אולי הוא קצת מזה וקצת מזה, ואי אפשר גם לשכוח גם שאצל יוצר כל כך מתוחכם וכל כך מודע לעצמו, הכל יכול להיות חלק מהאמנות שלו. גם הנרגנות האינסופית בראיונות. גאון, נו.

• המסך
• קומיקס
• מארוול
• DC
• זאק סניידר
• אלן מור