נטעלי בראון היא יוצרת קולנוע שמוכרת בעיקר בזכות יצירות דוקומנטריות זוכות פרסים, כמו זוכה פרס אופיר "מקווה שאני בפריים", "התליין" ו"שוטינג", שבעצנו מועמד השנה לפרס הסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר. "חמצן", שרץ בימים אלו בבתי הקולנוע, הוא הסרט העלילתי המלא הראשון שלה, ועוסק באם יחידנית וחובבת שירה (דאנה איבגי) שסופרת את הימים לקראת שחרורו של בנה הקרבי עידו, רק שממש ביום הזה תקרית בגבול הצפון משאירה את עידו ביחידה, והאם מחליטה לקחת את העניינים לידיה, ויוצאת לשחרר את בנה. הסרט מועמד ל-8 פרסי אופיר, זכה בפרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל ירושלים וכאילו שזה מפתיע מישהו, צולם עוד לפני ה-7 באוקטובר.

>> בר חשוך וסקסי וקפה על ארגז תנובה // העיר של כפיר רוס
>> בר יין אירופאי מתוק ושכונה שהיא קיבוץ // העיר של טלי בן נון
>> רחובות ללכת לאיבוד והפיצריה הכי טובה // העיר של איידן סוייר

1. חוף הכלבים

לקראת דוקאביב הייתי מאד עסוקה בסגירה של סרט ("שוטינג"), וכמו תמיד, בתקופות עמוסות, אני חשה אשמה כלפי ילדי. בתי הקטנה זיהתה את ההזדמנות והחליטה למנף אותה אל-על. בחושיה החדים היא הבינה שזה הרגע לממש חלום של שנים. וכך, זמן קצר לאחר הפסטיבל ושבוע לפני שישראל תקפה את איראן, יצרנו קשר עם עמותת "חברים לחיים" ולונה נכנסה אל חיינו בסערה. למרות שחוף הכלבים, הוא במרחק הליכה קצר מביתנו, מעולם לא הלכנו אליו לפני כן. ומאז שלונה הפכה לבת בית, גיליתי את אחד החופים היפים והשקטים בעיר. האושר המדבק של הכלבים החופשיים שטסים מהחול למים הלוך ושוב הצליח לרומם את רוחי השפופה, שהלכה ודעכה בשנתיים האחרונות, ולחבר אותה לטבע ולשמחה פשוטה ויסודית. אז עכשיו בזכותה ובזכות בתי אני נושמת ים לעיתים קרובות. ואין כמו הים.

2. קולנוע לב

אני לא מוותרת על צפייה בסרטים על המסך הגדול. מתה על זה. על כל מגוון הקולות האנושיים: רשרוש עטיפת הסוכרייה, השיעולים, הפופקורן, פרצי צחוק, נהמת לב ששומעים מרחוק ודממה מוחלטת כשהקהל נתון כולו בסרט. זה חי וזה להיות לבד ביחד. בית הקולנוע האהוב עלי בארץ הוא דווקא ירושלמי. לב סמדר, שאותו פקדתי רבות בשנה הירושלמית שלי. מאז שאני בת"א, לב דיזינגוף הוא חלק בלתי נפרד מחיי. לב מצליחים לשמור על ליינאפ בוטיקי של סרטים מעולים כל השנים, על אף הטלטלות המסחריות בתחום, ואני ממש מאושרת להפיץ אצלם ואיתם את "חמצן".
דיזנגוף סנטר, דיזנגוף 50, תל אביב

3. הגן הבוטני

לא רחוק מביתנו, צמוד לפארק החורשות, לכנסיית פטרוס הקדוש ולביה"ס לטבע, שוכן גן בוטני משגע של 16 דונם, עם מאות צמחי בר מקומיים, דגים, צבים, שלולית חורף ובוסתן. כשהילדים שלי היו קטנים, הלכנו לחקור אותו לפחות אחת לשבוע ולהתפעל מחלזונות ופטריות. היום, כשאני חייבת קצת ירוק בנשמה, אני עוברת שם לשאוף ולנשוף ולפעמים אפילו מפרגנת לעצמי לשבת עם ספר על ספסל. לאחרונה נפתח בסמוך בית קפה חמוד בשם "המצפור", אז אפשר להשתדרג לפיקניק בפארק ההומה או להתבודד עם ההפוך בגן הבוטני.
הרצל 155, תל אביב

4. אובלומוב

באוגוסט לפני כמעט שנה וחצי, באמצע המלחמה, בלב הייאוש והכאב, נסעתי לבקר את אחותי ומשפחתה שעברו לחיות בניו זילנד. חברים קרובים החליטו לעזוב את הארץ והתפזרו ברחבי העולם ורבים אחרים התחילו לדבר על זה. התחושה של אובדן הבית הפכה למוחשית וחונקת. והנה אני בביתה של אחותי, שרק לפני שנים אחדות חיה בת"א הסואנת והרותחת כמוני, ומכל חלון בבית משקיף יופיו האינסופי של האוקיינוס השקט. זה הימם אותי. הכול שם היה ההיפך הגמור מכאן. שקט, מרחב, עדינות, אדיבות, כבוד עצום לסביבה ולטבע. החדשות המסעירות שבהן עסקו תוכניות הטלוויזיה והרדיו הסתכמו בתייר אמריקאי שאכל בטעות ציפור נדירה. ואני, שנסעתי עד קצה העולם כדי להצליח לנשום, התערערתי והתחלתי גם לשאול את עצמי, למה בעצם אני נדבקת למקום שבו נולדתי? ובעודי מתערפלת במחשבות ובמקביל הולכת לבחון בתי ספר לילדים, הגיחה הודעה בקבוצת הווטסאפ השכונתית שלי שבישרה על פתיחת חנות ספרים חדשה בשם אובלומוב. אין לתאר עד כמה ההודעה הקצרה והתמונות שליוו אותה שימחו אותי.

מי מעז לפתוח חנות ספרים עצמאית בכלל ועוד בזמן הזה? ולקרוא לה אובלומוב? על שם הדמות שהפכה בין השאר לסמל של השהיה, איטיות והתנגדות ליעילות, וממש בשכונה הקטנה שלי. באופן משונה ההודעה הזו הייתה יד שנשלחה מרחוק לנחם את הלב. ביום שחזרנו, עדין אפופת אינסוף שעות טיסה, הלכתי לבקר באובלומוב הקטנה והמקסימה, שמכילה שפע הגות ושירה ומבחר מרשים מספריהן של ההוצאות העצמאיות. רכשתי את ספרי הראשון משם: "כשאנחנו חדלים להבין את העולם" של בנחמין לבטוט. ספר אדיר על הקשר בין קידמה לכיליון שסיימתי לקרוא מול מפרץ האוקיינוס השקט והשארתי לאחותי. הייתי זקוקה גם לעותק ממנו בבית שלי כאן.
נחמה 4, יפו

5. תתתרבות

קפה-בר-דיבור. מקום נהדר בשוק הכרמל עם אספירציה ליצור מרחב למפגשים אמנותיים ופוליטיים, ועם קפה מעולה ואוכל טוב שמבוסס על חומרי גלם מהשוק, ותפריט שמשתנה מדי יום לפי המצב רוח והירקות. הכול טעים שם ובמחירים הוגנים. מתקיימות בו השקות ספרים, סדנת כתיבה ולאחרונה התארחו בו לשיחות דב חנין, מיכאל ספרד, איימן עודה, הלל כהן ועוד רבים וטובים. בדיוק מקום כזה היה חסר לנו והנה הוא נפתח.
הכרמל 12, תל אביב

מקום/תופעה לא אהובים בעיר

התחנה המרכזית. כישלון מהותי, אדריכלי ואנושי. מלכודת אפלה בטבורה של העיר.

השאלון

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
תערוכת הווידאו-ארט "ארץ אם" של רות פתיר במוזיאון ת"א נסגרה לא מזמן והייתה כל כך חכמה, מקורית, משעשעת ומכאיבה, כמו שאמנות באמת טובה, לפעמים מצליחה להיות. כמי שמכירה מקרוב את עולם טיפולי הפוריות, האופן שבו פתיר פיצחה את התימה המרכזית של התערוכה, פולחן הפריון ומישטור הגוף הנשי, הוא מבריק ומצחיק, אינטימי ואוניברסלי. אני אוהבת עבודות עמוסות רבדים ומחשבות וממש מתמלאת שמחה במפגש עם אמנות מעולה.

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
בנובמבר "חמצן" הוקרן בפסטיבל קולנוע נהדר בטאלין שבאסטוניה. העיר הימי ביניימית העתיקה, הקטנה והיפיפייה, בין הבודדות באירופה שכמעט ולא נפגעו במלחמת העולם השנייה, עטתה שלג ואורות כריסמס זעירים. באחד הערבים, הזדמנו באקראי לקונצרט נפלא ממש של אורקסטרת הבארוק הפינית בכנסיית ניקולאס המרהיבה (בעיקר הנדל וקוראלי). זו היתה ממש חוויה רוחנית. באיזשהו רגע לא הצלחתי להחזיק את עצמי ופשוט בכיתי בלי סוף. מזמן לא קרה לי דבר כזה, התמסרות מוחלטת. אז כן, אפשר לומר שהלב נפתח.

איזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני ממליצה להתנדב ל"בדרך להחלמה" ארגון שמחבר בין מתנדבים ישראלים לפלסטינים שזקוקים להסעות לבתי חולים בישראל. הצטרפתי אליהם לאחרונה. זה המעט שאפשר לעשות.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
רולה דאוד ואלון-לי גרין המנהיגים הראשיים של תנועת "עומדים ביחד", תנועה אזרחית פוליטית יהודית-ערבית. הם האפשרות היחידה שלנו לעתיד טוב במקום הזה.

מה יהיה?
אופטימיות היא חובה מוסרית. למרות שממש קשה להחזיק את זה.

• העיר שלי
• קולנוע
• קולנוע לב
• הגן הבוטני
• חוף הכלבים

>> אסיה נלן היא תושבת תל אביב משנת 1996, VJ ואמנית וידאו. הקנווס האהוב עליה הוא מבנים עייפים או נטושים. היא מלבישה אותם בהקרנות וידאו והופכת אותם ליצירת אמנות. העבודות שלה ילוו הערב (חמישי 3.4) ובשבוע הבא (10.4) את אירועי "סלון לילה" של עיריית תל אביב-יפו בנווה שאנן, שהופכים את רחובות השכונה לזירת הופעות וצ'יל. הערב ירימו שם להקת השמחות ולהקת רסקו, וכדאי גם לכם.כל הפרטים כאן.

>> מקום להרגיש בו גדולה ותקווה למין האנושי // העיר של ענבל הופמן
>> קפה של בוקר בעיר העתיקה ופיס מהמם מהשכנה // העיר של חגי אשל

1. הגבעה ליד חוף כלבים

ישנה גבעה ליד הטיילת, בין חוף הכלבים לחוף מנטה ריי – שהכי כיף לשבת שם לקראת הערב, לבד או עם חברים, עם קפה או בקבוק רוזה ולהסתכל איך השמש שוקעת בים, והשמיים משנים את הצבעים והגוונים כל רגע.

Coffee Lab .2

בלב קרית המלאכה, שבו מבני התעשייה הענקיים המכוסים בחמש שכבות של גרפיטי, יש גן עדן לאוהבי הקפה. אפשר גם לשבת וגם לקנות כל מיני סוגים של פולי קפה. אם שילבתם אחרי סיור גלריות – בכלל הרווחתם.
הר ציון 108

3. IKARI

בית קפה יפני אותנטי בשוק הכרמל, שמגישים בו אוכל יפני ביתי . וכן, יש שם גם ראמן.
מל"ן 39

4. פעילויות שכונתיות

פסטיבלי שכונה, תיאטרון רחוב, בתים פתוחים. זו חוויה מאוד אחרת מנגיד, מופע של מדונה בפארק הירקון. כי דווקא אירועים קטנים מאפשרים לנו לבנות קהילה,
להתחבר עם השכנים, להסתכל מחדש על העיר סביבנו. עיר שכאילו מתחפשת למשהו אחר: כיכר שהופכת לבמה, רחוב לרחבת ריקודים, בניינים לתפאורה ועוברי רחוב לקהל ומשתתפים. ובשעה מסוימת, כמו בסיפור של סינדרלה, שעון מצלצל, החגיגה מסתיימת והעיר חוזרת לשיגרה. האירוע הקרוב שאני מאוד שמחה להיות חלק ממנו זה "סלון לילה נווה שאנן" שאירגנו בנות אלופות ממרכז קהילתי הגר"א (3.4, 10.4) והכניסה חופשית. בזמנים קשים חשוב לעשות דברים יפים ולהסתכל על דברים יפים. אחרת אפשר להשתגע.
לוינסקי 113

5. לה מעלה

המסעדה המקסיקנית בדרום העיר. המעלית התעשייתית היא כמו פורטל לעולם אחר, לוקחת אותך מהרחוב בדרום תל אביב וכשהדלתות נפתחות – אתה במקסיקו. אוכל מצוין, דרינקים ברמה, מומלץ גם לדייט הראשון וגם למפגש חברים.
שביל המרץ 5

מקום לא אהוב בעיר:

מעבר החציה בקיבוץ גלויות והרצל. זווית הצפייה שם כל כך לא טובה, שבכל פעם כשאני עוברת ברגל אני פוחדת שידרסו אותי, ובכל פעם כשאני באוטו מתפללת שאף אחד לא יקפוץ על הכביש מתחת לגלגלים שלי.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"אנטיגונה" מאת יאיר שרמן בתיאטרון בית ליסין.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
המופע"תהילים" של בוריס מלקובסקי.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
כל ארגון שעוזר לאנשים עם פוסט טראומה וקושי נפשי.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
זו לא משפחה תל אביביתאבל הם באמת זקוקים לעזרה.

מה יהיה?
לא יודעת. לנשום עמוק, לשמור על המשפחה והחברים, לעשות מקסימום במקום שאתה נמצא בו.

• העיר שלי
• וידאו ארט
• נווה שאנן
• לה מעלה
• Coffee Lab
• איקארי
• חוף הכלבים

>> מאיה קניג היא במאית, תסריטאית, עורכת ושחקנית שחיה ופועלת בתל אביב. סרטה החדש, "חלב", מציג כעת בבתי הקולנוע וזכה בפרס אופיר לתסריט הטוב ביותר, פרס התסריט בפסטיבל ירושלים וציון לשבח בפסטיבל טאלין הבינלאומי הנחשב. "סרט יוצא דופן, מסקרן ומתעתע שוודאי יהדהד את חוויותיהן של לא מעט צופות",כתבה עליו מבקרת הקולנוע יעל שובבשבוע שעבר, וכרגיל, היא צודקת.

>> המקום הכי סודי ושדרה להרגיש בה בת 14 // העיר של לוטוס אתרוג
>> כישלונות מפוארים ותוכניות יפות שנגנזו // העיר של הילה שמר

1. חוף הכלבים הדרומי

נדמה לי שזה החוף הלפני אחרון של תל אביב, אחרי זה זה כבר יפו. כל כך כיף להגיע לשם (מצוידת בבירה), לנתק את הרצועה, לחזות בצהלת הכלב המשוחרר, רץ אל זרועותיהם של כלבים אחרים, ולקבל את השמש של סוף היום בפרצוף. להבדיל מגינות כלבים, שם לעיתים מתפתחות תגרות, בחוף הכלבים תמיד מתקיימת הרמוניה קוסמית בין ההולכים על ארבע, מה שמעלה את השאלה – למה אני לא הולכת לשם כל יום?

2. טוי קלאב

חנות הצעצועים של יוסי בבית רומנו.צריך לראות כדי להאמין, חנות מפעם (הייתה עוד של סבא של יוסי בשנות ה-50, ולא השתנתה במילימטר מאז), מסדרון צר מאוד תחום משני צדדיו בערימות של צעצועים עד התקרה, גבב מופלא ומט לנפול, אם כבר למות, אז להימחץ על ידי צעצועים – הכי סטייל. פתוחה בשעות הכי מוזרות, לרוב נפתחת בסביבות 12 בצהריים, לעיתים נסגרת בחצות, אבל אל תתפסו אותי במילה, אין באמת חוקיות, מחירים שוברי שוק, והכי חשוב – יוסי עצמו, מגיח מבין הצעצועים, עיניים של ילד, מארח אותך בלבביות בממלכה שלו, שולף אוצרות מתוך הסבך האינסופי ותמיד מחייך.
דרך יפו 9

3. פנסיה

גילוי נאות, זה מקום שאחת המפיקות של הסרט שלי, שהיא גם חברה, פתחה בשנה האחרונה ביחד עם עוד שני שותפים, אבל זה לא מונע ממנו להיות אחלה בר יין עם עיצוב מהמם, חצר פנימית מהאגדות, אוכל טעים ואווירה כיפית. ובכלל, איזה אומץ לפתוח מקום בזמן הזה, אקט של תקווה שמחמם לי את הלב וגורם לי לרצות להישאר כאן למרות הכל.
לבונטין 2

4. המעבר הסודי לגינת ראשונים (הקרויה בפי העם גם "גינת היתושים") בנווה צדק

סמטה שלאחרונה גיליתי שקוראים לה "עין גנים" ולי היא מזכירה את הימים שגרתי בסמטאות הקסומות של נחלאות בירושלים. יש תחושה שמסתתר שם בקסבה עולם שלם נסתר מין העין. ערבובייה של טקסטורות, ריחות ודיירים, אחד מהם אפילו מגדל שם אווזים ותרנגולות. אני תמיד אוהבת לעבור שם ולהרגיש במקום ובזמן אחר.

5. The Mely Shop

חנותיד שניה בכרם התימנים שגיליתי במקרה ומיד התאהבתי בה. סנדרה, המוכרת בעלת השיק הצרפתי שבא לך לשהות במחיצתו שעות, מאירה לך פנים, ורק אם תבקשי, היא תכוון אותך לבגדים היפים שבחרה בקפידה ותמיד במצב מצוין. החנות קטנה אבל אין בה את הגודש מעורר החרדה האופייני לחלק מחנויות היד שנייה, יש בה שקט, שטיחים ושלווה.
בית יוסף 17

מקום לא אהוב בעיר:

רחוב לינקולן בואכה יהודה הלוי.פתאום בבת אחת נפסק שם שביל האופניים באמצע, ואת מוצאת את עצמך מדוושת על המדרכה בסרבול, תמיד תקועה מאחורי הולכי רגל איטיים במיוחד שמצקצקים עליך על שאת רוכבת על המדרכה, לכי תסבירי להם.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
ההופעה האחרונה של קורין אלאל בבארבי.התפוצצות של רגש וכשרון, כמה אהבה זרמה שם בין כל האמנים שבאו לשיר לבין קורין ובין הקהל לבינה. למרות שבערך חודש אחרי זה היא הלכה לעולמה, נשאר הטעם לחיים והאופטימיות שהיא הפיצה לעוד שנים קדימה. אולי לנצח.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הופעת סולו של הילה רוח בלבונטין 7, אמנם היא השחקנית הראשית בסרט שלי, אבל בחרתי בה גם בזכות ההשראה שהיא עוררה בי, ובהופעה הזאת בפרט, שאפשר לקרוא לה יצירה. קסם האינטימיות של להיות בחלל סגור קטן מתחת לאדמה עם הקול המלאכי השבור וקהל דחוס שיודע את כל המילים בעל פה, שרים ביחד כמו באיזה טקס דתי איזוטרי, היה מכשף ונתן ים תקווה ואור בימים שחורים.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
הצלת קפה שפירא.במקור רציתי לשים אותו במקומות האהובים, אבל אז ראיתי שיש את הקטגוריה הזאת ומיד העברתי לפה. מקום יחיד ומיוחד, הרבה יותר מקפה, מרכז תרבות, רחם קהילתית, מקום שחייב להמשיך להתקיים בעיר הזאת!

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
מירב וולדמן, קרמיקאית בשכונת נגה,עושה את הכלים הכי יפים מקרמיקה, ועכשיו עם המלחמה + שהיא עצמאית + שהיא אם יחידנית – הכי צריך להרים לה!חוץ מזה, עברתי עכשיו בפארק קריית-ספר האהוב עלי, נראה שגם הדשא שם צריך שירימו לו, הוא לא במצב טוב (והוא גם תל אביבי בדרכו).

מה יהיה?
חייבת להאמין שיהיה טוב.

• העיר שלי
• קולנוע ישראלי
• חוף הכלבים
• פנסיה
• כרם התימנים
• נווה צדק
• קורין אלאל
• הילה רוח
• קפה שפירא

תל אביב, אחת הערים עם הכי הרבה כלבים פר נפש בעולם, יכולה לחוות מהפכה של ממש בתחום רווחת הכלבים.הכלבים הם חלק בלתי נפרד מהנוף התל אביבי, ותרומתם לעיר מגוונת ועמוקה. מעבר להיותם חברים נאמנים הם מקדמים אינטראקציה חברתית בין תושבים, מעודדים פעילות גופנית בחללים הירוקים העירוניים ומסייעים לשמור על בריאות נפשית. הכלבים תורמים גם לאווירה הכללית של העיר והופכים אותה למקום יותר חי ופתוח. בנוסף, הם משמשים כ"שוטרים קהילתיים" לא רשמיים, מעוררים את תשומת הלב למתרחש בסביבתם ומעניקים תחושת ביטחון לתושבים.

>> אלוף המונופול: הישראלי שמנסה לנצח את המשחק בחיים האמיתיים
>> מתנ"ס למבוגרים בלבד: בר קוקטיילים ומשחקים נפתח בפלורנטין

בשיתוף עם אתר "פרויקט תל אביב" ולכבוד יום הכלב הבינלאומי יש לנו רעיון פורץ דרך להקמת מרכזים קהילתיים ייעודיים לכלבים ובעליהם. על פי ההצעה המרכז הראשון, שיוקם בסמוך לחוף הכלבים בצ'ארלס קלור, ישמש כבית חם ומזמין עבור כל הכלבים בעיר וככל שהמקום יצליח – יוקמו מרכזים נוספים ברחבי העיר. כל ההדמיות והמיקומים המוצעים – להמחשה בלבד.

מה צריך לכלול מרכז קהילתי לכלבים?

המרכז הקהילתי החדש לכלבים ובעליהם יכול להציע מגוון רחב של שירותים, פעילויות וחוויות, כולם תחת קורת גג אחת:
מקום מפגש:חלל נעים ונוח שבו יוכלו הכלבים ובעליהם להיפגש, לשתף חוויות, להחליף טיפים ולרקום חברויות חדשות.
מרכז אילוף:מגוון רחב של קורסי אילוף לכלבים בכל הגילים והרמות, החל מאילוף בסיסי ועד לאילוף התנהגות מתקדם.

מרכז לטיפול רגשי:טיפולים התנהגותיים, טיפול בעזרת כלבים ופעילויות אחרות שיקדמו את הרווחה הרגשית של הכלבים ובעליהם.
מרפאה וטרינרית:שירותים וטרינריים מקיפים, החל מחיסונים ובדיקות שגרתיות ועד לטיפולים מורכבים יותר.
חנות:מבחר עצום של מוצרים לכלבים, החל ממזון איכותי ועד לצעצועים ואביזרים מגוונים.

מספרה לכלבים:טיפוח מקצועי לכלבים, כולל רחצה, גזירה, עיצוב וטיפולים קוסמטיים.
חוגים ופעילויות:מגוון רחב של חוגים, סדנאות ופעילויות לכלבים ובעליהם, כגון אימון זריזות, יוגה עם כלבים, הרצאות והתנסויות חווייתיות.
מתקני משחקים:מתחם משחקים ייעודי לכלבים, כולל מתקני משחק שונים, מסלולי הליכה ומקומות מוצלים לנוח.

חוף צ'ארלס קלור: הבית החדש-ישן של הכלבים

בחירת חוף צ'ארלס קלור כמיקום למרכז הקהילתי החדשני הראשון אינה מקרית. החוף, המוכר כאחד מחופי הכלבים (הלא רשמיים) הפופולריים בתל אביב, מהווה גם כך יעד אטרקטיבי עבור בעלי כלבים ומהווה לוקיישן מושלם בלב העיר להקמת מרכז שיתמקד ברווחת הכלבים ובעליהם. בהמשך מוצע להקים מרכזים נוספים בצפון העיר – ברובע שדה דב וברובע גלילות ובפארק הירקון (בחלק המזרחי שקרוב לרמת החייל); במזרח העיר – בשכונת יד אליהו ובפארק דרום; ובדרום העיר – בחוף העלייה.

איך עושים שזה יקרה?

טוב, זה כבר מסובך כמובן, כי העירייה בשנת קיצוצים וכי תירוצים אף פעם לא חסר, אבל קל לדמיין איך הופכים את תל אביב לעיר ידידותית יותר לכלבים ובעליהם. בעירייה כבר הקימו את קהילת דיגידוג לבעלי כלבים עם כרטיס דיגיתל, כך שהם גם ככה בכיוון. תל אביב כבר הוכיחה עצמה פעמים רבות כעיר חדשנית ופורצת דרך בתחומים רבים, ויש לה הזדמנות להוכיח זאת שוב. אנחנו מזמינים אתכם להצטרף לחזון, להפיץ אותו בקבוצות ובפורומים, לעקוב אחרינו ברשתות לעדכונים ולהפוך את תל אביב לעיר ידידותית עוד יותר לכלבים ולבעליהם.
הצטרפו אלינו ברשתות החברתיות ובאתר פרויקט תל אביבכדי להביע את תמיכתכם בחזון. בלי תגובות, לייקים ושיתופים זה לא יעבוד:פרויקט תל אביב בטוויטר/X//פרויקט תל אביב באינסטגרם

• ❤ תל אביב
• הבועה
• כלבים
• חוף הכלבים
• עיריית תל אביב

רון ביטרמן משחק בהצגה החדשה של תיאטרון באר שבע, "עד שהמוות יפגיש בינינו", מחזה מקורי שכתבו דפנה זילברג ונועה לזר-קינן. זילברג היא אלמנתו של עיתונאי התרבות נבו זיו ז"ל, והמחזה נולד כשהוא הציע לה לכתוב יחד מחזה על גבר גוסס מסרטן שיוצא לחפש לאשתו אהבה חדשה, וטרם מותו מוצא עבורה שלושה גברים פוטנציאלים ליום שאחרי לכתו. יחד עם ביטרמן משחקים בהצגה גם שירה נאור בתפקיד האישה ודורון בן-דוד בתפקיד החבר הטוב של הבעל המת.עוד פרטים וכרטיסים כאן

>> העיר שלהם: טל ואלון בר השתלטו על קפה 51 ומתפשטים צפונה
>> המשקפיים של פוליקר והתפריט הסיני השחור // העיר של דור דטנר

1. פיצה ארציאלי

כוך קטן בכיכר רבין עם הפיצה הכי טובה בעיר.מלכי ישראל 7

2. שדרות בן גוריון

אחת הסיבות שאני כל כך אוהב לגור בתל אביב. שדרה ירוקה שמובילה לים עם בתי קפה, גני שעשועים ופסלי אמנות. אני מוצא את עצמי מתרגש לא פעם כשאני עובר שם ומתלהב כשמוסיפים עוד פינות ישיבה או פסל חדש כמו של בן גוריון ופולה.

3. בר הג'ניה

המקום הקבוע שלי. נוף למזרקה, אוכל טעים, צמחיה בכל פינה ואווירה נעימה.בן עמי 11

4. כיכר המלך אלברט

אני מאוד אוהב אדריכלות ותמיד מחפש לראות מבנים חדשים שנבנו או מבנים לשימור ששופצו. ברוחב נחמני יש המון אדריכלות מרשימה אבל אין ספק שכיכר המלך אלברט (מודה שלא היה לי מושג שככה קוראים למקום)היא אחת הפינות היפות בתל אביב. בכל פעם שאני באזור אני משתדל לעבור שם.

5. חוף הכלבים

ממש לא החוף הכי טוב בעיר, אבל בעיניי זה מדד לאיכות חיים. עיר שדואגת לכלבים שלה היא עיר שתהיה טובה לתושבים שלה. אז אמנם החוף קטן וכשיש גאות הוא עוד יותר מצטמק אבל לראות את הכלב שלך כל כך מאושר זה שווה את הכל.

מקום לא אהוב בעיר

אני גר ליד ארלוזרוב ובניית הרכבת הקלה היא דבר חשוב ומבורך, אבל העבודות עליה הופכות את המרחב העירוני לעיתים לבלתי נסבל, במיוחד למי שמסתובב ברחוב עם עגלת תינוק. עדיין חיים פה אנשים, ואפשר לראות באירופה איך יוצרים אזורי בנייה נעימים יותר לתושבים. בכל יום גשום בדרך לחדר הכושר אני יודע שאני אצטרך לתמרן בין שלוליות מים ומלט וכביש סואן.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הסדרה "פליבג".אמנם לא מהזמן האחרון, אבל יצא לי לצפות בזה שוב. פיבי וולר-ברידג' יצרה ומשחקת בסדרהשמבוססת על הצגת יחיד שלה שעלתה בפסטיבל אדינברו, סדרה שנונה, רגישה וכל כך מצחיקה שגם מסתירה כאב גדול. אני תמיד מופתע כשאני פוגש אנשים שעוד לא צפו בה.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הסטנדאפ של ניל ברנן (שלושה מיקרופונים ובלוקים).אני אוהב אנשים שמצחיקים מתוך כאב, וניל הוא סטנדאפיסט מצחיק מאוד שמתמודד עם דיכאון ומדבר על ההתמודדות ממקום אופטימי ויצירתי.

לאיזה ארגון או מטרה אתהממליצץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אישתי מתנדבת בגוף שנקרא "סיפור.חיים",מיזם התנדבותי להנצחת חללים ונרצחים מאז ה7 לאוקטובר. הם תמיד מחפשים מתנדבים מעולמות הכתיבה, עורכים, מעצבים גרפים, מאיירים ועוד.אפשר לפנות אליהם בעמוד הפייסבוק תחת השם של המיזם.

מי התלאביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
דני בולר (ask_dani).עושה עבודה מדהימה ברשתות החברתיות מאז ה7 באוקטובר. מעניין, ענייני, מכבד ולא מתלהם. לאחרונה הוא העלה סרטון שיש אנשים שתוקפים אותו בתגובות כי לחלק מאיתנו קשה להתמודד עם טעונים מורכבים. אז מגיע לו.

מה יהיה?
אין לי ברירה לחשוב שיהיה לפחות בסדר.

• העיר שלי
• תיאטרון
• פיצה ארציאלי
• שדרות בן גוריון
• כיכר המלך אלברט
• חוף הכלבים