בסעיף המאנצ'יז, בנקודה שבה רחוב הרצל פוגש את שדרות רוטשילד תמיד אפשר למצוא משהו מעניין. יש כאן כמה עוגנים קבועים כמו הרצל 16 ומאפיית מייזון קייזר, וביניהם נובטים עסקי אוכל קטנים וממזריים שמביאים קהל סקרן. גם באופן היסטורי – הלחמניות המוגזמות של נונונו, סביח אריכא המיתולוגי מירושלים, הפלאפל של אפי מסביח פרישמן ואפילו שיפודייה של שף שרון כהן (שילה) – כולם בחרו להתמקם בצומת העמוס בניסיון להטביע חותם על סצנת האוכל בעיר, או לכל הפחות לעשות בוננזה כלכלית. למרות שעל האידיליה מעיבות כבר תקופה עבודות בינוי מסיביות, הלוקיישן המרכזי מנצח.

>> אם יש גן עדן: דנה לי ברמן חוזרת למטבח האיטלקי. אבל בקטע אחר

כיום ההיילייט של הצומת הוא ההמבורגריה הכשרה "אסתר המלכה". פרופיל תקשורתי גבוה של הבעלים אדל בספלוב וחוות דעת טובות על המוצר יצרו מול הדלת פקק ארוך ומייגע, שרק לאחרונה נרגע קצת. במרחק כמה צעדים משם, במקום שבו פעל סניף של "עראייס מחנה יהודה" מירושלים, נפתח ספוט קטן של פיתות בשר שמוציא את השד העדתי מהבקבוק לצלחת. "לקחנו את הקונספט של פיתה ובשר טחון ויצרנו מנות לפי עדות" מסביר הבעלים אורי יצחקי.

איך בונים מטבח ישראלי מייצג של כל העדות? ובכן, רק עם קצת דעות קדומות. "מנה תימנית עם תבלינים תימנים ותוספת טחינה, רסק וסחוג ירוק בצד, ומנה מרוקאית שהיא חריפה יותר ומוגשת עם אריסה. לאשכנזים יש מנה רומנית מתובלת בשום", צוחק יצחקי, ושולף מהטאבון "מגולגלת" לוהטת – מעין סיגר ממולא בשר, עוף או תערובת טבעונית מעדשים טחונות (52-54 ש"ח).

אותה פיתה דקיקה ומתפצחת מוגשת גם בצורתה המקורית כפיצת בשר (74-76 ש"ח) עם אותם טופינגז, רק לקרוע ולזלול ולהיזהר לא לחטוף כוויות. אפשר לקבל את הבשר גם בפיתה רגילה (48 ש"ח) או עם סלט או תפוחי אדמה, צ'ימיצ'ורי מתוצרת בית ותוספות (56-69 ש"ח). כשהרעב אינו כבד מספיק לבשר, כנפיים במרינדה (39 ש"ח) ותפוחי אדמה ובטטות בטאבון (19 ש"ח) יסדרו לכם ארוחה קלילה בלי לקרוע את הכיס.

על אף שהוא אינו מגיע מהתחום ולמרות עבודות הבינוי שמסבכות את החיים לו וללקוחות, יצחקי אופטימי. "לאזור יש פוטנציאל. בדקנו את האופציות וגילינו שאנחנו יכולים לפנות למגוון רחב של קהלים, למשל בליינים בשעות המאוחרות וחבר'ה שעובדים במשרדים. אנחנו יכולים לספק קייטרינג לחברות, וכשנסיים לשפץ את הקומה העליונה נוכל לערוך בה אירועים קטנים. אנחנו מכוונים לכל הנישות האלו".

לכאורה זהו עוד מקום קטן, אבל בישראל 2025 אי אפשר לזרוק אבן בלי שיכאב: רק כשחופרים בהיסטוריה של המקום מגלים שבעלי "עראייס מחנה יהודה" היה יהונתן קן-דרור ז"ל, שנרצח במסיבה ברעים בשבעה באוקטובר. סטיקרים לזכרו עדיין מודבקים על החלון, ויצחקי מספר שהוא שוקל להקים במסעדה פינת הנצחה קטנה. ובתוך כל הכאב – שיפוץ, תכנונים לעתיד, ותפריט טעים במיוחד מצליחים להכניס קצת תקווה וטעם ללב של כולנו.
הרצל 12, ראשון, שני ורביעי מ-11:00 עד חצות, שלישי 17:00-11:00, חמישי 05:00-11:00, שישי סגור, שבת 03:00-20:00

• אוכלים שותים
• טאבון
• הרצל
• אוכל רחוב

ביום שכזה קצת קשה להתעסק באוכל, אבל מקום חדש שנפתח מוסיף קצת אור לחושך. "ונוס – תנור ים תיכוני" מחבר בין יפו לסיציליה, רק אל תקראו לו פיצרייה כי הוא לא יענה. "נכון שיש בצק ומאפים, אבל זו לא עוד פיצה עם בוראטה ובלסמי. אנחנו במקום אחר לגמרי, מעין תחנת בילוי", מסביר שף אבנר לסקין שחתום על התפריט. תחנת הבילוי החדשה שייכת לקבוצת סן רמו (איטלקיה בפשפשים, קזינו סן רמו ודייגו סאן לשעבר), שמבינה דבר או שניים בגוד טיים ומכירה את הבעייתיות של שדרות ירושלים בעקבות עבודות הרק"ל ובכלל.

הקונספט אינו חדשני אך הוא כבר הוכיח את עצמו בעסקיה האחרים של הקבוצה – פתיחת שולחן קז'ואלית במחיר שהולם את התקופה. לדוגמה: טאבולה דג ים עם יוגורט כבשים וסומאק (54 ש"ח) ושומר צלוי בהדרים עם לבנה ונענע (38 ש"ח) מתוך חטיבת Heart; קבב שרימפס עם ירקות צלויים ויוגורט כבשים (72 ש"ח) ואסאדו כרישה וקונפי בציר בקר וחמאה (52 ש"ח) מאגף Soul; ופיצות מתוחכמות תחת הכותרת Sourdough Pizza – קלמארי ורוטב עגבניות עם אריסה, לימון כבוש וג'רג'יר ("ולא ארוגולה כמו בשאר המקומות"), פיצה לבנה עם תרד וג'יבנה במקום מוצרלה ועוד (58-78 ש"ח).

הלזניה איטלקייה קלאסית, אך מוגשת כמנת חלוקה (ובינינו מי יכול בחום הזה לאכול יותר מביס), והחומוס מופיע במספר מנות בצורת גרגרים ולא כמשחה, כמקובל ביפו. גם הפיצה מבצק שלסקין פיתח במיוחד מזכירה יותר את זו של פיצה לילה, ופחות פיצה נפוליטנית. "רצינו לכוון דווקא לפיצה קריספית. פיצה נפוליטנית מקבלת מרקם סמרטוטי, וכולם כל כך עסוקים במנה שתצטלם טוב לאיסנטגרם עד שהם שוכחים שהבצק צריך להיות טעים. הבצק שלנו נראה כמו פיצה נפוליטנית אבל המרקם דומה יותר ללחם מחמצת".

המחירים, נושא רגיש בימים אלה, נשארים ברף הסביר. המנה היקרה ביותר, דניס צרוב עם ירקות ברוטב פרמזן, מתומחרת ב-88 ש"ח בלבד, אם כי כולנו יודעים מה משמעות הביטוי "מנות חלוקה". יין מתחיל ב-36 ש"ח לכוס ו-144 ש"ח לבקבוק, ותמורת קוקטייל תשלמו כ-45 ש"ח בממוצע. "אין לנו עניין לעשוק את הלקוחות וזה משנה דרמטית את חוקי המשחק", אומר לסקין. "אני חושב שהמקום יעבוד מעולה כי הקבוצה חזקה מאוד בנישה שהיא עובדת בה, והמקום נכון מבחינה קונספטואלית לכל הגילים. כל אחד יוכל למצוא בו את עצמו כי זה מאוד ים תיכוני ולא מחייב והמחירים הוגנים". לכבוד ההרצה מצ'פרת ונוס את האורחים ב-10 אחוז הנחה, תעשו את החישוב שלכם לבד, ותתרחקו מהתנור עצמו. גם ככה חם מספיק בחוץ.
שדרות ירושלים 5, 077-9800350, ראשון-שבת מ-18:00 (שעות פתיחה בהרצה)

• חדשות האוכל
• שדרות ירושלים
• טאבון
• קזינו סן רמו

• Facebook
• Twitter
• Email

פתיחת דלתות, 20:30

אלכוהול זול בנחמה וחצי

את הערב נפתח במוסד התל אביבי נחמה וחצי. בערב, כשהלפטופיסטים נעלמים, האורות מתעמעמים, המוזיקה מקבלת טוויסט ברלינאי ונחמה הופכת לבר אפלולי. התפריט מציע אלכוהול במחירים שיגרמו לכל כיס לחייך, כמו למשל שליש ליטר בירה ב-13 ש"ח. אם הכיס מחייך – אנחנו מחייכים.
כתובת:אחד העם 144

עוד כתבות שוות:
ביקורת שיכורה על בר האוצר
13 השפיות שאתם צריכים להכיר
איך יוצאים לחופשה תל אביבית ביפו?

חיזוק, 22:30

פיקוק

לא צריך לעייף את רגלינו הענוגות – נמשיך לפיקוק, שנמצא הכי קרוב לתחנה הקודמת. הבר האפלולי אהוב על השחקנים הישראליים ומהווה מפלט לשוחרי תרבות בסטייל עם נשנושים מצוינים ופלייליסט קליל וזורם.
כתובת:מרמורק 14

אפטר, 00:30

חמישי טוב בבוטלג

כל מה שנשאר לכם הוא לרדת את שד' בן ציון ולנחות בבוטלג. הערב יארח הבוטלג המחודש את גל עופר (הרדיזנט של החתול והכלב), לורנס ויקיר מזרחי ברחבה המרכזית בהאוס, ואת שחר מדינה בסט דיסקו ופ'אנק בחדר הקטן. אש.
לפרטים נוספים
מחיר:50 ש"ח
כתובת:קינג ג'ורג' 48

מאנצ', 3:00

הטאבון

סוף ערב, אנחנו שבורים מהתחת ובא לנו לאכול. במרחק זחילה מהבוטחג, תפגשו את הטאבון, רשת המאפים שהיא שם נרדף למאנצ' מפחיד בשעות בזויות. סמבוסק זה הדיבור, אל תגידו שלא אמרנו.
כתובת:קינג ג'ורג' 53

• טאבון
• פיקוק
• נחמה וחצי
• קינג ג'ורג'
• בוטלג
• חיי לילה
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

זה שני עשורים שבליני מגישה חוויה איטלקית ארוזה היטב במפות משובצות במרכז סוזן דלל. יכולת הישרדות מפליאה שכזאת בעולם המסעדנות התל אביבי ההפכפך היא אחד מרזי המקצוע הכמוסים, שרונן ארדיטי, אחד השותפים במקום, חולק בנדיבות במסגרת כהונתו כראש החוג ללימודי מסעדנות בבית הספר שנקר. "לפני 20 שנה פתיחת מסעדה לא הייתה משימה מורכבת כמו היום. כמות הדרישות בימינו היא גדולה כל כך – החל מתקנים של איכות הסביבה, דרך כיבוי אש ובטיחות, החוקים של משרד הבריאות ועד נגישות לנכים – עד שלפעמים הסטודנטים שלי תוהים אם בכלל כדאי להם לפתוח מסעדה".

מה השתנה ב־20 שנה?

"הנגישות של חומרי הגלם וההתייחסות למקצוע. כשפתחנו את בליני מסעדנות לא נחשבה לקריירה, ודאי לא קריירה מכובדת. אנשי עסקים פתחו מסעדות כעסק נוסף ואנשים צעירים ניהלו אותן והמשיכו הלאה. עם השנים וההתפתחות הקולינרית, הקהל הבין שנדרשת מקצוענות כדי להרים מסעדה טובה ולגרום לה להצליח".

בשנים האחרונות מסעדת בליני לא מככבת בכותרות, הנוכחות שלה ברשתות החברתיות דלה ונדמה כי כוכבי הרגע הקולינריים ממעטים להתייחס אליה. עם זאת ארדיטי שולל בתוקף את הטענה כי היא נשכחה עקב ריבוי מסעדות איטלקיות חדשות ועדכניות.

"בליני הפכה עם השנים למסעדה ותיקה ששומרת היטב על מה שהיא יודעת לעשות", הוא קובע. "אני מנסה להימנע משימוש במילה 'מוסד', היא נוראה בעיניי, כי אף מקומי לא אוכל במוסדות יותר. כשמטיילים בחו"ל אוכלים במוסד – פיטר לוגר בניו יורק או ל'אנטריקוט בפריז – אבל מי שגר בעיר תמיד ירצה לאכול במקום החדש, הטרנדי, האיני. כדי להשאיר את הלקוחות יש צורך להמציא את עצמך מחדש, להתאים את המסעדה לרוח התקופה".

ביוש מפות משובצות

רוח התקופה גרמה לארדיטי ולשותפו אסף לב־שמו להבין שזה הזמן להשתדרג, ולפיכך מקצה השינויים שנעשה במהלך השבועות האחרונים בבליני ראוי להתבוננות מיוחדת: בכניסה למסעדה הוצב טנדרון פיאג'יו איטלקי על שלושה גלגלים, המתפקד כנקודת מכירה של פיצות, יין בכוסות וברד ליוצאים ממופעי התרבות בסוזן דלל. בתוך המסעדה השתנתה התפאורה והמפות המשובצות, שבשנים האחרונות נחשבות דווקא למאפיינות מלכודות תיירים באיטליה, הומרו במפות לבנות מעומלנות.

בתוך המסעדה הוצב טאבון אבן עצום שממנו בוקעות מבחר של פיצות קלאסיות (מ־44 ש"ח) וגם אחת טבעונית עשירה בתוספות. במרכז חלל המסעדה הוצב ארון נמוך ועליו מונחות קערות ענקיות עם מבחר של יותר מתריסר ירקות אנטיפסטי צלויים ומתובלים, וכן נקניקים וכיכר שלמה של פרמזן שממנה אפשר לגלח שבבים על הירקות (64 ש"ח לפלטת אנטי פסטי או 44 ש"ח למזנון אנטיפסטי בצהריים).

בתפריט החדש של המסעדה קרפצ'יו פילה בקר (52 ש"ח), סלטים איטלקיים (48־49 ש"ח), מבחר סוגי ריזוטו עם ירקות, אנטרקוט או פירות ים (44־54 ש"ח), פסטות, למשל פפרדלה ברוטב ציידים בציר בקר עם נתחי פילה (84 ש"ח) וכן שלושה סוגים של ניוקי (68־69 ש"ח). חבית של יין עם ברזים מאפשרת הזמנה מהירה של כוסות יין איטלקי ידידותי וקליל (לבן או אדום, 24 ש"ח לכוס).

בכניסה למסעדה הוצב מזווה שממנו אפשר לרכוש ולקחת הביתה לימונצ'לו, יינות, שמני זית, רוטבי בלסמי ומטבלים. "הכנסנו את השינויים האלה כי אנחנו לא רוצים שאנשים יפחדו לאכול בבליני מפני שהיא מזוהה עם ארוחה כבדה", מסכם ארדיטי. "העם מכלכל את צעדיו ושומר על בריאות, ובשביל זה אנחנו כאן".

בליני

• אוכלים שותים
• ניוקי
• רונן ארדיטי
• פסטה
• בליני
• סוזן דלל
• טאבון
• אוכל איטלקי
• נווה צדק
• חדשות האוכל

א

איכרים

פארם טו טייבל – כי חקלאים הם אנשים מבאסים שעולים בטרקטורים לכנסת ומצפים שייתנו להם מים חינם, ואיכרים הם אנשים מקסימים שמוכרים גזר כחול בנמל.

ב

בוריק

תקראו לה בוריקה, תקראו לו בוריק, רק אל תגידו בורקה כי זה סתם מבלבל ובכלל לא קשור. מה שבטוח – זה מתחיל בדף סיגר, ממשיך במילוי מחית תפוחי אדמה וביצה ונגמר בתוך הבטן שלנו אחרי התערבות צ'יפסר. השנה מנת השוק עשתה את דרכה למסעדות כמוהכובשיםוהקוסם, ופייר – זה לא אותו הדבר בלי הצעקות של הבסטיונר ברקע.

ביז

זו הייתה השנה הכי טובה לביז, כשהשפים החליטולהתמקד באיברים פנימיים של הפרה. זאת הייתה השנה הכי גרועה לביז כשהרבנות החליטה שהעטינים לא כשרים ומסעדות נאלצו להוריד אותן מהתפריט לקול מחאות הסועדים. בקיצור, היה באזז.

ג

גיאורגיה

אם זיהינו נכון את המבטא, השמועות מספרות שהמטבח הגיאורגי הולך לשלוט השנה. לא פחות משלוש מסעדות גיאורגיות קרניבוריות מתווספות לננוצ'קההגיאורגית שעברה את מהפכת הטיבעונשווילי שלה לפני כשנתיים. צ'יבורקי איז דה ניו לאפה? יאללה, בכיף.

גלוטן, ללא

עד שעברנו את הצמחונות בניינטיז ואת הטבעונות עד עצם היום הזה, הגיע המסמר האחרון בארון החיים הטובים – מזון נטול גלוטן. אם יש לך צליאק, קרוהן או ירכי פיל – נטול גלוטן הוא הדבר בשבילך. כי "נטול סיבה לחיות ללא פחמימות ריקות" היה ארוך מדי.

ד

די.ג'יי

מצרך חובה במסעדות, מתברר. כי חשוב לנו שלצד סלט הקייל )ע"ע( תגישו רק מוזיקה מווינילים.

דיפלומטיה גסטרונומית

עלה תאנה או עלי גפן ממולאים? בישראל החלו מארחים בלוגרים קולינריים מכל העולם ומייבאים בסיטונות שפים מצליחים מהעולם לאירועים וארוחות בארץ. רוג'ר ווטרס מוזמן לאכול את הלב שלו עם כפית.

ה

המבורגר, דיזיינר

לא עוד קציצה שכל לקוח שותל בה תוספות וגחמות תמורת תוספות במחיר, אלא מנה מגובשת, מובנית וברורה שהורכבה אחרי מחשבה במטבח, עם אוסף של תובנות ותוספות ליצירת אמירה קולינרית.פרוזדורואמריקה בורגרהן דוגמאות טובות לשיח האינטלקטואלי והדיאלקטי החדש סביב המאנץ' הישן.

ו

ואליו פור מאני

בעברית, "הפסקנו להתקמצן עליכם".

ז

זה מאיתנו

המנה האהובה עלינו. וכן, תודה שזיהיתם אותי.

ח

חומוס, דיזיינר

משהו צמח על החומוס שלכם, או שהוא פשוט נשכב מתחת למנת הבשר? איך שלא נסתכל על זה, השילוב של חומוס ועליו מנה נוספת נראה יותר ויותר בעיר, והמסעדנים נהנים לשחק עם יציקת השינה המסורתית. חומוס משוכלל תמצאו בחומוס בשרברמת החייל, בחאן מנולישל פליקס רוזנטל ביפו או בחומוסים אסאדו של השף ויקטור גלוגר ברמת גן. גם רפי כהן מבטיח לפתוח בקרוב חומוסייה.

ט

טאבון

פעם חשבנו שאנחנו חיים בסיר לחץ, בהמשך הבנו שאנחנו בעצם חיים בטאבון. השף חיים כהן חנך ראשון את ז'אנר המסעדה סביב טאבון, תומר אגאי הוכיח שטמפרטורות גבוהות נהנות מהייפ ולאחרונהסנטה קתרינהשלו התרחבה, ואפילו עומר מילר הכניס טאבון למסעדתשולחן.

טבעוני

למה "גבינה" מופקת לפעמים מאגוז? למה החיים אפורים וכעת גם האוכל? למה לסבול? אנחנו מתכוונים לחיות, כמובן.

טוויסט

אותו אוכל, אבל עם טוויסט. אסייתי שהוא גם מקסיקני, גולאש שהוא גם יפני ושלל שילובים נוספים שיהיו מעולים להריוניות מבינינו.

י

יצירתי מדי

הכוונה לתפריטים פואטיים לכאורה שמנהלים איתך שיחה סחבקית מרגיזה בפירוש. זה התחיל מג'וז ולוז ואייל שני ומזמן יצא משליטה. נגיד, סלט של קרעי נענע מסכנה – הנענע נקרעה, הכוסברה עזבה אותה, וכעת נגיש לכם אותה ב־50 ש"ח בלבד ונניח שאייל שני יודע לכתוב. עכשיו בואו נניח שאתם לא אייל שני. לפעמים עדיף שפשוט תדביקו תמונה כמו במסעדות סיניות באייטיז ואת השירה שלכם תשלחו לבני ציפר, הוא כבר יידע מה לעשות איתה.

כ

כשר

למה התחיל גל של מסעדות כשרות בתל אביב? למה זה לא נשאר בישראל? למה לא התחיל במקום זה גל של מאפיות דונאטס? למה לא התחיל גל של אוכל חינם? למה לא התחיל דווקא גל של שף חתיך עד הבית? למה ההקרמה לא חוזרת לאופנה? נשארנו עם מסעדות כשרות. מה זה אומר בשבילכם? שיש לקינוח רק קדאיף, שיש צרפתים לידכם, מולכם, מימינכם ומשמאלכם ושהתפריט עמוס בצ'ימיצ'ורי. ישתבח שמו.

ל

לוינסקי

גם מוניקה וגם שוק לוינסקי עשו השנה קאמבק מפואר. המתחם מתנהל בין חנויות שמוכרות חליטות אקזוטיות ותבלינים למעדניות הבלקניות והחאמרות, שבהן אפשר לשבת ולשתות ערק בצהריים בזמן שאנשים אמיתיים עובדים. הדיינרOggiesהוא התוספת האחרונה לשכונה (כלומר, אם בזמן שמצמצנו לא נפתח כבר הבר החדש של דלידה).

לטיני

זה כבר לא סתם מקסיקני שעבר את הגבול, עכשיו הוא מאהב לטיני. מאז שבוגרת "מאסטר שף" דליה אלחדף פתחה אתטוטומה, נפרש אופק שלם לוונצואלה ודרומה, והחיים שלנו מגולגלים בטורטייה.

מ

מטף

השנה שונו הכללים ועכשיו כבר מותר לשרוף את הסועדים. חרפרף בתפריט הוא בעצם חריף, וחריף הוא למעשה אש ותימרות עשן ותמותו מבחינתנו. המדרג הבא בסולם הגיח לאחרונה בתאילנדית החדשה בסמטת הר סיני שמבעירה את החך של הסועדים בלי טיפת חמלה. הלו, לא לכולם נתנו שיפקה במקום מוצץ.

נ

נגיעות של

ביטוי שהחליף את "על מצע" ומצליח לעצבן כמעט באותה המידה. הכוונה בתכלס היא ל"מעט", בהרבה מהמקרים – "מעט מאוד". חסה עם נגיעות אנשובי? קצצנו לכם קצת וזה בתערובת. זה יכול להיות גם שמן כמהין או כל דבר אחר שמריח לנו מהטרדה וגורם לנו לבקש שתורידו את הידיים שלכם מהצלחת שלנו ותפסיקו לגעת.

נונשלנט

גישה חדשה במסעדות שמשמעה פחות עיצוב על הקירות ויותר אוכל טעים על הצלחת. גישה זו גורמת גם לכם לנסות להיכנס לתוך גוף התאורה במסעדה כי חשבתם שפה זה השירותים. מסעדנים, זכרו: לא כל אוסף אקלקטי של כיסאות עם עש משוק הפשפשים זה עיצוב לגיטימי.

ניטריטים

נטריטים, ניו טריטים, נבו טריטים, לא משנה איך תקראו לזה, צריכת הנקניקיות, הנקניקים והבשר המעובד פחתה, וטוב שכך. את הסרטן שלנו אנחנו מעדיפים במרק בויאבז.

ס

סגור

זו לא הייתה שנה קלה למסעדות בעיר. המסעדנים רק התחילו להתאזן מצוק איתן והתיירות שוב מואטת, הפעם בגלל גל דקירות. היה עצוב לשמוע על כל מי שסגר השנה, בין היתר קוצ'ינה תמר, אחד העם 1, ארוחת ערב, קפה תמר, אויסטר בר ובית העם.

סייב דה דייט

אחת לשעתיים נוחתת בתיבת המייל שלנו הודעה על מסיבת עיתונאים "שתזעזע את כל ענף המזון". או שלא.

ע

עונתי

כינוי עדכני ל"זול".

עראייס

פיתה קלויה במילוי בשר בסגנון לבנוני שהפכה למוקד תאווה, חיבה ואהבה, עד כדי כך שאנשים החליפו את השמופקין בעראייס. תנסו, זה עובד: לא, אתה, עראייס.

ערבי, מטבח

איזה אוכל יש להם אלה. לקחנו להם הכל – אדמה, סלנג וזהות, ועכשיו גם את האוכל שלהם. שוקראן, יא זלאמה!

פ

פושוניזם

מילפיי, אקלר פטה כבד אווז, מקרונים. בואו של פושון לעיר עורר צונאמי באגני השמנת של הקונדיטוריות והפטיסרי בעיר. כבר לא חייבים לטוס לפריז, ואת התוצאות של זה יהיה אפשר לראות ולהרגיש על המותניים שלנו עוד הרבה מאוד זמן.

פינוק

המילה הכי מגעילה בעברית שנאמרת בכי הרבה במסעדות לא טובות. פינוק מאיתנו, פינוק עלינו, ארוחת בוקר מפנקת. תפסיקו, סוטים. אנחנו אוהבים להתפנק, אבל זה מתחיל להלחיץ כשאתם לא מפסיקים להציע.

פרחים

תלתלי זלזלים, נבטים ופרחים אכילים כמו אמנון ותמר הפכו את הצלחות לאדניות ססגוניות שנראות כמו דוגמיות שהגיעו מחנות פרחים. אנחנו זורמים, כל עוד זה מגיע עם השקייה חינם.

צ

צ'יפס

על מקל בשוק, עם עמבה אצל אבי לוימצ'יריפום,בגארדןשל ניר צוק או מטוגן בהייפ שלבית רומנו. אנחנו חוטפים צרבת רק מהמחשבה העצובה על זה שבשנה שעברה היה לנו רק הצ'יפס המעולה של הוויטרינה עם קליפת הלימון המגוררת.

ק

קוקטייל

זה ורוד? יש לזה טעם של סוכרת? זה עולה 60 ש"ח? זה כנראה נוזל מתוחכם שעורבב על ידי מיקסולוג. הכל טוב ויפה ואפילו די טעים, אבל בתכלס די נמאס לנו לחכות חצי שעה למשקה מקושט בפוטפורי.

קייל

אומרים שאפשר לעשות צמיגים מהחסה הזאת. אז המלצה שלנו: תעשו ממנה צמיגים.

קפה חלוט

מכונת האספרסו הרעשנית איבדה את ההגמוניה לטובתטקס שמאני של חליטת קפה.
אתם פשוט חייבים להכיר את Brewshop, קפה נחת וקפליקס ולהזמין מכשירים מוזרים לחליטה דרך האינטרנט. קוראים לזה הגל השלישי של בתי הקפה, בפועל זה היפסטר טורבו באטל.

קרמל מלוח

כמו שתיקה רועמת, כמו טוהר הנשק, רק טעים. הסוד של קרמל מלוח הוא כמובן מלכודת המנצ'יז הכפולה: הטועם מפרפר בין "בא לי מתוק" ובין "בא לי מלוח" לנצח נצחים, או עד שהוא מקיא.

ר

ראמן

ואמרו אמן. אם הניו יורקרים מוכנים להישבע במרק עם ביצה רכה ואטריות, אז גם אנחנו.

רושפלד

רשת המסעדות ארוחת ערב שהשף יונתן רושפלד היה אמור להקים השנה, הלכה לישון בלי ארוחת ערב ולא התעוררה. באמת רצינו שזה ילך, קולינריה איכותית נטו בלי רעשי לוואי, אבל שרית לוי הציתה דיון בפוסט פייסבוק זועם שהפך לוויראלי במיוחד, ומשם זה כבר התגלגל בדרך להתרסקות כואבת שמסרבת להיבלם.

ש

שרונה מרקט

קצת קשה לדבר עלהראמן של השף ישראל אהרוניכשהשכנים מהמגדל למעלה זורקים עלינו זבל ומתלוננים על ביוב גואה, מפגעי רעש וחולדות. כמו ב"סאות'פארק", גם אצלנו שרונה מרקט שינתה את פני העיר והפכה הכל למלוקק יותר, נקי יותר ובעיקר יקר יותר. טיפ למי שפספסו אתגיליון השווקים שלנו: אפשר להשיג הכלבשוק לוינסקיברבע מחיר.

ת

תרנגולת

אימא, הבטחת לנו תרנגולת לשבת. לא עובד, נכון? תתחילו להתרגל. נגמר עידן העוף, מעתה יש רק תרנגולת בתפריט. ושוב תודה לאייל שני. למה אתה מזכיר לנו מה אנחנו אוכלים? די עם זה, עוף זה לא חיה.

• ביז
• קוצ'ינה תמר
• בית רומנו
• ויטרינה
• בוריקה
• פושון
• קרמל מלוח
• ארוחת ערב
• עוף
• אחד העם 1
• Brewshop
• אוכל לטיני
• אוכל גיאורגי
• קייל
• אוכל חריף
• עראייס
• פרוזדור
• טוטומה
• Oggies
• אוכל כשר
• הירו
• ללא גלוטן
• צ'יריפום
• ויקטור גלוגר
• חאן מנולי
• חומוס
• טאבון
• אריאל לייזגולד
• ג'וז ולוז
• שוק לוינסקי
• המבורגר
• קפה תמר
• ננוצ'קה
• ננה שרייר
• בית העם
• גארדן
• אייל שני
• סנטה קתרינה
• ראמן
• קפליקס
• שולחן
• צ'יפס
• יונתן רושפלד
• אוכלים שותים
• פרסי האוכל
• שרונה
• שרונה מרקט
• אויסטרים
• בשר
• אחוכל
• אמריקה בורגרס
• קפה