1. כולם בשביל כולם

יש כמה דברים שהתרגלנו לצפות להם מעונה של "הישרדות", בין אם בארץ או (עדיף) בחו"ל: גברים ונשים בלבוש מינימלי, שמש, מים, משימות מטופשות וטקסי הדחה מופרכים. ואז באה "Outlast", ריאליטי ההישרדות החדש של נטפליקס, וזורקת את כל הציפיות האלה מהחלון. מדובר בתוכנית אכזרית יותר, קשוחה יותר, קרה יותר (תרתי משמע) ועם הרבה פחות מעורבות של ההפקה – לפחות כזו נראית לעין. אין פה משחק בשבטים ופסלונים ומה שזה לא יהיה. מה כן יש פה? אוהו. משהו בין "משחקי הרעב" ל"בעל זבוב", ועם לא מעט DNA מתוכניות הישרדות כמו "Alone" או "Naked and Afraid" של דיסקאברי.

https://www.youtube.com/watch?v=mQ4a-H5wvPM

התחרות הולכת ככה: 16 מתמודדים ומתמודדות, רובם עם ניסיון כזה או אחר בהישרדות מהסוג האמריקאי מתאספים באלסקה. הם צריכים להתחלק לקבוצות של ארבעה, ומשם פשוט… לשרוד. בטבע. רק שהם יכולים, בכל רגע נתון, לנטוש את הקבוצות שלהם, להקים אחרות, מה שבא להם. חוץ מזה אין חוקים, אתגרים או הדחות והם יכולים לפרוש בכל רגע שבא להם, כשהתנאי היחיד הוא שהשורדים (ורוב השחקנים הרציניים בתוכנית הם כאלה שהיו, כנראה, מעדיפים להסתדר לבד ולא ממש מסתדרים עם בני אדם אחרים) לא יכולים להיות זכאים לפרס הגדול (מיליון דולר) אם הם לבד. התוצאה ממכרת, מופרעת והכי חשוב, כוללת דובים (אנחנו בכל זאת באלסקה). וכן, הקבוצות המתגבשות מתחילות לחבל אחת בשניה יחסית מהר. הבטחנו לכם "בעל זבוב" או מה?

"Outlast", עכשיו בנטפליקס

2. לות'ר: תיק פתוח

ובכן, נראה שבשלב הזה כבר ברור שאידריס אלבה לא ישחק את ג'יימס בונד. זה שברון לב, נכון, אבל לפחות הוא נתן לנו חמש עונות (בתשע שנים) בתור הבלש הבריטי ג'ון לות'ר – וזה לא היה בדיוק קרוב, אבל זה היה טוב מאוד גם כן. הוא הלך קצת פחות מכות ופתר קצת יותר תעלומות מג'יימס בונד, והוא אמנם לא הציל את העולם אף פעם אבל הוא לגמרי תפס כמה רוצחים סדרתיים, שזה מלחיץ במידה דומה גם אם באופן שונה. וכעת מגיע עבור לות'ר שינוי פורמט בדמות סרט שיצא בנטפליקס, בשם Luther: The Fallen Sun, שמתחיל בכך שלות'ר בורח מהכלא (אליו נכנס בסוף העונה האחרונה של הסדרה – עזבו, סיפור ארוך, אבל ברור שהוא לא היה נשאר שם לאורך זמן) ומשם הסיטואציה רק מסלימה.

מה שכן, ראוי לציין שב-The Fallen Sun יש הרבה יותר אקשן מאשר בפרקים רגילים של "לות'ר". להגיד לכם שזה אקשן ברמה של ג'יימס בונד? לא נגיד את זה, אבל זה אחלה אקשן – יש יריות, יש מרדפים, ונכון שכל הקטע הזה בעיקר עושה תיאבון פסיכי בכל זאת איכשהו להיקלע ליקום מקביל בו אידריס אלבה כן היה ג'יימס בונד – אבל זה לגמרי עומד גם בפני עצמו. חוץ מזה, לא נהרוס לכם את הסוף, אבל יכול להיות שגם הסדרה השלימה עם העובדה שאלבה כבר לא יהיה בונד והחליטה לסדר לו פיצוי קטן בדמות משהו בעתיד. אלבה בינתיים כבר מקווה שסדרת סרטים זה הכיוון החדש של עלילות ג'ון לות'ר. אנחנו לגמרי איתו.

Luther: The Fallen Sun, עכשיו בנטפליקס

>> 20 הסדרות הכי טובות בטלוויזיה כרגע (מהדורת מרץ 2023)
>> מארץ' מדנס: 24 סדרות ושלושה סרטים חדשים שעולים החודש

3. נגד הרוח

מדי פעם קורה שסדרה מעולה חומקת מרדאר הבאזז ועולה לאוויר עם אפס יחסי ציבור ואפס ציפיות. וכשאנחנו אומרים "מדי פעם", אנחנו מתכוונים שזה נדיר מאוד מאוד. מנגנוני הקידום של רשתות הטלוויזיה ושירותי הסטרימינג הם אלופי העולם ביצירת ציפיות מקדימות לקראת עלייתה של סדרה חדשה, כך שלא ברור איך "Rain Dogs" – שעלתה בשבוע שעבר ב-HBO וב-BBC (ואצלנו תחת השם "נגד הרוח" ב-HOT ו-yes) – הצליחה לעורר כל כך מעט ציפיות כאלה. אבל די ברור למה מבקרים רבים כבר הכתירו אותה כ"הפתעת השנה". פשוט אף אחד לא ראה את זה בא. מדובר בקומדיה בריטית שחורה ובלתי מתנצלת עם אטיטיוד פאנקיסטי, והיא בועטת בכל כוחה בקפיטליזם המאוחר מהצד העני והשבור שלו.

https://www.youtube.com/watch?v=WOHpZ5_OcoE

במרכז הסיפור עומד "סיפור אהבה לא קונבנציונלי בין אמא יחידנית קשת יום, בתה הצעירה וגבר גיי פריווילגי", כפי שנהנתה מאוד להציג זאת יוצרת הסדרה, הסנסציה הספרותית הבריטית קאש קאראווי. ב-2019 היא הוציאה את ספר הבכורה שלה, "Skint Estate", ובו גוללה את סיפורה האישי כאם יחידנית עובדת וענייה מאוד בלונדון של תחילת העשור הקודם. המבקרים השוו אותה לצ'רלס בוקובסקי, תאגידי בידור בבריטניה וארה"ב נלחמו על הזכויות לטלוויזיה ולקולנוע (ה-BBC ניצחו), אבל אז הגיעה הקורונה והיא ירדה מהרעיון והחליטה לעשות מהלימונים שהחיים זימנו לה משהו ממש מצחיק. הסיפור מתמקד כאמור באמא (הקומיקאית דייזי מיי קופר) שתעשה הכל כדי לאפשר חיים סבירים לבת שלה (התגלית הצעירה פלור טאשז'יאן) ופשוט אי אפשר שלא להיות לטובתה. בפתיחת הפרק הראשון הן מפונות מהדירה שלהן והופכות הומלסיות, אבל מה שהיה יכול להפוך לסרט קודר של מייק לי מתפתח כאן בזריזות לסאטירה חברתית בוטה שיש בה הרבה שמחת חיים. כיף.
נגד הרוח, ב-yes וב-HOT (פרק חדש בכל יום שלישי)

4. טד לאסו, עונה 3

מי היה מאמין שדווקא זה יהיה הלהיט הענק הראשון של אפל טיוי+? דווקא קומדיה אופטימית מבלי להיות סכרינית, מתוקה מבלי להיות נאיבית, וגם מצחיקה מאוד, והביאה לנו גם תחושה חמימה של ביחד וגם כדורגל. בסופו של דבר זו קומדיית "דג מחוץ למים" קלאסית: טד לאסו, מאמן הפוטבול האמריקאי המשופם, ממש לא מתאים לתפקיד של מאמן קבוצת כדורגל בריטית. קודם כל, הוא לא מאמן כדורגל, והוא בוודאי שלא רגיל לא להומור בריטי, לא לתקשורת הבריטית ולא לאוהדים בריטיים. אבל ליוצרי "טד לאסו" יצאה סדרה קטנה שהפכה כמעט בטעות לגדולה בגלל הצטרפות נסיבות שהפכה אותה לתוכנית הנכונה לזמן הנכון, שהרי היא יצאה בול בקורונה, כשכולנו התגעגענו לחום אנושי, ולכדורגל.

כעת "טד לאסו" נכנסת לעונה השלישית שלה, שלפי כל הרמזים אמורה להיות גם האחרונה – סודייקיס אמר לא מזמן בראיון ש"סיפרנו את הסיפור שרצינו לספר". זה לא אומר שהוא פוסל אפשרות לחזור לדמות של לאסו (שבכלל התחיל כדמות מתשדירי פרסומת ב-NBC Sports), ואולי גם נראה ספינאוף כזה או אחר. אבל כרגע אפשר להודות על עונה שלישית של קומדיה טובה ומרגשת שנראה שיודעת להיפרד מאיתנו בשיא – שזה גם משהו שלא מספיק סדרות זוכרות איך לעשות. יאללה ריצ'מונד!

הפרקהראשון בעונה השלישית של "טד לאסו" זמין באפל טיוי. פרק חדש מדי יום רביעי

5. "מגלה טפח: הסיפור של פורנהאב"

כאילו שמישהו ביקש, אבל הנה נטפליקס החליטה להצטרף לדיון הסוער סביב פורנו. מצד אחד עומדת הגישה שגורסת כי באופן אינהרנטי, פורנו עוסק בניצול וביזוי נשים, ולכן יש פגם בצריכתו, ובטח בהפצתו. מהצד השני, ישנה גישה הטוענת שאם נשים רוצות לעבוד בתעשיית המין, זו זכותן המלאה. אחרי שנערך באינספור פורומים וקבוצות פייסבוק, עכשיו הוא מגיע לטלוויזה בדוקומנטרי חדש שעוסק באתר הפורנו הגדול מכולם. אתה יודעים, טומ-טוטודוטו-דום, פאו.

"מגלה טפח: הסיפור של פורנהאב" לא מגולל רק את סיפורו של אתר הזימה, אלא גם מנהל ריאיונות עם פרופורמריות, בימאיות ונשים שמאחורי הקלעים בתעשיית הפורנו, ובפורנהאב ספציפית, ומנסה לתת להם את הבמה לגלול את תפיסתן, גם אם זה לא תמיד נוח לשמוע. במקביל, הסרט גם גולל מספר סיפורים, ותביעות מתגלגלות, שמעידים על האופי המשחית של התעשיה הזו, ומגלים על חטאי האתר (אם כי לא כולם). בקיצור, זה לא סרט למי שסתם רוצה להתחרמן מול נטפליקס (מי אתם?!), אלא עבור מי שמת להבין יותר את הסוגיה לעומק.

"מגלה טפח: הסיפור של פורנהאב", זמין עכשיו בנטפליקס

• מה רואים הלילה
• נטפליקס
• אפל טיוי
• טד לאסו
• בינג'

תודה לאל, ההמתנה הסתיימה. אתמול (רביעי) עלה באפל טיוי בשעה טובה הפרק הראשון בעונה השלישית של סדרת המופת "טד לאסו" – סיפורו של המאמן המשופם והמשעשע, שנקלע לסיטואציה לא לו, ומנסה להסתגל אליה, נמשך ומסתעף לאיטו. כך חזרנו שוב אל ריצ'מונד – קבוצת הפרמייר ליג שהצליחה איכשהו לשרוד בשנתיים הקודמות – ואל שני קווי עלילה מרכזיים: נייט, עוזר המאמן שיצא מהצללים לטובת הג'וב בווסטהאם העשירה והחזקה (טוב, לפחות לפי הסדרה…) במטרה לנקום בטד ובצוות שלו שדי השפילו אותו; ורבקה – שניסתה בהתחלה להקריס את ריצ'מונד כדי לנקום בבעלה, ועכשיו כשבעלה שולט בווסטהאם, תהיה חייבת לגרום לה להצליח.

ריצ'מונד מתחילה את הסדרה הזו, כמו תמיד, בתודעת אנדרדוג. הקבוצה שאף אחד לא מאמין בה, שכולם מאמינים שתסיים במקום האחרון – קצת כמו לאסו עצמו, שמתחילת הדרך הוגדר כעב"ם שנחת בתרבות הכדורגל האנגלית, מישהו שבא מאמריקה, וגם מתנהג כמו אמריקאי קלאסי, ולאט לאט צריך לחצוב את דרכו בתוך העולם הקשה והאכזרי הזה.

מהנקודה הזו מתחילים את המסע גם לאסו וגם ריצ'מונד, כשהמטרה היא לאו דווקא אליפות, אלא יריב אמוציונלי מהצד השני – ווסטהאם, עם הבעלים רופרט (בעלה לשעבר של רבקה) והמאמן נייט (העוזר לשעבר של טד). הרצון להישגיות פשוטה התחלף ברצון "להשיב מלחמה" לשני האקסים – כל אחד בדרכו – ולסיים מקום אחד יותר גבוה. זה הכל.

"טד לאסו" מצליחה בעיניי, כי היא מסוגלת להיות דו שכבתית. מצד אחד, היא סדרה שכל אדם יכול להתחבר אליה; הקווים העלילתיים הם גלובליים, ונוגעים בתופעות שכולם מכירים – מהעבודה רחוק מהבית (והפרידה הקשה מהמשפחה שהשארת מאחור), דילמות של מוסר מול כסף, מערכות יחסים שנשברו והדרך להתגבר עליהן. מצד שני, זו סדרת כדורגל פר אקסלנס – כזו שמכילה בתוכה לא מעט תובנות על תרבות הכדורגל האנגלית, על הליגה האנגלית, ועל הדרך שבה אוהבי המשחק רואים אותו. ממסיבות העיתונאים, שהפכו ממטלה אפורה ל"שואו" של המאמנים (ע"ע ה"דו קרב" בפרק הראשון בין נייט לטד); התקשורת שכמעט תמיד חסרת פרופורציות ומחפשת את הנפילה; ואלמנט ה"אנדרדוג", הקבוצה שאף אחד לא סופר, שצריכה להתחיל לחפור את עצמה מהבור בכוחות עצמה.

כי תרבות הכדורגל האנגלית, כפי שבהחלט משתקף בעולם שמחוץ לסדרה, לא ממש יודעת לעכל זרים; הגאווה הבריטית בכדורגל כספורט הלאומי, מקשה עליהם לעכל את העובדה שגם בחו"ל יש אנשים שיודעים לאמן. היום רוב הפרמייר ליג (ובוודאי המועדונים הגדולים) שמים על הקווים מאמנים זרים, אבל מדובר באנשים שהיו צריכים "להרוויח את לחמם". לייצר שורה של הצלחות, כדי שמישהו יספור אותם.

ברמת הקאסט, אין יותר מדי דמויות חדשות – ומה שעבד, ממשיך לעבוד. ג'ייסון סודייקיס ממשיך את הדמות האיקונית שלו (שכנראה תלווה אותו עד סוף חייו, אם להסתמך על ניסיון של סדרות מהסוג הזה) בתור טד, ויחד איתו גם ההברקה הגדולה של הסדרה – ברט גולדשטיין, שמגלם את רוי קנט, וממשיך לכבוש את הלב. האנה וודינגהאם המהממת (שאגב – תגיש בקרוב את האירוויזיון בליברפול) נותנת בראש בתור רבקה.

אבל מעל הכל, מה שעובד בטד לאסו היא שהיא סדרת "פיל גוד" אמיתית. הטלוויזיה בשנים האחרונות הולכת לשני מקומות – לתכניות ריאליטי, או לסדרות כבדות יותר (כמו למשל "יורשים", שתשוב בסוף החודש.תתחילו להתכונן), כאלה שמתיימרות לייצג את המציאות המרה בצורה מאוד כואבת, כזו שמציגה דמויות רבות שקשה להתחבר אליהן.

היקום של טד לאסו לא שונה – יש בו עדיין את כל הדברים השליליים שיש בעולם (כסף משחית, דעות קדומות, אינטריגות), אבל המבט שלה הוא יותר חומל. יותר אמפתי כלפי הדמויות השונות. מהמאמן המשופם, ועד אחרון השחקנים בחדר ההלבשה, לכולם יש סיפור. בסוף, כמו שאמר אייקון כדורגלני אחר שחסר מאוד עכשיו, הכל אנשים. הפרק הראשון של "טד לאסו" מתחיל ונגמר בשני סיפורים אנושיים שכאלה, סיפורים שרחוקים מהמגרש, שקשורים דווקא לגיבורים עצמם ולעולמם הפנימי. הכדורגל עוד ישחק תפקיד בעונה הזאת, וגם תפקיד חכם, אבל העולם שבחוץ תמיד מחלחל פנימה. אנשים שבאמת אוהבים כדורגל כבר יודעים את זה. וזה סוד הקסם של אחת הסדרות הכי אהובות בשנים האחרונות.

הפרק הראשון בעונה השלישית של "טד לאסו" זמין באפל טיוי. פרק חדש מדי יום רביעי

• המסך
• טד לאסו
• כדורגל
• אפל טיוי
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 938 // חובה להתנגד

• מה רואים הלילה
• טד לאסו
• אפל טיוי
• טלוויזיה
• כדורגל

שיהיה ברור, אנחנו לא נטען לרגע שיש קווים משותפים כלשהם בין "טד לאסו" ל"יורשים" – אלא אם כן הקווים המשותפים הם שהן הפכים מושלמים, הקומדיה הכי הולסום על המסך מול הסדרה הכי עוקצנית ורעילה שאפשר לדמיין. ובכל זאת, כשג'ייסון סודייקיס רמז בשיחה עם אתר דדליין שיש סיכוי שהוא עומד להיפרד מהדמות, לפחות בפורמט הנוכחי שלה, כי בעונה השלישית הסדרה "מסיימת לספר את הסיפור שרצינו לספר" – לא יכולנו שלא לחטוף פלאשבק לטראומה שנגרמה לנו מג'רמי סטרונג שרומז בשיחה עם GQ שהעונה הרביעית של "יורשים" תהיה גם האחרונה שלה(רמז שזכה מאז לאישור רשמי).

בעוד שרק לפני כמה חודשים, לאחר הזכיה באמי, סודייקיס הכחיש שהסדרה תסתיים בתום העונה הנוכחית, עכשיו – לאחר שהעונה כבר צולמה ונכתבה – הוא מדבר אחרת. "השאלה מחמיאה לי ולכל שאר המעורבים ההפקה", הוא אומר כעת, "והעובדה שאנשים רוצים עוד זה מקסים. אבל אולי ב-31 במאי, אחרי שנסיים לשחרר את כל 12 הפרקים של העונה, הם יגידו – יכול להיות שאנחנו לא צריכים עוד". זו יכולה להיות סתם הצטנעות של סודייקיס ברוח מאמן הכדורגל הסופר-פוזיטיבי שהוא מגלם על המסך, אבל לאור ההערות שלו על "סוף הסיפור שרצינו לספר" נשמע שהוא רומז כאן למשהו עמוק יותר. ומה לגבי האפשרות של ספינאופים? את זה הוא דווקא לא פוסל (וגם לא את העובדה שהוא יופיע בדמות טד לאסו באתר Cameo ויציע סרטוני עידוד לכל המרבה במחיר. אבל זו כבר בדיחה. נראה לנו).

"טד לאסו", הקומדיה המתוקה על מאמן פוטבול אמריקאי שמוצא את עצמו מאמן קבוצת כדורגל בריטית כושלת וכנגד כל הסיכויים מצליח איתה (או לפחות נכשל פחות ממה שזממו שייכשל) הייתה אחד הלהיטים הראשונים של שירות הסטרימינג אפל טיוי+. העונה השלישית (והאחרונה?) שלה תעלה ב-15 במרץ.

• המסך
• טלוויזיה
• טד לאסו

הסדרה החדשה של אפל TV+, "שרינקינג", שווקה בעיקר בתור הפרוייקט החדש של יוצר "טד לאסו" ביל לורנס (שאחראי גם ל"סקראבס" ו"קוגרטאון") ושיתוף פעולה נוסף שלו עם כותב וכוכב "טד לאסו", ברט גולדסטיין וזה הגיוני שהיא שווקה כך: "טד לאסו" היא להיט ענק בשביל שירות הסטרימינג של אפל, אז למה ש"שרינקינג" לא תהיה? אבל החלק הכי מהנה כאן הוא דווקא היוצר השלישי וכוכב הסדרה, ג'ייסון סיגל, שסוף סוף שב לטלוויזיה.

לאחר תפקידים ראשיים בסדרות הקאלט חסרות הרייטינג (אבל בדיעבד, בונות הקריירה – עבורו ועבור עוד הרבה שמות ענקיים אחרים, כמו ג'יימס פרנקו וסת' רוגן) של ג'אד אפאטו, "פריקים וגיקים" ו"Undeclared", סיגל פרץ סוף סוף בסיטקום "איך פגשתי את אמא". אבל הייתה זו דווקא הופעתו ב"קח את זה כמו גבר" ("Forgetting Sarah Marshall", אותו הוא גם כתב) שחשפה את הרגישות שמאחורי הלוק המגודל שלו. סיגל אולי נראה כמו מתאבק או כוכב פוטבול מכללות, אבל הוא אוהב בובות, מחזות זמר ולהצחיק ולרגש אותנו. רק שאחרי כמה שנים של סרטי קומדיה הוליוודים (במקביל ל"איך פגשתי את אמא", שהסתיימה ב-2014), סיגל כמעט ונעלם, ורק צץ מידי פעם בהופעות קטנות או בסרטי אינדי שכתב.

ב"שרינקינג", סיגל מגלם את ג'ימי, פסיכולוג מדוכא שמגדל לבד את ביתו. הוא די כושל בזה וגם בעבודה שלו – עד שיום אחד ג'ימי מחליט לאמץ גישה של כנות רדיקלית – גישה מסוכנת לחיים עבור כל אחד, שלא לדבר על פסיכולוג (זו כבר הסדרה השניה בכמה חודשים על פסיכולוג מתאבל ששינוי קיצוני קורה בחייו, אחרי "המטופל" עם סטיב קארל, אבל למרבה מזלו של ג'ימי, כאן אנחנו בדרמה קומית ולא במותחן מלחיץ). וכך ג'ימי אומר למטופלים שלו בדיוק מה הוא חושב, יוצא איתם להרפתקאות ודי מאבד אובייקטיביות. זה כמובן מעצבן את הפסיכולוג הבכיר פול, אותו מגלם הריסון פורד (תפקיד טלוויזיוני קבוע שני שלו, לאחר שהתחיל לככב בסדרה "יילוסטון"). כבר ראינו מהלכי דמויות כאלה שפשוט נשבר להן והן מתחילות לגשת לחיים באיזו גישה כוללת קיצונית – כמו הכנות הרדיקלית הזעופה של ריקי ג'רבייס ב"After Life" או אפילו בקומדיה של ג'ים קארי "יס מן" – אבל "שרינקינג" יותר מצחיקה, יותר מרגשת ויותר אינטליגנטית ממה שהיה ניתן להניח רק על סמך הנתונים האלה.

"שרינקינג" היא מעין יצור כלאיים מוזר. היא משווקת כדרמה קומית, אבל מרגישה הרבה פעמים יותר כמו סרט אמריקאי עצמאי משנות האלפיים, כולל מוזיקת אינדי מרגשת – בדיוק המקום ממנו נראה שמגיעה הנשמה היצירתית של סיגל. זה אולי לא נשמע טוב, אבל השחרור הזה מפורמט הסיטקום המגביל דווקא יוצר סדרה מהנה וחמודה – למרות שלפעמים המעבר בין רגעים קומיים לדרמטיים מרגיש מאולץ ולא אלגנטי.

"שרינקינג" מצליחה להצחיק מדי פעם, אבל בדיוק כמו אותם סרטי אינדי (פעם קראו לזה "מאמבלקור", אבל הפסיקו עם זה, למרבה המזל), זו לא המשימה החשובה ביותר שלה. מה שיותר מעסיק אותה אלו הרגשות של הדמויות הראשיות ודמויות המשנה – ג'ימי ופול, הבת של ג'ימי, השכנה שלו שהפכה לאמא מחליפה וכמובן המטופלים של ג'ימי שנהנים או סובלים משיטות הטיפול המשונות שלו. אני לא בטוח אם (ומה) בדיוק היא חושבת או מנסה להגיד על טבע הטיפול הפסיכולוגי כפרקטיקה, אבל אולי היא עוד תגיע לשם בהמשך. היא לא חייבת להגיע לשם.

בסופו של דבר, "שרינקינג" נותנת לנו דבר פשוט ומשמח: עוד ג'ייסון סיגל על המסך שלנו, בטח כשהוא גם מצחיק וגם עצוב. לא לגמרי ברור איזה פיתול קריירה מוזר הנחית אותו דווקא בסדרה הזאת, אבל בדיוק כמו ג'ימי, הפסיכולוג שמתחיל להגיד את כל האמת – אפשר רק לקוות שהוא יודע מה הוא עושה.

• ביקורת טלוויזיה
• הריסון פורד
• אפל טיוי
• ג'ייסון סיגל
• שרינקינג
• טד לאסו
• קומדיות
• המסך
• טלוויזיה