"הכל מטומטם" – זו אולי ההצהרה הבטוחה ביותר שניתן לשחרר לאוויר כיום. כולם יסכימו. חיפוש קצר בטוויטר, הדבר הכי קרוב לתת מודע קולקטיבי שהאינטרנט המיינסטרימי פלט (נניח בצד מאפליות כמו 4Chan), מגלה שרק בשבוע האחרון חשבו שהכל מטומטם גם דפני ליף, גם אילן לוקאץ', גם שמעון ריקלין וגם ידוען הסייבר רן בר-זיק. וזה רק מבין סלבריטאי הפיד, מי יותר, מי פחות.

הם לא דיברו על אותם דברים, כמובן, כשהם אמרו ש"הכל מטומטם". אז איך זה שכל אחד מהם מדמיין את הקיום הלא-מטומטם בצורה אחרת, אבל כולם מסכימים שהמצב הנוכחי (שגם על טבעו הם חלוקים) הוא מטומטם? זה בדיוק היופי בצירוף הזה. שזה לא משנה. הרי גם הביביסט וגם השמאלן כל אחד חושב על השני שהוא נציג של חונטה שגנבה את המדינה ומנהלת פה הכל (זו, כמובן, שטות. אם חונטה הייתה מנהלת את המדינה – היא הייתה מנוהלת), ואיכשהו הם מצליחים להאמין בזה באותו הזמן.

אבל "הכל מטומטם" עובד אחרת. ב"הכל מטומטם", ה"מטומטם" מושך את רוב תשומת הלב, אבל הכוח נמצא דווקא בידיים של "הכל". הכל מטומטם זה גם אני מטומטם, זה גם אתה. "הכל מטומטם" הוא המוטו הגדול של התקופה. הוא לוקח את הקלישאה הישנה על ארבע האצבעות שאתה מפנה אליך כשאתה מפנה אצבע מאשימה למישהו אחר, ואומר – בוודאי. מה הבעיה בזה? תסבירו לי, אני מטומטם.

לרובנו, השנים האחרונות נראו מטומטמות מהרגיל. או לפחות, כך חשבנו שראוי להגיד שהן נראות לנו, מטומטמות מהרגיל – בשביל שאף אחד לא חלילה יחשוב שדווקא אנחנו בסדר עם מה שקורה, בעוד שהאחרים, הרגישים והמתוחכמים יותר, זועקים שהכל מטומטם, ששום דבר לא במקום ושאף אחד לא בסדר. ג'ונתן היידט, אחד מהפסיכולוגים החברתיים הנחשבים ביותר בעולם,כתב באטלנטיק מוקדם יותר השנה מאמר ארוך(ושווה קריאה, ולו בשביל להיזכר שכשאנחנו אומרים שהכל מטומטם, אז זה לא באמת כולל הכל) שהכותרת הפרובוקטיבית שלו אומרת "העשור האחרון של החיים האמריקאיים היה מטומטם באופן ייחודי".

הנימוקים של היידט מורכבים והיריעה שלהם רחבה. הוא מדבר על האכזבה הטכנו-דמוקרטית של העולם מהאביב הערבי ב-2011, כשהיה נראה שהאינטרנט בא לשחרר אותנו מכל הרודנים שלנו (וזה לא היה לפני כל כך הרבה זמן). הוא נסמך על ניתוחים ציבוריים של ה-CIA, הוא ביקורתי באותה מידה כלפי דונלד טראמפ מימין וכלפי תחרויות "מי הכי פרוגרסיבי" משמאל וכמובן שהוא לא שוכח לדבר גם על מתנגדי חיסונים וגם על אינטליגנציה מלאכותית, שכבר עכשיו יכולה לכתוב טקסטים קריאים ברמה סבירה – אם, כמובן, משווים אותה לאדם הממוצע, שהוא, כמובן, חלק מ"הכל", ולכן גם מטומטם. בפסקאות האחרונות שלו הוא אפילו יורד ממגדל השן ונותן עצות פרקטיות לשימור הדמוקרטיה ולצמצום הטמטום.

אז למה, בסופו של דבר, כשמצמצמים מהטיעונים שלו את התחקיר המקיף, את הידענות הרבה ואת הטון הפסקני, אנחנו מגיעים לאותו תוכן שיכולה להגיד לכם גם אמא שלכם, שתאמר "כולם נהיו כל כך מטומטמים בימינו, זה האינטרנט הזה" (היא בהחלט עשויה אפילו לכתוב את זה בפייסבוק שלה כי היא, מה לעשות, עדיין מאוד פעילה בפייסבוק)? ניתן לענות על הסוגיה הזאת בארבע תשובות קצרות, ובכולן יופיע אותו "הכל מטומטם" היקר שלנו:

1.אלו הן הסיבות לכך שהכל מטומטם והן פשוט נכונות, אז ודאי שג'ונתן היידט וההורים שלך יגיעו בול לאותן המסקנות. גם אם תשאל אותם מה הצבע של השמיים הם יענו אותו דבר.
2.קראת (די לשקר, רפרפת) מאמר שלם של ג'ונתן היידט אבל אתה מנסה לגלח ממנו את התחקיר, את הידענות ואת הטון? ברור שתישאר עם מסקנות פשוטות ולא מיוחדות, כי אתה מטומטם, בדיוק כמו כל השאר.
3.ג'ונתן היידט הוא אולי פסיכולוג חברתי נחשב, אבל בסופו של דבר, גם הוא רק בן אדם, ולכן נתון לאותן ההטיות אליהן נתונים כולם, גם ההורים שלכם. כן, זה עושה אותו קצת מטומטם, אבל גם אותך, אם ציפית ממנו למשהו אחר –
4.אם לא ציפית ממנו למשהו אחר, ואתה מצפה שהוא, למרות שהוא מבריק יהיה גם קצת מטומטם, בדיוק כמו כולנו (רק בפרופורציות שונות), אז אתה כבר יודע שלא תוכל לצאת מזה.

לד"ר יאיר בן דוד, חוקר של הפסיכולוגיה של המוסר ומחבר הספר המצוין "איך להיות טוב", יש תשובות אחרות לעומת זאת. "אין יותר טמטום מפעם", הוא אומר, "אנחנו פשוט נחשפים אליו הרבה יותר מפעם. רשתות חברתיות מעודדות אותנו להפיץ טמטום. קח, למשל, את הסיפור של הכלה ועומר אדם בחתונה – זה משהו שפעם לא היית נחשף אליו בכלל, ועכשיו הוא מתחיל דיונים ומייצר טראפיק, ואז בקצה יושב אתה ומתגברת אצלך התחושה שהכל מטומטם".

מתחיל דיונים, מייצר טראפיק והופ, הכל מטומטם. הכלה מורן בן אסולין ועומר אדם (צילום מסך)

תגיד, זה כזה נורא?
"יש לזה שני צדדים. מצד אחד, זה לא מאוד נורא כי בסוף, אין לזה מחיר כל כך גבוה. זה בסדר להתעסק בשטויות ולא בדברים גדולים, כי אנחנו חיים בתקופה שבה אין הרבה עימותים גדולים ומאבקים גדולים. יש, כמובן, מלחמות ואסונות, אבל לא כמו פעם. יש יתרון בכך שאנחנו נתעסק בדברים מטומטמים ולא באידיאולוגיות גדולות, כי אז יש פחות סיכוי שנתחיל לצאת למאבקים ומלחמות, פחות סיכוי שנעשה דברים דרסטיים. החיסרון הוא שאנשים משתמשים בזה כמגן בפני ביקורת. יש אווירה של – הכל מטומטם, ואם הכל מטומטם אז שום דבר לא משנה. אז אפשר להפר הבטחות ולשקר, ולהפר סטנדרטים מוסריים, כי גם ככה שום דבר לא משנה, אווירה של ניהיליזם".

למען האמת, ההיסטוריה נמצאת בצד של בן דוד. אם לפעמים מראים לנו כיצד כותרות עיתונאיות מסוימות ("טרנד הקעקועים כובש את הציבור", "אף אחד כבר לא רוצה לעבוד") נמצאות איתנו לפחות מאז אמצע המאה ה-19, הרי שציטוטים על טמטומו של הדור הצעיר ושל הציבור בכלל הם עניין עתיק כמעט כמו הדיבור עצמו. וגם הציטוטים האלו כבר שחוקים ובנאלים, ולעיתים תכופות מיוחסים לא לאדם הנכון: אז לא, אלברט איינשטיין לא אמר את זה, גם לא מארק טווין, ולא, גם לא פרנק זאפה או אוסקר ויילד. אבל הניסיון (המטומטם) להיתלות בהם כן חושף משהו נורא אנושי: אנחנו יודעים שהכל מטומטם, אבל אנחנו נורא רוצים להיות בצד של החכמים. אז אם איינשטיין, או זאפה, או אוסקר ויילד הרגישו גם הם שכולם מטומטמים ואם גם אנחנו מרגישים ככה, אז ודאי אנחנו גם קצת כמוהם, נכון?

ניתן לענות על התהיה הזאת בתשובה אחת קצרה:
1.לא.

אני לא חושב שהאינטרנט הפך אותנו לטיפשים יותר (אם כי אפשר, בהחלט, לומר שאנחנו הפכנו את האינטרנט להרבה יותר טיפשי משהוא היה). מה שאני חושב שכן איבדנו זה את התקווה שעוד ידע יעשה אותנו חכמים יותר. פעם היה אפשר לחשוב: כשנגלה את אמריקה, כשנגיע לקוטב הצפוני, כשנבנה רכבת קיטור, כשנגיע לחלל. אבל הגענו לחלל, ראינו את כדור הארץ מבחוץ וחזרנו אליו בדיוק אותו דבר. הכל תמיד היה מטומטם; מה שקשה לנו להשלים איתו זה עם ההבנה שתמיד נהיה כל כך, כל כך, מטומטמים.

• ❤ תרבות
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 913 // הכל מטומטם
• פסיכולוגיה
• דונלד טראמפ
• בנימין נתניהו

1. התחושה המצטברת היא שהכל מטומטם.לא משנה אם אתם ימין או שמאל, דתיים או חילונים, אשכנזים או מזרחים – בוודאי כבר הבחנתם שהכל מאוד מטומטם. אנחנו חיים במדינה שהולכת לבחירות בפעם החמישית תוך שלוש שנים, ומסיבוב לסיבוב זה נהיה מטומטם יותר. אנחנו טובעים בפייק ניוז, דיסאינפורמציה, תעמולה וסתם עיתונות גרועה. זאת בעיקר מלחמת התשה של איש אחד.

2. המרוויח העיקרי מכך שהכל מטומטם הוא בנימין נתניהו, חבר כנסת עם שלושה כתבי אישום חמורים שעתידו תלוי בטמטומנו. לכן הוא מטפח את הטמטום כאידיאולוגיה, חותם ויתור על לימודי ליבה לחרדים ודן את מדינת ישראל לעתיד של עוני ומצוקה, 1+1=4 בפרצוף שלכם. תומכיו הששים אלי קרב נטשו זה מכבר את מחוזות ההיגיון ומסוגלים לטעון בלי להתפוצץ מצחוק שמנגנון דיפ סטייט חשאי תפר לנתניהו את התיקים, תיאוריית קונספירציה מיובאת מארה"ב על מלא. חסרים רק כובעי אלומיניום נגד האזנה של הדיפ סטייט למחשבות.

3. הפוליטיקה הישראלית מסתייעת כיום במידה רבהבהפצת תיאוריות קונספירציה שקונות לעצמן קהל רחב של מאמינים. זקני הקוראים זוכרים ודאי להיטים כמו "האיראנים פרצו לגנץ לסלולר ומצאו בו תמונות מביכות ועכשיו הוא סחיט" ואת "קרן וקסנר מנסה להשתלט על המדינה". אין עלילה שהבייס לא יקנה בשמחה, וזה נכון במידה מסוימת אך פחותה גם לגבי חלקים בשמאל שמוכנים להאמין לכל תיאוריית קשר שמוכרים להם על נתניהו. צריך לומר: חלק ניכר מהשיח הפוליטי בארץ מתנהל מתוך הזיה.

4. צריך גם לעשות רגע זום אאוט ולראות:כיצד שירתו תיאוריות קונספירציה את פוטין כדי להכין את רוסיה למתקפה על אוקראינה? כיצד שירתה תיאוריית הקונספירציה הפופולרית Qanon את דונלד טראמפ עד לכדי ניסיון הפיכה אנטי דמוקרטי? כיצד הפך עצם הרעיון של תיאוריית קונספירציה לכלי נשק שיכול להפיל משטרים ולהניע צבאות? יש כאן מכונה בפעולה. עכשיו הכל מטומטם בכל מקום כל הזמן.

5. הצפת המידע של האינטרנט באמצע שנות ה-90'הייתה כר מרעה פורה ומשגשג לתיאוריות קונספירציה, והן נחשבו לתופעת שוליים בלתי מזיקה ברובה. האמריקאים ביימו באולפן את הנחיתה על הירח, ממשלות מסתירות מפגשים עם חייזרים מהציבור, פול מקרטני מת, אלביס חי, אגודות סודיות של אליטות שולטות בעולם. הן היו תיאוריות מושקעות, מתוחקרות ולפרקים על סף הפארודיה העצמית. יש עדיין שאריות של העולם הזה כמו תיאוריית "ציפורים אינן אמיתיות" הגורסת שרוב הציפורים בעולם הוחלפו בידי מכשירי מעקב מתוחכמים. פעם זה נחשב שעשוע. זה היה בידור. האינטרנט הייתה מקום מוזר ומטורלל.

6. המדיה גילתה את התופעה והתאהבה.אלפי כתבות נכתבו, הודפסו, צולמו ושודרו, סדרות שלמות וסרטים הוליוודיים הוקדשו לנושא ואווירת הפרנויה הציבורית הלכה וגאתה. ואז הגיע 9/11 של שנת 2001 לספירתם והכל התפוצץ. קונספירציות שטפו את הרשת במספרים חסרי תקדים. העולם כולו רעד ודבר לא היה ודאי, אנשים דרשו הסברים והרשת שמחה להציע אותם. בעיתות משבר אנשים מוכנים להיאחז בכל דבר שיבטיח להחזיר מעט סדר והיגיון לחייהם, ותיאוריות קשר עושות בדיוק את זה בדרכן המעוותת. העולם מצא בטרלול נחמה.

7. עכשיו זה נראה לפעמים כאילו העולםעשוי מארג של קונספירציות אפלות. עידן הקורונה ועידן טראמפ והאופן שבו הם התנגשו זה בזה הביאו את הפרנויה אל הכותרות הראשיות. האם הדיפ סטייט זייף את הבחירות בג'ורג'יה? האם הביג פארמה משקרת ומסתירה את האמת על חיסוני הקורונה? האם ביל גייטס מנסה להשתלט על העולם? האם יואב גלנט הוא איש לטאה? אנחנו רק שואלים שאלות. כולם שואלים שאלות ואין תשובות נכונות כי האמת מתה, העיתונות גוססת ושורפי הספרים חוגגים סביב האש את מסיבת הפרידה הסופית מהעובדות.

8. אז הנה הפתעה: למרות התחושה שהכל מטומטםוכולנו מטומטמים, מרבית המחקרים שנעשו בעשורים האחרונים מראים שאין כל עלייה באחוז מתוך האוכלוסיה שמאמין בתיאוריות קשר, והוא נותר יציב למדי מאז הפרנויה של המלחמה הקרה בשנות השישים. יותר מכך, הן אולי מתרבות בקצב של אמבות, אבל הן גם דועכות במהירות: נראה כי מרבית תיאוריות הקונספירציה מאבדות את מאמיניהן לאורך זמן ונותרות בתודעה רק כקוריוז טריוויה נלעג. אבל משהו בכל זאת השתנה. משהו פה בכל זאת מטומטם יותר מאי פעם.

9. העובדה היא שלמרות שמספר המאמינים בתיאוריות קונספירציהלא גדל, ההשפעה המטמטמת שלהן על המציאות גדלה באופן דרמטי ברגע שהחלו להתייצב מאחוריהן מנהיגים פשיסטים ו/או פופוליסטים. זה השינוי המהותי של העשור האחרון: תיאוריות הקונספירציה עברו פוליטיזציה והתחילו לגרוף נצחונות משמעותיים בזירת המאבק השלטונית. וזה יכול לעבוד רק אם הכל מטומטם.

10. ובינתיים, בחזרה כאן בישראל, הכל מטומטם על סטרואידים. אצלנו תיאוריות קונספירציה אפילו לא צריכות להיות עמידות ומנומקות, מספיק כמה ציוצים בטוויטר, כמה הדהודי שופרות בתקשורת, סערה של כמה ימים ואפשר לעבור לסיפור המונפץ הבא. זה נובע בין היתר מחולשתה הבלתי נתפסת של העיתונות ודעיכתה לעיסוק בהבלים, ושם גם הסכנה הגדולה שמציב העיסוק הקונספירטיבי מול המציאות.

11. הבעיה היא לא רק שהתקשורת נותנת במה למפיצי קונספירציותמכל הסוגים, בעיקר מהסוג הפוליטי. הבעיה היא שזה נעשה על חשבון העיסוק בסוגיות החשובות באמת. יותר קל לעסוק במתנגדי חיסונים מאשר במצבה של מערכת הבריאות. יותר קל לצהול ולצווח באולפן עם מקהלת התיקים הקורסים מאשר לפעול כעיתונאי נגד השחיתות השלטונית העמוקה באשר היא. יותר קל ומשתלם לפרסם מאמרים מקושקשים ועתירי טראפיק על כלה פרועה בשמלה נועזת מאשר לעסוק באותה אינטנסיביות במשבר האקלים.

12. הטמטום ניצח את התבונה בכל הסיבובים האחרוניםשל ההתגוששות ביניהם. אין מצב שזאת לא קונספירציה.

• הבועה
• קונספירציות
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 913 // הכל מטומטם
• בנימין נתניהו
• דונלד טראמפ

אנחנו ילדי התקופה, והתקופה היא מטומטמת. עליית הרשתות החברתיות וירידת מעמד המתווכים השונים הובילו אותנו לעולם שבו כל הסיפורים הם כמעט שווי ערך. הפיד שלנו בטוויטר, המשא ומתן של המעצמות מול איראן וסרטוני הכלה ועומר אדם מקבלים את אותו המקום בדיוק. הטראש מתערבב עם החדשות והחדשות הופכות טראשיות מתמיד – ואלו הם עשרת הסיפורים המטומטמים ביותר שסוקרו השנה.

10. אמיר חצרוני והכיסא הריק

הכל התחיל באשדוד. ליתר דיוק, בשידור חי של ערוץ "אונליין TV" מ"טוסט גן העיר" באשדוד, ב-2 במאי 2022. ליד שולחן מאולתר, ישבו שלושה אנשים – חן עשור, עיתונאית רשת חדשה, קובי "KS" סוויסה שמוכר בתור יבואן של מכונות גילוח לאיזורים רגישים בגוף, ופרופסור אמיר חצרוני – אולי גדול הפרובוקטורים של השנים האחרונות. השלושה ניהלו שיחה קצרה על… משהו, וזה נגמר בכך שחצרוני חטף כיסא בראשו – אירוע כואב, שהוביל לסאגה תקשורתית מטורפת. זה נגמר במעצר של קטין בן 16 בחשד שזרק את הכיסא, בהפיכתה של התמונה של חצרוני מחובק עם סוויסה למם אינטרנטי שהיה אהוב לשבועיים בדיוק, ואפילו בשיר משותף של סוויסה וחצרוני. כמה מטומטם? מאוד מטומטם.

9. רשות המיסים ואדיר מילר

אדיר מילר הוא אחד הקומיקאים המובילים בישראל, אבל איכשהו הסיפור הזה יצא מצחיק אפילו יותר ממנו: ב-21 בפברואר, 2022 התפרסמה בתקשורת ידיעה לפיה מילר יצטרך להחזיר סכום של 368 אלף שקלים שקיבל כמענק, בגלל ההופעות שבוטלו בתקופת הקורונה. הטענה היתה שהמענק לא היה על אובדן הכנסות, אלא על הוצאות. ידיעה שהוציאה את מילר בצורה מאוד לא טובה, והקומיקאי נאלץ להגיב (!) לרשות המיסים ולהסביר את המצב לאשורו. כמה מטומטם? בואו נגיד שעדיף שהוא היה מסביר את הפרסומת שלו למכבי.

https://youtube.com/watch?v=tA5A5qlNE88

8. איתמר גרוטו ו"האפון"

"הזמר במסכה" היא אחד הפורמטים החמודים שעלו בשנים האחרונות בטלוויזיה. תכנית פופית חמודה עם ארט מגניב, בכיכובם של שופטים כמו אופירה אסייג, צדי צרפתי וסטטיק ובן אל (לפני הפיצול). כמו בכל העיבודים של התוכנית בעולם, האורחים שהשתתפו בה היו לרוב סלבריטאים לשעבר – זמרים נשכחים, ספורטאים שגמרו קריירה, שמות נחמדים של אנשים לא יותר מדי חשובים. ולכן, ב-26 באוקטובר 2021 רבה היתה התדהמה כש"האפון" התגלה כלא אחר מאשר פרופסור איתמר גרוטו, מי שהיה המשנה למנכ"ל משרד הבריאות ואחת הדמויות המזוהות עם המאבק בנגיף הקורונה. גם עידית מטות, שהשתתפה בעונה האחרונה של "רוקדים עם כוכבים", לא טמנה ידה בצלחת, אבל גרוטו הוא אולי הסמל המושלם לטשטוש שבין החדשות לבידור. מטומטם? מאוד מטומטם.

7. מיכל אנסקי, יעל בר זוהר והנידה

גם כאן, הסיפור מתחיל ברשתות החברתיות – ואולי גם נגמר שם. שורה של נשים מפורסמות – מי יותר ומי פחות – פצחו לפתע בקמפיין ספונטני-לכאורה, שבו הסבירו על חשיבות הנידה: הימנעות מיחסי מין במשך חודש, ובכלל שמירה על צניעות. אז איפה הקאץ'? הנה הקאץ': ב-4 ביולי 2022 נחשף בתכניתו של גיא פינס כי המפורסמות קיבלו כסף ממיזם בשם "שעשני אישה" על מנת לפרסם את הפוסטים – סכומים שנעים בין 20 ל-40 אלף שקל. אחר כך הגיעה ההתקפלות, מיכל אנסקי הסירה את הפוסטים ואפילו התנצלה, אבל בסופו של דבר זו היתה עוד סאגה מטומטמת לחלוטין – כולל השילוש הקדוש, כסף, מפורסמים ורשתות חברתיות. ברוך שלא עשני מטומטם.

6. דני רופ והחגורה

דני רופ מופיע בחיינו כבר לא מעט שנים – מהימים שבהם פרץ כחזאי של המדינה בערוץ 1, דרך מעבר מתוקשר לערוץ 2 (ואחר כך גם לערוץ 10), ובאמצע שלל תכניות שהגיש מסוגים שונים לאורך שלושת העשורים האחרונים. אבל רגע אחד הכניס אותו שוב לתודעה – זה קרה ב-3 בנובמבר 2021, כשהגיש את תכנית הבוקר של "רשת" יחד עם רותם ישראל. במהלך אחד האייטמים, שעסק בקעקועים, רופ ניסה לספר בדיחה שבה נגע באבזם החגורה שלו, כדי כביכול לחשוף היכן יש לו קעקוע. רמיזה מינית בשמונה בבוקר בטלוויזיה, מה כבר יכול להשתבש? ובכן, הכל – רופ הושעה משידורים ישירים, חטף אש ברשתות ובגדול נעלם מהרדאר – בעצם, מכ"ם הגשם – מאז (וכבר כמעט שנה עברה). אז מה יותר מטומטם – המעשה או התגובות? לשיקולכם.

5. עדן בן זקן והביקיני

21 ביוני, 2022. אם תרצו, זו היתה הסנונית שמבשרת את בוא הקיץ – עונה שבה החום עולה, והאיי.קיו נופל מתחת לרצפה. הכל התחיל מזה שהזמרת עדן בן זקן פרסמה תמונה באינסטגרם בה היא מחזיקה את בנה התינוק כשהיא לבושה בביקיני. לכאורה תמים, בפועל? מהומת אלוהים. מאות תגובות הושלכו לעברה, חלקן אלימות ממש, בטענה ש"היא לא מכבדת את עצמה". בלחץ התגובות, בן זקן אפילו מחקה את הפוסט הממש תמים הזה. חושבים שזה נגמר שם? תחשבו שוב, כי בחלק השני של המהומה הגיעה תגובת הנגד – "קמפיין הביקיני", שנגמר בהופעה מתוקשרת של פאולה רוזנברג בתכנית הבוקר "פאולה וליאון", במה שכונה "מצעד התעוזה". איך שלא תהפכו את זה, מאיזו זווית של הביקיני שלא תסתכלו, מטומטם אחושילינג.

4. אתי כרייף ואלוהי המוסר

לא, זו לא שם של להקת מטאל שעלתה בערב רוק חובבים בקיבוץ הקרוב לביתכם. זה התחיל ב-27 בינואר, 2022, כאשר כרייף התראיינה לעמרי אסנהיים (הנפלא) ב"עובדה", ובו סיפרה על חלקה בפרשת "מין תמורת מינוי" – הפרשה במסגרתה, על פי החשד, אפי נווה שהיה ראש לשכת עורכי הדין מינה אותה לשופטת תמורת טובות הנאה מיניות שהגיעו מנגד. הראיון של כרייף, ממנו יצא בעיקר המשפט "מי אתם, אלוהי המוסר", הפך אותה לגיבורה לרגע – כוכבת פאנלים בכל מקום אפשרי ואפילו מועמדת לרשימת הליכוד (בסוף האופציה הזו ירדה מן הפרק). איך בסינק אחד הופכים מחשודה בפלילים למי שיכולה להיות מחוקקת? את התשובות אפשר למצוא במדינה המטומטמת והנפלאה שלנו.

3. עומר אדם וההופעה הקצרה

עומר אדם הוא, לכל הדעות, ה-כוכב של התקופה. הזמר, שמסוגל להפיל כל אתר הזמנות כרטיסים במחי יד, חטף לא מעט אש בגלל אירוע ביזארי לחלוטין: אדם הופיע בפארק הירקון ב-15 ביולי, 2022, ואחרי שהקהל שילם מאות שקלים כדי להיכנס, הוא החליט שנמאס לו וירד אחרי שעה בלבד מהבמה. סאגה מטורללת לגמרי שנגמרה בתגובות זועמות, ובשתי הופעות "פיצוי" שהעניק לקהל שבהן הצליח להשלים את החסר. זו לא תהיה ההופעה האחרונה של אדם במצעד הזה. למעשה…

2. הכלה, המחשוף והזמר הנבוך

הפעם עומר אדם יהיה בתפקיד סביל לגמרי – כי אם תרצו עוד המחשה לעולם המטומטם שלנו, הנה היא. זה הסיפור של מורן בן אסולין, שחגגה את יום חתונתה בצורה קצת… לא שגרתית. בן אסולין שתתה כוסית אחת או שתיים (האימה! האימה!) ועלתה לבמה כשהיא רוקדת ומאושרת יחד עם אדם, תוך כדי צעקות משונות לעבר הקהל. בקיצור, לא החתונה הכי מוגזמת שראיתי בחיי. איפה הקאץ'? תכירו את הרשתות החברתיות, שמיד לקחו את האירוע והצליחו לסובב אפילו אותו דרך הפריזמה המנג'סת ביותר, "כן ביבי לא ביבי". בבת אחת, בן אסולין הפכה לסמל של מצביעי הליכוד, הצ'חצ'חים, הביביסטים, הצ'אחלות – תקראו לזה איך שתרצו – וכל זה, כשלצידה עומר אדם שהופיע בחתונה והיה די נבוך מכל הסיטואציה. מטומטם? אולי פחות מטומטם ויותר מייאש.

1. הדר מוכתר וה…. הדר מוכתר

כי אם רציתם את הסמל השנתי לרמת השיח בישראל – תכירו את הדר מוכתר. צעירה בת 20, כוכבת טיקטוק שהפכה לסמל מטעם עצמה למאבק ביוקר המחייה. עד כאן הכל בסדר גמור: לא מעט אנשים מסתובבים עם תחושה שאכפת להם. אבל כאן הגיע הרגע שבו מוכתר החליטה לקחת צעד קדימה וממש לרוץ לכנסת (למרות שהיא בת 20 ולא יכולה, חוקית, להיבחר לכנסת), להמשיך את ההפגנה בדרכים אחרות (גם אם אין לה ממש תשובות מה עושים ובטח לא איך עושים את זה מהכנסת), ובעיקר לשדר תחושה ברורה של פופוליזם כל כך נטול עומק שהוא מרגיש כמעט כמו סאטירה. פעם, הדר מוכתר היתה מתחבאת בעומק הלופ של תשדירי הבחירות, איפשהו בין עזרא טיסונה לרב יוסף בא-גד. היום היא כוכבת תקשורת. כי הכל מטומטם.

• ❤ תל אביב
• טלוויזיה
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 913 // הכל מטומטם
• חדשות
• אקטואליה
• עומר אדם
• עדן בן זקן
• מיכל אנסקי
• הזמר במסכה

איזה מטומטם זה עוגות שנראות כמו אוכל אחר

זה ציפור? לא! זה מטוס? לא! אה, זו עוגה, כוסעמק. ולא רק שהטרנד הבלתי נסבל הזה נמאס עוד מהאינסטגרם, עכשיו הוא גם שוכפל לחיים האמיתיים, ואנחנו לא אוהבים את זה. צחקנו צחקנו מ"Is It Cake" בנטפליקס, אבל הבדיחה היא עלינו. או במקרה שלנו, כל הזין. למה שנרצה לאכול משהו שלא נראה כמו הדבר שרצינו לאכול? למה אנחנו צריכים לחתוך נעל כדי להינות מפרוסה של עוגה? ומי בכלל ביקש וופל בלגי בצורת אברי מין?

איזה מטומטם זה ארוחות מהספרים/מהסרטים

עד שכבר התרגלנו לארוחות קונספט כרעיון כללי, עכשיו צריך להתרגל לספציפיות של איזה סופר מהמאה ה-19 שפשוט אהב את המילה "דייסה". זה אולי נשמע כמו הברקה, אבל בפועל התוצאה בדרך כלל מסתכמת בשלם שקטן מסך חלקיו. אולי במקום לאלץ רעיונות חיצוניים לארוחות בינוניות תנסו להגיש אוכל טעים וזה? אחרי זה תספרו לנו כמה שאתם רוצים על איזה ספר אהבתם לקרוא.

איזה מטומטם זה שבכל פינה יש שניצל-חציל-מטבוחה בחלה

אוקי אוקי, קחו רגע אוויר. אין לנו בעיה עם המנה עצמה – היא ללא ספק טעימה. אבל אלוהים אדירים בכמה וריאציות שונות אתם כבר רוצים אותה? אה, כל מקום שעושה את המנה הזו בעצם עושה אותה אותו הדבר בדיוק? אז שמישהו בבקשה יסביר לנו למה צריך 80 מקומות כאלה, ואז יכין לנו משהו אחר.

איזה מטומטם זה שולחן שפע

גועל מרוכז. כמויות בלתי נתפסות של אוכל בצורת ההגשה הכי בלתי נסבלת – בואו נזרוק הכל על השולחן כמו חיות, נסדר כאילו יפה כדי שתמונת האינסטגרם תתפוצץ בהגזמה ושיהיה בתאבון. יאק. מעבר לאקט הדקדנטי להחליא, אחרי זה כולם דוחפים את הידיים לכל פינה עד שהמקום נראה כזירת רצח, רטבים מדממים על הרצפה, חתיכות בשר רנדומליות מבכות את מות חבריהן, חסות שחוטות עם סימני נעל על הרצפה. מי שבאמת אוהב אוכל לעולם לא יעשה לו פשע שכזה.

איזה מטומטם זה הווליום במסעדות

חאלס, הבנו את הקטע. אם אתם רוצים לעשות הצפת חושים שתסתיר את טעמי האוכל, אנחנו כבר מעדיפים שתעקרו לנו את העיניים. אנשים באים למסעדה כדי לשבת, לסעוד וליהנות עם האנשים איתם באו, או לכל הפחות להכיר אחרים. מוזיקה בווליום מופרע לא מאפשר לעשות את זה, ובנוגע למסעדות שמתיימרות ל"אווירה", הרשו לנו להשאיל משפט שנהוג להגיד בקרב אנשי רדיו – שמח באולפן, עצוב בבית.

איזה מטומטם זה תוספות מוזרות בפיתה

אדוני, זה סיגר. מה הוא עושה בפיתה? מי שם אותה שם? בחייך, לכל דבר יש מקום בחיים, ולסיגר אין שום מקום בפיתה. נא להשתפר.

איזה מטומטם זה פופ-אפים

עוד רעיון טוב בבסיסו שהתגלה במהרה כקונספט אידיוטי – בואו נלך למסעדה, אבל היא לא ממוקצעת, לא מנוסה, עמוסה יותר מהרגיל ואם במקרה הטוב אשכרה תיהנו מהחוויה, אז היא גם תיעלם בעוד רגע. ברור, זה הכרח שנולד מהמשבר הנוכחי בסצנת המסעדות, אבל זה ללא ספק ההרגל הכי מעאפן שנשאר. מה זה, אנחנו צריכים עכשיו לצוד את הארוחה הבאה שלנו? למה מקום שקראנו עליו לפני שניה כבר לא זמין? איפה הדונר של גרטי? אוף איתכם, פשוט תחליטו איפה ומתי אתם מוכרים אוכל, אנחנו כבר נבוא. גם ככה יש לנו חרדות נטישה.

איזה מטומטם זה יוגורט בכל מנה

עד לפני עשרים שנה תל אביב היתה בירת הפרוזן יוגורט. כנראה שהפשרנו. מסיבה שעד עכשיו לא לגמרי ברורה לנו – אולי ניסיון להיות "מתוחכמים", לשדר פאסון יוקרתי, "ים תיכוניות" או סתם לקפוץ מעל הפופיק – בשנים האחרונות כל שף חושב שהוא ממציא את אבן היוגורט מחדש, ומשלב את החלב המוחמץ במנה שלו. יש מנות בהן זה עובד ואף מתבקש, אבל בכל מנה? למה? אולי נסו להשתמש גם בעוד מוצרים ששכחתם מהם. לא, לא טחינה, תתרחקו מהטחינההההה.

איזה מטומטם זה תוספות אמריקאיות מוגזמות על המבורגר ופיצה

די כבר, הבנו, אתם רוצים להיות טראש, לשדר צבע ולהצטלם מושלם לאינסטגרם, אבל לא כל המבורגר ירוויח מתוספת חלת בצל שלמה והפיצה הזאת תסתדר יותר טוב בלי קילו בשר מפורק ברוטב וויסקי. חאלס, עומר מילר עשה את זה לפני שש שנים, וכבר אז וזה היה יותר מדי. ותעיפו את המק אנד צ'יז הדוחה שלכם מהאוכל שלנו (אם כבר אז קודם שתהיה מנת מק אנד צ'יז נורמלית בעיר הזאת, אחר כך נחשוב עליה כתוספת, זה אמור להיות סדר הדברים).

אה, ואיזה מטומטם זה גרסה ים תיכונית

לא, אנחנו לא רוצים טחינה ועמבה עם צנוברים ושקשוקה על הטאקו שלנו, תודה.

ולקינוח, איזה מטומטם זה גלידות בטעמים "מיוחדים"

לא כל המאכלים נולדו שווים. כן זה די ברור שמנסים להמציא מחדש את הגלגל, ובשוק התחרותי של היום המוזר זוכה לכל היח"צ (וכן, גם אנחנו אשמים בזה לפעמים), אבל האנושות לא היתה צריכה גלידה גבינה בולגרית, אף אחד לא רוצה שקדי מרק קפואים ובבקשה, אם אפשר, ממש כדאי שהטרנד הזה ירגע לפני שמישהו פה יעשה גלידה עמבה. כן גולדה, אנחנו מסתכלים עליך.

• אוכלים שותים
• טרנדים
• רעש
• מטבוחה
• גולדה
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 913 // הכל מטומטם

פטריק סטאר ("בובספוג מכנס מרובע")

כוכב הים הוורוד הוא המימוש האולטימטיבי של הביטוי "No Thougts, Head empty". וזה לא שחברו הספוג הוא גאון הדור, אבל יש לו טוב לב, כישרונות מפתיעים וחוכמת חיים תמימה שמפצות על זה. לעומתו, החבר הנאמן פטריק "טיפש יותר משק של חיתולים", כפי שהגדיר זאת בעצמו פעם. כמה דוגמאות מתבקשות: הפעם שהוא מסמר לעצמו קרש למצח; היום בו ניסה לעבוד בסרטן הפריך, וכשלקוחות התקשרו לשאול אם הם הגיעו למסעדה הוא ענה להם "לא, זה פטריק", וכמובן משפט המחץ "האם מיונז הוא כלי נגינה?". בדיוק בגלל כל זה אחד הפרקים המתסכלים בסדרה הוא זה שבו פטריק משיג את הדבר האחד האחד שבובספוג אף פעם לא מצליח לעשות – להוציא רישיון נהיגה בספינה ממונעת. למזלו של הספוג, כשהדלק בסירה נגמר פטריק זרק אותה לפח בטענה שהיא מקולקלת.

רנדי היקי ("קוראים לי ארל")

אחרי שהוא נפגע קשות בתאונת דרכים ולומד על קונספט הקארמה, העבריין הסדרתי ארל היקי מחליט לפצות את כל קורבנותיו על הנזקים שגרם להם. אחיו הנאמן רנדי מתלווה אליו בהרפתקאותיו המשונות, ולמרות שיש לו המון כוונות טובות, מדובר באחד הטיפוסים הטיפשים ביותר בעיירה שרוב תושביה די טמבלים גם ככה.

בשונה מפטריק, לרנדי דווקא יש לא מעט מחשבות בראש, הן פשוט מאוד מוזרות. כך, לדוגמה, כשארל ורנדי מגיעים לקומונה היפית הוא אומר לאחיו שהם חייבים לעזוב כי "ההיפים האלה משוגעים, הם לא מאמינים בפלסטיק. אבל פלסטיק קיים, ראיתי אותו!".מפעם לפעם יש לו רגעים של תבונה פתאומית, אבל רוב הזמן הוא סוג של ילד מגודל שלא כל כך מבין מה קורה מסביבו. למזלו, הוא מספיק נאיבי ומספיק טיפש כדי לא להבין כמה הוא לא מבין, אז הטיפשות לא מפריעה לו לחיות את חייו במלואם.

ג'ואי טריביאני ("חברים")

רוב הדמויות ב"חברים" הפכה עם הזמן לגרסה מוקצנת וקריקטורית של עצמה. מוניקה הפכה לחולת ניקיון אובססיבית ודי טרחנית, צ'נדלר הפך מבחור ציני עם חוש הומור לאלוף בדיחות האבא ורוס הפך לפסיכופט מתפקד. אבל המקרה החמור ביותר הוא כנראה זה של ג'ואי – בעונות הראשונות הוא היה טמבל נחמד ורודף שמלות עם נטייה ליציאות מטומטמות, אבל מעונה לעונה הוא נעשה יותר טיפש וגם יותר ילדותי. היוצרים הצהירו פעם שהתכנון המקורי שלהם לא היה שג'ואי יהיה מטומטם במיוחד, אבל מאט לבלאנק היה כל כך טוב בלהראות טמבל שהם פשוט לא עמדו בפיתוי. וכך יצא שנשארנו עם האידיוט החמוד הזה, בחור כל כך קשה קליטה שצ'נדלר כבר יודע לזהות מתי הגלגלים מסתובבים אצלו ולצעוק "תגיע לשם מהר יותר!".

בסופו של דבר "חברים" הייתה סדרה רומנטית, וברור לגמרי למה ג'ואי הוא הדמות היחידה מהשישייה שסיים את הסדרה רווק. בהתחלה זה היה בגלל הנטייה שלו לשכב עם בחורות ואז לא להתקשר אליהן, אבל עם הזמן הטיפשות שלו הפכה אותו לילד במצוקה, כזה שאין לו באמת אופציה לפיתוח דמות או למערכת יחסים רצינית. זה קצת חבל, כי ההתאהבות ברייצ'ל אפשרה לו לממש את הפוטנציאל שלו כדמות לרגע וחצי, לפני שהסדרה מיסמסה את הניסיונות שלהם לקשר רומנטי ועברה לעלילה הזניחה הבאה. ואל תדברו איתנו על הספין אוף "ג'ואי", אנחנו מדחיקים את קיומו.

רוז ("בנות הזהב")

לפני שהפכה לליהוק קבוע לתפקיד הקשישה החמודה עם הצד האפל או הפרוע, בטי וויט הייתה רוז ניילנד – מתוקה, תמימה למראה וטמבלית לגמרי. שיחה ממוצעת של ארבעת גיבורות הסדרה נוטה להיות מהירה ושנונה, ורוז נוטה להיות זו שנשארת איכשהו מאחור, מבולבלת. הביט הקומי הקבוע שלה היה לספר סיפור מטורלל לגמרי, לפלוט אמירה חסרת טקט לחלוטין או להציע עצה ממש מטופשת, ולהישאר עם חיוך קבוע ועיניים ריקות עד שהקהל באולפן מסיים לצחוק. היא מוזרה כמו פיבי מ"חברים", אבל בלי המודעות העצמית שהופכת את פיבי ל"אקצנטרית".

בשונה מדמויות רבות ברשימה הזו, רוז היא לא חדלת אישים – היא מצליחה בעבודתה, אמא טובה, חברה נאמנה ובסך הכל, היא אחלה. אולי בגלל זה לא מעט ממעריצי הסדרה חושבים שהטיפשות שלה לא לגמרי אותנטית, אלא הדרך שלה לחיות כרצונה בלי להסתבך יותר מדי עם הסובבים אותה. אם זו האמת, היא שחקנית מחויבת לחלוטין לדמות, כי היא אף פעם לא מפספסת הזדמנות לא להבין בדיחה או רפרנס תרבותי בסיסי (נגיד, "הגם אתה ברוטוס?", "לא, זאת אני רוז! פשוט השיער שלי נראה קצת אחרת").

פינקי ("אנימניאקס" ו-"פינקי והמוח")

פינקי והמוח הם יין ויאנג – אחד אכזר, השנה חמוד. אחד מוביל, השני מציית. ובמיוחד – האחד גאון מרושע, השני כזה שאם תשתילו את המוח שלו בציפור היא איכשהו תירה לעצמה ברגל. הוא לא סתם דביל, הוא כאוטי ממש. הוא ממציא מילים, עושה קולות מוזרים, אוכל צבע ואומר "יש לזה טעם של עוף". הוא מציע להכין פאייה ולערבב לתוכה את הספייס גירלז. והכי חשוב – הוא תמיד מצליח לשבש איכשהו את התוכניות הגאוניות של המוח. למעשה, הוא טיפש בצורה מצילת חיים, כי אם המוח היה חולק כלוב עם עכבר חכם ויעיל – או סתם עכבר פשוט – כנראה שהוא כבר היה הדיקטטור העליון של כל הפלנטה.

כל זה נכון על פני השטח, אבל הרשו לי להציג לכם תיאוריה אחרת – אולי פינקי בכלל לא טיפש? מעריצים רבים משוכנעים שהראש החלול של פינקי מסתיר גאונות סמויה, כזו שאפילו הוא לא מצליח להבין. שני פרקים של "פינקי והמוח" מציגים סיטואציה שונה מהנוסחה הרגילה שבה למוח יש תוכנית ופינקי משבש אותה, ובפרקים הנ"ל דווקא פינקי הוא זה שמתקרב להצלחה במטרה הסיזיפית להשתלט על העולם – באחד מהם הוא כמעט מצליח לשכנע מנהיגים להעניק שליטה על מדינותיהם לצמד העכברים, באחר ביל קלינטון מסדר לו ג'וב בקבינט שלו. טענה נפוצה אחרת היא שפינקי מבין בדיוק עד כמה חברו מסוכן ושהוא מסכל את כל מזימותיו בכוונה. נארף!

קלסו ("מופע שנות השבעים")

כולנו למדנו בבית ספר עם מישהו שהוא מצד אחד חתיך ופופלורי ומצד שני טיפש כמו כפכף. בשביל התיכוניסטים של פוינט פלייס, ויסקונסין – הבחור הזה הוא מייקל קלסו. הוא לא הדמות הטיפשה היחידה בסדרה – גם פז, ג'קי וההורים של דונה לא ניחנו בחוכמה יתרה – אבל קלסו היה ונשאר נער הפוסטר של הטמטום, זה שעושה את ההחלטות המטופשות ביותר וזה שיש לו הכי פחות סיכוי להתאפס על עצמו עם הזמן. כמה וכמה פעמים הסדרה רומזת שלמעשה יש לו פוטנציאל חבוי, אבל הוא חי בשלום עם הטמטום והאימפולסיביות של עצמו – כי חוץ מלהיות טמבל חסר תקנה הוא גם שחצן, אנוכי ומאוהב בעצמו.

האופי הבעייתי של קלסו בא לידי ביטוי בכל מיני דרכים, אבל בעיקר בנטייה שלו לבגוד בבנות זוגו ולרדוף אחרי בחורות בלי להשקיע יותר מדי מחשבה ברגשות שלהן. כשמנסים להתעמת איתו על זה, התגובה שלו נוטה להבהיר שפשוט אין לו מושג מה הסיטואציה שבה הסתבך – נניח, כשהוא זועם על נשיקה בין ג'קי לקולגה למרות שבגד בה בעצמו, ומסביר "את בגדת מתוך שנאה, אבל אני בגדתי בגלל שמחה". איכשהו, דווקא הטיפשות היא זו שמשאירה אותו דמות שאפשר לחבב – למרות כל מגרעותיה.

איי.ג'יי ("הסופרנוס")

למצוא דמויות באמת טיפשות בסדרות דרמה זה הרבה יותר מאתגר מאשר בקומדיות. בהתאם, אפשר לטעון שבנם השני של טוני וכרמלה סופרנו לא טמבל ברמה של שאר הדמויות ברשימה הזו. זה אולי נכון לעונות הראשונות, אבל ככל שהעונות מתקדמות איי.ג'יי הופך מילד סקרן וחביב אבל קצת דביל לדמות כמעט לא מתפקדת שמסרבת להשקיע מחשבה יתרה בפעולות שלה. ההתבגרות שלו פשוט נתקעת מתישהו, ובמקום להפוך מנער למבוגר הוא פחות או יותר נשאר ברמה הרגשית של בן 13. כישלון חינוכי? טראומה כתוצאה ממצוקה נפשית? עונש קארמתי לטוני? סתם כתיבה מחופפת? לא ברור, אבל בגלל שאין דין "הסופרנוס" כדין סדרות של קווין ג'יימס, הטיפשות של איי.ג'י קצת יותר מורכבת מסתם "מדובר באידיוט".

אי.ג'יי מתעניין בנושאים גדולים ורציניים, אבל הוא לא מסוגל להבין אותם לעומק אלא רק להתאבסס עליהם ברמה שטחית. האובססיביות הזאת עושה אותו אומלל, כי הוא נסחף לתוכם בלי להיות מסוגל להסביר את הסיטואציה המורכבת לעצמו. בשלב מסוים נראה שהוא פשוט משחרר מעצם הניסיון להבין ופשוט מתחייב לחיים של נוחות, ראש קטן והדחקה של דברים מורכבים מדי. וזה מה שהופך את איי.ג'י לדמות שהיא לא רק די טמבלית, אלא לטמבל מהסוג הטרגי, זה שבחר בטמבליות כדרך חיים.

האבא/בן זוג הדביל (הרבה יותר מדי קומדיות)

אשתו יפה, חכמה ומוצלחת ממנו, הילדים שלו כנראה בזים לו, הוא חסר תועלת למדי והחיים התאכזרו אליו, אבל הוא לא יוותר בכזאת קלות – הוא נחוש לחיות את חיי המן-צ'יילד שלו במלואם, לעשות את כל השטויות העולות על רוחו ולתת לאשתו, משפחתו וחבריו לסדר את הבלאגן שהוא משאיר אחריו. יש כמות מפתיעה של דמויות כאלה, ביניהם הומר סימפסון, פיטר גריפין, טים מ"שפץ ביתך", אנדי מ"מחלקת גנים ונוף" (לפחות בתחילת הסדרה), פרד פלינסטון ובערך כל דמות שקווין ג'יימס אי פעם גילם.

עם השנים קיבלנו גרסאות מעט יותר מחוכמות של דמויות כאלה – אבות שהם אולי לא מודל החיקוי האולטימטיבי, אבל גם לא חדלי אישים לגמרי, עם ימים טובים יותר ופחות. לאחרונה גם קיבלנו את "קווין יכול ללכת להזדיין", ששמה שואב השראה מסדרה זניחה למדי בכיכובו של קווין ג'יימס – "קווין יכול לחכות", ומפרק את קלישאת האבא/בן זוג הסיטקומי הזו. בסדרה, אליסון מפתחת איבה הולכת ומתעצמת כלפי בעלה קווין, ילד-נצחי אנוכי וכמובן מטומטם מאוד, כאשר הסצנות בהשתתפותו מבוימות כמו סיטקום עם צחוקים מוקלטים בעוד הרגעים שבהם היא בנפרד ממנו מוצגים כסדרת דרמה רצינית עם טאצ'ים של מתח ואימה פסיכולוגית. אליסון נושאת על כתפיה את הצורך לנהל לא רק את חייה שלה אלא גם את אלה של בעלה חסר התועלת, שכל יום ממציא לעצמו שטות חדשה להסתבך בה. לא רק שהיא זוכה על כך לאפס הערכה או תגמול רגשי, בכל פעם שהיא מנסה לעשות שינוי כלשהו בחייה הדמויות מסביבה עושות ממנה צחוק. ובתוך הזגזוג הז'אנרי הזה, זה לא סתם עצוב, זה מטריד ממש.

בלונדיניות מטומטמות (סיטקומים רבים מספור)

נו, את זה באמת כבר לא צריך להסביר. התרבות הפופולרית החליטה מתישהו ששיער בלונדיני, אמיתי או שלא, מעיד לרוב על שטחיות, בורות או סתם טמטום חסר תקנה. דוגמאות לבלונדיניות טמבליות בטלוויזיה תמצאו באידית באנקר מ"הכל נשאר במשפחה", באבלס מ"בנות הפאוור פאף", בריטני מ-Glee, בריטני מ"דריה", די די מ"המעבדה של דקסטר", וכמובן הבלונדה המטומטמת האולטימטיבית, קלי באנדי מ"נשואים פלוס". אם תשאלו את קלי, אגב, בלונדיניות אינם טיפשות, זה סתם "סטריאו-סיסטם".

בדיחות על בלונדיניות טיפשות כבר ישנות ושחוקות בשלב הזה יותר מבדיחת הביצים במלח בליל הסדר. אז בימים אלה דמות שתקבל איפיון כזה לרוב תעבור פיתוח דמות משמעותי או תתגלה כחכמה לאללה בסתר. קחו לדוגמה את הארלי קווין, שגם מככבת בשנים האחרונות בסדרה משלה – היא אמנם די טמבלית בימיה כסיידקיק של הג'וקר, אבל סיפור הרקע שלה מספר על אישה מבריקה ומהירת קליטה, שהגיעה להישגים לא רעים בגיל צעיר ופשוט קצת התחרפנה מתישהו. אחרי שהיא נפרדת מהחבר פושע העל היא צריכה למצוא מחדש את היכולת לנצל באמת את היכולות והחוכמה שלה, כך שהסיפור הוא לא על אישה צהובת שיער שהיא גם מטומטמת, אלא על מימוש עצמי, הקטנה בתוך מערכת יחסים והפער בין ציפיות החברה (או בן הזוג) לבין הפוטנציאל האישי. מי אחראית לשינוי? לרוב יציעו כתשובה את אל וודס ו"לא רק בלונדינית", אבל שווה לשקול גם את רייצ'ל גרין וההפיכה המהירה שלה ב"חברים" מג'ואיש פריננס סתומה למראה לאישה עצמאית עם ראש על הכתפיים.

• המסך
• חברים
• הסופרנוס
• בנות הזהב
• בובספוג
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 913 // הכל מטומטם