Time Out תל אביב About

Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
טיים אאוט

טל פרידמן

כתבות
אירועים
עסקאות
איזו הפתעה נעימה. מסיבת הפתעה (צילום: יוטיוב/הפודיום)

הסכתו ושמעו: 16 פודקאסטים ישראלים מומלצים לכל בעל אוזניים

הסכתו ושמעו: 16 פודקאסטים ישראלים מומלצים לכל בעל אוזניים

איזו הפתעה נעימה. מסיבת הפתעה (צילום: יוטיוב/הפודיום)
איזו הפתעה נעימה. מסיבת הפתעה (צילום: יוטיוב/הפודיום)

נדמה שכולם הצטרפו כבר לספורט הלאומי ופתחו פודקאסט, אבל גם בין אלפי ההסכתים שבשטח, ישנם כמה שמתבלטים מעל לכולם. המשעשע, הפוליטי וזה שלימד אותנו איך לעשות דברים - אלו הפודקאסטים הישראלים הכי מומלצים למי שמחפש משהו טוב לשמוע

17 בנובמבר 2025

לא צריך הרבה – רק מיקרופון, מכשיר הקלטה וזמן פנוי. פורמט האודיו הכל כך נגיש הפך לרדיו החדש כבר מזמן, ונדמה שעוד לא עברו הימים בהם כל אדם שני משיק פודקאסט, מצליח פחות או יותר. אבל ישנם כאלו ששווים את הזמן שלכם במיוחד, לכן אספנו רשימה של פודקאסטים מומלצים במיוחד בעברית, לכל מי שיש לו רק אוזניות וזמן פנוי.

טיפקס: חיים בלאפה

תומר קריב ודור סער-מן כבר ייצרו את הסוג הזה – פוד קצר, קלאסי לבינג' האזנה, נוח לעיכול ומעניין מאוד. הקודם שלהם היה על ישראל והאירוויזיון ("כאן זה לא אירופה"), והשנה הגיע תורה של להקת טיפקס – והסיפור המטורף והכל כך ישראלי שלה. קריב וסער-מן הם שני אנשים שנושמים את המוזיקה העברית (כל אחד בדרכו), והצליחו לייצר תוצאה נפלאה. בדרך, תנו צ'אנס גם ל"אריק – רגל פה, רגל שם" של קריב. אולי אפילו תגלו משהו חדש על הזמר הלאומי שלנו.

מה יש בזה

אחד הפודקאסטים הוותיקים בישראל (עוד לפני שלכל בן אנוש היה פוד אחד לפחות), וכזה שמחזיק מעמד גם במעבר דרך מיזמים שונים (מי עוד זוכר את "רלוונט" ז"ל?), הוא מצליח להישאר אותנטי, מצחיק ומעניין. אלעד יצחקיאן וקובי מלמד מובילים פורמט ברור וקשיח, שמצליח לדוג סיפורים מדהימים מכל העולם. פייבוריט אישי שלי? בשתי מילים – מילי ונילי.

הפעם הגזמתם

פודקאסט ללא גבולות וכמה טוב שהוא כזה. הזוג אריאל וייסמן ורחלי רוטנר היו קשורים ביצירות רבות בתרבות הישראלית (ובקרוב וייסמן ומג'ר בסדרת הטלוויזיה "ילדחרא"), אבל זו כנראה היצירה הכי טובה שלהם – פוד שלא מחשבן לאף אחד, שמחפש להתעמת ולמתוח גבולות, ולהגיד את הדברים שלא נעים להגיד. סוג של שחרור נהדר מהתקופה ממשטרת השיח שאנחנו חיים בה. בשביל זה יש פודקאסטים.

השעשועון של גבע אהרון

היוזמה העצמאית של התסריטאי ופריק תעשיית הסלבס המקומית עלתה השנה ליגה – "השעשועון" עבר לתאגיד, וכתוצאה מכך בקרוב גם תעלה עונה חדשה עם דמויות חדשות. בינתיים, אפשר להתרפק על הפרקים שהיו עד הנה – וגם ליהנות מהתוספת החדשה, שהיא הפרק היוצא מן הכלל עם רבקה מיכאלי. אישה שפשוט אי אפשר לסרב לה, ופוד מוצלח וגאוני לחובבי הז'אנר.

הקרנף

כי פשוט אי אפשר לדבר על פודקאסטים בעברית, בלי לדבר על אחד הפודים הכי מצליחים שיש. יואב רבינוביץ' הגדיר מחדש את הפודקאסט, במידה רבה, והפך למקום שאליו הולכים הישראלים כדי לנסות למצוא פשר במציאות לא הגיונית. שנים חיפשנו ג'ון סטיוארט מקומי, ואולי הוא בכלל בא אלינו בצורה של פוד קצר, מוטרף, מצחיק – אבל גם חכם. כי גם אם אתה לא מסכים או מוקרנג', פשוט אי אפשר להפסיק לשמוע, וקשה שלא לראות את כת הקרנף שהתפתחה מסביב.

נחל עוז – המוצב שהופקר

במעבר חד? הוכחה שלפעמים גם פודקאסט יכול להיות גם יצירת מופת. מוצר נדיר יחסית בעברית של פודקאסט סיפורי (ולא קבוע, יומי או שבועי, כמו רוב הפודים שמצליחים) – רק חמישה פרקים, אבל נגיעה ישירה בטראומה של ה-7.10. העיתונאיות המוערכות קרן נויבך וצליל אברהם צללו לתוך הסיפור הקשה והכואב של מוצב נחל עוז, שם התקיים הקרב עם מספר האבדות הרב ביותר לצה"ל בטבח שבעה באוקטובר. אי אפשר שלא לעצור את הנשימה, ונויבך ואברהם יודעות גם לספר את הסיפור היטב.

רצח בקומה השנייה

ואפרופו "נחל עוז", הנה עוד דוגמא לפודקאסט שבא לספר סיפור: הפעם מדובר בעיתונאית גלי גינת, שבחמישה פרקים מגוללת את הסיפור הדי מדהים של משפחת אבו ג'ליל – הראיות לרצח, האישום וגם הניסיון להילחם בהרשעה – ולפתוח מחדש את התיק. סיפורים שבדרך כלל רואים רק בחו"ל (או בטלוויזיה), מגיעים גם למדיום ההאזנה – וזה יוצא מצוין.

אצל קלצ'קין

אחד האבסורדים הגדולים סביב העידן שבו אנחנו חיים הוא הפער – מצד אחד אנחנו חיים בעולם של סיפוקים מהירים, טיקטוק וקצב גבוה; ומצד שני גם יכולים לעכל הרבה יותר שיחות ארוכות ומעמיקות. דוגמא מצוינת לכך היא הפוד הזה של אריאל קלצ'קין – ששרד גם את ימיו ב"רלוונט", חזר ל-EPGB ולמרות ירידה בקצב הפרקים, נשאר איתן באיכותם. הפרק האחרון עם שולי רנד לבדו יזכיר לכם כמה שווה להאזין לשיחות מעמיקות ושורת האורחים המעניינים שראוי להאזין להם.

איך לעשות דברים

עונה שנייה כבר באוויר, ושיר ראובן ממשיכה לתת בראש עם אחד הפודקאסטים הכי כנים וחשופים שיש בסביבה, בו ראובן פוגשת אנשים מיוחדים שמלמדים אותה… איך לעשות דברים. זה נשמע פשוט, אבל הביצוע מושלם ודרך ההומור המצוין שלה, והפורמט החמוד (שמבוסס על מדור שראובן כתבה בעיתון הזה בעבר), היא מצליחה להגיע לרבדים מדהימים עם שורה של אורחים שלכאורה תמיד שמענו – אבל לא שמענו ככה. משהו בשילוב שבין הציניות לאמפתיה של ראובן הופך את הדיאלוג לקסום במיוחד, אישי יותר, ובעיקר יוצא מהשבלונה של "ראיון בפודקאסט". יופי של דבר.

גיקונומי

אחד הפודקאסטים הוותיקים בישראל (מפה לשם, כבר עשור באוויר), שתמיד מצליח לתת ערך. הוא החל בתור יוזמה של ראם שרמן ודורון ניר, שני חברים לסטארט אפ – היום שרמן בעיקר מחזיק את המושכות – ומעל הכל משמש במה לאנשים מעניינים, כאלו שיש להם מה להגיד, שמקבלים את הצ'אנס סוף סוף לדבר. בתוך תרבות הסאונד בייטס והציוצים שאנחנו חיים בה, יש משהו מאוד מרענן במקום שמאפשר שיח ברמה קצת יותר גבוהה, קצת פחות רדודה – ומאוד לא פופוליסטית. בימינו זה כבר ממש לא מובן מאליו.

המוג'ו של בן בן ברוך

כי לפעמים אי אפשר להתווכח עם הצלחה. הפוד של בן ברוך הוא כנראה הניסיון הכי מוצלח לפצח את ג'ו רוגן – שיחה זרוקה, פרועה, בלי פילטרים עם האנשים הכי מצליחים. היה ניסיון לעבור לטלוויזיה שירד די מהר מהאוויר, היה אולפן חדש שהושק בראיון הסנסציוני שלו עם ערן זהבי, היו גם פודקאסטים אחים שנפתחו – בקיצור, בן בן ברוך ממשיך להביא את המוג'ו שלו לאוזניים של הקהל. וזה עובד נהדר.

האזנה מודרכת

אחת מחוויות ההאזנה הבולטות שלי – נפלתי עליה לגמרי במקרה, אבל זה אחד הפודים המוזיקליים הטובים ביותר שיש. עומר גפן, מבית גלגלצ, לוקח אותנו אל נבכי הקלאסיקות הגדולות של המוזיקה. אנשים כמוני, שאוהבים לראות איך שירים נולדים ולמה, יתמכרו אליו כמעט מיד. שווה תמיד (ושווה גם לחכות לפרקים חדשים, שצצים מדי פעם).

כמעט מפורסמים

במילה אחת: טראש. בכמה מילים: כמה כיף שיש את הטראש הזה. הפודקאסט בהגשת צליל הופמן ועדן יואל, שבהתחלה שידר ברדיו תל אביב וכיום נמצא תחת חממת הרכילות של "ישראל היום", הוא פנינה אמיתית של התייחסות לזוטות ולתרבות הסלבס המקומית – עם לא מעט ביקורת, אבל גם עם לא מעט אהבה ושקדנות לדבר. העביר לי לא מעט ימים מבאסים, ברמה האישית, והפך להצלחה לא קטנה. כיף אמיתי.

מסיבת הפתעה

כנראה הפודקאסט המצטיין בתחום ההומור, שמאחד שני דורות של עולם הבידור הישראלי לשיחה פרועה, מוגזמת וקיצונית, אבל כל כך מצחיקה. חיבור קוסמי שלא ציפינו וקרה בכל זאת – טל פרידמן ומתן חלק, שמגיעים לפודקאסט ללא שום דאווין, נוגעים ברגעים הכי נמוכים, שפלים ונשגבים כאחד, ועושים מזה קומדיה מצחיקה רצח.

לך תחפש

במוקד עומד איש אחד – יוסי מרשק. אחד הקומיקאים הטובים בישראל רגיל בדרך כלל להתחפש, אבל כאן הוא בתור עצמו, אבל לגמרי בתור עצמו. במסגרת התהליך שעובר על מרשק שבו הוא הולך ונהיה פוליטי, הוא מראיין אנשים בקול רציני לחלוטין (אבל לא לגמרי נטול הומור, בכל זאת מדובר במרשק), צולל איתם לעומק – ובעיקר מפרק את הטראומות הגדולות שאחרי 7.10. יש משהו בישירות של מרשק, בכנות שלו ובעיקר במורכבות שהוא מייצג – שפותחת דלתות ומאפשרת שיחות כנות וטובות. בזה, מרשק אלוף.

שיר אחד

כי אי אפשר להרכיב רשימת פודקאסטים ישראליים בלי לדבר על היצירה הענקית של "כאן 11", שלימים עברה גם לטלוויזיה – תוצר עבודתם של ניר גורלי, תומר מולבידזון ומאיה קוסובר, שנכנסים לקרביים של המוזיקה הישראלית והשירים גדולים. הדוגמא האחרונה היא הפרק על "הרעות" של חיים גורי – פרק אנתולוגי מרהיב, שנגע בכל הנקודות הרגישות סביב רצח יצחק רבין ז"ל, שמפה לשם עברו מאז 30 שנה. האנשים שהכי יודעים לדבר את הרגש, לגעת בלב ולגרום לך לדמוע שלוש פעמים בפרק. על השעון.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

נדמה שכולם הצטרפו כבר לספורט הלאומי ופתחו פודקאסט, אבל גם בין אלפי ההסכתים שבשטח, ישנם כמה שמתבלטים מעל לכולם. המשעשע, הפוליטי...

מאתאבישי סלע17 בנובמבר 2025
פעם בלילה. "היום בלילה עם גורי אלפי". צילום מסך/ קשת 12

אומרים שהיה פה שמח: 10 תוכניות הלייט נייט הטובות ביותר בישראל

אומרים שהיה פה שמח: 10 תוכניות הלייט נייט הטובות ביותר בישראל

פעם בלילה. "היום בלילה עם גורי אלפי". צילום מסך/ קשת 12
פעם בלילה. "היום בלילה עם גורי אלפי". צילום מסך/ קשת 12

רצועת השידורים הלילית מעולם לא היה ספוט נכסף בטלוויזיה הישראלית, ובכל זאת היו יוצרים לא מעטים שניסו להפוך אותה למשהו יוצא דופן. שנים לפני שאת כל הטלוויזיה מילאו אולפני פוסט ריאליטי וחדשות מתמשכות, כאן היו התכנים הכי פורצי דרך. קינה ללייט נייט הישראלי

13 בספטמבר 2024

בארצות הברית תכניות לייט נייט הן מוסד ותיק ומפואר. עוד משנות השישים של המאה הקודמת, ג'וני קרסון היה גיבור כל אמריקאי – זה שנתן לצופים שלו מתנה גדולה, בדמות סיבה קטנה לחייך או לצחוק, רגע לפני שהולכים לישון. ולאורך השנים היו שם ג'יי לנו ודייויד לטרמן, קונאן אובריין וג'ימי פאלון, ג'ימי קימל וסטיבן קולבר – והפכו את תכנית האירוח הלילית למשהו שאמנם השתנה עם השנים, אבל נשאר איתן בלוח השידורים. הפורמט התעצב – אבל לא באמת השתנה. מונולוג קומי-סאטירי על ענייני היום, קטע קומי, אורח ראשון מפורסם, אורח שני קצת פחות מפורסם, זמר או להקה – תודה רבה לכם, לילה טוב. כך הוא נשאר, מימיו של קרסון ועד ימים אלה ממש.

>> הראשון בשכונה: בר היין ג'ודי מכניס עוד קצת קלאס לשדרות יהודית
>> הצביעו תל אביב: סקר טיים אאוט הבינלאומי 2024 יוצא לדרך

בישראל, לעומת זאת, הפורמט הקלאסי הזה לא ממש תפס, אבל ניסיונות לעשות תכניות לילה היו למכביר. היו כאלה שניסו לשעתק את המודל האמריקאי, היו כאלה שסטו ממנו לגמרי, וסיפורו של הלייט נייט הישראלי מספר לא מעט גם על הטלוויזיה שלנו. בעיקר כי היום, ברצועות האלה אפשר למצוא בעיקר חדשות, שזה הדבר היחיד שהטלוויזיה המסחרית בארץ יודעת לייצר בעשור האחרון – חוץ מריאליטי. אבל כמתגעגע סדרתי, החלטתי לנסות ולדרג את תכניות הלייט נייט הגדולות שהיו כאן. המאפיינים המובהקים: השעה – תכנית שמשודרת מאוחר, בסביבות השעה 22:00 או 23:00 בלילה. האולפן – תכניות מערכונים ליליות (והיו כאלה) ירדו מהפרק, ונשארנו עם אדם בתוך אולפן טלוויזיה שמנסה להשאיר אותנו עם חיוך, רגע לפני שהולכים לישון. מכאן הפורמטים משתנים (ומשונים), אבל זהו המוטיב החוזר – ועכשיו מגיעה העשירייה.

10. "היום שהיה עם גיא זוהר" (2003-2019)

נכון, נכון, מדובר בתכנית חדשות – ובכל זאת, בעיניי ראוי לתת את הכבוד לגיא זוהר ולפורמט שלו. קודם כל, את הפונקציה הקלאסית של תכנית לילה בחיים שלנו – היא מילאה. גיא זוהר הצליח לרכך במעט את היום הישראלי הלא פשוט שהיה, עם קצת חיוך וקצת ציניות – בלי לוותר על הדיווחים ועל האקטואליה. ומעל הכל, ה"אולי, ואולי לא, נחכה ונראה" שהפך אותו לחיקוי מוצלח ב"ארץ נהדרת" – הוא לב העניין. בתוך תקשורת שתמיד חיפשה כותרות וג'וס, זוהר בא עם הפרופורציות הידועות שלו – שהצליחו גם אחר כך, ב"מהצד השני" של התאגיד. תכנית חדשותית עם גרוב של תכנית לילה, ולפעמים הגרוב הזה הוא הכל.

9. "לילה בכיף" (2009-2010)

דייויד לטרמן, גיבור לייט נייט אמריקאי, התפרסם בתור מגיש ה"אנטי טוק שואו". וגם בלי להיתלות באילנות גבוהים מדי, "לילה בכיף" היא אולי ההגדרה המושלמת לכך. מדובר בפארודיה הכי טובה שאני מכיר על הפלסטיקיות המובנית בפורמט הלייט נייט – מונולוג הפתיחה השחוק, הבדיחות שחוזרות על עצמן בכל פרק, האורחים האקראיים ו"להקת הבית" (שהיא בכלל להקה מחו"ל). "לילה בכיף" אמנם התחבאה בערוצי הנישה, אבל השילוב בין דודו ארז, אבי אטינגר ושחר חסון (לימים אחד האנשים המצחיקים בישראל, אם לא ה-) – הפך אותו לראוי לכבוד. ראויה לציון בהקשר הזה גם האמא – "מהדורה מוגבלת", שבמידה רבה הולידה את תכנית הקאלט הזו.

8. "היום בלילה עם גורי אלפי" (2015-2018)

עוד פורמט לילי שגם נוסה בארץ (ע"י תכניות כמו "עד כאן" או "פעם בשבוע") הוא הפורמט על שמו של ג'ון סטיוארט. להלן – מגיש שלא עומד במונולוג, אלא מתיישב; מגיש מונולוג סאטירי וחד על ענייני היום, באמתלה של מהדורת חדשות, קטעי וידאו במהלך המונולוג שהופכים לפאנצ'ליינס, ואורח באולפן ממגוון של נושאים – מכוכבי בידור ועד פוליטיקאים. התכנית של אלפי אמנם עברה שינויים עם השנים (ועם פיצול ערוץ 2, מה שדי דפק אותה בדרך), אבל היא היתה הניסיון הכי טוב להתמודד עם הפורמט הזה – ובעיקר, המחישה את העוצמות של גורי, שאחרי שנים בפורמטים קבוצתיים זרח כמגיש בודד. קצת חבל שזה נגמר כ"כ מהר.

7. "יצפאן" (2001-2006)

אלי יצפאן הוא, לכל הדעות, אחד הקומיקאים הגדולים שחיים בינינו. ולאורך השנים, הוא עבר כמה ניסיונות עם עולם הטלוויזיה – מהפריצה הגדולה ב"פספוסים", דרך כמה פורמטים שהרבה פחות הצליחו. אבל זו, נראה לי, פסגת ההצלחות שלו. תכנית שהחלה בערוץ 3 בכבלים, רחוקה מהפריים טיים הערוצ-שתיימי, אבל הפכה ללהיט כביר. אבל מעבר למונולוג ולאורחים ולמוזיקה, זו בעיקר התכנית שהציגה את מגוון היכולות של יצפאן כקומיקאי – מפאנצ'ליינס שנונים ועד חיקויים בלתי נשכחים (כולל תקרית דיפלומטית עם נשיא מצרים דאז, חוסני מובארק). תכנית שהיא סינדרלה – החלה בקטן, וגמרה בענק.

6. "הצינור" (2010-היום)

דוגמא קלאסית נוספת ללייט נייט שבא מהאקטואליה, אבל עשה יותר מזה. תכנית שהחלה מפינה בהגשת גיא לרר במהדורת השבת של אושרת קוטלר, הפכה לתכנית סולו ומשם התפתחה למפלצת – ממי שהיה עסוק בעיקר בהדהוד קטעים אינטרנטיים, לכזו שקובעת סדר יום, מניפה דגלים חברתיים (מהקנאביס ועד יוקר המחייה) ולא פעם מביאה סיפורים יוצאי דופן. סיפור סינדרלה של תכנית גדולה, שהשפיעה מעבר לשעת השידור שלה.

5. "לילה טוב עם אסף הראל" (2016-2017)

בשנת 2003, אסף הראל ניסה לעשות תכנית לילה. זו היתה תכנית בפורמט הכי קלאסי של ה"טונייט שואו" – להקת ביג בנד, אורחים, מוזיקאים, פאנצ'ים, כל הג'אז הזה. אבל "כל לילה" עם הראל לא הצליחה לחדור את המיינסטרים – היא זכתה לרייטינג נמוך יחסית, הסתבכה בשערורייה עם רוחמה אברהם ופשוט נגמרה בשלב מסוים. 13 שנים אחר כך, הראל חזר ללייט נייט – ואמר "פאק איט". הפעם, הוא שבר לחלוטין את חוקי הפורמט; אין פה קהל, אורחים היו מעט מאוד (ולקראת הסוף), ובכל זאת הוא הצליח להבקיע משהו – עם המונולוגים הסאטיריים והשמאלניים, שהחלו בתור משהו סמלי וקטן, והפכו כמעט ללב התכנית. וחוץ מזה, היא כאן כי היא נתנה ביטוי לדור של קומיקאים שהגיע מהסטנד אפ – ונהנתה מהכישרון שלהם. תכנית שבאופן אישי היתה מאוד אהובה עליי, אבל גם היא היתה קורבן של השיטה – ומתה אחרי עונה וחצי בלבד.

4. "פרפר לילה" (1997-2000)

הטלוויזיה הישראלית ידעה לא מעט ניסיונות לקחת דברים שמצליחים ברדיו, ולנסות להפוך אותם למוצר טלוויזיוני. זו בעיניי הדוגמא המוצלחת ביותר – טל ברמן, אחרי ההצלחה הגדולה בגלי צה"ל עם "מוטל בספק", משתחרר מהצבא ואחרי שנתיים, מקבל את המפתחות ללייט נייט של "רשת". לימים הוא יודה שהוא היה הניסיון של הזכיינית הטיפה "מרובעת" להתרענן – לתת צ'אנס לילדים הרעים לבעוט את דרכם קדימה. רועי לוי, אחד הסטנדאפיסטים הגדולים שקמו פה, קיבל שם את הצ'אנס הראשון, ו"פרפר לילה" הרשתה לעצמה גם לבחון גבולות. בנוסף, היא היתה גם התכנית היחידה ברשימה שהצליחה לארח את "כוורת". וזה כבר מקנה לה מקום בפנתיאון הישראלי.

3. "יחסים מסוכנים עם דנה מודן" (1999-2000)

כנראה שאין קלישאה יותר גדולה מאשר – "איזה כיף היה בניינטיז". השנים שהיינו צעירים ויפים, שבהן הטלוויזיה היתה מעניינת – ובעיקר, הרשתה לעצמה להעז. והנה דוגמא מעניינת לכך, בלייט נייט קצר הימים של "קשת". דנה מודן, שכבר התפרסמה כשחקנית (בעיקר ב"פלורנטין"), קיבלה את המשבצת ועשתה איתה תכנית אירוח לילית ונועזת במיוחד. הפורמט הוא משהו שנע בין מסיבת פיג'מות למשחק "אמת או חובה" – ארבעה אורחים, נשים וגברים, שמעזים לדבר על הנושאים הכמוסים והאינטימיים שלהם בטלוויזיה. היא הפכה את דנה מודן לשם דבר, היא פרצה את הטאבו סביב סקס – גם אם שודרה בשעה מאוחרת, והיא גם היתה הניסיון הטלוויזיוני הראשון של מולי שגב, אז בן זוגה. וכל הצצה ביוטיוב רק מעוררת בך שוב את הקלישאה החבוטה – אח, איזה כיף היה בניינטיז.

2. "לילה גוב" (1993-1998)

ללא ספק, הניסיון הכי מוצלח לפצח את פורמט ה"טונייט שואו" קלאסי. מיד עם עליית ערוץ 2 לאוויר, הופיע שם גידי גוב – אחד שכבר היה מולטי טאלנט (עוד לפני שמישהו חשב על המילה), וגם כיכב בטלוויזיה באמצעות "זהו זה". ועדיין, זה היה רגע הפריצה האמיתי שלו – עם המונולוגים הארוכים, ההומור הפרוע (עד כדי וולגרי לפעמים), הכבוד שהוא נתן ליוצרים כמו חנוך לוין ז"ל (ששידר ב"לילה גוב" את היצירה הטלוויזיונית האחרונה שלו), ומעל הכל – הדואטים המפורסמים בסוף התכנית, שלו יחד עם זמר או זמרת אחרת, שמתנגנים עד היום ברדיו. כגובולוג ותיק, "לילה גוב" היתה התכנית שהפכה אותי למעריץ מושבע של גידי כפרסונה – עם ההומור הנוירוטי והתזזיתי. לימים, נעשה ניסיון לגלגול שני בתחילת שנות האלפיים – אבל עליו, חבל להרחיב את הדיבור.

1. "חלומות בהקיציס" (1999-2003)

כי בסופו של דבר, אין כמוה. תכנית שלקחה את פורמט הלייט נייט, ובעטה אותו לקיבינימט. אייל קיציס, שאז התנסה בכמה תכניות שכוחות אל, מקבל את המפתחות ללייט נייט של "קשת" – ומייצר להיט על זמני. תכנית פרועה, מוגזמת, מחופפת על כל הראש – בקיצור, כל מה שילד בן 12 היה צריך כדי שהמוח שלו יתפוצץ. ובמוקד היה טל פרידמן – עוד מישהו שניסה ולא הצליח בכמה מקומות, שבזכות התכנית הזאת הפך לשם דבר. במה מוחלטת שלו להתפרע ולהתחרע, ולהפוך ללהיט של כל מתבגר שגדל בתקופה הספציפית – מ"מה, כבר נגמר?!" ועד "הכל בננה אגוזים, סקס סמים וטל מוסרי". כמי שגדל אז, זו היתה נוסחה קומית שאי אפשר לסרב לה. ובדיעבד, זה גם היה הרגע שבו קיציס ופרידמן – שעד התכנית עוד חיפשו את דרכם – הצליחו לעלות אל המדרגה הבאה, "ארץ נהדרת". אבל יותר מכל, זה היה הלייט נייט הישראלי במיטבו: הוא היה מצחיק, הוא היה בועט, הוא היה שונה מכל מה שהיה עד אז, והוא בעיקר הצליח לשלוח טינאייג'ר מתבגר ודחוי (לא חשוב שמות) עם חיוך ענק על הפרצוף.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

רצועת השידורים הלילית מעולם לא היה ספוט נכסף בטלוויזיה הישראלית, ובכל זאת היו יוצרים לא מעטים שניסו להפוך אותה למשהו יוצא...

מאתאבישי סלע25 באוקטובר 2024
היה כיף פעם. היום כבר פחות. "לילה בכיף". צילום: אלדד רפאל/יח"צ

לא היה ערוץ מופרע, ביזארי ומצחיק כמו "ביפ". וגם לא יהיה

לא היה ערוץ מופרע, ביזארי ומצחיק כמו "ביפ". וגם לא יהיה

היה כיף פעם. היום כבר פחות. "לילה בכיף". צילום: אלדד רפאל/יח"צ
היה כיף פעם. היום כבר פחות. "לילה בכיף". צילום: אלדד רפאל/יח"צ

12 שנים אחרי סגירתו של ערוץ הקומדיה הישראלי, עדיין אין תחליף אמיתי לחממת הקומיקאים ההזויה שהיתה "ביפ". ואם אף אחד בערוצי המיינסטרים לא נותן מקום אמיתי לצעירים מצחיקים להתפרע, איך תביאו את הקיציס ופרידמן הבאים? קינה לעידן אחר, מצחיק יותר

ב-31 בדצמבר, לפני 12 שנה, נסגר לצמיתות ערוץ ביפ. כאילו, טכנית הוא שרד עוד איזה שנה בתור רצועה לילית בשידורי קשת, אבל בואו – אף לא זוכר את זה. הערוץ ששינה את ההומור הישראלי בצורה בלתי הפיכה נעלם כהרף עין, והוחלף בערוץ "קומדי סנטרל", שלהגנתו משדר עד היום פרקים ישנים של "חברים" ו"שני גברים וחצי", אז זה לא להגנתו. לכן, בהזדמנות הזאת ועם כמות מכובדת של תכני ביפ בארכיון אפליקציית 12+, הבה ונציין יארצייט מס' 12 למותו של הערוץ הכי מצחיק, משוגע ומטופש שהיה במדינת ישראל. או כמו שהיינו אומרים אז, בכיף.

https://www.youtube.com/watch?v=2dMOb3Jc9hQ

"ביפ" החל את שידוריו ב-2001, עם המיתוג המפוקפק "ערוץ הנוער של הכבלים", שהוחלף במהרה ל"ערוץ הצחוק" שכולנו מכירים ואוהבים. כך, בנוסף לתכניות רכש כמו "באפי" ו"סיינפלד", הערוץ החל להפיק ולשדר תכנים מקוריים. תכניות המקור הפכו למה שייחד את ביפ, בסופו של דבר. כל ערוץ יכול לקנות כמה סיטקומים ישנים ולשדר אותם, אבל לא כל ערוץ יכול לייצר את הביזאר שביפ יצר. חלקו נכנס לתולדות הקאלט הישראלי, וחלקו בלתי זכיר, אבל כולו היה פשוט מוזר.

נדמה שלכל אחד יש את תכנית ביפ האהובה עליו – האם אתם אנשים של "הרצועה" עם הדמויות האייקוניות ומשפטי הקאלט? או יותר אנשים של תכנית "הילדים" הביזארית והחתרנית "טופי והגורילה"? אולי אתם מעריצים של העלי ג'י הישראלי, "עולמו של רנו פסקאל", או שדווקא שיגועי קיציס ופרידמן בשעשועון "החטא ועונשו" הם כוס התה שלכם ואיך לא – כנראה שאהבתם את הסאטירה המצוירת והמצוינת של "מ"ק 22"? אבל אני, כאדם עילאי ומתנשא, מעריך יותר מכל את הרוח של ביפ. אותה רוח ניסיונית, חתרנית ולא פוליטיקלי-קורקטית (אבל גם לא טרחנית לגבי זה).

אותה רוח ניסיוניות הביאה להצלחות הגדולות של ביפ, אבל גם לכמה ניסיונות נשכחים. לא בטוח שגם המנחים אבי נוסבאום ואורי חזקיה זוכרים את "מכת מדינה", תכנית היאבקות מקצועית שניסתה להביא את רוח ה-WWF, עם טוויסט סאטירי מקומי – המתאבקים נבנו על בסיס סטריאוטיפים ישראלים דוגמאת השמאלני ההומו עמית רומם, המאבטח ולדימיר והשאהיד קסאם אשראווי. או לחילופין, ספק אם רבים זוכרים את "בובי ואני", הסיטקום המשוגע בכיכובו של יובל שגב ויוצר "מנאייכ" העתידי, רועי עידן, בתור החבר הדמיוני ההומו שלו. ורק יודעי חן זוכרים את "סיימון" של דרור נובלמן, תכנית משימות דמויית ג'קאס.

ביפ היה כמובן גם מקפצה למיינסטרים להרבה יוצרים פרועים שהפכו עם השנים ליותר סאחיים. שחר חסון, שעכשיו מככב ב"ארץ נהדרת" וביוטיוב, הפציע על המסך לראשונה בתכנית הפאנל "מהדורה מוגבלת", ואז גנב את ההצגה ב"לילה בכיף" הקאלטית. אסי עזר, מנחה הריאליטי המעצבן, היה צעיר עוקצני בתכנית הבידור הסאטירית "דבר עם הסוכן שלי". שי שטרן, דודו ארז, דביר בנדק, יובל סמו – כולם חוו הצלחות מוקדמות בערוץ הצחוק. אבל בסוף תמיד צריך להתבגר, לנשוך שיניים ולככב בסיטקום לילדים או להנחות שעשועון.

ביפ היה גם ערוץ מגוון מאוד בתוכן שלו. בין סיטקומים, תכניות פאנל, שעשועונים ותכניות אירוח, היה גם מקום לתכניות דוקו-ריאליטי – מה שהוביל ליצירות הקאלט "המאסטרו", שעקבה אחרי צביקה פיק ז"ל, או "חי בסרט", שעקבה אחרי אבי ביטר יבדל"א. ובין כל התכניות האלה, ביפ הצליח לשמור על מותג מזוהה שתמיד חורץ לשון מול המיינסטרים, ועושה את הדבר המוזר שלו.

יותר מהכל, לפחות עבורי, ביפ הוא שארית של נוסטלגיה לתקופה שהייתי נער מתבגר ודבוק לערוץ, והחלום הכי גדול שלי היה שיום אחד תהיה לי שם תכנית משלי. זה כבר לא יקרה, אבל התקווה והתשוקה שהערוץ עורר בי עדיין כאן. לפעמים, אני אוהב לצפות במעברון הבא, שהופק לכבוד עשור לביפ, בו הערוץ מבקש סליחה מלאת סרקזם מכל הקבוצות בהן פגעו בכל השנים, לצלילי קאבר של פיית' נו מור לשירם הקלאסי של הבי גי'ז, "I Started a Joke". המעברון היה אמור להיות קומי, כמובן, אבל עם הזמן הוא צבר משקל נוסף. הצפייה בו מתוקה-חמוצה, ועשויה לגרום למעריצי ביפ להרגיש קצת רטיבות בעין, בערך כשעולה על המסך המשפט "לא נעשה את זה שוב". הו, ביפ. עזבת אותנו בדיוק שהיינו צריכים אותך יותר מכל.

ומה היום? איך כתבו באתר מאקו עם השקת האפליקציה? "לא תאמינו, מצאנו את ביפ". מרבית התכנים של הערוץ זמינים בשירות 12+ של קשת, כך שאתם יכולים לצפות בפרקים ישנים של "לילה בכיף" ו"הרצועה" כאוות נפשו. אבל זה לא אותו דבר. זה לא אותו דבר כמו להדליק את הטלוויזיה, ולהעביר לערוץ 4 או 6, תלוי בתקופה. זה לא מספק תשובה ליוצרים צעירים וחצופים (*אהמ* כמוני) שאין להם איפה לשדר את מופע הבובות הביזארי שלהם. אנחנו חייבים להתמודד עם העובדה שאנחנו חיים בעידן אחר של טלוויזיה, הומור ותרבות. היה ביפ, וביפ שהיה.

חמש סדרות ביפ אייקוניות שאתם חייבים להכיר

הרצועה

תכנית האירוח האייקונית של ערוץ ביפ קיימת במלואה ב-12+ אבל כולנו יודעים שעדיף לדלג לפרקים כשאורי גוטליב התחיל להנחות אותה. עם דמויות אייקוניות של יובל סמו, דביר בנדק, נתי קלוגר וליאור אשכנזי (גוד דאמיט!) והומור שלא היה עובר היום, זו חווית ביפ נחוצה.

לילה בכיף

"לילה בכיף" לא הייתה פרועה, או סאטירית כמו "הרצועה" שקדמה לה, אבל כן החילה את הנונסנס המיוחד שהיה סימן ההיכר של ביפ. עם דודו ארז המנחה "הרציני", שחר חסון והפאנצ'ים ואבי אטינגר המשוגע, לא תצטרכו אפילו בנות בביקיני בשביל להנות מהתכנית (אבל יש גם את זה).

בובי ואני

משום מה "חיות פשע", סדרת הביזאר האמיתית של הצמד יובל שגב ורועי עידן, לא קיימת ב-12+ אבל סדרת ההמשך הרוחנית "בובי ואני", כן שם. ואיך אפשר להתנגד לסדרת חבר דמיוני שהקאסט שלה כולל את גל זייד, מיקי קם, עידו מוסרי, דב'לה גליקמן וערן צור?

טופי והגורילה

אולי הדבר המוזר ביותר ששודר בביפ, "טופי והגורילה" הייתה תכנית ילדים למבוגרים בהנחיית בחורה בביקיני ובובה של קוף. התכנית הייתה מלאה במסרים שנויים במחלוקת ואף הגיעה לרדאר של הגזען האמריקאי דיוויד דיוק, שהקרין קטע בו היא לכאורה לועגת לנצרות וישו.

מ"ק 22

כמובן, סדרת האנימציה המוצלחת ביותר (ובערך היחידה) של ישראל, היא אבן יסוד של ערוץ ביפ. עד היום תוכלו לשמוע אנשים מצטטים אותה עם קול האלברט אילוז הטוב ביותר שלהם, והפרודיות בסגנון "סאות' פארק" שלהם על התרבות הישראלית נשארו רלוונטיות עד היום.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

12 שנים אחרי סגירתו של ערוץ הקומדיה הישראלי, עדיין אין תחליף אמיתי לחממת הקומיקאים ההזויה שהיתה "ביפ". ואם אף אחד בערוצי...

מאתיונתן עמירן30 בדצמבר 2022
זוכרים שהם היו בכלא? טל פרידמן ואייל קיציס, "מעצר בית" צילום: אלדד רפאלי

טלוויזיה מהעבר: חפרנו באפליקציה של קשת 12 ומצאנו פנינים נדירות

טלוויזיה מהעבר: חפרנו באפליקציה של קשת 12 ומצאנו פנינים נדירות

זוכרים שהם היו בכלא? טל פרידמן ואייל קיציס, "מעצר בית" צילום: אלדד רפאלי
זוכרים שהם היו בכלא? טל פרידמן ואייל קיציס, "מעצר בית" צילום: אלדד רפאלי

אפליקציית ה-VOD של ערוץ קשת, 12+, התמלאה לאחרונה בתוכן ישן של הזכיינית הפופולרית בישראל - אז כמובן שצללנו לעומקה כדי למצוא לכם את הפנינים אבודות ששכחתם שאי פעם שודרו על המסך, וחלקם גם דברים שלא היו שורדים דקה כיום בערוץ מסחרי. נגיד, טל פרידמן בתפקיד אלוהים

13 בנובמבר 2022

אנחנו הישראלים לא חזקים בשימור ארכיונים. למרות ההיסטוריה הרחבה של הטלוויזיה בישראל (בשנה הבאה נחגוג 55 שנים לשידור הישראלי הראשון), גופי שידור מתייחסים בעיקר להווה ומוותרים על אחזקת העבר. דווקא קשת, שלאחרונה השיקה את אפליקציית "12+" (זמינה בכל חנויות האפליקציות), הרימו בעזרתה ניסיון מעניין ומציעים, לצד התכניות העדכניות, גם מציעה שפע של חומרים מההיסטוריה של קשת: סרטים דוקומנטריים, תכניות אולפן וגם לא מעט יציאות פחות מוכרות ששווה לחזור אליהן. אז אספנו בשבילכם כמה דברים שכדאי לשים אליהם לב באפליקציה מימי השיא של הזכיינית/ערוץ. כי אלוהים יודע שהיום המצב פחות מוצלח.

"החטא ועונשו"

אייל קיציס וטל פרידמן נמצאים היום עמוקבליבו של המיינסטרים. קיציס הוא מגיש החדשות של "ארץ נהדרת", פרידמן הפך לאחרונה למגיש של מוסד טלוויזיוני אחר – אולפן ליגת האלופות. אבל פעם שניהם הרשו לעצמם יותר, למשל במסגרת "החטא ועונשו" – השעשועון החתרני ששודר בערוץ "ביפ". חשבתם ש"חלומות בהקיציס" הלכה רחוק? מה דעתכם על שעשועון שבו אלוהים בכבודו ובעצמו הוא דמות קפריזית שמחליטה על גורלם של המתחרים באופן שרירותי ומתגמלת את השקרנים בביצה של ג'יפה ירוקה? קבלו את התכנית שהיום לא היתה שורדת דקה בערוץ מסחרי, אבל למזלנו, פרקים של התכנית שרדו באפליקציה.

"מעצר בית"

עדיין באזורי קיציס ופרידמן, שהתנסו לראשונה ב-2010 במשהו משותף במקביל לארץ נהדרת – סדרה קומית טובה, אך כרגיל, קצרת ימים. סיפור הרקע הוא שקיציס ופרידמן, שמגלמים את עצמם, ניסו להקים פארק שעשועים שנגמר בטרגדיה גדולה – מה שמוביל אותם למעצר בית, למפגש עם לא מעט כוכבים (גם הם, בתפקיד עצמם) ומספק מבט קצת משועשע על תעשיית הבידור הישראלי, מאת שני כוכבים שהיו בשיא מעמדם באותה העת. מומלץ בחום.

"עפרה נגד ירדנה: זמרת השנה"

בתקופה שבה הארץ מלאה בסכסוכים אמיתיים וכואבים, זו הזדמנות טובה לחזור לסכסוך קטן שהסעיר מדינה שלמה: היריבות האדירה בין עפרה חזה לירדנה ארזי בשנות השמונים. היא קרעה מעריצות משני הצדדים, עברה דרך מצעדי שנה ואירוויזיונים שהפכו לזירת קרב, ואפילו הובילה לתקרית שבה צבע נשפך על השמלה של ארזי. הסרט של אורי סלעי ורז חיה בן הרוש מחזיר אותנו לרגע קאלט אדיר בתרבות הישראלית, כזה שמחייב כל אחד לקחת צד (אני הייתי בטים עפרה, אבל מוכן להושיט יד גם ליריביי. עת פיוס).

"האזרח קופטש"

אחד החלקים המעניינים ביותר באפליקציית "12 פלוס" היא התחייה של ערוץ "ביפ", שהיווה חממת גידול ללא מעט כוכבי בידור חדשים. תכניו לרוב נעלמו במעמקי ההיסטוריה, אבל עכשיו הם מקבלים סוף סוף בית VOD. דווקא אחד מותיקי הקומיקאים שקיבלו שם במה הוא גיל קופטש, שסדרת הדוקו המוצלחת הזו ליוותה את הניסיון שלו להפוך לפוליטיקאי. במסע של ארבעה פרקים, דמיון ומציאות מתערבבים: בתוך מערכת בחירות סוערת, שכללה סכסוך עם מייסדי "עלה ירוק", נסיקה והופעה תקשורתית (כולל חיקוי ב"ארץ נהדרת"), דרך מלחמה וירי של לחמניות עם שוקולד על עזה – ועד להפסד הבלתי נמנע. אל תפספסו את הרגע שבו קופטש דופק לאברום בורג את האוטו. בלתי נשכח.

גיל קופטש. צילום: יוסי צבקר
גיל קופטש. צילום: יוסי צבקר

ויש גם כמה פרקי מופת שאתם חייבים לראות

"מ.ק. 22": רובו רבי, 2004

לדעת רבים (וכותב שורות אלו ביניהם), "מ.ק. 22" היא מהסדרות היותר טובות שנעשו כאן. היא החזיקה רק עונה אחת בת 10 פרקים, אבל הפכה לקאלט שמצוטט לא מעט. "רובו רבי" הוא אולי הפרק האייקוני ביותר – זה שבו חבורה של רבנים מחליטה להתנקם במצעד הגאווה ולבנות רובוט-על שיבער את השיקוץ וישמיד את התועבה. אבל הרובוט נתקל בחנוכה, שולמן, לוינשטיין וגם יוסי ובאבר (טייק אוף על הסרט המפורסם של גל אוחובסקי ואיתן פוקס), שמחזירים מלחמה ומצליחים לנצח. בתקופה שבה זכויות גאים וגאות שוב עומדות על הפרק, יש בזה משהו כמעט מעודד שהיה פעם דבר כזה על המסך, גם אם בדרך דבילית במיוחד (ולמרות כמה בדיחות מאוד לא פוליטיקלי קורקט).

"ארץ נהדרת": משדר בחירות, 2009

ציפי לבני ובנימין נתניהו עומדים על הבמה. כל אחד מהם מכריז על נצחונו ומודה ליועץ שלו – אייל ארד. עד הרגע שבו החושך יורד, והמוזיקה של דארת' ויידר מ"מלחמת הכוכבים" מתחילה. מלפנים שני כלבים, עליהם רוכב אביגדור ליברמן. הוא תופס את מקומו ומכריז על נאום הניצחון האמיתי. "אזרחים", הוא פותח בדבריו, "אזרחים סוג ב', אזרחים סוג ג', וערבים". ליברמן קיבל 15 מנדטים בבחירות האלה, וזה נראה לכולם כמו סופה של הדמוקרטיה הישראלית. הימים אחר כך הוכיחו אחרת, בין היתר גם בזכות העמידה של תכנית כמו "ארץ נהדרת", שדאגה להשמיע קול מול הרגעים שבהם חופש הביטוי עמד בסכנה. בכל מקרה, זו תזכורת טובה לכך שלפעמים גם מה שנראה לנו נורא – מתברר בדיעבד כפחות. וחוץ מזה, זה היה אחד הרגעים החזקים בתולדות התכנית.

ארץ נהדרת (צילום מסך)
ארץ נהדרת (צילום מסך)

"כוכב נולד": הגמר הראשון, 2003

הרגע שבו מהפכה גדולה עמדה להתרחש. היום כוכב נולד/הכוכב הבא היא טייקון טלוויזיוני שאי אפשר להתכחש אליו. אבל אז? העונה הראשונה של "כוכב נולד", ששודרה בקיץ 2003, היתה בתולית לגמרי, אבל נגמרה באירוע שאי אפשר שלא להתרגש מולו – מצביקה הדר, שלראשונה עמד מול קהל גדול וחי בכפר המוזיקה של "קוקה קולה" בניצנים, ועד נינט טייב שבעטה בתקרת הזכוכית מול מדינה שלמה. וגם, אם כבר שכחתם, השמלה של שירי מימון ב"דון קיחוטה", שי גבסו קורא "ניצנים, שירו איתי" לפני השיר "אש" – אחרי כל אלה המוזיקה הישראלית, הטלוויזיה הישראלית ואולי אפילו מדינת ישראל כולה, כבר לא נראו אותו דבר.

"עובדה": רוני קובן על ענת גוב, 2013

רוני קובן הוא אחד המתעדים היותר טובים שצמחו כאן, שהיום מצליח בעיקר בתור מראיין ב"פגישה", שמשודרת זו את עונתה הרביעית ב"כאן 11". אבל הוא גם דוקומנטריסט מצטיין, והפרק המרגש הזה של "עובדה" הביע זאת היטב. שנה אחרי מותה, הוא חזר עם בני משפחת גוב והחברות הקרובות (עדנה מזי"א וענת וקסמן) אל הימים האחרונים של המחזאית המוערכת, שהפגינה גם גישה מעוררת הערצה לחיים ולמוות המתקרב. מישהי שלא רק השפיעה על היצירה הישראלית, אלא גם על הדרך שבה אנחנו מתמודדים עם הנורא מכל. אחת הכתבות היותר טובות של "עובדה" אי פעם, וזיכרון מאישה יוצאת מן הכלל.

רוני קובן. צילום: איליה מלניקוב

"ברוורס": מוטי קירשנבאום ז"ל, 2014

קירשנבאום, שנפטר בספטמבר 2015 בגיל 76, היה אחד מענקי הטלוויזיה הישראלית. כזה שעבר בכל הרגעים החשובים של הענף במהלך חייו, ושיחק תפקיד מרכזי בכל הערוצים. אבל האם הוא באמת נחשף? בפרק הזה של הפורמט קצר-הימים בהגשת ארז טל, קירשנבאום הולך בין תחנות חייו – מהרהר בראשית ימיה של רשות השידור, חוזר לסצנה אחת מדהימה בקיבוץ ואפילו משוטט בבית "האח הגדול" (שהיה, דאז, עוד שייך "קשת"). תזכורת חשובה לאיש בלתי נשכח.

מוטי קירשנבאום. צילום: איליה מלניקוב

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אפליקציית ה-VOD של ערוץ קשת, 12+, התמלאה לאחרונה בתוכן ישן של הזכיינית הפופולרית בישראל - אז כמובן שצללנו לעומקה כדי למצוא...

מאתאבישי סלע13 בנובמבר 2022
לקום היום בערב עם שיר מחאה בלב. הפגנת התרבות בתחילת יוני (צילום: גטי אימג'ס)

אנחנו לעולם לא ניכנע: מצעד שירי מחאת בלפור

אנחנו לעולם לא ניכנע: מצעד שירי מחאת בלפור

הם מצחיקים, הם עצובים, הם זועמים, הם בועטים: גל המחאה ברחבי הארץ הוליד כמות מפתיעה של שירי מחאה שמרימים למפגינים כל הדרך לבלפור. בחרנו את הטובים והבולטים שבהם

לקום היום בערב עם שיר מחאה בלב. הפגנת התרבות בתחילת יוני (צילום: גטי אימג'ס)
לקום היום בערב עם שיר מחאה בלב. הפגנת התרבות בתחילת יוני (צילום: גטי אימג'ס)

אם אתם מנהיגים שמתכננים לנהל בשלומיאליות משבר כלכלי-בריאותי חסר תקדים, כדאי מאוד שלא תייבשו בבית חצי שנה את כל המוזיקאים, השחקנים והיוצרים בלי שום פיצוי. כי אנשים יצירתיים מובטלים מחפשים מהר מאוד היכן להשקיע את הקריאטיביות שלהם, ואם הם מחליטים להשקיע אותה במחאה, היא פתאום הופכת להיות מחאה מאוד יצירתית, צבעונית וסוחפת. ויש לה מוזיקה. ויש לה קצב. ושירי המחאה שוטפים את הרשתות החברתיות ועולים על שלטים מצוירים ביד. זה קורה בחודש האחרון ביתר שאת, כל מוצ"ש בבלפור ובצ'ארלס קלור, ובתור אנשים שאוהבים מוזיקה ואוהבים מחאה אנחנו שמחים לאסוף כאן מקבץ ראשון ממיטב השירים שמרימים את הרחובות. שימו מסכות וצאו מהבית, אין מקום אחר לרקוד בו.

לעולם לא ניכנע \ WC

השיר הזה של אבשלום ואריה הספרי, פרפרזה אולטרה-תל אביבית על נאומו המפורסם של ווינסטון צ'רצ'יל ("אנחנו נילחם בחופים") חיכה כמה שנים למחאה הנכונה שתדע להשתמש בו, והנה היא סופסוף כאן. אחרי כמה סרטוני מפגינים ויראליים שכבר עשו בו שימוש כפסקול, הוציאו WC את הגרסה המוצלחת שלהם שמצורפת כאן. לאריה הספרי היוכמה דברים חשובים לומר על תפקידה של התרבות במחאה הזאת.

עולים לבלפור

מוקדש לכל גיבורי המהפכה ששוטפים את הרחובות. חמישי ומוצ"ש עולים לבלפור. לעולם לא ניכנע. צלם: Jeremy Portnoi עריכה: Yuval Artziפוסט וכתוביות: Tom Ganiמוזיקה: WCAryeh Hasfari | Avshalom Hasfari

Posted byWCon Wednesday, July 29, 2020

איזה גבר \ אסף פריינטא

השחקן-זמר אסף פריינטא, יחד עם מפיק-העל גיא מזיג, בשיר מחאה ים תיכוני שמתחבר לתחושותיהם הקשות של מצביעי ליכוד רבים בפריפריה מול המשבר הנוכחי. את הכל הוא מסביר יפהבריאיון שנתן לא מזמן פה בטיים אאוט.

איזה גברמילים : אסף פריינטאלחן : גיא מזיג, אסף פריינטאעיבוד מוזיקלי : שלומי אלימלךבימוי, צילום, עריכה : ניב גת

Posted byAssaf Parienteon Sunday, July 19, 2020

ביבי צ'או \ זאב טנא

זאב טנא הוא המאסטר של שירי המחאה ויש לו כמה עשרות כאלה בחגורה, אבל "ביבי צ'או", הרימייק העולץ שלו ל"בלה צ'או", הוא להיט מחאה בלקני מקפיץ ומשמח, וכזה עוד לא היה לו ולנו.

ביבי צ'או

Posted byZev Teneon Saturday, July 18, 2020

רק שלא ניפול \ אבטיפוס

שיר הקאמבק של אבטיפוס, שנוצר והופק על רקע מחאת 2011, עשה בעצמו קאמבק עם רימייק למחאה הנוכחית: "צאו לרחובות\ אל תשתקו\ אל תפחדו\ אנחנו לא לבד\ כי האדמה רועדת תחת הרגליים\ ומתחת איזה פחד יש פה בעיניים\ רק שלא ניפול\ רק שלא ניפול". מה צריך לומר יותר מזה.

רק שלא ניפול – מחאה 2020

ומתחת איזה פחד יש פה בעיניםרק שלא ניפולרק שלא ניפול

Posted by ‎אבטיפוס – Avtipus‎ on Monday, July 13, 2020

עולים לבלפור \ יריב בן יהודה

פעם הייתה ליריב בן יהודה פינת שירי מחאה בתוכנית של גיא זהר בערוץ 10. מאז עברו מחאות רבות והשלטון מעך את ערוץ 10, אבל בן יהודה עדיין שר ומוחה, כאן עם המנון רוקנרול אנרגטי ומרים במיוחד כל הדרך לבלפור.

האזרח הקטן \ שם טוב האבי

באופן מעט מקרי יצא "עלייתו ונפילתו של שם טוב האבי",סרט הקאלט של תמיר בר, בסמוך לעלייתה של המחאה הנוכחית ובתוכו שיר המחאה הפארודי "האזרח הקטן" שמכיל בתוכו מספר אמיתות מצמררות, כמו גם את הסלוגנים האהובים "משתנה של מדינה", "האזרח הקטן אני" וכמובן, "מי יצילני אמא?".

מיליונים \ זהו זה

החטייארים התחילו את המחאה בבלפור, והחטייארים של "זהו זה!" תרמו לה תרומה נעה עם הביצוע קורע הלב הזה "מיליונים", שיר המחאה הנהדר של אתי אנקרי. אם אתם מתחברים דווקא לצד החברתי הטראגי של המחאה – זה השיר שלכם.

הו מכט"זית \ טל פרידמן

כמו כל אנשי ענף התרבות, גם טל פרידמן יושב בבית ומתחרפן. המסר לשלטון כאן ברור: אתם לא רוצים שטל פרידמן יתחרפן, כי כשזה קורה הוא מעלה לטוויטר שירים כאלה:

https://twitter.com/talfriedman1/status/1287285657149362176

מ-ה-פ-כה! \ הלם תרבות

קבוצת "הלם תרבות" התל אביבית מורכבת מאנשי חיי הלילה וענף התרבות. להיט ההפגנות הסוחף והספונטני שלה די מדבר בעד עצמו.

בלפור את מוכנה? כזה עוד לא ראית הערוץ הקפיטליפטי – הלם תרבות

Posted byAmotz Tokatlyon Saturday, August 1, 2020

סליק \ WC

השיר שחזה את הכל: את הדגלים השחורים, את תחושת הייאוש והפחד, ואת הקאמבק של הצעירים למאבק על עתיד המדינה. ופתאום יש תחושת אחדות בינינו. וואי מה הולך לבוא פה.

WC – Slick

WC – Slick————–Director and Cameraman : Kobie FlashmanArt Director: Mai MolchoEditor: Yuval ArtziScript and Concept/Producer: Aryeh HasfariActresses: Reut Akkerman, Meital Shapiro, Ella Ben Ari, Narkis Tepler, Mae PaltyProduction and Light assistant: Ziv MeiriLogo by Tal GranotMusic by WC:Beats, Keyboards, Vocals, production and Mix: Avshalom HasfariLyrics, Guitars and Vocals: Aryeh HasfariMastering: Eyal KatzavManagement: Renan Sol – renan@monocrave.com—————-Youtube + Lyrics: https://youtu.be/G3T8ku1zD9ATaken from our EP: "We Are Not War Criminals", out now:https://nanadisc.lnk.to/WeAreNotWC

Posted byWCon Tuesday, August 2, 2016

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

הם מצחיקים, הם עצובים, הם זועמים, הם בועטים: גל המחאה ברחבי הארץ הוליד כמות מפתיעה של שירי מחאה שמרימים למפגינים כל...

מאתמערכת טיים אאוט1 באוגוסט 2020
"רוק בבית הספר" (צילום: רונן אקרמן)

חנוכה 2019: המדריך המלא למופעי חנוכה לילדים

את הפסטיגלים הגדולים אנחנו בטוחים שתמצאו לבד, אבל יש המון אלטרנטיבות שלא כדאי לפספס. כל האירועים, ההצגות והפעילויות לילדים ולכל המשפחה...

מאתמערכת טיים אאוט3 בדצמבר 2019
טל פרידמן (צילום: רונן אקרמן)

מאחורי הטירוף של טל פרידמן מסתתר משהו אחר לגמרי. ריאיון

הוא חייב לעבוד במסגרת של סדר ודיוק, ויש מצב שזה קשור לצעדות הנאציות איתן גדל בבית. בסדרה החדשה שלו, "אבא משתדל",...

מאתעמית קלינג7 בנובמבר 2019
טל פרידמן בכאן ואומן. צילום: שרונה גיא

דמויות חינוכיות: מוני מושונוב וטל פרידמן מתחברים לדור הצעיר

כך קרה שטאלנטים בסדר הגודל של מוני מושונוב וטל פרידמן חזרו לעשות טלוויזיה לילדים בחינוכית 23

מאתאורן ברזילי7 בנובמבר 2016
רייסקינדר. צילום: עדי קלגסברון

מה לעשות השבוע (10.7-14.7)

סטנדאפ על משחקי הכס, רייסקינדר וטל פרידמן חסר מעצורים. המדריך השבועי

מאתמערכת טיים אאוט10 ביולי 2016
מי חשב שגיל ההתבגרות יכול להיראות ככה? אולי דנון. צילום: גוני ריסקין

מה לעשות בסוף השבוע (13.5-14.5)

הופעות, ערב הודי ותערוכה מסקרנת. את הסופ"ש הזה תבלו מחוץ לבית

מאתנועה בונה8 במאי 2016
ראו עוד
popup-image

רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?

(במקום 19.90 ש"ח)
כן, אני רוצה!