>> שרון מולדאבי הוא מוזיקאי, עיתונאי מוזיקה מיתולוגי ויזם. הוא שותף-מייסד ומנכ"ל ג'וזי, אפליקציה חדשה שמביאה לכם מוזיקה מעולה ואיכותית ממיטב האוצרים ומשפיעני המוזיקה, כולל מוזיקאים, די.ג'ייאים, מגישי רדיו איקונים, עיתונאי מוזיקה, אספנים ונברנים וסתם גיקים משוגעים.כדאי לכם נסות את זה כאן.

אם אתם מתגעגעים וכמהים למפגשים במשהו חדש (או בן 50 שנה) שמחד מעולם לא הכרתם ומאידך נשמע כמו פסקול חייכם מכאן ולהבא – ג'וזי צריכה להיות הבית החדש שלכם לגילוי, האזנה, תגובה ושיתוף על מוזיקה

1.
כולם שונאים עכשיו את ספוטיפיי. אני לא. נכון, מוזיקאים רואים מעט מדי מהתמלוגים. אכן, המנכ"ל דניאל אק משקיע בתעשיות ביטחוניות אולי מפוקפקות. אבל ספוטיפיי ממש הצילה ממוות את קריסת ההכנסות ממוזיקה מוקלטת בימי גלגולה הקודם של נאפסטר. וספוטיפיי מוציאה 70 סנט מכל דולר שנכנס על תמלוגים וזכויות יוצרים, שלמצער נגזרים בדרך ממנה לתעשיינים ולא לאמנים. אז לא שונא, ומאד מעריך על החזון והדרך. אבל ספוטיפיי, כאחיותיה, בהחלט מתסכלת אותי.

2.
יש לנו את כל היסטוריית המוזיקה המוקלטת ביד, וזה נפלא. ובכל יום מתווספות עשרות אלפי רצועות מוזיקה חדשות – בלתי ניתן לסינון ולעיכול! מחקרים הוכיחו, תלוי טריטוריה ודמוגרפיה, שבין 10 ל-30 אחוזים מ-825 מיליון משתמשי שירותי הזרמות המוזיקה הרשומים מתוסכלים מחוויות גילוי המוזיקה שלהם.ן; גם אני באחוזים האלה.ההמלצות השונות משעממות, חוזרות על עצמן, ובעיקר – לא עונות לתשוקה לגלות מוזיקה מסעירה באמת. ספוטיפיי מצוינת כשאני יודע מראש מה לחפש, ולא שימושית כשאני מבקש להתחדש.

3.
ג'וזי היא פלטפורמה ראשונה מסוגה, שמחברת ישירות אוהבי מוזיקה למשפיעני מוזיקה, כדי שבמקום המלצות אנונימיות מאלגוריתמים תאגידיים, תקבלי המלצות מנשים בשר ודם שאת מתעניינת בדעתן.בקרוב כל משתמש.ת יוכל לשתף המלצות מוזיקה, וגם בוידאו. ובקרוב חלק מתכני האוצרים שלנו ייסגרו לתשלום.

4.
אם את.ה משתמש.ת במוזיקת סטרימינג בעיקר לצרכי רקע – נהיגה, העסקת הילדים במושב האחורי, ג'וגינג, דיווש וכו' – ג'וזי כנראה לא חיונית לחייך;אם את.ה אוהב.ת מוזיקה נאמן ורגיש ודעתן, אבל טוב לך בעולמך המוכר ולמזלך משוחרר מהצורך הכפייתי לגירויים חדשים באוזניים, ספוטיפיי ומתחרותיה מספיקות ומספקות.אבל אם את.ה מתגעגעים וכמהים למפגשים במשהו חדש או בן חמישים שנה שמחד מעולם לא הכרתם, ומאידך נשמע כמו פסקול חייכם מכאן ולהבא – ג'וזי צריכה להיות הבית החדש שלכם לגילוי, האזנה, תגובה ושיתוף על מוזיקה.

5.
רק התחלנו, יצאנו רשמית משלב הבטא רק ביום ראשון האחרון, ולפנינו המון עבודה ומאמץ ושיפור ותוספות והתרחבות. בואו להיות משתמשים פסיביים, ותכף גם אקטיביים שלנו, כי כבר נאסף מאגר המלצות מופלא מהאוצרות והאוצרים, תרתי משמע, שלנו.

6.
מוזיקאים מקדמים מוזיקה של עצמם בפטריאון, בסאבסטאק ואפילו באונליפאנס, וכמובן בסאונדקלאוד ובמוסדות ותיקים נוספים. אבל מקום שבו מוזיקאים מתוגמלים כראוי על חשיפה לא של המוזיקה שלהם, אלא של אחרים, של מוזיקה שגדלו עליה, מוזיקה שמעניקה להם השראה היום? ג'וזי היא הראשונה שכזו. הרוב המכריע של מוזיקאיות ומוזיקאים הרי מתפרנסים לא מהמוזיקה המקורית שלהם. בהנחה, לא מופרכת, שמוזיקה היא מהדברים שמוזיקאים מתעניינים בהם הכי הרבה ומדברים עליהם הכי הרבה ומתקשרים עליהם הכי הרבה וטוב, למה לא להתפרנס מזה? מוזיקאי\ת? מחכים לך! שף? כדורגלנית? דוגמן? רואת חשבון? נהג? אם יש לכם תשוקה לחלוק את אהבותיכם המוזיקליות, אנחנו מחכים גם לכם.

7.
אני אוהב השוואות יותר ארציות של ג'וזי למרקטפלייס'ז כמו אובר, או גט, או וולט. ג'וזי מחברת בין רעבות ורעבים למוזיקה לאנשים שיודעים לבשל ולהגיש מוזיקה. וג'וזי מחברת בין מי שרוצים לצאת למסעות צליליים חדשים למורות דרך מעולות.כשמשפיען מייצר בסטרימר פלייליסט עם המון האזנות, זה טוב לו לפאן אינגייג'מנט, אבל הוא לא מרוויח מזה כסף, רק הסטרימר. ורשתות חברתיות מעדיפות שמוזיקאיות תעלינה תמונות עם בני או בנות הזוג והילדים, או חיות המחמד, מאשר המלצות טהורות על מוזיקה. בג'וזי המוזיקה היא לב הדבר. ומרבית ההכנסות הולכות לאוצרים ולמשתפים, לא לפלטפורמה.

8.
ולסיום, הנה שלושים ואחת הסיבות הכי טובותלהוריד אותנו כבר עכשיו לנייד שלכם, אולקבל אותנו בווב:יואב קוטנר, טל פרידמן, עידן אלתרמן, שאנן סטריט, דלית עופר, מיכל אסולין, חמי רודנר, רענן שקד, ערן צור, קוואמי, דויד פרץ, אתי רומנו, אורי משגב, שרון קנטור, קובי פרחי, ירדן עזיזי, עינב שיף, שחר אמאנו, ניב הדס, דני תובל, אהל עדן, אורי וינוקור, לה ביטונאז', אפי ליפשיץ, מיכל רוז, תומר גרשנמן ומתן שרון (גילוי נאות: סגן עורך טיים אאוט), אופיר סגל, סער גמזו, ישראל רוט ואני מחכים לך עם המלצות בלעדיות. הכי אישיות שלנו להכי אישי שלך.
תודה מראש על תשומות העיניים והאוזניים והלב שלך.

• טור אישי
• ❤ תרבות
• מוזיקה
• המלצות
• חדשות מוזיקה
• שרון מולדאבי
• יואב קוטנר

בתור פסטיבל שמתמקד בחיבור בין מוזיקה לקולנוע, עולם הקליפים תמיד היה יקר ללבנו. בשנה הראשונה של פסטיבל סאונדטראק הצדענו ל-MTV, אבל הרבה לפני ש-MTV הגיע אל פתחנו, היה לנו את יואב קוטנר שבפינה צנועה ב"זהו זה" – מדורת השבט של הנוער בישראל של האייטיז ותחילת הניינטיז – הקרין לנו מדי שבוע קליפ חדש ממעבר לים, לפעמים אפילו שניים.

בימים ההם לא חסרו לנו גיבורי רדיו, ולאלה מאיתנו שהיו מסורים במיוחד לצריכת מוזיקה היו גם גיבורים ומורים בדמותם של מוכרים בחנויות תקליטים ומבקרי מוזיקה במקומונים. הם היו הצינור שלנו למוזיקה חדשה מחו"ל. אבל לראות קליפים לא היה לנו איפה כמעט בכלל. קליפים לועזיים יכולנו לראות כמעט אך ורק ב"עד פופ" וב"זהו זה" – תכניות שבועיות עם זמן מסך מוגבל.

את "זהו זה" אהבנו מאינספור סיבות, אבל הכי אהבנו בה את פינת הפופ של יואב קוטנר. בכל שבוע הוא היה זורק לצופים פירור בדמות וידאו קליפ חדש – לפעמים מיינסטרימי, של להקת מצעדים זו או אחרת, ולעיתים קרובות דווקא אלטרנטיבית ולא מוכרת. כמו בפיפ-שואו, הוא היה נותן לך הצצה ואז סוגר את החלון ומותיר אותך רעב לעוד. ובשביל עוד היית צריך לצאת ולחקור. בעולם של מקורות מידע מוגבלים, נטול לינקים או עמודי ויקיפדיה, להשיג מידע על להקה שהתאהבת בקליפ שלה אצל קוטנר היה קווסט אינסופי – וזה היה כל הכיף!

>> סאונדטראק: הילד הזה נעלם ב-1932. הגיע הזמן לתת לו קול חדש לגמרי
>> נחשפות: 9 ישראליות שהולכות לכבוש את העולם עם הקול שלהן
>> משהו גדול וטוב: שובו של אינדינגב הוא תמונת הניצחון של השפיות

"זהו זה" הייתה מראה למציאות שאנחנו חיים בה, בעוד הפינה של קוטנר הייתה שער לעולמות אחרים. קחו פרק רנדומלי מ-1990: ציפי שביט בתפקיד מורה נכנסת לתחנת משטרה ומתעקשת לעזור לשוטר דבל'ה גליקמן לתפוס את האופנובנק – שודד הבנקים ששיגע את המדינה באותה תקופה. עוד באותו הפרק: שיר מלנכולי של בועז שרעבי המלווה בצילומים של מכונה שמדפיסה עיתונים עם תמונתו של סדאם חוסיין וכותרות על מלחמת המפרץ, ופינת "לקראת גיוס" בה להקת פיקוד גדנ"ע שרה ב-ר' מתגלגלת שיר היתולי לעידוד הגיוס להנדסה קרבית.

ואז, מגיחה פינתו של קוטנר. במבט ראשון ניתן לחשוד שמדובר בעוד ישראליאנה מוכרת – אחרי הכל הוא לובש חולצה של פינק פלויד ומזמזם משהו על כוורת. אבל אז, ללא התראה מוקדמת, הוא מציג לקהל את להקת הפול. הפול! ככה לאור יום – ושוב בשידור החוזר! אי אפשר בכלל לדמיין משהו כזה קורה היום. בזכות היד החופשית שניתנה לקוטנר בפינתו, קרה נס וכל ילדי ישראל נחשפו למארק אי סמית, בקליפ של Telephone Thing בפריים-טיים של הטלוויזיה החינוכית. ועוד בזמן מלחמה! לא יאומן כי יסופר.

בגדול, "זהו זה" צחקה על המציאות הישראלית באותם ימים. בתור ילדים, למדנו ממוני, גידי, דב'לה, בראבא וקושניר על עולם המבוגרים: על האינפלציה הדוהרת, על פקקים ובעיות חנייה, על מפלס הכנרת, על יורדים שחולמים לעשות את המכה באמריקה, על הביורוקרטיה והפוליטיקה. ובתוך כל זה היה מקום אסקפיסטי אחד שאיפשר לנו לחלום ולפנטז על עולמות רחוקים, לעיתים סוריאליסטים ופנטסטיים.

כזה היה הקליפ של The King of Rock 'n' Roll – להיטם הגדול ביותר של הלהקה הבריטית פריפאב ספראוט, שיצא ב-1988. זה שיר פופ נפלא ומדבק שבכל פעם ששומעים אותו שוטף אותך אושר. קוטנר הכיר לנו את הקליפ המצחיק שלו, בו חברי הלהקה התרווחו על כסאות נוח בזמן שמלצר-צפרדע מגיש להם קוקטיילים ושלישיית נקניקיות בלחמנייה רוקדות מסביב לבריכה. זה היה מסוג הקליפים שאחרי שראית לא יכולת לשכוח יותר לעולם. אולי קשה להבין את זה היום, כשאנחנו יכולים לזמן לעצמנו כל אימג' שנרצה לראות בלחיצת כפתור. אבל בזמנו, אחרי שראינו את הקליפ של The King of Rock 'n' Roll, חיינו השתנו לנצח.

עוד קליפ בלתי נשכח שקוטנר חשף אותנו אליו באייטיז היה Life’s What You Make It של טוק טוק, בו מארק הוליס מנגן על פסנתר באמצע יער אפלולי בלילה קפוא. אדים יוצאים מפיו והוא זז כמו דמות מהחבובות, בעוד היער רוכש חיות לילה: ינשופים, צפרדעים וזוחלים למיניהם."נראה להקה אנגלית שהם להקה מאוד מצליחה אבל משום מה לא זוכה להכרה בארץ", אמר קוטנר בטון המדוד שלו, כמו מורה להיסטוריה, אבל כזה שמלמד אותנו בדיוק מה שאנחנו רוצים לדעת. "קוראים להם טוק טוק, דיבור דיבור. הם הוציאו כבר שלושה אלבומים, שלושתם יצאו גם בישראל, ואף אחד מהם לא הצליח. דווקא היום בעידן הפופ האירופי של כל מיני להקות שעושות מוזיקה דביקה ומרגיזה, כדאי לשים לב ללהקה שעושה משהו קצת שונה מבחינה מוזיקלית". ואז התחיל הקליפ.

אלה רק שלוש דוגמאות מתוך אינספור. ומכיוון שבפינה הקטנה הזאת שלו קוטנר הכיר לנו להקות, שירים וקליפים שהפכו לחלק מאיתנו וילוו אותנו עד יומנו האחרון, נקיים בפסטיבל השנה אירוע מיוחד המפגיש שני עורכים מוזיקליים ואנשי רדיו גדולים: קוואמי ישוחח על הבמה עם קוטנר על הימים ההם, והשניים יקרינו כמה מהפינות האיקוניות ומהקליפים ששודרו בהן. וזהו זה.

>> דנה קסלר היא המנהלת האמנותית של פסטיבל סאונדטראק, שייפתח ביום שלישי הקרוב (18.11) ויהפוך למשך חמישה ימים את הסינמטק לחגיגה של מוזיקה וקולנוע וכל מה שביניהן.התוכנית המלאה והגדושה מחכה לכם כאן
>> בחזרה לפינת הפופ של יואב קוטנר ב"זהו זה", שישי 21.11 14:45, פסטיבל סאונדטראק, סינמטק תל אביב.עוד פרטים וכרטיסים כאן

• ❤ תרבות
• יוצרים כותבים
• פסטיבל סאונדטרק
• זהו זה
• יואב קוטנר

• העיר שלי
• רדיו הקצה
• יואב קוטנר
• בית הקברות טרומפלדור
• בית אריאלה
• היכל התרבות

יואב קוטנר הוא המלך שלנו. מה שהוא יגיד – אנחנו נעשה. למזלו של העולם, קוטנר מעדיף להגיד לנו למה להאזין במקום לצוות עלינו להשתלט על היקום, וכך ניצלתם מצרה גדולה ואנחנו הרווחנו תועפות מוזיקה מעולה. בשבוע שעבר מלאו 70 שנה לפלא שהוא האיש הקטן מהרדיו, כשבמחציתן השניה הוא מתפקד כאורקל מוזיקלי שחינך דורות שלמים והזניק קריירות אינספור ברוק הישראלי. וזה מצדיק חגיגה.

>> המדריך למשוטט העירוני של יואב קוטנר. זאת העיר שלו
>> המוזיקאים מתאחדים בקמפיין פרס ישראל ליואב קוטנר

לפני שנתיים התאחדו מיטב המוזיקאים במדינה כדי לקרוא להענקת פרס ישראל ליואב קוטנר, אבל עד שתהיה כאן ממשלה שאוהבת תרבות זה לא יקרה, אז לכבוד יום הולדתו הוא יקבל משהו כיפי בהרבה:ביום חמישי הקרוב (23.5) יערוך רדיו הקצה יום שידורים מיוחד לכבוד 70 שנות קוטנר, יחד עם מיטב השדרנים והמוזיקאים שקוטנר ליווה במהלך הקריירה שלו: רמי פורטיס, יזהר אשדות, אורלי יניב, עידן אלתרמן, שרון מולדאבי, דני רובס, עוזי פרויס, משה מורד, יהודה עדר, רם אוריון, קוואמי ועוד.

מרדיו הקצה נמסר כי "בימים שבהם טכנולוגיות של אלגוריתם ובינות מלאכותיות למיניהן מנסות לעצב את הטעם המוזיקלי של המאזינים, ברדיו הקצה מאמינים בתפקידו הקלאסי של שדרן ועורך מוזיקה, בתיווך האישי והאנושי של המוזיקה לאוזניים וללב של המאזינים. רדיו הקצה צועד בדרך הזאת שהתווה יואב קוטנר לאורך כל שנות פעילותו. יום ההולדת ליואב קוטנר היא גם חגיגה לרדיו וגם ההזדמנות שלנו לומר לו תודה".

קוטנר עצמו מגיש ברדיו הקצה בשנים האחרונות את התוכנית השבועית המעולה "אז ועכשיו" (שווה האזנה כאן), אך אינו צפוי להצטרף ליום השידורים המיוחד. השידור יחל בשעה 09:00 בבוקר ויסתיים בשעה 21:00 בערב, ואם תתנהגו יפה אז נחשוף בפניכם את הליינאפ כולו. התנהגתם יפה? בסדר, הנה:

09:00 גיל רוביו + מלכה פינקלשטיין
10:00 אורלי נקלר + לאון פלדמן
11:00 יהודה עדר + אלפרד כהן
12:00 רמי פורטיס + לירון תאני
13:00 רם אוריון + גיא בהיר
14:00 יזהר אשדות + מני ארנון
15:00 שרון מולדאבי + ניצן פינקו
16:00 אייל גולדמן + יאיר רוה
17:00 עידן אלתרמן + דני רובס
18:00 אורלי יניב + משה מורד + עוזי פרויס
19:00 קוואמי
20:00 נועה לוי

• ❤ תרבות
• יואב קוטנר
• רדיו הקצה
• מוזיקה
• רדיו

"פרס מפעל חיים,
הומצא במיוחד
ליואב.
גם אם קודם לא היה ברור,
אין ספק שזאת היתה המטרה.
קוטנר – הצופה קדימה ולצדדים,
העורך השקדן,
הבקיא, הפתוח,
האוהב שגם נשאר לו זמן לשורשים.
הוא זה שיוצר ומשדר את פסקול חיינו ומי שחי יודע"
(שלום חנוך)

תמיד אהבתי מוזיקה.
אני זוכר שכשהייתי בן 13, תלמיד בבית הספר, אהבתי בעיקר פופ ודיסקו. זה מה שניגנו במסיבות וזאת המוזיקה שהיתה זמינה לנו. זה לא היה עידן של מחשבים ורשתות חברתיות. לא היה ספוטיפיי ולא יוטיוב. היינו יושבים יחד, מספר חברים, לשמוע מוזיקה מתקליטים, רדיו וקסטות.

>> הצטרפו עכשיו: עמוד הקמפיין להענקת פרס ישראל ליואב קוטנר (פייסבוק)

ערב אחד נשארתי ער עד שעה מאוחרת. ברקע ניגנה גלי צה"ל ואז התחילה התכנית "ציפורי לילה" בהנחיית יואב קוטנר. הייתי בשוק. לא שמעתי מוזיקה כזאת קודם לכן. שמעתי לראשונה את דייויד בואי ולד זפלין, משם זה המשיך לבלוז, רוק, רוק מתקדם. הז’אנר העברי כלל בין השאר את להקת אחרית הימים ,תמוז, ששת, אריק איינשטיין (שבלול) ועוד.

למוזיקה הזאת היה – ועדיין יש – כוח והשפעה גדולים עלי. היא הראי של נפשי. זאת היתה תוכנית לילה מאוחרת, בין חצות לשתיים, וכדי לא לפספס אותה הייתי מכין קסטה למקרה שארדם. כבר למחרת הייתי מאזין לה עד שנשחקה (מישהו זוכר את הימים שהיינו מדביקים קסטות שנקרעו בלק?); הייתי זוכר את שמות הזמרים והלהקות ונוסע באוטובוס לבית התקליט או לפאז. גיליתי עולם נפלא והרגשתי כמו ילד בחנות צעצועים.

זאת היתה תקופה שהמוזיקה ששודרה בישראל הייתה חד ממדית. ליואב קוטנר היה את המפתח לשער הקסום למוזיקה אחרת, עמוקה יותר, מגוונת יותר ואיכותית יותר. הוא פתח את הדלת והזמין רבים מאיתנו להיכנס. הוא עושה זאת עד עצם היום הזה בכל יום חמישי בג’אם של קוטנר.

"קוטנר, מגדלור לכל אוהבי המוזיקה בישראל – חיבר את הלב שלנו למוסיקה שמתרחשת בארץ ובעולם, במיינסטרים ובשוליים, כמעט כל תופעה מוזיקלית מעניינת שהגיעה אלינו עברה דרכו, תמיד מכיר הכל, תמיד מפרגן או שותק. קוטנר מיקד את האור, ריכז וזיקק אותו עד שהתלהט להגיע למאזינים, תיווך לנו ז'אנרים, קליפים ואפילו פורמטים (cd). חלוץ תרבותי נהדר. את טיפקס הוא השמיע מההתחלה. כשהוצאתי סינגל בגיל 16 ארבתי לו בחניון של התחנה והוא… פירגן וקידם"
(קובי אוז)

גם מוזיקאים ישראלים שלא מצאו את דרכם לפלייליסט השמרני מצאו דלת פתוחה אצל יואב קוטנר. במשך עשרות שנים חוצב וסולל יואב קוטנר דרכים מוזיקליות עבור אמנים ישראלים צעירים ועבור כל קהל אוהבי המוזיקה בישראל. באהבה ובשקדנות הוא בחר את המוזיקה עליה גדלנו ופתח והרחיב את עולמנו. הפרס הזה כל כך מתבקש.

"את יואב אני מכיר שנים רבות. בתחילת הדרך של 'הברירה הטבעית' הוא הרגיש את היחודיות שלנו וידע לשים דגש על הדברים הנכונים. יש לו שיפוט אמיתי וכן. איש אמת! תמיד הרגשתי שהוא האדם הנכון שנמצא במקום הנכון, עושה את עבודתו נאמנה. התברכנו באדם שיודע לנתח סגנונות שונים ולגעת במסרים החשובים באמת שיש בכל סגנון. אדם אמיץ שעושה את עבודתו באהבה וביושר. תרומתו חשובה מאוד למוזיקה הישראלית. ראוי שמדינת ישראל תתפאר בו. מגיע לו ללא ספק פרס ישראל. עלה והצלח אהוב"
(שלמה בר)

>> אלון מזרחי הוא שוחר תרבות ומוזיקה, מיוזמיהקמפיין להענקת פרס ישראל על מפעל חיים ליואב קוטנר. ליוזמה להעניק לו את הפרס הצטרפו כבר עשרות אמנים ואנשי תקשורת. בואו והצטרפו גם אתם

• ❤ תרבות
• מוזיקה
• יואב קוטנר
• פרס ישראל
• טור אישי