אין אצלי דבר כמו אהבת אמת או נאמנות (למקום, כמובן). גם מקומות שאני אוהבת מידרדרים לצערי לכאלו שאני אוהבת לשנוא.

1. פארק המסילה

הכי אוהבת את פארק המסילה; ממש כמו באמסטרדם, רק בלי התעלות, ועם הצללות ברזנט ועצים שעוד מעט יתנו גם הם צל, ושביל אופניים בירוק זרחני עליו מדוושות אמהות מסורות בתלת אופן ממש כמו באמסטרדם, ואנשים שפוסעים בנחת, מאזינים למוזיקה, מתאמנים, עושים יוגה, מטיילים עם הכלבים, אוספים את הצואה של הכלבים בצייתנות. אני מדלגת מעל שלוליות השתן המופזות באור התכלת העזה. מאוד מקווה שיוקם פארק כזה מופלא גם בשכונות נווה שאנן ושפירא, על הריסותיה של מזהמת האוויר הראשית בתל-אביב התחנה המרכזית, ולא רק לאורכה של נווה צדק הירוקה והנעימה.

2. פארק הירקון

אוהבת את פארק הירקון בפינה מול נחל הירקון, בתנאי שהמפעיל של הכדור הפורח לא ישמיע מוזיקת אסיד בטונים גבוהים ויוציא ממני את השד; "גברת מה את רוצה? זה מקום ציבורי!"

3. רחוב שבזי

אוהבת לטייל ברחוב הראשי בנווה צדק ולדמיין את עצמי בבגדים בחלונות הראווה, ובדמיוני אני תמיד בת 30-40 ואולי לא כדאי לי היום להיכנס לחנות ולמדוד משהו שלא יתאם את הציפיות, כלומר לא יתאם את המידה שלי לציפיות המוכרים (ושלי, למרבה האכזבה), דבר שקרה בעבר, כשהתעקשתי על שמלה/קומבניזון במידה S ולא רק כי אני מזוכיסטית, אלא כי נותרה רק המידה הזאת ובצבע הנועז שאני הכי אוהבת, ורוד פוקסיה. המוכר אמר לי בבוז שאין סיכוי שהשמלה תעלה עלי בזמן שהוא מחמיא לבחורה צעירה שמודדת בדיוק את אותה השמלה ורוד פוקסיה S ואני הסתלקתי משם בבושת פנים. כמו שגורשתי פעם בבושת פנים מארקפה שדרות רוטשילד/אלנבי, כאשר המנהל הארוגנטי, לא הבין בדיחה או משהו שאמרתי, וביקש ממני לא לחזור לשם וליווה אותי בעצמו החוצה לווידוא הריגה. עברתי למייזון קייזר ברוטשילד 7. קסם! קפה ועוגות מעולים (המלצה מספר 6) ויפהפיים, סנדוויצ'י ביס חמודים, ככרות לחם טרי אפוי. חבל רק שאני תמיד מזמינה את אותו הדבר: אמריקנו קטן ומיני קרואסון בלי מילוי. אולי כי אני עוד חולמת לקנות את השמלה/קומבניזון S.

4. לה גווארדיה

כשהייתי ילדה אהבתי לטייל מהדירה של הורי ברחוב לה גווארדיה 15 למרכז המסחרי לא רחוק משם, להעביר אצבע על אבני הגדרות המסותתות, לקנות לעצמי משהו קטן אם אמא נתנה לי כסף. פעם קניתי צב ירקרק משנהב שאם מניחים אותו בשיפוע הוא צועד על רגליו הקטנטנות. אבא שלי הביא לי מאחת הנסיעות שלו צב תינוק אמיתי שנלכד באורות הדופין (רכב צרפתי שכבר לא מיוצר) בדרכו הארוכה מחצור הגלילית ליד אליהו. בפעם אחרת הוא הביא לי יונים. הכלב סמבו לא שרד, הוא נזרק מהבית כשחלה. ציפיתי לילות ארוכים לשובו.

5. נסיעות באוטובוס

נוסעת בכל שבוע בקו 41 משכונת שפירא ליפו. חוץ מהטרדה צמודה אחת שבסיומה המטריד מצא את עצמו על ריצפת האוטובוס, וחולה נפש שנתן לי אגרוף, אני מאוד אוהבת את נסיעות הערב; אנשים מסמסים בשקט, כל אחד לעצמו, אני יושבת מאחורי הנהג ומתבוננת בנוף העירוני הלא נוצץ ולא מתחדש של רחוב סלמה, הרחוב שבו לאימי היה גן ילדים. לפעמים אני יורדת בתחנה לפני שדרות ירושלים וקונה פלאפל או עוגת פרג/ גבינה בעמיתה המעולה בסלמה 10, מתאפקת לא לקנות מיני פיצה, או מיני קרואסון ממולא במיני משהו, או בייגל שיזכיר לי את ימי הטובים בניו-יורק. לא קונה ולא נוסטלגית.

>> רונית ידעיה היא סופרת ומנהלת מחלקת הכתיבה במכללת מנשר (אותה גם ייסדה). בימים אלו יוצא לאור ספר החדש והמיוחד (בהוצאת קתרזיס) –"ואני אעלה באש". עוד פרטים כאן.

• העיר שלי
• פארק המסילה
• מנשר
• פארק הירקון
• רחוב שבזי
• עמיתה
• אוטובוסים
• לה גווארדיה

1. מחלף לה גווארדיה

אי שם ב-2015, כשהייתי בן 19 עם מטבוליזם, הייתי בטוח שמחלף לה גווארדיה הוא מרכז העניינים. ליד היכל נוקיה שבו היו כל ההופעות של כוכבי טלנובלות החשובות ביותר, מרחק הליכה מהבלוק והכי חשוב – קרוב לברוח לאיילון. ולכן, כשעברתי ממודיעין לדירת השותפים הראשונה שלי בעיר, המיקום שנבחר היה ממש על מחלף לה גווארדיה, והייתי מוכן להישבע שאני במיקום הכי מרכזי ונוצץ בעיר. שילמנו, אגב, 4,000 ש״ח לדירת שלושה וחצי חדרים. והתלוננו שזה יקר בטירוף.

2. אולם טראסק נמל תל אביב

ב-2019, בגיל 23, באתי בברית הנישואין לבעלי אורי, באירוע יפהפה בנמל תל אביב. תמיד רציתי להתחתן ליד מקור מים, אולי זה מרוב צפייה ב"H2O". התחתנו בשישי בצהריים, ואולי זו הזדמנות להתנצל בפני כל האורחים שהזיעו את נשמתם עד החופה. היה אירוע מושלם, שהשיא שלו היה הברכה המצולמת אחרי הקופה מאהובת ליבי רייצ'ל מקאדמס (רג'ינה ג׳ורג') שאיחלה לנו חיי נישואים מאושרים.

היה אירוע מושקע ברמות. הייתי בריידזילה, התאבססתי על כל פרט מסידורי הפרחים עד לוידוא שכולם יודעים שיש דרס קוד לבן (אין כלה, בכל זאת). לדעתי קראתי 250 פוסטים בקבוצת "כלות אורבניות". בלי קשר, הנמל מקום עם ערך סנטימנטלי, לא אשכח שבנעוריי הגעתי בסילבסטר למקס ברנר וחשתי איש העולם הגדול.
יוסף יקותיאלי 6

3. פוראבר 21, קניוני עזריאלי

קודם כל, שירתי בקריה, אז לא היה בוקר שלא נפתח בשייק refemme מריבר. במידה מסוימת הוא הפך לחלק מהמדים. כשקיבלתי מצבא ההגנה אישור לעבוד, התחלתי למכור בגדים בפוראבר 21 ז"ל. אין הנחתום, אבל הייתי מוכר מדהים. החמאתי בלי הכרה ולמדתי לקפל בגדים במהירות שיא. בראייה לאחור, הפעם הראשונה שיצאתי לתל אביב הייתה לעזריאלי – הייתי בפורום כמעט מלאכים, אנחלס IL, והיה לנו שם מפגש מעריצים. לא לשפוט, פעם זה היה דבר.

4. ויקטורי פלורנטין

כאשת איש, ממרומי גיל 26, מקום הבילוי העיקרי שלי הוא הסופר. בטח אחרי שנתיים של קורונה. אני עושה את קניותיי בויקטורי פלורנטין, שזה סניף שהוא ממש "קופה ראשית" במציאות. בכל רכישה אני לא מפסיק להחליט בראש שלי מי מהעובדים הוא איזו דמות. יש קופאית מושלמת בשם איריס שכולם מכירים, תמיד אוהבת לעזור. איריס, אהובה, הבחירה הזו בשבילך. ויש גם גרסה מקומית לכוכבה, אבל בלי שמות…
סלמה 53

5. הברנוער

חד משמעית המקום הראשון שבו הרגשתי שייכות לקהילה הגאה. כנער הייתי מגיע לשם כל שבוע בקו 111 ממודיעין. יש אנשים שמדמיינים את זה כמו איזה פאב, אז אסביר שמדובר במתנ"ס עם כיבוד, משחקי קופסה ולהט"בים שמתווכחים אם אפשר לשים ברקע גאגא או בריטני (אני מניח שהיום הויכוח עבר לאריאנה נגד טיילור). המקום הזה והמתנדבים המקסימים שבו הם בהחלט חלק מהסיבות שלימים בחרתי להתנדב באיג"י (ארגון נוער גאה) ארבע שנים בעצמי.

• העיר שלי
• נמל תל אביב
• לה גווארדיה
• עזריאלי