Time Out תל אביב About

Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
טיים אאוט

מוזיקת עולם

כתבות
אירועים
עסקאות
תהלוכת גאנווה בכרם התימנים, פסטיבל הקסם השחור (צילום: יחסי ציבור)

הקסם השחור: המוזיקה היא שכבה רוחנית שבה אנחנו יכולים לחיות יחד

הקסם השחור: המוזיקה היא שכבה רוחנית שבה אנחנו יכולים לחיות יחד

תהלוכת גאנווה בכרם התימנים, פסטיבל הקסם השחור (צילום: יחסי ציבור)
תהלוכת גאנווה בכרם התימנים, פסטיבל הקסם השחור (צילום: יחסי ציבור)

בכרם התימנים ממוקם בית הספר אלשיך למוזיקה ממסורות המזרח, ובשבוע הבא הוא יפצח בפסטיבל הקסם השחור בפעם הרביעית, כשהפעם מוקדשת התוכנית האמנותית למוזיקה תימנית. שמעון שי, מנהל בית הספר, מזמין אתכם להתחבר: "ככל שנכיר את תרבותו ושיריו של האחר, כך נתרכך. אנחנו במזרח התיכון. חייבת להיות דרך" // טור אישי

14 באוקטובר 2025

סוף סוף משאלת ליבנו התגשמה ואחינו האהובים חזרו הביתה. על כולנו עברו שנתיים קשות, כבדות, עצובות. לכל אורכן המשכנו בפעילות שלנו בבית הספר אלשיך, ואפילו קיימנו את הפסטיבל שלנו בשנה שעברה. עשינו זאת כמעט כנגד כל הסיכויים, עם חצי מהצוות מגויס למילואים, תחת איום של טילים ועם אזעקות וריצות למקלט. ובכל זאת, אצלנו באלשיך המוזיקה לא נדמה לרגע.

בית הספר שלנו ששוכן בלב שכונת כרם התימנים מתמחה בלימודי מוזיקה ממסורות המזרח. כאן המשכנו לנגן וללמוד מוזיקה ערבית, טורקית, פרסית ואין בזה סתירה, להפך – במוזיקה אנחנו מאוחדים. כלומר יש שכבה רוחנית שעובדת, שכבה שבה אנחנו יכולים לחיות יחד. מי ייתן וזה יחלחל גם לשאר השכבות. ככל שנכיר את תרבותו ושיריו של האחר, כך נתרכך. אנחנו במזרח התיכון – אם נרצה או לא – אז חייבת להיות דרך. הגשרים התרבותיים, כמו הפסטיבל שלנו, היו קיימים ויישארו תמיד על תילם.

במת הגג של בית ספר אלשיך, פסטיבל הקסם השחור (צילום: רונן טופלברג)
במת הגג של בית ספר אלשיך, פסטיבל הקסם השחור (צילום: רונן טופלברג)

השנה נקיים אתפסטיבל הקסם השחורבפעם הרביעית. הפעם הוא מוקדש למוזיקה התימנית. במהלך השנים ידעתי שיגיע הרגע לייקר את המוזיקה הזו, והרגע הזה הגיע. למרות שאנחנו בשכונה כבר שבע שנים לוקח רגע להרגיש חלק. המוזיקה התימנית אט אט נכנסה ללב, קולות תימן וסהר דוד (שיופיעו) על הגג כבר הופיעו על בימת הטרב (בר ההופעות שלנו) לא פעם.

מאחר ומרכז הפעילות שלנו הוא בית הספר אז היה לי חשוב לשלב תוכן מעשיר, רביד כחלני ורוני עברין יעבירו כיתת אמן על תהליכי יצירה של ההרכב המשותף שלהם ימאן בלוז, האחים סעיד ילמדו לרקוד בתימנית וגם מה עומד מאחורי הריקוד, ויובל וואג'ימה – חוקר ואספן נדיר – יעביר כיתת אמן בנושא האזנה מודרכת שהיא שיטוט מודרך במרחבי הים התיכון. אפילו הסטודנטים שלנו הכינו תוכנית בהשפעת המוזיקה התימנית ויעלו על במת "מקור הציפור" – במה המוקדשת לתלמידים ובוגרי בית הספר.

רביד כחלני וקולות תימן (צילום: יחסי ציבור)
רביד כחלני וקולות תימן (צילום: יחסי ציבור)

גם שמו של הפסטיבל –“הקסם השחור”– לקוח משמו של שיר יפהפה של ג׳קי מקייטן, זמר בן הקהילה התימנית. מילות השיר מתארות משיכה כמעט בלתי נשלטת של הדובר “לגופה השחור” של אהובתו. היום שיר כזה אולי נשמע גרפי מדי או לא פוליטיקלי קורקט, ועדיין זה שיר חזק ועל זמני שיש בו תשוקה אינסופית. והרי אנחנו בני אדם. הלב אולי שבור, אבל הרוח עוד נמצאת. אנחנו רוצים להרגיש בעוצמות, לחיות, ואין כמו מוזיקה תימנית כדי לעורר אותנו לחיים. זכות גדולה להדליק זרקור על התרבות התימנית, ואנחנו שמחים לשתף פעולה לשם כך עםאגודת תימא.

פסטיבל של מוזיקה תימנית זה בדיוק כמו שזה נשמע – יהיה שמח. זה מה שאני מבקש שיהיה. זו המהות של הפסטיבל: לתת מזור לחלק הגבוה שבנפש, להזין את הרוח. גם בימי מלחמה, גם בימים שאחריה, והלוואי שבעיתות שלום.

שמעון שי (צילום: תמר אייזנברג)
שמעון שי (צילום: תמר אייזנברג)

מבחינתי, השנה, השמחה כפולה ומכופלת: אנחנו גם מעלים על נס את המוזיקה היפהפיה הזו, הטבועה בקירות הבתים מסביבנו בכרם, וגם מקרבים ומלכדים את הקהילה שסביבנו ונותנים לה מתנה – שלושה ימים של מוזיקה וריקודים שקשורים בעבותות למקורות שלה. אז התחושה היא שאנחנו מעניקים ומתמלאים חמצן. כך אני רואה את הפסטיבל לאורך השנים: רגעים של אספקת חמצן. בהופעות אני מסתכל על הפנים השמחות – זה הפוקוס שלי. אני רואה עיניים נוצצות, גופים זזים –. ובעיניי זה חיוני לקיום שלנו. זהו חלקנו בעבודות השיקום של החברה שלנו, זה הביטוי לשאיפה לפיוס עם שכנינו.

תמיד בסוף היום האחרון אנחנו קורסים על הספות במשרד, ספוגים בזיעה, לא מאמינים כמה כיף היה. אז בואו לפסטיבל. זאת הזדמנות מצוינת להיות טובים זה לזה – תוך כדי צעד תימני.
>> פסטיבל הקסם השחור, 23.10-21.10, מרכז אלשיך למוזיקה מסורתית, רחוב אלשיך 25 תל אביב.פרטים וכרטיסים כאן

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

בכרם התימנים ממוקם בית הספר אלשיך למוזיקה ממסורות המזרח, ובשבוע הבא הוא יפצח בפסטיבל הקסם השחור בפעם הרביעית, כשהפעם מוקדשת התוכנית...

שמעון שי14 באוקטובר 2025
לירון מיוחס (צילום: יובל כהן)

קפה לפרלמנט ירושלמי ובר שמזכיר את פירנצה. העיר של לירון מיוחס

קפה לפרלמנט ירושלמי ובר שמזכיר את פירנצה. העיר של לירון מיוחס

לירון מיוחס (צילום: יובל כהן)
לירון מיוחס (צילום: יובל כהן)

לירון מיוחס היא מוזיקאית מוערכת שפועלת בעיקר בזירה הבינלאומית, ועכשיו עם שיר חדש שצף לה בראש ביום כיפור, EP חד עם די.ג'יי מפורטוגל והופעה בתל אביב בחודש הבא. בואו איתה אל החוף הכי טוב בעיר, מקום לדייטים עם בת הזוג ופסל מרהיב אחד. בונוס: האדם הראשון בתולדות המדור ששונא את דיזנגוף סנטר!

>> לירון מיוחסהיא מוזיקאית ואמנית כלי הקשה ותיקה שפועלת, מוכרת ומופיעה בעיקר בזירה הבינלאומית ובשלל שת"פים עם מוזיקאים ברחבי העולם, וגם פרזנטורית לכלי הקשה, מצילות ופאנטם של Meinl Percussion – החברה הגדולה בעולם לכלי הקשה.השיר החדש שלה, Watch me over, נכתב במקור בראשה בעברית במהלך יום כיפור, כסוג של תפילה המותאמת במיוחד לתקופה הנוכחית המטלטלת. במקביל היא גם הוציאה EP קצרצר עם שלושה קטעי אלקטרו-האוס שיצרה יחד עם די.ג'ייאים מגואטמלה ופורטוגל. בימים אלה היא בסיבוב הופעות בגרמניה, אבל בחודש הבא תהיה לכם הזדמנות לראות אותה בשלוש הופעות עם הטריו שלה בישראל (27.5 ב-Amama Jazz Room בפלורנטין, הכי רלוונטי לכם).כרטיסים כאן.

>> גינה אקזוטית בתוך כוס וכל מה שבחורה צריכה // העיר של תמר טסלר
>> מסעדות לכלכלה מוחלשת ומוזיאון ביתי מרגש // העיר של אסף סחאוטן

1. חוף העלייה/עג'מי

חוף הים מתחת לבית שלי, יפו גבול בת ים, הוא המקום הכי קרוב לי ללב. זכורה לי במיוחד תקופת הקורונה: החוף היה שומם ופשוט שרצנו שם כל החברים מהשכונה יום ולילה. מאוד אוהבת גם לעשות הליכות לבוטקה של קסיס, לקנות שם קפה ולהמשיך לטבילה או שחייה.

לא משנה איך קוראים לו, הוא פשוט מושלם. חוף העלייה/עג'מי/הקשתות (צילום: RnDmS/גטי אימג'ס)
לא משנה איך קוראים לו, הוא פשוט מושלם. חוף העלייה/עג'מי/הקשתות (צילום: RnDmS/גטי אימג'ס)

2. כיכר לבנה

הפסל של דני קרוון, "כיכר לבנה", בפארק אדית וולפסון. אני מטורפת על היצירות של דני קרוון, את האמת מאז שאני קטנה. יצא לי לצלם שני קליפים למוזיקה שלי ליד הפסלים שלו, שנתנו לי הרבה השראה. את השיר שלי "ירח" שיצא ב-2023 צילמתי בכיכר הלבנה באמצע הלילה, ולאחרונה הופעתי שם במסגרת חודש האישה בחסות העירייה בהופעת צלילים מרפאים תחת כיפת השמיים. זאת הייתה חוויה מרוממת ומיוחדת מאוד.

3. הגפן

כי שם יש לי דייטים מוצלחים עם הבת זוג שלי, יש שם יין מדהים ואוכל נדיר. בכלל המקום הזה, שפעם היה קן הקוקייה, מעלה בי הרבה זכרונות יפים. מתה שם על העיצוב והתאורה המעומעמת.
נועם 3

יין טוב, אוכל טוב, עיצוב טוב, הכל טוב. הגפן (צילום zeriker pro)
יין טוב, אוכל טוב, עיצוב טוב, הכל טוב. הגפן (צילום zeriker pro)

4. קפה אלנבי

קפה חדש!איפה שהיה הבתה וגריגה. חבר טוב ומוכשר מירושלים, ינאי הימלפרב, פתח מחדש אחרי שיפוץ יפה את בית הקפה האגדי על פינת אלנבי-לבונטין. יש שם את הקפה הכי טוב בעיר ואת הפרלמנט הירושלמי שלי, שזה הכי חשוב!
לבונטין 2

תשננו את השם. קפה אלנבי (צילום: יעל שטוקמן)
תשננו את השם. קפה אלנבי (צילום: יעל שטוקמן)

5. ג'ונז

בשוק לוינסקי, רחוב זבולון, בר שנתן לי השראה בכבוד שהוא נותן למוזיקה ואסתטיקה. אחלה מקום ונותן תחושה של פירנצה, עיר שגרתי בה הרבה שנים ואני מאובססת עליה קשות. פיצות איכותיות, יין מעולה ושירות מהמם.
זבולון 13

כבוד למוזיקה ואסתטיקה. ג'ונז (צילום: גלי וולוצקי)
כבוד למוזיקה ואסתטיקה. ג'ונז (צילום: גלי וולוצקי)

מקום לא אהוב בעיר:

דיזנגוף סנטר. אם יש משהו שאני לא אוהבת, זה קניונים, ובעיקר כאלה שגורמים לך להרגיש תלושה. הסנטר מבחינתי הוא הדבר הכי קרוב לאימה שיש בעיר הזאת (: ואני עדינה.

אחלה לוקיישן לסרט אימה, האמת. דיזנגוף סנטר (צילום: דין אהרוני רולנד)
אחלה לוקיישן לסרט אימה, האמת. דיזנגוף סנטר (צילום: דין אהרוני רולנד)

השאלון:

איזה אירוע תרבות סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
לפני כמה שבועות יצרנו אני וחברה (ענבל אלוני) ערב של מחול, וידאו ארט ומוזיקה אצלה על הגג בקיבוץ נתיב הל"ה. ענבל היא רקדנית ואמנית פרפורמרית מדהימה. היא ממש פתחה לי את הלב עם מופע שמשלב מחול, וידאו ארט, מוות ולידה, מוזיקה והרבה רגשות מעורבים. השנה, במקביל למלחמה, חוויתי גם מוות של אנשים שקרובים אליי מאוד. ההבנה שכולנו בר חלוף ושהמשפחה זה הדבר הכי חשוב, מאוד התחזקה אצלי. ענבל ממש מראה את זה בעבודה שלה, גם את המעבר הבין דורי שחשוב להכיר בו ולכבד אותו.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
השירים של מרסדס סוסה וג׳ואן באאז חזרו לי לחיים בתקופה הזאת. שתי זמרות ענקיות שלא פחדו להגיד את מה שיש להן, לביאות ומובילות דרך אמיתיות דרך האמנות שלהן. השיר Where Have All The Flowers Gone ששרה ג׳ואן באאז מתנגן אצלי בלופים והציף אצלי הרבה רגשות.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
כל מה שקשור בילדים. הם העתיד והם המראה שלנו לכל מה שטוב.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
כל מי שנלחם עבור אנשים שחשובים לו, מתוך אהבה.

מה יהיה?
בסוף כולנו נמות, אז עדיף להאמין שיהיה טוב ולעשות טוב כמה שאפשר. לפעול עבור האמונות שלנו, הרי גם ככה הבנו שאין לנו באמת שליטה על כלום, אבל כן יש בידינו את הכח להיות הגרסה הכי טובה של עצמנו למעננו ולמען הסובבים אותנו.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

לירון מיוחס היא מוזיקאית מוערכת שפועלת בעיקר בזירה הבינלאומית, ועכשיו עם שיר חדש שצף לה בראש ביום כיפור, EP חד עם...

לירון מיוחס17 באפריל 2025
מוזיקה באווירת (סוף) העולם. טרב (צילום רונן טופלברג)

טַרַבּ: בר-מסעדה חדש בכרם התימנים מגיש מוזיקה חיה מכל העולם

טַרַבּ: בר-מסעדה חדש בכרם התימנים מגיש מוזיקה חיה מכל העולם

מוזיקה באווירת (סוף) העולם. טרב (צילום רונן טופלברג)
מוזיקה באווירת (סוף) העולם. טרב (צילום רונן טופלברג)

כל מקום בו יוסי פיין יכול לעלות בהפתעה הוא מקום כלבבנו: טַרַבּ אמנם מגיש אוכל ברים ים תיכוני ואלכוהול ברוחב לב, אבל בכל הנוגע לבידור, שואב השראה ממרכז אלשיך - בית ספר למוסיקה מסורתית מרחבי כל העולם. מאפי פילו ממולאים בשר, גבינה ותרד עם בלוז אתיופי? בטח, למה לא

16 באוגוסט 2023

אל מול התזזיתיות של שוק הכרמל, לכרם התימנים יש קצב משלו. איטי ורגוע יותר, אבל דברים בכל זאת קורים בסמטאות הצרות, כמו שובה של מסעדת הלב הרחב. טַרַבּ, שפירושו עליצות או התרגשות בערבית, מביא לשכונה תקלוטים והופעות חיות של מוסיקת עולם, אוכל ברים קטן וטעים, אלכוהול ואווירת שכל העולם יישאר בחוץ, כי כאן נהנים.

מאחורי הבר־מסעדה החדש בלב הכרם עומד שמעון שי, ששאב השראה ממרכז אלשיך – בית ספר למוסיקה מסורתית ממצרים, פרס, קווקז, מרוקו, הודו, ספרד ועוד – היחיד מסוגו בעיר. בסגל ההוראה חברים מאסטרים בתחומם כמו שי בן צור, פרץ אליהו (אביו של המוזיקאי מארק אליהו), זיו יחזקאל (שמתמחה במוזיקה מצרית), פרופ' חביבה פדיה ועוד. כפי שניתן לשער, האג'נדה בטרב היא מוזיקה, וכמה שיותר ממנה. כמעט כל ערב קורה משהו סמי־ספונטני, למשל מוזיקאים ממרוקו שאליהם הצטרפו בהפתעה המפיק ובסיסט העל יוסי פיין ומאסטר כלי ההקשה האפריקניים בן איילון. הרכבים משתנים של מוזיקה מבגדד, מרוקו וטורקיה, תקלוטי לייב של סגנונות מהעולם ועד Fאנק והכול מנוגן במערכת סאונד משוכללת כשהכניסה חופשית. כבר שווה.

מוזיקה מזרחית גאה (צילום רונן טופלברג)
מוזיקה מזרחית גאה (צילום רונן טופלברג)

על תחום הקולינריה חתום איתן ששון, שף קבוצת גוצ'ה וחבר של שי, שיצר מנות בר קלילות לנשנוש לפני ההופעה (כי לא נעים לאכול למוזיקאים מול העיניים). לדוגמה: לחם ומטבלים – מחאמרה, מטבל עשבים וטחינה (32 ש"ח), קישוא בלאדי וגבינה ערבית עם עגבנייה מגוררת, עלי אורגנו ושמן זית (46 ש"ח), מג'דרה פריקה עם בצל מקורמל, צימוקים ושקדים קלויים (48 ש"ח), מאפי פילו ממולאים בשר, גבינה ותרד (62-52 ש"ח) ומלבי טבעוני עם רוטב תפוזים ומי זהר (36 ש"ח).

"לאחרונה, בנוסף לגוצ'ה, אני עושה עוד פרויקטים שהם ייעוץ קולינרי, הדרכה מקצועית. כששמעון סיפר לי על הטרב, הרגשתי שאני יכול להביא לשם משהו מעניין, התחברתי לחזון שלו לגבי המקום", הוא מספר. "כשגיבשנו את הקונספט דיברנו על תפריט פאן ים תיכוני ותוך כדי עבודה התכנסנו והבנו שאנחנו רוצים משהו הרבה יותר קרוב, יותר מזרח תיכון מאשר כל הים התיכון. פחות איטליה וספרד ויותר מטבח ישראלי, מצרי, פלסטיני וסורי שמתכתבים עם הסגנון המוזיקלי". תפריט האלכוהול מציע יינות בכוס, קראף או בקבוקים בטווח מחירים הנע בין 34-225 ש"ח וכמובן גם בירות.

מלבי טבעוני ברוטב תפוזים (צילום רונן טופלברג)
מלבי טבעוני ברוטב תפוזים (צילום רונן טופלברג)

אתמול הופיעו בטרב המוזיקאי אבטה בריהון ונגן הגיטרה ניסן ונטורה, שניגנו בלוז אתיופי מתובל במוזיקת עולם, רוק, ג'אז ושירת נשמה. אם תגיעו היום (רביעי, 16.8) תוכלו לצפות בדי ג'יי שיווהביווה מתקלטת מוזיקה מרחבי אפריקה, ומחר (חמישי) די ג'יי פונטנה (שי לנדא) ינגן "ויניל רחבף מהדו-וואפ, הסרף והגראז' ועד לסול ופסיכדליה". ואם המונחים האלה לא נשמעים לכם כמו סינית או אמהרית, סורו אל שולי השוק ותנו לבריזה, לאלכוהול ולמוזיקה לשטוף מהגוף את המציאות המבאסת.
רבי עקיבא 3, ראשון-חמישי 18:30-02:00, שישי 12:00-17:00 (שעות פתיחה בהרצה, בהמשך יפעל המקום גם בשבת)

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

כל מקום בו יוסי פיין יכול לעלות בהפתעה הוא מקום כלבבנו: טַרַבּ אמנם מגיש אוכל ברים ים תיכוני ואלכוהול ברוחב לב,...

מאתשרון בן-דוד16 באוגוסט 2023
Ibeyi. צילום: Flavien Prioreau

תאומות הנהר: ההופעות של צמד האחיות Ibeyi בישראל נדחו

תאומות הנהר: ההופעות של צמד האחיות Ibeyi בישראל נדחו

צמד התאומות הצרפתי-קובאני, שהיה אמור להגיע להופעה בישראל בבנובמבר, יופיע בחודש פברואר במקום

Ibeyi. צילום: Flavien Prioreau
Ibeyi. צילום: Flavien Prioreau
12 באוגוסט 2015

Ibeyi הן התאומות ליסה ונעמי דיאז (20), בנותיו של המנוח מיגל (אנג'ה) דיאז, נגן כלי-הקשה מפורסם, חבר ההרכב העל-זמני "בואנה ויסטה סושיאל קלאב". אחרי שהוציאו השנה את אלבום הבכורה שלהן, שזכה לרעש תקשורתי עצום ובצדק, הן מגיעות להופעה אחת בישראל שתתקייםב-24 בנובמברבבארבי (עדכון: ההופעות נדחו ל-22 ו-23 בפברואר).מחיר כרטיס עומד על 159 ש"ח במכירה מוקדמת. על הפקת ההופעה אמונה חברת מונוקרייב.

אתם בטח מכירים אותן מהלהיט, "River", שהפך לסינגל מצליח בכל העולם והשתלב בפלייליסטים המרכזיים גם כאן אצלנו בישראל, עם פרגון אדיר בתקשורת. השיר לקוח מתוך אלבום הבכורה, "Ibeyi" שיצא השנה בעזרתו של ריצ'ארד ראסל, בעלי הלייבל XL Recordings (אדל, גיל סקוט הרון, פרודיג'י), שלקח אותן תחת חסותו והפיק להן אותו. באלבום הן שרות באנגלית, צרפתית ובשפת ה"יורובה" – ניב ניגרי שהיה מושרש בקובה במאה ה-18. פירוש המילה Ibeyi (אותה הוגים ee-bey-ee) – "תאומות" ביורובה.

הן מנגנות על פסנתר, סמפלר, קחון וכלי הקשה אחרים. יש שהגדירו אותן כתקווה וכעתיד של הזרם האפרו-קובני, יש אומרים שהן נביאות שמחזירות לחיים את הטריפ-הופ, בכך שהן מצליחות להתיך לתוך נשמת שירי העם העתיקים שלהן פופ מודרני, היפ-הופ ואלקטרוניקה עכשווית.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

צמד התאומות הצרפתי-קובאני, שהיה אמור להגיע להופעה בישראל בבנובמבר, יופיע בחודש פברואר במקום

מאתאורי זר אביב23 בנובמבר 2015
יותר מהירות מאיביי. Ibeyi

אלבום הבכורה של Ibeyi הוא תמהיל ממגנט של חדש ומסורתי

אלבום הבכורה של Ibeyi הוא תמהיל ממגנט של חדש ומסורתי

אלבום הבכורה של האחיות לבין Ibeyi משלב בצורה מופלאה בין עבר לעתיד

יותר מהירות מאיביי. Ibeyi
יותר מהירות מאיביי. Ibeyi
19 בפברואר 2015

כשהאזנתי לראשונה ל"Mama Says" של האחיות הצרפתיות־קובניות Ibeyi, קשה להגיד שנפלתי בקסמו של השיר. הסיפור על הגבר שעזב את הבית ועל אימא שלא יכולה לחיות בלעדיו נשמע לי כמו ניסיון פשוט ואפילו פשטני לכתוב בלדת שיברון לב על פי כל חוקי הבלוז, כולל הפסנתר העצוב שעם כל שורה יורד מדרגה ומלווה את האישה העזובה עמוק אל בור הצער. רק כשהתוודעתי לביוגרפיה של איבייאי (הוגים ee-bey-ee), הבנתי שהגבר בשיר הוא אביהן האמיתי של האחיות – הפרקשניסט הקובני מיגל "אנגה" דיאז; ושהגבר הזה לא ארז מזוודה אלא נפטר בפתאומיות לפני קרוב לעשור. ההאזנה לאלבום של איבייאי לאחר שעודכנת בפרטים הביוגרפיים האלה לא משנה את המוזיקה, אבל היא כן מוסיפה שכבה שמעבה גם את השירים הבוסריים יותר של התאומות ליסה ונאומי. בגיל 19 מותר להן עדיין לחפש דרכים לתרגם את המסורת המוזיקלית של אבא לצורת ביטוי משלהן.

כמו קוקורוזי – צמד האחיות שהתגלה לעולם לפני עשור – גם לאיבייאי שורשים ביבשת אמריקה (במקרה הזה בקובה ובוונצואלה) – אבל את דרכן המוזיקלית התחילו דווקא בפריז; וכמו קוקורוזי – גם כאן התוצאה היא תמהיל ממגנט של חדש ומסורתי. המסורתי הוא שפת היורובה ותרבותה, שהעבדים ממערב אפריקה – בנין וניגריה – הביאו למוזיקה הקובנית ומשם לשירים של איבייאי. החדש הוא ביטים זוחלים שרקח להן ריצ'רד ראסל מהלייבל XL, עם סאונד של ענפים נשברים ובאסים שאין להם תחתית. היפ הופ של מכולת אורגנית, יפה להפליא ולפעמים קצת מנמנם, שמצרף את "Ibeyi" למחרוזת האלבומים האחרונים של גיל סקוט הארון ובובי וומאק המנוחים ושל דיימון אלברן – כולם בהפקת ראסל.

השירים של איבייאי ("תאומות" ביורובה) יעבדו מצוין בפסטיבלים של מוזיקת עולם ולצד עבודות מחול, אבל גם באוזניות של מעריצי לורד שבגרו ומחפשים משהו יותר "אמיתי" (קשה להתעלם מהדמיון של "River", המיני להיט של איבייאי, ל"Royals" של לורד – בביט הפותח ובנפח התלתלים). היפה מכולם הוא "Stranger / Lover", שמתחיל כבלדת אר' אנ' בי די סטנדרטית אבל נפתח בפזמון עם מהלכי פסנתר יפהפיים ומיתרים דקים כל כך שצריך פינצטה כדי למצוא אותם. גם "Oya" הרב לשוני מפעים בשבטיות שקטה וטעונה שמתפרצת בתופי פח גדולים והופך לטקס לעילוי נשמתך.

ובשולי האלבום ישנה גם פריז – עיר שכאשר חושבים עליה היום עולה תמונה לא מאוד הרמונית של תרבויות והשתלבות מהגרים. אבל מבין ערי העולם פריז היא כנראה עדיין העיר שמבטאת את הרב תרבותיות שלה באופן המוזיקלי ביותר, ו"Ibeyi" – בגוון המסורתי־אפריקאי וגם בגוון מודרני־טכנולוגי שלו – הוא אלבום פריזאי מובהק. האחיות לא משתמשות בשורשיהן כתבלין אוריינטלי אלא מפנות להם את מרכז הבמה – ושהטכנולוגיה תיישר קו. את הגשרים המוזיקליים שאיבייאי בונות אפשר לראות כקונטרה צנועה לאקלים הנפיץ של אירופה בכלל של פריז בפרט – אישוש לקלישאה הישנה על מוזיקה כשפה אוניברסלית; אבל באמת לא צריך את הפוליטיקה כדי ליהנות מהן.

השורה התחתונה:תמיר מוסקט לא היה עושה את זה יותר טוב

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אלבום הבכורה של האחיות לבין Ibeyi משלב בצורה מופלאה בין עבר לעתיד

מאתיואב בריל19 בפברואר 2015
ראו עוד
popup-image

רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?

(במקום 19.90 ש"ח)
כן, אני רוצה!