אליעזר רצון הצטרף לאגף סל"ע (הסיירת לביטחון ושיטור עירוני של עיריית תל אביב) עם הקמתה ב-2014, וכיום משמש כמנהל צוות יפו. אבל אל תראו אותו ככה – יש לו חוש הומור, כסטנדאפיסט חובב וכדרבוקיסט נלהב.

>> יופי אנושי שלא קיים בשום מקום אחר // העיר של רון מיכאל
>> ריח של תל אביב הישנה וסמל של קוליות // העיר של ענת ברזילי

1. סטנדאפ פקטורי

המקום שאני הכי אוהב בעיר. בתור סטנדאפיסט בשלוש השנים האחרונות, המקום הזה מרגיש כמו בית – זה המקום בו סטנדאפיסטים מתחילים מקבלים במה, והאנרגיה של הקהל שצוחק ממלאת אותי באושר.
המרץ 5

צחוקים. סטנדאפ פקטורי (צילום: אביב אבר)

2. מרכז הסנדוויץ הטוניסאי

מסעדה מאוד אהובה עלי בעיר, מול בית המשפט. האוכל שם תמיד חם וטרי, והבאגט שלהם פשוט ייחודי.
הפטיש 9

מרכז הסנדוויץ' הטוניסאי (צילום: וולט/מרכז הסנדוויץ' הטוניסאי)

3. היכל מנורה

כמי שהיה מנוי בעברו, אני תמיד נהנה מהאווירה המחשמלת ומהחגיגות אחרי ניצחונות במשחקי מכבי תל אביב. זה זיכרון ספורטיבי שנשאר איתי.
יגאל אלון 51

זוכרים כל סל בטח, למה לא. היכל מנורה (צילום: ויקיפדיה/Creative Commons Attribution-Share Alike 3.0)

4. בית ציוני אמריקה

סבתא שלי בת ה-76 מאוד אוהב הצגות, ואני לוקח אותה לשם פעם בחודש, כדי לחלוק איתה רגעי איכות.
דניאל פריש 1

5. מיתוס

זו מסעדת בשרים נהדרת, ולשם אני לוקח דייטים שבהם אני מאמין שיכול לצאת משהו משמעותי. עדיין מחפש את האחת שתסכים לחלוק איתי סטייק ערב לפני החתונה.
ויצמן 2

פילה בקר עם כבד אווז, מיתוס (צילום: אנטולי מיכאלו)

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

בשדרות ירושלים עדיין יש בעיה עם אופנועים שנוסעים בפראות. העירייה, באמצעות הפיקוח העירוני, אגף סל"ע וצוותי יפו, מנסה למגר את התופעה, ואני מאמין שבקרוב נראה שיפור משמעותי.

תנו לעבור. אכיפה מוגברת בשדרות ירושלים (צילום: באדיבות עיריית תל אביב-יפו)

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הרצאה שקיבלנו במסגרת האגף בנושא “לשון הרע לא מדבר אליי”. זה היה יום מעורר מחשבה שגרם לי לחשוב איך אוכל לשפר את עצמי.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
השיר “תמיד אוהב אותי” של ששון שאולוב חיזק אותי מאוד בתקופה הזו, במיוחד המשפט מהפזמון: “השם יתברך תמיד אוהב אותי ותמיד יהיה לי טוב”.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
למד”א. זו חוויה מספקת לעזור ולהיות חלק מצוות שמציל חיים.

הזכות להציל. אמבולנס מגן דוד אדום (צילום: Shutterstock)

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אמא שלי. היא האישה הכי חזקה שאני מכיר, שתמיד דאגה שאלך בדרך הנכונה. בזכותה הגעתי לאן שאני היום. גם אבא שלי הוא מקור השראה – תמיד תומך ודואג למשפחה.

מה יהיה?
לא משנה מה קורה, אני תמיד יודע שהכול לטובה. מה ששלנו יגיע אלינו בזמן הנכון, והכי חשוב – שנדע לכבד אחד את השני.

• העיר שלי
• עיריית תל אביב
• היכל מנורה
• מיתוס
• בית ציוני אמריקה
• סטנדאפ פקטורי
• שדרות ירושלים

>> פורסם לראשונה ב"טיים אאוט", 13.05.2015

לפני כמה חודשים קראתי מאמר שלא יוצא לי מהראש, על כומר זן יפני בעיר קטנה, שלקח על עצמו משימה משפחתית שעוברת מדור לדור לתחזק את מנזר הזן המקומי. ואז, קרה הצונאמי. ובלי שום הכנה, הוא מצא את עצמו עוסק בפעילות שמעולם לא חלם לעסוק בה – משדל רוחות רפאים שטבעו באסון הגדול לעזוב את העולם הזה, ולעבור הלאה. נשמע מוזר, נכון? בכל זאת, יפן, 2015.

גם הוא חשב ככה, עד שהתברר שמדובר ממש במגפה. אלפי אנשים מדווחים על רוחות רפאים שלא עוזבות אותם, לפעמים אפילו משתלטות עליהם, בעיקר רוחות של ילדים, שמצאו את מותם ברגע אחד פתאומי והם מחפשים את משפחתם, את חבריהם, לא מבינים מה קרה להם ואיפה הם. ואותו כומר בודהיסטי צעיר, שמעולם לא הוכשר לטפל בכזה שטף של מטופלים, התחיל לעשות את הדבר היחיד שהוא יודע: לדקלם את "סוטרת הלב" יחד עם האדם רדוף הרוחות, ויחד עם הרוח עצמה,

("אין עיניים, אין אזניים; אין אף, אין לשון,
אין גוף, או נפש; אין צבע, צליל, או ריח;
אין טעם, אין מגע, אין כלום; אין עולם של ראיה,
אין עולם של מחשבות; אין בורות, אין קץ
לבורות; אין זיקנה ואין מוות; אין קץ
לזיקנה ולמוות; אין סבל, אין שום סיבה לסבל, וגם אין קץ לסבל. אין דרך נכונה, אין חכמה,
ואין הארה.")

וכך הם מדקלמים את הסוטרה הזו שוב ושוב, עד שהרוח תבין שהיא מתה, ותעבור הלאה, לאן שזה לא יהיה שאנשים ורוחות מאמינים שהם הולכים –

ומה שמוזר הוא שהנזיר עצמו מעולם לא ראה רוח רפאים, ובהחלט פתוח להנחה שזו תופעה נפשית־תרבותית –

אנשים נתקלים באסון כה פתאומי שהנפש איננה מסוגלת לעכל, וחוזרים לתפיסת עולם שכוללת אפשרות להתמודד עם זה – והאמת שגם רבים ממטופליו לא האמינו ברוחות קודם לכן, אבל מה לעשות שהם רואים אותן ברחובות, בבתים, באמצע הכביש, אצלם במטבח, רובן אפילו לא מוכרות להם – אנשים זרים לחלוטין שבמחי גל אחד עצום וטיפה רדיואקטיבי נמחו מהעולם, ואינם יודעים למה הם נמצאים שם, באמצע הכביש או במטבחו של אדם זר, ואינם מבינים שהם מתים,

אבל עזבו את היפנים; מה איתנו? מה עם מתינו שלנו שאינם מרפים – שאלה שאולי אפשר לשאול עכשיו, כשסוף סוף נגמרו ימי הזיכרון לשואה, ולגבורה, ולחללי צה"ל, ולפעולות האיבה – מה קורה לחברה שאינה מאפשרת לרוחות שלה לעבור הלאה, שזקוקה לזכרונם המדמם כדי להצדיק את קיומה? כמה מהר מוות במלחמה או בפיגוע הופך לחלק מהמיתוס, מעניק בבת אחת משמעות למותם, אולי אפילו לחייהם, משמעות שאיננה אפשרית למי שסתם מת, כמו רוב האנושות.

ונראה לי – ומה אני יודע, הכל ניחושים – אבל בכל זאת, נראה לי שעדיף לראות רוחות רפאים ולתת להן ללכת, מאשר לגייס אותן מיד לאיזשהו מיתוס. כי כמה שהסיפור ההירואי שאתה מספר לעצמך יהיה מנחם בטווח הקרוב, כך הרוח תישאר חסרת מנוחה יותר, בטווח הרחוק. זיכרון שקרי הוא זיכרון שלא מפסיק לנג'ס. אז לקחת נומבון ציוני. אז סיפרת לעצמך סיפור לפני השינה, ונרדמת, והפסקת לראות את הרוח – זה לא אומר שהיא הלכה. זה רק אומר שהיא תילחם יותר חזק, ויותר מוזר, כדי לחזור לתודעה שלך בלי שתרגיש.

ואני נזכר בסבתא שלי, שנפטרה כשהייתי בן 13, וששבוע אחר כך ראיתי אותה ליד מגרש הכדורסל של בית הספר לחירשים, ראיתי אותה כמו שאני רואה את המסך הזה שעליו אני כותב את הפיקסלים חסרי הממשות האלה, ורצתי הביתה לחכות לה אבל היא כמובן לא באה, ואתם כמובן תגידו שהזיתי, אבל אני חשבתי – אז – שבטח המשיכה והלכה אל חברתה שגרה במורד הרחוב, ושלא פעם היתה מבקרת אותה לפני שבאה אלינו, ובכל מקרה אחרי רבע שעה הבנתי שהיא לא מתכוונת להגיע,

וירדתי חזרה לשחק כדורסל עם עצמי, וחשבתי שכנראה יותר התחשק לה להישאר אצל החברה שלה; היא גם דיברה כמוה פולנית, וגם שיחקה כמוה ג'ין־רמי, וגם ידעה כמוה שהחיים אכזריים, מה שאני לא ידעתי, או לפחות לא ידעתי אז.

• ימי זיכרון
• טורים אישיים ובלוגים
• יפן
• מוות
• מלחמה
• בודהיזם
• סבתא
• רוחות
• מיתוס
• אסון
• רוחות רפאים
• סוטרת הלב
• כומר
• צונאמי

• Facebook
• Twitter
• Email

כמו בכל הארץ, גם תל אביב הצטרפה בשנה האחרונה לטרנד המסעדות הכשרות המעניינות, וכבר לא קשה למצוא בה אופציה טעימה שכולם כולל כולם יכולים לאכול בה. מתוך המבחר הגדל, אלו הן 8 המסעדות הכשרות המצטיינות של העיר.

בלו סקיי

מסעדה כשרה-חלבית אולי לא נשמע כמו נקודת פתיחה מבטיחה במיוחד אבל תוסיפו למיקס הזה את מאיר אדוני, קומה 15 של מלון קרלטון עם נוף לים ותפריט שכולל בעיקר מנות דגים מורכבות כמו למשל חריימה תאילנדי או לוקוס בחמאת בויאבז וקיבלתם מסעדה כשרה, יוקרתית ובלי קינוחי פרווה בשטח.

דקא

דקא, הממוקמת ברחוב התעשייה, היא מסעדה שמכוונת גבוה הן מבחינת רמת האוכל ורמת המחירים, והן מבחינת חוויית הבילוי שנגזרת בין היתר מחלל מרהיב ביופיו. דקה היא מסעדת קונספט במלוא מובן המילה, וככזו המיקום הגיאוגרפי שלה בלב אזור תעשייה הוא עניין משני. זוהי אמנם מסעדה כשרה, אבל מדובר בעובדה טכנית בלבד כי בלי קשר לכשרותו התפריט הוא תפריט עילי לכל דבר ועניין.

לומינה

האחות הבשרית של מסעדת בלו סקיי היא המסעדה הכשרה השניה של מאיר אדוני.מדובר במסעדה שמכילה ארבעה מטבחים; יהודי על כל הגפילטע פיש, כבד קצוץ, הרינג ולשון כבושה המשתמעים מכך. מטבח נוסף הולך על בטוח ומציג לשומרי הכשרות את מנות הדגל של כתית ומזללה ובניהן קרואסון מוח וטרטר פלסתיני. אם לא די בכל אלה גם מפציע בלומינה מטבח צרפתי של סטייק פילה וכבד אווז, רוסטביף קלאסי, ופיש אנד צ'יפס. לסיום מנות מעדניה של צלעות בקר, שוקרוט עם נקניקיות עגל, ואוסובוקו עם ירקות

לומינה

מיתוס

כבר כמעט עשור וחצי מארחת מיתוס את מיטב פגישות העבודה של שומרי הכשרות, ולא בכדי. עם תפריט שמשלב קלאסיקות נצחיות עם מנות בשר מושחתות, כמעט כל אחד ימצא פה מנה לטעמו, בלי הרבה פשרות על הטעם ובלי להתבלגן למליון כיוונים ומטבחים כמו הרבה מסעדות אחרות. כל מה שצריך ממסעדת בשר כשרה, עם עוד קצת פינוקים מסביב.

מלכה

מלכה היא כל מה שאתם אוהבים (או אוהבים לשנוא) באייל שני, רק בגרסה כשרה סוף סוף. אותו תפריט פיוטי, מנות ירקות רבות, ריבוי עגבניות ותיאורים מוגזמים וכמובן גם לפחות מנה או שתיים שנכנסות לפנתיאון המנות המוכרות של אייל שני כמו שניצל ממולא בפירה נמס או פסטה של תינוקות קישוא. אם תמיד רציתם לדעת מה כל הבלאגן סביב האוכל של שני אבל הכשרות היתה המעצור שלכם, מלכה היא כל מה שחלמתם עליו.

ניני האצ׳י

בסושיה היפנית הזאת חשבו על כולם. שומרי כשרות החובבים דגים נאים, וגם בני משפחתם המתקשים להתמודד עם סושי. לפיכך תמצאו פה גם נודלס, גיוזה, אגדשי טופו, שיפודי קושיאקי יפניים ואפילו דגים חרוכים על האש, המיועדים למי שפניו מתעוותות מהמחשבה על דגים נאים. אמנם סגנון העיצוב של המסעדה מזמין בעיקר משפחות על טפן ודודיהן, אבל למסעדה קומת גלריה שקטה וכמעט חשאית, שהישיבה לאורך הבר שבה מעניקה תצפית מציצנית על הרחוב. שם הסושיה, למי שאינו דובר יפנית על בוריה, פירושו 228, וזהו גם המיקום של הבר ברחוב בן יהודה.

יני האצ'י. צילום: יח"צ

פנקינה

מסעדה איטלקית אמיתית וכשרה היא עניין נדיר למדי, אבל פנקינה, שמאחוריה עומד רמי פדלון, בעלים של מסעדה איטלקית ותיקה וכשרה ברובע היהודי ברומא, היא בדיוק זה. עם תפריט שכולל מנות שהובאו מהקהילה היהודית של רומא, כמופטוצ'יני עם בשר בבישול ארוך, טליאטלי בתוספת ארטישוק ובוטרגה, קרבונרה עם פטריות וחזה אווז לא תרגישו לרגע את המחסור בשמנת או חמאה.

פנקינה. צילום: דני גולן

קלואליס הכשרה

מה שהתחיל כאירוע פופ-אפ, שבמהלכו בנה השף ויקטור גלוגר גרסה כשרה לקלואליס עבור מלון הילטון תל אביב, הפך ה למסעדה קבועה. גלוגר, מבכירי השפים בישראל, הפך את קלואליס, מעוז האויסטרים והלובסטרים, למסעדת דגים כשרה ויוקרתית, עם כיוון ים תיכוני שמחליף את החמאה בשמן זית, מבלי לזנוח את הרקע הצרפתי הקלאסי. ככה עושים אוכל כשר ללא פשרות.

• מיתוס
• מלכה
• דקא
• פנקינה
• בלו סקיי
• לומינה
• ניני האצ'י
• פרסי האוכל

• Facebook
• Twitter
• Email

קיץ אסייתי בבלו סקיי

השף מאיר אדוני מנצל את העונה החמה של חומרי הגלם האסייתיים ומשיק תפריט חדש במסעדתו הכשרה על גג מלון קרלטון. בין המנות: סשימי דג ים עם מלון ירוק, יוגורט תה ירוק וליים (97 ש"ח), טרטר טונה עם אבטיח בסויה ודבש, צ'ילי וקרם ג'ינג'ר (91 ש"ח), קרפצ'ו לוקוס עם רביולי קולורבי במילוי מנגו עם ג'ינג'ר ולמון גראס (99 ש"ח), בייבי לוקס מטוגן עם קארי אדום, חצילים, אננס ושעועית טורקית (105/145 ש"ח, בהתאם למשקל) ועוד.

לבלו סקיי

חגיגת כמהין באואזיס

השפית רימה אוליברה חוגגת את מציאתן של פטריות כמהין ישראליות בתפריט ספיישלים שיגרום לחובבי הז'אנר לרייר. בין המנות: פטוצ'יני 40 חלמונים של שאול – עם גילופי כמהין, חמאה צרפתית, קוניאק וגבינת מסקרפונה (108 ש"ח), ריזוטו תירס גילי עם שרימפס טרי, קרם פרש וגילופי כמהין (130 ש"ח), פרוסות שייטל צרובות עם שמן אגוזי לוז, גילופי גמהין ופרמזן (84 ש"ח). הגעתם בין 19:00־21:00? אם תאמרו למלצר או הברמן "גם אני שונא/ת כדורגל" תוכלו ליהנות משני משקאות אלכוהולים במחיר אחד.

לאואזיס

ריזוטו תירס גילי עם שרימפס טרי (צילום: טן טאו לה)

יין ללא תחתית במסעדת אמיליה רומאנה

המסעדה האיטלקית שהיגרה לתל אביב מירושלים מציעה דרך נהדרת לקבל את השבת: פסטיבל יין ללא תחתית מידי שישי. מידי שבוע יתארח במסעדה יקב אחר שיציע את יינותיו לטעימה בעלות סמלית של 50 ש"ח וללא הגבלה (ב־24.6 יתארח יקב אמפורה עם היין בלאן דה נואר). את הפסטיבל ילווה תפריט בראנץ' מגוון עם מנות כמו צלחת גבינות איטלקיות עם קרוסטיני כוסברה (58 ש"ח); צלחת נקניקים עם פוקצ'ה ומטבל איולי (62 ש"ח); ברוסקטת רוסטביף, איולי, פפרונצ'יני, אורוגולה, חרדל וקורנישונים (42 ש"ח); קרואסון סלמון כבוש, גבינת שמנת, זעתר טרי, ביצה רכה ורוקט (56 ש"ח); פולנטה רכה עם תרד ואספרגוס (38 ש"ח) ועוד.

לאמיליה רומאנה

בראנץ' חדש במקנרו

בבר הרוקנ'רולי מקנרו השיקו תפריט בראנץ' על טהרת מנות אמריקאיות עם טוויסט מקומי ולהפך. בתפריט תמצאו ביצה עלומה עם תרד וגבינת המאירי על חלה שרופה (56 ש"ח), פרנץ' טוסט עם ביצי עין, בייקון, גאודה ומייפל (54 ש"ח), דלורית חרוכה בפלפל צ'ומה עם שעועית לבנה (52 ש"ח) ועוד. בצד מנות הבראנץ' יוגשו השחקנים הוותיקים מתפריט הערב: נאגטס מבייקון וכתף (38 ש"ח), ברוקולי ומנגולד עם צ'ילי אדום ופרמזן (32 ש"ח) ופרנץ' טוסט צ'יזבורגר (42 ש"ח). במחלקת הדרינקים: נגרוני, אפרול שפריץ ומרטיני ב־32 ש"ח.

למקנרו

דג לבן ומקושקשת על עגבניות של מקנרו (צילום: עודד אילן)

התערוכה השנתית לקולינריה יוצאת לדרך

תערוכת Culinary תתקיים השנה בפעם הרביעית וכמדי שנה תציג חידושים ומגמות בעולם הקולינריה והמסעדנות הישראלי. התערוכה, המיועדת לשוק המקצועי (שפים, מסעדנים וכו') תציג עשרות יצרני מזון מקומיים לצד ייבואנים, מיצרני הבוטיק ועד החברות הגדולות במשק. לצד המציגים ייערכו הרצאות ופאנלים בנושא קולינריה ישראלית בהשתתפות שפים בכירים, מסעדנים, עיתונאי אוכל ועוד. רשימת המציגים וההרצאות המלאה מפורסמת באתר התערוכה: culinary.co.il. הכניסה לקהל המקצועי ללא תשלום.

תערוכת Culinary, שני־שלישי (27-28.6), מלון דן פנורמה, קויפמן 10 תל אביב, 11:00־19:00

תפריט המבורגרים ומכבי ב־NG

אוהבים המבורגרים מושחתים? מסעדת הבשר NG משיקה תפריט "המבורגר פרימיום" עם תוספות מאתגרות ובליווי בירת מכבי 7.9% (לאגר בהירה וחזקה). בין המנות: המבורגר עם כבד אווז ושבבי קקאו ולרונה (125 ש"ח), המבורגר עם אננס טרי, בייקון במייפל וגבינת גרוייר (95 ש"ח), המבורגר עם שרימפס, צ'ילי וגבינת צ'דר מיושנת (95 ש"ח), המבורגר עם פטריית מלך היער, עלי זעתר וגבינת דנבלו (95 ש"ח). אם תרצו תוספות מיוחדות תוכלו לקבל ביצת שלו ומח עצם.

למסעדת NG

המבורגר אננס, בייקון וגורייר של NG

תפריט קיץ חדש ב־Fish Market By Meatos

מסעדת הדגים הכשרה של השף קובי עבד משיקה תפריט קיץ בסגנון ים תיכוני. בין המנות: סביצ'ה מוסר ים (62 ש"ח), לביבות זוקיני וגבינות בלקניות (52 ש"ח), כרובית אפויה טחינה מוקצפת וסלסה עגבניות (52 ש"ח), שווארמה דגים – מיקס דגי ים קצוצים דק בתיבול ים תיכוני (79 ש"ח), פילה סלמון בסויה ג'ינג'ר עם אטריות אורז, פטריות פורטובלו וצ'ילי (109ש"ח), ברבוניה מושרת בפלפלים, לימון ושום בטיגון עמוק (99 ש"ח) ועוד.

לפיש מרקט

• אוכלים שותים
• מקנרו
• בלו סקיי
• פיש מרקט
• מיתוס
• רימה אוליברה
• אואזיס
• מאיר אדוני
• חדשות האוכל