לתופעה הנקראת "חוויית השירות התל אביבית" שמתי לב לראשונה לפני כמה שנים בברים של יפו. הגעתי רעב אחרי העבודה לשבת עם חברים בשאפה, בר יפואי ותיק, התיישבתי וניסיתי לתפוס מלצר או מלצרית כדי לקבל שירות. חיפשתי את העיניים שלהם, קיוויתי שאולי ישימו לב אלי ובשלב מסוים מצאתי את עצמי מניף את ידיי כמו כוון טיסה בשדה התעופה.

רק כאשר שאלו אם נרצה להזמין משהו נוסף לקראת סגירת המטבח, הצלחתי להזמין מנה ראשונה. לא משהו מורכב. כל השולחן כבר קיבל את האוכל שלו ושבע ורק אני ישבתי וחיכיתי למנה שלי.אחרי ארבעים וחמש דקות שבהן התלבטתי אם לגשת, מתוך תחושת חוסר נעימות מסוימת, החלטתי לשאול מה קורה עם המנה. אחרי רבע שעה נוספת קיבלנו תשובה: אין כרובית, המטבח נסגר ואי אפשר להזמין אוכל. מיותר לציין שאחרי הפאשלה הזאת לא חזרתי למקום.

ולמי מאיתנו זה לא קרה. כמה פעמים הייתם במסעדה או בית קפה בתל אביב, ביקשתם חשבון וקיבלתם אותו רק אחרי שביקשתם שוב ממלצר אחר? כמה פעמים ביקשתם מי ברז והמלצר הסתכל עליכם במבט עוין כי הוא מחשב את הטיפ שיעשה בסוף המשמרת? כמה פעמים הרגשתם שהמלצר עושה לכם טובה כשהוא מדבר אתכם? כמה פעמים תקעו אתכם בשולחן צדדי והמלצרים הרגישו בנוח להתעלם מקיומכם? האמירה "הלקוח תמיד צודק" מתה בתל אביב. ונכון שחייבים להודות שיש לקוחות מאוד קשים, אבל זה לא תירוץ להתנהל כאילו בכלל לא אכפת לכם מהלקוח.

השירות התל אביבי העוין הוא מכה עירונית. כמעט בכל מקום שאליו אתה נכנס גורמים לך להרגיש מיד כאילו אתה רוצה לקנות יותר ממה שהם רוצים למכור. לא רק במסעדות ובבתי קפה. כשנכנסתי לאוזן השלישית באמצע שבוע, מקום הידוע במוכריו המאותגרים סוציאלית, המקום היה ריק למדי. דיברתי עם חבר בווליום סביר לחלוטין. המוכר באזור של בובות הפופ בקומה העליונה השתיק אותנו כל שניה כאילו מינימום מדובר בספריה הלאומית הבריטית. מאותו רגע אני ידעתי שלא אקנה שם כלום, אבל החבר איבד את עמוד השדרה שלו וחזר לקנות את הבובה שרצה בשקט בשקט. וזאת בדיוק הבעיה: אנחנו כלקוחות מוכנים לקבל את זה, ועוד לשלם להם על כך.

איך שוברים את הלופ האינסופי לפיו הלקוחות מזינים את השירות הגרוע שדופק את הלקוחות? הפתרון פשוט: אם קיבלתם שירות לא טוב – אל תתנו טיפ

הייתי שמח להגיד שהאשמה היא רק בעסקים ושהלקוחות כולם בסדר, אבל זה כמובן לא המצב.עבדתי כנותן שירות בתחומים רבים, ובכל תחום יש לקוחות שמגיעים במטרה להוציא אותך מהכלים. קשה לצפות לסבלנות ונועם ממלצר שהרגע התמודד עם לקוחה שהחזירה כוס קפה רותחת כי היא טוענת שהוא קר, והלקוחות הקשים בהחלט משפיעים לרעה על החוויה של כלל הלקוחות, שבסך הכל רוצים שיתייחסו אליהם כאל בני אדם. ובכל זאת, מי שבוחר לעבוד כנותן שירות צריך לקחת את הדברים האלה בחשבון.

סיבה נוספת שבגינה הלקוחות מזינים את מכונת הרעל של נותני השירות, היא העובדה שתרבות הטיפים בישראל הפכה את הטיפ למובן מאליו. פעם זה היה עשרה אחוזים, היום זה 15 אחוז ואפילו 20 אם רוצים להיות לארג'ים. אני יודע שלהיות מלצר בתל אביב זאת משימה לא פשוטה, במיוחד כשמסעדות משלימות את שכר המלצרים באמצעות טיפים. כשמלצרים אומרים שהם "חיים על הטיפים" הם באמת מתכוונים לזה, והכל בחסות החוק שקובע כי הטיפ שהמלצר מקבל הולך ישר לעסק ויינתן על ידי המעסיק כחלק מהשכר. זאת בדיוק הסיבה שמלצרים ונותני שירות לוקחים את הטיפ כמובן מאליו. אז איך שוברים את הלופ האינסופי לפיו הלקוחות מזינים את השירות הגרוע שדופק את הלקוחות? הפתרון פשוט: אם קיבלתם שירות לא טוב – אל תתנו טיפ.

אולי זאת ענישה קולקטיבית לכל צוות המלצרים, אבל בסופו של דבר רק כשמסעדות ועסקים יפסיקו להכניס כסף בגלל היחס של נותני השירות שלהם, הם יבינו שמשהו כאן צריך להשתנות. כל עוד נסכים לקבל את זה, כל עוד נחזור ונקנה ונשלם טיפ של עשרים אחוז כי לא נעים, המצב יישאר אותו דבר.אין פה נעים או לא נעים: כשאני משלם על 20-10 אחוז שירות, אני מצפה לקבל את השירות ששילמתי עליו. אם אתם צריכים לקום אל מלצר כדי לבקש מפיות, או לחכות שעה וחצי למנה שלא תגיע, או לסבול מוכר שעוצר שיחה שהוא לא היה חלק ממנה, תחסכו את הכסף שלכם ותנסו לשמוע את מר פינק מ"כלבי האשמורת" מנגן נעימה עצובה על הכינור הכי קטן בעולם עבור כל המלצרים בעולם.

• מעצבן בתל אביב
• ❤ תל אביב
• הבועה
• אוכלים שותים
• מלצרים
• ברמנים
• בריסטה

זה תפקידו של המלצר, על פי ויקיפידיה: "עיקר תפקידיו באים לידי ביטוי בשיווק המאכלים הנמכרים במסעדה, במתן שירות בסיסי לסועד, באיסוף ההזמנות המבוקשות משולחן הסועדים, בהגשתם ובפינויים בסוף הארוחה. המלצר מלווה את הסועד מרגע בו ישב לשולחן ועד לסיום ארוחתו". תפקידו של המלצר, על פי ליאור אביבי: "לא לשבור את המסעדה, לא לשרוף את כולם ולקחת מספר מהבחורה בשולחן 7".

אני ליאור אביבי, שחקן, יוצר ומאלתר בהווה – ומלצר בעבר הלא רחוק. כאשר מדברים על מלצרות, חשוב מאוד להפריד בין המלצר הישראלי הממוצע למלצר העולמי הממוצע, שכן עבודת המלצרות בישראל מיועדות לרוב למשוחררים טריים, לסטודנטים ולשחקנים. המלצר העולמי הממוצע, לעומת זאת, הוא בהרבה מקרים גם איש משפחה מבוגר שמגיע לעבודתו עם הרכב האישי שלו אחרי שהוריד את הילד בגן. המלצר הישראלי הממוצע יגיע לעבודתו על אופניים חשמליים מתפרקים (ונאלץ לפדל, כי הוא שכח להטעין את הסוללה), אחרי שהוריד באנג בסלון וצפה ב"איש משפחה" בסדרות טיוי, כי הוא גר בתל אביב ואין לו כסף לשלם להוט.

המלצרות בארץ היא בעיקר עבודה בין עבודות, או בין לימודים, כך שרוב המלצרים פשוט לא נאמנים למקום עבודתם, ומחליפים מקומות עבודה כל חודשיים כמו מאמן כדורגל ישראלי בליגת העל.
לא כולם כאלה – יש את המלצרים הצהובים בעלי תודעת השירות, אשר מסוגלים להלביש על פרצופם פילטר של שמחה ושירותיות גם כשיהלי הקטן משולחן 4 שופך על הרצפה את השיקוי שהכין מקטשופ, עוגיות שוקולוד צ'יפס וספגטי בולונז מוקרם במילקשייק. אני לא כזה. אני הייתי המלצר הכי גרוע בכל מסעדה, בכל קייטרינג ובכל בית קפה שעבדתי בו. אפילו כשכל סגל המלצרים היה בהשפעת סמים קלים ואני הייתי אחרי ארוחת בוקר מזינה, עדיין הייתי עושה יותר פאשלות מאמא שלי כשהיא מנסה להכין טבית (אמא אני אוהב אותך, אבל די עם הטבית. סתם, את משתפרת ואשמח שתכיני לשישי, תודה. וכן, אני מחזיר קופסאות).

עבודת המלצרות הראשונה שלי הייתה במהלך שנות התיכון שלי, בקייטרינג חתונות. שם העיסוק העיקרי שלי ושל חבריי היה לגרום לאנשי השולחנות להביא לנו טיפ מכובד. ניסינו לפתות שולחנות בשיטות הזויות שישימו טיפ, "אהלן אני ליאור! מה שאתם צריכים אני שלכם! אני כאן על מנת להוריד לכם אבנים מהירח". בואו נגיד שאם תוך עשר דקות לא היה על השולחן שטר בתוך כוס של יין, הם היו עברו בעל כורחם לשירות עצמי. קרעתי את התחת במשמרת של 10 שעות, חטפתי צעקות מהחוגגים, מהטבחים, ממנהל האירוע ומהאיש המסכן ששפתי עליו קולה. לפחות השתכרתי עם חברים ואכלתי סטייק. קר.

אחרי הצבא התחלתי למלצר בבתי קפה. דילגתי מבית קפה אחד למשנהו כמו שאורלי לוי מדלגת בין מפלגות, בתקווה שהפעם יהיה יותר טוב. תקוותיי, כמו תקוותיה, התנפצו לרסיסים. וכמו התקוות, כך גם מאות צלחות שהופקדו בידיי, ואילולא קיפחו את חייהם, יכלו להספיק לסרוויס שלם בארוחת ראש השנה בבית חב"ד בקוסקו. בבית קפה, מפני שלפעמים יש רק מלצר או שניים, עיני הממונים פקוחות עליך לאורך כל המשמרת. שלא כמו בקייטרינג, שאתה יכול לברוח עם חבר, להשתכר, להלביש הומלס במדי המלצרות שלך ולשלח אותו לעבוד במקומך, ופה זה יותר קשה.

כל קשר ביני לבין מלצרות הוא מקרי בהחלט – אני לא אוהב לשרת אנשים, אני לא אוהב לקבל פקודות מאנשים, אני לא אוהב שמבלבלים לי את המח על שינויים במנה ואני לא אוהב להגיש מחבת שקשוקה ששוקלת כמו לול שלם. למה המחבת הזאת כל כך פאקינג כבדה? מה, היא עשויה מבטון?! תעשו משהו עם המחבת הזאת. פאק. באחד מבתי הקפה לא שרדתי אפילו שבוע, אחרי שהבעלים טען שאין לי תשוקה למקצוע. תשוקה? מה תשוקה אחי? תשוקה לניקוי חלונות ולשירת מקהלה של "יום הולדת שמח" לרבקה משולחן 39, שאח שלה שיקר שיש לה יום הולדת בשביל לקבל בחינם פאדג' בראוניז?

זו הייתה העבודה האחרונה שלי בתחום. תחום שבו למדתי כמה ביטויים שלא הכרתי לפני. ואלה שמות: בונים, פלור, בומציות, ואחרון חביב, אחמ"ש. בכל משמרת שאתה עובד, אתה מתפלל שהאחמ"ש שאתה אוהב יעבוד, ולא זה שאתה מפחד ממנו כמו. ישנם כמה סוגי אחמ"שים: החברמנים – איתם אתה רוצה לעבוד; האחמ"שים שלא מאמינים שהם אחמ"שים – איתם בכלל אתה רוצה לעבוד, כי הם מפנים יותר צלחות ממך; האחמ"שים המבוגרים – אלו שאתה מתפלל לא לסיים כמותם כשתהיה גדול; והסוג המסוכן ביותר, האחמ"ש שלוקח את עבודתו יותר מדי ברצינות – או בקיצור האחמ"ש הצהוב.

מידן האחמ"ש היא מונודרמה שמבוססת על החוויות שצברתי מעבודות מלצרות שונות, על האנשים שעבדתי תחתיהם ולצידם, ועל התחום הזה שלוקח את עצמו יותר מדי ברצינות. ובעיקר על אחמ"ש אחד שהקצנתי לו את החיים. אה, ויהיה מצחיק אז בואו.

ליאור אביבי יופיע עם המונודרמה "מידן האחמ"ש" במסגרת פסטיבל תיאטרונטו, שיתקיים בתיאטרון יפו בין התאריכים 8-10.4.לרכישת כרטיסים

• ❤ תרבות
• אוכלים שותים
• מלצרים
• תיאטרון

• Facebook
• Twitter
• Email

ראומה כהן, מוזנר

גיל: 30
ותק: שלוש שנים
מגורים: מלצ'ט
במקביל: מאמנת כושר אישית וסטודנטית ללימודי פסיכותרפיה אקזיסטנציאליסטית

מה הבקשה הכי מוזרה שקיבלת?
"גינס עם קרח. קרה שביקשו גם תה עם נענע ואין לנו בכלל שתייה חמה".

איך גורמים לשולחן להיות מרוצה?
"קודם כל זה מתחיל בלקבל אותם בקבלת פנים נעימה ובחיוך, לדאוג שהם יושבים והמקום נוח ואם הם עוד לא יושבים אז לוודא שהם בסדר – וצ'ייסרים כמובן. החוויה הראשונית צריכה להיות חיובית. ברגע שאני מבינה מה כל אחד שותה אני פונה אליהם במה שהם הזמינו כמו: 'עוד בקס?', וככה הם יודעים שאני שלהם ודואגת להם; וגם חשבון בזמן. ברגע שמבקשים חשבון הם רוצים לקבל אותו מהר וללכת הבית. האלכוהול והבירות שלנו מגיעים תוך חצי דקה לשולחן אז אנשים נגנבים מהמהירות. מינימום חוויית תסכול וכמה שיותר חוויות חיוביות".

מה מיוחד בעבודה בבר שכונתי?
"זה לא כמו להגיע ל'עבודה'. מגיעים קודם כל לבית, למשפחה שלך. את מארחת כל הזמן בבית שלך אנשים. זה מה שעושה את ההבדל".

מה הפדיחה הכי גדולה שקרתה לך ואיך יצאת ממנה?
"באתי להגיש לשולחן מנה של שניצלונים וצ'יפס וברגע שעמדתי להניח על השולחן המנה החליקה מהצלחת. התנצלתי ועשינו צ'ייסרים עד שהמנה החדשה הגיעה".

מה התוכניות לעתיד אחרי המלצרות?
"שתהיה לי קליניקה לטיפולים ואולי אפילו איזה מקום שמשלב גוף ונפש, אימונים ופסיכותרפיה".

שלומי כהן, קפה רגע

גיל: 31
ותק: שנה
מגורים: אזור שינקין
במקביל: סטודנט לתואר ראשון במסלול כתיבה במנשר

מה הבקשה הכי מוזרה שקיבלת?
"יש מישהי שמזמינה כל הזמן קפה שחור מפורק, אבל בדרך כלל מה שמפתיע אותי תמיד זה שאנשים מבקשים ממני להבטיח להם שהמנה תהיה להם טעימה. הרבה פעמים אנחנו מגיעים לרגע קולנועי כזה שבו אני אומר שאני לא אוכל להבטיח להם דבר כזה ושהם יצטרכו לקחת את הסיכון הזה כרגע בחיים ומקסימום הם לא יהיו מרוצים. אני אפילו לא מבטיח להציע להם אחר כך מנה אחרת. פתאום הם נאספים לרגע עם עצמם ושואלים את עצמם האם אני מוכן לקחת ברגע הזה סיכון ולהיות הרפתקן בקפה השכונתי ופתאום הם מתרגשים להזמין את המנה הזאת. זה מתחיל מפקפוק והסתייגות לסוג של ריגוש".

מה הבקשה הכי שכיחה?
"קודם כל WIFI, אבל אני מתקשה כבר לדעת מה הכי שכיח כי זה כבר דברים שנעשים במעמד הרגע. בא לקוח, הוא מתיישב, הרבה פעמים אני כבר יודע מראש מה הוא רוצה אז הוא מוציא הגה ואני משלים לו את המשפט. זה דיאלוג שהוא רק כזה פועה כמו כבשה ואני משלים לו ומראה לו שאני יודע למה הוא מתכוון".

מה אתה הכי אוהב להשלים?
"אם הוא מזמין סנדוויץ' מושחת שאני יודע שהאכילה שלו תהיה פראית, אז אני מביא יותר מפיות. הרבה פעמים גם כשבן אדם אומר לא כשאני שואל אם הוא רוצה מים, אני בכל זאת שם לו קנקן, כי אני רואה שהוא שותה בירה ובטח יותר מאוחר הוא יהיה מספיק שיכור כדי לשכוח לבקש אותם".

איך גורמים לשולחן להיות מרוצה?
"זה קודם כל תלוי באינטראקציה הראשונית, ובמובן הזה זה נכון לכל מתן שירות. אני יודע שאני לא רובוט ואני יודע שהאנשים שמגיעים הם לא רובוטים. זה מפגש בין שני אנשים שבמקרה אני שואל את האדם השני מה שלומו, מה הוא צריך, מה הוא עושה פה ומה בא לו, ואפילו באקט כזה של נחמדות נוצרים מצבים נעימים של אותו רגע, ברגע".

מה הפדיחה הכי גדולה שקרתה לך ואיך יצאת ממנה?
"לפעמים אנשים מזהים אותי מהקפה, ברחוב או במקומות אחרים וקוראים 'שלומי!' נלהב, אבל הזיכרון שלי בוגד בי ואני לא מצליח אפילו לטשטש את המבט ששואל, 'מי אתה?'. בכלל, קשה לי לזהות אנשים מחוץ לסביבה הטבעית שלהם. מבחינתי הם מתקיימים רק בקפה רגע".

מה התוכניות שלך אחרי המלצרות?
"אני רוצה לכתוב כבר תסריט שיעבוד או יצירה בעולם הספרות. גם בעיתון אני ארצה להתמזג. מבחינתי אני כבר התחלתי לעבוד בכתיבה, רק צריך להוציא את הדבר הראשון. המלצרות תהיה שם ברקע בהתאם להתפתחות".

עתליה אופריכטר, שאפל

גיל: 26
ותק: 3.5 שנים
מגורים: פלורנטין
במקביל: סטודנטית לאמנות בשנקר

מה הבקשה הכי מוזרה שקיבלת?
"טוסט עם עגבנייה בלי הגרעינים של העגבנייה. בדרך כלל אין שינויים במנות, אבל לקבועים יש לנו גמישות. יש לקוחה קבועה שקיבלה אישור להמבורגר טבעוני על פיצה. ביקשו גם כפפות כדי לאכול עם כפפות".

איך מגיבים?
"בהתחלה לא ידעתי מה לעשות כי יש מתח במטבח לבין המלצרים בזמן פיק. ביקשתי שישתדלו לגבי הטופס עם העגבנייה בלי הגרעינים".

איך גורמים לשולחן להיות מרוצה?
"אין לי טריק קסם. אני מנסה מאוד שהכל יגיע מהר, שהם יקבלו את מה שהם רצו, אווירה טובה וקצת צחוקים עם האנשים. כשההמלצות שלי לאוכל טובות ושהם נהנים מהאוכל זה הכי משמח אותי. יש את אלו שצ'ייסרים הם מה שיגרום להם להיות מרוצים ויש כאלה שההמלצות על אוכל עוזרות. בעבר הייתי מארחת והשינויים הקלים במקומות שהם ביקשו ממש עוזרים. אם מישהו ממש מבקש לעבור ודואגים לו לזה הם מוקירים מאוד תודה. בעיקר האווירה וגם זיקוק בימי הולדת".

מה הפדיחה הכי גדולה שקרתה לך ואיך יצאת ממנה?
"יש כמה. פעם ראשונה שעבדתי בצהריים אמרתי להם תודה ולילה טוב. לפעמים יצא לי להביא חשבון לאנשים שלא ביקשו, באוטומט דברים כאלה קורים, ואז אני אומרת: 'אופס, לא ביקשתם'. עבדתי ביום הולדת שלי וכל האזור החיצוני היה מלא והיה פיק, רצתי אחרי שהמלצר השני עלה והיו אנשים שחסמו את המעבר ודפקתי גלבה. כולם הסתכלו עליי. קרה גם ששרתי יום הולדת עם זיקוק שלוש פעמים לאותו שולחן בעוד שכלת היום הולדת הייתה בשירותים הרבה זמן וחשבתי שהיא יצאה".

מה גורם לך לשמור על החיוך במשמרת?
"בעיקר האנשים. מלא שואלים אותי איך את יכולה להיות שמחה כל כך בעבודה, והאנשים שגורמים לי להיות שמחה אני שמחה איתם. לפעמים יש לקוחות קשים שיכולים להפיל, אבל לאחרונה זה נדיר. אנשים משמחים, עם פידבקים חיוביים, ואני אוהבת את כל הצוות ואת הבעלים. לרוב מה שמעלה אותי זה לתת שירות לאנשים שכיף לתת להם שירות. היו פעמים ששאלו אותי אם אני חדשה ולקחתי את זה כעלבון על המקצועיות, אבל הם קישרו את זה לשמחה".

מה התוכניות לעתיד?
"אני יודעת לעשות אמנות. עוד לא למדתי לענות על השאלה מה תרצי לעשות שתהיי גדולה. בעתיד של השנתיים הקרובות אשאר פה בנוסף ללימודים, לא חשבתי אם תואר שני או הפסקה. האמנות תהיה איתי לא משנה איפה ומה אני אעשה".

מיכאל כהן וולין, קזינו סן רמו

גיל: 26
ותק: שנה וחצי
מגורים: בין כרם התימנים לנווה צדק
במקביל: סטודנט לפסיכולוגיה וגיאוגרפיה

מה הבקשה הכי מוזרה שקיבלת?
"משפחה אמריקאית אוונגליסטית ביקשה ממני לברך את האוכל שלהם 'בברכה יהודית'".

מה הבקשה הכי שכיחה?
"הפוך, סויה, בכוס זכוכית".

איך גורמים לשולחן להיות מרוצה?
"האטמוספירה בקזינו היא שאנשים באים לשבת בצ'יל, לשבת לבילוי בכיף עם חברים שלהם, וזה מאפשר לי לבוא בגישה הזאת. אני בא בצחוקים, חברי כזה. לדאוג להם שעם כל הצחוקים הם יקבלו בדיוק מה שהם רוצים. להיות ספציפי מאוד עם המנות ולנסות לפגוע בדיוק לטעם שלהם. לדעת לזהות את הטיפה אקסטרה שהם רוצים ולהביא את זה כשהם לא מצפים לזה. להיות יותר מארח מאשר מלצר".

מה הפדיחה הכי גדולה שקרתה לך ואיך יצאת ממנה?
"מלצרתי לגבר שרבתי איתו בכביש יום לפני כן. שנינו זיהינו לחלוטין ה את זה, אבל העמדנו פנים שהזיכרון שלנו נמחק בסגנון Men in black". היינו מגה נחמדים זה לזה בצורה מביכה ואפילו הרמנו צ'ייסר ביחד בסוף הארוחה, אף מילה לא נאמרה על התקרית יום לפני".

מה התוכנית לעתיד אחרי המלצרות?
"אני מקווה לעסוק בתכנון עירוני. אני אשמח כרגע לקבל כל מה שלעיריית תל אביב נניח להציע לי, כמו תכנון עירוני, פרויקטים או עבודה עם תיירים בהיבט העירוני. אבל אני מתנדנד בין זה לבין פסיכולוגיה. אני לא באמת יודע, אני סטודנט שנה ב' מבולבל".

ירדן שקורי, סנטה קתרינה

גיל: 29
ותק: שנתיים וחצי
מגורים: לב העיר
במקביל: סטודנטית לרפואה סינית

כמה זמן את ממלצרת בעיר?
"באזור החמש שנים".

איך את שומרת על עצמך משחיקה מהמקצוע?
"האמת שאני ממש אוהבת למלצר. זה כמו משחק בשבילי, אני מרגישה שזה מקום לבוא לנקות בו את הראש כמה שעות ולשחק עם שולחנות בקטע הטוב של המילה. לנהל את השולחן, להדריך אותם, לפטפט ולצחוק איתם, אז אני מנסה לשמור על הקלילות שבדבר".

מה הבקשה הכי מוזרה שקיבלת?
"פעם מישהו ביקש ממני להקריא לו את התפריט כי הוא שכח את המשקפיים בבית. זה הצחיק אותי, צחקתי וזרמתי עם זה. בסופו של דבר הוא התעייף ממני וסיכמנו שאספר לו על הדה בסט בתפריט".

מה הבקשה הכי שכיחה?
"שמבקשים מנות בלי כוסברה או בלי בצל".

איך גורמים לשולחן להיות מרוצה?
"אם מתבאסים על משהו אז לגרום להם להיות מרוצים על משהו אחר. בעיקר לחייך. אני כל הזמן מחייכת אליהם".

מה הפדיחה הכי גדולה שקרתה לך ואיך יצאת ממנה?
"היו לי מלא פדיחות, ברמה שנשפך יין אדום על מעיל לבן של מישהי. אבל הפדיחה הכי גדולה זה שפיניתי שולחן וכל הערימה שפיניתי התרסקה לי על השולחן שלהם. הם היו הכי חמודים, אמרתי להם שרציתי לבחון איך הם מתמודדים עם הסיטואציה ואם הם ערניים מספיק והם זרמו איתי. הם יצאו בלי נזק של לכלוכים ועניינים".

מה התוכנית לעתיד אחרי המלצרות?
"להיות מטפלת – לפתוח קליניקה לדיקור וצמחי מרפא".

• הבועה
• מלצרים
• עירוני
• בתי קפה

• Facebook
• Twitter
• Email

בינואר האחרון נכנסה לתוקף פסיקה חדשה המכונה "חוק הטיפים", ומסדירה מחדש את יחסי העבודה בין המסעדות למלצרים. משמעות החוק היא שהטיפים ייכללו כעת בתלוש המשכורת וינוכו מהם מס הכנסה, ביטוח בריאות, ביטוח לאומי ופנסיה. תלוש המשכורת החדש יכלול ימי חופשה, החזרי נסיעה, דמי הבראה ומחלה ופיצויי פיטורין לפי גובה המשכורת בתלוש. בשורה התחתונה, הטיפים יהיו מעתה של המלצרים, והזכויות הסוציאליות המלאות יהיו באחריות המעסיק.

הצד של המסעדנים

חלק מהמסעדות ומבעלי העסקים חוששים שהפסיקה החדשה תפגע בהכנסות המסעדה. המסעדות בישראל מתמודדות כיום עם מיסוי כבד ונתונות תחת קשיים רבים, אך אין זה אומר שעל המלצרים לשלם את המחיר. למעסיק אסור לקנוס את המלצרים בשום אופן. הוא לא יכול לנכות משכרם אם חסר כסף בקופה, אם נגרם נזק למתקני המסעדה או אם הם היו חולים.

הצד של הצרכנים

מבחינת הצרכנים, דבר לא אמור להשתנות. הטיפים עדיין מגיעים אל המלצרים, רק שבדרך מופרשים מהם סכומים שמנוצלים לטובת זכויות סוציאליות חשובות של המלצרים. אם עד היום, בשוק המלצרות הפרוץ, חששנו שאם לא נשאיר טיפ המלצר עלול לא לקבל שכר, היום אנחנו יכולים להיות רגועים. החוק החדש מבהיר כי זו חובתו של המעסיק לדאוג לפרנסתו של המלצר, ולא חובתם של הסועדים.

הצד של המלצרים

הטיפים יהיו מעתה אך ורק שלכם.מסעדות רבות נוהגות להשתמש בכספי הטיפים להוצאות השוטפות של המסעדה, וכך המלצרים לא מקבלים את הטיפים שהרוויחו בזיעה ובמאמץ. הפסיקה החדשה קובעת כי כספי הטיפים ישמשו אך ורק למשכורות המלצרים, וכי המעסיק יהיה מחויב להוכיח שהשתמש בכספי הטיפים לטובת תשלום לעובדיו ויהיה עליו להנפיק תלושי משכורת מלאים.

מה זה בעצם אומר?כעת הטיפים יהיו חלק משכר המלצרים, אשר יקבלו זכויות סוציאליות מלאות, ששוות בערך ל-30 אחוז מהשכר הכולל.

ואם היה יום חלש במסעדה והטיפים לא מספיקים?על אחריות המעסיק לדאוג שהמלצרים יקבלו את שכר המינימום או את השכר המינימלי שעליו סוכם בחוזה ההעסקה.

שכר המלצרים לא אמור להיפגע.אמנם בעבר מלצרים הרוויחו כסף מזומן בשחור הישר ליד, אך לא זכו לתשלום ביטוח בריאות, ביטוח לאומי והפרשה לפנסיה, או שנאלצו להסדירם באופן עצמאי. בנוסף, על פי הפסיקה החדשה, המלצרים יקבלו שכר על כל שעות העבודה שלהם, ולכן גם שעות הסטנד-ביי ייחשבו לחלק בלתי נפרד מיום העבודה של המלצר.

אז מה המלצרים חושבים על החוק החדש?

למרות ההבטחה, מלצרים רבים חוששים ששכרם בכל זאת ייפגע. אדווה (26) ממלצרת כבר שלוש שנים בבית קפה: "אני חוששת שעכשיו כשהטיפים מהווים את המשכורת עצמה, אנשים ישלמו פחות טיפ. תרבות הטיפים עלולה להשתנות משום שאנשים מרגישים שלא מתפקידם לממן את משכורת המלצרית וכי זו חובת ואחריות המעסיק. עם זאת, החוק דווקא נועד להבטיח זכויות מלאות למלצרים ולדאוג שיקבלו את כל המגיע להם כעובדים שכירים".

אז איך החוק החדש עומד לשנות את עולם המסעדנות? עוד קשה להגיד. כצרכנים, נקווה שלא נראה עליית מחירים בעקבות אחריותם החדשה (והמתבקשת) של המעסיקים לשלם לעובדיהם. מנקודת מבטם של בעלי העסקים, נותר לקוות כי החוק לא ימוטט עסקים שלא יהיו מסוגלים לשלם שכר לעובדיהם, דבר שבאופן משונה לא נדרש מהם עד היום. ומצד המלצרים, שהם לא פעם אנחנו, נותר לנו לקוות שנוכל להמשיך ולממן את שכר הדירה ושכר הלימוד בכבוד, ובנוסף להתחיל לדאוג לזכויותינו הסוציאליות כמו ביטוח פנסיה ובריאות.

וטיפ אחרון לסיום: מלצרים, אל תתנו תחושה רעה למי שהזמין מי ברז או ביקש תוספת קשטופ וחרדל. לקוחות, נסו לא להתרעם על המלצר אם המנה מתעכבת, כמעט תמיד לא מדובר באשמתו. ואחרונים חביבים – מעסיקים, שלמו למי שעובד אצלכם. זה כל כך בסיסי.

• תזה - מגזין הסטודנטים של תל אביב
• מלצרים
• אוניברסיטת תל אביב
• טיפים
• מסעדנות
• מסעדות בתל אביב
• איגוד המלצרים
• מלצרות
• חוק המלצרים
• מלצרים בתל אביב
• ענף המסעדנות

• Facebook
• Twitter
• Email

"מה אתה ממליץ?"

זו שאלה כללית מדי. ניתן לבקש מן המלצר או מהמלצרית לברור בין שתיים או שלוש מנות, או להתייעץ בנוגע לשילוב המנות במסגרת ארוחה שלמה.

>> למה סלט במסעדה עולה 65 ש"ח? המסעדנים עונים

אל תעזרו למלצרים

לפנות את הצלחות, ואל תשימו את הצלחות זו על זו. אתם לא בארוחה אצל חמותכם, וכל התערבות מצדכם תפריע לשיקולים לוגיסטיים ראשונים במעלה.

אל תבקשו מהמלצר

או מהמלצרית סיגריה. הם אמורים לשנורר מכם.

אל תשאירו אגורות.

כן, זה עדיין קורה. וזה משפיל יותר מאי פעם.

• מלצרים
• עירוני