>> יעל כהן היא המתופפת המיתולוגית של להקת המכשפות, ובמופע החדש "המכשפה השלישית" היא עוברת למרכז הבמה ומספרת את סיפורה האישי שעדיין לא נחשף, ובו גילויים מפתיעים על ההצלחה מטאורית, התמודדויות קשות, חברות אמיצה וסוף טראגי. את אגדת הרוק הזו היא באומץ כשהיא מספרת על מערכת היחסים, ההתנהלות והחברות האמיצה שהייתה בין שלוש הנשים הצעירות. הערב המהפנט מלווה בשירים של להקת המכשפות בביצועים המקוריים, כשיעל חוזרת אל התופים ומצטרפת למיקה גן מור על בס ולאורי צוק על גיטרה חשמלית, עם קולה של ענבל פרלמוטר ז"ל בכל השירים. המופע מלווה בוידאו ארט הכולל קטעי וידאו, צילומים נדירים אנימציות מרהיבות והוא מרתק, נוגע ללב, מחדש ומרגש.פרטים וכרטיסים אחרונים כאן.

1. ארקפה קניון רמת אביב

במקום הראשון ברשימת המקומות האהובים עליי ביותר בעיר, נמצא כמובן סניף ארקפה בקניון רמת אביב. בכל יום בסביבות אחת עשרה וחצי אני לוקחת כוס קפה גרניטה לדרך, זאת הגרניטה הכי מושלמת מבחינתי מכל הסניפים (וטעמתי את כולם). אם יש לי באותו יום פגישה, אני קובעת אותה שם.
ברודצקי 43 תל אביב (רמת אביב)

ארקפה רמת אביב (צילום: יחסי ציבור)

2. מרפאה וטרינרית דנית כורם

מבחינתי זה כמו להיכנס לקליניקה של מלאך. האהבה שלה לבעליי חיים היא עצומה והטיפול שלה נובע מנתינה אין סופית לבעלי החיים. היחס שלה לחיות הוא מאוד אישי, והיא משלבת את הידע הנרחב שיש לה עם האהבה לבעלי החיים.
מלצ'ט 30 תל אביב

3. Zoo

חנות חיות במרכז שוסטר. אני קונה שם אוכל, דברים יפים וצעצועים לבעלי החיים שלי. כשאני נכנסת לשם אני מקבלת יחס משפחתי וזה הופך את כל חוויית הקנייה למסיבה.
אבא אחימאיר 21 תל אביב (רמת אביב)

4. אדוש סטודיו

אולפן ההקלטות של אדוש. אצלו אנחנו עושים את החזרות למופע המכשפה השלישית. האולפן עם המרפסת הוא כבר בית שני שלי, ואדוש הוא גם ככה איש קרוב מאוד, הייתה תקופה שיפעת נץ ואני ניגנו איתו בהרכב אלמנה שחורה.
התנופה 4 תל אביב

5. גומבה

המסעדה האהובה עלי, שאני גם ממליצה עליה בחום, היא גומבה. זו מסעדה איטלקית ואנחנו מגיעים לשם ממש בכל הזדמנות. במשפחה שלנו גומבה היא קונצנזוס. המנה האהובה עליי היא פסטה מלנזאנה, עם חצילים, בזיליקום, פלפל קלוי, רוטב פומודורו וזיתי קלמטה.
יגאל אלון 94 תל אביב

>> אווירת חו"ל מושלמת ורגעי קסם ביפו העתיקה // העיר של אבי יגיל
>> לונדון בלב ת"א וספסל אקראי להשראה // העיר של יובל אברמוביץ'

המקום הכי לא אהוב בעיר:

דרום העיר. אני מפחדת להסתובב שם לבד בלילה. יש שם הרבה נרקומנים וזונות. כבר קרה לי שירדתי במדרגות ומולי ראיתי נרקומן מזריק לעצמו לזרוע. לא נעים.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
ההופעה האחרונה של קורין אלאל בברבי פתחה לי את הלב, וגם קרעה לי את הלב.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
קראתי את הספר חטוף של אלי שרעבי. בספר הוא מתאר את החיים שלו כשהיה חטוף בעזה במשך 491 ימים. אחרי שקראתי את הספר אני מבינה עוד יותר שצריך להוציא משם את כולם, עכשיו!

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
התנדבתי ועזרתי לכלבים שהלכו לאיבוד או איבדו את הבעלים שלהם בעוטף עזה, וגם לכלבים מוזנחים מעזה. שיקמתי אותם ודאגתי להם לבתים אוהבים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
לנו, לעורף החזק, כי גם אנחנו תומכי לחימה.

מה יהיה?
יהיה טוב. אחרי המקום הנמוך ביותר חייבת להיות עליה. בגלל שאני בן אדם מאמין, אני יודעת שבסוף הדברים יסתדרו.

• העיר שלי
• המכשפות
• קניון רמת אביב
• ארקפה
• ציוד לחיות מחמד
• מסעדות איטלקיות
• קורין אלאל

אם מתעלמים מטרנדים חולפים ומשלל הגרסאות למטבח ישראלי, למטבח האיטלקי יש את הנוכחות היציבה והקבועה ביותר בעיר. דוגמאות לא חסר, והן מופיעות לרוחב כל סקאלת הסגנונות והמחירים: מגווידו הזולה והטובה (לפופ אפ סנדוויצ'יםכבר הזמנתם מקום?) ועד אמורה מיו הוותיקה וקוצ'ינה הס 4 הקלאסית. תת ענף בתרבות הקולינרית העשירה הזאת מתייחס לברים, וגם כאן אנחנו לא מפגרים מאחור, ועוד לא אמרנו כלום על הפיצות, הארנצ'יני ושאר אוכל הרחוב הנפלא כשלעצמו. לפרדיסו בר יש את כל הנתונים להעפיל בקלילות לראש הרשימה: לוקיישן איקוני על חורבות השפגאט, קבוצת יזמים מנוסים בסצנת הלילה והקולינריה בעיר ושפית אחת, דנה לי ברמן, שמחברת את הקצוות למה שמסתמן כעוד מתמודד רציני על תואר המקום הכי חם בנחלת בנימין.

>> שגרירים של הצלחת: 14 השפים הישראלים הכי מצליחים בחו"ל
>> בר חדש של התאילנדית בהר סיני, אפריטיבו בשקיעה, ועוד חדשות

עוד לפני שמדברים על בר האוכל האיטלקי החדש, ראוי להזכיר את הרזומה העשיר של ברמן, שעבדה בחדר אוכל של עומר מילר, השתתפה בהקמה של טאיזו ושימשה סו שף של דיוויד פרנקל בפרונטו. היו לה גם אפיזודות קצרות בכתית, דה באן ומשייה עד שהגיע טלפון מעינב אזגורי, אז שף קבוצת דא דא ודא, בהצעה למשרת שף בפועל בבר א וין. כששוחחנו איתה לפני שבע שנים, לקראת טקס פרסי האוכל של טיים אאוט שבו הייתה מועמדת בקטגוריית השף המבטיח (וזכתה), סיפרה ברמן שהיא חולמת על מסעדה משלה, שבה תוכל לבשל "אוכל אמיתי, בלי פינצטות ושטויות".

באפריל 2023 החלום מתגשם והיא פותחת את "גן השקמים". המבקר שלנו מתרשם מההתחלה הנהדרת ומסייג ש"עדיין פה ושם מקומות שצריך לשייף", אך בחלוף שמונה חודשים בלבד המקום נסגר. עכשיו ברמן חשה שזה הזמן הנכון לחזור לסיבוב נוסף ולהוכיח שהמטבח האיטלקי עוד לא אמר את המילה האחרונה. הבחירה באיטליה כז'אנר מוביל ובברמן עצמה הם הדברים היחידים שמשותפים לבר פרדיסו ולגן השקמים.

ברמן מגדירה את התפריט כ"מגרש משחקים של אוכל איטלקי" ומספרת איך בכלום זמן כתבה מתכונים לטרטר בקר על טוסט טלג'יו וזביונה חרדל (68 ש"ח) ופנצנלה רומאנה (52 ש"ח), פסטה קרבונרה (74 ש"ח) וארנצ'יני א לה וודקה (46 ש"ח). רביולי במילוי גבינות מלוחות עם תבשיל עלי לפת בחמאה (72 ש"ח ל-7 יחידות) מתוך רשימת הספיישלים וקינוח פנקוטה רוויון עם גרניטת לימון ואגוזים מקורמלים (43 ש"ח) יכולים להרכיב יחד ארוחה איטלקית מקורית וקלילה, שמתלבשת היטב על ליל בילוי בעיר.

לצד המנות החדשות מופיעים כמה היילייטים מהעבר כגון ויטלו טונטו (66 ש"ח), טירמיסו נהדר (48 ש"ח) ותמנון בזיגוג הדרים (78 ש"ח) – גרסה שונה מעט למנה האהובה מגן השקמים. "הרכבת התפריט הייתה לי טבעית ואינסטינקטיבית. כשהבנתי איך הפרויקט הולך להיראות כתבתי בחמש דקות תפריט מלא מאל"ף ועד תי"ו, עוד לפני שהכרתי את השותפים עשיתי להם טעימות. זה פשוט יצא ממני – קונספט מאוד ברור שאני מתחברת אליו ומבינה אותו, לא מוגבל מדי אבל מצד שני הגבולות שלו מאוד ברורים. זו אינה מסעדת שף שבה אני מביאה את עצמי ואת הדרך שלי אל הצלחת".

הדרינקים, העיצוב והאווירה, שיצרו חלק נכבד מחוויית הבילוי בגן השקמים, קיימים בבר פרדיסו במנות גדושות. הטריבונות שמזוהות כל כך עם השפגאט נותרו, ואליהן נוספו גג רעפים חשוף ותקרה גבוהה שמחברים בין ישן וחדש. איש האלכוהול זיו אדלשטיין (דה פקטו) יצר תפריט ובו סוגי נגרוני, שפריצים, מרטיני וקוקטיילים שחלקם נאמנים למקור וחלקם מציעים פרשנות עדכנית לקלאסיקות. מכיוון שהמקום מכוון לא רק לערב, בהמשך יושקו אפריטיבו (17:00-19:00) ובראנץ' שבת שאולי יזלוג גם לשישי. בקצה השני של היממה, המטבח פתוח עד חצות כדי לתת מענה לתרבות הלייט נייט שאולי מתחילה לחזור לעצמה.

משיחות עם הצוות ומהתור שמשתרך לפני עמדת המארחת נראה שבר פרדיסו צועד בדרך הנכונה להצלחה. במקביל, ברמן כבר מתכננת את הצעד הבא – מסעדת שף בקיבוץ מעלה החמישה שבו היא מתגוררת. "זהו פרויקט חיי והוא ייקח קצת זמן, אבל אלה חייו של מסעדן", היא פוסקת ומוסיפה שהיא סולדת מהדרמה שסביב שאלת המסוגלות של נשים להוביל מסעדה במשרה מלאה. "שף זו עבודה לכל החיים אבל אפשר לפתוח גם ללא טרפת. מרגע שנכנסתי לפרויקט אני רואה את הבת שלי הרבה פחות ולא אוספת אותה מהגן, אבל זאת תקופה והיא תעבור. אני לוקחת מאה אחוז מהאחריות על כל מה שקורה במסעדה, לא רק בתחום האוכל, אך בר פרדיסו לא הולך להיות מרכז חיי. אני עושה מה שאני יכולה, ולא יותר".
נחלת בנימין 43, שני-שבת מ-18:00,להזמנות

• אוכלים שותים
• דנה לי ברמן
• מסעדות איטלקיות
• בר פרדיסו

"הקוואטלי כבר לא איתנו", פוקד השף הקפריזי דורי באחד מפרקי העונה השנייה של "הטבח", ונפרד ממנת הפסטה. "הוא משעמם", מוסיף השף על המנה שמסמלת בעיניו בינוניות, ומחליף אותה באויסטרים וברוסקטת מוח. רק לחץ מצד השותפה מיה (דנה פרידר) והקולגה מושיקו גמליאלי (בתפקיד עצמו) גורמים לו להבין שיש מקום למיינסטרים. קפיצה קטנה בזמן, והנה המטבח האיטלקי זוכה לעוד תור זהב, בפעם המי יודע כמה.

>>המרקים האסייתיים הכי טובים בתל אביב, למקרה ובא לכם לירוק אש

פיצה, פסטה וטירמיסו שוב נמצאים על השולחן, קונספטואלית ופיזית, ולמעשה רוב המסעדות שנפתחו בעיר בששת החודשים האחרונים שייכות בדרך כזו או אחרת לז'אנר האיטלקי – גווידו, Mi Va, גליאנו, אנטיליה, LAVA של הפסטה נאצי, פיפטי אנד וואן ופוזיטנו, וסליחה אם שכחנו מישהו. ההייפ מגיע עד לאוכל רחוב, משלל פיצריות חדשות (פיצה 4 דה פיפל, פיצהפיצהפיצה של הכולי עלמא, שניט פיצה, ונוס) עד הדוכן פניני, הלא היא גרסה האיטלקייה לסנדוויץ'.

"אוכל איטלקי הוא אוכל מנחם", מנסח שף איתי בידרמן (קפה איטליה) את האקסיומה. "במיוחד היום, אנשים מחפשים משפחתיות, אוכל נגיש ולא יומרני בגובה העיניים". המסעדה אותה הוא מוביל מזוהה עם המטבח האיטלקי כבר 16 שנים, נצח במונחי מסעדנות ישראלית. יש בה אווירה תוססת ואת כל החשודים המיידיים (פרט למפות משובצות), ובידרמן מגלה שבתקופה האחרונה נרשמת עלייה מהותית במספר הלקוחות. בנוסף לניחומים שהמטבח האיטלקי מציע הוא מונה את סעיף התמחור כגורם משיכה משמעותי כי "לקוחות מחפשים מקומות שבהם שהכיס לא נפגע יותר מדי".

בכך יוצא המרצע מהשק, ומסביר את הסיבה שבגינה תצטרכו להיכנס לרשימות המתנה של שבועות בחלק מהאיטלקיות החדשות: בגווידו ו-Mi Va תשלמו עבור צלחת פסטה כ-55 ש"ח, בממוצע. תוסיפו כוס יין וסגרתם ארוחה בפחות ממאה ש"ח. ממש פחות.

במסעדות מיד ריינג' (קפה איטליה, קלבריה, מגזינו) יגבו מכם כ-75 ש"ח עבור מנת פסטה, ובמסעדות יוקרה הסכום כבר יכול לחצות את המאייה. למשל, טורטליני זנב שור בטוטו ב-110 ש"ח (כי על מיתוס משלמים, ובחפץ לב). כמובן שצריך לקחת בחשבון את איכות הפסטה – תעשייתית מול עבודת יד, וחומרי גלם יקרים כמו בשר ופירות ים. בהקשר זה נזכיר את לה רפובליקה רונימוטי וגן השקמים, שנסגרו בעקבות המלחמה – שתיהן בקטגוריה הגבוהה של המסעדות, אם לא בהגדרה, אז לפחות במחיר.

"כל ארבע-חמש שנים שואלים אותי את השאלה הזו, על חזרת האוכל האיטלקי", צוחק שף מנה שטרום. "אם לפני חמש שנים זו הייתה התעוררות הפיצה, עכשיו זו התעוררות הפסטה". כבר שנים רבות ששטרום מתמחה במטבח של ארץ המגף ומוביל טיולים קולינריים. כיועץ מקצועי למסעדות ולפיצריות (שלחמך החדשהבין היתר) הוא מברך על ההתאמה לחיך המקומי ("בישראל תמיד מערבבים, נותנים גוון ים תיכוני־ישראלי") ומתרשם מהרצינות שבה מסעדנים ושפים ניגשים לנושא. "יש בארץ מקומות עם אוכל ברמה מטורפת שמביאים את החוויה בשלמותה, לדוגמה המסעדות של בנצי ארבל".

אלא שמבלי משים, שטרום נוקב דווקא בשמו של מי שמתנגד נחרצות לחפיפניקיות הישראלית. "אלו מסעדות גנריות. ג'פניקה של האוכל האיטלקי", מחווה ארבל דעה על המסעדות מהדור החדש. "לי זה מצוין כשנפתחים מקומות איטלקיים חדשים. ככל שהשוק גדל אני גדל פי כמה. אבל אני מהמר שהם לא יחזיקו שנה. הלוקיישן נכון והתמחור נכון ויש הייפ ומקסימום הולכים פעם אחת, אבל אנשים מחפשים את האותנטי".

לשאלה מה כבר יכול להיות לא אותנטי בפסטה ברוטב עגבניות משיב ארבל שיש מנות שמוגשות בכל איטליה, אך לכל מחוז מטבח מובחן משלו. ומסעדה איטלקיה אותנטית צריכה להתמקד בהבדלים הקטנים. לכן אם אהבתם את הפסטה בלימון בכפרה מיו (מטבח רומאי) לא תמצאו אותה בקלבריה ("מרומא ודרומה"), אפילו ששתי המסעדות נמצאות באותו רחוב.

גם את הקוצ'ינה קריאטיבה ("מטבח יצירתי") אין לפגוש בארץ. "המטבח האיטלקי באיטליה מתפתח אבל תיירים לא מחפשים אותו, כמו שתיירים בארץ אוכלים חומוס ופלאפל". בביקורו האחרון ברומא נתקל ארבל בדוכן סופלי – לא פיצה, לא פסטה, רק גרסאות לכדור המטוגן, "וזה להיט". רוב המסעדות האיטלקיות בארץ נשענות על תפריט דומה – אכלתם באחת, אכלתם בכולן כמעט. באיטליה מתקיימת חלוקה ברורה בין הצפון לדרום ולמחוזות השונים. אין דין הקוצ'ינה פוברה ("מטבח העניים") הדרומי כדין ריזוטו מילנזה קטיפתי.

בנוסף, אסור לשכוח שבאיטליה פסטה נחשבת מנת ביניים. לכן הציפייה לקבל צלחת עולה על גדותיה פחות ריאלית שם, כי צריך להשאיר מקום לסקונדי – מנות עיקריות מדגים ובשר (את התוספת מזמינים בנפרד וזו הוכחה שלא כל נוהג צריך לאמץ). "נקווה שבפעם הבאה כשנדבר, בעוד ארבע־חמש שנים, זו תהיה תקופת הדגים והבשר", מסכם שטרום. "אנשים לא מבינים שבאיטליה אוכלים לא רק פיצה ופסטה".

• אוכלים שותים
• אוכל איטלקי
• איטלקי מקומי
• בנצי ארבל
• מטבח איטלקי
• מסעדות איטלקיות

בניין וייס, בניין לשימור שממוקם בפינת הרחובות הרצל ואחד העם, הלוא הוא הבניין היפה ביותר ברחוב הרצל (אם כי התחרות מול הרצל 12 לא פשוטה), לא נותר מיותם זמן רב: פוזיטנו, על שמה של העיירה היפהפיה מרצועת החוף של אמלפי, התמקמה בלוקיישן הקסום שהיה נטוש מאז סגירתה בטרם עת של מסעדת וייס בניצוחם של שף גיל דהאן ושף קונדיטור מיכל גולדברגר. כן, היא איטלקית. וכן, היא כשרה. האם לשם נושבות הרוחות בתל אביב? לאו דווקא, אבל הלוקיישן ממוקם בין שני בניינים גבוהים, מה שאומר שבהחלט יש שם רוחות נושבות, וזה בערך המקום היחיד בעיר בו תוכלו לשבת בחוץ ולחוש במשבי אוויר אמיתיים. לא בריזה מעפנה, אלא רוח אמיתית כמו שיש בארצות רחוקות.

ואם כבר ברוח עסקינן, הרוח החדשה במקום היא תפריט פיין דיינינג בנוסח מטבח דרום איטליה, והאוכל לא רק כשר אלא גם חלבי. לדברי דניאל אש, מנהל המסעדה, מדובר בעניין חריג בנוף התל אביבי, משום שהמסעדות הכשרות ברובן בשריות. בפוזיטנו מציעים תפריט עשיר ומגוון, הכולל גם ארוחות עסקיות משתלמות (במחירים95-79 ש"ח), כיאה לספוט שקורץ למשרדים ומקומות עבודה רבים באזור.

העיצוב שהיה בוייס נותר די דומה, מה שנקרא אותה אדרת בשינוי הגברת. מפות לבנות מעומלנות, בר מחופה עץ שמגיש קוקטיילים צוננים ויינות מהארץ ומהעולם ואווירה מהודקת ואלגנטית.ומה בתפריט? אז ככה:בגזרת הראשונות תמצאו כמובן פוקאצ'ה טובה ופריכה עם מטבלים (29 ש"ח), קרפצ׳יו עגבניות קונפי עם גבינת המאירי (מנת קיץ נהדרת ואידיאלית,52 ש״ח), ארנצ׳יני עם קרם דלעת שלטעמנו חסר בו מעט מלח (59 ש"ח), וגם דגים נאים בתצורת קרפצ׳יו או טרטר (79-77 ש״ח), כל זאת לצד קלאסיקות סלטיות מתבקשות כמו קפרזה, פנצנלה ובוראטה (72-67 ש"ח).

כמו שאפשר לצפות, בפוזיטנו לא מדלגים על פיצות ופסטה שנעשות כמובן במקום בעבודת יד והן טריות ומנחמות.אם תרצו פיצה, תוכלו לבחור במרגריטה קלאסית, או בבשמל ברי, פוטנסקה עם טונה, זיתים וצלפים וגם בפיצת ארבע גבינות. אנחנו אוהבים ארבע גבינות. מחירי הפיצות נעים בין86-69ש״ח והן מתאימות לחלוקה בשניים או ליחיד רעב.לא שכחנו את הפסטות: קאצ'ו-א-פפה כמו ברומא עם תועפות פלפל שחור (78 ש״ח), לינגוויני קונפי ארטישוק ירושלמי (81 ש״ח) עם זיתי קלמטה, שום, עגבניות, אפונה וצ׳ילי – פסטה מפתיעה בניחוח מקומי, ויש גם ניוקי בחמאת מרווה עם כרישה ובוטרגה, שטעמיו משתלבים היטב זה בזה (80 ש״ח).

והנה הגענו לשלב הקינוחים, שזה המקום להודות לאל על החלביות של המקום כי לאף אחד לא מגיע לאכול טירמיסו פרווה. אז יש כמובן טירמיסו לפי הספר (52 ש״ח), מוס שוקולד וקרמל מלוח שקשה לטעות איתו (49 ש״ח), טרטר פירות אקזוטיים רענן שמוגש עם סורבה מנגו (49 ש״ח) וקרם ברולה (49 ש״ח) שעשה עלייה מצרפת. אגב, רבים מהלקוחות במקום בזמן שביקרנו היו צרפתים. הופה הופה, סחורה מאירופה. נחזור להתחלה ונמליץ לשבת בטרסה שבחוץ, לאכול קצת פסטה, ללגום אפרול שפריץ ולעוף ברוח.

>> "פוזיטנו", הרצל 2, א'-ה', עסקיות החל מהשעה 12:00 ועד 16:00. מ-18:00 ועד חצות סרוויס ערב. סגור בשישי ובשבת

• אוכלים שותים
• חדשות האוכל
• מסעדות איטלקיות
• אוכל איטלקי
• מסעדות כשרות בתל אביב

ספק אם יש בעיר לוקשיין מוצלח יותר מאשר זה של "גן השקמים". מצד אחד, כיכר הבימה, כלומר המרכז של המרכז של המרכז. מצד שני, בצד. לא בתוך הבלאגן של הספק-כיכר-ספק-מחזיר-האור-הגדול-בעולם, אלא מאחור בשדרות תרס"ט, בין הבימה לבין ביתן הלנה רובינשטיין (זה שמישהו שילם כסף כדי שיקראו לזה על שמו, זה נחמד, אבל אנחנו עקרונית נגד הורדת נשים מהמרחב הציבורי).

הגן, הוא כמובן, גן יעקב. מבחינה אורבנית מדובר בסוג של נס. פינה שקטה ופסטורלית בתוך אחד האזורים כי עמוסים בעיר. גן כל כך סודי, עד שלפעמים נדמה שהוא קצת מבוזבז. והנה פתאום הוא מקבל חיים חדשים, ונראה שכאילו תמיד היה כאן, מחכה לרגע הזה, שחצר אחורית של מסעדה תשתלב לתוכו. הרעש היחיד שאתה שומע כאן זה הבאזז סביב המקום. כן, בואו נוריד את זה מהשולחן (כי צריך מקום לאוכל): יש דיבור חזק מסביב ל"גן השקמים", גם בגלל הלוקיישן אבל גם כי דנה לי ברמן. כשמישהי שהייתה השם מאחורי בר א וין, עבדה בפרונטו ובטאיזו, זכתה בתואר "השפית המבטיחה" של טיים אאוט 2018 ועכשיו פותחת מקום חדש משלה עם נגיעות איטלקיות – נהיה דיבור. הפוטנציאל ברור, וכולם באים לראות אם הוא מתממש.

>> 51 דרכים לעזוב מסעדה: זאת אחת הפסטות הטובות בעיר. לא נחזור
>> אורגזמה קולינרית: מסעדה שהיא רצף בלתי נגמר של ביסים מענגים

בפועל, "גן השקמים" היא למעשה שלושה (וחצי) אזורים נפרדים ושונים לגמרי. יש את השולחנות על רחוב תרס"ט באווירת ביסטרו, את בר היין עם המטבח הפתוח בפנים, את קפה הגן הפסטורלי מאחור ויש את המדרגות הרחבות של הגן, שהפכו לגרסה המזרח תיכונית של טאפאס בר ספרדי. כאן לא עומדים בחוץ עם החברים, כמו במדריד, אלא יושבים איתם על כריות, ומזמינים באפליקציה לנקודת איסוף. אישית, לי זה נראה כמו עינוי סיני מוגזם, אבל אלו שישבו שם נראו א. צעירים ב. לא מאוד סובלים.

התחלנו עם סלסלת לחם מוצלחת במחיר שערורייתי. תראו, לכולנו ברור מה קורה כאן והמחירים בכל מקום שוברים שיאים, אבל תסלחו לי, 26 שקלים לשלוש פרוסות לחם ו"חמאה מוקצפת" זה לשבור שיאים חדשים של הגזמה. מצד שני, זה תרם מאוד לסלט העגבניות הירוקות. ולא שהוא היה צריך את העזרה, כי מדובר במנה מעולה שמזכירה שהאובססיה הישראלית לעגבניות אדומות קצת מוגזמת לפעמים. איך יכול להיות שבכל התחומים אנחנו העם הכי חסר סבלנות בעולם, זה שמתחיל לצפור לך אם לא זינקת מיד כשהתחלף הרמזור, אבל בעגבניות אנחנו לוקחים את הזמן? זה חבל, כי כשעושים אותן טוב, כמו כאן, עגבניות ירוקות עובדות נהדר והשילוב בין פרוסות העגבנייה לפיסטוקים עובד. חמיצות העגבניה, האוממי של הגבינה והפיסטוק, בטח על לחם טוב, זה ביס מלא בתענוג.

הניוקי פריטי הייתה עוד מנה עדינה ומוצלחת. רק שיהיה ברור, אין קשר לניוקי של הפסטה, אלו ריבועי בצק שמרים מטוגנים שהתנפחו והם מוגשים כשלצידם נקניק מורטדלה מעולה – עוד משהו שקשה עד בלתי אפשרי למצוא כאן – ועם סטרצ'יטלה, כלומר המילוי של הבוראטה. התוצאה היא מנת טאפאס (או צ'יקטי, אם אתם מתעקשים) עדינה וכיפית, שהיא בדיוק מה שהיית מצפה לקבל במקום שעצרת בו בדרך חזרה מהעבודה. פשוט תענוג.

מכאן המשכנו לברוסקטה דג כבוש ולא הסתכלנו אחורה. הברוסקטה עשויה בדיוק מושלם, מקלוני הסלרי והתפוח הירוק נותנים קראנץ' רענן, הדג, שעובר תהליך כבישה ואז צלייה עשוי נהדר, וקצת חזרת מלמטה נותנת לכל האירוע קיק ישר לענן. הנה עוד מנה שלגמרי מטיסה אותך לאירופה (ומתומחרת בהתאם). אבל זה לא חשוב עכשיו כי הגיע התמנון.

אם אתם מחפשים סיבה אחת לבוא ל"גן השקמים" – זאת המנה. זרוע אחת בגלייז הדרים, צרובה על האש עד לשלב שבו יש עליה כתמים שחורים של קרמול אדיר, ומדובר באחד הביסים הכי מוצלחים שאפשר לקבל. ומה שהכי מדהים הוא שאם אתה מתחיל לאכל מהצד הבשרני, העסיסי והמעולה, ככל שאתה מתקדם לקראת הקצה, פתאום המרקם והצריבה הופכים אפילו לטובים יותר.

פלאן הפרמזן היה מנה טובה עם תקלת ביצוע קלה. הפלאן עצמו היה מצויין. הוא היה עדין ונמס על הלשון כשהוא משאיר מאחור שובל של עונג. ריבת הענבים הייתה הניגוד המתוק שהקפיץ אותו דרגה אחת למעלה. הבעיה היחידה הייתה הקרקר שהוגש איתו וסבל ממרקם בעייתי שפגע בחוויה.

מנת הפסטה היתה לחלוטין מסיפור אחר. אבל למה לדבר באוויר. "טיירין פסטה חלמונים אליו אוליו צ'ימה דה ראפה שום, צ'ילי, ריקוטה הום מייד ופירורי לחם מתובלים". ככה זה מופיע בתפריט. וכמה שזה נשמע עמוס, זה אפילו עוד יותר מבולגן במציאות. וזה חבל, כי הפסטה עצמה מוצלחת אבל יש בצלחת כל הרבה יותר מדי שהכל הולך לאיבוד. חוץ מהמלח. אותו דווקא מרגישים.

שניצל שקדי העגל היה מנה פשוטה בהרבה ומוצלחת בהתאם. שקדי עגל הם כידוע אירוע חמקמק, וכשאתה מטגן אותם בציפוי מאוד קשה להקפיד על מידת העשייה המושלמת. כאן, השקדים, בתצורת נאגטס, היו עשויים באופן מוצלח, ולמרות שגם כאן אפשר אולי היה להוריד את כמות המלח זה לגמרי ביס סבבה. האם היו רגעים שבו המחסור בצלייה הורגש? בהחלט, אבל הפיצוי הגיע בצורת סלסה חמאה חומה, ועוד יותר מזה עם משהו שהדרך הכי טובה לתאר אותו יהיה סלט טאבולה מבוסס על בייקון, פטרוזיליה וצלפים.

>> מדריך התיירים הגדול בעולם טוען שזו המסעדה מס' 1 בתל אביב. הוא טועה
>> יש פה כל מה שהיינו מצפים לו ממסעדה שכונתית טובה. רק עם סושי

שני הקינוחים שהזמנו היו סיום בטעם טוב במיוחד. הפנקוטה לימון הייתה עדינה ונעימה, והצליחה לתת טעם לימוני לא מוגזם שנשאר על הלשון. האגוזים המסוכרים מלמעלה, גם עובדים טוב מבחינת מרקם וגם עוזרים לשבור את החמיצות עם מכות של מתוק. הגרניטה פיסטוק הייתה, לפחות מבחינה מרקמית, ההפך המוחלט מהפנקוטה. זאת מנה גסה, במובן הכי כייפי של המילה, עם מרקמים קשוחים, טעמים חזקים וטמפרטורה מושלמת, כזאת שעושה לך באזז נעים בראש, אבל עוצרת שניה לפני שה-Ice cream headache מגיע עם פטיש 5 קילו.

"גן השקמים" הוא לא מסעדה קלאסית, אבל הוא מקום עם התחלה נהדרת. הוא נעים, הוא אחר, והאוכל בו מאוד טעים. כמו שאפשר לצפות, יש עדיין פה ושם מקומות שצריך לשייף. צוות שירות שצריך ללמוד, מנות שצריכות לעבור מחשבה מחדש. אבל גם כשיש חריקות פה ושם אי אפשר לפספס את הפוטנציאל. די בטוח שזה לא המקום לשבת בו לאכול ארוחת ערב של שלוש מנות, אבל כמקום שאפשר לקפוץ אליו, לשתות יין ולאכול משהו טוב באווירה נעימה? וואלאק, תשאירו לי מקום פנוי על המדרגות (ומשככי כאבים).

3.5 כוכבים. 4 אם אתם באזור. 4.5 תמנונים
>> גן השקמים, תרס"ט 4, ראשון-שבת 18:00-23:30 (שעות פתיחה בהרצה), ישיבה על בסיס מקום פנוי

לחמים 26
עגבניות ירוקות 52
ניוקי פריטי 48
דג כבוש צלוי 65
פלאן פרמזן 57
קריספי תמנון 86
טיירין צ'ימה דה ראפה 76
שניצל שקד עגל 118
פנקוטה לימון 38
גרניטה פיסטוק 32

• ביקורת מסעדות
• גן השקמים
• דנה לי ברמן
• אוכל איטלקי
• מסעדות איטלקיות
• אוכלים שותים