עוד שבוע סוער עבר על סצנת האוכל של תל אביב-יפו, עםשוק איכרים חדשועם מקומות חדשיםבלוקיישנים מפתיעים, ורק דבר אחד נותר בלתי סוער בעליל: מזג האוויר. יש לקוות שמתקפת הראמנים החדשה המסתמנת השבוע תגרום לחורף להגיע, אבל גם בלעדיו יש לנו השבוע לא מעט חדשות טובות בתחום אוכל הרחוב ובקטגוריית ארוחות השפים. ואיפה עוד תקבלו חדשות טובות עכשיו? בשום מקום. בדיוק.

>> לאכול בגדול: מסעדות הקז'ואל דיינינג הכי מומלצות בתל אביב
>> הכי פיין שיש: מסעדות הפיין דיינינג הכי מומלצות בתל אביב

סמאש היט // פנדה X הסמטה בעזריאלי

זוכרים שסיפרנו עלהסמטה by Chef Panda, ההרפתקה החדשה של פנדה והמבורגריית הסמטה ממטולה? בקושי שבוע חלף מאז פתיחת הסניף במרכז שוסטר והנה האיש והאימפריה נועץ עוד לוקיישן בעיר, והפעם ב-D.N.A, מתחם הפוד טראקס בעזריאלי. בתפריט תמצאו את כל החשודים המיידיים – סמאשבורגר עסיסי, צ'יפס אמיתי ברוטב גבינת צ'דר נמתחת, נאגטס מעוף לולו וקריספי צ'יקן, והכל מוגזם וצבעוני ועסיסי וטעים אש. עדיף לגשת אחרי השופינג אחרת לאף בגד שתמדדו אין סיכוי.
DNA-TLV, מנחם בגין 132 (מרכז עזריאלי), קומת כניסה, ראשון-חמישי 17:00-12:00 (שעות פתיחה בהרצה, בהמשך יפעל הטראק עד הלילה)

קריספי סיני // אהרוני'ס

מטבח סיני, חמוץ־מתוק ואהרוני הולכים יחד עוד מהאייטיז וממשיכים לדהור קדימה. השף עם הצמה מוסיף כעת לתפריט של אהרוני'ס קריספי צ'יקן חמוץ מתוק – מנה שבה הוא מציג את הפרשנות שלו לז'אנר, עם איזון טעמים מדויק, בנייה הדרגתית של חריפות וניגוד מושלם בין עוף עסיסי לציפוי זהוב קראנצ'י. רשמית המנה כוללת עוף פריך מצופה עם איולי מיסו עדין, רוטב חמוץ מתוק, חמוצי הבית ועשבי תיבול, שכולם עטופים בלחמניית מחמצת תפוחי אדמה שמחזיקה מעמד היטב גם במשלוח (בדקנו). ומכיוון שמדובר בטריט לזמן מוגבל כדאי לשים תזכורת לפעם הבאה שהרעב מתעורר, כי את הביס הזה אתם לא רוצים לפספס. 62 ש"ח (82 לארוחה כולל תוספת ושתייה).
קלמן מגן 3 (שרונה מרקט) // ביג פאשן גלילות תל אביב

זמן הבויאבס // רושפלד X שה ויוי

אם עוד לא נרשמתם לארוחות ששף יונתן רושפלד עורך בבית הספר דנון,תוכלו לתפוס אותו במתכונת חורפית קלילה בשה ויוי, מסעדת הדגים המצוינת בדיזנגוף. יחד עם שף המסעדה אסף גבאי יצר רושפלד תפריט שיוגש למשך יומיים בלבד, וכולל כמה מנות דגל ומנות על קו התפר בין המטבח הצרפתי הקלאסי לקולינריה התל אביבית. חוץ מהבויאבס האיקוני תוכלו למצוא בתפריט פטריות ופול ירוק מתחילת העונה במרווה ויין לבן (62 ש"ח), "אויסטר השטן" במים סינים לוהטים מחריפות (32 ש"ח), סביצה דג ים עם חלפיניו וכוסברה (73 ש"ח) וסטייק סינטה ברוטב פלפל ופירה תפוחי ראטה (158 ש"ח). גזרת המתוקים מציעה עוגת ריקוטה חמה עם חבושים ביין לבן וגם טארט תפוחי פינק ליידי (48 ש"ח כל אחד), שחותמים עוד ערב לפנתיאון.
דיזינגוף 166, שני-שלישי (10-11.11),להזמנות

זמן הראמן 1 // פיפי'ז באטלס

למרות מזג האוויר החמים בינתיים, לפי לוח השנה החורף כבר לגמרי כאן. השפית יפעת תבואה (פיפי'ז) מוציאה את הראמן מהאיפסון ומגיעה לשתף פעולה עם השכנים באטלס בר. בכל יום שני ושלישי עד להודעה חדשה היא תכין בבר השכונתי החמוד בשפירא ראמנים פריסטייל, למשל קריספי פורק וצ'אשו חזיר (96 ש"ח) וראמן תירס עם שניצל תירס וגבינות (92 ש"ח), וגם ספרינג רול ממולא באגרול תאילנדי עם בוטנים ועשבי תיבול (48 ש"ח), כיסוני עוף בחמאת טום יאם (66 ש"ח) ופאי אשכולית אדומה ועוגת גבינה באסקית (46 ש"ח), למי שחייב משהו לפתיחה ולקינוח. כרגיל אצלה התפריט כפוף לשינויים לפי מצב הרוח הפנימי והמטאורולוגי, ואפשר להגיע בספונטניות או להזמין מקוםבאינסטגרם.
מסילת ישרים 15א' תל אביב (שכונת שפירא), שני ושלישי 23:00-18:00

זמן הראמן 2 // קיצ'וקאי

"כהרגלי, קלאסי עדין ואותנטי לא בדיוק מעניין ומרגש בן אדם משוגע על אטנט אז הכנתי תפריט משוגע לחלוטין, חריף ועשיר ומפוצץ בטעם ורגש", מעיד שף אור גינסבורג על קרחנת הראמנים בקיצ'וקאי. מה זה אומר בפועל? השראות מעדות ומתרבויות של חברים וקולגות שמתורגמות לקולקצייה של שבעה סוגי ראמן, למשל ראמן פועלים קווקזי (טארה רימונים וצ'אשו טלה ושקדי עגל), ראמן דייגים חריף, ראמן היער השחור (פטריות וחלמון קונפי) וגם יאמן ראמן עם חווייאג' מבית אימפריית התבלינים חבשוש (80-92 ש"ח). ומכאן רק השמיים הם הגבול כי "ראמן זה לא רק אטריה, זה גן המשחקים של אלוהים".
עמיעד 10 יפו,להזמנות

קונדיטוריה הוט קוטור // קפה אחד העם

אחרי שכל העולם ואשתו מדברים על טרנד הטירמיסו, הרשו לנו להפנות מבט אל הדבר החם הבא: קרפ סוזט. גרסת פיין דיינינג לקינוח הצרפתי הקלאסי תמצאו בסוף השבוע בקפה אחד העם, שמארח את ענבר אטיס ואיתי זקון, זוג שף־קונדיטורים ישראליים שמתגוררים בשווייץ ועובדים במסעדות מישלן. חוץ מקרפ סוזט ספוג ברוטב תפוזים חמאתי מסורתי לצד שנטיי וניל ישראלי הם יכינו פאדג׳ תמרים קפה והל, שיוגש עם פרלינה קפה, גאנש קפה מוקצף ושקד מקורמל, שאותו גם תוכלו לקחת הביתה בטייק אוויי. המלאי מצומצם וכדאי להקדים, להזמין כוס קפה ולהתענג על משב רוח מתוק מחו"ל.
אחד העם 51, שישי-שבת (14-15.11), מ-08:00 עד 16:00 או עד גמר המלאי

איטלקי מקומי // גאזטה

לכבוד החורף בר היין הוותיק מתחדש בתפריט איטלקי עם קריצה ישראלית, שמתאים לפורטפוליו היין הנרחב שמאופסן על המדפים. שף עופר ששון (פופינה, טופולינו) משתמש בתוצרת מקומית מחקלאים ויצרנים ארטיזנליים ומכין פסטה זיטי בהשראת הסופרנוס, קרודו טונה על תאנה בשלה, סקלופיני סינטה מיושנת מהבוצ'ר שופ ועוד ועוד, וגם טירמיסו בלתי נמנע לפי מתכון שעובר במשפחה (104-42 ש"ח). וכששותים מספיק אפשר לחשוב שבמקום כיכר הבימה הגעתם לפיאצה נאבונה.
מרמורק 12 תל אביב

מבשלים ביחד // אמש

שף כפיר ינין פותח את המטבח בבר־מסעדה אמש לקולגות: בחמישה מפגשים קולינריים שיתקיימו בחודשיים הקרובים יתארחו מלך פיתות הבשר חמודי אבולעפיה, שיפתח את האירוע בטוויסט על חמארה לבנונית (10-11.11); שחף שבתאי (פופ אנד פופ) עם ארוחה ממטבחי אסיה (5-6.1.26); אליעד דנון עם תפריט סתיו (24-25.11); גיא רוזמרין בארוחה מהאדמה והים (15-16.12); ותומאס זוהר עם תפריט תאילנדי חריף ואותנטי לחימום האווירה (1-2.12), בתקווה שעד אז הגשם יפציע.
לילינבלום 30, מיום שני (10.11),להזמנות

ארוחת חברים // S.Pellegrino Chef’s Table

עוד אירוע שמכנס שפים מהטופ תחת קורת גג אחת קורה ב-S.Pellegrino Chef’s Table, סדרת ערבי טעימות אינטימיים, פרונטליים והכי קרובים שאפשר ללבן שבעין. שרון כהן (שילה), אוראל קמחי (פופינה), מושיקו גמליאל (מונה, בר 51) ובני מדר (ספרה) יבשלו ישירות מולכם סביב שולחן שף, יסבירו באריכות על מקורות ההשראה ואופן הביצוע של כל מנה, יגלו סודות קטנים ובאופן כללי יסתחבקו עם האורחים. עכשיו רק תחליטו אם שווה לכם להשקיע בכך 600 ש"ח לאדם.
ראשון-חמישי (16-21.11),להזמנות

טעימות כשרות | my kosher menu by MAX

פסטיבל my kosher menu by MAX נולד מתוך רצון לגשר בין שפים שאינם פועלים בדרך כלל במטבח הכשר, ושומרי כשרות שמבקשים לחוות מטבח עילי מבלי לוותר על המסורת. השפים מושיק רוט, תומר טל, ארז קומרובסקי, ענר בן רפאל פורמן ודוד ביטון יבשלו ארוחת טעימות אינטימית במסעדת שף כשרה, שהוקמה במיוחד לשם כך במלון אינטרקונטיננטל דויד תל־אביב, כאשר כל אחד מהם יביא את הפרשנות שלו למטבח עילי כשר בהשראת מנות דגל ממעדניית גולדיס, המתמחה במטבח יהודי מסורתי. את הארוחות ילוו יינות מיקב ברקן, והקינוחים מבוססים על סדרת מוצרי CowFree של שטראוס, שהם טבעוניים ופרווה. 349 ש"ח.
ראשון-חמישי (30.11-3.12), פתיחת מכירה לקהל הרחב החל מיום רביעי (12.11),להזמנות

• אוכלים שותים
• חדשות האוכל
• פנדה
• מסעדות כשרות בתל אביב
• שה ויוי
• יונתן רושפלד
• ישראל אהרוני

בניין וייס, בניין לשימור שממוקם בפינת הרחובות הרצל ואחד העם, הלוא הוא הבניין היפה ביותר ברחוב הרצל (אם כי התחרות מול הרצל 12 לא פשוטה), לא נותר מיותם זמן רב: פוזיטנו, על שמה של העיירה היפהפיה מרצועת החוף של אמלפי, התמקמה בלוקיישן הקסום שהיה נטוש מאז סגירתה בטרם עת של מסעדת וייס בניצוחם של שף גיל דהאן ושף קונדיטור מיכל גולדברגר. כן, היא איטלקית. וכן, היא כשרה. האם לשם נושבות הרוחות בתל אביב? לאו דווקא, אבל הלוקיישן ממוקם בין שני בניינים גבוהים, מה שאומר שבהחלט יש שם רוחות נושבות, וזה בערך המקום היחיד בעיר בו תוכלו לשבת בחוץ ולחוש במשבי אוויר אמיתיים. לא בריזה מעפנה, אלא רוח אמיתית כמו שיש בארצות רחוקות.

ואם כבר ברוח עסקינן, הרוח החדשה במקום היא תפריט פיין דיינינג בנוסח מטבח דרום איטליה, והאוכל לא רק כשר אלא גם חלבי. לדברי דניאל אש, מנהל המסעדה, מדובר בעניין חריג בנוף התל אביבי, משום שהמסעדות הכשרות ברובן בשריות. בפוזיטנו מציעים תפריט עשיר ומגוון, הכולל גם ארוחות עסקיות משתלמות (במחירים95-79 ש"ח), כיאה לספוט שקורץ למשרדים ומקומות עבודה רבים באזור.

העיצוב שהיה בוייס נותר די דומה, מה שנקרא אותה אדרת בשינוי הגברת. מפות לבנות מעומלנות, בר מחופה עץ שמגיש קוקטיילים צוננים ויינות מהארץ ומהעולם ואווירה מהודקת ואלגנטית.ומה בתפריט? אז ככה:בגזרת הראשונות תמצאו כמובן פוקאצ'ה טובה ופריכה עם מטבלים (29 ש"ח), קרפצ׳יו עגבניות קונפי עם גבינת המאירי (מנת קיץ נהדרת ואידיאלית,52 ש״ח), ארנצ׳יני עם קרם דלעת שלטעמנו חסר בו מעט מלח (59 ש"ח), וגם דגים נאים בתצורת קרפצ׳יו או טרטר (79-77 ש״ח), כל זאת לצד קלאסיקות סלטיות מתבקשות כמו קפרזה, פנצנלה ובוראטה (72-67 ש"ח).

כמו שאפשר לצפות, בפוזיטנו לא מדלגים על פיצות ופסטה שנעשות כמובן במקום בעבודת יד והן טריות ומנחמות.אם תרצו פיצה, תוכלו לבחור במרגריטה קלאסית, או בבשמל ברי, פוטנסקה עם טונה, זיתים וצלפים וגם בפיצת ארבע גבינות. אנחנו אוהבים ארבע גבינות. מחירי הפיצות נעים בין86-69ש״ח והן מתאימות לחלוקה בשניים או ליחיד רעב.לא שכחנו את הפסטות: קאצ'ו-א-פפה כמו ברומא עם תועפות פלפל שחור (78 ש״ח), לינגוויני קונפי ארטישוק ירושלמי (81 ש״ח) עם זיתי קלמטה, שום, עגבניות, אפונה וצ׳ילי – פסטה מפתיעה בניחוח מקומי, ויש גם ניוקי בחמאת מרווה עם כרישה ובוטרגה, שטעמיו משתלבים היטב זה בזה (80 ש״ח).

והנה הגענו לשלב הקינוחים, שזה המקום להודות לאל על החלביות של המקום כי לאף אחד לא מגיע לאכול טירמיסו פרווה. אז יש כמובן טירמיסו לפי הספר (52 ש״ח), מוס שוקולד וקרמל מלוח שקשה לטעות איתו (49 ש״ח), טרטר פירות אקזוטיים רענן שמוגש עם סורבה מנגו (49 ש״ח) וקרם ברולה (49 ש״ח) שעשה עלייה מצרפת. אגב, רבים מהלקוחות במקום בזמן שביקרנו היו צרפתים. הופה הופה, סחורה מאירופה. נחזור להתחלה ונמליץ לשבת בטרסה שבחוץ, לאכול קצת פסטה, ללגום אפרול שפריץ ולעוף ברוח.

>> "פוזיטנו", הרצל 2, א'-ה', עסקיות החל מהשעה 12:00 ועד 16:00. מ-18:00 ועד חצות סרוויס ערב. סגור בשישי ובשבת

• אוכלים שותים
• חדשות האוכל
• מסעדות איטלקיות
• אוכל איטלקי
• מסעדות כשרות בתל אביב

מי שביקר לאחרונה ביוון – ומהמתרחש באתונה השבוע נראה שכל עם ישראל שם – יודע שאוכל יווני הוא הכל חוץ מאשר כשר. סובלאקי למשל, אוכל הרחוב המקומי מבשר חזיר בפיתה עם צזיקי הוא דליקטס שכל שומר כשרות יתרחק ממנו כמו מאש. מכאן אפשר להבין את הגבות שהתרוממו במערכת למשמע הידיעה על גרקו הכשרה שנפתחת באזורי ח"ן, בשכונה חילונית למהדרין. הנ.צ. מוכר וידוע – זהו אותו חלל שלפני שנה נפתח בו שילוב של אוזריה ומעדנייה יוונית ולפני כן איכלס את גרינברג סאן (אסיאתית שלא האריכה ימים) ולפני כן את גרינברג ביסטרו הזכור לטוב.

הבעלים צביקי עשת ידוע בברנז'ה כמי שאינו מהסס לשנות כיוון כשצריך. הוא יודע להתאים את עצמו לדרישות השוק ולהלך הרוח הציבורי, כשרות במקרה זה. "בתקופה האחרונה אנחנו מקבלים אינספור פניות ובקשות לחווייה של גרקו בגרסה כשרה והחלטנו להקדיש לכך את הנכס הטוב ביותר שלנו", הוא מסביר את פשר המהלך.

גרקו הכשרהנוטלת מהמטבח היווני המסורתי את אלמנט הבשר ומתמקדת בדגים ומוצרי חלב. כמו במסעדות הלא־כשרות, מחולק התפריטל"קר קטן" ו"חם קטן", כלומר מאזטים ומנות ראשונות, ול"קר גדול" ו"חם גדול" כמנות עיקריות. בקטגוריה הראשונה תמצאו צזיקי, סקורדליה שחורה (למה בעצם?), עלי גפן ממולאים, מאפה 12 האלים אהוב וממכר וצ'יפס יווני עם ביצים מטוגנות וגבינת קפלוטירי (38-62 ש"ח). מחלקת העיקריות מורכבת מסלטים, גירוס מעורב דגים, פסטה וולקנית שחורה עם פילה דג קצוץ ורוטב עגבניות, סובלאקי דג ים בגריל ופיש אנד צ'יפס יווני (62-136 ש"ח). את תשומת הלב מושך אגף "דיסקו דגים מעושנים", אופציה שמרשה לעצמה אקסטרה חופש פעולה ומתאימה לפתיחת שולחן קלילה: טארמה (סלט ביצי דגים), הרינג בשמנת חמוצה ועוד מספר מזאטים לנשנוש ליד אוזו (158 ש"ח).

המסעדה הכשרה היא השמינית במניין מסעדות הקבוצה הפועלות בכל הארץ והתוספת האחרונה למפעלות גרקו בתל אביב. נזכיר שרק בתחילת החודש נפתחה בלוקיישן שבטיילת פיצריה יוונית, עוד פרשנות חופשית על הנושא (ואת מה שחשב המבקר שלנו תוכלו לקרואכאן). וזה אינו הסוף, שכן גרקו מס' 9 כבר פתוחה לקהל. הפעם היא ממוקמת בקריית אונו עםמפות בתכלת־לבן, מנות מעדניה, אוזו ובהמשך גם הופעות חיות. יאסו.
א.צ.גרינברג 25,ראשון-חמישי 12:00-23:30, שישי עד כניסת שבת

• אוכלים שותים
• גרקו
• אוכל יווני
• אזורי חן
• מסעדות כשרות בתל אביב

וייטנאם הייתה החופשה המשפחתית האחרונה שלנו בחו"ל, קצת לפני הקורונה. מסע של שלושה שבועות, מגבול סין בצפון ועד לדלתא של נהר המקונג בדרום, מלא בנופים עוצרי נשימה, ערים קסומות ועושר קולינרי בלתי נתפס. השפעות סיניות מצד אחד ושנים של קולוניאליזם צרפתי מהצד השני, יוצרים שילוב טעמים וטכניקות שמעיף לך את חוש הטעם למקומות שלא ידעת שבכלל קיימים. הבעיה עם חוויה מוצלחת כזאת, זה שגם אחרי שלוש שנים אתה לא מפסיק להתגעגע.

וזאת בעיה. כי בניגוד למטבח התאילנדי, שאומץ בחום על ידי הישראלים, המטבח הוייטנאמי אף פעם לא באמת תפס בתל אביב. אומנם מאז שיש אתאל מנו, המצב השתפר, אבל עדיין אפשר לספור על יד אחת את מספר המסעדות הוייטנאמיות בעיר. במקרים כאלו אתה לוקח מה שהיקום נותן לך. בשבוע שעבר, כשעוד גל געגועים תקף פתאום (מעניין מה באווירה מסביב כרגע גורם לבן אדם לחלום על המקום הכי רחוק שהוא היה בו), ומצאנו את עצמנו לגמרי במקרה באזור כיכר רבין, הבנו שמדובר ברמז, ומייד התיישבנו בק-פה האנוי.

התחושה הראשונית כשאתה נכנס בדלת היא שיש פער בין האפקט שניסו לייצר במסעדה לבין מה שיצא בפועל. אולי שאולי זה סתם מסך הקטיפה האדום שמנסה לשדר אלגנטיות אבל יוצר אפקט של כניסה לאוהל שהילדים בנו מסדינים בסלון. לא שזה משנה משהו. את מרק הפו הכי מוצלח שיצא לנו לטעום, אכלנו אצל אישה מבוגרת, בעיר העתיקה של הנוי, במסעדה קטנה שנראתה (והריחה) כמו מוסך אופנועים, ישובים על ארגזי פלסטיק מול שולחן מאולתר. אז עם כל הכבוד לתקרה הגבוה ולעיצוב, בואו נדבר על האוכל.

>> ויקי כריסטינה הוא אחד המקומות הנעימים בעיר. האוכל פחות
>> ארוחת השנה: רוצו לפופ אפ של מחניודה ואסף גרניט בתל אביב

התחלנו עם פלטה של מנות ראשונות שהסתובבה על הסקאלה שבין מוצלח ללא מעניין. היה שם סאמר רול, דף אורז מגולגל עם ירקות טופו ואיטריות, מנה שאי אפשר להרוס, אבל קשה מאוד להפוך אותה ליותר מסתם ביס, וכאן לא נראה שבכלל ניסו. תיבול? טעמים נוספים? משהו? כלום. הדבר היחיד הטוב להגיד עליה שהיא הייתה יותר מוצלחת מהרול הפריך עם הטופו. וגם זה רק בגלל שבלי הירקות, הטופו הרגיש בודד במיוחד, גם הקראנצ'יות המוגבלת לא הצליחה לעזור לכפר על הסתמיות.

החלק האחרון של הפלטה, הבאן המאודה ראגו בשר אסאדו, היה נקודת ההצלה של הפלטה (וכנראה של הערב כולו). שזה קטע, כי בכל שלושת השבועות בויאטנאם לא פגשנו אפילו פעם אחת באן מאודה, וגם לא מישהו אחר שפגש באן מאודה, אבל בתל אביב זה הפך להיות סימן היכר של המטבח הויאטנמי. למי אכפת, זה היה מאוד מוצלח. כלומר הלחמניה היא לחמניה מאודה, לא הייתי מבדיל בין עבודת יד לבין מוצר קפוא מהסופר, אבל הבשר היה מצויין, ושילוב המרקמים עבד לגמרי. באמת כיף של מנה. מה שאי אפשר להגיד על הבאן המאודה עם "שווארמה אסייתית" שהזמנו בנוסף. אולי כי השם בתפריט היה צריך להיות "שווארמה אגרסיבית". אין לי מושג מה זה היה, אבקת קארי או כורכום או איזה תבלין סיני שלא שמענו עליו, אבל התוצאה הייתה כל כך קשוחה, שכל ביס הרגיש כמו סוג של מבחן אומץ, ולא בקטע טוב.

סלט הטטאקי טונה היה שינוי של 180 מעלות. סליחה, הטונה בסלט הייתה שינוי של 180 מעלות. היא הייתה צרובה נהדר, טעימה והחליקה בגרון בעדינות מופלאה. הירקות שהיו מתחתיה בסלט לא הצליחו לעשות ביחד את השינוי ונעצרו בחצי הדרך. השילוב בין חסה שחתוכה גדול מידי, לתרמילי אפונה, תפוחי אדמה, שומר, ברוקולי וקרוטונים היה יותר בלאגן ופחות סלט. זה לא היה רע בשום צורה, אבל אין רוטב בעולם שיכול לאגד את כל זה למנה קוהרנטית.

>> ליגת האלופות: 22 המסעדות הכי טובות בתל אביב
>> לאכול בכיף: 21 מסעדות הקז'ואל הכי טובות בתל אביב

מרק הפו היה למרבה הצער יותר סלט ופחות טונה. רק שכאן הבעיה לא הייתה בלאגן, אלא דווקא דלות החומר. פו זה מרק שמתבשל במשך שעות, ויוצר ממש שכבות של טעם שאפשר להרגיש אותן בכל ביס. כל זה פשוט לא קרה כאן. במקום זה קיבלנו מרק שטוח להפליא, שלא לומר תפל, שמידי פעם יכולת להרגיש בו טעמים אבל עוד לפני שהבנת מה קורה הם התמוססו ונעלמו. ולא, הכשרות, היא לא תירוץ. אפשר לעשות מרק פו מוצלח גם בלי חזיר ופירות ים. המרק הזה לא בכיוון.

הבו-בון, מנת איטריות קרות וירקות עם עוף בג'ינג'ר חם, הייתה פוטנציאל למנה טובה, שנפלה בגלל כשל טכני. העוף היה מוצלח למדי, הקטע של הפרשי הטמפרטורות עבד מעולה, הבעיה היחידה הייתה שאי אפשר היה לאכול את זה, כי האיטריות, אולי כי חיכו יותר מידי בקערה, הפכו לגוש דביק ברמה שהיה קשה לערבב את המנה ומסובך אפילו יותר לחלק אותה לצלחות. חבל. זה באמת היה יכול להיות מוצלח. כדי לנסות ולהתנחם החלטנו לא להתייאש ולקחנו את גרסת הבשר של הבאן-מי הסמל של ההשפעה הצרפתית על אוכל הרחוב הויאטנמי, סנדוויץ' בבאגט. וזה לגמרי היה שווה את זה. הבגט הגיע עם רצועות בשר מצויינות, איולי, חמוצים, כוסברה ובוטנים. זה גדול. זה מושחת. זה מוגזם וזה נהדר. חבל רק שלצ'יפס שהוגש ליד הייתה תחושה של שקית קפואה.

קינוחים במסעדה בשרית כשרה הם תמיד סוג של סימן שאלה, אז עשינו את מה שאבא של הרשל'ה עושה כשהוא נוסע לשמורות אינדיאניות והימרנו. מצד אחד קיבלנו גלידת יוגורט קוקוס עם בראוניז נוטלה שהייתה מפתיעה לטובה. החמיצות של היוגורט שהייתה לגמרי מוגזמת בפני עצמה, איזנה באופן נהדר את המתיקות של הנוטלה, והטעמים של הקוקוס מאחור היו מוזיקת רקע נעימה שמכניסה אותך לוויב.

להימורים, חשוב לזכור, יש גם צד שני. ואנחנו קיבלנו אותו בצורת מרק מנגו קר עם טפיוקה. אז בואו נניח שניה בצד את העובדה שאם אתה כותב בתפריט שאתה מגיש טפיוקה שחורה קצת מוזר שהטפיוקה שאתה מקבל לבנה, כי זאת התקטננות, וכי יש בעיות יותר גדולות. כמו למשל ש"המרק" מרגיש כאילו מדובר במשהו שיצא ממש הרגע מקופסת פריגת קפואה. לא ברור לי מה זה המרקם הזה, ואיפה הוא מופיע בטבע, ויותר מזה – אין לי שום רצון לדעת. רק לנסות ולמחוק את הזיכרון הלא הנעים הזה ולא לדבר עליו יותר לעולם.

ק-פה האנוי היא לא מסעדה טובה. יש לה יציאות מוצלחות וכמה מנות טובות, אבל בסטנדרטים של תל אביב זה ממש לא מספיק. זה לא שאין כאן מנות סבבה, ויכול להיות שלשומרי כשרות, שמראש ההיצע שלהם מוגבל, זאת יכולה להיות אופציה חביבה, אבל בשורה התחתונה מדובר במקום שהשיא קולינרי שלו הוא לחמניה מאודה וסנדוויץ בגט. שזה לגיטימי לדוכן בשוק, אבל קצת בעייתי למסעדה.

2.5 כוכבים, 3 כיפות.ק-פה האנוי, מלכי ישראל 3

פלטת שרינג 98
טאטקי טונה 72
באו שאוורמה 52
מרק פו 74
באן מי 82
באו בון 74
מרק מנגו 42
גלידה נוטלה 42

• ביקורת מסעדות
• קפה האנוי
• אוכלים שותים
• מסעדות בתל אביב
• מסעדות כשרות בתל אביב
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 935 // עיר יקרה

לכאורה אין דבר יותר פשוט מלמצוא את "וויסקי בר מוזיאון". לך לשרונה,צא מהשוק בצד של קלארווזה הבניין מולך. רק שהתיאור הטכני הזה לא עוזר לך באמת. כי בהנחה שמילאת אחרי ההוראות (ואנחנו בימים שבהם מרי אזרחי הוא עניין, אז אם אי מילוי הוראות הוא חלק מההתנגדות, אל תתנו לי להסגביר לכם), כאן מתחיל המסע האמיתי.

העניין הוא שהבניין הוא הסחת דעת. אולי כי יש לו שתי כניסות. או שיותר נכון לומר שיש לו רק שתי כניסות, כי הקיר בצד, איפה שיש מלא אנשים, זה מקום אחר עם שם אחר (נדמה שדי ברור איך גיליתי). וגם יש שילוט. בגדול. מעל כל דלת. עם השם. באנגלית מעוצבת. ובשלב הזה כבר אמור להיות ברור, שאף אחת משתיהן היא לא הדלת הנכונה.

כמו בסוג של טייק אוף על סצינת הפתיחה של המדריך לטרמפיסט בגלקסיה, התשובה טמונה במרתף. שנכנסים אליו מבחוץ. ואומנם אין שלט "זהירות נמר", אבל בהחלט יש שלט של "אין כניסה למנהרה בלי מדריך". ומדרגות כל כך צרות ותלולות שמתבקש לברר מי היה זה שאמר לעצמו "מדרגות תלולות זה מושלם לכניסה ויציאה מבר ויסקי" ולשאול אותו אם יש לו בעיה רפואית שמונעת ממנו להשתכר או שהוא סתם סחי.

אבל האמת שזאת התקטננות. כי בהנחה שהצלחת להגיע בשלום לתחתית המדרגות ונכנסת פנימה, גם הספקות הקטנים שנוצרו במהלך הדרך מתחלפים בסוג של התפעלות. כי בכל זאת זה חלל מרשים. יקב טמפלרי מהמאה ה-19, שעבר הסבה למפעל מטוסים ועכשיו חולק לשני חללי ישיבה פלוס גלריה. קצת חשוך, לא מאוד רועש. מאוד נעים. הדבר הכי רחוק ממסעדה שגרתית שאתם יכולים לדמיין.

התפריט לעומת זאת, הרגיש גנרי ולעוס כמו בדיחות של תסריטאי סוג ג' שחושב שהוא כוכב פוליטי. כלומר היו שם בשרים רציניים, אבל במנות הראשונות זה נראה כאילו מישהו לקח את כל התפריטים של כל מסעדות הבשר בתל אביב וניסה להנפיק גרסה כשרה שתביא מכל העולמות (חוץ מהחלונות של הדסון, כי אין שום דרך בעולם להפוך את בריכת החמאה הזו לפרווה). איפה הוויסקי אתם שואלים? גם אנחנו שאלנו. אז מסתבר שהוא מופיע פה ושם במנות, וגם יש לו תפריט נפרד שהלהיט הגדול שלו – טעימות של ארבעה סוגי וויסקי שונים. סידור חביב שמאפשר לך לטעום כמה סוגים שונים בלי לגמור שפוך מידי (בכל זאת, יש מדרגות מאתגרות ביציאה) ובלי לשבור קופת חיסכון.

התחלנו בקרפצ'יו פילה בקר עם איולי ויסקי עגבניות שרי ורבע בגט. וכיוון שהדבר היחיד שמעניין במנה הזו הוא האיולי וויסקי, חייבים להתחיל בו ולהגיד שלמרבה ההפתעה איולי וויסקי מרגיש בדיוק כמו איולי רגיל. שזה גילוי מרגש אבל חסר פואנטה. גם עגבניות השרי היו מפוקפקות למדי, רק שהן למרבה הצער דווקא הורגשו והצליחו לספק מרקם מוזר שלא הסתדר בפה בכלל. לא ידעתי שאפשר לעשות כאלו דברים לקרפצ'יו, וקצת חבל שגיליתי.

אחרי פתיחה קצת מאכזבת היה צפוי שהמנה הבאה תצליח להרים את האירוע בקלות. חבל שאף אחד לא סיפר את זה לסלמון טייסטינג רום. לא יודע מי חתך את הדג אבל בניגוד למה שכתוב בתפריט "סשימי" זה לא היה. שזה מזל גדול כי אם כן, מיטימישו סשימי, ממציא הסשימי, היה עושה (שוב) חרקירי. נו, אז הדג לא משהו. ביג דיל. בואו נתמקד ברוטב, כי יש בו יוזו הדרים עם סויה וצ'ילי. בעצם עזבו. זה פשוט לא טעים.

אחרי אכזבות הפתיחה מנת השרקוטרי הצליחה לשפר את החוויה. שלא תבינו לא נכון, זאת לא איזה מנת וואו, מדובר בכמה נקניקים ופסטרמות על חתכת עץ, עם ירקות וזיתים מלמעלה וחצי בגט בצד. יש כאן יצירתיות ודמיון של יריב לוין, אבל זה לגמרי חביב, גם אם חסר יחוד וגם אם מתומחר באופן קצת אגרסיבי. גם מנת הפטריות המוקפצות הייתה חביבה לגמרי אם כי לא מעניינת בעליל. פטריות, שום שמן זית ויין לבן זה תמיד נחמד. יחסית לחלק ממה שקיבלנו עד עכשיו, זה בלט לטובה.

הבשורה הגיעה דווקא מהמקום הכי לא צפוי – לקט ירקות העונה. זיהיתי שם סלק, וגזר וארטישוק ירושלמי ועוד מלא ירקות, במנה שלכאורה היא בלאגן צבעוני אבל התבררה כמוצלחת במיוחד. הירקות הצלויים, עם ניחוח עדין של עישון, היו עשויים מושלם, התיבול היה מדוייק והתוספות של קרם הסלק וקרם הקשיו הצליחו אפילו לתת קיק נוסף בטעם.

ואז הגיע הפריים ריב. וכאן חייבים סוג של כוכבית. כי אי אפשר לדבר על בשר בלי לדבר (שוב) על המחיר שלו. לפני כמה שבועות הייתי בפריז. הזמנו במסעדת סטייקים נחשבת פריים ריב במשקל של קילו. שילמנו 60 יורו. בתל אביב, במסעדה לא יוקרתית, המחיר הוא 58 ש"ח ל-100 גרם, שבעברית זה 156 יורו לקילו. אם הייתי יודע את מי לקלל, הוא היה שומע ממני.

אבל אחרי הכוכבית, העניינים נראו לגמרי מוצלחים. כי מדובר בחתיכת סטייק. הבשר היה פשוט מעולה עשוי בדיוק במידה. מתובל בעדינות מורגשת היטב. השילוב המושלם בין הקרץ של השכבה החיצונית הצרובה, לרכות של הבשר והמרקם של השומן. על ביס פשוט תענוג. כנראה אחד הסטייקים הכשרים היותר טובים שאפשר למצוא בתל אביב.

גם מנת האסאדו על העצם הייתה שיחוק. זאת לא מנה ענקית, בסך הכל ארבע עצמות, אבל הבשר שנשר מהן היה נהדר. רוטב הברביקיו וויסקי (שלא תאמינו, בצירוף מקרים נדיר מצליח להרגיש ממש כמו ברביקיו רגיל) נתן קיק מעולה וביחד הם עוטפים את הפה בשומניות נעימה שמידי פעם נותנת בעיטות של טעם מתקתק.

יכול להיות שאחרי ההצלחה הזו להזמין קינוחים שאתה יודע שהם פרווה הייתה החלטה חסרת סבירות, אבל לרגל ביטול העילה, הזמנו אותם בכל זאת. ראשון הגיע המלבי. מראש מדובר במנה בעייתית כי כידוע מלבי הוא המדוזה של הקינוחים – 90% מים (פרווה, כן?) טעם של כלום ומרקם מעט רוטט. מלבי חי ומת על התוספות שלו, וכאן רוטב הפטל בתפקיד הרוטב האדום לא ממש סייע לו. גם הסיגרים במילוי קרם לוטוס, רוטב טופי ובננות מקורמלות לא בדיוק שברו את השולחן. זאת מנה חביבה, מתוקה באופן מוגזם, ועם קרנץ שמרגיש תעשייתי. האם זה הפריע לנו לסיים אותה? ברור שלא.

דווקא הוויסקיפי (שם מוזר בהתחשב שזאת דווקא מנה שעל פי הפירוט בתפריט – סופלה שוקולד חמאת בוטנים, קציפת חמאת בוטנים, שטרוייזל קקאו בייגלה וגלידת נוצ'ולה – דווקא אין בה ויסקי) הייתה הפתעה חיובית. הסופלה שהיה יותר עוגת שוקולד חמה היה מוצלח, פירורי הקקאו ריככו מאוד את המתיקות והגלידה נתנה משחק טמפרטורות כיפי. אם חתיכות הבייגלה בשטרוייזל לא היו מרגישות בנות שנתיים, זאת הייתה ממש יכולה להיות מנה מצויינת.

אבל למרות הסיום המוצלח, אי אפשר שלא להתבאס ביציאה מוויסקי בר מוזיאון, ולא רק בגלל המדרגות. כי ברור לחלוטין שהפוטנציאל נמצא כאן. שמבחינת אווירה, ואפשרויות האלכוהול ואפילו מבחינת הבשר, זאת מסעדה ממש מוצלחת. רק שכל עוד זה מוקף במין בינוניות מתחכמת ומחירים לא זולים, זאת לא באמת אופציה. בשביל להיות יותר מ"מסעדה כשרה עם סטייק טוב", יש עוד צורך במקצה שיפורים.

3 כוכבים, 4 כיפות לסטייק
וויסקי בר מוזיאון, דוד אלעזר 27 (מתחם שרונה). ראשון-חמישי 12:00-01:00, סגור בשישי, שבת 20:30-01:00

קרפצ'יו 62
פטריות 52
סלמון טייסטינג רום 48
שרקוטרי גדול 116
לקט ירקות 62
אסאדו 145
פריים ריב 1.25 קילו 725
מלבי 46
סיגרים 52
וויסקיפי 52

• ביקורת מסעדות
• אוכלים שותים
• וויסקי בר מוזיאון
• שרונה
• מסעדות כשרות בתל אביב