10 סרטי קיץ קלאסיים שאתם חייבים לראות

תרבות

ימי ראשית הקיץ: 10 סרטי קיץ קלאסיים שאתם חייבים לראות

שחקן הפוטבול בתיכון שמוחץ על הראש פחיות בירה, המגניב של השכבה שמתאהב בחנונית, רוצח מסתורי שרודף אחרי מלכת השכבה - כל מה שמגדיר סרטי קיץ ברשימה אחת

מאתנדב נוימן

20 ביוני 2017

• Facebook
• Twitter
• Email

אמריקן גרפיטי

ארבעה בוגרי תיכון מסתובבים במכוניות בלילה האחרון של חופשת הקיץ לפני השנה הראשונה בקולג', מסתבכים בצרות, מתאהבים, תוהים על חייהם ומשלימים עם גורלם עם עלות השחר. נשמע מוכר? כאן זה התחיל, בסרט מ-1973 של ג'ורג' לוקאס, בהפקת פרנסיס פורד קופולה, שמתאר קיץ אמריקאי טיפוסי כביכול ב-1962 – הלילה האחרון בקיץ האחרון שלפני שהסיקסטיז התחילו באמת.

Dazed and Confused

"אמריקן גרפיטי" לדור שלא ידע את התמימות של תחילת הסיקסטיז. הסרט של ריצ'ארד לינקלייטר מ-1993 עוקב אחר היום האחרון בשנת הלימודים עם חברי קבוצת הפוטבול, המגניבים, הסטלנים, הפרשמנים ואחד מתיו מקונוהי, בדמות שבמידה רבה מאפילה על כל שאר הדמויות שהוא גילם מאז – צעיר בשנות העשרים לחייו שעדיין מסתובב עם תיכוניסטים ורודף אחרי נערות ואומר "alright, alright, alright" במקונוהית מדוברת. אגב, קוונטין טרנטינו דירג את הסרט כאחד מהטופ 10 שלו. אגב 2: אל תתפתו לסרט ה"המשך", שיצא לאחרונה, "כולם רוצים את זה".

אני יודע מה עשית בקיץ האחרון

סקס, פחד ואימה סקסיים, מפחידים ומאיימים הרבה יותר מאשר בסרט הצעקני המתחרה שניסה תמיד למצב את עצמו בפסגרת אימת הנעורים של שנות התשעים. אז לא. גם במבחן הזמן, "אני יודע מה עשית בקיץ האחרון", על כל הרציחות המוגזמות והצ'יזיות שלו, עובר הרבה יותר טוב מהמסיכה המופרכת של "צעקה".

בלוז לחופש הגדול

"בתעלה נמשכת מלחמת ההתשה. אנחנו מתגייסים לצבא בתחושה שזה החופש הגדול האחרון שלנו. קיץ אחרון של שמש וים, קיץ אחרון שכולנו עדיין יחד וצריך לעשות דברים. להספיק. הזמן: קיץ 1970. המקום: תל אביב". כך נפתחת אחת הקלאסיקות הגדולות של הקולנוע הישראלי, שחגגה השנה 30. מה שיוצא דופן בסרט הזה הוא לא רק הצלחתו להתעלות מעל הבנליות שבלבטיהם של צעירים שמסיימים תיכון, אלא בעיסוק שלו בשאלות הקונטרוברסליות ביותר בחברה הישראלית, בטח בקרב צעירים לפני גיוס: צה"ל כן או לא, פוליטיקה, שכול. אם ארהל'ה לא היה מתגייס בסוף, זה גם היה יכול להיות סרט מושלם.

לקחת את וודסטוק

סרט קטן ומקסים של אנג לי שבמקום לתאר את וודסטוק, שיאו של קיץ 69' ושל שנות השישים בכלל, מצליח לצייר ביופי ופשטות את שולי הפסטיבל ואת חייו של חנון צעיר וסחי שחייו משתנים יחד עם הנהירה של מאות אלפי היפים למלונית של הוריו המרובעים. ראויה לציון סצינת האסיד שבה לוקח לראשונה הגיבור אליוט טיבר (דמיטרי מרטין) בול LSD עם שני היפים צעירים שהכיר בפסטיבל, ומצליחה להעביר היטב את הטריפ בצורה אודיו-ויזואלית פסיכדלית ונהדרת.

הבוגר

כמעט שאין רשימת סרטים שלא כוללת את הקלאסיקה הזו משנת 1967, ורשימת הרפרנסים, המחוות והפרודיות שנעשו לו אינסופית. בנג'מין בראדוק (דסטין הופמן) חוזר הביתה מהאוניברסיטה ומנהל רומן קיצי ולא מאוד בריא עם אישה מבוגרת ממנו, גברת רובינסון הארכיטיפית, רק כדי לגלות שהוא מאוהב גם בביתה. מכון הסרטים האמריקאי דירג את הסרט במקום ה-7 ברשימת הסרטים הטובים בכל הזמנים, ואת שיר הנושא של סיימון וגרפונקל במקום ה-6 ברשימת 100 שירי הסרטים הטובים של כל הזמנים.

אמריקן פאי

חלק ניכר מהגברים ילידי שנות השמונים עשה את צעדיו הראשונים אל תוך גיל הנעורים עם הסרט הזה, שפתח את שערי הגיהנום ליותר מדי קומדיות נעורים מטופשות ונוטפות מיניות בצורה הדוחה ביותר האפשרית. אבל להתעלם מכמה הוא משמעותי בנוף ההוליוודי עד היום אי אפשר. אגב מחוות ל"בוגר", מי לא זוכר את רגע "גברת רובינסון" של פינץ' עם אימו של סטיפלר.

מלתעות

יותר מ-40 שנה אחרי צאתו, "מלתעות" נשאר בתודעה הקולקטיבית של עולם התרבות המערבי כמייצג מובהק של האימה האורבת במעמקים ומחכה לתקוף במפתיע. הפוסטר האיקוני, שני התווים המבשרים על האימה, הצווחות המחרידות של שלוותם של נופשים בקיץ – כל אלה ממצבים את הסרט הזה כקלאסיקת קיץ מושלמת.

Wet Hot American Summer

ברדלי קופר, איימי פולר, פול ראד, כריסטופר מלוני ואחרים מככבים בסאטירת סרטי הקיץ הזו מ-2001, שהפכה לסרט קאלט נערץ. כל כך נערץ, שנטפליקס החזירה אותו למסך בדמות מיני-סדרה ב-2015, שיש שיאמרו שאף מתעלה על הסרט המקורי.

גריז

אי אפשר לסגור רשימת סרטי קיץ בלי המחזמר הקולנועי מ-1978 בכיכובם של ג'ון טרבולטה ואוליביה ניוטון-ג'ון, שעזרו לתבנת אהבות נעורים מתוקות-חמוצות ותקעו במוחנו לעד שירים כל כך קליטים שגם השטן לא ברא.

בונוס: נערי החוף

קאלט מכיוון אחר. במקביל ל"עניין של זמן" ולפני הבום הגדול של ילדי אור הירח הספיק אביב גפן לשחק גם בגרוע מבין כל סרטי הגלישה הישראלים (והיחיד), יחד עם אקי אבני השרמנטי. חבורה של צעירים חתיכים שרודפים אחרי בנות חתיכות, וכל הטוב הזה עטוף בעריכה נוסח מגמת קולנוע בתיכון קצנלסון כפר סבא. הקולנוע הישראלי כיקום מקביל. ושיר הנושא, אח, שיר הנושא.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

• תרבות
• סרטים
• סרטים מומלצים
• קיץ

10 סרטי האימה הגדולים בכל הזמנים

סרטים

לאמיצים בלבד: 10 סרטי האימה הגדולים בכל הזמנים

ז'אנר האימה חווה רנסאנס עולמי ואנחנו באים לעשות קצת סדר: אלה הסרטים הטובים ביותר שגם יפחידו אתכם וגם יגרמו לכם להעריך את הקולנוע מחדש

מאתשי רינגל

23 במאי 2017

• Facebook
• Twitter
• Email

הנוסע השמיני

מקום ראשון ומכובד מאוד תופס סרטו של רידלי סקוט מ-1979 שהפך מאז לאחד הסרטים האיקוניים בתולדות הקולנוע, והפך את סיגורני וויבר לכוכבת על שכבר לא תצליח להתנתק מסדרת הסרטים הבלתי נגמרת. קבוצה של מדענים מתעוררת מתרדמת, אך במקום למצוא את עצמם בדרך לכדור הארץ, הם מגלים שהבינה המלאכותית שניווטה את החללית טסה בעקבות קריאת מצוקה. שם הם מגלים טפיל, שהוא הנוסע השמיני המאיים לחסל את כל הצוות. גם היום, כמעט 40 שנה מאז שנוצר, הנוסע השמיני הוא אחד מהסרטים המלחיצים והמפחידים שתוכלו לראות.

>>ריאיון עם במאי "מידסומר", יורש העצר החדש של סרטי האימה

סיוט ברחוב אלם

עוד סרט קלאסי ואיקוני, הפעם של גאון האימה הבלתי מעורער ווס קרביין שהלך לעולמו לפני כשנתיים. אלם הוא סרט שכמעט ולא היה אמור להתרחש, על יצור מסתורי ומטריד התוקף אנשים דרך החלומות שלהם. הסרט נעשה בתקציב מזערי, נתן לג׳וני דפ את הופעת הקולנוע הראשונה שלו, וצילק את נפשותיהם של רבים. על אף סרטי ההמשך (מוצלחים יותר ופחות), אנחנו שומרים נאמנות לראשון בסדרה, שגם היום יכול לערער את שנתכם.

The Thing

עוד גאון אימה שלמזלנו עדיין איתנו. רבים רואים בסרט הזה את פסגת יצירתו של ג׳ון קרפנטר, הבמאי המופרע ששלט בז'אנר ביד רמה בשנות השמונים. קבוצה של מדענים אמריקאים תקועים באנטארקטיקה מגלים שעמיתיהם השבדים השתגעו ורודפים אחרי כלב האסקי. הכלב מקבל מחסה במחנה האמריקאי, עד שמתברר שזהו לא כלב אם כי ה"דבר" מכוכב אחר, שיכול להתחזות לכל אחד מאנשי הצוות. קורט ראסל עושה כאן תפקיד בלתי נשכח, והסרט כולל כמה מהסצינות היפות והדוחות בתולדות הקולנוע, ויש כאן גם פסקול מאיים ומדהים של אניו מוריקונה. מה יכול להיות רע.

תינוקה של רוזמרי

סרטו המטריד והמפחיד ביותר של רומן פולנסקי, ואולי המפורסם ביותר, שגרם לרבים להפסיק לרצות להביא ילדים לעולם. מאיה פארו וג׳ון קסאווטס הם זוג טרי שמצפה לילד, אך כשהאישה מתחילה להרגיש שמשהו בהיריון הזה לא באמת מסתדר היא מקבלת חזיונות, מתחילה לפתח פראנויות, ונופלת אט אט למה שכולם מסביבה בטוחים שהוא טירוף הורמונים.

הניצוץ

איך יודעים שסרט אימה שמבוסס על ספר של סטיבן קינג הוא טוב? כמובן, אם קינג שונא את הסרט. ואין סרט שקינג שונא יותר מאת הגרסה הקלאסית והמרהיבה שקובריק ביים על פי ספרו. מדובר בסרט האימה היחיד שהוא ביים, אבל איזה סרט אימה זה. ג׳ק ניקולסון ושלי דובאל רודפים ונרדפים בבית הרוחות האולטימטיבי בסרט שעד היום מעריצים מחפשים בו רמזים.

קחי אותי לגיהנום

הסרט הראשון ברשימה מהעשור הנוכחי הוא דווקא של במאי ותיק בתחום – סם ריימי. האיש שהשכיל לשלב באופן הטוב ביותר בין קומדיה לאימה אמיתית מצא את עצמו אחרי סידרת ספיידרמן (הראשונה והמוצלחת) משתוקק לחזור לשורשים עם סרט אימה דל תקציב וחסר מעצורים, וזה הצליח לו בגדול. אליסון לוהמן היא כריסטין, נערה דרומית המנסה להסתיר את המבטא שלה ולהתקדם בעבודת הבנקאות שלה בחריצות ובנחישות. אך בפעם האחת שבה היא מנסה להיות תקיפה מול לקוחה, איתרע מזלה ומדובר בצוענייה מאיימת שמטילה עליה קללה, מה שמאלץ את כריסטין להילחם בשד רצחני המגיע לפדות את נשמתה.

בקתת הפחד

האמת, זהו סרט האימה הכי פחות מפחיד ברשימה, אבל הוא לגמרי שווה צפייה בזכות היותו סרט מטא חכם במיוחד. דרו גודאר, בדרך כלל תסריטאי ("להציל את מארק וואטני"), ביים וכתב את התסריט יחד עם ג׳וס ווידון ("באפי", "הנוקמים"). הסרט עוקב אחר חבורה של נערים מלאי הורמונים שיוצאת לסוף שבוע בבקתה מפחידה באמצע היער מבלי להבין שהם נכנסו למלכודת מתוחכמת שהיא חלק ממזימה גדולה יותר ממה שהם יכלו לתאר לעצמם. לחובבי אימה מדובר בממתק אמיתי ועמוס בפרשנויות מיוחדות לז׳אנר.

הזבוב

דיוויד קרוננברג הוא אולי הבמאי הכי מוערך בהוליווד בכמה שהוא מגעיל. "הזבוב" הוא דוגמה פחות קיצונית באופן יחסי, אבל הרבה יותר מפחידה שלו. כמו כן, מדובר בסרט שנתן לג'ף גולדבלום את התפקיד הכי טוב והכי אקסצנטרי שלו, ובשביל ג'ף גולדבלום זה המון. סת' הוא מדען שחולם לבנות מכונת טלפורטציה, שתוכל לשגר כל עצם ממקום אחד לאחר על ידי פירוק העצם למולקולות והרכבתן מחדש. אך באחד הניסויים שלו, בו הוא מנסה את המכונה שלו עצמו, הוא מתערבב ביחד עם זבוב שנכנס למכונה בטעות. בזזזז.

מלהולנד דרייב

אין רשימה בלי דיוויד לינץ' וסרטיו המסוייטים. "מלהולנד דרייב" הוא אולי לא הסרט הכי אימתי של הבמאי האהוב, אבל הוא זה שחברי המועדון הכי אוהבים. אולי בגלל שעד היום הוא נשאר אניגמטי, מהפנט, ומאיים במידה הנכונה, "מלהולנד דרייב" הוא סרט שקל להתאהב בו וקשה לצאת ממנו. ריטה (לורה הרינג) הוא שם ממוצע לגיבורה שמאבדת את זיכרונה בעקבות תאונה. היא מוצאת מקלט אצל דיאן סוייר (נעמי וואטס), שחקנית מתהווה שעוזרת לה ולאט לאט מתאהבת בה. הסרט נבחר לאחרונה בסקר מבקרי הקולנוע העולמי לסרט הטוב ביותר של שנות האלפיים.

Evil Dead 2

הבמאי היחיד שמקבל שני מקומות בעשיריה הראשונה – סם ריימי עושה את זה שוב, והפעם עם הסרט הכי איקוני ומפורסם שלו. מדובר בחצי סיקוול חצי רימייק לסרטו הראשון ודל התקציב, "Evil Dead" – השילוב האולטימטיבי בין אימה לקומי, שהביא לעולם את אש, הלא הוא ברוס קמפבל האהוב. למרות העלילה הידועה מראש (שוב חבורת נערים שמוצאת את עצמה בבית רדוף), מדובר בסרט שלא דומה לשום דבר אחר, ושהוליד סרט המשך נוסף ולאחרונה אף סידרת טלוויזיה.

לעמוד הפייסבוק של "מועדון האימה"

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

• סרטים
• סרטי אימה
• סרטים מומלצים
• יום שישי ה-13
• המסך

חמישה סרטים טובים שעוד לא ראיתם בנטפליקס

המסך

נגמרו החיפושים: 7 סרטים טובים שעוד לא ראיתם בנטפליקס

די, כמה אפשר לגלול את רשימת התכנים ובסוף לראות עוד פרק של "חברים"? שבע המלצות שיצילו את הערב שלכם

אלייה שאוקט ב"Duck Butter"

מאתנעמה רקונופר וחש

25 בנובמבר 2019

• Facebook
• Twitter
• Email

זוכת הפרסים מדיפיאנס, אוהיו

סרט המבוסס על ספר המבוסס על סיפור אמיתי – המתכון המושלם ובמקרה הזה גם הימור בטוח על הזמן שלכם. ג'וליאן מור היא אוולין ריאן, אם לעשרה ילדים ואישה לבעל אלכוהוליסט חצי מתפקד (וודי הרלסון) שחיה בשנות ה־50. בתושייה רבה היא מצליחה לפרנס את המשפחה בעצמה כשהיא זוכה פעם אחר פעם בפרסים בתחרויות קופירייטינג שהיו נפוצות אז בטלוויזיה. בסוף הסרט מראים גם את בני המשפחה המקורית בבגרותם.

Duck Butter

קומדיית לסביות אקספרימנטלית וקורקית שעצם קיומה בספרייה של נטפליקס הופך אותה לעוף מוזר. אלייה שאוקט המופלאה ("משפחה בהפרעה") מככבת וגם כתבה. שתי צעירות זרות נפגשות לילה אחד במועדון, ומחליטות להכיר אחת את השנייה בצורה אינטנסיבית: 24 שעות רצופות ביחד, סקס כל שעה. ככל שהזמן עובר אפשר להרגיש בתסכול שנוצר מהעייפות וגם לנוכח העובדה שההימור הזה אחת על השנייה כנראה היה טעות. דמותה של סרג'יו קצת בלתי נסבלת, אבל זמן המסך של שאוקט מפצה לחלוטין. את משמעות שם הסרט בטח תצליחו לנחש לבד.

לילה בניו יורק / Someone Great

הסרט הזה נראה כאילו מחולל סרטים של נטפליקס המציא אותו: ג'ינה רודריגז היא כתבת מוזיקה שבורת לב שבדיוק נפרדה מאהוב לבה לקית' סטנפילד (דריוס מ"אטלנטה"), אז היא הולכת לפסטיבל מוזיקה ניו יורקי עם החברות בריטני סנואו ("פיץ' פרפקט") ודיוואנדה ווייז ("לא יכולה בלי זה"). בפסקול יש שירים של ליזו, וומפייר וויקנד, לורד, רובין ופרנק אושן. רודריגז מסתובבת חצי סרט עם חולצה שכתוב עליה Latina AF. עוד משהו? אז חוץ מסופר-טרנדי, זה גם סרט מנחם ומחמם לב כמו שוקו חם (על חלב שיבולת שועל, בדוק). סרטים טובים לראות אחרי פרידה שלא מסתיימים בהאפי אנדינג שבו הזוג חוזר זה לזו הם נדירים מאוד. זה אחד מהם.

אם זו אהבה / Always Be My Maybe

אלי וונג ורנדל פארק מככבים בסרט שהם גם כתבו על זוג חברי ילדות שנפגשים מחדש כמבוגרים. הם מתחילים לגשש האחת לעבר השני, אבל החיים שלהם היום שונים בצורה קיצונית. היא שף-סלב אהובה עם בית ענק, הוא עדיין גר עם אבא שלו ונוסע במכונית מודל 2007. היא קצת סנובית, הוא די דוש, אבל אולי בכל זאת יש סיכוי לבנות כאן משהו אמיתי? העלילה הרומנטית מעניינת ומורכבת מהמקובל בז'אנר, אבל השיא כאן הוא בכלל הופעת האורח הפאקינג משוגעת של קיאנו ריבס בתפקיד קיאנו ריבס. אם הסרט יגרום לכם להתאהב בוונג תוכלו להמשיך ישר לשני הספיישלים ההיסטריים שלה בנטפליקס – Baby Cobra ו-Hard Knock Wife.

גוד טיים / Good Time

אנחנו חיים בעולם שבו רוברט פטינסון הוא כבר לא ההוא מ"דמדומים" אלא שחקן לגיטימי שגם חובבי קולנוע כבדים אוהבים ומכבדים. מותחן הפשע המוזר הזה הוא אחת הסיבות לכך. פטינסון הוא צעיר נחוש ושאפתן שרוצה לארגן לעצמו ולאחיו המוגבל שכלית חיים טובים יותר. הבעיה – התוכנית כוללת שוד בנק. עכשיו הם צריכים להימלט כל הלילה מהמשטרה במסע בריחה מסוכן, שכולל בקבוק LSD, לונה פארק, כלב ענקי ומלא אורות ניאון. לא מומלץ ללבבות חלשים ולערבים שבהם רוצים פשוט לשים משהו ברקע בלי להתרכז בו.

חיים פרטיים / Private Life

אחת הדרמות הטובות ביותר של 2018 היא סיפור מר ומתוק על זוג (פול ג'יאמטי וקתרין האן) שמתעקש להפוך למשפחה, גם אם נראה שכל הסיכויים נגדם. הם בשנות הארבעים לחייהם, אמנים עם קריירה מוצלחת ומלאת הישגים, אבל גם אחרי תשעה סיבובים הם עדיין לא חובקים תינוק, וגם הניסיונות לאמץ לא צלחו. התקווה החדשה שלהם היא קרובת משפחה צעירה שעוברת לגור בדירה הניו יורקית שלהם ומתנדבת בשמחה לתרום ביצית כדי להגדיל את הסיכויים שלהם. רוב הסרטים המקוריים של נטפליקס נעים בין קומדיות במשקל נוצה לסרטי אימה בשקל וחצי, אז כשסוף סוף מגיע לשם סרט כתוב היטב עם שחקנים מצוינים – כדאי לתת לו את הכבוד הראוי לו.

אימו: המחזמר / Emo: The Musical

עם שירים חמודים לאללה ומשפטי מחץ כמו "אני צריכה ללכת לפני שאגיד דברי כפירה" או "זאת תהיה התאבדות, ולא מהסוג הטוב", הקומדיה השחורה הזאת היא הדרך הכי כיפית להתמודד עם הזכרונות הטראומתיים מכיתה ט'. הרומיאו ויוליה בסיפור הם אית'ן, התלמיד החדש בבית הספר ואימו למהדרין, וטריניטי, נוצרית אדוקה ומתקתקה. לא רק שהם שייכים לקליקות ההפוכות, הם עומדים להתחרות זה בזה בתחרות הלהקות של בית הספר. הוא שרף את התנ"ך שלה כי החברים שלו התעקשו, היא רוצה להטביל אותו בבריכה כדי להציל את נשמתו. גונב את ההצגה – הנער הנוצרי שמחשמל לעצמו את האצבע כל פעם שהוא חווה משיכה לגבר.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

• המסך
• סרטים
• נטפליקס
• סרטים מומלצים
• קולנוע

סרטי המד"ב הכי טובים בכל הזמנים

מדע בדיוני

יש עתיד: 10 סרטי מד"ב שכל חובב של הז'אנר חייב לראות

2001: אודיסאה בחלל (צילום מסך)

מ"מטרופוליס" ל"שמש נצחית בראש צלול", מ"סולאריס" ל-"Wall-E"; חייזרים, פוסט-אפוקליפסה, אנימציה ואפקטים - עולם המד"ב מלא ועשיר. בחרנו כמה מהטובים ביותר

מאתנעמה רק

18 ביוני 2017

• Facebook
• Twitter
• Email

2001: אודיסאה בחלל

אי אפשר לדבר על מדע בדיוני בלי לדבר על היצירה המונומנטלית של סטנלי קובריק, שתרגם את הבהלה לחלל של שנות השישים לסיפור עתידני מרובד ומרתק. העלילה נפרשת על פני מיליוני שנים ונודדת שנות אור הרחק מכדור הארץ, מחברת בין אדם ומכונה ובין אבולוציה, שאלות קיומיות וחלומות קוסמיים. הקופים והעצמות, המונוליט, השימוש במוזיקה וסצנת הסיום החידתית נחקקו כולם בזיכרון הקולקטיבי, אבל הזכור מכולם היה ונשאר המחשב האל, שהצליח להפחיד וגם לעורר הזדהות בלי תווי פנים כלל.

מטרופוליס

מטרופוליס היא עיר עתידנית החצויה לשניים – על פני האדמה חיה האליטה ומתחתיה המעמד הנמוך והמנוצל. סיפור אהבה חוצה מעמדות מבעיר אותה, כאשר אביו של הגיבור מוביל ליצירת רובוטית בת דמותה של אהובת בנו, מנהיגת פועלים כריזמטית וטובת לב. הסיום אופטימי במידת מה, אבל הדרך אליו קודרת, מאיימת, אלימה אך גם מרהיבה. סרטו של פריץ לאנג משנת 1926 הוא האבטיפוס שבצלמו נברא ז'אנר המדע הבדיוני בקולנוע ואפילו יותר מכך – הוא שינה את הצורה שבה העולם מדמיין את העתיד ויש האומרים שחזה את זוועות הנאציזם, ולהבדיל, שהעיר המודרנית הייתה נראית אחרת לגמרי בלעדיו.

סולאריס

לשילוב של שני מאסטרים כאלה אין ברירה אלא להפוך לקלאסיקת הז'אנר: הבמאי הרוסי אנדריי טרקובסקי הפך ב-1972 את ספרו של הסופר הפולני סטניסלב לם לסרט רב השפעה (העיבוד האמריקאי מ-2002 של סטיבן סודרברג ראוי גם כן אבל פחות טוב). מעשיית חלל פילוסופית, פיוטית ומתעתעת, שבמרכזה פסיכולוג הנשלח אל ספינת חלל שאנשיה הצוות בה חוו משברים פסיכולוגיים כתוצאה מהקרבה אל כוכב לכת מסתורי. ביהירות מסוימת, האנושות חושבת תמיד שישויות ברחבי היקום נראות, מתנהגות וחיות באופן דומה לשלנו. מה שמחכה לגיבור בסולאריס כה שונה מאיתנו שלא בטוח שאנחנו בכלל יכולים להבין איפה הוא מתחיל ונגמר, מה הוא מסוגל לעשות ומה הוא רוצה, אם בכלל. מכאן, שגם לא לגמרי אפשרי להבין אם סופו של המפגש הזה נפלא או נורא.

בלייד ראנר

לא משנה כמה זבל רידלי סקוט עוד ישליך על הצופים שלו, ההיסטוריה תזכור אותו כאחד מיוצרי המד"ב החשובים בהיסטוריה בזכות הסרט הזה (וגם "הנוסע השמיני"). בעיבוד הרופף לספר "האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות" של פיליפ ק' דיק, הפילם נואר פוגש את עיר העתיד המטונפת, בה מכוניות מעופפות בין שלטי חוצות ענקיים. דרך סיפור מרדף של איש חוק אחרי רובוטים נמלטים ואלימים, נפרש סיפור על מי שעברם איננו ברור ועתידם אפילו פחות ועולות שאלות פילוסופיות על מהותה של האנושיות. עוד כמה חודשים יגיע סרט ההמשך המאוחר, בבימויו של דניס וילנב ("סיקאריו", "המפגש"). ננסה לקוות לטוב.

מלחמת הכוכבים – האימפריה מכה שנית

הסרט הראשון בסדרת "מלחמת הכוכבים" שינה את הקולנוע האמריקאי והזניק עידן חדש של מדע בדיוני כיפי להמונים, אבל סרט ההמשך מתעלה עליו. הוא כיפי יותר ומטופש פחות, ובחוכמה רבה הוא מוותר על שחזור של הצלחות העבר וממשיך הלאה לעולמות חדשים, מרחיב ומאניש את הדמויות הבסיסיות ושולח אותן להרפתקאות חדשות ומעניינות יותר. על הדרך הוא נתן לנו סיפור אהבה שהפך איקוני ונוגע ללב, גם אם להאן סולו יש שיטות חיזור של חניך מאפ"י. זה הסרט שהפך את הסדרה מלהיט להיסטריית ענק, כשהוא משלב בהצלחה אקשן, רגש, הומור ואפילו טאץ' פילוסופי.

אקירה

העתיד שהאנימציה היפנית דמיינה בשנות השבעים והשמונים היה אפל ומוזר, פרנואידי ומושך, אסתטי וחכם. אחת מהיצירות החשובות, המשפיעות והמפורסמות של הז'אנר היא סרט האקשן ההיסטרי הזה, המלווה כנופיית אפנוענים בטוקיו של אחרי מלחמת עולם נוספת, בהם גם צעיר שנמלט ממעבדה ממשלתית לאחר שעבר ניסויים חדשניים שהעניקו לו כוח על-טבעי. מדובר בסרט קאלט שהוכיח לכל העולם מהו כוחה של אנימציה למבוגרים ושל התעשייה היפנית בפרט. זהו גם סרט האנימציה הראשון לזכות במהדורת קריטריון יוקרתית (רק אחד נוסף זכה בכבוד זה בהמשך).

מפגשים מהסוג השלישי

סטיבן ספילברג חזק במדע בדיוני, בין אם כבמאי ("אי.טי", "פארק היורה", "A.I: אינטילגנציה מלאכותית" ו"מלחמת העולמות") או כמפיק ("גרמנלינס", "בחזרה לעתיד", "גברים בשחור"). המשפיע והחשוב שבסרטי המדע הבדיוני שלו הוא גם המוקדם שבהם – סרט מהולל ועשוי למופת, המתהדר באפקטים חדשניים ובגישה חדשנית גם כן. שנים לפני ביקור החבר מכוכב אחר, ספילברג חלם על מפגש אנושי-חוצני שאיננו מונע מפחד אלא מתקווה, מהשאיפה לתקשורת בין כוכבית אמיתית, למען אינטרס משותף ולא כדי למנוע פלישה מאיימת.

ברזיל

מ"מטרופוליס" ו"1984" ועד היום, המד"ב חוזר שוב ושוב לעיר הפוסט האפוקליפטית והאפלה. גם טרי גיליאם כתב אחת כזו, רגע אחרי ששנת 1984 האמיתית הסתיימה, אבל כצפוי מבוגר מונטי פייטון, היא מטורללת על כל הראש. העיר היא אולי מבוך בירוקרטי מפלצתי ומייאש הנתון להתקפות טרור תכופות, אבל הסרט הוא בכלל קומדיה צבעונית מעוצבת לעילא ומצחיקה מאוד.

שמש נצחית בראש צלול

גם מי שנרתעים מהאלמנטים והקלישאות המוכרות של הז'אנר מצאו את עצמם נשבים בקסמה של הדרמה הרומנטית הזו. הבמאי מישל גונדרי והתסריטאי צ'ארלי קאופמן הציבו במרכזו של עולם עכשווי לגמרי פרט שונה אחד – טכנולוגיה המאפשרת למחוק זכרונות – ויצאו לחגוג. ג'ים קארי נמלט מהטייפקאסט בתפקיד של גבר שבור לב, שמחליט למחוק את זכרה של חברתו לשעבר ממוחו, אבל מתחרט באמצע התהליך. מד"ב אישי ונוגע ללב מהסוג שהופך יותר ויותר נפוץ בעשורים האחרונים, בלי פיצוצים ורובוטים אבל עם הרבה רגש.

WALL-E

לכאורה, סרט מתוק וצבעוני לכל המשפחה עם זוג רובוטים שמתאהבים וקולות מצחיקים. בפועל, זו קפסולת זמן המפגישה שלל סרטי עבר מהז'אנר ומחוצה לו עם חרדות ומסרים אקולוגיים ההולמים את שנת יציאתו (2008). זה היה יכול להפוך בקלות להטפת מוסר מעיקה, אבל כשאחד האולפנים הגדולים בעולם לוקחים לידיהם משימה כזו, ברור שהתוצאה היא יצירה מיוחדת ושובת לב.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

• מדע בדיוני
• מד"ב
• סרטים מומלצים
• תרבות

אין סרטים גדולים של במאיות? הנה 10 סרטי מופת

סרטים מומלצים

על העיוורון: אין סרטים גדולים של במאיות? הנה 10 סרטי מופת

רשימת 40 הסרטים הגדולים של "הארץ" לוקה בעיוורון. מ"הפסנתר" ועד "אמריקן האני", עולם הקולנוע מלא בסרטים מעולים של יוצרות נשים

אמריקן האני

מאתיעל שוב

2 ביוני 2017

• Facebook
• Twitter
• Email

באפריל השנה פרסם אורי קליין, מבקר הקולנוע הוותיק של עיתון "הארץ", רשימה של חמישים סרטים ש"כל חובב קולנוע חייב לראות". הוא כלל בה סרט אחד בלבד שביימה אישה – "ז'אן דילמן" של שנטל אקרמן. השבוע הוא הגדיל לעשות ואת רשימת ההמשך שהוקדשה לארבעים הסרטים החשובים בארבעים השנים האחרונות, הרכיב על טהרת הבמאים הגברים (בהתאם, רובם הגדול של הסרטים עוסקים בגברים ובמשברים שהם עוברים).

הפעם הוא חש צורך להצטדק, כנראה בעקבות מאמר תגובה לרשימה הקודמת שכתבה ליאור אלפנט. "יהיו ודאי קוראים שיתלוננו שהרשימה אינה כוללת אפילו סרט אחד של במאית", הוא כתב. "אך אני מאמין שתקין ומכובד יותר שלא לכלול ברשימה סרט שאינני אוהב או מעריך במיוחד, כמו, למשל, 'הפסנתר' של הבמאית הניו זילנדית ג'יין קמפיון, ואין לו חשיבות היסטורית ייחודית בעיני, רק משום שאשה ביימה אותו". עוד הוא כתב "אני מקווה שכאשר מטלה דומה תוטל על עמית או עמיתה שלי מהעתיד בעוד ארבעה עשורים המצב יהיה שונה".

משום ש"הפסנתר" הוא אחד הסרטים האהובים עלי ביותר, וללא ספק יצירת מופת קולנועית ואבן דרך תרבותית, הקדשתי לו פוסט בפייסבוק שזכה להמון תגובות מזדהות (גם מגברים). אותו פוסט הוא נקודת המוצא לרשימה הזאת שנכתבה בזריזות, ולא תמצאו בה כמה במאיות נחשבות שכבר זכו למעמד קנוני, כמו שנטל אקרמן, ורה חיטילובה, לנה ורטמילר, ולהבדיל לני ריפנשטאהל (במאית הבית של היטלר). כן תמצאו בה סרטים אהובים עלי במיוחד, שכמה מהם אני מחשיבה ליצירות מופת, וכולם בעלי חשיבות קולנועית ותרבותית.

הפסנתר (1993)

סרטה של ג'יין קמפיון – והיחיד בבימויה של אשה שזכה בפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן – הוא דרמה קולנועית במסורת הספרות הנשית הגותית, שמצליחה להיות גם קלאסית וגם חדשנית, חושנית, מכשפת, מתעתעת ומופלאה. יש בסרט צמד הופעות פנומנליות של אנה פאקווין והולי הנטר, שגם ניגנה בעצמה את הפסקול היפהפה שהלחין מייקל ניימן, והוא עוסק בנושא נפיץ: מערכת יחסים פרוורטית, מציצנית וכפויה שהופכת לאהבת אמת – ומצליח לעשות זאת מנקודת מבט פמיניסטית, שמהפכת את מערכת הכוחות החברתית והתרבותית המקובלת. גיבורתו האילמת, המורדת בגורל החברתי שנגזר עליה, היא דימוי מטאפורי אדיר עוצמה לשלילת קולן של בנות מינה.

רשתות של אחר הצהריים (1943)

מיה דרן היתה היוצרת הבולטת ביותר בתחום קולנוע האוונגרד שפרח בארצות הברית בשנות ה-40. סרטה הראשון הוא גם המפורסם ביותר, למרות שאורכו הוא רק 14 דקות. זהו חלום עתיר דימויים פסיכואנליטיים של תשוקה ואימה, עז הבעה ומרהיב ביופיו שהקדים להעלות על המסך סובייקטיביות נשית.

עוברת אורח (1985)

אנייס ורדה (שממשיכה לביים גם כיום, בגיל 90) החלה לעשות סרטים עוד בשנות החמישים, וב-1985 יצרה את אחד היפים שבהם. הסרט, שמלווה את מסעה של צעירה חסרת בית (סנדרין בונר) אל מוות ידוע מראש, הוא יצירה מכוננת שטוותה את הדרך למסעות קולנועיים של נשים, השונים כל כך מהמסעות הגבריים (מדהים לגלות שמספרם עדיין קטן כל כך). זה סרט קשה ומטריד, המשלב סגנון תיעודי עם שוטים ארוכים ויפהפיים ומותיר את הצופים תוהים לגבי הגיבורה האניגמטית שבמרכזו.

דוריט הקטנה (1987)

העיבוד המונומנטלי והמדוקדק של כריסטין אדזארד לרומן מאת צ'רלס דיקנס נמשך שש שעות, ומורכב משני סרטים השבים ומספרים את אותו סיפור משתי נקודות מבט שונות של שתי הדמויות המרכזיות – של איש טוב ומיטיב שמסתבך בניסיונו לעזור לתופרת של אמו, ושל הנערה העכברית שמתאהבת בו. מופת של עיבוד חכם ומתבונן.

שוקולד (1988)

זה 30 שנה שקלייר דני הצרפתיה היא אחת היוצרות המרתקות בקולנוע עם סרטים כמו "עבודה טובה" ו"35 לגימות של רום". סרטה הראשון בחן שאלות של קולוניאליזם, גזענות, נשיות, גבריות ויחסים בין המינים (נושאים שהמשיכה לעסוק בהם גם בסרטיה הבאים) דרך סיפורה של אישה צעירה השבה לקמרון שבאפריקה ונזכרת בילדותה שם, בהוריה ובמשרת הצמוד של המשפחה. זה סרט מעודן, עמוק ועתיר אבחנה, ושוט הסיום הבלתי נשכח שלו עונה בעוצמה לשאלות שנשאלו במהלכו.

לוכד עכברים (1999)

סרטה הראשון של לין רמזי הוא מסרטי הילדות היפים והמרים ביותר שנוצרו מעולם. על רקע שביתת פועלי הזבל בגלזגו של 1973, ג'ק בן ה-12 מתמודד עם אשמת טביעתו של ילד שכן במהלך משחק אלים. זה סרט מסויט, שניחן בפיוט חמור, כמו פחם שהתגבש ליהלום, והוא חורך את הנשמה. סרטה החדש של רמזי, "אף פעם לא באמת היית כאן", זכה השנה בפרסי התסריט והשחקן בפסטיבל קאן.

היום שבו הפכתי לאישה (2000)

סרטה של מרזייה מחמלבף (זוגתו של מוחסן מחמלבף ודודתה/אמה החורגת של סמירה) הוא אנתולוגיה של שלושה סרטים קצרים על שלבים בהתבגרות של אישה באיראן. הראשון, המתאר את השעה האחרונה בחייה של ילדה לפני שהיא נדרשת לעטות חיג'אב לראשה, הוא יצירת מופת קטנה בפני עצמה, בתארו את מאבקה הנואש לינוק את שארית החופש שנותר לה. שני הסרטים הבאים הולכים ונעשים יותר ויותר סוריאליסטיים ומותירים רושם עז. מראה חבורת הנשים בשחור הרוכבות על אופניים לצד הים, ומסרבות לעצור לדרישתם של גברים על סוסים הוא בלתי נשכח.

מטען הכאב (2008)

קתרין ביגלו מביימת סרטים על גברים (וגם על נשים חזקות) והייתה לאישה הראשונה בהיסטוריה שזכתה באוסקר על בימוי עם הסרט המשובח הזה על יחידה אמריקאית לפירוק פצצות במלחמת עיראק. אחד הסרטים המותחים ביותר שנראו אי פעם על המסך מתאר את שגרת החיים הקטלנית ביחידה, ומאייר תמונה מצמררת של גבריות מקצוענית ואובססיבית ללא טיפת הרואיות פטריוטית.

סלעים בכיסי (2014)

במו ידיה יצרה סיגנה באומן סרט אנימציה השוזר את ההיסטוריה האלימה של לטביה, שנכבשה בידי הגרמנים ובידי הסובייטים, עם אוטוביוגרפיה משפחתית של חוסר יציבות נפשית – מסבתה האובדנית, דרך דודניות משוגעות ועד קשייה שלה. התכנים המדכאים האלה מטופלים בהמון אנרגיה, הומור ודמיון חזותי והתוצאה היא דיוקן עשיר ואינטימי ומבדר מאוד של מסורת של סבל נשי, המוביל למרות הכל לסוף כמעט אופטימי.

אמריקן האני (2016)

יצירת המופת המסעירה של אנדריאה ארנולד הבריטית היא קנבס רחב יריעה, לירי, קשוח ומפעים של נעורים במנוסה ושל אימפריה קפיטליסטית בשקיעה. סרט המסע הזה צובר מימדים אפיים, שנדמים מנוגדים לפריים הצר שבו ארנולד מצלמת את כל סרטיה, לסגנון המאולתר ולמצלמה הנישאת ביד, שמביאים לסרט חיוניות ואינטימיות עזה.

ועוד כמה נהדרים:

גרמניה אם חיוורת

סרטה המצמרר של הלמה סנדרס ברהמס על תלאותיה של אמה במלחמת העולם השנייה היה לאחד הסרטים הבולטים בקולנוע הגרמני החדש.

חמש ילדות יפות

סרטה הראשון ההיפנוטי של סופיה קופולה על חמש אחיות מבית דתי נוקשה שמחליטות להתאבד.

כומר

דרמה עזה של אנטוניה בירד על לבטיו של כומר גאה בליברפול.

קלולס

קומדיית הנעורים השנונה של איימי הקרלינג שהפכה לאחד הייצוגים והדימויים הבולטים של הדור שאחרי דור ה-X.

טיטוס

העיבוד המסעיר של ג'ולי טיימור למחזה הדמים של שייקספיר.

טוני ארדמן

מארן אדה מציעה בחינה ייחודית, מצחיקה מאוד ומרגשת מאוד, של יחסים בין אב לבתו.

הלוח

סרטה של סמירה מחמלבף על הסוריאליזם של המציאות עוקב אחר מורים המחפשים אחר תלמידים בגבעות המדבריות של איראן במהלך המלחמה עם עיראק.

ליידי צ'טרלי

פסקל פראן רקמה עיבוד נשי, מואר וחושני להפליא לרומן היצרים הגברי של ד.ה. לורנס.

מלודיה לתיבת נגינה

מסעם של שני ילדים בחיפוש אחר אב נעדר הופך בידיה של קירה מורטובה האוקראינית לאגדה מסויטת.

עדות עיוורת

סרטה המבריק והמתעתע של ג'וסלין מורהאוז האוסטרלית על תפיסת המציאות החרדתית של צלם עיוור.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

• סרטים מומלצים
• תרבות

10 סרטים מומלצים בדיבוב לעברית

10 סרטים צרפתיים שאתם צריכים לראות

שנה פיצוץ: 26 סדרות, משחקים וסרטים שיעשו לכם את 2026

מה הלו"ז? טירוף מוחלט מה שהולך להיות כאן השנה: העולם יוצא מדעתו, הוליווד נואשת מתמיד, אימפריות קמות ונופלות, ובתוך כל הכאוס...

מה חדש בדיסני+: 7 סדרות וסרטים שבטח תרצו לראות בינואר

במארוול מנסים לעשות סאטירה עצמית, באבוט אלמנטרי עדיין מנסים לשרוד, בלונדון של המאה ה-18 עדיין הולכים מכות, וויל סמית' מחפש את...

העתיד מאחורינו: פסטיבל אוטופיה חוזר לסינמטק בחיפוש אחר תקווה

אחרי מספר שנים של מהדורות היברידיות ומבוזרות, פסטיבל אוטופיה הנפלא חוזר היום במהדורה מלאה שתכלול שבוע של סרטי ז'אנר ממיטב יצירות...

רואים אותנו: 9 סרטים ישראלים מומלצים שאסור להחמיץ בנטפליקס

לפעמים צריך לרעות בשדות זרים כדי למצוא את הבית, ולפעמים צריך להיכנס לנטפליקס כדי למצוא את קלאסיקת הקולנוע הישראלי שפספסתם. מבקרת...

מרטי כוכב עליון: תאמינו להייפ ורוצו לראות את "מרטי סופרים" בקולנוע

איזה יופי שבעידן הפרנצ'ייזים והסטרימינג עוד אפשר לעשות סרטים שכאלו: זה אמנם מוזר לכתוב את זה על בחור בן 29, אבל...

איבדו את הפוקוס: 10 סרטי הסטרימינג הטובים ביותר ב-2025

זאת הייתה שנה גרועה מאוד לרשתות הסטרימינג שאינן נטפליקס, וזה בא לידי ביטוי בכמות ובאיכות סרטי הקולנוע שהן הביאו למסך במהלך...

הסרט הזה ישבור לכם את הלב וירסק אתכם. ואתם תגידו תודה

נואה באומבך אוהב לפרק את הצופים שלו. יחד עם ג'ורג' קלוני ואדם סנדלר הוא עושה ב"ג'יי קלי" עבודת פירוק מסחררת שבאה...

זה מתחיל כמו קומדיה רומנטית מתוקה. זה משהו הרבה יותר טוב מזה

תתחילו לשנן את השם דאג יוהאן האוגרוד: "אהבה", הסרט השלישי שלו בטרילוגיית "סקס, חלומות ואהבה", הוא דרמה קומית עתירת אבחנה, מתובלת...

כן, "כן!" ואלף פעמים כן: את הסרט הזה כל תל אביב צריכה לראות

לקראת עלייתו של "כן!" בבתי הקולנוע בישראל (1.1.26), עולה היום לרשתות הטריילר המסחרר לסרטו המדובר של נדב לפיד, והנה הוא כאן...

מה חדש בדיסני+: 7 סדרות וסרטים שבטח תרצו לראות בדצמבר

פרסי ג'קסון חוזר להילחם באלים, אית'ן הוק עושה את תפקיד חייו, טיילור סוויפט בכל מקום ומתועדת מכל זווית, ואולי הכי חשוב:...