1.החלוצים 7

המקום שבו סבא וסבתא שלו גרו, אהבתי לבוא לשם. בעיקר לסבתי (פחות לסבי). לאכול שעועית על מיץ עגבניות. אני הייתי מדבר יידיש והיא עברית.

2. נווה צדק

אמא שלי למדה שם, בתחילת המאה ה-20. אני הופניתי שם על ידי צ'יץ' (שלמה להט ז"ל, ראש העיר לשעבר) כדי לעשות שם תיאטרון, כך נפתח מרכז נווה צדק לתיאטרון.

3. גורדון 61

המקום בו נולדתי, זה בית שאבא שלי בנה ושם גדלתי עד שעזבתי אחרי צבא. היום אני עדיין גר קרוב. ואני עובר שם כל יום, מסתכל ונזכר.

4. צוותא

אני מכיר את צוותא לפני שרוב היוצרים והעובדים בצוותא נולדו. המקום הראשון של צוותא היה בנחלת בנימין, השני היה בדיזנגוף. היה קשה לראות שם הצגות כי המושבים לא היו נוחים, אבל כחייל פתחתי שם סטודיו למשחק, יחד עם פיטר פריי, אלכס פלג ועודד תאומי. אחר כך עברנו לרחוב מרכזי יותר בתל אביב – מאפו, שם עשינו את הפרינג' הראשון בארץ, ומשם עברנו לאבן גבירול. מאז ועד היום אני ממשיך להגיע לצוותא לביים ולעבוד בכיף גדול. בימים אלה אני מעלה בצוותא את ההצגה "חשמלית ושמה תשוקה".
אבן גבירול 30

5. התיאטרון היהודי הערבי ביפו

עשיתי שם כמה דברים, ואני חושב שזה אחד האתרים החשובים בתל אביב, שמוכיח על אפם וחמתם של כל המתנגדים שיש עבודה משותפת בין ערבים ליהודים בהרמוניה גדולה: שיחות, ויכוחים, הכל ברוח של עשייה אמנותית ויצירה.
מפרץ שלמה 10

"חשמלית ושמה תשוקה" בבימויו של עודד קוטלר תעלה ביום ו' (13.5) ב-13:00 וביום ה' (26.6) ב-20:30 בצוותא.לרכישת כרטיסים

• העיר שלי
• המלצות של מקומיים
• תיאטרון
• עודד קוטלר
• צוותא

לאחר אחת ההצגות האחרונות שלאדיפוסבתיאטרון נוצרניגש אלי צופה מכובד שלחץ את ידי בחום ואמר: "ההצגה באמת מצויינת, מעניינת, סוף סוף מחזה קלאסי – אבל למה הייתם צריכים את כל האקטואליזציה הזאת? למה ישר על ההתחלה לפתוח ולדבר על מגפה-שמגפה? זה לא נחוץ". הזכרתי לו בחיוך שדווקא בהתחלה של המחזה לא נגענו בעיבוד שלנו. סופוקלס כתב מחזה על מגפה. ליתר דיוק – על שליט נערץ, פוליטיקאי מחונן, שמתמודד עם מגפה. לפני 2450 שנה.

אנשים זוכרים שאדיפוס "רצח את אביו ושכב עם אמו". פחות זוכרים שעניין רצח האב עולה מיד בהתחלה, כשאדיפוס מחליט לחקור את הסיבה למגפה שמפילה חללים בעמו. גם אני הוכיתי בהלם כשקראתי את הטקסט הזה מחדש לפני קצת יותר משנה, עד כמה הוא אקטואלי. וכן, זאת סיבה מצויינת להעלות אותו מחדש.

הצגת תיאטרון היא תמיד על כאן ועכשיו. כי היא מתרחשת כאן ועכשיו. כי הקהל שצופה בה חי כאן ועכשיו. כי מרחב האסוציאציות של השחקניות והשחקנים מתוחם לכאן ועכשיו. פעם אמרה לי איזו פסיכולוגית, שלא משנה מה אני אביים, זה תמיד יהיה על החיים שלי כאן ועכשיו.

אני זוכר שזה הדהים אותי, כי חלק מהכיף שהרגשתי בתור יוצר תיאטרון צעיר היה באמצעות התיאטרון דווקא קצת לברוח מהכאן והעכשיו. המפגש עם הקהל לא נותן לי לברוח. הברית בין הבמה לקהל נוצרת בבת אחת עם עליית המסך כמו במשחק כדורגל, כמו בקרב אכזרי. אוי לצד שירמה ויברח מההתמודדות: היוצרים והשחקנים יוכפשו באות קלון, הקהל יתבייש לראות את ההצגה, ההצגה תוכרז כפיאסקו.

הכאן והעכשיו מגדיר את תפיסת ההצגה. הנה, כולנו למדנו בבית הספר שאדיפוס מבקש לחקור אתהאמת.איך אני מביים מחזה על החיפוש אחרהאמתבתקופה שהאמת היצוקה, המוחלטת, האחת והיחידה הפכה זה מכבר לעניין יחסי? לפרופגנדה מחנאית? איך אני מספר על הבמה אודות המלך המפורסם, שגילוי האמת אודות עצמו הוא משבר חייו, בעת שבה אובדן האמת המוחלטת מסמל את המשבר הגדול של הקהל שלי? האם מישהו מהקהל עוד מתגעגע לאמת האחת והמוחלטת, עוד נוהה אחריה?

מישהי שראתה את ההצגה שלוש פעמים סיפרה בתדהמה שרק בפעם השלישית היא הבינה שקטע וידאו מסויים בהצגה מבוצע חי ולא מוקלט מראש. פשוט, השחקנית עשתה פתאום איזו ג'סטה שונה מבפעמיים הקודמות. "היא לא מצולמת. היא משחקת באמת".

>> אבישי מילשטיין הוא במאי ויוצר תיאטרון
>> המחזה "אדיפוס" עולה בתיאטרון נוצר במסגרת חגיגות ה-30 להיווסדו.פרטים וכרטיסים כאן בקליק.ההצגות הבאות:יום ד' 20.10.21 בשעה 20:30;יום ה' 21.10.21 בשעה 20:30;יום ד' 27.10.21 בשעה 20:30;יום ה' 28.10.21 בשעה 20:30;יום ג' 16.11.21 בשעה 20:30;יום ד' 17.11.21 בשעה 20:30;יום ה' 18.11.21 בשעה 20:30

• ❤ תרבות
• תיאטרון
• עודד קוטלר
• טור אישי
• יוצרים

• Facebook
• Twitter
• Email

1981 – נאום הצ'חצ'חים

הדובר:דודו טופז, עצרת בחירות של המערך.

האמירה האומללה:"הצ'חצ'חים הם במצודת זאב. הם בקושי שין גימלים, אם הם בכלל הולכים לצבא. כאן נמצאים החיילים ומפקדי היחידות הקרביות".

חומרת האמירה:חמורה מאוד, אפילו ביחס לגזענות המושרשת באותה התקופה.

הנזק:נאום תגובה היסטורי של מנחם בגין, וככל הנראה כמה מנדטים נוספים לליכוד. הפך לדוגמה המייצגת של אמירות מתנשאות וגזעניות מצד השמאל.

[tmwdfpad]

1999 – האספסוף

הדוברת:תיקי דיין, כנס של אמני ישראל בהשתתפות אהוד ברק.

האמירה האומללה:כינוי תומכי נתניהו "אספסוף מהשוק".

חומרת האמירה:ברמה של "מה חשבת לעצמך לעזאזל".

הנזק:לא משמעותי במיוחד. בליכוד עשו כמיטב יכולתם להפוך את התקרית לצ'חצ'חים 2, אבל בסופו של דבר ברק זכה בבחירות.

2006 – מדינה זונה

הדובר:ג'קו אייזנברג, הזוכה הטרי ב"כוכב נולד", ריאיון ל"ידיעות אחרונות".

האמירה האומללה:התגאות באי שירותו בצה"ל, במקביל להצפתו של שיר ישן שכתב כמה שנים קודם שכלל את השורה "מדינה זונה, מדינה מוצצת".

חומרת האמירה:ילד בן 18 .

הנזק:עצום, עבורו ועבור ה"משתמטים" בכלל, שהפכו לאויבי האומה על רקע מלחמת לבנון השנייה. אייזנברג הוקע מכל וכל עד שעזב לאמסטרדם.

2014 – בושה שזה העם שלי

הדוברת:אורנה בנאי, ראיון לידיעות תל אביב בעקבות לינץ' פייסבוקי על דעותיה השמאלניות

האמירה האומללה:"יש לי תחושה מאוד קשה שזה העם שאני חיה בו. שאני שייכת לעם שלצערי, לפי הטוקבקים והתגובות, אני קולטת שרובו מתלהם וגס רוח והוא באמת חושב שצריך לתת לצה"ל לכסח (…)בושה שזה העם שלי".

חומרת האמירה:צורם בשמיעה ראשונה, אבל לגיטימי.

הנזק:פיטורים מתפקידה כפרזנטורית "מנו ספנות", ועוד לינץ' פייסבוקי, איך לא.

2014 – מתביישת להיות ישראלית

הדוברת:גילה אלמגור בראיון לידיעות אחרונות, בעקבות רצח הנער מחמוד אבו ח'דר

האמירה האומללה:"איך אפשר להגיע לרמות שפלות כאלו של אכזריות מצד ילדים, לשרוף ילד חי, בושה להיות ישראלי בימים כאלו".

חומרת האמירה:באמא שלכם?

הנזק:לינץ' פייסבוקי, איומים ברצח שהובילו לתלונה במשטרה.

מרץ 2015 – מנשקי קמעות

הדובר:יאיר גרבוז בעצרת מחנה השמאל.

האמירה האומללה:"מנשקי הקמעות, עובדי האלילים והמשתחווים ומשתטחים על קברים קדושים – רק קומץ! אפילו המטרידים המיניים והאנסים קומץ".

חומרת האמירה:אשמאי זקן.

הנזק:גינויים מכל קצווי המפה הפוליטית ודחיפה רצינית לקמפיין הימין לבחירות שנערכו עשרה ימים אחר כך.

אפריל 2015 – השוקולדים יוצאים מהחורים

הדוברת:ענת וקסמן בריאיון לדני קושמרו.

האמירה האומללה:השוואה בין מצביעי הליכוד לכוכבי סרטון "טיסת השוקולד" וגם "הוא רק אומר 'ערבים' והם יוצאים מהחורים (…) זה גדול עלינו. זה קשי יום… זה עמים אחרים, לצערי".

חומרת האמירה:למי לעזאזל אכפת.

הנזק:ברגיל – לינץ' פייסבוקי והתנצלות.

מרץ 2015 – תשתו ציאניד

הדוברת:אלונה קמחי בסטטוס פוסט בחירות

האמירה האומללה:" לכל עם יש את השלטון שהוא ראוי לו. תחי הטיפשות, הרשעות והתודעה הכוזבת. תשתו ציאניד ניאנדרטלים מזויינים. ניצחתם. רק המוות יציל אתכם מעצמכם".

חומרת האמירה:קרואלה דה ויל.

הנזק:הלהטת הרוחות אחרי בחירות קשות במיוחד. התדמית של קמחי כשמאלנית מתנשאת לא ספגה פגיעה.

יוני 2015 – נאום הבהמות

הדובר:עודד קוטלר, השבוע, בתגובה לדברי מירי רגב.

האמירה האומללה:"חוגגים 30 מנדטים, שאחריהם צועק עדר של בהמות מלחכות קש וגבב".

חומרת האמירה:נו מה, לא למדת כלום?

הנזק:ע"ע ענת וקסמן והמוני שמאלנים בסטטוסי "חלאס עם זה כבר".

• עודד קוטלר
• דודו טופז
• צ'חצ'חים
• תיקי דיין
• ג'קו אייזנברג
• שמאלנים
• לינץ'
• ענת וקסמן
• גילה אלמגור
• גיפים!!!
• מירי רגב
• אורנה בנאי
• שמאל
• יאיר גרבוז
• אלונה קמחי
• אינטרנט

• Facebook
• Twitter
• Email

אהלן ישי לפידות, סולן להקת אוף שימחעס. ביום שלישי השבוע ארגנת אירוע תמיכה בהחלטות הממשלה בתחום התרבות בקפה תמול שלשום בירושלים.

"כן, היה לי חשוב להרים כינוס של אמנים שאומרים שאפשר שתהיה פה אמנות אחרת, אמנים שאומרים שאנחנו קודם כל יהודים וישראלים ורק אחר כך אמנים. הרעיון הוא שזו לא בושה לומר שגם לחופש הביטוי יש גבולות ושאי אפשר, בשם חופש הביטוי והאמנות, לעשות עוולות למקום שבו אתה חי".

[tmwdfpad]

מי הגיע חוץ ממך?

"לא הרבה שמות גדולים. דע לך שהיו לא מעט אנשי תיאטרון, מוזיקה ובמה, אנשים ידועים, שפניתי אליהם לגבי האירוע ואמרו לי שהם תומכים בי במאת האחוזים אבל מפחדים לבוא ולהיחשף, כי אז יחשבו שהם ימנים הזויים וזה ידפוק אותם בעתיד".

מירי רגב באה?

"לא, היא גם לא הוזמנה. זה לא מופע תמיכה ברגב אלא אמירה שלנו, כאמנים וישראלים ששולחים את ילדיהם לצבא ולא רוצים לממן סרטים והצגות שפוגעים בחיילים ובישראלים רבים".

אבל זה מתפרש כתמיכה ברגב, ברור לך.

"תשמע, כשמישהו עושה מעשה נכון אז אני אתמוך בו, אף שלא הצבעתי לו".

למי הצבעת?

"לאחת המפלגות הדתיות".

אגודה? בנט? אולי ש"ס? אתה אשכנזי או מזרחי בכלל?

"לא ולא ולא".

אלי ישי?

"אתה אמרת. זה היה יותר כמחאה על שאר המפלגות הדתיות מאשר בגלל שתמכתי ספציפית בישי".

אתה מסכים עם ההחלטה של רגב להעניש את נורמן עיסא כי לא רצה להופיע בהתנחלויות?

"לא. אני חושב שזכותו של כל אמן לא להופיע במקומות מסוימים, כמו שאתמוך באמן חרדי שיסרב להופיע מול קהל מעורב. אני לא חושב שצריך לשלול מעיסא מימון בגלל זה, ולעומת זאת אם ההצגה של עיסא הייתה פוגעת בישות הישראלית אז כן – הייתי תומך בהקפאת המימון שלו".

אבל אם נפסיק לממן את כל ההצגות שמבקרות את הישות הישראלית ומסתלבטות על הממסד, המשטרה, הצבא, האוניברסיטה, הממשלה – יהיה פה משעמם תחת. אתה רוצה לשבת כל היום ולהקשיב ל"נפאל" של גלי עטרי?

"יש מרחק גדול בין הצגה על יעקב אבינו לבין הצגה על מחבל רוצח. אני בהחלט רוצה שתהיה יצירה שתאתגר ותשאל שאלות ותבקר, אבל לא מחזה על רוצח מתועב שהתעלל בחייל. שם עובר הגבול – ביצירות על רוצחים – ולכן אני גם מתנגד בתמיכה בסרט על יגאל עמיר. יש רוצחים עם סיפור חיים מעניין, אבל כרגע אני קודם כל חושב שצריך להגן על עצמנו כאזרחים. אחרי שיהיה פה שלום 40 שנה אז אולי יהיה לי הפנאי לממן הצגות על מניעיו של אחמד לרצוח את מי שרצח".

היו אנשים שטענו שהיציאה של קוטלר על הבהמות הייתה מודעת ונועדה להחזיר אותו לאור הזרקורים. יש מצב שזו גם המוטיבציה שלך בארגון האירוע הזה?

"עזוב נו, כאילו יש מי שלא מכיר את עודד קוטלר שזכה בפרס ישראל. במקרה שלי, אני מבטיח לך שרק אפסיד בגלל ארגון האירוע הזה. אתה תראה שאני אהיה מודר מכל מיני מקומות ומכל מיני פסטיבלים בגלל שהבעתי דעה כזו בגלוי".

• יגאל עמיר
• צנזורה
• אוף שימחעס
• ליכוד
• מירי רגב
• אהלן
• תל אביב
• עודד קוטלר
• עירוני
• תרבות