Time Out תל אביב About

Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
טיים אאוט

פרא

כתבות
אירועים
עסקאות
גם בריאה וגם מוגזמת. מיכל אפשטיין חמו (צילום אסף קרלה)

פנינה קטנה בלוינסקי ואחלה בשר בשוק. העיר של מיכל אפשטיין חמו

פנינה קטנה בלוינסקי ואחלה בשר בשוק. העיר של מיכל אפשטיין חמו

גם בריאה וגם מוגזמת. מיכל אפשטיין חמו (צילום אסף קרלה)
גם בריאה וגם מוגזמת. מיכל אפשטיין חמו (צילום אסף קרלה)

מיכל אפשטיין חמו היא המוח הקולינרי המרהיב שמאחורי Eats ומקדש הבייגלים החדש Schmearz (עכשיו גם במשלוח!), והצלחנו לסחוט ממנה חמש המלצות זהב על מסעדות אהובות, מהמקום שתמיד כיף לחגוג בו, דרך שפית עם אנרגיות מטורפות ועד אחות תאילנדית שובבה. בונוס: מקבלים השראה מ"אורנה ואלה"

אם עוד לא התמכרתם לסטוריז ולמתכונים המטריפים של השפית מיכל אפשטיין חמו,יפה שעה אחת קודם. עסקי האוכל שלה, Eats בית חנה ושינקין וממלכת הבייגלים Schmearz, מחברים בחינניות אלמנטים מעולם הבריאות עם הגזמה אמריקאית, שהיא ספגה כשהתגוררה בארה"ב.

הו איזה קפה. Eats בית חנה (צילום: אינסטגרם/@eats_tlv)
הו איזה קפה. Eats בית חנה (צילום: אינסטגרם/@eats_tlv)

היא בת 44, בזוגיות עם אדווה שותפתה לעסקים ואם לשלושה, וזוכת עונת האולסטארס של משחקי השף. את השנתיים האחרונות בילתה אפשטיין חמו בין העסק לבית. "הרגשתי מאד לא בנוח 'להמשיך' את חיי בידיעה שיש חטופים מתחת לאדמה. היה כמעט בלתי אפשרי לקיים שגרה, שלא לדבר על הסיזיפיות בתחזוקת העסקים, אבל ניסינו ועשינו הכל בכדי להשאר חזקים עבור הלקוחות שלנו ולייצר עבורם מקום לבוא ולשתות בו קפה, לאכול אוכל טוב ולנקות את הראש", היא אומרת ומוסיפה שלא האמינה שתצליח לפתוח את שמירז תוך כדי מלחמה.

"זה עסק שהיה חלום שלי שהתגשם בזכות צירוף של אנשים טובים והזדמנות עסקית. קרה. כולי תקווה שעכשיו ,כשהחטופים חזרו והפסקת האש נשמרת. נוכל לחזור לעשייה באוכל טוב, באירוח ובדברים טובים. מגיע לנו קצת שקט ופחות דרמה בחיים". ועד אז כדאי לדעת שמעכשיו הבייגלים וכל התפריט של שמירז זמינים במשלוח, על תקן נחמה שגם היא מגיעה לנו.

הו איזה בייגל. שמירז (צילום אסף קרלה)
הו איזה בייגל. שמירז (צילום אסף קרלה)

1. פרא

מקום מעולה של קבוצת אנשי מקצוע שאני מאד מעריכה. בכל הזדמנות שאני יכולה לצאת או לחגוג – פרא היא תמיד הבחירה שלי. אוכל מדוייק וטעים שלא דומה לשום מקום אחר בעיר, שירות מעולה, תמיד כיף שם.
נחלת בנימין 27

ויטקוף וקושנר כבר אישרו. פרא. צילום: עמית ברמן
ויטקוף וקושנר כבר אישרו. פרא. צילום: עמית ברמן

2. צ'אקולי

אני מאד אוהבת את שפית ירדן שי ואת מה שהיא עושה. המסעדה בצלמה, ואיך שנכנסים לצ׳אקולי מרגישים מיד את האנרגיה המטורפת שלה. אוכל צבעוני, טעים ובועט. חומרי גלם טובים. כיף לשבת שם על הבר, לשתות יין טוב ולהסתכל על המטבח עובד.
רציף הרברט סמואל 3

גם אנחנו מתים עליה. ירדן שי, צ'אקולי (צילום: חיים יוסף)
גם אנחנו מתים עליה. ירדן שי, צ'אקולי (צילום: חיים יוסף)

3. קאב קם

אני מאוד אוהבת אוכל תאילנדי. הבית התאילנדי זאת תמיד בחירה מעולה, אבל בחרתי בקאב קם שהיא מעין "אחותה השובבה". גם אוכל מעולה ומדוייק וגם וייב ואנרגיה של יותר ממסעדה.
לינקולן 11

מקום אש. קאב קם (צילום יונתן בן חיים)
מקום אש. קאב קם (צילום יונתן בן חיים)

4. הקטן

פנינה קטנה בשוק לוינסקי. עידו הוא שף מוכשר בטירוף, שמצליח במטבח קטנטן להשתמש בחומרי גלם מקומיים ומיוחדים. הוא מתסיס הכל, לא זורק שום דבר ומייצר שילובי טעמים נהדרים. שירות מעולה, אוכל טרי ותמיד מעניין.
לוינסקי 46

זה עוד יגדל? מה אומרים הרופאים? הקטן (צילום: אורי לוין)
זה עוד יגדל? מה אומרים הרופאים? הקטן (צילום: אורי לוין)

5. M25

מקום אהוב! כמעט בכל פעם שאני יוצאת לסיבוב בשוק, אני מוצאת את עצמי בM25 (אגב, גם הילדים שלי חולים על המקום). כיף, קליל, לא מחייב, שירות מעולה ותמיד תמיד טרי וטעים. אחלה בשר, אחלה מסעדת שוק.
סמטת הכרמל 30

M25 (צילום: אינסטגרם m25.meatmarket)
M25 (צילום: אינסטגרם m25.meatmarket)

מקום לא אהוב בעיר:

כילדה היינו מגיעים המון לכיכר אתרים עם המשפחה, שהייתה מגיעה לבקר מניו יורק. זה היה ספוט מושלם – בכיכר היו אחלה מסעדות, נוף מדהים ורחבה שכיף לשחק בה. לצערי עם השנים המקום הוזנח מאד והפך למקום מסתור להומלסים, ממש "פצע" בלב העיר. זה מאד מבאס כי לכיכר אתרים יש המון פוטנציאל לא ממומש.

פצע בלב. כיכר אתרים (צלם: גרשון שלוינסקי, באדיבות הארכיון העירוני תל אביב-יפו)
פצע בלב. כיכר אתרים (צלם: גרשון שלוינסקי, באדיבות הארכיון העירוני תל אביב-יפו)

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
לא בדיוק אירוע תרבות, אבל בשנתיים האחרונות היה לי מאד חשוב להגיע לכיכר החטופים ולתמוך במשפחות. זה תמיד לווה במנעד רחב של רגשות ועצב אבל העניק לי כח לנסות ולחזק את המשפחות מעצם נוכחותי שם.

מאז התמונה הזאת עברו 23 חודשים של הפקרה. כיכר החטופים, 6.1.24 (צילום: אחמד ג'ארבלי/גטי אימג'ס)
מאז התמונה הזאת עברו 23 חודשים של הפקרה. כיכר החטופים, 6.1.24 (צילום: אחמד ג'ארבלי/גטי אימג'ס)

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הסרט הדוקומנטרי על אורנה ואלה בבימויו של תומר הימןסרט מקסים, כן ואמיתי, שניגן לי על כל המיתרים והציף זיכרונות של תקופה מדהימה עבורי. מעבר לעובדה שמדובר בסרט עדין שמתאר את הקשיים בתחום המסעדנות ואת העולם הזה דרך עיניהן של שתי נשים – פשוט השראה ענקית.

זיכרונות משינקין. אורנה אגמון ואלה שיין (צילום: רועי רוזן)
זיכרונות משינקין. אורנה אגמון ואלה שיין (צילום: רועי רוזן)

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לארגונים שתומכים בחיילים שנפצעו במלחמה בפציעות גוף ונפש.אני חושבת שחלה עלינו החובה לנסות לעזור לאנשים המדהימים הללו, ששמו את המדינה והחטופים לפני החיים שלהם עצמם.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
שירלי לוי
– ליבי ליבי איתה בעקבות המוות הטרגי של אחותה הקטנה. אני לא מכירה אישית את שירלי, אבל נשבר לי הלב. שירלי היא קומיקאית אמיתית שצוחקת על העולם. החיים יכולים להיות אכזריים מאד לפעמים. אני שולחת לה ולמשפחתה חיבוק ענק ומאחלת להם שלא ידעו עוד צער.

מה יהיה?
אני ממש מקווה שיהיה טוב. מגיע לנו. השלמתי עם העובדה שככל הנראה שקט לא יהיה פה ושלנצח הקונפליקט יהיה ברקע… אבל מה שבעיקר מטריד אותי זה מה שקורה במדינה. אצלנו ובינינו. אחרי ה-7/10 , כשהממשלה הציגה חוסר תפקוד מוחלט, הציבור הוכיח עד כמה העם שלנו חזק. כמה חוכמה, אסרטיביות, רגישות, אחריות וערבות הדדית יש בינינו. מגיע לנו ולחיילים שלנו הנהגה ראויה – כזו שתפעל עבורנו ולא עבור עצמה בלבד. אני רוצה להאמין שאחרי שהחושך יירד האור יעלה, ומקווה שתקום כאן הנהגה טובה יותר, עם אנשים שבאמת רוצים לעשות שינוי. שנוכל לחיות חיים בריאים בגוף ובנפש, חיי תרבות, קולינריה, שגשוג כלכלי, חינוך ועתיד טוב יותר לילדינו.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

מיכל אפשטיין חמו היא המוח הקולינרי המרהיב שמאחורי Eats ומקדש הבייגלים החדש Schmearz (עכשיו גם במשלוח!), והצלחנו לסחוט ממנה חמש המלצות...

מיכל אפשטיין חמו13 בנובמבר 2025
שיק עממיק. "השחף" (צילום: מתוך עמוד האינסטגרם  @hashachaf.tlv)

מסעדות עממיות הן הטרנד החם של 2025. אבל להיות עממי זה מחייב

מסעדות עממיות הן הטרנד החם של 2025. אבל להיות עממי זה מחייב

שיק עממיק. "השחף" (צילום: מתוך עמוד האינסטגרם  @hashachaf.tlv)
שיק עממיק. "השחף" (צילום: מתוך עמוד האינסטגרם @hashachaf.tlv)

אפשר להכריז: יש טרנד חדש בסצנת המסעדות והוא עממי. המסעדות העממיות החדשות הן לעיתים עממיות רק עד שלב המחיר, וזה לגיטימי לגמרי כשמדובר בשיפודיית-שף, אבל הטרנד הזה חייב לבוא עם תרבות אירוח עממית ונדיבה. אחרת סתם מוכרים לנו שכונה במחירי כיכר המדינה

12 בנובמבר 2025

פעם נהוג היה לומר בעולם המסעדות ששני מקומות דומים מצביעים על מגמה, שלושה מקומות זה תופעה, וארבעה מקומות הם טרנד סוחף ובלתי ניתן לעצירה. פעם על כל טרנד כזה היינו חוגגים ומפיקים פרויקטים מיוחדים שלמים. עכשיו אפשר להסתפק בהכרזה שנכנסת ב-240 תווים של ציוץ טוויטר: הטרנד העממי כובש את הקולינריה המקומית. זהו. הכרזנו את זה. העתיד הקרוב צופן הרבה שולחנות נירוסטה ושולחנות פורמייקה, מפות נייר פשוטות, צלוחיות בפתיחת שולחן, תפריטים מנויילנים וקריצות נוסטלגיות לעבר שכולו קרם בוואריה.

>>

זה בהחלט לא רק עניין קולינרי, כי אם מגמה תרבותית עמוקה יותר של כמיהה לעבר ושאיפה לחזור לפשטות מינימליסטית. מילות הקסם הן "כמו פעם". בשנים האחרונות, ובטח מאז פרוץ המלחמה, אפשר לראות את המגמה הזאת בכל פינה של התרבות הישראלית, מהקאמבקים של "הכבש ה-16" ו"ספר הג'ונגל", דרך הטלוויזיה שמעלה באוב שעשועון כמו "כוכבים בריבוע" ועד הקרפ סוזט שחזר מהאייטיז ומופיע כמעט בכל תפריט בעיר. ובניגוד לגלי הנוסטלגיה שאנחנו כבר מכירים היטב, זאת בפירוש לא רק התרפקות על העבר.

הקינוח הנכון לחורף 2025. קרפ סוזט, קפה אחד העם (צילום ענבר אטיס)
הקינוח הנכון לחורף 2025. קרפ סוזט, קפה אחד העם (צילום ענבר אטיס)

לאידיאליזציה של כל מה שהיה פעם, שהיא השורש של מגיפת הנוסטלגיה התרבותית בעשורים האחרונים, יש כמובן חלק בטרנד העממי, אבל מובהק ממנה הוא הרצון – ואולי הצורך – לחזור אל הבסיס ואל הפשטות, להוריד קצת את הפוזה, לוותר מעט על היומרות הבינלאומיות. להיות ישראלים כמו שהיינו לפני שדברים התחילו להתפרק פה. לא כי היה טוב יותר, אלא כי היה מורכב ומסובך פחות.

המסעדות העממיות החדשות מהפנטות את ההמונים עם שולחנות הנירוסטה שלהן והקריצה אל העבר, וראינו את זה כבר בפתיחה של מסעדת "השף" שהעמידה את כל פארק המסילה בתור כדי לאכול דגים כמו בניינטיז. ראינו את זה גם במפגש רמב"ם, השווארמיה האדירה שהופכת בשעות הערב לגסטרו-בר באווירת חמארה היפסטרית, כמו גם בשלוחת צפון-דיזנגוף של חומוסיית גרגר הזהב שהפכה בשעות הערב לבר יין לבנטיני פשוט וכיפי. אחר כך הגיעו גם "גיטה" של אנשי פרא, וקיבלנו גם את "גוגי'ס" העממית וזולה באמת, ו"סיח" שנפתחה ממש עכשיו בפלורנטין, ולקינוח הגיע שף אסף גרניט ושם את החותמת שלו עם פופ-אפ שיפודיה צוהלת היכן ששכנה מסעדת צמח הטבעונית שלו בירושלים. אמרנו טרנד?

ההיסטוריה לא חוזרת על עצמה, היא רק מתחזרת. גיטה (צילום: יעל שטוקמן)
ההיסטוריה לא חוזרת על עצמה, היא רק מתחזרת. גיטה (צילום: יעל שטוקמן)

חלק גדול מהסיפור הוא כמובן יוקר המחייה, שבניגוד אלינו דווקא לא מראה שום סימני חזרה לאחור. מקומות בווייב עממי, בלי דגש על שף בעל שם, עיצוב טרנדי ותפריט ייחודי מחומרי גלם נדירים, הם כנראה צו השעה. זה לא הזמן להסתער על מדריך מישלן ולהמציא מטבח ישראלי מולקולרי. הציבור רוצה פתיחת שולחן. שים לנושיפוד אנטריקוט, שיפוד שישליק, קצת טחינה וצ'יפס, כמה מאזטים וסגרנו עניין. העממיות נעצרת לפעמים בשלב החשבון, ובחלק ניכר מהמקומות שהזכרנו ארוחה משביעה פלוס קוקטייל בכל זאת יפרידו אתכםמ-200 ש"ח לסועד לפחות, כך שהכסף לא מספר כאן את כל הסיפור.

הטרנד העממי לא מבשר בהכרח על אלטרנטיבה לבילוי זול יותר. יש מסעדות כמו "סיח" ו"גוגי'ס" שמצליחות להציע ואליו פור מאני מופלא עד כדי עודף מ-100 ש"ח, סכום שהוא כשלעצמו חוויה של חזרה למקורות, אבל העניין הוא הווייב: בתקופה כזאת מתוחה וכואבת, יש משהו ראוותני ואפילו דקדנטי בבילוי במסעדה או גסטרו-בר מפונפנים, גם אם האויסטר עולה פחות מצלוחית טחינה בניאו-שיפודיה. הרבה מאוד אנשים יעדיפו, גם אם לא תמיד באופן מודע, להוציא את אותם סכומי כסף בתפאורה עממית יותר שאינה מנקרת עיניים ומאפשרת לקוקטייל להחליק יותר טוב בגרון.

גם עממית, גם משתלמת, גם מעניינת קולינרית. סיח (צילום: נדב יהלומי)
גם עממית, גם משתלמת, גם מעניינת קולינרית. סיח (צילום: נדב יהלומי)

אנחנו לא כאן כדי לנזוף במסעדנים בקטע צרכני ובטח לא מזלזלים בעלויות שנדרשות לתפעול מסעדה שרק הולכות ומאמירות, אבל הטרנד העממי הזה לא יכול להיות רק פסאדה. כל המסעדות המשמחות באמת האלה צריכות להבין שאם הן עממיות, הן צריכות ללכת עם העם. כלומר, להיות עממיות יותר. אם לא במחיר אז בגודל המנות, בנדיבות התוספות, בחמימות האירוח או באופי פתיחת השולחן. יש מספיק דרכים להיות עממי. אפשר להציע ריפיל, לשים איזה מאזט על חשבון הבית, לפנק בעוד חתיכת בשר על השיפוד, עוד פיתה בלי שנבקש, צלוחית עמבה בהפתעה. שולחנות נירוסטה זה נחמד, אבל אם מוכרים לנו אווירה של שכונה במחירים של כיכר המדינה אז לפחות שנצא שבעים ושמחים כמו בשכונה. או ריפיל. אמרנו ריפיל? ברגע שאנחנו שומעות ריפיל אנחנו שוכחות מהכל, למי אכפת מטרנדים.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אפשר להכריז: יש טרנד חדש בסצנת המסעדות והוא עממי. המסעדות העממיות החדשות הן לעיתים עממיות רק עד שלב המחיר, וזה לגיטימי...

מאתיעל שטוקמן12 בנובמבר 2025
אביתר ברעם. צילום: אייל H

חלוצות זועמות ונפלאות ומסעדה שהיא קהילה. העיר של אביתר ברעם

חלוצות זועמות ונפלאות ומסעדה שהיא קהילה. העיר של אביתר ברעם

אביתר ברעם. צילום: אייל H
אביתר ברעם. צילום: אייל H

אביתר ברעם הגיע לתל אביב בסערה יחד עם הצוות של מונא כדי להיות סומלייה בבר 51, ומשם המריא כאיש יין טוטאלי שמנהל כעת את התחום בדה ג'ורג'. סחטנו ממנו סיפורים אישיים יפים על כמה מהמקומות הכי מעולים בעיר, הרמות לאחים דוקטור, שלומי שבן ואופיר טושה גפלה וגילוי נאות: כל המדור הזה הוא גילוי נאות

>> אביתר ברעם הוא איש יין טוטאלי, והוא מנהל כיום את תחום היין במלון דה ג'ורג' שהחליף לאחרונה בעלים אך נותר נהדר. הוא היה גם ממקימי בר היין המעולה בוסר, ובנוסף הואמוציא טיולי יין לרחבי העולם דרך Vinspirationומייעץ למסעדות וברי יין. בקיצור,אם אתם אוהבים יין – חובת מעקב(אבל אם אתם מסתבכים עם אישומי סטוקינג והטרדה זאת בעיה שלכם). "כיוון שכל המקומות שבחרתי מוכרים לעייפה עד בנאליות – ואין צורך לספר עליהם כי כולם מכירים אותם, אכתוב על כל אחד מהם מה המשמעות שלו בשבילי", הוא מבהיר.

בית טוב לכל היין שבעולם. דה ג'ורג' (צילום עמית גירון)
בית טוב לכל היין שבעולם. דה ג'ורג' (צילום עמית גירון)

1. בר 51 // בוב (ואל תכריחו אותי לבחור ביניהם)

הבית הראשון שלי בעיר. עברתי לתל אביב מירושלים כדי לפתוח את בר 51 בתור המנהל והסומלייה, והוא היה דריסת הרגל שלי בעיר והצלחה ענקית ומרגשת. לשמחתי הרבה הרגע עברתי לגור ממש קרוב אליו, ועכשיו אני שורץ שם וב"בוב" – בר היין החדש של הקבוצה, מקום נעים ושפוי, שילוב נדיר מאוד בעיר הזאת. את בוב מוביל חבר קרוב וסומליה פנטסטי, מור בן שמעון, שזכיתי להיות המעסיק הראשון שלו בעיר ולקחת אותו ופשוט לתת לו לעשות מה שהוא יודע. ביום שהכרנו אמרתי לו שהוא יחליף אותי כשאעזוב, וכך היה.
הירקון 59 תל אביב // טרומפלדור 17 תל אביב

נעים ושפוי. בוב (צילום אייל H)
נעים ושפוי. בוב (צילום אייל H)

2. הבסטה

אין מה לעשות. הבית. המסעדה האהובה עלי כשאני צריך מסעדה, הבר האהוב עלי כשאני צריך בר, הקהילה שלי והאנשים שאני הכי אוהב. איך העזתי לכתוב "קהילה" על מסעדה? כי כשארגנתי מכירה של הספר של אבא שלי ז"ל כדי לגייס כסף לטיפול הרפואי שלו, בסטה קנו 16 עותקים כדי לחלק לקבועים שלהם, ואפילו לא סיפרו לי שהם עשו את זה.
השומר 4 תל אביב

אין כמו בבית. הבסטה על הבר (צילום: נטע אלונים)
אין כמו בבית. הבסטה על הבר (צילום: נטע אלונים)

3. ג'יאקונדה

ה-מקום שלימד אותי יין עוד לפני שעברתי לפה בכלל. חלוצות, אמיצות, קשוחות, זועמות ונפלאות. הכרנו כשהן התארחו במונא לספיישל איטליה של שי דגן ואני הייתי מלצר נלהב מאוד. לאחר מכן הן הזמינו אותי לטעימה המקצועית הראשונה שהייתי בה בחיי ונסעתי מירושלים לכיכר מסריק לטעום 28 יינות (עדיין יש לי את רשמי הטעימה איפשהו – לשבת אצל (ועם) ענת ורפאלה זה שילוב של תרפיה, אקדמיה והדוניזם.
פרישמן 73 תל אביב

קשוחות ונפלאות. ענת סלע ורפאלה רונן, ג'יאקונדה (צילום: אור עדני)
קשוחות ונפלאות. ענת סלע ורפאלה רונן, ג'יאקונדה (צילום: אור עדני)

4. פרא

עוד חבורה של אנשים שאני מעריץ. אני משתדל לבוא להפריע להם לעבוד לפחות פעם בשבוע, והאוכל (הפנטסטי) זה אפילו לא האישו מבחינתי. אין אווירה יותר כיפית בעיר מלשבת על הבר של פרא, וזה הדייט הקבוע של קורל, בת הזוג שלי, מהרגע שהתחלנו לצאת. שווה לציין שתפריט היין נפלא ומתומחר נמוך מאוד ביחס לעיר.
נחלת בנימין 27 תל אביב

הקסם האמיתי קורה בפנים על הבר. פרא (צילום: נועם רון)
הקסם האמיתי קורה בפנים על הבר. פרא (צילום: נועם רון)

5. אברי

מעבר לזה שזה נאו-ביסטרו פריזאי באותה המידה שהוא תל אביב, שהאוכל של אדר לוטן פנומנלי ואינטליגנטי. אני מת על מקומות בילוי דינמיים – ואברי עושה את זה נהדר. זו מסעדה לכל דבר שיכולה להיות קז'ואלית ויכולה להיות פיין דיינינג בהתאם למצב הרוח, זה בר יין, וזה גם מקום המפלט שלי לשבת עם אדר, מיכאל וגנאדי אחרי משמרת ולהוריד את הסרוויס יחד.
אחוזת בית 5 תל אביב

פאריז או תל אביב? למה לא גם וגם. אברי (צילום: גנאדי שקולניק)
פאריז או תל אביב? למה לא גם וגם. אברי (צילום: גנאדי שקולניק)

>> הבניין הכי מכוער בעיר ומקום לערוך בו משתה // העיר של ניר קליינר
>> היסודות הסמויים של העיר וחוף פראי ומשוחרר // העיר של ישי בן משה

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

חשוב:
כל מקום בו יש דרי רחוב שלא מקבלים אף מענה, לא מהמדינה, לא מהעירייה ולא מהסביבה.

לא חשוב:
המזרקה בביאליק מכוערת ולא מתאימה לשאר הכיכר.

יש בזה משהו. המזרקה בכיכר ביאליק (צילום: איל תגר)
יש בזה משהו. המזרקה בכיכר ביאליק (צילום: איל תגר)

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
שלומי שבן חוגג 20 שנה ל"עיר" (למרות שהאלבום יצא ב-2007) באופרה תל אביב.כי אני אוהב אותו מאוד כיוצר וכחבר (גילוי נאות: כל המדור הזה גילוי נאות).כי "עיר" היה האלבום ששמעתי כל יום בכיתה י"ב, כי שלומי הרים מופע שאפתני, מרשים, מרגש, יפהפה וקורע מצחוק – וכי זו הפעם הראשונה שקורל ואני הלכנו להופעה יחד.

״עיר״ באופרה. לקח לי הרבה זמן לנחות. אכתוב בקרוב על הערב החלומי הזה, ועל כל הכישרונות הגדולים שהפכו אותו לכזה. בינתיים כמה מילים שאמרתי לפני ״מוכן לאהבה״. תודה, תל אביב.

Posted by ‎שלומי שבן | shlomi shaban‎ on Friday, February 28, 2025

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"במחילה מכבודה של אשת המערות"של אופיר טושה גפלה. כי הוא הסופר הישראלי שאני הכי אוהב מגיל 14, כי זה ספר על אבא שנפטר שיצא בדיוק כשאבא שלי נפטר, וכי הכתיבה של גפלה כל כך מרגשת ומנתקת אותך מהעולם שאתה נמצא בו – שזו המחמאה האולטימטיבית שאפשר לתת לספר.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
עומדים ביחד, כי אני מהדור בו "שלום" ו"שותפות ערבית-יהודית" לא היו גסות, כי זה היה מאבק חייו של אבא שלי ואני חייב לו את זה וכי אין שום ברירה אחרת.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אסף ויותם דוקטור, שהעשייה החברתית שלהם אפילו יותר מרשימה מהעשייה הקולינרית המאוד מאוד מרשימה שלהם. עקרונית, הייתי מצביע למפלגה שלהם בלי לחשוב פעמיים.

מה יהיה?
הרבה יותר חשוך, אפילו מהמצב המזעזע הנוכחי, לעוד כמה שנים עד שישתנה. לאחר מכן דור של תקווה ושל שינוי ושל מקום הרבה יותר טוב, ואז גם ככה ההתחממות הגלובלית תגמור עלינו. סליחה, אני דאונר.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אביתר ברעם הגיע לתל אביב בסערה יחד עם הצוות של מונא כדי להיות סומלייה בבר 51, ומשם המריא כאיש יין טוטאלי...

אביתר ברעם21 ביולי 2025
טונה טונאטו, פרא (צילום אנטולי מיכאלו)

איך פרא שרדה את המלחמה: "דופק של מסעדה חייב להמשיך לפעום"

איך פרא שרדה את המלחמה: "דופק של מסעדה חייב להמשיך לפעום"

טונה טונאטו, פרא (צילום אנטולי מיכאלו)
טונה טונאטו, פרא (צילום אנטולי מיכאלו)

מסעדת פרא האהובה נשארה פתוחה גם לאורך ימי המלחמה עם איראן בזכות הכנה טובה, גמישות וגם זה שהיה מרחב מוגן במרחק 50 מטר עזר. ריאיון עם הבעלים אביעד פלד. "אני לא יודע לחכות לעזרה, לא סומך על המדינה שתפצה, ומזכיר לעצמי כל הזמן ששגרה זה לא מושג ששייך לחיים בארץ"

מסעדת פרא ראתה לא מעט אתגרים בארבעת שנות הפעילות שלה, מאז הוקמה באפריל 21, אי שם באזור הסגר השני. לכן אולי הצליחה להישאר אחד המקומות היחידים שפעלו, במודל קצת אחר, גם במהלך 12 הימים של המלחמה מול איראן. בכל זאת, אלו האנשים שהביאו לנו גם את "קרוט" במהלך המלחמה בעזה, אז מה זה קצת טילים איראנים עבורם? תפסנו את הבעלים אביעד פלד לשיחה על איך שורדים כמסעדן גם בימי מלחמה בריבוע.

>>גם נזקי התקיפה מאיראן לא יעצרו את חגיגות 20 השנה של קוצ'ינה הס

"אני יודע איפה אני חי, ודווקא בגלל זה חשוב לי תמיד לשמור על הגרעין הבטוח שלי ולהסתמך על ידיעה פנימית שתמיד יש לי מה לעשות כדי להיחלץ ולצאת מכל מצב", מסביר פלד לשאלה איך מחזיקים מעמד בזמן שכזה. "אני לא יודע לחכות לעזרה, לא סומך על המדינה שתפצה, ומזכיר לעצמי כל הזמן ששגרה זה לא מושג ששייך לחיים בארץ, לפחות לא שגרה נורמלית, ושהכל יכול בכל רגע להשתנות".

האצילות מחייבת. פרא (צילום מעמוד האינסטגרם pereh_rest)
האצילות מחייבת. פרא (צילום מעמוד האינסטגרם pereh_rest)

ובפרקטיקה, איך שומרים על עסק גם בימים כאלה?
"בזמני רגיעה יחסית אני תמיד לדאוג לשים קצת בצד, מהסיבה הפשוטה שיכול להיות שמחר אצטרך לסגור את הדלת ולא לפתוח לסרוויס. וזה קרה לנו לא פעם. אנחנו אנשי עבודה – ולא מנהלים את המסעדה מרחוק אלא מתוך המטבח והפלור – לכן אנחנו יודעים בדיוק איפה אפשר לכווץ, ויודעים שמה שהכי חשוב בעיתות כאלה הוא קודם כל לפתוח, גם אם בקצב נמוך".

ואתם באמת פתחתם.
"כי הדבר השני הוא לאמן את המערכת לגמישות וליצירתיות. הבנו בתחילת המתקפה שבלילה אנשים פחות יוצאים, אז החלטנו מהרגע להרגע לפתוח סרוויס צהריים. אחרי 3-4 ימים ראינו שאנשים כן יוצאים במהלך היום, גם אם זה לשעה או שעתיים, ושאפשר לתת לזה מענה. אנחנו משתדלים להיות תמיד מתוכננים, אבל יחד עם זאת גם קשובים למה שקורה מסביב. אם המערכת יודעת להגיב מהיום בלילה למחר בבוקר, זה מה שישמור עליה חיה ופועלת, כי דופק של מסעדה חייב להמשיך לפעום. וכמובן, זה שהיה לנו מרחב מוגן כחמישים מטר מהמסעדה היה גורם אקוטי. ברור שלא היינו לוקחים את הסיכון אחרת".

השפים אביעד פלד (משמאל) ואורי שטיינברג במסעדת פרא. צילום: חיים יוסף
השפים אביעד פלד (משמאל) ואורי שטיינברג במסעדת פרא. צילום: חיים יוסף

אחד האתגרים הגדולים בימים של מלחמה שכזו הוא שימור העובדים, ואף אופציה לא אידיאלית. עסק שמפעיל את כל העובדים שלו מסתכן בהפסדים מול קהל שחושש לצאת, אבל גם האלטרנטיבה משאירה את חלק מהעובדים לבדם. גם בפרא ניסו למצוא את האיזון בין שתי האופציות הלא פשוטות. "הגורם הכי משמעותי בהצלחה של מסעדה, וביתר שאת בתקופות משבר, הוא צוות", מספר פלד. "אנשים, צוות, הם היסודות של המסעדה ובלעדיהם אין היתכנות לדבר הזה להצליח. אחד האתגרים הכי גדולים הם מה אתה עושה עכשיו עם 50-60 עובדים של פרא וקרוט. מצד אחד, צריך צוות שיסכים לבוא לעבוד תחת טילים, ומצד שני גם חלק נכבד שיסכים להישאר בבית ולהישאר בלי פרנסה".

ואיך מנהלים את זה?
"צריך להיות יעיל ולתפעל את המקום עם צוות בסיסי, ומצד שני איך לא לתת לאף אחד את התחושה שהוא נשאר מאחור. אנחנו משתדלים להיות בקשר צמוד מאוד עם הצוות, להיות קשובים ולעזור איפה שאפשר. הכי חשוב לי שהצוות שלי ואני נהיה בקשר חם, שהם ירגישו שיש להם למי לפנות ואני מצדי אעשה כל מה שאפשר כדי לדאוג להם. אם אין לך צוות טוב אתה אבוד, לא משנה כמה האוכל טעים או המסעדה יפה".

פאטה חזיר בפרא. (צילום אביעד פלד)
פאטה חזיר בפרא. (צילום אביעד פלד)

מי מגיע למסעדה בימי מלחמה?
"בהתחלה כשאנשים התחילו לצאת מהבית, התחילו לטפטף הקבועים, ולאט לאט זה התגבר. צברנו כאן גרעין של אנשים שהולכים איתנו, והתייצבו כשפתחנו לצהריים גם בשיא חוסר הוודאות. לצדם הגיעו עוד אנשים שעברו פה וראו שאנחנו פתוחים. אני מאוד אוהב את הדבר הזה בת"א – שאחרים נוטים לזהות שלא בצדק כניתוק – שקורה כשאנשים רואים שיש כמה שעות של שקט, והם מחליטים לצאת לשתות משהו. אני חושב שזו דרך התמודדות מופלאה, להתאסף ביחד ולשתות רגע משהו לפני שממשיכים את היום שגם ככה מלא בסטרס".

שמעתם משהו מהמדינה? הצעות עזרה? פיצויים?
"לא. זה גם עוד מוקדם אבל מניסיון העבר אני יודע שזה לוקח מלא זמן, וגם מי יודע כמה ומתי יחזירו. אי אפשר לסמוך על זה. אף אחד לא דיבר איתנו, גם את הוראות פיקוד העורף בדקנו כל בוקר וניסינו להבין בעצמנו. מי שנותנים רוח גבית יותר מהכל לפתוח בתקופה כזו זו לא המדינה, אלא קודם כל המשפחות שלנו, שיודעות את החשיבות בלפתוח את המסעדה ולהישאר בתנועה. זה לא פשוט, במיוחד שלרבים מאיתנו גם יש ילדים, אבל כל אחד נותן איפה שאפשר ועושה את המאמצים. מי שכן סיפקו עזרה משמעותית בתקופה הזו הם איגוד המסעדנים, שמנהל יקיר ליסיצקי ("15\85"), שאני מרגיש שמייצגים אותנו ונלחמים בשבילנו כדי להשיג מה שאפשר לענף המסעדנות בתקופה כזאת".

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

מסעדת פרא האהובה נשארה פתוחה גם לאורך ימי המלחמה עם איראן בזכות הכנה טובה, גמישות וגם זה שהיה מרחב מוגן במרחק...

מאתיעל שטוקמן25 ביוני 2025
כל כך פלאפי. פנקייק יפני (צילום: טיים אאוט טוקיו)

היסטריה: קוקו נקו פותחים בית פנקייק יפני. ועוד חדשות אוכל

היסטריה: קוקו נקו פותחים בית פנקייק יפני. ועוד חדשות אוכל

כל כך פלאפי. פנקייק יפני (צילום: טיים אאוט טוקיו)
כל כך פלאפי. פנקייק יפני (צילום: טיים אאוט טוקיו)

הראמנייה הפופולרית מפלורנטין מסתעפת // פופ אפ טאקוס מלחמה משתלט על המשביר // אור גינסברג מפלט טונה מפלצתית בארוחה מסורתית // a ויובל בן נריה פוצחים בסרוויס צהריים משתלם בהשראת אוכל רחוב // טרפת מאצ'ה בבוטיק סנטרל // אם זה טעים וזה חדש בתל אביב, כנראה שזה ברשימה הזו

עוד שבוע סוער חלף על הזירה הקולינרית המקומית, שמתאוששת עדיין מצמד פתיחות ענק בשבוע שעבר של המסעדות החדשות מבית השפית דנה לי ברמן (בר פרדיסו) והשף אליעזר טמנו (סטודיו גורשה), כנראה המסעדות הכי מעוררות ציפייה שנפתחו כאן בחודשים האחרונים. והשבוע בחדשות האוכל: אפשר להירגע קצת, לפרק טונה של 130 קילו, ולנוח עד הבום הבא.

>> יאללה בונז'ור: מקדש המאפים במלון אלקונין הוא בית הקפה שחיפשנו
>> באתונה יש מקום שנראה כמו התינוק היווני של כולי עלמא ובית רומנו

הפנקייקס באים | קוקו נקו

הכינו את המקלות ואת האינסטה: בקרוב ממש היפאנית הנהדרת קוקו נקו מתרחבת ופותחת בית קפה, גם הוא יפני כמובן. אם הפנקייקס הרוטטים מככבים לכם בחלומות, במקום החדש תוכלו לקבל אותם במלוא הדרם גם בגרסה מלוחה יחד עם עוד שיגועים יפניים מוגזמים וחמודים. אנו עוקבים בדריכות אחרי ההכנות ונדווח.

בקרוב גם בגרסה מלוחה. קוקו נקו (צילום: אפיק גבאי)
בקרוב גם בגרסה מלוחה. קוקו נקו (צילום: אפיק גבאי)

אוכלים סוטים | כריסטוף

זוכרים את הנקניקיות המוגזמות מ-Soté Urbandog בשוק הכרמל? שף רותם וקנין, שחתום על ההברקה, יתארח בשבוע הבא בבר היין כריסטוף, עם תפריט שמזגזג בין סטריט פוד בגבוה לפיין דיינינג בסליז: פינצ'וס מורטדלה וקמבוזולה עם פלפל מוחמץ, סלט תירס לבן עם עירית וטרגון וגבינת דליס דה בורגון, ספייריבס טלה קוריאני ועוד מנות קלילות שהולכות טוב עם יין, שיימזג כמובן בשפע. והנקניקיות מה איתן? יש סיכוי שהן יפתיעו, ואם לא אז בפעם הבאה.
השוק 28, ראשון-שני (11-12.5) מ-18:00,להזמנות

אולי כן ואולי לא. הנקניקיות של רותם וקנין (צילום גיא חביב)
אולי כן ואולי לא. הנקניקיות של רותם וקנין (צילום גיא חביב)

טאקוס מלחמה | המשביר

לא ברור איך בין תקופת מילואים אחת לאחרת, לשף דן רושנסקי יש זמן לתפעל את המקומות שלו. למרות זאת הוא מחליט לפתוח במשביר פופ אפ שמוקדש כולו למטבח המקסיקני הצבעוני והאוונגרדי, עם ריחות ומתכונים שנאספו בין וואחאקה למסעדות הבוטיק של מקסיקו סיטי. את מרכז הבמה תופסים טאקוס (22-26 ש"ח), במיוחד טאקו בירייה משגע, וסביבו מנות חלוקה, קוקטיילים, טקילה ומוזיקת חאפלות לטינית. בשישי בצהריים תוכלו לצפות לפייסטה מקסיקנית כהלכתה, שתגלוש מהחצר (אחת החמודות בעיר) אל הרחוב. אולה.
המשביר 2, משלישי (13.5), ראשון-חמישי 17:00-2:00, שישי 12:00-2:00, שבת 17:00-2:00

אחת החצרות אם לא ה. המשביר (צילון מורין קלטש)
אחת החצרות אם לא ה. המשביר (צילון מורין קלטש)

אגדה יפנית | a

מסעדת a של שף יובל בן נריה היא מסוג המקומות ששמורים לאירועים מיוחדים. העיצוב, האוכל המוקפד שכל רכיב בו עובר תהליכים ארוכים, שירות מופתי ואווירה סקסית מכתיבים סטילטו, או לכל הפחות שיק שפורץ את גבולות היומיום. לסרוויס הצוהריים החדש מותר להגיע בכפכפים וג'ינס כי הוא שואב השראה מאוכל רחוב יפני, על אף שהביצוע מורכב לא פחות מאשר בערב. בתפריט מככבים טרטר בקר, שיפוד דג באש ועוד מנות דגל מימי ראשית המסעדה לצד רולים אלגנטיים, שמשלבים טכניקות יפניות קלאסיות עם יישון, עישון והתססות, ירקות אורגניים וחומרי גלם מכל קצות הגלובוס. הדיל מורכב ממנה ראשונה או סושי ועיקרית במחיר העיקרית. לדוגמה: טרטר בקר הולשטיין מקיבוץ קליה על אצבעות לחם קסטן קוג'י עם קרם חלמון פנטסטי, סשימי פורל עם אבוקדו וריבת נורי(!) לראשונות; ולעיקריות צ'יראשי (148 ש"ח), קאצו קארי מטופו משי וירקות אורגניים בקארי יפני בבישול ארוך (102 ש"ח) וקלאם צ'אודר פנטסטי, שבנראות לא דומה כלל למקור אך מזכיר אותו בטעמים (134 ש"ח). גם הבר העשיר חותך בצהריים מחירים, ולכן מומלץ להתפרע עם סאקה ממזקקות בוטיק שבן נריה נסע עד יפן כדי לעמוד על איכותן.
מנחם בגין 121 (מגדל עזריאלי שרונה), שני-חמישי 15:00-12:00,להזמנות

הפסקת צוהריים בגבוה. צ'יראשי סלמון, המאצ'י יפני וטונה כחולת סנפיר, a (צילום אסף קרלה)
הפסקת צוהריים בגבוה. צ'יראשי סלמון, המאצ'י יפני וטונה כחולת סנפיר, a (צילום אסף קרלה)

טונהפארק 1 | סלאס

בכל שנה באביב הפיד של שף אור גינסברג מתמלא צילומים של דגי טונה. זוהי שעתן היפה של המפלצות עצומות הממדים, שמככבות זו השנה השמינית ברציפות בארוחות פילוט, שהחלו בחדר הפרטי של מסעדת סלאס והפכו לאטרקציה שכל פודי חייב לעצמו. פעם בשבוע (בשאיפה ליותר) מתקבצים 30 משוגעים לאירוע יחיד מסוגו שבו גינסברג מניח את הדג על דלפק, מפרק אותו לחלקים ומכין מכל חלק ביס מקורי וחד פעמי מלווה בהסברים כמובן. תפריט אין כי הוא נבנה בבוקר הארוחה במוחו הקודח של השף, והמחיר 700 ש"ח לאדם הוא מהיקרים בשוק, אבל כשמתייחסים לאירוע כהופעה או קונצרט בן עשר מנות (ולרוב יותר) – ההשקעה מצדיקה את עצמה.
עמיעד 10, יפו, ימי שלישי,להזמנות

אור גינסברג וחבר. ארוחות פילוט במסעדת סלאס (צילום מיה הלל)
אור גינסברג וחבר. ארוחות פילוט במסעדת סלאס (צילום מיה הלל)

טונהפארק 2 | פרא

טונה מפלצת במשקל 130 קילו נחתה במסעדת פרא, ואתם נהנים מיום שלם של טונה כחולת סנפיר טרייה ונהדרת. שפים אביעד פלד ואורי שטיינברג יכינו מחלקי הדג האציל טרטר טונה מתובל בשומן טונה ושמן זית וטונה טונטו – פרשנות מקורית לקלאסיקה האיטלקית, ועוד מנות ספיישל שיוגשו במקביל לתפריט הרגיל.
נחלת בנימין 27, שישי (16.5), 23:00-12:00,להזמנות

טונה טונאטו, פרא (צילום אנטולי מיכאלו)
טונה טונאטו, פרא (צילום אנטולי מיכאלו)

מוצא הקציצה | אסיף

במרכז הקולינרי אסיף רגילים לעסוק בשאלות הרות גורל בתחום האוכל. הפעם על המוקד "קציצה או מתחזה" – שיחה עם איתי בן שמחון ואלעד בר-נוי שינסו להכריע בשאלה מהי קציצה והאם גפילטע פיש, קבב וקניידלעך שייכים לז'אנר או שהם סתם עגולים. עוד באג'נדה מהו סוד ההצלחה של הקציצה ומדוע אנחנו כל כך אוהבים אותה (גם אם לא מצהירים על כך בגלוי), ואילו קציצות נמצאות בטופ 5 שלהם. מחיר הכניסה 80 ש"ח לאדם כולל צלחת ובה שלוש קציצות שמנמנות, כי רק מלדבר על אוכל אף אחד לא נעשה שבע.
לילינבלום 28, רביעי (14.5), 19:00, פרטים והזמנות באתר

למה רק שלוש אבל? ערב קציצות, אסיף (צילום דן פרץ, סטיילינג נורית קריב)
למה רק שלוש אבל? ערב קציצות, אסיף (צילום דן פרץ, סטיילינג נורית קריב)

בראנץ' איטלקי | גאזטה

בבר היין הוותיק והאהוב גאזטה מבינים שיוקר המחייה לא מאפשר לחיות ומשיקים Happy Brunch – גרסה מחודשת לבראנץ' ב-30 אחוז הנחה. פוקאצ'ה ושלוש צלוחיות לבחירה כגון סלמון כבוש ושמנת חמוצה, ארטישוקים צרובים ויוגורט לימוני, מורטדלה פיסטוק ועוד וגם קרפצ'ו בקר עם פרמז'ן ובלסמי מצומצם, פיצטה בוראטה, סטייק אנד אגס וסלמון בכבישה ביתית עם ביצה עלומה ורוטב הולנדז עולים מעכשיו הרבה פחות, וכך גם קוקטיילים, שפריצים קלילים ויין, שעוזרים לסדר את הראש. כן ירבו מקומות שירימו את הכפפה ויעשו לנו קצת יותר נעים בחשבון הבנק.
מרמורק 12, שישי-שבת 14:00-12:00,להזמנות

עוד יותר זול ועוד יותר זול. גאזטה (צילום נתנאל ישראל)
עוד יותר זול ועוד יותר זול. גאזטה (צילום נתנאל ישראל)

מיקס אנד מאצ'ה | בוטיק סנטרל

טרפת המאצ'ה אינה נעצרת במסעדות יפניות: לאחר שקונדיטוריות יוקרתיות בחו"ל אימצו את הזהב הירוק הוא מגיע לרשת בוטיק סנטרל. מאצ'ה באיכות הגבוהה ביותר, ממקור יחיד ומקציר ראשון, משמשת כבסיס לשלוש עוגות בהשראת אמנות הפטיסרי היפנית: בחושה מאצ'ה במילוי קרם ברולה מתובל באפרסק (53 ש"ח), עוגת נמסיס משכבות שוקולד עשיר ומוס מאצ'ה (148 ש"ח), והפייבוריט שלנו טירמיסו מאצ'ה – גרסה יפנית מעודנת לקינוח האיטלקי, עם תה מאצ'ה במקום קפה וקרם מסקרפונה במתיקות עדינה (74 ש"ח). הקולקציה החדשה נולדה כשיתוף פעולה בין בעלי בוטיק סנטרל שף קונדיטור עופר גל לאמנית הפטיסרי היפנית Sakie Yamazaki, והיא מצליחה להעביר היטב את ערכי האסתטיקה היפנית ואת הטעם שכבש את העולם.
בוטיק סנטרל

סו מאץ' מאצ'ה. בוטיק סנטרל (צילום טל סיון ציפורין)
סו מאץ' מאצ'ה. בוטיק סנטרל (צילום טל סיון ציפורין)
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

הראמנייה הפופולרית מפלורנטין מסתעפת // פופ אפ טאקוס מלחמה משתלט על המשביר // אור גינסברג מפלט טונה מפלצתית בארוחה מסורתית //...

מאתשרון בן-דוד7 במאי 2025
סיסי (סטפניה) פגאני ומרקו קמוראלי, גלידריית Arte (צילום: דניאלה קונטיני)

הם באו מאיטליה. הם הבעלים של גלידה ארטה. וזאת העיר שלהם

"העיר שלי": המדור שבו תל אביבים ממליצים על המקומות האהובים עליהם. והפעם: סיסי (סטפניה) פגאני ומרקו קמוראלי, בעלי גלידריה ארטה בנחלת...

ירדן גלבוע (צילום: נועה ניר)

בר רוסי סודי ואולם קדוש ונטוש. זאת העיר של ירדן גלבוע

"העיר שלי": המדור שבו תל אביבים ממליצים על המקומות האהובים עליהם. והפעם: ירדן גלבוע היא במאית ויוצרת תיאטרון, הצגה אחת שלה...

ירדן גלבוע10 באפריל 2025
ויטקוף וקושנר כבר אישרו. פרא. צילום: עמית ברמן

קרוט: הגאונים מאחורי "פרא" דואגים לנו למקום בילוי חדש ומוזל

הספירה לאחור החלה: בקרוב מאוד תכירו את קרוט, המקום הקז'ואלי החדש של אנשי פרא, שהפעם רק רוצים שיהיה לכם בילוי טוב,...

מאתשרון בן-דוד18 בפברואר 2024
הלם חמודות (מימין: מיטל שבח, נועה ארגוב, יערה גולדמן. צילום: אריאל עפרון)

היופי והנשמה של החיים העירוניים. זאת העיר של הלם חמודות

"העיר שלי: מהדורת אינדינגב" - בחרנו חמישה אמנים שאנחנו אוהבים מהליינאפ והכרחנו אותם לפרגן לתל אביב לפני שהם יורדים למדבר. והפעם:...

הלם חמודות28 בספטמבר 2023
אלברט אסקולה (צילום: רן יחזקאל)

מקום למסע בזמן ותקווה לעתיד טוב יותר. העיר של אלברט אסקולה

"העיר שלי", מדור שבו בוחרות דמויות עירוניות מוכרות את המקומות האהובים עליהן. והפעם: המעצב והאדריכל אלברט אסקולה (כן, הוא בעלו של...

18 באוגוסט 2023
ראו עוד
popup-image

רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?

(במקום 19.90 ש"ח)
כן, אני רוצה!