במהלך השנה הראשונה של המלחמה, ערכנו ספירה מדוקדקת שאספה את כל המסעדות, הדוכנים, הברים ונקודות האוכל שנסגרו בעקבות המלחמה. בשיאה, הרשימהכללה מעל ל-50 עסקים מוכרים ואהובים שנסגרו, ואנחנו התחלנו להתייאש. אולי זו הסיבה לכך שעצרנו את האיסוף המטלטל, ואולי פשוט ראינו שעל אף שהמלחמה לא נגמרה, השוק מתחיל להתאזן. במקביל לגל הסגירה של המלחמה, עסקים חדשים החלו לפרוח, מסעדנים החליפו בית ומצאו דרכים חדשות להישאר בחיים, כך שלשמחתנו בדיקת המסעדות שנסגרו מאז שנכנסה 2025 לא מחרידה כמו בעבר. ועדיין, במהלך החודש וחצי האחרונות נסגרו בערך מסעדה אחת בשבוע, ולמרות שהמגמה האטה, היא לא נעצרה. אלו המסעדות שנסגרו מאז תחילת 2025.

>> ובכן כן, אייל שני מציע פיתה עם פתיתים. אבל רגע, אל תכעסו
>> יש מקדש קפה חדש בשכונה. לא תאמינו מה יום ראשון עושה לו

1. הסנדוויץ בר ביהודה הלוי

30 שנה של כריכים פשוטים ואפקטיביים נעצרו באחת. המקום שהביא לתל אביב את קונספט הבגט עמוס הממרחים והנקניק, ומראשוני המקומות לשכור שליחים – מוסד תל אביבי של ממש, שפעם הציעה כריכים במחירים שפויים של 20 ש"ח, ונאלץ להגיע לאזור ה-40 לפני שסיים את דרכו ההיסטורית. נימרח במיונז לאות זיכרון.

2. פרדס

אחרי שנפתחה לפני כשמונה חודשים בקול תרועה חגיגי במלון דה ג'ורג', מסעדת היוקרה של ברק אהרוני (לשעבר השף הראשי והמייסד של מסעדת אלנה במלון נורמן) נעצרת בחריקה. מטעם המסעדה מסרו שהסגירה הגיעה "בעקבות אתגרים משמעותיים בגיוס ושימור כוח אדם מקצועי", והבטיחו שהמסעדה תחזור בקיץ בפורמט אחר, ועם שף אחר, מה שאומר שפרדס כמו שהכרנו, התרשמנו והתלהבנו ממנה לא עוד. נתראה בגלגול הבא.

3. הדיינר של גוצ'ה

האחד הזה הגיעה ממש רגע לפני סוף 2024, אבל הוא כל כך כואב עד שהוא לגמרי גולש לשנה החדשה: האחות הפרועה והאמריקאית של גוצ'ה החזיקה מעמד 14 שנים של המבורגרים, שרימפסים והמון חמאה, אבל כמו רבות וטובות לפניה, גם הפעם עבודות הרכבת הכריעו. במהלך השנה האחרונה ניסו בדיינר להגיב לאתגר ושינו כיוון לדיינר איטלקי-אמריקאי, אבל כנראה שגם ספגטי עם מיטבולז קלאסי לא יכול לנצח את האבק של העבודות, ולנו רק נותרלהתגעגע להמבורגר-דונאטהשנתי.

4. באן מי נונג

עקבנו מאוד מקרוב אחר הדוכן הקטן של גיא רובננקו ולילך רווה שהחל אי שם כדוכן באן מי במקווה ישראל, עבר לידיה הבלעדיות של רווה לפני המלחמה וניסה למצוא את דרכו לא רחוק משם, ברחוב החשמל, עם שינויים והתפתחויות שהפכו אותו למעיין ביסטרו ויאטנמי ובר יין מקורי במיוחד, אבל שום שינוי לא הצליח לפצות על האתגרים, ובסוף ינואר הודעה לקונית בישרה על היום האחרון של המקום, עם הבטחה עמומה לחזור בעתיד. אפשר רק לקוות שזה נכון, ובנתיים להתגעגע לדרינק יין עם כריך בצד.

5. קפה פטיט

לפעמים קלישאות נכונות, ובמקרה של קפה פטיט, זו שגורסת כי כל סוף הוא התחלה חדשה באמת נכונה. הבראסרי התמקם בחודש יוני בנקודה כה אייקונית ברוטשילד (שם פעל עד לפני שנה סניף מוזס המיתולוגי), אבל לא הצליח לצבור מוניטין וקהל לקוחות, אז הבעלים ארז אביב, יונתן לוין ואריאל אלמקייס (לואי, רובינא וג’ניה) החליטו על שינוי כיוון, מחקו את הפטיט והפכו לבר אוכל בשם "בית גולדברג" – עסק מסוג שמתאים יותר לעידן הלא מחייב שלנו. זמן יגיד אם השינוי עבד, אבל הלקח הוא לא להתאהב יותר מדי במקומות חדשים.

6. ג'יה

המסעדה הקלאבית של אנשי הג'ימי הו ויוצאי הריאליטי תום חיימוב ותומר רוטשילד אמנם תפסה לוקיישן משגע חורבות יאקימונו ברוטשילד כשנפתחה לפני כשנתיים, אבל גם זה לא מספיק מול מלחמה, משבר כלכלי ומחירים שכאלה. ג'יה, יש לומר בכנות, לא בדיוק תאמה את רוח התקופה. או במילים אחרות, בר אוכל יפני מדוקדק עם מאבטח לבוש שחורים בכניסה, ריהוט קטיפה כבד, רטבים שמוגשים בפיפטות מעבדה ואווירת בואו לבזבז את כספיכם לא התאימה לימים שבהם אנשים מוטרדים בדברים אחרים.

7. נ. סבר

כנראה שחלפתם על פני חנות דמי המפתח "נ. סבר קפה וממתק" שבאלנבי פינת רוטשילד אינספור פעמים, אבל ספק אם ידעתם שניסים סבר היה ממבשרי הקפה האיכותי בעיר העברית הראשונה. בתחילת ינואר סבר החליט לפרוש לפנסיה לאחר 45 שנים, מה שמביא לסופה את החנות שעמדה שם מאז 1979. כן, זה אומר שהוא כנראה מכר פולי קפה לסבא שלכם גם.

8. קרייזי באני

ביי ביי וופל פות במילוי ריבת תותו: הקרייזי באני נסגר. הקונדיטוריה הקינקית שעשתה באזז בגלל ופלים בלגיים פרובוקטיביים הפסיקה את פעילותה בעקבות המלחמה, ואולי גם בגלל שפורנו אוכל בצורתו ההו-כה-מפורשת כבר פחות מרגש אותנו. בינתיים הבעלים כבר מתכננים את הפרויקט הבא שבוודאי יהיה עוד יותר שערורייתי, אם זה אפשרי בכלל.

9. בית הפנקייק בנמל ת"א

אמנם מדובר רק בסניף, אבל איזה סניף מיתולוגי – הנמל כבר לא יהיה מתוק כפי שהיה. המוסד הוותיק, שהוקם לפני עשור על ידי נכדם של בעלי בית הפנקייק המקורי בהרצליה (לאחר סכסוך שותפים עם המקום בכפר ויתקין), לא הצליח לשרוד את המלחמה וסגר סופית את הדלתות, עוד מכה קטנה ומבאסת בכנף של הקולינריה בעיר.

• אוכלים שותים
• סגירה
• הדיינר של גוצ'ה
• פרדס

אנחנו בעיצומה של עונת השיא של פירות ההדר, והם שמנמנים ומתפקעים מעסיס ומטעמים חמצמצים-מתקתקים-מרירים, וזה גם הכי מקומי ושלנו. לכן אך טבעי ששפים ברחבי העיר מתהדרים עכשיו במנות שבהן יש דומיננטיות הדרית, אבל מסעדת פרדס בניצוחו של שף ברק אהרוני הולכת לקחת את זה אל האקסטרים עם סדרה של שבע ארוחות תחת הכותרת "הוד והדר", בכיכובם של כמה מהשפים הטובים והמוערכים ביותר בעיר.

>> כמו צמח בר: בית קפה קטן ויוצא דופן נפתח מול קאנטרי העלייה
>> אחד מבתי הקפה הכי אהובים בעיר משתלט על הקיוסק ברוטשילד

פרדס, מסעדת הדגל של המלון/מועדון חברים "דה ג'ורג'", ונמצאת מלון ג׳ורג, תערוך חודש בסימן פרדס אמיתי עם ניחוחות ציטרוס עזים. אהרוני יארח את השפים המובילים בעיר לבישול משותף על בכיכובם של כל הצהובים-כתומים האלה, ובכל ארוחה תפריט מיוחד אותו בנה אהרוני יחד עם השף המתארח, והקהל יוכל לבחור בין המנות המסקרנות מתוך התפריט הפתוח. ושימו לב לנבחרת החלומות של האורחים (ולפי סדר הופעתם במסעדה): הלל תווקלי, אבירם כץ ואילון עמיר מהבסטה, שיראל ברגר, מוטי טיטמן, אסף דוקטור, תומר טל ורז רהב.

"ארוחות הוד והדר הם גילום של הרצון לקחת את מיני ההדרים הרבים והמגוונים שיש לנו, ולייצר עם התוצרת היפה הזו שיתופי פעולה עם שפים שאני אוהב ומוקיר את פועלם לאורך השנים, ללמוד מהם על דרך היצירה הייחודית שלהם ואופן החשיבה בדרך ליצירת אוכל". מספר אהרוני על הרעיון מאחורי הארוחות.

הארוחה הראשונה בסדרה תתקיים ב-12.1ואליה יגיע השף הלל תווקולי (לשעבר אנימאר), מה שאומר הרבה לימון פרסי, שתווקלי ואהרוני חולקים לו חיבור שורשי עמוק. "החיבור בין ברק וביני הוא די טבעי בגלל השורשים הפרסיים המשותפים שלנו", אומר תווקולי. "מלבד זאת במטבח הפרסי משתמשים בפירות הדר, שבחמיצות- מתיקות שלהם הם הולמים את הבישול וטעמיהם מעניקים למנות נופך אתני עדין וייחודי. באנימאר היתה מנה של רייס פודינג עם הדרים וקרמל הדרים, שנעשה לה וריאציה גם בפרדס".

שבוע אחר כך, ב-19.1ינחתו בפרדס אבירם כץ ואילון עמיר מהבסטה: "שף ברק אהרוני ואנחנו, כולנו יוצאי טוטו, אז יהיה נחמד להיפגש למפגש מחזור של יצירה משותפת", אומר כץ. "בפרדס יש גריל פחמים מדהים, אז בטח נשחק עליו. נשלב בין הבסטה למפגש רמב"ם עםפתיחת שולחן עונתית ומשותפת, שמפלרטטת בין המנות של הפרדס למנות של הבסטה, במעין משחק של צלוחיות. באווירה – נכניס קצת נהנתנות ושתיינות שאופייניות לבסטה, נפרום קצת הנימוס והפאר של פרדס, כולל משקאות שאנחנו אוהבים למזוג בבסטה כמו שרי או תזקיק הדרים של 'יוליוס' שמתאים גם לאווירה. יהיה כיף".

כיף גדול יהיה גם שבוע אחר כך ב-26.1, אז תתארח השפית שיראל ברגר ותגיש בין היתר וריאציה על מנה שכבר הפכה לקבועה ואהובה ב-OPA והיא מבוססת על פומלית, פנה קוטה מלוחה, עלי צ'רוויל, צמצום של עלי ופרחי הדרים מותססים, ושימור של תפוז סיני בנוזלים של עצמו. ומפומלית לחושחש כוחנו עולה, עם שף מוטי טיטמן שיתארח ב-5.2ויגיש בין היתר דג נא בפונזו הדרים ויהלומי פינגר ליים ומבטיח ש"ברק אהרוני ואני הולכים לפוצץ עם ארוחה מסעירה שתהיה בעצם סוג של שיחה בינינו – שפה משותפת שנוצרת דרך תפריט משותף. הולך להיות כיף".

ורק התחממנו, כי בצהרי שישי ה-14.2יעלה ויבוא אסף דוקטור (אייבי/דוק/האחים)עם מנות כמו פסטייה טלה עם קרמל חושחש וטאקו פריקה בעבודת יד עם דג מטוגן וסלסת לימונים ועשבים (ממנות הדגל של דוק) ולקינוח עוגת תפוז עם גלידת הדרים ואנגלז ברגמוט. דוקטור מוסר כי "זו זכות גדולה לבשל לצד ברק אהרוני. הוא תמיד השף הראשון להתנדב, להתייצב ולבשל למי שצריך, בקורונה, במלחמה, בכל. אנחנו נחשבים מאותו הדור של שפים אבל זו השותפות המקצועית הראשונה שלנו. מבחינה קולינרית, אין כמו לעבוד עם הדרים בעונתם. במסעדות שלנו נטענו הדרים רבים: מקלמנסי, לימקוואט, אשכולית וקפיר ליים, דרך חושחש, ליים ועד עץ התפוז הותיק שנטוע בחצר של האחים. אנחנו מוקפים בהדרים ואוהבים את זה, יהיה תענוג להקדיש להם ארוחה שלמה בצהרי שישי".

את שף תומר טל, שיתארחבצהרי שישי 21 בפברואר,כל העסק זורק בחזרה לילדותבמושב בצל פרדסי הדרים."המושב בו גדלתי היה מוקף פרדסים עם שלל פירות הדר, היינו עובדים בקטיף או נוסעים באופניים לקלף ולאכול", הוא משחזר. "לימים, בחידוד וניסוח השפה הקולינרית שלי – ההדרים תפסו מקום של כבוד ואני נותן להם דגש יחד עם עשבים ירוקים של חורף. חוץ מזה תמיד סקרן אותי לעבוד עם ברק, אני רואה בו שף יציב, חכם, שמייצר אוכל טעים ומעורר מחשבה, ואני מתרגש שנשתף פעולה".

מי שיחתום את סדרת הוד והדר יהיה השף רז רהב מתהילת OCD, בארוחה שתתקייםבצהרי שישי ב-28.2.רהב כמו רהב, מספר כי בימים אלה הוא חוקר את האופן שבו פירות הדר מגיבים לשומן כגון שמן זית, חמאה חומה וסמנה ומוסיף כי "פירות הדר מאוד מאפיינים את ישראל ובעונה זו, הם חומרי גלם שקשה להתעלם מהם. למרות שהדרים מאפיינים את הארץ, יובאו לכאן גם גידולים של הדרים אחרים ואקזוטיים ובאופן אישי, אני חושב שהמשחק בין הדרים מקומיים, זנים ילידיים לישראל לבין זנים אחרים, כמו יוזו או קלמנטינות ספציפיות, הוא מסקרן ומעניין".

>> "הוד והדר", סדרת ארוחות במסעדת פרדס, 28.2-12.1,ישראל טל 5, תל אביב// להזמנות: 077-5705919 1// במהלך אירועי "הוד והדר" בלבד, תוענק לאורחי מסעדתפרדס, המתארחים בערבים וצהרי שישי המיוחדים, הטבה בלעדית של 10% הנחה בהזמנת חדר מלון עם תשורה מיוחדת מיקבי רמת הגולן.

• אוכלים שותים
• פרדס
• ברק אהרוני
• אסף דוקטור
• רז רהב

אלה לא זמנים טובים לסצנת האוכל בעיר, זה ידוע, אבל דווקא בזמנים קשים ובתנאים קשים יש שפים שיודעים להתעלות ולהפגין יצירתיות קולינרית מרשימה שמביאה לתל אביב טעמים חדשים שעוד לא היו כאן, או מחזירה אלינו טעמים שהיו ואינם. היכולת לחדש, להתחדש ולהמציא את הגלגל מחדש היא אחד מאבני היסוד של המסעדות בתל אביב, ומצאנו כמה דוגמאות נהדרות מהזמן האחרון שיפיחו מעט תקווה בלב (ואם לא בלב אז לפחות בחיך). רוצו לאכול אותן.

>> למשך שלושה ימים בלבד: הדליקטסן בראסרי הופך למסעדה איטלקית
>> פריך, מדופדף ומושחת: המאפים מהחלומות שמטריפים את פלורנטין

1. אצ'ארה | באן מי נונג

בבראנץ' החדש בבאן מי נונג יש כמה וכמה מנות שוות ובועטות, אבל אותנו כבשו הכבושים מתוך מגש מנות הפתיחה: חמוצים פיליפיניים עדינים אך עזי טעם, שפותחים את התיאבון ומכינים את החך לזלילה של שבת בצהריים. כמה פשוט, ככה ממכר. 36 ש"ח לאדם לפתיחת שולחן.
החשמל 33

2. סיגרים | פרדס

אנחנו אלא מחדשים כאן כלום כי המנה הזו היא קלאסיקה עוד מימי רפאל: עלה סיגר דקיק עד שקיפות ממולא תערובת לבבות וכבדי עוף ושומן בקר, ומוגש עם טחינה, לבנעמבה (עד מתי ההלחמים האלה), עגבניות מגורדות וסחוג. ולמה בכל זאת עכשיו? כי פרדס נפתחה לצהריים והיא יותר נעימה ופחות מעונבת מאשר בערב, וכי שף ברק אהרוני מכין את הסיגרים בדיוק כפי שלמד מרפי כהן.
טל ישראל 5

3. קורן דוג קוריאני | JMT

דמיינו ביס בבצק אוורירי וטיפ טיפה מתקתק ובתוכו גבינת מוצרלה לוהטת מותכת, שנמתחת לחוטים דקיקים כמו בדמיונות הכי גרגרניים שלנו. קולטים את התמונה? לקורן דוג במזללה הקוריאנית החדשה יש פוטנציאל ויראליות גבוה לא רק בגלל הלוק אלא גם בזכות שידוך מוצלח בין מיסו קרמל ורוטב איולי גוצ'וג'אנג פיקנטי. 42 ש"ח.
אחוזת בית 3

4. מרק גזר | פאסטל

לאור גל החורף שפקד אותנו השבוע מתבקש מרק חם ומנחם, ועדיף שיהיה בסטייל. מרק גזר של שף גל בן משה, שני כוכבי מישלן להזכירכם, עונה במדויק על ההגדרה ולוקח את המרק הכתום הרחק ממחוזות הגרבר: קרם קטיפתי עדין עם צ'אטני קליל על בסיס חלב קוקוס מוקצף ועשבי תיבול, לאיזון המתיקות והמרקם, בתוספת צ'יפס גזר פריך לקראנצ'יות. חכו לגשם שיחזור ופרגנו לעצמכם עצירה קצרה מהחיים. 68 ש"ח.
שאול המלך 27

5. טרטר בקר | פופינה

אחרי שסיימנו לטעום אתמנות הטרטר הטובות בעירגילינו בפופינה עוד אחת שונה ומיוחדת וראויה לשבחים: כדור בשר בקר קצוץ ומתובל באספרגוס וערמונים, ברוטב דמי גלאס שמנת, שמן עירית וצנוברים. אם הלכתם בעקבות הרשימה שלנו וטעמתם את כל הטרטרים (סירייסלי?), אתם חייבים לעצמכם גם את הגרסה הזו. 84 ש"ח.
אחד העם 3

6. קרמבו | קפה אסיף

עונת הקרמבו כבר לגמרי כאן ובמוצר התעשייתי קשה להתחרות, אבל בקפה אסיף מרימים את הכפפה ומתעקשים על חומרי גלם פחות מתועשים: עוגייה טובה ופריכה מתוצרת בית בבסיס, מרנג אוורירי וציפוי שוקולד מריר איכותי. הטעם שונה כמובן ורחוק ממה שמוכרים בפיצוציות, אבל פעם ב מותר לקחת הפסקה מהג'אנק ולנסות את המקור. 22 ש"ח לשתי יחידות.
לילינבלום 28

• אוכלים שותים
• אסיף - מרכז קולינרי
• פרדס
• פופינה
• פאסטל
• באן מי

"בשש וחצי של בוקר שמחת-תורה התעוררתי עם משפחתי מהאזעקה לבוקר לא ברור. מכיוון שהפגיעה הייתה באופן מובהק באוכלוסיה שמאוד קרובה אלינו – חקלאים ואנשים שאנחנו מכירים בקיבוצים ובמושבים, מהר מאוד התבררה התמונה לא רק בחדשות אלא גם בווטסאפים של חברים וטלפונים מודאגים. בשמונה באוקטובר, שותפי גולן מקס, שהוא גם מנכ"ל המשק שלנו, יזם והקים מטבח מבשל בבית הקפה שלנו בבית הנסן בירושלים וכולנו סייענו בעדו. במהלך שלושת החודשים הראשונים של המלחמה יצאו מהמטבח כמעט 150 אלף מנות לחיילים, למפונים, למאהלי משפחות החטופים וכן הלאה על פי הצורך, בעזרת מערך של 1,200 מתנדבים שהקמנו והרבה מאוד חברים ותומכים.

>> העיר שלנו: 7 המלצות מעולות על דברים שכדאי לעשות בתל אביב
>> לצעוד יחד ברוח הקלה ולתפוס את השקיעה. העיר של אלינור מילצ'ן

"במקביל, הרבה מאוד מכוח האדם במשק גויס למילואים. אלו שנשארו עבדו שעות ארוכות מדי יום כדי להחזיק את כל ענפי המשק, כי בניגוד למסעדה שאפשר לסגור – במשק אין דבר כזה. העיזים ממשיכות לייצר חלב, התרנגולות ממשיכות להטיל ביצים, הכרמים והמטעים צמאים למים והדבורים ממשיכות לייצר דבש. הרגשתי ואני עדיין מרגיש שזו זכות להיות חקלאי שמעבד את אדמתו בארץ ישראל בתקופה הזו ומצמיח ממנה לחם. מעבר לכך שאני לוקח חלק בזכות הגדולה למחות נגד מה שבעיניי הוא עוולה והפקרה מצד הממשלה, אני גם זוכה להמשיך את השפע ולהצמיח לנו ענבים ליין וחלב ודבש לחיינו פה".

1. פרדס

ברק אהרוני הוא אחד מהשפים המקוריים, המעניינים, ולא פחות חשוב מכך – הצנועים – שהכרתי שפועלים בנוף הקולינריה המקומית. מצד אחד הוא נושא עמו קילומטרז' מכובד וניסיון של היכרות עם המטבח וחומרי גלם מקומיים ושאינם מקומיים. מן הצד השני, מכיוון שבשנים האחרונות הוא עבד באינטנסיביות על המסעדה יוצאת הדופן הזו, הוא היה קצת מחוץ לזרם המרכזי. לכן המקוריות והאותנטיות שלו בוהקות מאוד, כמו גם הימנעות מהצטרפות לבון טון כלשהו ונטייה לרצות.
ארוחה בפרדס היא לא פחות ממבריקה, שלא לדבר על כך שהעיצוב הוא בעיניי יוצא מן הכלל – חלל מאוד גדול אך אינטימי ונעים. היחס בין האוכל לשירות הנונשלנטי ולעיצוב עושים את פרדס למקום שאני יכול לאכול בו פעם אחר פעם ולהרגיש בבית, ומצד שני להיות מופתע בכל פעם מחדש מעוד זווית ומעוד נקודת מבט על האוכל שלנו כאן.
ישראל טל 5

2. שמוליק כהן

בימי חמישי בערב אני נוהג לקיים את המנהג שקרוי "לילשישי" במלעיל – מעין התוועדות ודיבוק חברים שלקוח מהתרבות החסידית, בה נהוג להכניס את השבת כבר בחמישי בערב בסיפורי מעשיות, ניגונים ובעיקר אכילת מאכלי שבת של אוכל יהודי מזרח אירופי, שגולת הכותרת שלו היא כמובן חמין. בדרך כלל אני נוהג לעשות זאת במקומות פרוביזוריים משהו, שצצים בחמישי לפנות ערב בבית שמש, העיירה הקרובה לביתי שבעמק האלה.
אולם פעם בכמה זמן אני עושה את כל הדרך עד למסעדת שמוליק כהן, שאותה אני פוקד יותר מ-25 שנה ברציפות, כדי לקיים את הציווי – "בכל דרכיך דעהו" וגם את "מבשרך אל תתעלם". האוכל אצל שמוליק כהן הוא כמו שאומרים באידיש "ווי אין שטיב" – כמו בבית. אני מתמוגג מהאוכל עצמו, מהשירות, מהמפות הלבנות, מהוודקה ומהחלה, מההלזעלך ומהפליגלך, מהקרעפלך ומהצלי ומכל האוכל שבשבילי הוא בית. אני מעריך ומוקיר את הדבקות של המשפחה הנפלאה הזו, ששמוליק וכרמלה הם ממייסדיה, ואת הדבקות של דור ההמשך – תומר ואמו ציפי, שהם הדור השלישי והרביעי לשושלת.
הרצל 146

3. בית הספר לאמנות אטלייה וגלריה מאיה

מייסדי בית הספר, בני הזוג הפסל אבנר לוינסון והציירת עותה פטינקין, הביאו משב רוח רענן אך גם מסורתי לאמנות בתל אביב. הם עוסקים באמנות כמלאכה ובאמת מלמדים לצייר ולפסל, ולא רק לחשוב מה הייתי רוצה לצייר ולפסל. יש להם מאות רבות של תלמידים ועשרות של מורים מבכירי האמנים בארץ. בגלריה שלצד בית הספר לאמנות מוצגות תערוכות מתחלפות של אמנים ישראלים נהדרים, שלא תמיד זוכים למלוא החשיפה – וודאי שלא בתערוכות יחיד. בניגוד לגלריות מסחריות, יש להם מערכת מאוד הוגנת בעבודה עם האמנים. האפשרות לגעת באמנות לצד המכחולים והבדים המלוכלכים, ולא רק במוזיאון או בגלריה יוקרתית, נהדרת בעיניי, וגם האפשרות להתנסות וללמוד קורסים קצרים וארוכים. זהו מקום נהדר בתל אביב, ובשדה האמנות בפרט.
שביל המרץ 2

4. המנזר

תמיד כשאני מגיע לתל אביב אני הולך למנזר. המנזר היה במפגש הראשון שלי עם תל אביב כאדם בוגר, חייל צעיר באפטר. חבר קיבוצניק, שהכיר את המלצרית שהייתה קיבוצניקית גם היא, לקח אותי לכאן, ובעיניי המקום נראה אז כמו סדום ועמורה – הדבר הכי בוטה, פרוע ותל אביבי שיכול להיות בסוף שנות ה-90 ותחילת שנות האלפיים. מאז אני שומר אמונים לליאור ולמסורת שלו, שאינה מתייחסת לכך שתל אביב היא עיר מהבילה וחמה וממשיכה להתעקש על נקניקיות דם וצלעות חזיר לצד בירה מעולה.
מעולם לא שיעמם לי במנזר, ולא משנה כמה שעות ישבתי שם. תמיד ישב לידי מישהו שהיה מספיק מבוסם כדי לגלגל איתי שיחה. המנזר הוא המקום היחיד בתל אביב שאני הולך אליו כשאני לבדי. איכשהו אני תמיד מרגיש שהגעתי לסלון של משפחה קרובה או רחוקה, ומרגיש בבית. זהו אי של שפיות בתקופה משתנה, הוא שהמנזר זו המציאות והשאר הוא זה שיחלוף.
אלנבי 60

5. אסיף – המרכז לתרבות אוכל בישראל

חלק מתהליך ההתבגרות של תנועת המטבח המקומי הישראלי, היא האפשרות שהמטבח הזה ידבר על עצמו. כשאתה עסוק בפריצה ובהבקעה אתה עדיין עסוק בתנועה. אתה יודע שכבר יש משהו מבוסס כשאתה מתחיל לדבר על עצמך. היוזמה של נעמה שפי והאנשים שאיתה לספר את הסיפור של המטבח הישראלי תוך כדי תנועה, נפלאה בעיניי. מגוון התכניות והביטויים שהם נותנים לקולינריה הישראלית, הופכת את המרכז למקום שעוסק באנתרופולוגיה, סוציולוגיה ופוליטיקה, הצדדים המעניינים בעיניי באוכל.
ראויה לציון במיוחד הפעילות יוצאת הדופן שהם עשו מתחילת המלחמה, החל מהפיכת המקום למטבח מבשל בתחילת המלחמה אבל גם הפרויקט "צועדות על קיבתן" – סיורים קולינריים לנשות מילואימניקים, סדנאות למפונים ועוד ועוד. לאחרונה עשו שם יום נהדר שעסק בספר "עוגה לכל עת", מסוג הדברים שאי אפשר לעשות במוסד שאינו פילנתרופי. ואני שמח שיש פילנתרופים שבזה הם עוסקים. מעל לכל, בית הקפה עצמו נפלא הוא מקום מקסים לשבת בו בלב תל אביב, עם אוכל מצוין ותפריט ומעדנייה שעושים כבוד ומפרגנים ליצרנים ישראלים קטנים ולחקלאים, ומביאים סיפורים מקומיים אל קדמת הבמה.
לילינבלום 28

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר

אף על פי שיש לי עסקים בתל אביב ובעטיים אני מבלה בעיר לא מעט – ולא רק בעטיים, אלא כי אני מגיע גם מדי פעם לצרוך תרבות ואמנות – אני לא מרגיש מספיק מקומי כדי להתלונן. עם זאת, כאורח החולף ברכב וברגל בחלקי העיר השונים, הרי שלא ניתן ואסור להתעלם מהפערים האדירים שבין תושביה ומנוכחותן השקופה של אוכלוסיות שוליים רבות, שסובלות מהאלמוניות שבחיים העירוניים – מחוסרי הדיור, פליטים, נוער נושר, א.נשים בזנות ועוד. הפער בין בתי הקפה הנוצצים, כולל זה שלנו, ובין אלו החולפים מול חלונות הראווה כרואים ואינם נראים, הוא כזה שאינני מצליח להתרגל אליו.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
ההופעה של סיון טלמור ולהקתה באולם צוקר בהיכל התרבות. לסיון יש קול שפותח את הלב גם בלי להתאמץ, אבל בהופעה הזו הייתה אנרגיה מיוחדת. האנשים שבאו להופעה אוהבים את סיון מאוד, ובגלל שאולם צוקר אינטימי יותר, הייתה ממש הרגשה של מפגש עם חברים וקרובים. באמצע ההופעה, סיון העלתה לבמה את אביה מייק טלמור, ויחד הם שרו שיר משותף מילדותה, שקשור לסבה ולאישיותו יוצאת הדופן. זה השלים את הרגשת הפתיחות, האינטימיות והאותנטיות במוזיקה של סיון ובהופעה הספציפית הזו. בת זוגי ואני יצאנו בתחושה של הופעה ללא מחיצות, שחשובה מאוד במוזיקה.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
ספרו של חיים באר "אל מקום שהרוח הולכת" מתאר את גלגוליו של אדמו"ר חסידי בדיוני, משתי שושלות שאני קשור אליהן מאוד, בטיבט. המפגש בין חסידות לבודהיזם הוא המפגש היומיומי שמתרחש ביני ובין בת הזוג שלי, שהיא מאסטרית ליוגה. המסע המרתק, רוחני וגשמי, של אותו אדמו"ר בחיפוש אחר האמת דווקא בטיבט, היה עבורי מסע מעניין גם אל נבכי הנפש הזוגית שלנו, והחזיר במידה רבה את המבט מכל מה שקורה בחוץ אל אהבה פשוטה ומתמשכת עם אשתי מזה 30 השנים האחרונות.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
בעיניי חינוך הוא הדבר הבוער ביותר, ולכן הייתי תורם לארגון שעוסק בחינוך להומניזם ופלורליזם ומקרב בני נוער האחד אל השני ולחברה. יש לא מעט ארגונים כאלה, קטנים וגדולים, ואחד שכזה שאני מעריך במיוחד עושה זאת דרך עבודה בחקלאות.ארגון קיימא, שהקים יוני יפת-רייך, לוקח נערים ונערות שלא תמיד פשוט להם, ודרך חיבור לאדמה ולעבודת השדה מחזיר להם את ההזדמנות לראות את הטוב, לעשות טוב ולהיות בטוב.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
לגולים ולמפונים שעברו להתגורר באופן זמני בעל-כורחם בעיר הזו, ושהחליפו את האילנות והמטעים של המושב או הקיבוץ שלהם ואת רחש הנחלים של הצפון בגורדי שחקים וצופרי מכוניות. וגם לתל-אביבים הרבות והרבים שמארחים אותם וגורמים להם.ן להרגיש בבית, כמובן.

מה יהיה?
בלי קלישאות – אני רואה אור בוהק סביבי וחושב שהשנים הקרובות יהיו מהטובות שידענו. המתנדבות והמתנדבים, הא.נשים שפסעו קדימה ואלו שהשליכו נפשם מנגד, כל אלה יהפכו את תהליך ההחלמה והשיקום לכזה שיביא ברכה אמיתית לכל החברה הישראלית, על כל גווניה. אני ממש מצפה לכך. רק צריך להיפטר מממשלת הזדון הזו, ומהרקב הערכי והמוסרי של חברותיה וחבריה. וזה יקרה בקרוב – אני בטוח.

• העיר שלי
• משק עפאים
• הדיי עפאים
• פרדס
• אסיף - מרכז קולינרי
• המנזר
• שמוליק כהן