יעל ורטהיים סואן,שביום יום בכלל מרכזת את מגמת אמנות בתיכון "מוזות" ביפו ועובדת עם בני נוער אשר נשרו מכל המסגרות. כעת היא מציגה בגלריה רוזנפלד את התערוכה"פָּתוּךְ נָשׁוּךְ",סדרת עבודות שמתקיימות כולן כבתוך אותו יקום פנטסטי ואירוטי, מאזכרות מצד אחד סצנות ימי-ביניימיות וכוללות מחוות למאסטרים של תולדות האמנות (של הירונימוס בוש או קראווג'יו למשל), ומצד שני משתמשות בשפה ובסגנון בהשראת אמנים בני המאה ה-20 דוגמת חיים סוטין ומקס ארנסט. אבל למה שלא תראו בעצמכם.

>> ללכת אל מקום אחר: 16 תערוכות חדשות שיקחו אתכם מפה בסופ"ש
>> העיר של עומר שחם: קפה מינימליסטי ופלאפל רחוק מהמיינסטרים

1. מרכז קהילתי שפירא

אניגרהבשכונתשפיראעםיונתןבןזוגיושניהילדיםשלנוכברכמעטארבעשנים.הגענולפהאחרישהייהשלשנתייםבגרמניהבעירנוראיפהוירוקה,שרובהמבניםעתיקיםוהרחובותבהמרוצפיםונקיים.המעברלשפיראהיהמאודחדאסתטית,אבלבחרנובהבגללהחייםהמאודקהילתייםשמאפייניםאותהושאנחנולאמפסיקיםליהנותמהם,ובשבילםמוכניםלשלםביופי.המרכזהקהילתיהואמקוםשוקקחייםשאנימבלהבולאמעטזמןעםהילדים.הואקטןוצנועאבלבגללזהגםאינטימיומקרב.השכונההזאתהיאהאנשיםשגריםבהומקומותהכינוסשלהתמידמצליחיםלשמחאותיבזכותמישממלאאותם,בייחודבזמניםקשים.
ישראל מסלנט 27

2. רחוב אוארבך

במשךחמששניםגרנוברחובהזהבמושבההאמריקאית(שמורכבתרקמשנירחובות,השניהוארחובברהופמן).תמידאהבתיאתהאזורהזהבתלאביב,עודמילדות,אזהייתימגיעהלסביבהעםסבתאשלישגדלהבנווהצדק.עדלפניכמהשניםהרחובותשביןנווהצדק,פלורנטיןונגההיומעיןאזורספר,מאוכלסותבנגריותקטנותביןדרכיםכמעטלאסלולות.המושבההאמריקאיתעםבתיהעץשהגיעובספינהממייןושננטשוזמןקצראחרישאוכלסומפאתמגפה,הרגישהליכמוחייםבתוךאגדה.הקירבהלרחובאילתומשםליםשליפונפכוביוםיוםפתיחותלעולמותאחרים,ממשייםודימיוניים.

3. צעצועי צפניה בע״מ

החנויותברחובמטלוןתמידהיומקוםשהלכתיאליוכדילמצואפחותאויותרהכל.כברהרבהשניםהחנותהאהובהעליימביןכולןהיאהחנותהזו.קשהלגמרילהגדיראתהמלאישלה–היאמאוכלסתבחפציםלאהכרחייםשמייצריםאצליחשקשיהיושליבכמויות;צדפים,משרוקיות,כלינגינהמעץ,שלדיםמדברים,ידיגומיכרותות,חרבותפלסטיק,משקפיראייהמזוייפות,קישוטיםלהאלוויןועודועוד.ישבהשפעמאודמוזרשקשהלמסגר,אבלגםקשהלהגידשהואלאספציפי.למרותשרובהחנויותברחובמתאפיינותבסחורהכביכולדומה,החנותהזווהתכולהשלהמצליחותלהיותחדפעמיות.
מטלון 20

צעצועי צפניה (צילום: פייסבוק/צעצועי צפניה בע"מ)

4. סהר ש.סברבניק ובנו, פיגמנטים

החנותשכברהרבהזמןעלסףסגירהלקראתיציאהלפנסיההיאהמקוםבואניקונהפיגמנטיםכדילהכיןמהםצבעישמן.היאממוקמתעלהפינהשלדה–פיג׳וטווהדלתשלהתמידפתוחהכיאיןבהעודמקוראורחיצוני.הפיגמנטיםוכלהחומריםהאחרים,שמשמשיםבעיקרציירים,מאוכסניםבדלייםגדוליםעלמדפיםפשוטים.כלפיגמנט,מעיןערימתחולצבעונית,נדלהלתוךשקיתשקופהלפיהעיןואזנשקלונחתם.אםהחנותבאמתתיסגראצטרךלהתחיללקנותאריזותמקצועיותומהוקצעותשיוציאוליאתחדוותהליכלוךוהעבודהמהמלאכה.
דרך יפו 43

5. מוזות תיכון לאמנויות

זו השנה הרביעית בה אני מלמדת ומרכזת את מגמת האמנות של בית הספר המיוחד הזה. מגיעים אלינו ילדים שהתקשו למצוא את עצמם בתוך מסגרות החינוך האחרות ואנחנו משתדלים להציע להם חינוך מסוג אחר; אישי, מעניין, מאתגר ועוטף. אני חושבת על התלמידים שלי בתור אמנים בפוטנציה שזו פגישתם הראשונה עם אמנות – לא כצורה של פנאי או תרפיה, אלא כעיסוק שיכול לעצב ולהשפיע על המשך חייהם כמעט בכל מובן. המבנה של בית הספר יפהפה ומשקף את הצורה הלא שגרתית בה אנחנו מבינים חינוך.
יפת 44

מוזות תיכון לאמנויות (צילום: פייסבוק/@art.muzot)

מקום לא אהוב בעיר

מתחתלגשרשלדרךההגנה,לפניהפנייהלרחובלבנדה.עדלפניכמהחודשיםהייתהתחנתסמיםבצדהשנישלהכביש.היאנהרסהוגודרהומאזעומדים,יושביםושוכביםשםמכוריםלסמים.אנשיםבמצבקשהנורא.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
האמתהיאשאףאירוע.מאזתחילתהמלחמהאנימתקשהלהתרכזבכלמהשהואלאהכרחי. זהמאודעצוב,אבלזההמצבעכשיו.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
התערוכהשלאביסבח, "נוטהלהישכח"במוזיאוןתלאביב.הציוריםשלאבימחזיקיםכלכךהרבהמתחיםועדייןמצליחיםלהישארעדיניםונוגעיםללב.הםמלאימחשבהציוריתופואטית,צנועהולאמתפשטת.ישבהםמשהונוראלאמקומיבאיהאלימותשלהם.

לאיזה אירגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
קטונתי.אנייכולהרקלהגידשאניהצטרפתי לעומדים ביחד.זוהרגישהליפעולהמלאתתקווה,לנסותלפעוללמעןעתידמשותף,להצליחלהגידבלילפחדשבעזהמבוצעיםבשמנופשעיםשאיאפשרלחיותאיתם,שאנילאיכולהלחיותאיתם.ובאותההנשימהולאבלעומתיות,שאניאבלהוכאובהוחושבתיום–יום,כלהיום,עלהחטופיםוהנרצחיםשלנו.ומתוךהיגוןלהצטרףלאנשיםשחושביםופועליםכלהזמןכדישהמקוםהזהיהיהאחרת,ולאעסוקיםרקבשכולובכעס,אלאמשתמשיםבתחושותהקשותהאלוכדילייצרגשריםשלהבנה.

ֿמי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
לאיודעתאם"להריםלו"יהיההביטוישיהיהליהכינוחלהשתמשבו,זהלאמרגישזמןלשמחות.הייתירוצהלמצואדרךלחזקאתמשפחותהחטופיםשהפכותלאביביותבעלכורחן.אנשיםשנלחמיםומתנגדיםלכיבוש.בביתהספרשלהבתשלימלמדותמורותערביותשהתחילוללמדתוךכדיהמלחמהוהןאמיצותוחזקותומופלאותבעיני.אזבאופןכלליהייתירוצהלחזקושנחזקאתכלמישחייוהפכובלתינסבליםואתכלמישעושהמאמציםכדישהחייםשלנופהיהיוטוביםיותר.

מה יהיה?
אין תשובה.

• העיר שלי
• אמנות ישראלית
• שכונת שפירא
• המושבה האמריקאית
• צעצועים

צעצועים הם דבר מגניב. כשאנחנו ילדים, לקבל ליום ההולדת בובה של דמות אהובה מסרט או סדרה זה החלום המתוק ופסגת האושר. כמבוגרים, מצופה מאיתנו לנטוש את עולם הכיף ולהפסיק להשתעשע. עם כניסת הפופ-אפים לחיינו, הבנו כולנו כחברה שזה לא אפשרי. זובי על זה. גם מבוגרים אוהבים צעצועים. הנה, יש ייצור המוני של אקשן פיגרס לכל הדמויות הגדולות והאהובות. אבל מה עם הדמויות הקטנות, הישראליות, המקומיות שאין מי שייצר אותם? מה עם מי שרוצה בובה של בינו גבסו, הלוא הוא דוקטור שקשוקה? מה עם מי שחולם על בובה של העמוד בלבונטין 7 כדי לשחק איתו בלהסתיר לאנשים הופעות? מה עם מי שמשתוקק לבובה של העכבישה מ"ניצה ולחם" או אפילו טנצר המניאק מהסדרה האהובה "שמש".

ובכן, אין מה לדאוג להם כי יש מי שעושה את העבודה. אמן הצעצועים רוי סיגל, או בשם הבמה שלו Killtro_Toys, מכין את כל אלה ועוד בבית שלו ואולי כבר נתקלתם בספסימנים מתוך יצירתו ברשתות החברתיות. סיגל,בן 34 מחיפה, הוא האיש מאחורי עמוד האינסטגרם הנושא את השם הנ"ל. הוא מעדיף לחמוק מחשיפה אישית ולתת לפרויקט את כל הפוקוס. ביום יום הוא עובד בסטודיו לפרסום ומיתוג, וכדי לשמור על שפיות הוא יוצר צעצועים ממחוזות הטרלול בזמנו הפנוי. זה יכול לקחת בין שעתיים לשלושה ימים עד כמה חודשים, תלוי במורכבות הדמות, בזמן ובעיקר בהשקעת העטיפה ועיצובה.

אתה בכלל מעצב גרפי ומאייר. איך הגעת לפיסול בובות אקשן ויצירת צעצועים?
"זה היה מפתיע גם עבורי. מה שקרה זה שפרויקט הגמר שלי בבצלאל היה ספר מאוייר, אז ציירתי ברצף חודשים ארוכים, ובסוף הפרויקט פשוט נמאס לי לצייר".

לאחר שתשו כוחותיו בתחום האיור, סיגל גילה את הפיסול. המחשבה הראשונה שלו הייתה "בוא'נה, אני ממש אוהב צעצועים ואני יכול לעשות צעצועים משלי. התחלתי לחקור את הנושא וגיליתי שזה משהו שקיים ואפשר לעשות".במשך שנתיים הוא עבד, יצק וביצע ניסיונות בחומרים שונים כדי להוציא לאור דמויות ישראליות אהובות וגם דמויות מסרטים. לפני חצי שנה החליט שחאלאס, הגיע הזמן להוציא את יציריו לאור ולהשיק את התחביב החדש שלו.

תוך מספר חודשים קילטרו טויז הפך לסנסציה ויראלית מקומית בקנה מידה זעיר. הצעצוע הכי פופולרי שהכין היה הדמות האיקונית של דמיאן מהסרט "Mean Girls" ("היא אפילו לא לומדת כאן!"), שהגיע בסופו של דבר לידיו של השחקן דניאל פרנזסה שגילם אותו בסרט. התודה שלו היא בעיקר לאינסטגרם, שניתן לתייג בה את הסלבז שמגלמים את הדמויות, לחשוף אותם ליצירותיו ולייצר עמם חיבור מהיר.

חשבת שזה פשוט יעבוד ככה?
"לא. אני מודה שזה מאוד הפתיע אותי. הייתי בטוח בהתחלה שזה לא ילך קדימה. שימח אותי שהתחום קיבל עוד תהודה, מאחר וזה תחום שלא כל כך קיים בארץ. רוב הצעצועים שעשיתי של אנשים ספציפיים כמו דמויות מסרטים או שחקנים – זה הגיע אליהם לבסוף. כמעט כולם הגיעו בסוף ליעד. וכשזה מגיע אליהם, אז אני נותן להם את זה במתנה, זה כיף, ממלא אותי סיפוק ענק".

אתה בעצם עושה את זה עבורם?
"לא, אני עושה את זה בשבילי. כשזה מגיע אליהם, אני נותן להם את זה מתנה. זה דמות של מישהו אחר שהוא לא אני. אני לא מוכר אותם או מנסה להרוויח כסף. כשחיפושיתוס הגיעה לניב מג'ר ורועי כפרי והם אהבו את זה, אז נתתי לניב מתנה".

רגע, אתה לא מנסה למכור את הבובות? מה המחשבה העסקית מאחורי זה בעצם?
"המטרה שלי היא בעיקר לשחק וליצור דבר שעושה לי שמח. את הרוב אני פשוט עושה במהלך היום שלי. ככה לאורך זמן, עד שמוכר את כל מה שהצטבר, ספק בשביל שזה יממן את עצמו וספק בשביל לפנות את המדפים. בגדול, כל הדבר מתנהל במה בא לי ומה כיף לי. ובעולם של לא חייב. זה הבייבי שלי. הכל גמיש, מאוד מודע, משאיר את זה בתור תחביב".

הוא מקבל כמובן אינספור בקשות והצעות מאנשים לגבי דמויות שהוא צריך, חייב ואף מוכרח ליצור. בתחילת הדרך הוא נענה לזה פה ושם לדבריו, אך כיום הוא כבר כמעט ולא מתפנה לזה, לא כי אין לו זמן, אלא כי הוא עושה רק הדברים ספציפיים שבא לו לעשות. חלק מהיצירות נעשות בחתיכה אחת, חלקן מורכבות מיחידות קטנות שהוא יוצק יחד וצובע בעצמו. יחד הצעצועים מגיעים באריזה מאוירת ומיוחדת שמתארת את הדמות עצמה ומותאמת לה.

מה תהליך העבודה שלך? איך אתה מקבל השראה לדמות?
"זה יכול לבוא בכל רגע. יש לי נוטס בטלפון עם מיליון וחצי רעיונות. אני הולך ברחוב ועולה לי רעיון מטומטם. רואה כיתוב, סדרה או סרט ואומר 'זה יכול להיות צעצוע מעניין', ואז אני פשוט רושם הכל. פעם ביום אני עובר על זה ואומר, טוב, מה הדבר הבא שאני אעשה".

איך תהליך ההכנה עובד? כמה זמן זה לוקח?
"אני עובד על הכל ידני, היציקה והצביעה. משך הזמן זה מאוד משתנה. הדברים שיותר מפוסלים לוקחים יותר זמן כמובן. שוב, זה יכול לנוע בין שעתיים לשלושה ימים. תלוי ברעיון, במורכבות ובזמן הפנוי שיש לי. הדברים הפשוטים יכולים להיות גם עניין של עשרים דקות. אני משתמש במגוון חומרים, מגוון רעיונות שנוצרים גם מהחומרים עצמם. זה יכול גם סיבוב במקסטוק, למצוא שם משהו שיכול להיות צעצוע מצחיק, לשכלל אותו, לארוז אותו מחדש. נגיד מדליית הניצחון בטוויטר, את המדליות קניתי במקס סטוק, ואז תהליך חשיבה היה 'טוב, למי מגיע פרס על ויכוח בטוויטר?' וזה הצחיק אותי".

-פנו אלייך מחברות צעצועים? אתה מתכוון לגדול או שזה באמת ללב ולנשמה?
כל מיני חברות דיברו איתי כדי לעשות איתן כמה שת"פים. עם חלק אני עובד ועם חלק לא. זה באמת בעיקר בשבילי, זה רק כיף ללב שלי. יש עוד מישהו בארץ שעושה צעצועים,אורימאולמוסט טויז. הוא גם התחיל לעשות את צעצועים בלי קשר, חבר משותף הכיר ביננו ומשם זה זרם. והוא עושה דברים היסטריים. אני בתקווה שיהיו עוד ועוד, כל מי שפונה אליי באינסטגרם לשאול איך עושים ומה החומרים, אני ספר פתוח בנושא הזה, בא לי להפיץ את זה לעולם, שכל אחד שחולם להכין צעצועים יוכל לעשות את זה לבד"

הבובה האהובה עליו היא זאת של בוא לבר, אותה הוא הכין במיוחד לעצמו פשוט כי רצה שיהיה לו אותה. זה אולי התחביב הכי הולסום שיש – פשוט ליצור לעצמך צעצועים. סיגל נהנה לשתף את הידע שלו בעולם, ולדבריו יש עוד אנשים שזה יכול להיות להם נורא כיף לעשות דברים מעניינים וחדשים בתחום, אז למה לא בעצם? כששאלתי אותו מי קנה את הבובה של בינו גבסו, הוא עונה שהוא לא יודע. למכירות בדוכנים בירידי הגיקים השונים הוא לא מגיע בגלל לחץ, ביישנות וחוסר רצון לחשוף את פניו ברבים, אבל הקהל מגיע ולא משנה מי עומד בדוכן.

אז מה בעצם אתה רוצה?
"להביא בשורה חדשה, להביא שינוי בעולם הצעצועים. אורי ואני אוהבים ליצור צעצועים והיינו שמחים אם זה היה יותר נפוץ ויותר אנשים וצעירים היו לוקחים יוזמה, ופשוט יוצרים ומשחקים עם זה. אם מישהו רוצה אי פעם ללמוד את הנושא – הוא מוזמן לפנות אליי, ואני אשמח ללמד ולהדריך אותו. הנוף הזה חסר אצלנו".

• ❤ תרבות
• צעצועים
• בינו גבסו
• לבונטין 7
• משחקים
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 944 // ווי לאב עברית