>> איתי לב בדיוק חזר לעיר אחרי חודשיים אינטנסיביים בצפון, שבמהלכם צילם סרט חדש. לב, במקרה שהחמצתם, הוא קולנוען עצמאי שכותב, מפיק ומביים סרטים למעלה מ-30 שנה – בערך אותו פרק זמן שבו הוא חי בתל אביב. סרט הבכורה שלו מ-2002, "חמש דקות בהליכה", זכה בפרס הבמאי המבטיח בפסטיבל ירושלים והפך לקאלט מקומי. בסופ"ש הבא (28.11) יוקרן בסינמטק סרטה התיעודי של מיטל גל, "השוט האחרון", שעוקב אחר הפקת הסרט ההוא ומתעד את תל אביב של תחילת המילניום.אתם רוצים לראות את זה. פרטים וכרטיסים כאן

>> הבר הכי יפה בעיר ומפגש עם משורר של מזון // העיר של גלעד כהנא
>> קסם של פארקים ותחושת מרחבים מופלאה // העיר של קימל-אשכולות
>> תשוקה קולינרית על הבר וקצת ירוק בעיניים // העיר של נועה צפריר

1. סינמטק תל אביב

יידע כל קולנוען ישראלי שפסגת התהילה שלו תהיה בסינמטק ברחוב קטנטן. זה שלנו, זה תל-אביבי, פה זה לא אמריקה. "חמש דקות בהליכה" הוקרן בסינמטק במשך חצי שנה ומאז יש לי מקום חם בלב לפיני, שאחראי על התוכנייה האיכותית כבר למעלה מ-20 שנה. אשתו יהודית ז"ל עיצבה את הפוסטר היפה של הסרט.

2. אוניברסיטת תל אביב

אני חושב שהייתי הסטודנט היחיד שישן בחדר עריכה שהיה בגודל מטר על מטר. כשלמדתי לערוך הבנתי שאני יכול לבלות שם את הלילות. גיליתי שם משפחה. היה לנו מחזור מדהים בבית ספר לקולנוע – אסף סודרי, עודד רסקין, אמיר בן סירה, רני סער, כולם עבדו איתי ב"חמש דקות בהליכה". הייתה אז תחרותיות בריאה ושיתוף פעולה מקסים.

3. כיכר רבין // בר השופטים

פעם ניסיתי לשכנע את יוסי מדמוני שאנחנו צריכים להרים יוזמה שבכיכר רבין יהיה שעון גדול על גג העירייה שיראה לכולם את רוח הזמן. זה מקום טוב לראות בו מה השעה, אפילו ברמה המטאפיזית, איפה אנחנו עכשיו בעולם, ולזכור את הכיכר על כל רגעיה. צילמנו שם הרבה סצנות מ"חמש דקות בהליכה", כולל את סצנת הירייה בשרון אלכסנדר, ואחר כך הלכנו לחגוג בבר השופטים את המילניום. אני אסיר תודה לעד לבעלים של השופטים, דרור פקטור, שנתן לי לצלם אצלו את הסרט במשך כמה שנים.

4. הקנטינה

ג'ו מרסיאנו, הבעלים של הקנטינה, חברי הטוב, אמר לי פעם שהוא אוהב קולנוע ושהוא רואה שאני עובד קשה ושאם אני פעם רעב אני מוזמן לבוא לאכול, ומאז אני בן בית שם כבר 20 שנה. כשהזמן דוחק זה תמיד הצלה שיש לך בית, והקנטינה זה המקום הכי משפחתי וביתי שיש לי בעיר.
רוטשילד 71 תל אביב

5. המשרד שלי ביצחק שדה

המשרד שלי זה האינקובטור של היצירה שלי. מקום שאני נלחם כדי להחזיק. הוא ממוקם בלב המוסכים של יצחק שדה – המקום קשוח ולפעמים רועש, אבל ברגע שאני סוגר את הדלת, אני בעולם שהוא כולו שלי. אני תמיד שמח שאנשים שאני אוהב באים לבקר. צילמתי במשרד הזה לא מעט סצנות לסרט שלי "החיים אחרי לאון" שצפוי לצאת במהלך 2026, ואני מצלם בו עכשיו סצנות גם לסרט שאני עובד עליו בימים אלה, "ילד כאפות" או "פינג פונג", נחליט כבר בהמשך.

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

אני לא אוהב כל מקום שיש בו התקהלויות, יש לי חשש מהן. אני אוהב את המקומות השקטים, ככה שכשהעיר קצת עמוסה זה אולי טוב לעיר אבל לא לי. אולי זה קשור לזה שבגיל 4 הלכתי לאיבוד בבימת יום העצמאות והייתי תקוע בקהל עד שהגעתי לבמה וקראו לאמא שלי במגהפון.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הופעה של אוהד קוסקי באזור. אוהד הוא מהמוזיקאים מהמוכשרים בישראל וחבר טוב שלי. בקורונה הקמנו להקת קאברים בשם THE BILLS וניסינו לפלס דרך לעוד מדיום. אוהד אירח אותי בעולם שלו, אני תופפתי גרוע ושרתי מכל הלב. אני מקווה שהשירים שלו יגיעו לכל בנאדם.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
כשהבנתי שלא יגייסו אותי בגלל גילי המתקדם הלכתי ללמד כיתות ז'-ח' ברופין. כששמעתי את הילדים שרים הבנתי איזה כוח יש למוזיקה לייצר מסגרת רגשית להתבטא בה, גם אם השירים לא תמיד קולעים לטעם המוזיקלי שלי. הילדים נתנו לי הרבה כוח ותקווה בעצם זה שהם הצליחו לשים את הפחד בצד ולהבין את גודל השעה.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
ההיסטוריה עוד תתייחס להתגייסות האזרחית שהייתה לנו מאז ה-7.10. הכוח האזרחי כאן עצום. אז בין אם זה סיוע לפוסט טראומטיים, שזה אחוז גבוה מהאוכלוסייה פה, ובין אם זה אחים לנשק. לכל גוף כזה שאני רואה בו אלטרואיזם מוחלט ורצון להציל את המדינה.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
יהודית רביץ. אישה שכשהיא הולכת ברחובות תל אביב היא עושה את העיר יפה יותר. כל שיר שלה נוגע במקום אחר, בזמן אחר. הקול שלה מרגש כל פעם מחדש.

מה יהיה?
הדרך ארוכה מאוד, או שהיא תיגמר עוד שעה. כולנו הבנו שהעולם עלה על איזשהו מסלול נטול שליטה. ככל שאתה מסתכל למעלה אתה מבין שהקודקוד של העולם קצת יצא מאיזון. יש ג'וקר שעומד כרגע בראש העולם, ואנחנו צריכים כל אחד לדבוק בעשייה היומיומית שלו ולחכות עד שהסדר ישוב על כנו ונרגיש יותר בטוחים בעולם הזה. שיהיה בו יותר היגיון ויותר מוסר ושיהיה יותר קל להיות ישראלי גם ברמה הכלכלית הפשוטה, לשרוד את היום, וגם ברמה המוסרית, להאמין שאנחנו בדרך להיות מקום שפוי ואולי יום אחד להיות אור לגויים.

• העיר שלי
• קולנוע ישראלי
• סינמטק תל אביב
• כיכר רבין
• השופטים
• אוניברסיטת תל אביב
• קנטינה

שדרות רוטשילד היו מרכז עירוני שמושך אינספור תיירים ותושבי ערי לוויין לעיר מאז שאנחנו זוכרים את תל אביב. אבל גם עבור תושבי העיר שיותר טסים על שבילי האופניים מאשר יוצאים לשדרות בחמישי בערב, מדובר בנקודה תל אביבית קרובה ללב – גם ברמה פרקטית וגם ברמה הסמלית. השדרות המוריקות, שמתחילות בהרצל ונגמרות בהבימה, מציגות גרסה נגישה לכל מה שעושה את תל אביב – מסעדות גורמה לצד אוכל רחוב סליזי, מקומות בילוי שנשארים טרוטי עיניים עד השעות הקטנות של הלילה שפוגשים מוסדות אוכל ותיקים שמשכימים קום. יצאנו למפות את השדרות הכי נודעות לשמצה בעיר, ומכיוון שיש כל כך הרבה עסקי אוכל – עשינו זאת בשני חלקים.בחלק הראשוןהגענו לאמצע, ונמשיך עד לבימה כדי לסקור את כל העסקים ששווה להכיר ברוטשילד, על חשבון הברון.

>>מה שיותר ירוק: דירוג הפארקים שאנחנו הכי אוהבים בתל אביב

אומאי

דלי יפני שתמצאו בו סושי טרי, גיוזות נפלאות ואף עמדת פוקי טרי בהרכבה אישית. יש גם מוצ'י קפוא או טרי, לצד מלא ממתקים שמיובאים מיפן, משקאות אסייתים מיוחדים וחטיפים במנעד טעמים שהחיך הישראלי לא רגיל אליו. חבל שהמחירים יותר תואמים את ישראל מאשר את יפן, אבל מה לעשות – פה אנחנו חיים. מזל שלפחות יש מוצ'י דובדבן להמתיק קצת את החום של תל אביב.
רוטשילד 37

לולו אנד קו

בר הקורנפלקס הראשון בארץ, עם קופסאות דגני בוקר מכל העולם שמצטלמות יפה לאינסטוש. וגם בואו – התכולה שלהן טעימה ומהנה. אפשר לאכול במקום עם חלב או לשלב עם גלידה טרייה בטעם קורנפלקס או וניל, בתוספת איזה קורנפלקס שתרצו. מלבד זאת, במקום מחכים עוד קינוחים שיוצאים מגבולות האריזה, דוגמת פנקייקים, קרפים, לחמנייה ממולאת גלידה ועוגיות מושחתות. פייר, הופתענו שהגימיק שרד כל כך הרבה.
רוטשילד 37

ג׳קיז פיצה

פיצה בר שמח ונטול פוזה שמשמש מפלט ומקלט לכל מי שלא מוצא את עצמו בשדרה. לא מדובר בפיצה נפוליטנית או ניו יורקית, אלא פיצה סבבה שכיף לאכול באמצע הלילה כשאתם שיכורים, ולפגוש בה תיירים או שאר בלייני לילה. אולי לא הפיצה הכי טעימה או ארטיזנלית בנמצא, אבל היא ללא ספק תסגור לכם פינה בשעה לא שעה, לצד עוד דרינק אחרון.
רוטשילד 39

קיטו קאטו

קיטו קאטו זה בעצם מזל טוב ביפנית, ותכלס – אנחנו די בטוחים שסושי עושה מזל טוב. חצר הסושי של קיטו קאטו מתחבאת לה בשדרות רוטשילד, ומציעה סושי טרי ונהדר שאפשר לזלול במרפסת הקרובה לשדרה או בבר הפנימי. תמצאו בה לא רק סושי, אלא גם שיפודי יקיטורי בנוסח יפני מובהק, ראמן כהלכתו ושאר גיוזות מעניינות. פתוח ללאנץ' קליל שאידיאלי לעצור בו במהלך יום עבודה, או לארוחת ערב פלוס דרינק צונן ומהנה בלב השדרה.
רוטשילד 41

מקס ברנר

אי אפשר להכחיש שימי גדולתו של מקס ברנר היו אי אז בעשור הקודם, לפני שהפכו לרשת בינלאומית ושכחו אותנו. אבל עם שוקולד פשוט קשה להתווכח, ומקס ברנר הוא עדיין מקס ברנר. כלומר טעים, מתוק מאוד ושוקולדי מאוד. מלבד פרלינים מטריפים ומזרק השוקולד האייקוני, יש את אותם קינוחים שאכלתם כאן בדייט הראשון שלכם כנערים – ופל בלגי בשלל מילויים שוקולדיים וקרמליים, פנקייקים עשירים, מילקשייקים מוגזמים, עוגיות ענק, קראק פאי, עוגת גבינה וסופלה שוקולד. רע זה לא יכול להיות, אלא אם אתם אלרגים ללקטוז.
רוטשילד 45

לג'נדה

בלג'נדה יש גלידה איטלקית טרייה ומעולה, ושיהיה ברור – מבחינתנו אין כמו הטעמים האייקונים של שרי מאניה, שוקולד וויסקי ובננה ברולה, אבל לצד הגלידה יש גם מגוון גדול וחידושים, דוגמת סדרת קינוחי שוקולד דובאי שתמצאו בימים אלה, שמציעה גלידת שוקולד דובאי, וופל בלגי שוקולד דובאי, קרפ שוקולד דובאי, טראפל שוקולד דובאי ומים שוקולד דובאי. סתם בלי המים. דובאי.
רוטשילד 45

קפה לנדוור

אין לנו מה לחדש לכם על סניף רשת לנדוור, אתם חיים בישראל ואתם יודעים שהדבר החשוב היחיד להגיד פה הוא רוזעלך.
רוטשילד 45

רובן

כריכי בשר ובורגרים חמים שמחזיקים את הסניף הזה בתור אחד האחרונים מסוגו בעיר. איך שלא תסתכלו על זה, רובן שורד יותר מרובנו.
רוטשילד 45

פטרוזיליה

אנחנו מודים שלא אכלנו פה מעולם, וכנראה גם אתם. מסוג המקומות האלה שאנחנו די מופתעים שהם עדיין קיימים (30 שנה!). המקום פתוח לסרוויס צהריים בלבד ומציע עסקית של גריל ישראלי קלאסי עם חומוס ושיפודים, כשר למהדרין ועדיין שורד בזכות קהל לקוחות ותיק ונאמן. וואלה, הגיע הזמן לבקר.
רוטשילד 47

R48

מסעדת הדגל של קבוצת R2M היא ללא ללא ספק R48, שנמצאת במלון היפהפה של הקבוצה בבניין באוהאוס מרהיב לשימור. עיצוב אלגנטי ועוצר נשימה, תפריט מוקפד ומצוין, רותי ברודו – זה כל מה שצריך לדעת. בשעות הצהריים תוכלו לסעוד בה עסקית כהלכתה ממיטב חומרי הגלם במתכונת בראסרי, ובשעות הערב ארוחת גורמה עונתית ומדויקת לצד יינות מובחרים. גם ארוחת הבוקר שמוגשת בסופ״ש בלבד (במחיר של 220 ש״ח לסועד), מופתית בהחלט.
רוטשילד 48

קופר אנד פאקו

כל שדרה שמכבדת את עצמה זקוקה לבוטקה קפה חביב ומוצלח שאפשר לקנות בו אמריקנו קר לקחת לדרך ולא להסתכל לאחור. הבוטקה של קופר אנד פאקו, שמככב בלא מעט פינות בעיר (ונקרא על שם צמד כלבים לבבי), הוא בדיוק מה שצריך למרכז השדרה. מלבד קפה יש מאצ׳ה, מיצים סחוטים טריים, מאפים, עוגות וכל מה שיש בבית קפה, וגם אווירה נהדרת לשבת סביבה, בתקווה ותצליחו לא להיפגע על ידי אופניים.
רוטשילד פינת מזא״ה

באביקה

מסעדה חדשה ולא שגרתית מבית השפית ויוצרת התוכן גלי בן שמעון, שמבשלת בה את זכרונות ילדותה ומטעמי הסבתא הרומנייה, לצד מנות ים תיכוניות עם נגיעה עכשווית. בן שמעון קוראת לזה פיוז׳ן אותנטי, אנחנוקוראים לזה אוכל ישראלי.
רוטשילד 60

מלון 65

מלון 65 מבית רשת אטלס מציע בראנץ׳ שווה בכל ימות השבוע, ולא רק בסופ״ש כמו מרבית המקומות בעירנו. בופה חופשי שמציע שלל ירקות טריים, גבינות מצוינות, דגים כבושים ומאפי בוקר לצד מנה עיקרית לבחירה, דוגמת שקשוקה ירוקה, טוסט קרואסון עם גאודה, פרנץ׳ טוסט מבריוש אוורירי ועוד.
רוטשילד 65

קנטינה

מסעדת הברנז׳ה האלמותית שבכל פעם שרק שתעברו לידה, תרגישו אבק כוכבים מלפני עשרים שנה. היא מגישה תפריט איטלקי קלאסי ומוקפד במחירים שפעם היו גבוהים ממש, והיום הפכו לדי סטנדרטיים (אם כי עדיין גבוהים, פשוט הכל גבוה), ומתאפיינת בשירות מהוקצע ובכמה סלבס מפעם שעוד אוהבים לפקוד את המקום.
רוטשילד 71

טוני וספה

כשנפתחה ב-2007 תחת כל עץ רענן בעיר, פיצריית הפאנקיסטים הייתה הפיצה הכי טובה בתל אביב, או לפחות הכי מדוברת. היא כבר לא, אבל תמיד נשמור לה חסד נעורים ושמועות לא מאומתות (שבכנות, לא האמנו) על שומן חזיר. המקום שהמציא מחדש את הסלייס הריבועי נוסח רומא. יש דברים שהם לנצח.
רוטשילד 140

מלגו מלבר

המסעדה המצוינת של השף מוטי טיטמן בהחלט ראויה לחתום את שדרות רוטשילד: אם לא אכלתם בה עדיין, נספר כי מדובר מסעדה עילית עם תפריט ייחודי המשתנה כל העת בהתאם לתוצרת המקומית והעונתית. מלגו מלבר משמעותו בארמית בפנים ובחוץ, על כן אפשר לשבת בפנים תחת רחשי הסרוויס, או בחוץ – ולהשקיף לפינה שבו רוטשילד פוגש את הבימה. תמיד טעים, מעניין, מפתיע ויוצא מחוץ לקופסה.
רוטשילד 142

• ❤ תל אביב
• הבועה
• שדרות רוטשילד
• מלגו ומלבר
• טוני וספה
• קנטינה
• R48
• רובן
• לנדוור
• לג'נדה
• מקס ברנר
• לולו אנד קו

בעיר שבה גם מסעדה בת חמש שנים כבר נחשבת "מוסד" והמרדף אחר טרנדים מייצר מתקפת מקומות משובטים, צריך לומר משהו בזכות מסעדות טובות ויציבות מהדרג העליון שמצליחות לעשות את הדבר המאוד ספציפי שלהן כבר שנים רבות ולשמור על רמתן. בדרך כלל צריך בשביל זה שף עם אופי חזק משלו או מסעדן מקצועי עם חזון ברור, אבל מי שמצליח לספק לקהל שלו כבר 20-15 שנה את אותה סחורה מצוינת בלי להתבלבל מכל הרעש מסביב – ראוי להערכה של הסצנה כולה. בחרנו להמליץ היום על שלוש מסעדות כאלה שנדמה שהיו כאן תמיד ואפשר כבר להכתיר כמוסד בלי מרכאות.לא טוב לכם? נסו אותנו ביום אחר.

>> אכלנו יותר מדי עוגות כשרות לפסח. בחרנו את הטובות מכולן
>> הא לחמא טעימא: 15 בתי מאפה מעולים שפתוחים כרגיל בפסח

קנטינה

למה כדאי:השנה תחגוג הקנטינה 20 להיווסדה, במהלכן הייתה לאחד ממעוזי הברנז'ה התקשורתית-פוליטית-עסקית. בשנים האחרונות הורידו שם פרופיל והסלבז שעדיין יושבים שם במרפסת החולשת על שדרות רוטשילד לא מעניינים במיוחד את דור האינסטוש. כך הפכה הקנטינה מהמקום הכי מתוצפת בעיר למקום מושלם להתחבא בו. זה נהדר.
מה טעים:גם אם לא שמעתם על הקנטינה שנים, האוכל שם עדיין שומר על רמה גבוהה מאוד ומסמן אותה כאחת האיטלקיות הטובות בעיר. מנת הסינטה א-לה-מינוט על אורוגלה וספגטי הדג החריף עדיין מושלמות כביום היווסדן.
אווירה:שששש אל תסתכלו, אתם לא מאמינים מי התיישב בשולחן מאחוריכם.
>> קנטינה, רוטשילד 71

הטרקלין

למה כדאי:ב-2006 פתח השף יוסי בן אודיס את מסעדת הטרקלין בנחלת בנימין, ב-2014 הוא העביר אותה למבנה יפהפה בנווה צדק, וכל הזמן הזה הוא מספק את הגרסה האישית שלו לביסטרו בשר ויין מוקפד וקלאסי (וגם יקב בוטיק משלו, שאטו דה גלילי), בלי להתבלבל ממשבי רוח אופנתיים. זה יפה.
מה טעים:לכו על הקלאסיקות לפתיחה כדי להבין איך עושים אותן בול כמו שצריך (פאטה כבד, טרטר בקר, סלט קיסר), ומשם המשיכו ללא היסוס לאגף הסטייקים (כולם אוהבים את הסינטה על חלוק נחל לוהט, אבל סטייק קצוץ ביין אדום, שמערבב נתחי סינטה, פילה ואנטרקוט לצד פירה חמאתי, היא אחת המנות המשתלמות בעיר ב-86 ש"ח בלבד).
אווירה:קלאסית ועל-זמנית.
>> הטרקלין, היכל התלמוד 4

התרנגול הכחול

למה כדאי:במשך 20 שנה ליהטט שאול בן אדרת במסעדת קימל בנחלת בנימין והפך לאחד השפים המוכרים בארץ. ב-2011 הוא פתח את התרנגול הכחול בקניון G ליד מגדלי יו והתרחק מתשומת הלב התקשורתית,
מה טעים:ספריבס טלה – אמא'לה. צלוי באורגנו ולימון באופן שלא טעמנו בשום מקום אחר.
אווירה:נובורישית אבל בקטע טוב.
>> התרנגול הכחול, ניסים אלוני 10

• אוכלים שותים
• מסעדות בתל אביב
• קנטינה
• שאול בן אדרת
• הטרקלין

>> אילנה גור היא פסלת, מעצבת ואספנית רב תחומית, אייקון תל אביבי על הקו של תל אביב-ניו יורק והכוח המניע מאחורי מוזיאון אילנה גור היפהפה ביפו העתיקה. בפסטיבל אפוס הבינלאומי לסרטי תרבות ואמנות(19.4-14.4 בסינמטק ובמוזיאון תל אביב), יעלה להקרנת בכורה הסרט "אילנה גור – אשה ברוח", סרטו של הבמאי תומר הימן. הסרט יוקרן ביום שני הבא (14.4) וביום שישי שאחריו (18.4) ואתם רוצים לרכוש כרטיס עכשיו.

>> תל אביב של שבת בבוקר ופיתה שעושה שמח // העיר של טל פייגנבאום
>> להביט בים מלמעלה ולהיות תיירת בתל אביב // העיר של סיון טלמור

1. הקנטינה

המסעדה האהובה עלי בתל אביב. אני אוהבת את ג'ו הבעלים, הוא נמצא שם מהבוקר ועד הלילה ומרגישים את זה בכל ביס שאוכלים. האוכל פשוט וטעים, תמיד יש פרחים טריים על כל שולחן, המפות על השולחן, הקיפולים. הכל מדי יום מחדש. זה שיא השלמות בעיניי.
רוטשילד 71

2. גלריה שלוש

העיצוב בגלריה נהדר. קניתי שם לאחרונה עבודה מאוד יפה של צייר ישראלי בשם עופר רותם. עוד גלריות שאני אוהבת – גלריה גורדון וגלריה גבעון.
הצורפים 15

3. ניסים החייט בשינקין

אני אוהבת את המקום כי החנות נראית אותו הדבר מאז שהוא פתח אותה לפני שנים רבות. הייחודיות והמקצוענות של ניסים זה עיסוק בעור, ואני מאוד אוהבת עור. הוא מושלם.
שינקין 51

4. קולנוע לב

אני אוהבת לצפות בסרטים וקולנוע יותר מכל דבר אחר, קולנוע לב בהחלט הפייבוריט ואני משתדלת ללכת גם לסינמטק. לאחרונה אני מנסה לצפות גם בטלוויזיה בסדרות כמו "הלוטוס הלבן".

5. סנט ג'ורג'

מסעדה ביפו שממוקמת ממש מול המוזיאון שלנו ואני מרבה ללכת לשם. הטבח הוא ממש טיפוס שאני מחבבת. תמיד טעים שם עם יחס אישי ושירות מעולה של כל אנשי הצוות, כך שאני תמיד מרגישה שם בבית.
לואי פסטר 5

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

החנייה בעיר. ביפו החנייה עדיין לא עולה כסף ואז אנשים שמגיעים מחוץ לעיר חונים פה ביפו, כי זה חינם. כתוצאה, המקום צפוף ולא תצליח למצוא את הנהג של אף אחד מהמכוניות, שחלקן פשוט חוסמות או מפריעות. אנשים חונים ואז הולכים עם אופניים, קורקינטים ואין עם מי לדבר.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?ה
סרט האחרון שראיתי בקולנוע – "עד שיצא עשן לבן". סרט שמראה איך באיטליה הפוליטיקה חלחלה לתוך ענייני הכנסיה עד לאפיפיור. כנראה שבכל מקום זה אותו דבר, בדומה למצב אצלנו בארץ. הכול שם וכאן זה ביזנס ורמאות.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
מאז פרוץ המלחמה רכשתי הרבה מאוד יצירות למוזיאון. חשוב לי לקנות אמנות של אמנים מקומיים ויש לי את הזכות שזה חלק מהעבודה שלי שאני כל כך אוהבת. רכשתי יצירות של יונתן הירשפלד, רוני טהרלב, צביקה לחמן, יעל תורן, עופר רותם, מיכל חלבין, גראסים אנטרין ועוד.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
חוות קרן אור. זאת חווה שיקומית בבית ברל, שהוקמה כדי לסייע לבעלי חיים ולבני אדם. חיות זה דבר הרבה יותר טוב מבני אדם.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
שי הראל. מגלריה הראל. צייר נהדר, בחור מאוד מוכשר.

מה יהיה?
אני מפחדת שיהיה כאן יותר גרוע. יש חוסר שיווין עצום… הצד שסוחב על הגב את כל המדינה, הוא לא יוכל לשאת את הנטל. הדבר הכי חשוב שצריך לעשות זה להוציא את החטופים. ברגע שלא מתייחסים כמו שצריך לאנשים שחיים, אז איבדנו את הערכים שלנו.

• העיר שלי
• אמנות ישראלית
• פסטיבל אפוס
• קנטינה
• גלריה שלוש
• קולנוע לב
• סנט ג'ורג'

לאחר טיזינג ממושך שנמשך ארבעה חודשים לפחות, הבוקר פתח את שעריו קפה קנטינה, שנמצא ממש סמוך למסעדת הברנז'ה המיתולוגית של שדרות רוטשילד, קנטינה. אנחנובאנו בסך הכל לשתות קפה ולאכול קרואסון, חזרנו מרוצים, שבעים אבל גם קצת המומים מהמחירים (18 ש"ח לקפה הפוך) – טוב, אולי זה קהל היעד.

מסעדת קנטינה של ג'ו מרסיאנו קיימת כבר 18 שנה (במונחים תל אביביים, זה מוסד. האמת שגם במונחים לא תל אביביים), שהייתה גלגול של המסעדה הקודמת שלו, איל פאצו, שבעצמה הייתה מעוז ברנז'אי לא פחות ומרסיאנו בהחלט ידע איך להביא את הקהל אחריו. הקנטינה בהחלט יודעת לשמור על עצמה, להשתבח ולהמשיך למשוך אליה את קהל הסלבריטאים-פוליטיקאים-שאר בכירים שלה. עם זאת, להתחדש ולרענן זה אף פעם לא רעיון רע, בטח לא אם כרוכים בזה מאפים ולחמניות חלב.במתחם צמוד למסעדה, ששופץ ועוצב בקפידה ניצב לו בית הקפה החדש והמחודש. הרחבה מרווחת בהחלט ועליה עומדים שולחנות רבים עם מפיות לבנות, חלק מהם עומדים לאור השמש החורפית השוטפת כעת את שדרות רוטשילד ואחרים בתוך איזור מקורה – כי אולי כן יגיע לכאן חורף מתישהו.בעוד התפריט במסעדת קנטינה הוא ברובו בסגנון איטלקי, האחות הקטנה דווקא אימצה לחיכה את המטבח הצרפתי. גם בעיצוב המהוגן והאלגנטי, וגם כמובן, בתפריט.

ומה בתפריט אתם שואלים? אז ככה: קודם כל יש אתהויטרינה המפתה שתקבל את פניכם ברגע שתיכנסו לבית הקפה החדש, והיא לא מביישת פטיסרי קלאסי הגון בפריז. בויטרינה אקלרים, קרואסונים עם קרם פטיסייר וניל ותותים או אוכמניות וגם קלאסיים עם שוקולד וקרם שקדים. יש גם מוס שוקולד מריר כמו שצריך, פחזניות סנט הונורה בגודל אידיאלי ושבלולי קינמון פריכים.מי שלא רוצה לקחת רק קפה וקרואסון לדרך, אלא להתיישב ולהביט לשדרות רוטשילד, יש במקום גם ארוחות בוקר, כריכים, סלטי וקינוחים מצולחתים גם הם בסגנון פריזאי עם נגיעה עכשווית. תוכלו למצוא למשל מגוון טייקים על קרוק מאדאם: יש קלאסי עם סלמון, וגם גרסאות עם חצילים, טונה או קממבר. מנה אידאלית לפתוח איתה את הבוקר, כאשר המחירים נעים בין 67-71 ש"ח. לא זול, אך סביר בהשוואה למחירים של מנות דומות בעיר בימינו.

עיון נוסף בתפריט גילה לנו את מדור הסלטים שלאור מחירם זזנו באי נוחות בכיסא הנוח בשדרות רוטשילד, עם מחירים של 75 ש"ח לסלט חסה ו70 ש"ח לסלט עם גבינת פטה או לסלט עם גבינת עיזים – יקר גם כאשר מדובר במנה בגודל ראוי.גם קרפצ'יו בקר וקרפצ'יו דג ב85 ו95 ש"ח בהתאמה זהו מחיר ששווה להרים גבה עליו, אולחמניות חלב רכות וענניות עם ראגו טלה (75 ש"ח), קציצות דגים (75 ש"ח) או גבינת עיזים (71 ש"ח). לא זול כבר אמרנו?אבל לעומתם הטירמיסו והפנקוטה דווקא במחירים הוגנים (37 ש"ח) וגם הקרואסונים מתומחרים ב-14 ש"ח – שזה כבר מחיר נמוך מהממוצע בעיר. בקיצור, מישהו צריך להדק את המחירים. אולי ללקוחה הקבועה של מסעדת האם, בר רפאלי יש קצת זמן פנוי?

• אוכלים שותים
• קנטינה
• קפה קנטינה