>> יסמין רביב (תעקבו) היא מנסיכות האינדי האהובות במחוזותינו, זמרת, יוצרת ומובילת ההרכב הבועט קיקי מלינקי. לפני כחצי שנה היא הוציאה את אלבומם החדש, "לא אותו דבר" וכתבה לנו טור מושלםובו התוודתה ש"רציתי דווקא לכתוב על התחתונים הרטובים שלי. דמיינתי את עצמי דוחפת אותם לפרצוף של פוליטיקאי זה או אחר ואומרת לו – תריח", ומאז ליבנו שייך לה. בעוד ימים מספר (חמישי 8.1 20:00) זה יכבוש את לבונטין 7 ואם יהיה לכם מזל וכרטיסיםזה יכבוש גם אתכם.

>> קצת ירוק לנשמה ומקומות שהיו חסרים בעיר // העיר של נטעלי בראון
>> בר חשוך וסקסי וקפה על ארגז תנובה // העיר של כפיר רוס
>> בר יין אירופאי מתוק ושכונה שהיא קיבוץ // העיר של טלי בן נון

1. הג'אנק

הג׳אנק של יניב זה החדר חזרות הראשון שעשיתי בו חזרה של קיקי מלינקי הלהקה, ומאז לא עזבתי. תכלס מרגישה שזה הבית שלי. זה גם תמיד נחמד לפגוש שם להקות שעושות מוזיקה מעולה. לאחרונה הכרתי שם את להקת ״צילצל״, טובים ממש, ממליצה לחפש הופעות שלהם.
שוקן 19 תל אביב

2. שמעיה

כשגרתי בפלורנטין חבר סיפר לי שיש את המקום הזה ברחוב ויטל שהוא כמו מסעדת פועלים של פעם. שמעיה באמת מכין את הממולאים הכי טעימים בעולם. אכלתי שם לאחרונה אחרי המון זמן שלא הייתי שם ושמחתי לראות שזה עדיין הוא מבשל במטבח הפצפון מאחורי הדלפק והאוכל בדיוק באותו הטעם.
ויטל 2 תל אביב

3. רחוב הגלבוע

פעם לימדתי פסנתר אצל משפחה שגרה ברחוב הקטן והיפהפה הזה שמחבר בין שינקין לשדרות רוטשילד. זה רחוב מרוצף עם הרבה עצים וכמה ספסלים ואיזה שתי פינות ישיבה עם לוחות שחמט שמצוירים על שולחנות מאבן. ישר התאהבתי ברחוב וגם אחרי שכבר לא לימדתי אצל המשפחה הזו אהבתי לשבת שם בהפסקות בין תלמידים, בייחוד בקיץ בגלל שיש שם הרבה שקט וצל ואנשים שעוברים ואומרים לך "צהריים טובים".

4. קפה החשמל

קפה החשמל גורם לי לחשוב על המונח "תל אביב של פעם", למרות שאני לא יודעת כמה "פעם" נחשבת התקופה שבין 2016-2023. מי שהמליצה לי עליו היתה השחקנית מיכל ויינברג שהיתה שרה במקהלה קטנה שניצחתי עליה פעם. אני אוהבת את כסאות העץ ואת הפסנתר שעומד שם ואת המוזיקה ואת הסנדוויץ׳ חביתה.
החשמל 12 תל אביב

5. לבונטין 7

חושבת שההופעה הראשונה שראיתי בלבונטין 7 היתה של רות דולורס וייס בזמן שהייתי חיילת, התרגשתי בטירוף. זוכרת גם איך התרגשתי בפעם הראשונה שהופעתי שם בעצמי, זה היה בזכות יונתן גולדמן, חברי הטוב שכותב שירים ממש טובים וגם מנגן בס בלהקה שלי. הכרנו בארוחת ערב אצל חברים משותפים ודיברנו על אליוט סמית ואז אמרתי לו שגם אני כותבת שירים והוא אמר "היי, אולי תפתחי את ההופעה שלי בלבונטין" ואני אמרתי "היי, בדוק שכן". שורה תחתונה נראה לי חלק גדול מהאהבה שלי למקומות בעיר זה הסיפור של איך הכרתי אותם.
לבונטין 7 תל אביב

מקום לא אהוב בעיר:

צומת/מחלף קפלן.חציתי אותו באופניים והיה איזה שקע לפני אחד מהאיי תנועה ועפתי ושברתי את שתי השיניים הקדמיות שלי. כשקמתי בא הומלס והציע לי בקבוק מים, זה היה נחמד מצידו. מאז אני לא נראית אותו דבר עם השיניים שלי מהפלסטיק שעלו כמו שכר דירה. זה היה אירוע טראומתי עבורי וכתבתי שיר בנושא שנקרא "לא אותו דבר". מאז אני לא חוצה את המחלף באופניים כי אני פוחדת, ותכלס אשמח לעדכון כשהעירייה תסדר שם את השביל.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
ההופעה המעולה של להקת פלג ולהקת קלפטומנים בלבונטין 7.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה לאחרונה?
"הקלות הבלתי נסבלת של הקיום" למילן קונדרה. מצאתי את הספר ברחוב בחודש שעבר ומהרגע שהתחלתי לקרוא לא הצלחתי לעצור.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני ממליצה מאוד לתרום ל"שוקרי", לייבל עצמאי וחיפאי שבזכותו הרבה מוזיקה טובה מתרחשת. יש קסטות ועוד כל מיני מרצ׳,הנה הם בבנדקמפ.

מי התל אביבית שהכי צריך להרים לה כרגע?
שקד בשן המופלאה עומדת להוציא ספר חדש העונה לשם הלא שגרתי "בגיל 27 אכלתי בפעם הראשונה מלפפון", יש אירוע השקה חמוד ב-15.1 ביוקה ומפלצות.

מה יהיה?
כל יום נדמה לי שלא יכול להיות יותר גרוע יותר ממה שכבר אבל המדינה שלנו תמיד מצליחה להפתיע. למרות זאת אני מאמינה שיהיה טוב, מתישהו, ואז שוב פעם רע, כמו שכל הזמן.

• העיר שלי
• אינדי ישראלי
• לבונטין 7
• קפה החשמל
• שמעיה
• רחוב הגלבוע
• רחוב קפלן

>> יונתן בלומנפלד הוא מסוג האמנים שקשה לעמוד בקצב שלהם. השבוע הוא הוציא את "עוד נבין", סינגל חדש על אהבה שלא מצליחה להתכנס, שממשיך לבסס את הקול המובחן שלו: אישי, חד ונטול גינונים. במקביל, הוא מופיע ברחבי הארץ עם"אנטי אייג’ינג", הצגה מקורית שכתב (יחד עם מיכל לוסי גורפיין), ביים, הלחין ומשחק בה, שזכתה בשנה שעברה בפרס המחזה בפסטיבל הקומדיה. ואם זה לא מספיק – ביולי הקרוב תעלה בבכורה בפסטיבל ישראל יצירת תיאטרון חדשה שיצר, עם היוצר הדרוזי ראיד שמס, שמתמודדת עם האירועים סביב הטיל שנפל במגרש הכדורגל במג’דל שמס.שווה לעקוב.

>> בתים נמוכים של פיות ואחלה מקום לדייטים // העיר של הלל ינאי שני
>> מקום לזכור את עילי ברעם ז"ל וכיכר שנותנת כוח // העיר של הגר אנגל

1. קפה החשמל

מה יש להגיד. הכי בבית בעולם. מצד אחד אני מקבל שם יחס של נסיך. מצד שני לא מפסיקים להזכיר לי מאיפה באתי (מהארמון כמובן). בית קפה ביתי ושוקק חיים בהובלתם של איציק, רוני, שיר, גרשון, ליאורה ועוזריהם, שמצליח לקיים חיי קהילה תוססים מבלי להפוך לקומונה מלוכלכת. מקום שאפשר לנהל בו שיחות ארוכות על עניינים ברומו של עולם, להחליף מתכונים לחמוצים עיראקיים, או סתם לשבת על הלפטופ ולספור את הימים עד שהבינה המלאכותית תגנוב לך את העבודה. יש שם גלריה צמודה, אירועים בשעות הערב, אוכל טעיםםם, לקוחות קבע… בקיצור, כל מה שצריך כדי להעמיד פנים לכמה שעות שאתה אדם נורמלי שגר במקום נורמלי בתקופה נורמלית.
החשמל 12

2. הנגב 4

בלב נווה שאנן
באזור טיפה לא נעים
שוכן לו בניין קטן
עם המון המון אולפנים

ואם תקשיבו היטב
בין עיסקה ליללת עכברוש
בין ניפוץ של שמשה לסירנה
אז תוכלו מנגינות לפגוש

ויש שאפילו יגידו
שזה שהכל שם מוזנח
מוסיף לצלילים קצת קסם
אבל בעיניי זה לא כך.
ועדיין שמורה לי פינה חמה בלב לנגב 4 כי יש שם הרבה מוזיקאים שאני מאוד מחבב וגם לי יש שם אולפן קטן. מוזמנים לקפה וניגון.

3. המיתר השישי

התלבטתי רבות אם להמליץ על המקום הזה, כי מצד אחד מדובר בחנות אפקטים וגיטרות פשוט אדירה עם ציוד מעורר יראה, שירות אדיב ומקצועי (כולל אספרסו וקרטיב) ואחלה סושיאל. מצד שני כל הנ״ל עשוי להיות ממש מסוכן, אם נניח יש לכם התמכרות היפותטית לחלוטין לרכישת אפקטים לגיטרה בכל פעם שאתם חשים בריקנות או חוסר ביטחון, ולו הקלים ביותר. אז אני ממליץ על המיתר השישי אבל רק אם יש לכםשליטה עצמית, אחרת עדיף שלא.
מקווה ישראל 25

4. בית עלמא

בית המדרששליבשנים האחרונות. לומד שם תלמוד, תנ"ך, ספרות, פילוסופיה, כל מה שצריך כדי להפוך לגבר יהודי מרשים. מדובר במבנה יפהפה ששוכן על רוטשילד בין גורד שחקים לבנק ומתעקש לשמור על הרוח. השנה הם גם העבירו פעילויות לנוער מפונה מקרית שמונה. המקום הוקם ומונהג על ידי פורצת הגבולות, ממלאת העגלות, מעוררת התקוות ואם הדרקונים – רות קלדרון.
שד"ל 6 פינת רוטשילד

5. קבוצת האימפריאל

כן אני יודע זה לא מקום אחד ספציפי, אבל עשיתי הכל יפה עד עכשיו אז מותר לי. תראו, אני אינני איש חיי לילה. כן כן, אני יודע… קשה להאמין אבל אני, יונתן בלומנפלד, בסך הכל בחור מתון ומיושב בדעתו, שמסוגל להנות מטיול בטבע או ספר טוב. אחי הקטן, לעומת זאת, היה בשנים האחרונות מנהל מאוד רציני בקבוצת האימפריאל, ולכן בכל פעם שיצאתי, הלכתי אליו – בושוויק, LP, אימפריאל, לה אוטרה, יו ניים איט. ומה אגיד לכם, כל פעם היה מדהים. ונכון, אולי אני משוחד, ואולי פינקו לי ת'תחת, ואולי הפעילו אצלי מקום עמוק שמופתע בכל פעם שמרעיפים עליו אהבה, אבל גם את הדברים האלה צריך לדעת לעשות כמו שצריך, ואימפריאל יודעים.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"אני ואתה" – הפרשנות המוזיקלית של תזמורת המהפכה לשירי אריק איינשטיין. כמו כל דבר שתזמורת המהפכה עושים זה היה פשוט מעולה ומלא חיים (וגם "הכניסיני תחת כנפך" זה השיר הכי יפה בעולם). אה, וגם "ממתקה" של תלמידות (ותלמיד) ניסן נתיב ירושלים, בבימויו של יפתח ליבוביץ׳ – עבודת אנסמבל מעולה. לא הפסקתי לחייך. ככה צריכות להיראות הצגות סטודנטים והצגות בכלל – עם מלא חופש והנאה וחוצפה. הלוואי שזה ימשיך לרוץ אחרי שהן (והוא) יסיימו את הלימודים.

איזו יצירה נתנה לך כח תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
טוב, זה קצת רמאות, כי זו יצירה שראיתי חודש לפני פרוץ המלחמה אבל היא נותנת לי תקווה עד היום – בספטמבר 23׳ ראיתי בפסטיבל ישראל את ההצגה Minefield של היוצרת הארגנטינאית לולה אריאס. זאת עבודת דוקו-תיאטרון בהשתתפות וטרנים בריטים וארגנטינאים שנלחמו אחד בשני במלחמת פוקלנד ולא היו מעזים לדמיין שיום אחד יעלו הצגה ביחד. זאת יצירה מלאה בלב ואנושיות ותקווה (ואפילו הומור!), אבל בקטע אמיתי וטרנספורמטיבי ולא סתם בקטע פנטזיונרי (למרות שגם פנטזיות זה חשוב). בסוף ההצגה פשוט לא הצלחנו להפסיק למחוא להם כפיים והייתה קצת תחושה שאם נפסיק הם ילכו ואנחנו נצטרך לצאת מהחלום היפה שהם בנו ולחזור למציאות הקשה שלנו (שחודש אחרי זה נהייתה הרבה הרבה יותר קשה).

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
הניצנים של אופיר– יוזמת צעירים בנגב המערבי, לזכרם של ניצן ואופיר ליבשטיין, שנועדה לאחות את הקרע בין הדור הצעיר לישובים שנוצר בעקבות שבעה באוקטובר. היוזמה מציעה מלגת לימודים לצעירים וצעירות שיתנדבו לשקם את הבתים והקהילות שבהם הם גדלו.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
רן שמעוני מ"הארץ". נקודת אור בוהקת במרחב עיתונאי מקוטב. הוא מביא שפה עיתונאית אנושית מאוד, ויש לו יכולת ייחודית לספר סיפורים חוצי גבולות ומחנות שאני מאמין שיש להם כוח אמיתי לחבר את החברה הישראלית בחזרה. זה תמיד ממש מעורר השראה לראות באיזה נוכחות והקשבה הוא מראיין, והלוואי שיהיו עוד כמותו. ממליץ מאוד לקרוא את הכתבות שלו על הביביסטים, הפשיעה בלוד, והחסיד יוסל׳ה רוורס.

מה יהיה?
לאף אחד אין דרך לדעת. אבל שינויים גדולים מאוד כנראה. בזהות שלנו. במזרח התיכון. בעולם. ועל מעט מאוד מהם תהיה לנושליטה. אבל אני כן חושב שיש לנו הרבה מה לעשות ברמה הפרטית והחברתית כדי לעבור את זה, בלהציע סולידריות למי שעובר משהו קשה, בלשמור על הנפש של עצמנו, באיחוי הקרעים. אני באמת מאמין שיש הרבה מה לעשות.

• העיר שלי
• אינדי ישראלי
• אימפריאל
• החנויות הקטנות של תל אביב
• קפה החשמל
• תזמורת המהפכה
• פסטיבל ישראל