Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
בד ועליו ציור אדיר ממדים של קליאופטרה ונמר מתוח מעל ראשי הסועדים במסעדה הרוסית שנפתחה בימים אלה ברחוב יונה הנביא. הריהוט גם הוא דרמטי – כורסאות נמוכות ורכות בצבעי שחור־אפור. מארינה זדולייסקיה מכינה פה מדי יום המון אוכל רוסי, גיאורגי ובוכרי ומציעה אותו בעסקיות צהריים במחירים מתונים (50 ש״ח).
קליאופטרה (צילום: אנטולי מיכאלו)
העסקית כוללת מרק, סלט, מנה עיקרית, תוספת ושתייה קלה. אושפלאו, חצ׳פורי, מאפה סמסה בוכרי ממולא בשר, כופתאות מנטי בוכריות, מרק לגמן עם בשר, בורשט אוקראיני, מרק חרצ׳ו גיאורגי עם בקר עשיר בתבלינים ואורז, כיסוני גורזה קווקזים, בילישי עשוי בצק ממולא בשר מטוגן, כיסוני פלמני ממולאים בשר וקרפלך עם תפוחי אדמה, אלה רק חלק מהאפשרויות בתפריט שכתוב רק בשפה הרוסית, אבל המלצר ישמח לתרגם ולהמליץ לכם.
בארוחת בוקר יפתיעו אתכם בכל יום עם מאכל חדש. זה יכול להיות למשל בלינצ׳ס (35 ש״ח). לארוחת ערב תקבלו הרכב מנות הדומה לצהריים, אבל עם בקבוקון של ברקן קלאסי (60 ש״ח). ברקע זמר של להקה רוסית צוהלת צועק בהתלהבות. כשנכנסים לקוחות החשודים כלא רוסים זדולייסקיה מציעה להחליף לג׳אז או לפופ אמריקאי, אבל אז הולך חלק מהקסם. אל תרשו לה אפילו להנמיך את הסאונד.
בית אוכל קליאופטרה, יונה הנביא 48 תל אביב, כל יום 10:00־24:00
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
עזבו אתכם מסילבסטר, הכירו את הדבר הכי חם בקור של דצמבר: חג הנוֹבִיגוֹד. הנוביגוד, חג השנה האזרחית החדשה שנחגג ברוסיה ב־31 לדצמבר (נובי=חדשה, גוד=שנה),הוא המקבילה החילונית־סובייטית לסילבסטר.
הנוֹבִיגוֹד היה החג הלא קומוניסטי היחיד שנחגג בברית המועצות, והוא פינה מקום למשפחתיות תחת המשטר הסובייטי, אשר אסר על סממנים דתיים בכלל. עד היום יוצאי חבר העמים חוגגים אותו באווירה אינטימית, עם המשפחה הגרעינית וחברים. במסורת החגיגות תמצאו נאומים והרמות כוסית, סעודה מושחתת, החלפת מתנות וצפייה בסרטים.
השנה קבוצה של צעירים דוברי רוסית החליטו להכיר לקהל הישראלי מקרוב את החג, והם קוראים לכם להצטרף לחגיגות במסגרת פרויקט נוֹבִיגוֹד הישראלי. הפרויקט כולל שתי יוזמות: הצגת החג ומנהגיו לקהל הרחב, וחיבור בין משפחות שמעוניינות לארח ואנשים שרוצים להתארח.
ישראלים, דור 1.5
"לפני שלוש שנים החלטתי לא להגיע לאימא שלי לחג, ובמקום זה הזמנתי כמה חברים שאינם דוברי רוסית אליי הביתה, והם התלהבו", מספר ברי רוזברג, שיזם עם אלכס ריף את הפרויקט. "בשנה אחרי זה באו עשרה אנשים ובשנה שעברה כבר באו 30. ביקשתי מכל אחד מהם להכין אוכל רוסי, ראינו סרטים על נוביגוד, גזרנו פתיתי שלג מנייר לקישוט והחלפנו מתנות. עשינו ערב תרבותי שלם והחלטתי שאפשר לעשות מזה משהו יותר גדול".
היוזמים – צעירים ישראלים דור 1.5 שגדלו רוב חייהם בישראל – מנסים להטמיע את תרבות העלייה הרוסית בשיח הציבורי הישראלי. לדברי רוזנברג, אף שהחג הוא חילוני לחלוטין, הוא נקשר לסילבסטר הנוצרי שנחגג באותו התאריך.
"כל שנה אנחנו שומעים העלבות והקנטות בנוסח 'למה אתם מביאים חג נוצרי?'", אומרת ח"כ קסניה סבטלובה מהמחנה הציוני, שפועלת במרץ לקדם את היוזמה. "אז אני רוצה לומר לכל מי שמגנה אותנו ובאותה נשימה קונה לבבות בוולנטיין, שאנחנו חוגגים חג אזרחי וחילוני לחלוטין. באנו ממקום שבו נישלו אותנו מהתרבות היהודית שלנו. לחגים של המפלגה לא התחברנו, והחג היחיד שהייתה בו שמחה, גם לנו כיהודים, הוא הנוביגוד. תרבות היא נכס ולא נטל, וכמו שאני שואפת להכיר את כל העדות והתרבויות בארץ, גם אנחנו נביא משהו מהבית".
"השתמשו בחג כדי לנגח את העלייה הרוסית כלא יהודית", מוסיף רוזנברג. "כזו שצריכה להוכיח את עצמה". ריף מוסיפה: " הרבה שנים התביישתי בחגיגות הנוביגוד, זה היה מוקצה מהחברה, ובשלב מסוים גם הפסקתי לחגוג עם המשפחה. אני ודוברי רוסית רבים לא רוצים להחביא יותר את התרבות שגדלנו עליה, בעיקר כי אנחנו מרגישים שזה פספוס אדיר לתרבות הישראלית המגוונת של היום. השנה אני מחזירה עטרה ליושנה וחוגגת עם ההורים".
״תגיד, נולדת פה? מאיפה אתה?״, שאל אותי שגיא, נהג מונית לא מאוד נעים, בעשור החמישי לחייו, שהסיע אותי לעבודה. את שלוש הדקות הראשונות של הנסיעה העברנו כשאני מנסה להסביר לאיזה רחוב אני צריך להגיע. “המרד" (“המאוד?!", הוא שואל), “מרד" (“מאוד?"), ״לא, מרד (“מאוד!״), ״מ"ם, רי"ש, דל"ת", ניסיתי כשאני כבר חסר סבלנות. הוא עדיין לא הבין, או ליתר דיוק – אני לא הובנתי. מצדי שייסע פריסטייל עוד דקה־שתיים ואני פשוט ארד ואמשיך ברגל.
אבל לא, גם ככה אני כבר כמעט מאחר לישיבה. “כמו מרד המכבים", אני מנסה שוב, הפעם מלווה ברפרנס. “נו, אז תגיד יהודה מכבי. חכה, אני מכניס לאפליקציה". “לא לא, מ־ר־ד", אני עדיין מנסה, “כמו מ־ר־ד החשמונאים". הוא מבולבל: “אבל אנחנו בכיוון ההפוך מחשמונאים, זה דקה מאיפה שאספתי אותך". בשלב הזה האיחור שלי הוא כבר עובדה מוגמרת. “הרחוב שמקביל לקויפמן", אמרתי בייאוש, בלי שיש לי מושג מה ייצא מזה ואיפה אמצא את עצמי. “אה־האאאא!", הוא שאג, “המרד! נו, אז תגיד המרד". “כן, אני מפה". אמנם לא נולדתי פה, אבל מאיפה נראה לו שאני? לא היה לי כוח להיכנס איתו לשיחה, הרגשתי קצת ניחוח של התגזענות שעלול לצוץ ונכנסתי למגננה. שנים שזה לא קרה לי. שקעתי בטלפון ושמעתי אותו ממלמל לעצמו: ״מאוד, מרד. מרד, מאוד. אני לא מבין״. בפעם הבאה אעלה לנסיעה עם פתק.
ערב קודם לכן היה טריגר קטן לכל העניין, עם שתי דקות של זמן מסך שקיבלתי בערוץ 10 במסגרת אחת מכתבות המגזין של המהדורה. “לא יכול להיות. זה הקול שלי? מה זה המבטא הכבד הזה? זה נשמע כאילו אני עומד על ירכתי מטוס אל על עם מעיל פרווה, לפחות סבתא אחת, סנדלים וגרביים", רטנתי לזוגתי, מרגיש שחייתי באיזשהו שקר שכולם שיתפו איתו פעולה. “אני הדבר הכי רוסי ששמעתי, בטח אחרי הצילומים אכלתי בורשט ולמדתי באולפן". היא אמרה שאני מגזים וצדקה בסך הכל. קצת ניפחתי, זה לא כל המבטא שלי, זו רק הרי״ש. בגיל 8 אפילו נפגשתי עם קלינאית תקשורת שאמרה לי לגרגררררר מים עד שאצליח לבטא רי"ש בצברית. זה לא עבד.
עד גיל מסוים, סביב תקופת הצבא כנראה, המחמאה שהכי אהבתי היא “אתה לא נראה/נשמע רוסי", כאילו התרחקות – מבחירה או לא – מהשורשים שלך מעידה על התפתחות. זה תהליך שעברו הרבה מהגרים ממזרח אירופה שמשתייכים לדור שלי: במשך חלקים מתקופת ההתבגרות שלהם הם היו צריכים לבחור – הדחקה כמעט מוחלטת של הרוסיוּת או התלכדות בתוכה, כמעט אף פעם לא שילוב בין השתיים. אני מקווה שהיום כבר לא עושים עניין ושכבר אין הרבה צעירים שנאלצים לאמץ או לזנוח זהות כלשהי רק כדי להשתלב.
כמעט הגענו ליעד, והטלפון של שגיא צלצל. הוא דחף אוזנייה וענה. “מתוקה, התעוררת כבר? אני אגיע מוקדם יותר היום, ניסע לאכול ואז נאסוף את הילדים". פאוזה של עשר שניות, היא בטח דיברה מהצד השני. “יש אצלי איזה נוסע", הוא המשיך, אבל הפעם ברוסית. אולי לא הכי תקנית אבל לגמרי ברורה, “חשבתי שהוא רוסי ורציתי שישמע איזה יפה לימדת אותי לדבר, אבל הוא בכלל מפה. התעצבן כששאלתי".
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
